ציטוטים על שמחה ואופטימיות

כַּמָּה טְרָחוֹת טָרַח אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא פַּת לֶאֱכוֹל, וַאֲנִי עוֹמֵד בַּשַּׁחַר וּמוֹצֵא כָּל אֵלּוּ מוּכָנִים לְפָנַי

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.

הֱיוֹת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם, מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם הוּא.

מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'.

הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

אָסוּר לְאָדָם לִהְיוֹת זָקֵן.

הָעַצְבוּת הִיא נְעִילַת דְּלָתוֹת, וְהַשִּׂמְחָה הִיא פְּתִיחַת דְּלָתוֹת.

לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ.

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָלֵא בְּנִסִּים, רַק שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם.

אַל יִהְיֶה אָדָם הוֹלֵל וְשׂוֹחֵק, וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת.

כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְּרָכָה, בְּלֹא טוֹבָה.

עִקַּר יִשּׁוּב הַדַּעַת הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה, כִּי עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יָכוֹל לְנַהֵג אֶת הַמַּחְשָׁבָה כִּרְצוֹנוֹ.

כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְאֹרֹעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא.

הַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ

טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן

עָתִיד אָדָם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל מַה שֶּׁרָאֲתָה עֵינוֹ וְלֹא אָכַל.

טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב.

לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם.

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ

תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל

עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה

אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת... אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה

הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח הָאָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל... עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא

וְצָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכֹחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיָּכוֹל

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא.

גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא.

יֵשׁ רַק שְׁתֵּי דְּרָכִים לִחְיוֹת אֶת חַיֶּיךָ. אַחַת הִיא כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ נֵס, וְהַשְּׁנִיָּה הִיא כְּאִלּוּ כָּל דָּבָר הוּא נֵס.

כְּשֶׁאַתָּה קָם בַּבֹּקֶר, חֲשֹׁב עַל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה לִהְיוֹת חַי, לִנְשֹׁם, לַחְשֹׁב, לֶאֱהֹב וְלִשְׂמֹחַ.

מְעַט מְאֹד נִדְרָשׁ כְּדֵי לִחְיוֹת חַיִּים מְאֻשָּׁרִים, הַכֹּל נִמְצָא בְּתוֹכְךָ, בְּאֹפֶן הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּךָ.

אַל תִּשְׁאֲפוּ לְהַצְלָחָה, כְּכָל שֶׁתַּהַפְכוּ אוֹתָהּ לְמַטָּרָה כָּךְ תַּחֲטִיאוּ אוֹתָהּ. הַצְלָחָה, כְּמוֹ אֹשֶׁר, אֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת נִרְדֶּפֶת, הִיא חַיֶּבֶת לִנְבֹּעַ כְּתוֹצְאַת לְוַאי שֶׁל מְסִירוּת לְמַטָּרָה גְּדוֹלָה מִמְּךָ.

הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַחַיִּים הִיא לִהְיוֹת מִי שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת.

הָאֹשֶׁר הוּא הַמַּשְׁמָעוּת וְתַכְלִית הַחַיִּים, הַמַּטָּרָה הַכְּלָלִית וְסוֹף הַקִּיּוּם הָאֱנוֹשִׁי.

הַמִּסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, עָשִׁיר הוּא.

אֲלָפִים שֶׁל נֵרוֹת יְכוֹלִים לְהִדָּלֵק מִנֵּר אֶחָד, וְחַיֵּי הַנֵּר לֹא יִתְקַצְּרוּ. הָאֹשֶׁר אֵינוֹ מִתְמַעֵט כַּאֲשֶׁר חוֹלְקִים אוֹתוֹ.

לְלֹא מוּסִיקָה, הַחַיִּים הָיוּ מִשְׁגֶּה.

כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּאֻשָּׁרוֹת דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ, כָּל מִשְׁפָּחָה אֻמְלָלָה הִיא אֻמְלָלָה בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ.

אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, פָּשׁוּט הֱיֵה.

עַל כָּל דַּקָּה שֶׁבָּהּ אַתָּה נִשְׁאָר כּוֹעֵס, אַתָּה מְוַתֵּר עַל שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת שֶׁל שַׁלְוַת נֶפֶשׁ.

הָאֹשֶׁר הוּא כַּאֲשֶׁר מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב, מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר וּמַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה נִמְצָאִים בְּהַרְמוֹנְיָה.

יֵשׁ לְתָאֵר אֶת סִיזִיפוֹס כְּאָדָם מְאֻשָּׁר.

לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר אִם תַּמְשִׁיךְ לַחֲקֹר מִמָּה מֻרְכָּב הָאֹשֶׁר, לְעוֹלָם לֹא תִּחְיֶה אִם תְּחַפֵּשׂ אֶת מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים.

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.

וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם.

יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ.

כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה׳.

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ.

שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן, וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ.

מִרְמָה בְלֶב חֹרְשֵׁי רָע, וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה.

דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה, וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה.

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה.

גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב, וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה.

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב פָּנִים, וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה.

כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד.

מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם.

יִרְאַת ה׳ לְחַיִּים, וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע.

טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל.

גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק, וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ.

אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת.

מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק.

לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה.

כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי, וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי.

אֵין טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ, גַּם זֹה רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא.

כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה.

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.

יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם, כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו.

וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ, מַתַּת אֱלֹהִים הִיא.

וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ.

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ.

גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ, זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא.

כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת יְמֵי חַיָּיו, כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.

אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכְלֶנּוּ.

וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה, הֲלֹא אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ.

טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת וְלִשְׂמוֹחַ, וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ.

בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר.

רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ.

וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ.

כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח, וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ.

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ, וְדַע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְהַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם דֶּרֶךְ רָעָה הֵן וּמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, אֶפְרֹשׁ מֵהֶן בְּיוֹתֵר וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן, הֲרֵי זֶה בְּדֶרֶךְ רָעָה וְחוֹטֵא נִקְרָא.

שֻׁלְחָן, כִּסֵּא, קְעָרַת פֵּרוֹת וְכִנּוֹר, מָה עוֹד צָרִיךְ אָדָם כְּדֵי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר?

חַיִּים שְׁקֵטִים וּצְנוּעִים מְבִיאִים יוֹתֵר שִׂמְחָה מֵאֲשֶׁר מִרְדָּף אַחַר הַצְלָחָה הַקָּשׁוּר בְּאִי שֶׁקֶט מַתְמִיד.

בְּכָל מִקְרֶה שָׂא אִשָּׁה, אִם תִּמְצָא אִשָּׁה טוֹבָה תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר, אִם תִּמְצָא אִשָּׁה רָעָה תֵּהָפֵךְ לְפִילוֹסוֹף.

הִתְבּוֹנֵן בְּיָפְיָם שֶׁל הַחַיִּים, הַבֵּט בַּכּוֹכָבִים וּרְאֵה אֶת עַצְמְךָ רָץ עִמָּהֶם.

הַהוּמוֹר הוּא עוֹד אֶחָד מִנִּשְׁקֵי הַנֶּפֶשׁ בְּמַאֲבָקָהּ עַל שִׁמּוּרָהּ הָעַצְמִי.

הַמּוּסִיקָה מַעֲנִיקָה נְשָׁמָה לַיְּקוּם, כְּנָפַיִם לַמַּחְשָׁבָה, מַעֲוֹף לַדִּמְיוֹן וְחַיִּים לַכֹּל.

הַהֲנָאָה מִן הַמְּלָאכָה מְבִיאָה לִשְׁלֵמוּת בַּעֲבוֹדָה.

הַתִּקְוָה הִיא חֲלוֹם בְּהָקִיץ.

הַתְחֵל לִחְיוֹת מִיָּד, וּרְאֵה בְּכָל יוֹם חַיִּים שְׁלֵמִים בִּפְנֵי עַצְמָם.

לֹא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט הוּא עָנִי, אֶלָּא מִי שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק לְיוֹתֵר.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ אָדָם, יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת חֶסֶד.

הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי הוּא לֵהָנוֹת מִן הַהֹוֶה, בְּלִי תְּלוּת חֲרֵדָה בֶּעָתִיד.

חָכָם הוּא מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַל מָה שֶׁחָסֵר לוֹ, אֶלָּא שָׂמֵחַ בְּמָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ.

בְּחַר עֲבוֹדָה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב, וְלֹא תִּצְטָרֵךְ לַעֲבֹד אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בְּחַיֶּיךָ.

הַבְּרִיאוּת הִיא הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הַהִסְתַּפְּקוּת הִיא הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְהָאֵמוּן הוּא קִרְבַת הַמִּשְׁפָּחָה הַטּוֹבָה מִכֹּל.

אִם אָדָם מְדַבֵּר אוֹ פּוֹעֵל מִתּוֹךְ תּוֹדָעָה טְהוֹרָה, הָאֹשֶׁר עוֹקֵב אַחֲרָיו כְּמוֹ צֵל שֶׁאֵינוֹ עוֹזֵב לְעוֹלָם.

אִם הֱיִיתֶם יוֹדְעִים אֶת כֹּחָהּ שֶׁל הַנְּדִיבוּת כְּפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתָהּ, לֹא הֱיִיתֶם אוֹכְלִים אֲפִלּוּ אֲרוּחָה אַחַת מִבְּלִי לַחֲלֹק מִמֶּנָּה.

הַשִּׂמְחָה אֲמִתִּית רַק כַּאֲשֶׁר אָדָם רוֹאֶה בְּחַיָּיו שֵׁרוּת, וְיֵשׁ לוֹ מַטָּרָה בְּרוּרָה מִחוּץ לְעַצְמוֹ.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת חַיֵּינוּ, אוֹ אֶת חַיֵּי זוּלָתֵנוּ, לְיָפִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מִדַּת הַחֶסֶד וְהַטּוֹב.

טַפַּח אֶת הַהֶרְגֵּל לְהַכִּיר טוֹבָה עַל כָּל דָּבָר טוֹב שֶׁמַּגִּיעַ אֵלֶיךָ, וְהוֹדֵה עָלָיו בְּאֹפֶן מַתְמִיד.

כְּתֹב עַל לוּחַ לִבְּךָ שֶׁכָּל יוֹם הוּא הַיּוֹם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה.

חֲיֵה בְּכָל עוֹנָה בְּעוֹדָהּ חוֹלֶפֶת, נְשֹׁם אֶת הָאֲוִיר, שְׁתֵה אֶת הַמַּשְׁקֶה, טְעַם אֶת הַפְּרִי וְהִתְמַסֵּר לְהַשְׁפָּעַת הָאֲדָמָה.

טוּב לֵב הוּא הַהַשְׁקָעָה הַיְּחִידָה שֶׁאֵינָהּ נִכְשֶׁלֶת לְעוֹלָם.

הַשִּׂמְחָה הִיא אֵם כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת.

הַמְּאֻשָּׁר בָּאָדָם, בֵּין אִם הוּא מֶלֶךְ וּבֵין אִם הוּא אִכָּר, הוּא מִי שֶׁמּוֹצֵא שָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ.

