הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, עֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים... עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ.

הפירוש

קל להיעלב. ברגע שמישהו עוקץ אותנו או מוריד מערכנו, האגו נזעק ותובע לנקום. אבל יכולת האיפוק לספוג עלבון ולבחור בשתיקה, מתוך הבנה שהעוקץ מעיד על כאבו של הפוגע ולא על הערך שלכם, היא הפסגה של החוסן המנטלי והרוחני. אנשים שיודעים לא להשיב אש ולשמור על האנרגיה הפנימית שלהם נקיים מאגו, זורחים בסוף כמו השמש בצהריים.