ציטוטים על יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה

אָסוּר לְאָדָם לִהְיוֹת זָקֵן.

הָעַצְבוּת הִיא נְעִילַת דְּלָתוֹת, וְהַשִּׂמְחָה הִיא פְּתִיחַת דְּלָתוֹת.

אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ.

צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִן הַחָכְמוֹת, רַק לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת.

מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ.

הַמְּחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית

הַצַּדִּיקִים הַטְּהוֹרִים אֵינָם קוֹבְלִים עַל הָרִשְׁעָה אֶלָּא מוֹסִיפִים צֶדֶק, אֵינָם קוֹבְלִים עַל הַכְּפִירָה אֶלָּא מוֹסִיפִים אֱמוּנָה, אֵינָם קוֹבְלִים עַל הַבַּעֲרוּת אֶלָּא מוֹסִיפִים חָכְמָה

אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל!

אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת... אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה

בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים

אֵין בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ

כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר, וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק

הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח, הֲלוֹא תֵדָעוּהָ; אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁימוֹן נְהָרוֹת

וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה, לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת

הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדָךְ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאֲתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת.

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ דְּכֻלָּא בָהּ, וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.

הָעִקָּר הוּא לֹא לְהַפְסִיק לִשְׁאוֹל. לַסַּקְרָנוּת יֵשׁ סִבַּת קִיּוּם מִשֶּׁל עַצְמָהּ.

אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִפְתֹּר בְּעָיוֹת בְּאוֹתָהּ רָמַת חֲשִׁיבָה שֶׁבָּהּ יָצַרְנוּ אוֹתָן.

הַפְּלִיאָה הִיא רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הַחָכְמָה

בְּמַגַּע הָאַהֲבָה, כָּל אָדָם הוֹפֵךְ לִמְשׁוֹרֵר.

עָלֶיךָ לִהְיוֹת בַּעַל תֹּהוּ וָבֹהוּ בְּקִרְבְּךָ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לָלֶדֶת כּוֹכָב רוֹקֵד.

שׁוּם דָּבָר גָּדוֹל לֹא הֻשַּׂג מֵעוֹלָם לְלֹא הִתְלַהֲבוּת.

כָּל מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹ חוֹלֵם שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת, הַתְחֵל בּוֹ. בַּתְּעוּזָה יֵשׁ גָּאוֹנוּת, כֹּחַ וְקֶסֶם.

כִּשָּׁרוֹן מִתְפַּתֵּחַ בִּדְמָמָה, אֲבָל אֹפִי מִתְעַצֵּב בְּזֶרֶם חַיֵּי הָעוֹלָם.

הַפַּשְׁטוּת הִיא הַתִּחְכּוּם הָעִלָּאִי.

הַלְּמִידָה אֵינָהּ מַתִישָׁה אֶת הַמּוֹחַ לְעוֹלָם.

הֱיוּ לְבַדְּכֶם, זֶהוּ סוֹד הַהַמְצָאָה, הֱיוּ לְבַדְּכֶם, שָׁם נוֹלָדִים הָרַעְיוֹנוֹת.

הַמּוֹחַ שֶׁלִּי הוּא רַק מִקְלָט, בַּיְּקוּם יֵשׁ לִיבָּה שֶׁמִּמֶּנָּה אָנוּ שׁוֹאֲבִים יֶדַע, כֹּחַ וְהַשְׁרָאָה.

אִם אֵינְךָ יָכוֹל לְהַסְבִּיר דָּבָר בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת, סִימָן שֶׁאֵינְךָ מֵבִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת.

לִמְדוּ בְּאֹפֶן מַעֲמִיק אֶת מָה שֶׁהֲכִי מְרַתֵּק אֶתְכֶם, בַּדֶּרֶךְ הֲכִי חָפְשִׁית, לֹא מְמֻשְׁמַעַת וּמְקוֹרִית שֶׁאֶפְשָׁר.

חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ.

ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז.

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה.

מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה.

תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף, דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו.

וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם, וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה.

אֵין לִי שׁוּם כִּשָּׁרוֹן מְיֻחָד, אֲנִי רַק סַקְרָן בְּצוּרָה נִלְהֶבֶת.

הַמּוֹחַ הָאִינְטוּאִיטִיבִי הוּא מַתָּנָה קְדוֹשָׁה, וְהַמּוֹחַ הָרַצְיוֹנָלִי הוּא מְשָׁרֵת נֶאֱמָן.

הַדָּבָר הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לַחֲווֹת הוּא הַמִּסְתּוֹרִין, הוּא הַמָּקוֹר לְכָל אָמָּנוּת וּמַדָּע אֲמִתִּיִּים.

אָמָּנוּתִי הִיא כְּאָמָּנוּת הַמְּיַלֶּדֶת, אֵינֶנִּי יוֹלֵד חָכְמָה אֶלָּא עוֹזֵר לַאֲחֵרִים לְיַלֵּד אֶת הַחָכְמָה שֶׁבְּתוֹכָם.

אָנוּ יְכוֹלִים לְגַלּוֹת מַשְׁמָעוּת בַּחַיִּים בִּשְׁלוֹשׁ דְּרָכִים: בַּעֲשִׂיָּה וִיצִירָה, בַּחֲוָיָה וּפְגִישָׁה, וּבָעֶמְדָּה שֶׁאָנוּ נוֹקְטִים מוּל סֵבֶל בִּלְתִּי נִמְנָע.

שְׁגִיאוֹת הֵן יְסוֹדוֹת הָאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר אָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָהוּ דָּבָר מְסֻיָּם, הֲרֵי זוֹ תּוֹסֶפֶת יֶדַע לָדַעַת מָה הוּא אֵינֶנּוּ.