אָנוּ מִתְפַּרְנְסִים מִמַּה שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים, אֲבָל אָנוּ בּוֹנִים חַיִּים מִמַּה שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים.

הָאֹשֶׁר אֵינוֹ מַטָּרָה, הוּא תּוֹצַר לְוַאי שֶׁל חַיִּים שֶׁנִּחְיוּ כָּרָאוּי.

תַּכְלִית הַחַיִּים הִיא לִחְיוֹת אוֹתָם, לִטְעֹם אֶת הַחֲוָיָה עַד תֻּמָּהּ, וְלִשְׁלֹחַ יָד בְּלֹא פַּחַד לַחֲוָיוֹת חֲדָשׁוֹת וַעֲשִׁירוֹת יוֹתֵר.

אִם הַמּוּסִיקָה הִיא מְזוֹנָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה, הַמְשִׁיכוּ לְנַגֵּן.

כְּשֵׁם שֶׁיּוֹם שֶׁנִּצְלוּ אוֹתוֹ הֵיטֵב מֵבִיא שֵׁנָה מְתוּקָה, כָּךְ חַיִּים שֶׁנִּחְיוּ כָּרָאוּי מְבִיאִים מָוֶת שָׁלֵו.

הַתַּעֲנוּג הָאַצִּיל בְּיוֹתֵר הוּא שִׂמְחַת הַהֲבָנָה.

מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, סְפָרִים הָיוּ הָאֲהוּבִים עָלַי בְּיוֹתֵר.

לְאֹרֶךְ כָּל חַיַּי, מַרְאוֹתָיו הַחֲדָשִׁים שֶׁל הַטֶּבַע גָּרְמוּ לִי לִשְׂמֹחַ כְּמוֹ יַלְדָּה.

אֲנִי נִמְנֵית עִם אֵלֶּה הַמַּאֲמִינִים כִּי הָאֱנוֹשׁוּת תָּפִיק יוֹתֵר טוֹב מֵאֲשֶׁר רַע מִתַּגְלִיוֹת חֲדָשׁוֹת.

הַפְּרָס הָאֲמִתִּי הוּא חֶדְוַת הַגִּלּוּי, הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁבַּמְּצִיאָה וְהַיְּדִיעָה שֶׁאֲנָשִׁים אֲחֵרִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּמַה שֶּׁעָשִׂיתָ.

הִתְאַהֲבוּ בִּפְעִילוּת כָּלְשֶׁהִי וַעֲשׂוּ אוֹתָהּ, אַף אֶחָד אֵינוֹ מֵבִין בֶּאֱמֶת מָה הֵם הַחַיִּים, וְאֵין זֶה מְשַׁנֶּה כְּלָל.

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת אֶת חַיַּי מֵחָדָשׁ, הָיִיתִי קוֹבֵעַ לְעַצְמִי כְּלָל לִקְרוֹא מְעַט שִׁירָה וּלְהַאֲזִין לְמוּסִיקָה לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ.

לִיצוֹר פֵּרוּשׁוֹ לִחְיוֹת פַּעֲמַיִם.

הַסְּתָו הוּא אָבִיב שֵׁנִי, שֶׁבּוֹ כָּל עָלֶה הוּא פֶּרַח.

אָדָם בֶּן חוֹרִין חוֹשֵׁב עַל הַמָּוֶת פָּחוֹת מִכָּל דָּבָר אַחֵר, וְחָכְמָתוֹ הִיא הִתְבּוֹנְנוּת בַּחַיִּים וְלֹא בַּמָּוֶת.

הַקִּנְאָה אֵינָהּ אֶלָּא שִׂנְאָה, בְּמִדָּה שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְהִתְעַצֵּב מֵהַצְלָחָתוֹ שֶׁל אַחֵר.

הַשִּׂמְחָה הִיא מַעֲבָרוֹ שֶׁל הָאָדָם מִשְּׁלֵמוּת קְטַנָּה יוֹתֵר אֶל שְׁלֵמוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר.

הָאָדָם סוֹבֵל רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא לוֹקֵחַ בִּרְצִינוּת אֶת מָה שֶׁהָאֵלִים יָצְרוּ לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ.

מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים הִיא פָּשׁוּט לִהְיוֹת חַי, זֶה כָּל כָּךְ פָּשׁוּט וּבָרוּר, וּבְכָל זֹאת כֻּלָּם רָצִים בְּבֶהָלָה כְּאִלּוּ עֲלֵיהֶם לְהַשִּׂיג דָּבָר מָה מֵעֵבֶר לְעַצְמָם.

מוּטָב לִחְיוֹת חַיִּים קְצָרִים מְלֵאִים בְּמַה שֶּׁאַתָּה אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת, מֵאֲשֶׁר חַיִּים אֲרֻכִּים הָעוֹבְרִים בְּאֹפֶן אֻמְלָל.

הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר מִפְּנֵי שֶׁזֶּה טוֹב לִבְרִיאוּתִי.

הַהַחְלָטָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר שֶׁתְּקַבֵּל הִיא לִהְיוֹת בְּמַצַּב רוּחַ טוֹב.

אֱלֹהִים הֶעֱנִיק לָנוּ אֶת מַתְּנַת הַחַיִּים, וְעָלֵינוּ לְהַעֲנִיק לְעַצְמֵנוּ אֶת מַתְּנַת הַחַיִּים הַטּוֹבִים.

אֵינָנוּ חַיִּים בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם, אֶלָּא תָּמִיד רַק מְקַוִּים לִחְיוֹת, וּבִהְיוֹתֵנוּ מְצַפִּים תָּמִיד לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים, לְעוֹלָם לֹא נִהְיֶה כָּאֵלֶּה.

שְׁלוֹשָׁה כְּלָלִים לָאֹשֶׁר: מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת, מִישֶׁהוּ לֶאֱהֹב, וּמַשֶּׁהוּ לְקַוּוֹת לוֹ.

