ציטוטים על הורות וחינוך

אֵין אָדָם לוֹמֵד אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ

חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל־פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי־יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה

הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּן

כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה — כְּאִלּוּ יְלָדוֹ

התייחס לאדם כפי שהוא — והוא יישאר כפי שהוא. התייחס אליו כפי שהוא יכול להיות — והוא יהיה כך.

חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת

לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת

אַל תַּכְרִיחוּ אֶת הַיְּלָדִים לִלְמֹד בְּכֹפֶר, אֶלָּא הַנְחוּ אוֹתָם דֶּרֶךְ מִשְׂחָק

עֲזֹר לִי לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּעַצְמִי

הַיָּדַיִם הֵן הַכֵּלִים שֶׁל הָאִינְטֶלִיגֶנְצְיָה

לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד.

לֹא יִכְעַס אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו.

לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם אֶת בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים.

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ

לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.

הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.

בְּכָל אָדָם אָדָם מִתְקַנֵּא, חוּץ מִבְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ.

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.

הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.

יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ, וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם.

חִנּוּךְ הַתְּבוּנָה לְלֹא חִנּוּךְ הַלֵּב אֵינוֹ חִנּוּךְ כְּלָל.

הַחִנּוּךְ הוּא הַנֶּשֶׁק הֶעָצְמָתִי בְּיוֹתֵר שֶׁבּוֹ אַתָּה יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּדֵי לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם.

מוּסַר ה׳ בְּנִי אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה׳ יוֹכִיחַ.

כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ.

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ.

עֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב.

טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים, וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא.

חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ.

עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.

יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה, וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ.

מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו.

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.

אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר, שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ.

שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ.

גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק, וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ.

תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי, וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה.

חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר.

שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה, וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ.

יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ, וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ.

מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ, וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן.

אִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ, יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם, וּתְהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ.

אֵינֶנִּי יָכוֹל לְלַמֵּד אִישׁ דָּבָר, אֲנִי יָכוֹל רַק לִגְרוֹם לוֹ לַחְשֹׁב.

אָמָּנוּתִי הִיא כְּאָמָּנוּת הַמְּיַלֶּדֶת, אֵינֶנִּי יוֹלֵד חָכְמָה אֶלָּא עוֹזֵר לַאֲחֵרִים לְיַלֵּד אֶת הַחָכְמָה שֶׁבְּתוֹכָם.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְיַחֲסִים לָאָדָם כְּפִי שֶׁהוּא יָכוֹל לִהְיוֹת, אָנוּ עוֹזְרִים לוֹ לְהַגִּיעַ לִמְלוֹא פְּרִיחָתוֹ.

יְלָדִים מִתְחַנְּכִים מִמַּה שֶּׁהַמְּבֻגָּר הִנּוֹ, וְלֹא מִדְּבָרָיו הַמְדֻבָּרִים.

חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל כִּבּוּד הוֹרִים אֵינָהּ רַק בַּהֲזָנָתָם, אֶלָּא בָּרְגָשׁוֹת שֶׁל כָּבוֹד וְהַעֲרָכָה הַמִּתְלַוִּים לְכָךְ.

הַבִּקֹּרֶת עוֹשָׂה הַרְבֵּה, אַךְ הָעִידוּד עוֹשֶׂה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

אֵין עֵרֶךְ לַחֵרוּת אִם אֵינָהּ כּוֹלֶלֶת אֶת הַחֹפֶשׁ לִטְעוֹת.

נִשְׁאַלְתִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כֵּיצַד יָכֹלְתִּי לְשַׁלֵּב חַיֵּי מִשְׁפָּחָה עִם קַרְיֶרָה מַדָּעִית, וּבְכֵן, זֶה לֹא הָיָה קַל.

עַד כַּמָּה הֶעָתִיד נִשְׂגָּב וְחָשׁוּב יוֹתֵר מִן הַהֹוֶה כַּאֲשֶׁר אָדָם מֻקָּף בִּילָדָיו.

