ציטוטים על שתיקה והקשבה

טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּרֶם

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם

בְּמָקוֹם שֶׁמַּחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שָׁם הוּא נִמְצָא כֻּלּוֹ

סְנוּנִית אַחַת אֵינָהּ מְבִיאָה אֶת הָאָבִיב

אֵין אָדָם נִכְנָס לְאוֹתוֹ נָהָר פַּעֲמַיִם — כִּי הַנָּהָר הִשְׁתַּנָּה, וְגַם הָאָדָם

אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר בַּדִּמְיוֹן מֵאֲשֶׁר בַּמְּצִיאוּת

יֵשׁ לְךָ שְׁלִיטָה עַל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, לֹא עַל הַמִּקְרִים. בְּזֶה כֹּחֲךָ

לֹא מָה שֶׁקּוֹרֶה לְךָ מְעַצֵּב אוֹתְךָ, אֶלָּא כֵּיצַד אַתָּה מֵגִיב

יֵשׁ דְּבָרִים הַתְּלוּיִים בָּנוּ וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם. הַחָכְמָה הִיא לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם

הַיּוֹדֵעַ אֲחֵרִים הוּא חָכָם; הַיּוֹדֵעַ אֶת עַצְמוֹ הוּא מוּאָר

הַמַּיִם הָרַכִּים שׁוֹחֲקִים אֶת הָאֶבֶן הַקָּשָׁה

הַשַּׁלְוָה בָּאָה מִבִּפְנִים. אַל תְּחַפֵּשׂ אוֹתָהּ בַּחוּץ

הַכַּעַס דּוֹמֶה לְגַחַל שֶׁאַתָּה אוֹחֵז בְּיָדְךָ כְּדֵי לְהַשְׁלִיכוֹ עַל אַחֵר

אַל תִּתְעַצֵּב מִדְּבָרִים שֶׁהָלְכוּ — כָּל דָּבָר שֶׁהָלַךְ חוֹזֵר בִּדְמוּת אַחֶרֶת

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צַר מְאֹד – וְהָעִקָּר לֹא לְפַחֵד כְּלָל.

כשאיננו יכולים עוד לשנות מצב, אנו מאותגרים לשנות את עצמנו.

לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ

חֲשֹׁב עַל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ, וְלֹא עַל מָה שֶׁחָסֵר לְךָ

אַל תְּבַקֵּשׁ שֶׁהַדְּבָרִים יִהְיוּ כִּרְצוֹנְךָ; רְצֵה אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהֵם — וְתִהְיֶה שָׁלֵו

מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוֹקָא בִּתְרֵין.

דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים

סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה

אַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס.

אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה.

גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן.

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.

כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה.

לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה.

לְעוֹלָם יַרְבֶּה אָדָם בִּשְׁתִיקָה, וְלֹא יְדַבֵּר אֶלָּא אוֹ בְּחָכְמָה אוֹ בִּדְבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לוֹ לְחַיֵּי גוּפוֹ.

הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד, וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר.

אַנְתְּ הוּא חַד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן, עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל.

חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

חֲכָמִים מְדַבְּרִים מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַה לְּהַגִּיד, כְּסִילִים מְדַבְּרִים מִשּׁוּם שֶׁעֲלֵיהֶם לוֹמַר מַשֶּׁהוּ.

יֵשׁ לָנוּ שְׁתֵּי אָזְנַיִם וּפֶה אֶחָד, כְּדֵי שֶׁנוּכַל לְהַקְשִׁיב כִּפְלַיִם מִכְּפִי שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים.

הַיּוֹדֵעַ אֵינוֹ מְדַבֵּר, הַמְּדַבֵּר אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

אֹמֶץ לֵב הוּא מָה שֶׁנִּדְרָשׁ כְּדֵי לָקוּם וּלְדַבֵּר, אֹמֶץ לֵב הוּא גַּם מָה שֶׁנִּדְרָשׁ כְּדֵי לָשֶׁבֶת וּלְהַקְשִׁיב.