הַמּוּסָר אֵינוֹ תּוֹרָה הַמְלַמֶּדֶת כֵּיצַד לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים, אֶלָּא כֵּיצַד לִהְיוֹת רְאוּיִים לָאֹשֶׁר.

הָאֹשֶׁר קָשֶׁה מְאֹד לִמְצִיאָה בְּתוֹכֵנוּ, וּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי לִמְצִיאָה בְּמָקוֹם אַחֵר.

הַבְּרִיאוּת אֵינָהּ הַכֹּל, אֲבָל בִּלְעָדֶיהָ הַכֹּל הוּא כְּלוּם.

מְעַט מְאֹד אָנוּ חוֹשְׁבִים עַל מָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, אַךְ תָּמִיד אָנוּ חוֹשְׁבִים עַל מָה שֶׁחָסֵר לָנוּ.

כָּל שֶׁלְּאָדָם יֵשׁ יוֹתֵר בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, כָּךְ הוּא זָקוּק לְפָחוֹת מִן הַחוּץ.

לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכַּח לֶאֱהֹב אֶת עַצְמְךָ.

הַכָּרַת עַצְמְךָ אֵינָהּ עֲרֻבָּה לָאֹשֶׁר, אֲבָל הִיא עוֹמֶדֶת לְצִדּוֹ וִיכוֹלָה לְהַעֲנִיק אֶת הָאֹמֶץ לְהֵאָבֵק עֲלָיו.

הַכַּעַס מַרְעִיל אֶת הַגּוּף וּמַחֲלִישׁ אֶת הַלֵּב, בְּעוֹד הַשִּׂמְחָה מְחַדֶּשֶׁת אֶת כּוֹחוֹת הַחַיִּים.

הַסִּימָן הַמֻּבְהָק בְּיוֹתֵר לַחָכְמָה הוּא שִׂמְחָה מַתְמֶדֶת.

אֵין דָּבָר יָפֶה וְרָאוּי כְּמוֹ לְשַׂחֵק הֵיטֵב אֶת תַּפְקִיד הָאָדָם.

שְׁלֹט בִּתְשׁוּקוֹתֶיךָ, וְהֵן יֵהָפְכוּ לַמָּקוֹר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר לְעָצְמָתְךָ וּלְעָנְגְּךָ.

נְטִיָּה לְתִקְוָה וּלְשִׂמְחָה הִיא עֹשֶׁר אֲמִתִּי, בְּעוֹד נְטִיָּה לְפַחַד וּלְצַעַר הִיא עֹנִי מַמָּשִׁי.

מְאֻשָּׁר הוּא מִי שֶׁנְּסִבּוֹת חַיָּיו מַתְאִימוֹת לְמֶזֶג רוּחוֹ, אַךְ נַעֲלֶה יוֹתֵר הוּא מִי שֶׁמַּתְאִים אֶת מֶזֶג רוּחוֹ לְכָל נְסִבָּה.

מָה עוֹד אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף לְאָשְׁרוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנֶּהֱנֶה מִבְּרִיאוּת טוֹבָה, נָקִי מֵחוֹבוֹת וּבַעַל מַצְפּוּן נָקִי?

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר תַּבִּיט לְאָחוֹר, שְׁנוֹת הַמַּאֲבָק יֵרָאוּ לְךָ כַּיָּפוֹת מִכֹּל.

אַהֲבָה וַעֲבוֹדָה הֵן אַבְנֵי הַיְסוֹד שֶׁל אֱנוֹשִׁיּוּתֵנוּ.

אַל תִּירָא מִן הַחַיִּים. הַאֲמֵן כִּי כְּדַאי לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים, וֶאֱמוּנָתְךָ תַּעֲזֹר לִיצוֹר אֶת הָעֻבְדָּה הַזּוֹ.

הַפֶּסִימִיזְם מוֹבִיל לְחֻלְשָׁה, הָאוֹפְּטִימִיזְם מוֹבִיל לְעָצְמָה.

חֶסְרוֹנָם שֶׁל חֵלֶק מִן הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה הוּא חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִן הָאֹשֶׁר.

זְמַן שֶׁנֶּהֱנֵיתָ לְבַזְבֵּז אֵינוֹ זְמַן מְבֻזְבָּז.

הַחַיִּים הַטּוֹבִים הֵם חַיִּים שֶׁהָאַהֲבָה מַעֲנִיקָה לָהֶם הַשְׁרָאָה, וְהַיֶּדַע מַדְרִיךְ אוֹתָם.

סוֹד הָאֹשֶׁר הוּא לְהַיִשִׁיר מַבָּט אֶל הָעֻבְדָּה שֶׁהָעוֹלָם נוֹרָא, נוֹרָא, נוֹרָא.

מִכָּל צוּרוֹת הַזְּהִירוּת, זְהִירוּת בָּאַהֲבָה הִיא אוּלַי הַקַּטְלָנִית בְּיוֹתֵר לָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי.

הַקִּנְאָה הִיא אֶחָד הַגּוֹרְמִים הֶעָצְמָתִיִּים בְּיוֹתֵר לְחֹסֶר אֹשֶׁר.

הַצִּפִיּוֹת שֶׁלִּי הוֹפְחֲתוּ לְאֶפֶס כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת. כָּל מָה שֶׁקָּרָה מֵאָז הָיָה בְּחִינַת בּוֹנוּס.

הַחַיִּים הָיוּ טְרָגִיִּים אִלְמָלֵא הָיוּ מַצְחִיקִים.

הַשֶּׁמֶשׁ חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם.

אִם יֵשׁ לְךָ גַּן וְסִפְרִיָּה, אֵין לְךָ חִסָּרוֹן בְּדָבָר.