יְצִירָתוֹ שֶׁל דָּבָר חָדָשׁ אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל בִּלְבַד, אֶלָּא נוֹבַעַת מִדַּחַף הַמִּשְׂחָק הַפּוֹעֵל מִתּוֹךְ צֹרֶךְ פְּנִימִי.

שׁוּם תַּגְלִית גְּדוֹלָה לֹא נַעֲשְׂתָה מֵעוֹלָם לְלֹא הַשְׁעָרָה נוֹעֶזֶת.

בְּהֵעָדֵר כָּל הוֹכָחָה אַחֶרֶת, הָאֲגוּדָל לְבַדּוֹ הָיָה מְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי בְּקִיּוּם הַבּוֹרֵא.

הַמּוּסִיקָה מַעֲנִיקָה נְשָׁמָה לַיְּקוּם, כְּנָפַיִם לַמַּחְשָׁבָה, מַעֲוֹף לַדִּמְיוֹן וְחַיִּים לַכֹּל.

הַצֹּרֶךְ הוּא אִמָּהּ שֶׁל כָּל הַמְצָאָה.

שׁוּם מוֹחַ גָּדוֹל לֹא הָיָה קַיָּם מֵעוֹלָם לְלֹא שֶׁמֶץ שֶׁל שִׁגָּעוֹן.

חֹמֶר מְעֻצָּב לִכְלִי, אַךְ הָרֵיק שֶׁבְּתוֹכוֹ הוּא שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְשִׁמּוּשִׁי.

אַל תִּסְתַּפֵּק בְּסִפּוּרֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, פְּתַח אֶת הַסִּפּוּר הַיִּחוּדִי שֶׁלְּךָ.

אֵלֶּה שֶׁנִּרְאוּ רוֹקְדִים נֶחְשְׁבוּ לִמְשֻׁגָּעִים בְּעֵינֵי אֵלֶּה שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַמּוּסִיקָה.

כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַגְּדוֹלוֹת בֶּאֱמֶת נוֹלָדוֹת תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה.

הַמּוּסִיקָה הִיא כְּתַב הַקִּצּוּר שֶׁל הָרֶגֶשׁ.

כָּל אָמָּן הָיָה בִּתְחִלָּה חַבְבָן.

עִקְבִיּוּת אִוִּילִית הִיא שֵׁד שֶׁל מוֹחוֹת קְטַנִּים.

לֹא מָה שֶׁאַתָּה מַבִּיט בּוֹ קוֹבֵעַ, אֶלָּא מָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בֶּאֱמֶת.

סְפָרִים הֵם הָאוֹצָר הַיָּקָר שֶׁל הָעוֹלָם וְהַיְּרֻשָּׁה הָרְאוּיָה שֶׁל דּוֹרוֹת וְעַמִּים.

רַעְיוֹנוֹת נוֹעָזִים הֵם כְּמוֹ כְּלֵי שַׁחְמָט הַנָּעִים קָדִימָה, הֵם עֲלוּלִים לְהֵאָכֵל, אַךְ הֵם מַתְחִילִים מִשְׂחָק מְנַצֵּחַ.

עַל הָאָדָם לִשְׁמֹעַ מְעַט מוּסִיקָה, לִקְרוֹא מְעַט שִׁירָה וְלִרְאוֹת תְּמוּנָה יָפָה בְּכָל יוֹם מִיְּמֵי חַיָּיו, כְּדֵי שֶׁדַּאֲגוֹת הָעוֹלָם לֹא יִמְחֲקוּ אֶת חֻשּׁוֹ לַיֹּפִי.

בַּהַגְבָּלָה הָעַצְמִית נִכֶּרֶת לָרִאשׁוֹנָה רִבּוֹנוּתוֹ שֶׁל הָאָמָּן, וְרַק הַחֹק יָכוֹל לְהַעֲנִיק לָנוּ חֵרוּת.

מִתּוֹךְ מֻרְכָּבוּת עֲמֻקָּה, נוֹלֶדֶת פַּשְׁטוּת עֲמֻקָּה.

אִם הַמּוּסִיקָה הִיא מְזוֹנָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה, הַמְשִׁיכוּ לְנַגֵּן.

הָאָמָּנוּת אֵינָהּ מִסְתַּיֶּמֶת לְעוֹלָם, הִיא רַק נִנְטֶשֶׁת.

לִמּוּד לְלֹא תְּשׁוּקָה מַשְׁחִית אֶת הַזִּכָּרוֹן, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר דָּבָר מִמַּה שֶּׁנִּקְלַט.

הָבֵן שֶׁכָּל דָּבָר מְחֻבָּר לְכָל דָּבָר אַחֵר.

אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ רֶגֶשׁ הַמְסֻגָּל לְהַרְעִיד אֶת לֵב הָאָדָם כְּמוֹ הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁחָשׁ מַמְצִיא כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה יְצִיר כַּפָּיו קוֹרֵם עוֹר וְגִידִים לְהַצְלָחָה.

הִתְפַּתְּחוּתוֹ הַמַּתְמֶדֶת שֶׁל הָאָדָם תְּלוּיָה בְּאֹפֶן מַכְרִיעַ בַּהַמְצָאָה.

הָאִינְסְטִינְקְט הוּא דָּבָר הַמִּתְעַלֶּה מֵעַל לַיֶּדַע. יֵשׁ בָּנוּ לְלֹא סָפֵק סִיבִים עֲדִינִים יוֹתֵר, הַמְאַפְשְׁרִים לָנוּ לִתְפֹּס אֲמִתּוֹת כַּאֲשֶׁר הַהֶקֵּשׁ הַהֶגְיוֹנִי חֲסַר תּוֹעֶלֶת.

לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁהֵם גָּנְבוּ אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁלִּי, אִכְפַּת לִי שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם רַעְיוֹן מִשֶּׁל עַצְמָם.