הֱיוּ לְבַדְּכֶם, זֶהוּ סוֹד הַהַמְצָאָה, הֱיוּ לְבַדְּכֶם, שָׁם נוֹלָדִים הָרַעְיוֹנוֹת.

חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה.

בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל.

בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב, וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ.

אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת, וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת.

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ.

לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת, וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת.

חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת, וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה.

לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ.

כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב, וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע.

שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.

הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי.

בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ.

אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה.

בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ, וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן.

כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.

חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.

אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ, יָד לְפֶה.

אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים.

כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים.

כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל, מַה יֹּתֵר לָאָדָם.

דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן, וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ.

גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר.

אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, וְאִם יִרְאֶה שֶׁדְּבָרָיו מוֹעִילִים וְנִשְׁמָעִים אוֹמֵר, וְאִם לָאו שׁוֹתֵק.

אֵין לָאָדָם מָקוֹם מִפְלָט שָׁקֵט וְשַׁלֵו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ.

כְּשֵׁם שֶׁהַכֵּלִים הָרֵיקִים מַשְׁמִיעִים אֶת הַקּוֹל הֶחָזָק בְּיוֹתֵר, כָּךְ אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הֲכִי פָּחוֹת חָכְמָה הֵם הַדַּבְּרָנִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

לְמַד תְּחִלָּה אֶת מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן דַּבֵּר.

הַדְּמָמָה הִיא מָקוֹר לְעָצְמָה גְּדוֹלָה.

מִלָּה אַחַת הַמַּשְׁכִּינָה שָׁלוֹם, טוֹבָה מֵאֶלֶף מִלִּים חַסְרוֹת תּוֹעֶלֶת.

הַדְּמָמָה הִיא שְׂפַת הָאֱלֹהִים, כָּל הַשְּׁאָר אֵינוֹ אֶלָּא תַּרְגּוּם דַּל.

סְגֹר אֶת פִּיךָ וּפְתַח אֶת חַלּוֹן הַנֶּשָׁמָה, הַדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים נֶאֱמָרִים בִּדְמָמָה.

לְמַעַן הַשֵּׁם, עִצְרוּ לְרֶגַע, הַפְסִיקוּ אֶת עֲבוֹדַתְכֶם וְהַבִּיטוּ סְבִיבְכֶם.

מֵעוֹלָם לֹא מָצָאתִי בֶּן לְוָיָה כֹּה נָעִים כְּמוֹ הַבְּדִידוּת.

תֵּן לְכָל אָדָם אֶת אָזְנְךָ, אַךְ לִמְעַטִּים אֶת קוֹלְךָ. קַבֵּל אֶת בִּקָּרְתּוֹ שֶׁל כָּל אִישׁ, אַךְ שְׁמֹר אֶת מִשְׁפָּטְךָ לְעַצְמְךָ.

כַּאֲשֶׁר הַמִּלִּים מְעַטּוֹת, נָדִיר שֶׁהֵן מִתְבַּזְבְּזוֹת לָרִיק.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם שְׁקוּעִים כָּל כָּךְ בַּהִתְבּוֹנְנוּת בָּעוֹלָם הַחִיצוֹנִי, עַד שֶׁהֵם עִוְרִים לַחֲלוּטִין לְמָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בְּתוֹכָם פְּנִימָה.

הַמְּקוֹרִיּוּת מְשַׂגְשֶׂגֶת בִּבְדִידוּת, כְּשֶׁאָנוּ מְשֻׁחְרָרִים מֵהַשְׁפָּעוֹת חִיצוֹנִיּוֹת הַמְּאַיְּמוֹת לְשַׁתֵּק אֶת הַמּוֹחַ הַיּוֹצֵר.

אָדָם שֶׁחוֹשֵׁב כָּל הַזְּמַן אֵין לוֹ עַל מָה לַחְשֹׁב מִלְּבַד עַל מַחְשָׁבוֹת, לָכֵן הוּא מְאַבֵּד מַגָּע עִם הַמְּצִיאוּת וְחַי בְּעוֹלָם שֶׁל אַשְׁלָיוֹת.