אִי אֶפְשָׁר לְלַמֵּד אָדָם דָּבָר, נִתָּן רַק לַעֲזֹר לוֹ לִמְצוֹא אֶת זֶה בְּתוֹךְ עַצְמוֹ.

כְּדֵי לְהַצְלִיחַ לְהוֹבִיל אָדָם אֶל מַטָּרָה מְסֻיֶּמֶת, עָלַי לִמְצֹא אוֹתוֹ תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הוּא נִמְצָא, וּלְהַתְחִיל מִשָּׁם.

הִתְיַחֵס לַאֲנָשֶׁיךָ כְּאִלּוּ הָיוּ בָּנֶיךָ הָאֲהוּבִים, וְהֵם יֵלְכוּ אַחֲרֶיךָ עַד לָעֲמָקִים הָעֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר.

מוּטָב רֹאשׁ מְעֻצָּב כָּרָאוּי מֵאֲשֶׁר רֹאשׁ מָלֵא עַד גְּדוֹתָיו.

בְּנֵי אָדָם נוֹלָדִים בּוּרִים, לֹא טִפְּשִׁים. הַחִנּוּךְ הוּא שֶׁהוֹפֵךְ אוֹתָם לִטְפְּשִׁים.

דּוֹר שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לָשֵׂאת שִׁעֲמוּם יִהְיֶה דּוֹר שֶׁל אֲנָשִׁים קְטַנִּים.

בִּמְקוֹם לְנַסּוֹת לִיצוֹר תָּכְנִית הַמְחַקָּה אֶת מוֹחוֹ שֶׁל הַמְּבֻגָּר, מַדּוּעַ לֹא לְנַסּוֹת לִיצוֹר תָּכְנִית הַמְחַקָּה אֶת מוֹחוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד?

תְּבוּנָה בְּצֵרוּף עִם אֹפִי, זוֹהִי מַטְּרָתוֹ שֶׁל חִנּוּךְ אֲמִתִּי.

אַל תַּגְבִּיל אֶת הַיֶּלֶד לִלְמִידָתְךָ שֶׁלְּךָ, כִּי הוּא נוֹלַד בִּזְמַן אַחֵר.

אֵין סוֹף לַחִנּוּךְ וְלַלְּמִידָה. כָּל הַחַיִּים, מֵרֶגַע הַלֵּדָה וְעַד רֶגַע הַמָּוֶת, הֵם תַּהֲלִיךְ רָצוּף שֶׁל גִּלּוּי וַהֲבָנָה.

אֱמֹר לִי וְאֶשְׁכַּח, לַמֵּד אוֹתִי וְאוּלַי אֶזְכֹּר, שַׁתֵּף אוֹתִי וְאֶלְמַד.

יֵשׁ לְלַמֵּד מַעֲשִׂיּוֹת כְּמַעֲשִׂיּוֹת, מִיתוֹסִים כְּמִיתוֹסִים, וְנִסִּים כְּדִמְיוֹן שִׁירִי.

נִשְׁמָתוֹ שֶׁל תִּינוֹק הַנּוֹלָד אֵינָהּ נִכְנֶסֶת רֵיקָה, אֶלָּא כְּבָר חֲתוּמָה בְּהַרְמוֹנְיַת הַשָּׁמַיִם.

לַמֵּד אֶת יַלְדְּךָ לִנְצֹר אֶת לְשׁוֹנוֹ, לְדַבֵּר הוּא כְּבָר יִלְמַד מַהֵר מַדַּי.

תַּלְמִידִים אֵינָם צְרִיכִים רַק לְשַׂחֵק בַּחַיִּים אוֹ לִלְמֹד עֲלֵיהֶם, אֶלָּא לִחְיוֹת אוֹתָם בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מוֹלִיד נְטִיָּה לְכַעַס יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פִּנּוּק מֻפְרָז בַּיַּלְדוּת.

אֲרֻכָּה הִיא הַדֶּרֶךְ בְּאֶמְצָעוּת הוֹרָאוֹת וּכְלָלִים, קְצָרָה וִיעִילָה הִיא בְּאֶמְצָעוּת דֻּגְמָה אִישִׁית.