הַמְּקוֹרִיּוּת מְשַׂגְשֶׂגֶת בִּבְדִידוּת, כְּשֶׁאָנוּ מְשֻׁחְרָרִים מֵהַשְׁפָּעוֹת חִיצוֹנִיּוֹת הַמְּאַיְּמוֹת לְשַׁתֵּק אֶת הַמּוֹחַ הַיּוֹצֵר.

הַטֶּבַע יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ תּוֹצָאָה בִּדְרָכִים רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת.

אֲנִי נִמְנֵית עִם אֵלֶּה הַסְּבוּרִים כִּי בַּמַּדָּע יֵשׁ יֹפִי רַב.

מַדְּעָן בְּמַעְבַּרְתּוֹ אֵינוֹ רַק טֶכְנַאי, הוּא גַּם יֶלֶד הַנִּצָּב מוּל תּוֹפְעוֹת טֶבַע הַמַּרְשִׁימוֹת אוֹתוֹ כְּמוֹ אַגָּדַת יְלָדִים.

אָסוּר לָנוּ לִשְׁכֹּחַ שֶׁכַּאֲשֶׁר הָרַדְיוּם הִתְגַּלָּה אִישׁ לֹא יָדַע כִּי הוּא יָבִיא תּוֹעֶלֶת בְּבָתֵּי חוֹלִים. הָעֲבוֹדָה הָיְתָה עֲבוֹדָה שֶׁל מַדָּע טָהוֹר.

תַּגְלִית גְּדוֹלָה אֵינָהּ מְזַנֶּקֶת מִמּוֹחוֹ שֶׁל הַמַּדְעָן כְּשֶׁהִיא מֻשְׁלֶמֶת, הִיא פְּרִי שֶׁל הִצְטַבְּרוּת שֶׁל עֲבוֹדָה מֻקְדֶּמֶת.

מָה שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִיצוֹר, אֵינִי מֵבִין.

יֵשׁ שֶׁפַע שֶׁל מָקוֹם בַּתַּחְתִּית.

אִם בִּרְצוֹנֵנוּ לִפְתֹּר בְּעָיָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא פָּתַרְנוּ, עָלֵינוּ לְהַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת אֶל הַלֹּא נוֹדָע פְּתוּחָה.

מֵרֵאשִׁית פְּשׁוּטָה כָּל כָּךְ, צוּרוֹת אֵינְסְפוֹר הַיָּפוֹת וְהַמֻּפְלָאוֹת בְּיוֹתֵר הִתְפַּתְּחוּ וּמַמְשִׁיכוֹת לְהִתְפַּתֵּחַ.

אֲנִי אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת נִסּוּיִים שֶׁנִּרְאִים כִּשְׁטוּת גְּמוּרָה, אֲנִי עוֹשֶׂה כָּאֵלֶּה לְלֹא הֶרֶף.

לְלֹא הַשְׁעָרָה וּתְעוּזָה מַחְשַׁבְתִּית, אֵין תַּצְפִּית טוֹבָה וּמְקוֹרִית בָּעוֹלָם.

לִיצוֹר פֵּרוּשׁוֹ לִחְיוֹת פַּעֲמַיִם.

הַסְּתָו הוּא אָבִיב שֵׁנִי, שֶׁבּוֹ כָּל עָלֶה הוּא פֶּרַח.

הַבְּדָיָה הִיא הַשֶּׁקֶר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ אָנוּ מְסַפְּרִים אֶת הָאֱמֶת.

כָּל הָאֲמִתּוֹת קַלּוֹת לַהֲבָנָה מֵהָרֶגַע שֶׁנִּתְגַּלּוּ, הַחָכְמָה הִיא לְגַלּוֹת אוֹתָן.

הַיַּיִן הוּא אוֹר שֶׁמֶשׁ הַמֻּחְזָק יַחְדָּו עַל יְדֵי מַיִם.

הַטּוֹב מְאֹד הוּא אוֹיְבוֹ שֶׁל הַטּוֹב.

מִכְתָּב זֶה יָצָא אָרֹךְ יוֹתֵר מִן הָרָגִיל, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לִי הַזְּמַן לַעֲשׂוֹתוֹ קָצָר יוֹתֵר.

הַכִּשָּׁרוֹן פּוֹגֵעַ בְּמַטָּרָה שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בָּהּ, הַגָּאוֹן פּוֹגֵעַ בְּמַטָּרָה שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת.

קְרִיאָה מְרֻבָּה מִדַּי שׁוֹלֶלֶת מִן הַמּוֹחַ אֶת כָּל הַגְּמִישׁוּת וְהַמְּקוֹרִיּוּת שֶׁלּוֹ.

אָנוּ מַמְצִיאִים אֶת הַדֶּרֶךְ תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה.

אַל תַּרְשֶׁה לְשִׁגְרָה עִוֶּרֶת לְהַסְתִּיר מִמְּךָ אֶת הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַפְּתוּחוֹת לְפָנֶיךָ.

חֲשִׁיבָה אֲמִתִּית דּוֹרֶשֶׁת תְּנוּעָה בַּמֶּרְחָב לְלֹא מַעֲקֶה לְהֵאָחֵז בּוֹ.

הַנְּגִינָה הַמְּאֻזֶּנֶת מְיַשֶּׁבֶת אֶת מַצַּב הָרוּחַ וּמַרְגִּיעָה אֶת מְצוּקוֹת הַנֶּפֶשׁ.

כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם מְעַצְּבִים אֶת מַסְלוּלָם לְפִי פְּנֵי הַקַּרְקַע, כָּךְ עָלֶיךָ לְעַצֵּב אֶת דַּרְכְּךָ בְּהֶתְאֵם לַנְּסִבּוֹת שֶׁמּוּלְךָ.

אַל תְּפַתַּח הַעֲדָפָה לְכֶלִי נֶשֶׁק אֶחָד, אוֹ לְדֶרֶךְ פְּעֻלָּה אַחַת.

מִדָּבָר אֶחָד, דַּע עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דְּבָרִים.