כָּל צָרוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם נוֹבְעוֹת מֵחֹסֶר יְכָלְתּוֹ לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט בְּחֶדֶר אֶחָד לְבַדּוֹ.

אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת הוּא עַצְמוֹ רַק כָּל עוֹד הוּא לְבַדּוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב בְּדִידוּת, אֵינוֹ אוֹהֵב חֵרוּת.

כְּכָל שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי יוֹתֵר בִּתְפִלָּתִי, הָיָה לִי פָּחוֹת וּפָחוֹת מַה לּוֹמַר, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נַעֲשֵׂיתִי שָׁקֵט לַחֲלוּטִין וְהָפַכְתִּי לְמַקְשִׁיב.

הַחֲשִׁיבָה הִיא שִׂיחָה שְׁקֵטָה שֶׁהָאָדָם מְנַהֵל עִם עַצְמוֹ.

קוֹל הַתְּבוּנָה הוּא קוֹל חֲרִישִׁי, אַךְ הוּא אֵינוֹ נָח עַד שֶׁהוּא זוֹכֶה לְהִשָּׁמַע.

לַאֲנָשִׁים שְׁקֵטִים יֵשׁ אֶת הַמּוֹחוֹת הָרוֹעֲשִׁים בְּיוֹתֵר.

שִׁכְחוּ אֶת הָעוֹלָם וְאֶת כָּל עִנְיָנָיו וַאֲנָשָׁיו, וּשְׁקְעוּ בְּשַׁלְוָה מֻחְלֶטֶת וּבִמְנוּחָה שְׁלֵמָה.

שָׁנִים רַבּוֹת שָׁקַדְתִּי בִּדְמָמָה עַל הַחִשּׁוּבִים, בְּטֶרֶם הֵעַזְתִּי לְהוֹצִיא אֶת מַחְשְׁבוֹתַי לָאוֹר.

הַבְּדִידוּת הִיא כְּמוֹ גֶּשֶׁם, הִיא עוֹלָה מִן הַיָּם לִקְרַאת עֶרֶב, וְיוֹרֶדֶת עַל הָעִיר בַּשָּׁעוֹת שֶׁבָּהֶן כָּל הַדְּרָכִים פּוֹנוֹת אֶל הַבֹּקֶר.

הַמַּיִם בַּכְּלִי נוֹצְצִים, הַמַּיִם בַּיָּם כֵּהִים. לָאֱמֶת הַקְּטַנָּה יֵשׁ מִלִּים בְּהִירוֹת, לָאֱמֶת הַגְּדוֹלָה יֵשׁ דְּמָמָה עֲמֻקָּה.

כְּדֵי לְהָבִין אֶת הַבִּלְתִּי נִתְפָּס, הַתּוֹדָעָה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שְׁקֵטָה וּדְמוּמָה לַחֲלוּטִין.

הַקְשֵׁב לְלֹא מַסְנַנְתָּן שֶׁל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, לְלֹא מַסְקְנוֹת מֻקְדָּמוֹת וּלְלֹא דֵּעוֹת קְדוּמוֹת.

הַקְשָׁבָה עֲמֻקָּה הִיא הַקְשָׁבָה מִתּוֹךְ חֶמְלָה, שֶׁמַּטָּרָתָהּ הַיְּחִידָה הִיא לַעֲזֹר לָאָדָם הָאַחֵר לְשַׁחְרֵר אֶת סִבְלוֹ.

מִמְּעִידַת רֶגֶל תּוּכַל לְהִתְאוֹשֵׁשׁ בִּמְהֵרָה, אַךְ מִמְּעִידַת לָשׁוֹן יִתָּכֵן שֶׁלֹּא תִּתְאוֹשֵׁשׁ לְעוֹלָם.

שְׁלוֹשָׁה יְכוֹלִים לִשְׁמֹר סוֹד, רַק אִם שְׁנַיִם מֵהֶם מֵתִים.

אֵינְךָ צָרִיךְ לָצֵאת מֵחַדְרְךָ. שֵׁב לְיַד שֻׁלְחַנְךָ וְהַקְשֵׁב. הֱיֵה שָׁקֵט לַחֲלוּטִין וּבוֹדֵד, וְהָעוֹלָם יַצִּיעַ אֶת עַצְמוֹ לְפָנֶיךָ.