הַיֹּפִי יַצִּיל אֶת הָעוֹלָם.

הָאָדָם אוֹהֵב רַק לִמְנוֹת אֶת צָרוֹתָיו, הוּא אֵינוֹ נוֹהֵג לְחַשֵּׁב אֶת אָשְׁרוֹ.

הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹר לְחֹסֶר הָאֹשֶׁר.

אִם חַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלְּךָ נִרְאִים לְךָ דַּלִּים, אַל תַּאֲשִׁים אוֹתָם, הַאֲשֵׁם אֶת עַצְמְךָ שֶׁאֵינְךָ מְשׁוֹרֵר דַּי כְּדֵי לִקְרוֹא לְעָשְׁרָם.

שַׁבַּח אֶת הָעוֹלָם בִּפְנֵי הַמַּלְאָךְ, הַרְאֵה לוֹ אֶת הַדָּבָר הַפָּשׁוּט, אֶת הַדְּבָרִים הַחַיִּים הַמְּעוֹרְרִים שִׂמְחָה מִתּוֹךְ פַּשְׁטוּתָם.

יָשַׁנְתִּי וְחָלַמְתִּי שֶׁהַחַיִּים הֵם שִׂמְחָה. הֵקַצְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁהַחַיִּים הֵם שֵׁרוּת. פָּעַלְתִּי וְהִנֵּה, הַשֵּׁרוּת הָיָה שִׂמְחָה.

אִם תִּבְכֶּה מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נֶעֶלְמָה מֵחַיֶּיךָ, דִּמְעוֹתֶיךָ יִמְנְעוּ מִמְּךָ לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים.

שַׁלְוָה הִיא כָּל צַעַד. הַזֹּהַר הַמַּבְרִיק שֶׁל הַחַיִּים נִמְצָא מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ בְּכָל פְּסִיעָה.

הַשִּׁחְרוּר מַעֲנִיק לָנוּ חֵרוּת, וְחֵרוּת הִיא הַתְּנַאי הַיָּחִיד לָאֹשֶׁר. אִם נַמְשִׁיךְ לֶאֱחֹז בִּדְבָרִים, לֹא נוּכַל לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים.

בְּנֵי אָדָם חוֹשְׁבִים שֶׁהַנֵּס הוּא לָלֶכֶת עַל הַמַּיִם אוֹ בָּאֲוִיר. אַךְ הַנֵּס הָאֲמִתִּי הוּא לִפְסֹעַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אִם בִּרְצוֹנְךָ שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתְךָ, הֱיֵה אוֹהֵב וֶהֱיֵה רָאוּי לְאַהֲבָה.

כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת יֹפִי, לְעוֹלָם אֵינוֹ מִזְדַּקֵּן.

כֻּלָּנוּ שְׁרוּיִים בַּבִּיב, אֲבָל חֶלְקֵנוּ מַבִּיטִים בַּכּוֹכָבִים.

הַמְּבַקְשִׁים אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַרְמוֹנְיָה פְּנִימִית חַיָּבִים לִלְמֹד לְכַוֵּן אֶת נַפְשָׁם, כִּכְלִי מֵיתָרִים, לְמוּסִיקַת הַכּוֹכָבִים.

אֵין שׁוּם מַרְפֵּא לָאַהֲבָה, אֶלָּא לֶאֱהֹב עוֹד יוֹתֵר.

עֹשֶׁר אֲמִתִּי הוּא הַיְּכֹלֶת לַחֲווֹת אֶת הַחַיִּים בִּמְלוֹאָם.

הָאָדָם הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר הוּא זֶה שֶׁתַּעֲנוּגָיו הֵם הַזּוֹלִים בְּיוֹתֵר.

אִם אָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שֶׁפַע רַב, הֲרֵי הוּא אֻמְלָל, גַּם אִם יִהְיֶה אֲדוֹן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

בְּנַחַת הַגּוּף וּבְשַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ, כָּל מַדְרֵגוֹת הַחַיִּים שָׁווֹת כִּמְעַט, וְהַקַּבְּצָן הַמִּתְחַמֵּם בַּשֶּׁמֶשׁ בְּצַד הַדֶּרֶךְ נֶהֱנֶה מֵאוֹתוֹ בִּטָּחוֹן שֶׁעֲבוּרוֹ נִלְחָמִים מְלָכִים.

מַדּוּעַ תְּבַקֵּשׁ לִנְדֹּד לְמֶרְחַקִּים? הֲרֵי הַטּוֹב קָרוֹב כָּל כָּךְ. לְמַד רַק לֶאֱחֹז בָּאֹשֶׁר, כִּי הָאֹשֶׁר תָּמִיד נִמְצָא שָׁם.

חַיִּים שְׁקֵטִים בַּכְּפָר, עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹעֶלֶת, סְפָרִים, מוּסִיקָה וְאַהֲבַת הַזּוּלַת, זוֹהִי תְּמוּנַת הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי.

לִהְיוֹת כָּאן זֶה מֻפְלָא. הָעוֹלָם מָלֵא בְּשֶׁפַע שֶׁל חַיִּים, וַאֲפִלּוּ בַּדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר טְמוּנָה נֶחָמָה גְּדוֹלָה.

הַטְּרָגֶדְיָה שֶׁל הַנִּשּׂוּאִין מַתְחִילָה כַּאֲשֶׁר דּוֹרְשִׁים מִן הָאָדָם לְהִסְתַּפֵּק בְּאֹשֶׁר שֶׁהֻגְדַּר עֲבוּרוֹ מֵרֹאשׁ.