מוּטָב רֹאשׁ מְעֻצָּב כָּרָאוּי מֵאֲשֶׁר רֹאשׁ מָלֵא עַד גְּדוֹתָיו.

הַמַּסָּע הוּא אִמּוּן מֻפְלָא, שֶׁבּוֹ הַנֶּפֶשׁ מִתְרַגֶּלֶת לְלֹא הֶרֶף לְהַבְחִין בִּדְבָרִים חֲדָשִׁים וּבִלְתִּי מֻכָּרִים.

קְרִיאַת כָּל הַסְּפָרִים הַטּוֹבִים הִיא כְּמוֹ שִׂיחָה עִם מֵיטַב הַמּוֹחוֹת שֶׁל הַמֵּאוֹת שֶׁחָלְפוּ.

הַיֹּפִי בַּדְּבָרִים מִתְקַיֵּם בַּתּוֹדָעָה שֶׁמִּתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם.

אַל תִּירָא מִלִּהְיוֹת יוֹצֵא דֹּפֶן בְּדֵעוֹתֶיךָ, כִּי כָּל דֵּעָה הַמְּקֻבֶּלֶת הַיּוֹם הָיְתָה פַּעַם יוֹצֵאת דֹּפֶן.

הֶעָבָר, כְּמוֹ הֶעָתִיד, אֵינוֹ מֻחְלָט וְהוּא מִתְקַיֵּם רַק כְּקֶשֶׁת שֶׁל אֶפְשָׁרֻיּוֹת.

הַהִגָּיוֹן הַמָּתֵמָטִי מֻרְכָּב מִשִּׁלּוּב שֶׁל שְׁנֵי כְּשָׁרִים עִקָּרִיִּים, אִינְטוּאִיצְיָה וְכוֹשֶׁר הַמְצָאָה.

בִּמְקוֹם לְנַסּוֹת לִיצוֹר תָּכְנִית הַמְחַקָּה אֶת מוֹחוֹ שֶׁל הַמְּבֻגָּר, מַדּוּעַ לֹא לְנַסּוֹת לִיצוֹר תָּכְנִית הַמְחַקָּה אֶת מוֹחוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד?

מְכוֹנוֹת מַפְתִיעוֹת אוֹתִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד.

הַמְּנוֹעַ הָאֲנָלִיטִי אוֹרֵג דְּגָמִים אַלְגֶּבְרִיִּים, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהַנַּוָּל שֶׁל זַ'אקַאר אוֹרֵג פְּרָחִים וְעָלִים.

הַדִּמְיוֹן הוּא כֹּחַ הַגִּלּוּי הָעִלָּאִי מִכֹּל. הוּא הַחוֹדֵר אֶל הָעוֹלָמוֹת הַבִּלְתִּי נִרְאִים שֶׁסְּבִיבֵנוּ, עוֹלְמוֹת הַמַּדָּע.

הַמַּדָּע הַמָּתֵמָטִי מַרְאֶה אֶת מָה שֶׁקַּיָּם, הוּא שְׂפַת הַקְּשָׁרִים הַסְּמוּיִים מִן הָעַיִן בֵּין הַדְּבָרִים.

אִם הַיְּחָסִים הַיְסוֹדִיִּים בְּתוֹרַת הַהַרְמוֹנְיָה נִתָּנִים לְבִטּוּי מָתֵמָטִי, הַמְּכוֹנָה תּוּכַל לְהַלְחִין יְצִירוֹת מֻרְכָּבוֹת וּמַדָּעִיּוֹת בְּכָל רָמָה שֶׁל תִּחְכּוּם.

אֵין לִמְנוֹעַ מִן הָאָדָם לַחְקֹר וּלְשַׁעֵר בְּאֹפֶן חָפְשִׁי, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַהֲבָנָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר שֶׁל חֻקֵּי הָעוֹלָם.

הַטֶּבַע אוֹהֵב לְהִסְתַּתֵּר.

אִם לֹא תְּצַפֶּה לַבִּלְתִּי צָפוּי, לֹא תִּמְצָא אוֹתוֹ.

מִתּוֹךְ הַנִּגּוּד נוֹלֶדֶת הַהַרְמוֹנְיָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר.

הַזִּכָּרוֹן הוּא אוֹצָרָם וְשׁוֹמְרָם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים.

לֵךְ לְתוֹךְ עַצְמְךָ, חֲקֹר אֶת הַסִּבָּה הַמְּצַוָּה עָלֶיךָ לִיצוֹר, בְּחַן אִם הִיא פּוֹרֶשֶׂת אֶת שָׁרָשֶׁיהָ בַּמָּקוֹם הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר בְּלִבְּךָ.

אִם חַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלְּךָ נִרְאִים לְךָ דַּלִּים, אַל תַּאֲשִׁים אוֹתָם, הַאֲשֵׁם אֶת עַצְמְךָ שֶׁאֵינְךָ מְשׁוֹרֵר דַּי כְּדֵי לִקְרוֹא לְעָשְׁרָם.

יְצִירַת אָמָּנוּת הִיא טוֹבָה כַּאֲשֶׁר הִיא נוֹלֶדֶת מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ פְּנִימִי, בְּמָקוֹר זֶה טָמוּן מִבְחָנָהּ הַיָּחִיד.

הַכֹּל הוּא נְשִׂיאָה בָּרֶחֶם וְאָז הוֹלָדָה. לְהַנִּיחַ לְכָל רֹשֶׁם וּלְכָל נִיצוֹץ שֶׁל רֶגֶשׁ לְהַשְׁלִים אֶת עַצְמוֹ בְּחֹשֶׁךְ, בַּבִּלְתִּי נִתְפָּס, עַד לְרֶגַע הַהַבְשָׁלָה.

הָעֵצִים הֵם מַאֲמָצָהּ הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק שֶׁל הָאָרֶץ לְדַבֵּר עִם הַשָּׁמַיִם הַמַּקְשִׁיבִים.