אַל תִּירְאוּ מִן הַדְּמָמָה שֶׁבָּהּ הַתְּבוּנָה מַשְׁמִיעָה אֶת קוֹלָהּ.

חָכְמַת הַבּוֹרֵא מֻכְרֶזֶת לֹא בְּהִתְרַבְרְבוּת אֱנוֹשִׁית, אֶלָּא בְּהִתְבּוֹנְנוּת שְׁקֵטָה בַּבְּרִיאָה.

לַמֵּד אֶת יַלְדְּךָ לִנְצֹר אֶת לְשׁוֹנוֹ, לְדַבֵּר הוּא כְּבָר יִלְמַד מַהֵר מַדַּי.

אַל תְּדַבֵּר אֶלָּא מָה שֶׁעָשׂוּי לְהוֹעִיל לַאֲחֵרִים אוֹ לְעַצְמְךָ, וְהִמָּנַע מִשִּׂיחָה בְּטֵלָה.

הַדְּמָמָה הִיא קוֹלוֹ הַנִּשְׁמָע שֶׁל הַנֶּצַח.

הַדְּמָמָה לְבַדָּהּ רְאוּיָה לְהִשָּׁמַע, יֵשׁ בָּהּ עֹמֶק וּפוֹרִיּוּת כְּמוֹ בַּאֲדָמָה טוֹבָה.

יֵשׁ לִי שֶׁפַע שֶׁל חֶבְרָה בְּבֵיתִי, בִּמְיֻחָד בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר אִישׁ אֵינוֹ בָּא לְבַקֵּר.

צַעַר קַל מְדַבֵּר, צַעַר עָמֹק שׁוֹתֵק.

מִי שֶׁעָשָׂה טוֹבָה יַחֲרִישׁ, וּמִי שֶׁקִּבֵּל אוֹתָהּ יְסַפֵּר עָלֶיהָ.

הַשְּׁתִיקָה הִיא חֵלֶק מִן הַמִּשְׁמַעַת הָרוּחָנִית שֶׁל מְבַקֵּשׁ הָאֱמֶת. הִיא הֶכְרֵחִית כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַנְּטִיָּה הָאֱנוֹשִׁית לְהַגְזִים אוֹ לְעַוֵּת אֶת הַדְּבָרִים.

בְּמַצָּב שֶׁל שְׁתִיקָה מוֹצֵאת הַנֶּפֶשׁ נְתִיב בְּאוֹר בָּהִיר יוֹתֵר, וּמָה שֶׁחֲמַקְמַק וּמַטְעֶה מִתְבָּרֵר בִּצְלִילוּת גְּמוּרָה.

הַדִּבּוּר הוּא צֹרֶךְ, אַךְ הַהַקְשָׁבָה הִיא אָמָּנוּת.

אַל תְּגַלֶּה זֹאת לְאִישׁ זוּלַת הַחֲכָמִים, שֶׁכֵּן הֶהָמוֹן מְמַהֵר לִלְעֹג.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אָנוּ מִתְחָרְטִים עַל מָה שֶׁאָמַרְנוּ, אַךְ כִּמְעַט לְעוֹלָם אֵינָנוּ מִתְחָרְטִים עַל שֶׁשָּׁתַקְנוּ.

שְׁתִיקָה בִּשְׁעַת כַּעַס מְגִינָה עַל הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל מַעֲנֶה מְחֻכָּם.

מָה שֶׁנָּחוּץ לָנוּ אֵינוֹ אֶלָּא בְּדִידוּת פְּנִימִית גְּדוֹלָה, לָלֶכֶת לְתוֹךְ עַצְמְךָ וּלְהִשָּׁאֵר שָׁם בִּדְמָמָה שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת מִבְּלִי לִפְגּוֹשׁ אִישׁ.

וְהַכֹּל שָׁתַק. אַךְ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיקָה הַהִיא צָמְחָה הַתְחָלָה חֲדָשָׁה, רֶמֶז וּתְמוּרָה.