הַחִנּוּךְ הַבֵּיתִי הוּא מוֹסָד שֶׁל הַטֶּבַע, בְּעוֹד הַחִנּוּךְ הַצִּבּוּרִי הוּא תַּחְבּוּלָה שֶׁל הָאָדָם.

אֵין בֵּית סֵפֶר הַמַּשְׁוֶה לְבַיִת הָגוּן, וְאֵין מוֹרֶה הַמַּשְׁוֶה לְהוֹרֶה בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת.

אִם אָנוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ לְשָׁלוֹם אֲמִתִּי בָּעוֹלָם, עָלֵינוּ לְהַתְחִיל עִם הַיְּלָדִים.

אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְעַצֵּב אֶת הַיְּלָדִים לְפִי רְצוֹנֵנוּ; כְּפִי שֶׁהֵם נִתְּנוּ לָנוּ, כָּךְ עָלֵינוּ לְקַבֵּל אוֹתָם וְלֶאֱהֹב אוֹתָם.

שְׁנֵי דְבָרִים צְרִיכִים יְלָדִים לְקַבֵּל מֵהוֹרֵיהֶם, שָׁרָשִׁים וּכְנָפַיִם.

הַחִנּוּךְ נִרְאֶה כְּעִנְיָן מֻרְכָּב רַק כָּל עוֹד אָנוּ מְנַסִּים לְחַנֵּךְ אֶת הַיְּלָדִים מִבְּלִי לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמֵנוּ.

כָּל הַחִנּוּךְ מִסְתַּכֵּם בְּדֻגְמָה אִישִׁית, חֲיֵה בְּעַצְמְךָ חַיִּים יְשָׁרִים וְכָךְ תְּלַמֵּד אֶת יַלְדְּךָ לָלֶכֶת בָּהֶם.

הִתְבּוֹנְנוּ בָּעוֹלָם שֶׁהַיֶּלֶד נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ, כַּמָּה שָׁלֵם הוּא וְכַמָּה מְעַט הוּא זָקוּק לָרַעַשׁ שֶׁל הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי.

חָכָם הוּא הָאָב הַמַּכִּיר אֶת יַלְדּוֹ שֶׁלּוֹ.

כַּמָּה חַד יוֹתֵר מִשֵּׁן שֶׁל נָחָשׁ הוּא כְּאֵבוֹ שֶׁל הוֹרֶה לְיֶלֶד כְּפוּי טוֹבָה.

אֵין לִרְאוֹת בַּיֶּלֶד רְכוּשׁ אוֹ הֶמְשֵׁךְ שֶׁל הוֹרָיו, אֶלָּא אָדָם עַצְמָאִי שֶׁשַּׁיָּךְ רַק לְעַצְמוֹ.

הַיֶּלֶד מְגַלֶּה אֶת הָעוֹלָם לֹא דֶּרֶךְ הַדְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים לוֹ, אֶלָּא דֶּרֶךְ הַחַיִּים הַמַּמָּשִׁיִּים שֶׁהוֹרָיו חַיִּים.

הַהַקְרָבָה עֲלוּלָה לְהֵהָפֵךְ לַעֲרִיצוּת מְתֻחְכֶּמֶת, כַּאֲשֶׁר הַהוֹרֶה מְנַסֶּה לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו שֶׁלּוֹ דֶּרֶךְ יַלְדּוֹ.

יֵשׁ לִנְהֹג בַּצְּעִירִים בְּיִרְאַת כָּבוֹד; מִנַּיִן לָנוּ שֶׁעֲתִידָם לֹא יַעֲלֶה עַל הֹוֶה שֶׁלָּנוּ?

עַל הַבֵּן לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מְאוֹדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהוֹרָיו שׁוּם צַעַר מִלְּבַד הַדְּאָגָה לִבְרִיאוּתוֹ.

כָּל עוֹד הוֹרֶיךָ בַּחַיִּים, אַל תַּרְחִיק נְדוֹד לְמֶרְחַקִּים; וְאִם יָצָאתָ לַדֶּרֶךְ, יְהִי מְקוֹמְךָ יָדוּעַ תָּמִיד.