אֲכִילַת אֹרֶז פָּשׁוּט, שְׁתִיַּת מַיִם וּזְרוֹעַ כָּפוּפָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי, גַּם בְּאֵלֶּה יֵשׁ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה. עֹשֶׁר שֶׁאֵינוֹ הוֹגֵן דּוֹמֶה בְּעֵינַי לְעָנָן חוֹלֵף.

אַהֲבַת הַהוֹרִים לְיַלְדָּם וְאַהֲבַת הַיֶּלֶד לְהוֹרָיו עֲשׂוּיוֹת לִהְיוֹת אֶחָד הַמְּקוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר לְאֹשֶׁר עֲבוּר הָאָדָם.

כָּל מָה שֶׁמְּבִיאוֹת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה הוּא פְּרִי מְבֹרָךְ עֲבוּרִי. מִמֵּךְ הַכֹּל נוֹבֵעַ, בָּךְ הַכֹּל קַיָּם, וְאֵלַיִךְ הַכֹּל שָׁב.

הַיְּרֻשָּׁה הַיְּקָרָה בְּיוֹתֵר שֶׁהוֹרִים יְכוֹלִים לְהוֹרִישׁ לִילָדֵיהֶם הִיא הָאֹשֶׁר שֶׁל עַצְמָם.

כְּבָר עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ דַּי וְהוֹתֵר תְּנָאִים כְּדֵי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים, אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לָרוּץ אֶל הֶעָתִיד כְּדֵי לִמְצֹא שֶׁפַע.

עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאַת הַחֻרְבָּן, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאַת הַנֶּחָמָה מִתְקַיֶּמֶת.

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה נָאָה בְּמַעֲשִׂים.

זַמֵּר בְּכָל יוֹם, זַמֵּר בְּכָל יוֹם.

כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה מְאִירָה, אֲפִלּוּ שָׁמַיִם עוֹטֵי עֲרָפֶל מוֹרִידִים אוֹר נָעִים.

כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַגְּבוּל הַצַּר שֶׁל הַפְּרָטִיּוּת שֶׁלּוֹ וּמַרְגִּישׁ אֶת חַיֵּי הַכְּלָל, מִתְמַלֵּאת נַפְשׁוֹ שִׂמְחָה וְשַׁלְוָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת.

הַהַכָּרָה שֶׁהַהֲוָיָה כֻּלָּהּ עֲשִׁירָה בְּטוֹב, וְשֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא יֵשׁ לוֹ תַּכְלִית וְעֵרֶךְ, מְמַלֵּאת אֶת הַלֵּב בִּטָּחוֹן וְשִׂמְחַת חַיִּים קְבוּעָה.

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּכָל אָדָם וְשֶׁבְּכָל דָּבָר.

אֵין שׁוּם דָּבָר מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי שִׂמְחָה פְּנִימִית כְּמוֹ הַהַכָּרָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם.

אֵין הַיֵּצֶר הָרָע מִתְכַּוֵּן בַּעֲבֵרָה אֶלָּא לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת, כִּי הָעַצְבוּת הִיא מְאַבֶּדֶת אֶת הַכֹּל וּמוֹנַעַת כָּל עֲבוֹדָה.

אַל יַרְבֶּה אָדָם בְּתַעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים שֶׁמַּחֲלִישִׁים אֶת הַגּוּף, אֶלָּא יַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא בְּכֹחַ וּבְחִיּוּת וּבִבְרִיאוּת הַגּוּף.

הַשִּׂמְחָה בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב גְּדוֹלָה מִן הַמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ, שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה נִפְתָּחִים כָּל הַשְּׁעָרִים.

בְּכִיָּה הִיא רָעָה מְאֹד, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲבוֹד אֶת הַבּוֹרֵא בְּשִׂמְחָה, אֶלָּא אִם כֵּן הִיא בְּכִיָּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְתַעֲנוּג.

הַשִּׂמְחָה בַּהִתְבּוֹנְנוּת וּבַהֲבָנָה הִיא מַתְּנָתוֹ הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַטֶּבַע.

הַבְּדִידוּת מַכְאִיבָה בִּימֵי הַנְּעוּרִים, אַךְ מְעַנֶּגֶת בִּימֵי הַבַּגְרוּת.

הָאִידֵאָלִים שֶׁהֵאִירוּ אֶת דַּרְכִּי וְהֶעֱנִיקוּ לִי אֹמֶץ לַעֲמֹד מוּל הַחַיִּים בְּשִׂמְחָה, הָיוּ חֶסֶד, יֹפִי וֶאֱמֶת.

אִלּוּ לֹא הָיִיתִי פִיזִיקַאי, כַּנִּרְאֶה הָיִיתִי מוּסִיקַאי. אֲנִי חוֹשֵׁב לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּמוּסִיקָה, אֲנִי חַי אֶת חֲלוֹמוֹתַי בְּמוּסִיקָה.

אָדָם מְאֻשָּׁר מְרֻצֶּה מִדַּי מִן הַהֹוֶה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת עַל הֶעָתִיד.

כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעוּ לְגִילִי, תִּמְדְּדוּ אֶת הַצְלָחַתְכֶם בַּחַיִּים לְפִי כַּמּוּת הָאֲנָשִׁים שֶׁאַתֶּם רוֹצִים שֶׁיֹּאהֲבוּ אֶתְכֶם, וּבֶאֱמֶת אוֹהֲבִים אֶתְכֶם.

עֶזְרָה לְמִי שֶׁזָּקוּק לָהּ אֵינָהּ רַק חֵלֶק מִן הַחוֹבָה, אֶלָּא מְקוֹר הָאֹשֶׁר.

הַיְלָדִים הֵם אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים לֶאֱהֹב, הֵם תִּקְוַת הָעוֹלָם.

אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לְמַהֵר. אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לִנְצוֹץ. אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לִהְיוֹת אַף אֶחָד זוּלַת עַצְמְךָ.