יָדִיד דּוֹמֵם שֶׁל מֶרְחַקִּים רַבִּים, הַרְגֵּשׁ כֵּיצַד נְשִׁימָתְךָ עוֹד מַרְחִיבָה אֶת הֶחָלָל.

הִתְבּוֹנְנוּ בָּעוֹלָם שֶׁהַיֶּלֶד נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ, כַּמָּה שָׁלֵם הוּא וְכַמָּה מְעַט הוּא זָקוּק לָרַעַשׁ שֶׁל הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי.

הַחְזֵק יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאַתָּה מַרְאֶה, דַּבֵּר פָּחוֹת מִמַּה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ.

בַּדְּמָמָה לָמַדְתִּי לְהַקְשִׁיב לְעַצְמִי, בְּטֶרֶם אֶשְׁמַע אֶת שִׁפּוּטָם שֶׁל אֲחֵרִים.

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן שׁוֹאֵף לִהְיוֹת אִטִּי וּשְׁקוּל בִּדְבָרָיו, אַךְ זָרִיז וְנִמְרָץ בְּמַעֲשָׂיו.

הַבֵּט בַּשָּׁמַיִם, הַאִם הֵם מְדַבְּרִים? אַרְבַּע הָעוֹנוֹת נָעוֹת כְּסִדְרָן וְכָל הַיְּצוּרִים נוֹלָדִים וְצוֹמְחִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשָּׁמַיִם מַשְׁמִיעִים קוֹל.

חַיִּים שְׁקֵטִים הֵם סִימַן הֶכֵּר שֶׁל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, וְתַעֲנוּגֵיהֶם אֵינָם מִסּוּג הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים מַרְהִיבִים לְעֵינֵי הַמַּבִּיט מִבַּחוּץ.

הַתָּא הוּא מָקוֹם אִידֵאָלִי לִלְמֹד לְהַכִּיר אֶת עַצְמְךָ, לַחְקֹר בְּאֹפֶן מַעֲמִיק אֶת תַּהֲלִיכֵי מַחְשַׁבְתְּךָ וְרִגְשׁוֹתֶיךָ.

הֶחָכָם מְנַהֵל אֶת מַעֲשָׂיו בְּאִי כְּפִיָּה, וּמוֹרֶה אֶת הַדֶּרֶךְ לְלֹא מִלִּים.

רִבּוּי דְּבָרִים מַרְבֶּה מַבּוֹי סָתוּם, מוּטָב לִשְׁמֹר עַל הַדְּמָמָה שֶׁבַּמֶּרְכָּז.

דִּבּוּר מֻעָט הוּא דַּרְכּוֹ שֶׁל הַטֶּבַע. רוּחַ סְעָרָה אֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת בֹּקֶר שָׁלֵם, וְגֶשֶׁם עַז אֵינוֹ יוֹרֵד יוֹם תָּמִים.

יְהִי הַשֶּׁקֶט הַכְּלָל הָעִקָּרִי שֶׁלְּךָ, אוֹ דַּבֵּר רַק אֶת מָה שֶׁהֶכְרֵחִי וּבִמְעַט מִלִּים.

אַל תַּרְבֶּה לְדַבֵּר עַל עִקְרוֹנוֹתֶיךָ, אֶלָּא פְּעַל לְפִיהֶם. הַצֹּאן אֵינָן מַרְאוֹת לָרוֹעֶה כַּמָּה עֵשֶׂב אָכְלוּ, אֶלָּא מְעַכְּלוֹת אוֹתוֹ בִּפְנִים וּמְנִיבוֹת צֶמֶר וְחָלָב.

הַרְגֵּל אֶת עַצְמְךָ לְהַקְשִׁיב בְּקֶשֶׁב רַב לִדְבָרָיו שֶׁל הָאַחֵר, וְהִכָּנֵס כְּכָל הָאֶפְשָׁר לְתוֹךְ תּוֹדַעְתּוֹ שֶׁל הַמְדַבֵּר.

אִם רְצוֹנְךָ בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ, עֲשֵׂה מְעַט. אֱמֹר וַעֲשֵׂה רַק אֶת מָה שֶׁהֶכְרֵחִי, וְהַנַּח לְכָל הַשְּׁאָר.