יֵשׁ לִנְהֹג בִּילָדִים בְּאוֹתוֹ כָּבוֹד שֶׁנּוֹהֲגִים בִּמְבֻגָּרִים, וְאוּלַי אַף בְּיֶתֶר כָּבוֹד, מִפְּנֵי שֶׁהֵם פְּגִיעִים הַרְבֵּה יוֹתֵר.

אַהֲבַת הַהוֹרִים לְיַלְדָּם וְאַהֲבַת הַיֶּלֶד לְהוֹרָיו עֲשׂוּיוֹת לִהְיוֹת אֶחָד הַמְּקוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר לְאֹשֶׁר עֲבוּר הָאָדָם.

הַפַּחַד מֵחֵרוּתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וּמֵעַצְמָאוּתוֹ הוּא הַמִּכְשׁוֹל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּדַרְכּוֹ שֶׁל חִנּוּךְ רָאוּי.

מוּטָב שֶׁלֹּא לְהוֹלִיד יְלָדִים כְּלָל, מֵאֲשֶׁר לְהִמָּנַע מִלָּשֵׂאת בַּטֹּרַח הַמָּלֵא שֶׁל גִּדּוּלָם וְחִנּוּכָם.

אֶזְרָחִים יְקָרִים, מַדּוּעַ אַתֶּם עֲמֵלִים כָּל כָּךְ לִצְבֹּר מָמוֹן עֲבוּר יַלְדֵיכֶם, בְּעוֹד אַתֶּם מַזְנִיחִים אֶת חִנּוּךְ נַפְשָׁם?

אֵין גִּלּוּי חַד יוֹתֵר שֶׁל נִשְׁמַת הַחֶבְרָה, מֵאֲשֶׁר הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הִיא מִתְיַחֶסֶת לִילָדֶיהָ.

יְלָדֵינוּ הֵם הָאוֹצָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁלָּנוּ, הֵם הֶעָתִיד שֶׁלָּנוּ.

הֶחָכָם מְנַהֵל אֶת מַעֲשָׂיו בְּאִי כְּפִיָּה, וּמוֹרֶה אֶת הַדֶּרֶךְ לְלֹא מִלִּים.

זְכֹר לִנְהֹג בַּחַיִּים כְּמוֹ בִּסְעוּדָה. מוּשָׁט לְעֶבְרְךָ מַאֲכָל, פְּשֹׁט יָד וְקַח מִמֶּנּוּ בִּמְסוּרָה. חוֹלֵף הַדָּבָר עַל פָּנֶיךָ, אַל תַּעֲצֹר אוֹתוֹ. נְהַג כָּךְ בִּנְכָסִים, בִּילָדִים וּבִבְנֵי זוּג, וְתִזְכֶּה לְשַׁלְוָה שְׁלֵמָה.

אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיְּלָדֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ יִחְיוּ לָעַד, אַתָּה כְּסִיל, שֶׁכֵּן אַתָּה מְבַקֵּשׁ שְׁלִיטָה עַל מָה שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתְךָ, וְרוֹצֶה שֶׁמָּה שֶׁשַּׁיָּךְ לַטֶּבַע יִהְיֶה שֶׁלְּךָ.

אֲפִלּוּ חַיּוֹת הַשָּׂדֶה אֵינָן נוֹטְשׁוֹת אֶת צֶאֱצָאֵיהֶן. הַאִם נִהְיֶה אֲנַחְנוּ אַכְזָרִיִּים יוֹתֵר מֵהֶן, וְנִבְרַח מֵעֹל הַנִּשּׂוּאִין וּמִגִּדּוּל יְלָדִים?

לָמַדְתִּי שֶׁאֵין לַחְסוֹךְ בִּשְׂכַר מוֹרִים טוֹבִים לַיְּלָדִים, וְכִי עַל חִנּוּךְ רָאוּי יֵשׁ לְהוֹצִיא כֶּסֶף בְּיָד רְחָבָה.

כְּשֶׁאַתָּה מְחַבֵּק אֶת יַלְדְּךָ, הַזְכֵּר לְעַצְמְךָ שֶׁהוּא בֶּן תְּמוּתָה, וֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל לִבְּךָ בְּעוֹדוֹ עִמְּךָ.

שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֵין הָאָדָם יָכוֹל לִגְמוֹל לָהֶם כִּגְמוּלָם לְעוֹלָם, וְאֵלֶּה הֵם הָאָב וְהָאֵם.

בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים תּוֹמְכִים הַהוֹרִים בִּילָדֵיהֶם: מַרְחִיקִים אוֹתָם מִן הָרָע, מַנְחִים אוֹתָם אֶל הַטּוֹב, מְלַמְּדִים אוֹתָם מְלָאכָה, מוֹצְאִים לָהֶם בֶּן זוּג רָאוּי, וּמוֹסְרִים לָהֶם אֶת הַיְּרֻשָּׁה בְּעִתָּהּ.

הוֹרִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינָם אוֹהֲבִים אֶת יַלְדֵיהֶם כְּשֶׁהֵם, אֶלָּא שְׁאַפְתָּנִיִּים עֲבוּרָם. הֵם רוֹצִים שֶׁיַּצְלִיחוּ וְיִהְיוּ מִישֶׁהוּ בָּעוֹלָם, כְּדֵי לְהַאֲדִיר אֶת כְּבוֹדָם שֶׁל עַצְמָם.

הַחִנּוּךְ הַנָּכוֹן טָמוּן בַּהֲבָנַת הַיֶּלֶד כְּפִי שֶׁהוּא, מִבְּלִי לִכְפּוֹת עָלָיו אִידֵאָל שֶׁל מָה שֶׁאָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁעָלָיו לִהְיוֹת.

כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹתֵל חַסָּה וְהִיא אֵינָהּ גְּדֵלָה יָפֶה, אֵינְךָ מַאֲשִׁים אוֹתָהּ, אֶלָּא מְחַפֵּשׂ אֶת הַסִּבּוֹת לְכָךְ. אַךְ בְּיַחֲסֵינוּ עִם הַקְּרוֹבִים לָנוּ אָנוּ מְמַהֲרִים לְהַאֲשִׁים, וּלְהַאֲשָׁמָה אֵין שׁוּם הַשְׁפָּעָה טוֹבָה.

הַיְּרֻשָּׁה הַיְּקָרָה בְּיוֹתֵר שֶׁהוֹרִים יְכוֹלִים לְהוֹרִישׁ לִילָדֵיהֶם הִיא הָאֹשֶׁר שֶׁל עַצְמָם.

אַל תִּכָּנֵס לְבֵיתְךָ פִּתְאוֹם, כָּל שֶׁכֵּן לְבֵית חֲבֵרְךָ.

כְּשֶׁאַתָּה מְלַמֵּד אֶת בִּנְךָ, לַמְּדֵהוּ בְּסֵפֶר מֻגָּהּ.

חַיָּב אָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידוֹ עַד שֶׁיִּלְמַד, וְחַיָּב לְהַרְאוֹת לוֹ פָנִים עַד שֶׁיֵּדַע טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף לְלַמְּדוֹ לָשׁוּט בַּמַּיִם, שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה.

חִנּוּךְ הַנְּעָרִים צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מֻבְנֶה עַל פִּי טִבְעָם וּכְשָׁרוֹנָם הַמְּיֻחָד, וְלֹא עַל פִּי גְּזֵרָה שָׁוָה לְכֻלָּם.

כְּשֶׁהָאָב מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן לָלֶכֶת, הוּא מַרְחִיק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְאַמֵּץ הַבֵּן לָלֶכֶת אֵלָיו, וְכֵיוָן שֶׁהַבֵּן קָרֵב אֵלָיו הוּא מִתְרַחֵק יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד לָלֶכֶת הֵיטֵב.

הַדֻּגְמָה הָאִישִׁית הִיא הַכֹּחַ הַמְחַנֵּךְ הֶעָצוּם בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ בְּיַד הָאָדָם.

אָמָּנוּתוֹ הָעִלָּאִית שֶׁל הַמּוֹרֶה הִיא לְעוֹרֵר שִׂמְחָה בַּבִּטּוּי הַיּוֹצֵר וּבַיֶּדַע.