הַמּוּסִיקָה מְמַלֵּאת אֶת הָאֵינְסוֹף שֶׁבֵּין שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת.

עָלֶיךָ לְהָבִין אֶת הַחַיִּים בִּשְׁלֵמוּתָם, לֹא רַק חֵלֶק קָטָן מֵהֶם. לָכֵן עָלֶיךָ לִקְרוֹא, לְהַבִּיט בַּשָּׁמַיִם, לָשִׁיר, לִסְבּוֹל וְלִרְאוֹת אֶת הַיֹּפִי, כִּי כָּל אֵלֶּה הֵם חַיִּים.

סֵפֶר חַיָּב לִהְיוֹת הַגַּרְזֶן הַמְּבַקֵּעַ אֶת הַיָּם הַקָּפוּא בְּתוֹכֵנוּ.

הַכְּתִיבָה הִיא צוּרָה שֶׁל תְּפִלָּה.

הָעִקְבִיּוּת הִיא מִפְלָטָם הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַסְרֵי הַדִּמְיוֹן.

חוֹלֵם הוּא מִי שֶׁיָּכוֹל לִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ רַק לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וְעָנְשׁוֹ הוּא שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַשַּׁחַר לִפְנֵי שְׁאָר הָעוֹלָם.

יֵשׁ לְלַמֵּד מַעֲשִׂיּוֹת כְּמַעֲשִׂיּוֹת, מִיתוֹסִים כְּמִיתוֹסִים, וְנִסִּים כְּדִמְיוֹן שִׁירִי.

אֵין זֶה מְשַׁנֶּה עַד כַּמָּה קָרוֹב הַמַּעְגָּל לִשְׁלֵמוּת, בְּכָל צוּרָה טָמוּן מִסְתּוֹרִין יִחוּדִי.

הַמִּגְוָן שֶׁל תּוֹפְעוֹת הַטֶּבַע עָצוּם כָּל כָּךְ, וְהָאוֹצָרוֹת הַטְּמוּנִים בַּשָּׁמַיִם עֲשִׁירִים כָּל כָּךְ, בְּדִיּוּק כְּדֵי שֶׁלַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לֹא יֶחְסַר לְעוֹלָם מָזוֹן חָדָשׁ.

יֵשׁ לִבְנוֹת סְפִינוֹת וּמִפְרָשִׂים הַמַּתְאִימִים לָרוּחַ הַשְּׁמֵימִית, וְאָז יִמָּצְאוּ אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁלֹּא יִירְאוּ מִפְּנֵי מֶרְחָבֵי הַיְּקוּם הַמְסֻכָּנִים.

אֲנִי מוֹדֵד כָּל תְּנוּעָה שְׁמֵימִית בְּמִסְפָּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַטֶּבַע שָׂמֵחַ בְּיַחַס וּבְמִדָּה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.

הַדְּמָמָה לְבַדָּהּ רְאוּיָה לְהִשָּׁמַע, יֵשׁ בָּהּ עֹמֶק וּפוֹרִיּוּת כְּמוֹ בַּאֲדָמָה טוֹבָה.

הַתְּשׁוּקָה לִקְנִיָּה וּלְצִבּוּר רְכוּשׁ מְבֻסֶּסֶת בְּעִקָּרָהּ עַל פַּחַד, בְּעוֹד שֶׁדַּחַף הַיְּצִירָה נִזּוֹן מִתִּקְוָה וּמִתְּחוּשַׁת שֶׁפַע.

הַסֵּדֶר הוּא הַמַּעֲמִיד אֶת הַיְּדִיעָה עַל מְכוֹנָהּ, כִּי הַשֵּׂכֶל אֵינוֹ יָכוֹל לִקְלוֹט דְּבָרִים מְפֻזָּרִים שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם קֶשֶׁר.

חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא מַהוּת הַחַיִּים, וְהָאָדָם נִקְרָא לִהְיוֹת שֻׁתָּף עִם הַבּוֹרֵא בְּהוֹסָפַת יְצִירָה וּבִבְנִיַּת הַהֲוָיָה בְּכָל עֵת.

אֵין הַלִּמּוּד מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּמִי שֶׁלּוֹמֵד בַּמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וּבָעִנְיָן שֶׁנַּפְשׁוֹ מִתְאַוָּה לוֹ.

הַיְּצִירָה הָאֲמִתִּית נוֹבַעַת מִתּוֹךְ עֹמֶק הַנְּשָׁמָה, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִבָּנוֹת מֵחִקּוּי חִיצוֹנִי.

הַסִּפְרוּת, הַצִּיּוּר וְהַחִטּוּב, עוֹמְדִים לְהוֹצִיא לַפּוֹעַל כָּל הַמֻּשָּׂגִים הָרוּחָנִיִּים הַמֻּטְבָּעִים בְּעֹמֶק הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית.

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, שֶׁתִּהְיֶה הַתֵּבָה מְאִירָה, שֶׁיַּכְנִיס הָאָדָם אֶת כָּל כֹּחוֹ וְכַוָּנָתוֹ בְּכָל תֵּבָה וְתֵבָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִפִּיו.

הַחֲלוֹם וְהַמַּעֲשֶׂה אֵינָם שׁוֹנִים כָּל כָּךְ כְּפִי שֶׁרַבִּים חוֹשְׁבִים, כָּל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם הָיוּ חֲלוֹמוֹת תְּחִלָּה, וּלְבַסּוֹף שָׁבִים לִהְיוֹת חֲלוֹם.

מִי שֶׁרוֹצֶה לִיצוֹר דָּבָר חָדָשׁ, חַיָּב לִהְיוֹת מוּכָן לְכָךְ שֶׁתְּחִלָּה יִלְעֲגוּ לוֹ.

אָדָם שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד בְּכָל יוֹם דָּבָר חָדָשׁ מְאַבֵּד אֶת כֹּשֶׁר יְצִירָתוֹ וְרוּחוֹ מִתְיַבֶּשֶׁת.