מָה שֶׁרֵיק מַרְעִישׁ, מָה שֶׁמָּלֵא שָׁקֵט. הַכְּסִיל דּוֹמֶה לְכַד חֲצִי מָלֵא, הֶחָכָם דּוֹמֶה לַאֲגַם מַיִם גָּדוֹשׁ וְשָׁלֵו.

זוֹהִי קְבִילָה עַתִּיקָה, לֹא מֵהַיּוֹם: מְגַנִּים אֶת מִי שֶׁשּׁוֹתֵק, מְגַנִּים אֶת מִי שֶׁמַּרְבֶּה לְדַבֵּר, וּמְגַנִּים אֶת מִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּמְשׂוּרָה. אֵין בָּעוֹלָם אָדָם שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִגְנַאי.

אֵין אָדָם נֶחְשָׁב לְחָכָם רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְבֶּה לְדַבֵּר. מִי שֶׁשָּׁלֵו, חָפְשִׁי מִשִּׂנְאָה וּמִפַּחַד, הוּא הַנִּקְרָא חָכָם בֶּאֱמֶת.

כְּדֵי לְהַקְשִׁיב בֶּאֱמֶת חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דְּמָמָה פְּנִימִית, חֵרוּת מִן הַמַּאֲמָץ לִצְבֹּר, וּתְשׂוּמַת לֵב רְגוּעָה.

בִּדְמָמַת הַתּוֹדָעָה קַיֶּמֶת פְּעֻלָּה מִסּוּג אַחֵר לַחֲלוּטִין, פְּעֻלָּה שֶׁאֵינָהּ נוֹלֶדֶת מִתּוֹךְ הַמַּחְשָׁבָה.

הַשְּׁתִיקָה חִיּוּנִית לָנוּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ אֲוִיר, וּכְמוֹ שֶׁצְּמָחִים זְקוּקִים לְאוֹר. אִם תּוֹדַעְתֵּנוּ עֲמוּסָה מִלִּים וּמַחְשָׁבוֹת, לֹא נוֹתָר מָקוֹם לַחַיִּים.

רַבִּים מֵאִתָּנוּ מְפַחֲדִים מִן הַדְּמָמָה, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְפַחֲדִים מִמַּה שֶּׁנִּפְגֹּשׁ בְּתוֹכֵנוּ כַּאֲשֶׁר נַעֲצֹר.

רַק כַּאֲשֶׁר אַתָּה שָׁקֵט דַּיֶּךָּ, אַתָּה מְסֻגָּל לִשְׁמֹעַ אֶת הַקְּרִיאָה הָעֲמֻקָּה הַבָּאָה מִתּוֹכְךָ וּמִן הָעוֹלָם.

הַהַקְשָׁבָה לַנְּשָׁמָה הִיא יְסוֹד הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי הַקּוֹל הַפְּנִימִי שֶׁבָּאָדָם לְעוֹלָם אֵינוֹ מַטְעֶה.

הַשְּׁתִיקָה מְאַפְשֶׁרֶת לַנְּשָׁמָה לֶאֱסֹף אֶת כֹּחוֹתֶיהָ, וְרַק אַחַר כָּךְ יָכוֹל הַדִּבּוּר לָצֵאת בְּאֹפֶן מַפְרֶה וּמְדֻיָּק.

יֵשׁ שְׁתִיקָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַדִּבּוּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַמַּחְשָׁבָה דְּבוּקָה בָּעֶלְיוֹנִים אֵין הַמִּלִּים יְכוֹלוֹת לְהַכִּיל אֶת הָאוֹר.

בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל, יִשְׁכַּח אֶת גּוּפוֹ וְאֶת כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיַחְשֹׁב שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נְשָׁמָה שֶׁנִּכְנְסָה לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ.

הַמִּדְבָּר נוֹתֵן לָאָדָם אֶת הַתְּחוּשָׁה שֶׁל הַבְּרִיאָה מֵרֵאשִׁיתָהּ, שָׁם נִמְדָּד הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, מוּל הַטֶּבַע וּמוּל מַצְפּוּנוֹ.