אֵין אָדָם יָכוֹל לַחְשֹׁב הֵיטֵב, לֶאֱהֹב הֵיטֵב אוֹ לִישׁוֹן הֵיטֵב, אִם לֹא סָעַד אֶת לִבּוֹ כָּרָאוּי.

הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה אוּלַי אֵינָהּ בָּאָה לְעוֹלָם. תַּחַת זֹאת יֵשׁ נִסִּים קְטַנִּים שֶׁל יוֹם יוֹם, הֶאָרוֹת, גַּפְרוּרִים הַנִּדְלָקִים לְפֶתַע בַּחֹשֶׁךְ.

שְׁלִיחוּתִי בַּחַיִּים אֵינָהּ רַק לִשְׂרוֹד, אֶלָּא לִפְרוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת זֹאת עִם תְּשׁוּקָה, חֶמְלָה, הוּמוֹר וְסִגְנוֹן.

אִם יֵשׁ בְּךָ רַק חִיּוּךְ אֶחָד, תֵּן אוֹתוֹ לָאֲנָשִׁים שֶׁאַתָּה אוֹהֵב.

אֵין אָדָם בּוֹחֵר בָּרָע מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַע, הוּא רַק טוֹעֶה לַחְשֹׁב אוֹתוֹ לְאֹשֶׁר, לַטּוֹב שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם מְאֻשָּׁרִים בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהֵם מַחְלִיטִים לִהְיוֹת.

הַהַשְׁוָאָה הִיא הַגַּנֶּבֶת שֶׁל הַשִּׂמְחָה.

אִם הַתְּפִלָּה הַיְחִידָה שֶׁתֹּאמַר בְּכָל יְמֵי חַיֶּיךָ הִיא תּוֹדָה, דַּי בְּכָךְ.

אָדָם שֶׁהִשְׁתַּחְרֵר מֵאֲחִיזָה אֵינוֹ זָקוּק לְדָבָר, שֶׁכֵּן מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּי בּוֹ, וּבְכָל דָּבָר הוּא מוֹצֵא אֶת הַכֹּל.

רַק אֵלֶּה הַחַיִּים לְמַעַן אֲחֵרִים חַיִּים בֶּאֱמֶת, כָּל הַשְּׁאָר מֵתִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חַיִּים.

הָאֹשֶׁר הוּא טִבְעֲךָ הָאֲמִתִּי. אֵין פְּסוּל בַּתְּשׁוּקָה אֵלָיו, הַמִּשְׁגֶּה הוּא לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בַּחוּץ בְּעוֹד הוּא שׁוֹכֵן בִּפְנִים.

אִם תִּהְיֶה שָׁרוּי בְּשַׁלְוָה, תִּמְצָא אֶת הַשָּׁלוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו תֵּלֵךְ. הָעוֹלָם אֵינוֹ אֶלָּא הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁל מַצָּבְךָ הַפְּנִימִי.

תשוקה היא חוזה שאתה חותם עם עצמך להיות אומלל עד שתשיג את מה שאתה רוצה.

קרא את מה שאתה אוהב עד שתאהב לקרוא.

הלימוד, ובכלל החתירה אל האמת והיופי, הוא תחום פעילות שבו מותר לנו להישאר ילדים כל ימי חיינו.

מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה.

המכשול הגדול ביותר לחיים הוא הציפייה, התלויה במחר ומאבדת את היום.

הידידות מייפה את השגשוג ומקלה על המצוקה, בכך שהיא מחלקת אותם ומשתפת בהם.

אין אנו זקוקים כל כך לעזרת חברינו, כמו לוודאות שהם יעזרו לנו.

אל יהסס אדם ללמוד חוכמה בנעוריו, ואל יתעייף מלחפש אותה בזקנתו, כי אין אדם שהוא צעיר או זקן מדי לבריאות הנפש.

המשוררים אומרים שהמדע לוקח מיופיים של הכוכבים, שהם רק כדורי גז. גם אני רואה את הכוכבים בלילה במדבר, ומרגיש אותם. האם אני רואה פחות או יותר? ההבנה רק מוסיפה על ההתרגשות.

היכולת למלא את שעות הפנאי בתבונה היא התוצר האחרון של התרבות.

החיים הם מתנה, החיים הם אושר, כל דקה יכולה להיות נצח של אושר!

ההולך הטוב אינו משאיר עקבות.

האושר אינו שכר המוסר, אלא המוסר עצמו.

כמה רחוק מגיע אור הנר הקטן הזה! כך זורח מעשה טוב בעולם רע.

להיות ער פירושו להיות חי. עוד לא פגשתי אדם שהיה ער לגמרי.

העושר אינו שייך למי שיש לו אותו, אלא למי שנהנה ממנו.

בגרותו של אדם פירושה לחזור ולרכוש את הרצינות שהייתה לו בילדותו, כשהיה שקוע במשחק.

כדי לקבל את מלוא ערכה של השמחה, צריך מישהו לחלוק אותה איתו.

מול התקפת הצחוק שום דבר לא יכול לעמוד.

אם לא נמצא דבר נעים, לפחות נמצא דבר חדש.

שמחה אמיתית, האמן לי, היא עניין רציני.

אהב את חייך, דלים ככל שיהיו.

איש לא היה בוחר לחיות בלי חברים, גם אילו היו לו כל שאר הטובות שבעולם.

האם אין זה נעים ללמוד בהתמדה ובשקידה? האם אין זה משמח כשחברים באים ממקומות רחוקים?

האדם העליון שבע רצון ושלו, והאדם הקטן מלא תמיד מצוקה.

שני האויבים של האושר האנושי הם הכאב והשעמום.