אִם אַתֶּם רוֹצִים שֶׁיַּלְדֵיכֶם יִהְיוּ נְבוֹנִים, קִרְאוּ לָהֶם מַעֲשִׂיּוֹת. אִם אַתֶּם רוֹצִים שֶׁיִּהְיוּ נְבוֹנִים עוֹד יוֹתֵר, קִרְאוּ לָהֶם עוֹד מַעֲשִׂיּוֹת.

אֵינֶנִּי מְלַמֵּד אֶת תַּלְמִידַי לְעוֹלָם, אֲנִי רַק מְנַסֶּה לְסַפֵּק לָהֶם אֶת הַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם יוּכְלוּ לִלְמֹד.

אִמִּי הָיְתָה מַמְצִיאָה מִמַּעֲלָה רִאשׁוֹנָה, וַאֲנִי מַאֲמִין שֶׁהָיְתָה מַשִּׂיגָה דְּבָרִים כַּבִּירִים אִלּוּ לֹא הָיְתָה רְחוֹקָה כָּל כָּךְ מִן הַחַיִּים הַמּוֹדֶרְנִיִּים.

הַיְלָדִים הֵם אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים לֶאֱהֹב, הֵם תִּקְוַת הָעוֹלָם.

כְּשֶׁמְּלַמְּדִים מִיַּלְדוּת כִּי הַיֹּפִי הוּא שַׁרְבִיטָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, הַנֶּפֶשׁ מְעַצֶּבֶת אֶת עַצְמָהּ לְפִי הַגּוּף, מִסְתּוֹבֶבֶת בִּכְלוּב הַזָּהָב שֶׁלָּהּ וּמְבַקֶּשֶׁת רַק לְקַשֵּׁט אֶת כִּלְאָהּ.

עֲשׂוּ אֶת הַנָּשִׁים לִיצוּרִים תְּבוּנָתִיִּים וּלְאֶזְרָחִיּוֹת בְּנוֹת חֹרִין, וְהֵן יֵהָפְכוּ בִּמְהֵרָה לִרְעָיוֹת וּלְאִמָּהוֹת טוֹבוֹת.

הַגִּזְעָנוּת עֲדַיִן עִמָּנוּ, אַךְ עָלֵינוּ לְהָכִין אֶת יְלָדֵינוּ לִקְרַאת מָה שֶׁיִּפְגְּשׁוּ, בְּתִקְוָה שֶׁנִּתְגַּבֵּר עַל כָּךְ.

זה כלל כל מיני תרגילים: לנחש זה את מחשבותיו של זה, לגלות פגמים בצורה או בביטוי, לחזור על משפטים ארוכים או לבצע חישובים בראש. השיעורים היומיומיים האלה נועדו לחזק את הזיכרון ואת ההיגיון, ובעיקר לפתח את החוש הביקורתי.

חינוך הוא מה שנשאר אחרי ששכחנו את כל מה שלמדנו בבית הספר.

הכפייה הזאת הרתיעה אותי עד כדי כך, שאחרי שעברתי את בחינת הגמר, כל עיסוק בבעיות מדעיות היה מאוס עליי במשך שנה שלמה.

אני עדיין זוכר, או לפחות מאמין שאני זוכר, שהחוויה הזאת הותירה בי רושם עמוק ומתמשך. משהו עמוק ומוסתר היה חייב לעמוד מאחורי הדברים.

המוח אינו כלי שיש למלאו, אלא אש שיש להצית.

מהו הממשל הטוב ביותר? זה שמלמד אותנו למשול בעצמנו.

אנו לומדים לא לשם החיים, אלא לשם בית הספר.

אפשר לתת עצות, אבל אי אפשר להנחיל התנהגות.

שמחותיהם של ההורים נסתרות, וכך גם צעריהם ופחדיהם.

הטיפוח הוא הכול. האפרסק היה פעם שקד מר, והכרובית אינה אלא כרוב עם השכלה אקדמית.

מעט דברים עוזרים לאדם יותר מאשר להטיל עליו אחריות ולהודיע לו שסומכים עליו.

אנו מכנים אדם ממושמע כשהוא אדון לעצמו, ולכן יכול לווסת את התנהגותו בעצמו כשיש צורך לציית לכלל כלשהו של חיים.