אָמָּנוּתוֹ הָעִלָּאִית שֶׁל הַמּוֹרֶה הִיא לְעוֹרֵר שִׂמְחָה בַּבִּטּוּי הַיּוֹצֵר וּבַיֶּדַע.

הַחַדְגּוֹנִיּוּת וְהַבְּדִידוּת שֶׁל חַיִּים שְׁקֵטִים מְעוֹרְרוֹת אֶת הַמּוֹחַ הַיּוֹצֵר.

עֶרְכָּהּ שֶׁל הַשְׂכָּלָה אֵינוֹ בִּלְמִידַת עֻבְדּוֹת רַבּוֹת, אֶלָּא בְּאִמּוּן הַמּוֹחַ לַחְשֹׁב.

אִם אַתֶּם רוֹצִים שֶׁיַּלְדֵיכֶם יִהְיוּ נְבוֹנִים, קִרְאוּ לָהֶם מַעֲשִׂיּוֹת. אִם אַתֶּם רוֹצִים שֶׁיִּהְיוּ נְבוֹנִים עוֹד יוֹתֵר, קִרְאוּ לָהֶם עוֹד מַעֲשִׂיּוֹת.

יֵשׁ לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר פָּשׁוּט כְּכָל הָאֶפְשָׁר, אַךְ לֹא פָּשׁוּט מִדַּי.

הַמָּתֵמָטִיקָה הַטְּהוֹרָה הִיא, בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ, הַשִּׁירָה שֶׁל הָרַעְיוֹנוֹת הַלּוֹגִיִּים.

אִלּוּ לֹא הָיִיתִי פִיזִיקַאי, כַּנִּרְאֶה הָיִיתִי מוּסִיקַאי. אֲנִי חוֹשֵׁב לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּמוּסִיקָה, אֲנִי חַי אֶת חֲלוֹמוֹתַי בְּמוּסִיקָה.

זֶהוּ מַעֲשֵׂה נֵס מַמָּשׁ שֶׁשִּׁיטוֹת הַהוֹרָאָה הַמּוֹדֶרְנִיּוֹת לֹא חָנְקוּ עֲדַיִן לַחֲלוּטִין אֶת סַקְרָנוּת הַחֲקִירָה הַקְּדוֹשָׁה.

קְרִיאָה מְרֻבָּה מִדַּי מַסִּיחָה אֶת הַדַּעַת מִן הַחֲשִׁיבָה הַיּוֹצֶרֶת. כָּל אָדָם שֶׁקּוֹרֵא יוֹתֵר מִדַּי וּמַפְעִיל אֶת מוֹחוֹ שֶׁלּוֹ מְעַט מִדַּי, שׁוֹקֵעַ בְּהֶרְגֵּלֵי מַחְשָׁבָה עַצְלָנִיִּים.

כָּל הַמַּדָּע אֵינוֹ אֶלָּא שִׁכְלוּל וְעִדּוּן שֶׁל הַחֲשִׁיבָה הַיּוֹמְיוֹמִית.

מָנִיעַ אֶחָד מֵהַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר הַמּוֹבִילִים אֶת הָאָדָם אֶל הָאָמָּנוּת וְאֶל הַמַּדָּע הוּא הַבְּרִיחָה מֵחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם עַל מַכְאוֹבֵיהֶם וַעֲצִיבוּתָם הַשּׁוֹמֵמָה.

הַשִּׁיטָה שֶׁלִּי שׁוֹנָה. אֵינֶנִּי מְמַהֵר לָגֶשֶׁת לַעֲבוֹדָה מַעֲשִׂית. כַּאֲשֶׁר עוֹלֶה בִּי רַעְיוֹן, אֲנִי מַתְחִיל מִיָּד לִבְנוֹת אוֹתוֹ בְּדִמְיוֹנִי.

כָּל מַאֲמָץ הַנַּעֲשֶׂה מִתּוֹךְ כְּפִיָּה גּוֹבֶה קָרְבָּן שֶׁל אֶנֶרְגְּיַת חַיִּים. לְעוֹלָם לֹא שִׁלַּמְתִּי מְחִיר כָּזֶה, לְהֵפֶךְ, פָּרַחְתִּי מִתּוֹךְ מַחְשְׁבוֹתַי שֶׁלִּי.

מַאֲמָצֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים הֵם אִינְסְטִינְקְטִיבִיִּים לַחֲלוּטִין, פְּרִי דִּמְיוֹן עַז וּבִלְתִּי מְרֻסָּן. כְּכָל שֶׁאָנוּ מִתְבַּגְּרִים הַתְּבוּנָה מִתְבַּסֶּסֶת, אַךְ הַדְּחָפִים הַמֻּקְדָּמִים הַלָּלוּ מְעַצְּבִים אֶת עֶצֶם גּוֹרָלֵנוּ.

אִמִּי הָיְתָה מַמְצִיאָה מִמַּעֲלָה רִאשׁוֹנָה, וַאֲנִי מַאֲמִין שֶׁהָיְתָה מַשִּׂיגָה דְּבָרִים כַּבִּירִים אִלּוּ לֹא הָיְתָה רְחוֹקָה כָּל כָּךְ מִן הַחַיִּים הַמּוֹדֶרְנִיִּים.

אֵין לִשְׁפּוֹט רַעְיוֹן חָדָשׁ עַל פִּי תּוֹצְאוֹתָיו הַמִיָּדִיּוֹת.

אִם תִּצְעַד בִּמְיֻמָּנוּת בַּנָּתִיב הָרַב תְּחוּמִי, לְעוֹלָם לֹא תִּרְצֶה לַחֲזֹר לְאָחוֹר. זֶה יִהְיֶה כְּמוֹ לִכְרֹת אֶת יָדֶיךָ שֶׁלְּךָ.

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לַחֲזוֹת אֶת הֶעָתִיד הִיא לִיצוֹר אוֹתוֹ.