הַחַדְגּוֹנִיּוּת וְהַבְּדִידוּת שֶׁל חַיִּים שְׁקֵטִים מְעוֹרְרוֹת אֶת הַמּוֹחַ הַיּוֹצֵר.

אִם הַהַצְלָחָה בַּחַיִּים נִמְדֶּדֶת כִּסְכוּם, אֲזַי הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא עֲבוֹדָה, הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא מִשְׂחָק, וְהַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי הוּא לִנְצֹר אֶת הַלָּשׁוֹן.

הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּתִקְשֹׁרֶת הוּא לִשְׁמֹעַ אֶת מָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר.

לְאַחַר כָּל פְּעֻלָּה יְעִילָה, קַח לְךָ פְּסַק זְמַן שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת שְׁקֵטָה, מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶט תִּצְמַח פְּעֻלָּה יְעִילָה עוֹד יוֹתֵר.

לָדַעַת לְהַקְשִׁיב פֵּרוּשׁוֹ כִּמְעַט כְּבָר לַעֲנוֹת.

אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם הַדּוֹמֶה לֵאלֹהִים כְּמוֹ הַדְּמָמָה.

הַדְּמָמָה מְדַבֶּרֶת תָּמִיד, הִיא זֶרֶם שֶׁל שָׂפָה שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק לְעוֹלָם.

תמיד אמור פחות מההכרחי.

כשהוצאתי מפי את המילים המעוררות האלה, הרעיון בא כהבזק ברק, ובן רגע נחשפה האמת.

אני סוס לעגלה יחידה, לא עשוי למשיכה בזוג או בצוות. מעולם לא השתייכתי בכל לבי למדינה, לחוג חברים, ואפילו לא למשפחתי שלי.

עלינו לשמור לעצמנו חדר אחורי משלנו, חופשי לגמרי, שבו נקים את חירותנו האמיתית, את מפלטנו ואת בדידותנו העיקריים.

להיות ער פירושו להיות חי. עוד לא פגשתי אדם שהיה ער לגמרי.

אני חוזר הביתה חמדן יותר, שאפתן יותר, תאוותן יותר, ואף אכזר ובלתי אנושי יותר, משום שהייתי בין בני אדם.

אנו ממהרים מאוד לבנות טלגרף מגנטי ממדינת מיין עד טקסס, אבל ייתכן שלמיין ולטקסס אין דבר חשוב לומר זו לזו.

היו לי שלושה כיסאות בביתי: אחד לבדידות, שניים לחברות, שלושה לחברה.

אתה רוצה שיאמינו בטוב שבך? אל תאמר אותו בעצמך.

רהיטות בלתי פוסקת מעייפת.

הכובד הוא שורש הקלות, והשקט הוא השליט על התנועה.

חמשת הצבעים מעוורים את העין, חמשת הצלילים מחרישים את האוזן, וחמשת הטעמים מקהים את הפה.

הפנאי הוא אם הפילוסופיה.

צריך שאויבך וחברך יעבדו יחד כדי לפגוע בך עד עמקי הלב: האחד כדי להשמיץ אותך, והשני כדי להביא אליך את הבשורה.

אם אפשר להוריד מילה, הורד אותה תמיד.

תמיד יש זמן לשלוח את המילה, אבל אין זמן להחזיר אותה.

אל תספר דבר על רווחיך, תקוותיך, ציפיותיך וכוונותיך.

מי שלעולם אינו חושב, לעולם לא יוכל להיות חכם.

התבונה, כמו העין, בעודה מאפשרת לנו לראות ולתפוס את כל הדברים האחרים, אינה שמה לב לעצמה.

האוצר הטוב ביותר שיכול להיות לאדם הוא לשון חסכנית, וההנאה הגדולה ביותר היא לשון המתנהלת במידה; כי אם תדבר רעה, עד מהרה ידברו עליך רעה גדולה יותר.

עליבות גדולה היא לא להיות בעל די שכל כדי לדבר היטב, וגם לא די שיקול דעת כדי לשתוק. זהו המקור לכל התנהגות שאינה במקומה.