לעורר את החיים, ואז להניח להם להתפתח ולהיפתח בחופשיות, בזה טמונה המשימה הראשונה של המחנך.

מי שעושה עבודה אנושית באמת, מי שעושה דבר גדול ומנצח באמת, אינו מונע לעולם אל משימתו בידי אותם פיתויים פעוטים הנקראים פרסים, ולא בידי הפחד מאותן רעות קטנות שאנו מכנים עונשים.

הדוגמה משפיעה תמיד יותר מן ההוראה.

עזרה מבחוץ מחלישה לא פעם בתוצאותיה, אבל עזרה מבפנים מחזקת תמיד.

האם אתם יודעים מהי הדרך הבטוחה ביותר להפוך את ילדכם לאומלל? לתת לו כל מה שהוא רוצה.

החיצים חודרים את הגוף, אבל מילים רעות חודרות את הנפש.

ילדיכם אינם ילדיכם. הם הבנים והבנות של כמיהת החיים אל עצמם. הם באים דרככם אך לא מכם, ואף שהם עמכם, אינם שייכים לכם.

אין דלת טובה יותר, ואין דלת פתוחה יותר להיכנס בה ללימוד פילוסופיית הטבע, מאשר התבוננות בתופעות הפיזיקליות של נר.

אנחנו מתאמצים להפוך אותם למלומדים, אבל לא לאנשים; לדבר יותר מאשר לדעת, וזהו מלל ריק.

הדבר הראשון והברור לילדים הוא מה שנתפס בחושים.

מידה טובה קשה יותר לרכישה מידיעת העולם; ואם אבדה באדם צעיר, לעיתים רחוקות היא חוזרת.

הערכה ובושה הן, מכל התמריצים, החזקות ביותר לנפש, משעה שהיא למדה להרגיש בהן טעם.

מכות הן האמצעי הגרוע ביותר, ולכן האחרון שיש להשתמש בו בתיקון ילדים.

סקרנות אצל ילדים אינה אלא תיאבון לידע; ולכן יש לעודד אותה.

אם החולה קר, אם לחולה יש חום, אם החולה מתעלף, אם הוא חש ברע אחרי האוכל, אם יש לו פצע לחץ, בדרך כלל האשם אינו במחלה אלא בסיעוד.

לעולם אין לאפשר לחולה להתעורר, בכוונה או בשוגג; זה תנאי שאין בלתו לכל סיעוד טוב.

ריסון עצמי, והם מוצאים את העזרה הגדולה ביותר להשגת המידה הזאת בהתנהגות המכבדת של הזקנים מהם, המוצגת לפניהם יום יום.

הוא עלה על כל חבריו, גם בקיום חובתו, גם בנשיאת הקושי, גם בכבוד שהראה לזקנה וגם בציות שנתן לסמכות.

ענף מן העץ מתכופף כשנוהגים בו ברכות; אם תנסה עליו את כוחך, תשבור אותו. ברכות חוצים מים, ולא תנצח נהר אם תשחה נגד הזרם.

לילד מגיע הכבוד הגדול ביותר. אם אתה מתכנן מעשה מביש, אל תזלזל בגילו הצעיר של ילדך, וכשאתה עומד לחטוא, יחסום את דרכך בנך התינוק.

כל עצה שהיית נותן לילדיך, הסכם לקיים בעצמך.

לילדים אין עבר ואין עתיד, והם נהנים מן ההווה, דבר שכמעט אינו קורה לנו.

הדוגמה היא אחד המורים החזקים ביותר, אף שהיא מלמדת בלי לשון. ההוראה יכולה להראות לנו את הדרך, אבל הדוגמה השקטה והמתמשכת, שעוברת אלינו בהרגלים וחיה איתנו במציאות, היא שנושאת אותנו קדימה.

צריך להיזהר במיוחד שהילד, שעדיין אינו יכול לאהוב את הלימודים, לא ישנא אותם, ולא יירתע מן המרירות שטעם פעם אחת גם אחרי שנות הילדות. שהלימוד יהיה משחק.

לתלמידים אני ממליץ בינתיים דבר אחד: שיאהבו את מוריהם לא פחות מאת הלימודים עצמם, ויראו בהם הורים, לא של גופם אלא של רוחם.