לָעֵסֶק יֵשׁ רַק שְׁנֵי תַּפְקִידִים בְּסִיסִיִּים: שִׁווּק וְחִדּוּשׁ.

אִם אַתָּה רוֹצֶה לִיצוֹר דָּבָר חָדָשׁ, עָלֶיךָ לְהַפְסִיק לַעֲשׂוֹת דָּבָר יָשָׁן.

כְּדֵי לַהֲפֹךְ יֶדַע לְמוֹעִיל, עָלֵינוּ לִלְמֹד לִרְאוֹת גַּם אֶת הַיַּעַר וְגַם אֶת הָעֵצִים, וּלְחַבֵּר בֵּינֵיהֶם.

הַחַדְשָׁנוּת הִיא הַכְּלִי הַמְיֻחָד שֶׁל הַיַּזָּמוּת, הַמַּעֲשֶׂה הַמַּעֲנִיק לַמַּשְׁאַבִּים כֹּחַ חָדָשׁ לִיצוֹר עֹשֶׁר.

הָאֱנוֹשׁוּת מְצַפָּה מֵאִתָּנוּ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר מֵאֲשֶׁר חִקּוּי קָרִיקָטוּרִי וּמְגֻחָךְ.

עַד שֶׁלַּאֲרָיוֹת יִהְיוּ הִיסְטוֹרְיוֹנִים מִשֶּׁלָּהֶם, תּוֹלְדוֹת הַצַּיִד יְפָאֲרוּ תָּמִיד אֶת הַצַּיָּד.

אִם אֵינְךָ אוֹהֵב אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל אַחֵר, כְּתֹב אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלְּךָ.

אֵין שׁוּם סִפּוּר שֶׁאֵינוֹ אֲמִתִּי בְּמִדָּה כָּלְשֶׁהִי.

הַסִּפּוּר הוּא מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ, בִּלְעָדָיו אָנוּ עִוְרִים.

הָאָמָּנוּת הִיא מַאֲמָצוֹ הַמַּתְמֵד שֶׁל הָאָדָם לִיצוֹר עֲבוּר עַצְמוֹ סֵדֶר מְצִיאוּת שׁוֹנֶה מִזֶּה שֶׁנִּתַּן לוֹ.

יָבִיא כָּל עַם אֶת מַתְּנָתוֹ אֶל חֲגִיגַת הַתַּרְבּוּת הָעוֹלָמִית.

עוֹלָם שָׁלֵם נוֹלָד כַּאֲשֶׁר שְׁנַיִם מִתְנַשְּׁקִים.

בְּכָל מַפְגָּשׁ שֶׁל תְּשׁוּקָה יֵשׁ דְּמוּת אַחַת בִּלְתִּי נִרְאֵית וּפְעִילָה תָּמִיד, וְהִיא הַדִּמְיוֹן.

הַתְּשׁוּקָה הִיא לְהַמְצִיא אֶת מָה שֶׁחָסֵר לָנוּ.

אִשָּׁה חַיֶּבֶת שֶׁיִּהְיוּ לָהּ כֶּסֶף וְחֶדֶר מִשֶּׁלָּהּ אִם בִּרְצוֹנָהּ לִכְתֹּב סִפְרוּת.

הַסִּפְרוּת דּוֹמָה לְקוּרֵי עַכָּבִישׁ, מְחֻבֶּרֶת בְּקַלּוּת רַבָּה אוּלַי, אַךְ עֲדַיִן אֲחוּזָה בַּחַיִּים בְּאַרְבַּע פִּנּוֹתֶיהָ.

אִי אֶפְשָׁר לְכַלּוֹת אֶת הַיְּצִירָתִיּוּת. כְּכָל שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר, כָּךְ יֵשׁ לְךָ יוֹתֵר מִמֶּנָּה.

שִׁירָה אֵינָהּ מוֹתָרוֹת, הִיא הֶכְרֵחַ חִיּוּנִי לְעֶצֶם קִיּוּמֵנוּ.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְחַבְּרִים לַתְּשׁוּקָה הַפְּנִימִית וּלְעֹמֶק הַחוּשִׁי שֶׁבָּנוּ, אָנוּ מְגַלִּים אֶת מְקוֹר הָעָצְמָה הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר.

הַטֶּבַע בָּרָא אוֹתָנוּ תְּחִלָּה כְּפִי שֶׁאָנוּ, וּמִתּוֹךְ כֹּחַ יְצִירָתֵנוּ אָנוּ הוֹפְכִים אֶת עַצְמֵנוּ לְמָה שֶׁאָנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת.

הֱיֵה נָכוֹן לִהְיוֹת מַתְחִיל בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ.

בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, מַשֶּׁהוּ מַפְלִיא מַמְתִּין שֶׁיְּגַלּוּ אוֹתוֹ.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לֶאֱפוֹת עוּגַת תַּפּוּחִים מֵאָלֶף, עָלֶיךָ תְּחִלָּה לִבְרוֹא אֶת הַיְּקוּם כֻּלּוֹ.

סֵפֶר הוּא הוֹכָחָה לְכָךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מְסֻגָּלִים לְחוֹלֵל קְסָמִים.

קרא את מה שאתה אוהב עד שתאהב לקרוא.

שלושים שנה אחר כך ראיתי את רעיונותי מתממשים בניאגרה, והתפלאתי על התעלומה הבלתי נתפסת של התודעה.

כשהוצאתי מפי את המילים המעוררות האלה, הרעיון בא כהבזק ברק, ובן רגע נחשפה האמת.

מבלי משים אני עובר אז לעבודה אחרת, ומופתע מרעננות המוח ומהקלות שבה אני מתגבר על מכשולים שהכשילו אותי קודם.

להעלות שאלות חדשות, אפשרויות חדשות, להסתכל על בעיות ישנות מזווית חדשה, דורש דמיון יוצר, ומסמן התקדמות אמיתית במדע.

הכפייה הזאת הרתיעה אותי עד כדי כך, שאחרי שעברתי את בחינת הגמר, כל עיסוק בבעיות מדעיות היה מאוס עליי במשך שנה שלמה.

המילים או השפה, כפי שהן נכתבות או נאמרות, אינן נראות כממלאות תפקיד כלשהו במנגנון החשיבה שלי. היסודות הנפשיים שנראים כמשמשים אבני בניין במחשבה הם סימנים מסוימים ותמונות פחות או יותר ברורות.

הלימוד, ובכלל החתירה אל האמת והיופי, הוא תחום פעילות שבו מותר לנו להישאר ילדים כל ימי חיינו.

המוח אינו כלי שיש למלאו, אלא אש שיש להצית.

המשוררים אומרים שהמדע לוקח מיופיים של הכוכבים, שהם רק כדורי גז. גם אני רואה את הכוכבים בלילה במדבר, ומרגיש אותם. האם אני רואה פחות או יותר? ההבנה רק מוסיפה על ההתרגשות.

מי שאינו יודע שפות זרות, אינו יודע דבר על שפתו שלו.

כמה חסר טעם לשבת ולכתוב כשלא עמדת כדי לחיות.

בגרותו של אדם פירושה לחזור ולרכוש את הרצינות שהייתה לו בילדותו, כשהיה שקוע במשחק.

אם לא נמצא דבר נעים, לפחות נמצא דבר חדש.

עלינו ללכת בעקבות הדבורים, המשוטטות ובוחרות את הפרחים המתאימים להכנת דבש, ואחר כך מסדרות וממיינות בתאיהן את כל מה שהביאו.

מגיע זמן בחינוכו של כל אדם שבו הוא משתכנע שקנאה היא בורות, וחיקוי הוא התאבדות.

בכל יצירת גאונות אנו מזהים את המחשבות שדחינו בעצמנו.

אין תשוקה טבעית יותר מן התשוקה לדעת.

הדבר האחרון שמחליטים כשכותבים ספר הוא מה לשים בהתחלה.

הדמיון מכריע הכול. הוא יוצר את היופי, את הצדק ואת האושר, שהם כל מה שיש בעולם.

רהיטות בלתי פוסקת מעייפת.

אל תחזור על הטקטיקה שהביאה לך ניצחון אחד, אלא תן לשיטותיך להיקבע לפי המגוון האינסופי של הנסיבות.

הפנאי הוא אם הפילוסופיה.

הקריאה עושה אדם מלא, השיחה עושה אדם זריז, והכתיבה עושה אדם מדויק.

האדם בעל הרעיון החדש הוא תמהוני, עד שהרעיון מצליח.

שום פסימיסט לא גילה מעולם את סודות הכוכבים, לא הפליג לארץ שלא סומנה במפה, ולא פתח שמיים חדשים לרוח האדם.

לעורר את החיים, ואז להניח להם להתפתח ולהיפתח בחופשיות, בזה טמונה המשימה הראשונה של המחנך.

שום דבר לא ינוסה לעולם, אם יש להתגבר תחילה על כל ההתנגדויות האפשריות.

אנו לומדים חכמה מכישלון הרבה יותר מאשר מהצלחה. לעתים קרובות אנו מגלים מה יעבוד כשאנו מגלים מה לא יעבוד, וכנראה מי שלא טעה מעולם, לא גילה מעולם דבר.

אם אפשר להוריד מילה, הורד אותה תמיד.

כאשר גאון אמיתי מופיע בעולם, אפשר להכיר אותו בסימן הזה: כל הטיפשים מתאחדים נגדו.

ההיגיון, שרק הוא יכול לתת ודאות, הוא כלי ההוכחה; האינטואיציה היא כלי ההמצאה.

למעשה אין לך ידע אחר מלבד מה שרכשת בעבודה; כל השאר הוא עדיין רק השערה של ידע.

אין דלת טובה יותר, ואין דלת פתוחה יותר להיכנס בה ללימוד פילוסופיית הטבע, מאשר התבוננות בתופעות הפיזיקליות של נר.

ההישג הגדול ביותר היה בתחילה, ולמשך זמן, חלום. האלון ישן בבלוט; הציפור מחכה בביצה.

הכללים הכלליים הם בהתנהלות החיים מה שהשגרות הן באמנויות.

המשורר מבקש רק להכניס את ראשו לשמיים. הלוגיקן הוא זה שמנסה להכניס את השמיים לראשו.

החיים הם ביטוי, ודיכוי הוא קיפאון, מוות.

ספרים משמשים פחות כמשקפיים להתבונן בטבע, ויותר כמסכים להסתיר את אורו החזק ואת נופיו המשתנים מעיניים חלשות ומחשבות עצלות.

ודאי שאין לבזות שפות או להזניח אותן; אבל את הדברים עצמם עדיין יש להעדיף.

סקרנות אצל ילדים אינה אלא תיאבון לידע; ולכן יש לעודד אותה.

דעות חדשות תמיד חשודות, ובדרך כלל נתקלות בהתנגדות, בלי סיבה אחרת אלא מפני שעדיין אינן מקובלות.

הלמידה הרוויחה ביותר מספרים שבהם המדפיסים הפסידו.

קודם כול צריך לקבוע ולהקפיד שנכתוב הכי טוב שאפשר; את המהירות ייתן ההרגל. בקיצור, כתיבה מהירה אינה מביאה לכתיבה טובה, אבל כתיבה טובה מביאה לכתיבה מהירה.

הלב וכוח הנפש הם שעושים אנשים רהוטים. ולכן גם לבלתי מנוסים, אם רק נסערו מרגש כלשהו, אין מחסור במילים.

אני חושב שאחד העקרונות המנחים החשובים ביותר היה זה: כל רגע משעות הערות שלי היה תמיד תפוס בשרשרת חקירה כלשהי. ברוב המקרים הנושא היה פשוט או אפילו של מה בכך, אבל עבודה של חקירה, מסוג זה או אחר, נמשכה תמיד.