לעולם איננו מאושרים כל כך, ולא אומללים כל כך, כפי שאנו מדמים.

לשבח מעשים טובים בלב שלם, פירושו במידה מסוימת לקחת בהם חלק.

הקנאה שלנו נמשכת תמיד זמן רב יותר מן האושר של אלה שאנו מקנאים בהם.

השיתוף של אדם עם חברו פועל שתי פעולות הפוכות: הוא מכפיל את השמחות וחוצה את הצער לשניים.

הידידות היא, כביכול, יצור חברתי, אבל אינה נמשכת אחרי עדר או להקה.

מדוע אתה חד כל כך בהבחנה אפילו באסונותיך שלך, ושוקד כל כך לחדש אותם ולהעמידם לנגד עיניך, בעוד שאינך מפנה לעולם את מחשבתך אל הדברים הטובים שיש לך ושאתה נהנה מהם?

המאושרים ביותר הם אלה שעושים הכי הרבה למען אחרים, והאומללים ביותר הם אלה שעושים הכי מעט.

הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אי אפשר לראות אותם ואפילו לא לגעת בהם, אפשר רק להרגיש אותם בלב.

אף שהעולם מלא סבל, הוא מלא גם בהתגברות עליו.

שאל את עצמך אם אתה מאושר, ותחדל להיות מאושר.

מוטב להיות אדם שאינו מסופק מאשר חזיר מסופק, מוטב להיות סוקרטס שאינו מסופק מאשר שוטה מסופק.

את מה שאנו משיגים בזול מדי, אנו מעריכים בקלות ראש מדי: רק היוקר הוא שנותן לכל דבר את ערכו.

לנישואים יש כאבים רבים, אבל לרווקות אין תענוגות.

אל תניח לחיים לעמוד כמים עומדים, הם יעכרו מחוסר תנועה.

מכל האמצעים שהחכמה מספקת כדי להבטיח אושר לכל אורך החיים, החשוב ביותר בהרבה הוא רכישת חברים.

מי שנהנים ביותר מן המותרות הם אלה הזקוקים להם פחות מכולם.

החיים אינם נשימה אלא פעולה, השימוש בחושינו, בשכלנו, ביכולותינו, בכל חלק בנו שגורם לנו לחוש בקיומנו. החיים תלויים פחות באורך הימים, ויותר בתחושה החדה של החיים.

בן לוויה טוב בשיחה שווה בדרך כמו מרכבה.

כשאנו משתוקקים למשהו או מבקשים אותו, מחשבתנו נתונה כולה לצדדיו הטובים; כשהשגנו אותו, מחשבתנו נתונה כולה לצדדיו הרעים.

מעט מאוד אנשים, אם לדייק, חיים בהווה; רובם עסוקים בהכנות לחיות בזמן אחר.

ככל שהעצב חורט עמוק יותר בהווייתכם, כך תוכלו להכיל יותר שמחה.

ובמתיקות החברות יהיו צחוק ושיתוף בהנאות. כי בטל הדברים הקטנים הלב מוצא את בוקרו ומתרענן.

התקווה נובעת לעד בלב האדם: האדם לעולם אינו מאושר, אלא תמיד עתיד להיות מאושר.

שום דבר אינו מטריד כשאנו עושים אותו ברצון.

הרווחתי מיליונים מאז, אבל אף אחד מהמיליונים האלה לא נתן לי אושר כמו שכר השבוע הראשון שלי.

אשרי מי שמצא את עבודתו; אל יבקש אושר אחר.

תמיד העדפתי עליזות על פני צהלה. הצהלה דומה להבזק ברק, הפורץ מבעד לאפלת העננים ונוצץ לרגע; העליזות מקיימת מעין אור יום בנפש, וממלאת אותה בשלווה יציבה ומתמדת.

כל הקדושים המעונים מאושרים, כי ההתנהגות שלהם והעקרונות שלהם תואמים.

שכח מהיעד; חשוב רק על הנוף שמסביב; ואחרי זמן מה, אולי דווקא כשתצפה לכך הכי פחות, תמצא את עצמך פתאום בעיירה יפה על גבעה.

חבר עליז דומה ליום שמש, המפיץ את אורו על כל הסובבים; ורובנו יכולים, כרצוננו, לעשות מהעולם הזה ארמון או בית כלא.

להיות עליז ושמח דורש לעיתים קרובות מאמץ; יש אמנות מסוימת בשמירה על האושר שלנו.

אנחנו עשירים באמת יותר ממה שאנחנו חושבים.

אין חובה שאנו מזלזלים בה כל כך כמו החובה להיות מאושרים. כשאנחנו מאושרים, אנחנו זורעים בעולם טובות אלמוניות, שנשארות עלומות אפילו לנו עצמנו.

גבר או אישה מאושרים הם מציאה טובה יותר משטר של חמש לירות. הם מוקד שמקרין רצון טוב, וכניסתם לחדר היא כאילו הודלק עוד נר.

לנסוע בתקווה טוב יותר מלהגיע, וההצלחה האמיתית היא לעמול.

קטוף את היום, ובטח במחר כמה שפחות.

היום האבוד מכל הימים הוא היום שבו לא צחקנו.

מלאכים יכולים לעוף כי הם מתייחסים לעצמם בקלות.

מה שצריך הוא הרגל של עליזות, ליהנות מכל יום תוך כדי הליכה; לא לקטר ולהתעצבן כל השבוע ואז לצפות לפצות על כך ביום ראשון או בחג.

צחוק טוב הופך אותנו לחברים טובים יותר עם עצמנו ועם כל מי שסביבנו, ומקרב אותנו למה שהכי טוב ובהיר בחיינו.

לעליזות יש כוח סיכה נפלא. היא מאריכה את חיי המכונה האנושית, כמו שחומרי סיכה מאריכים את חיי המכונות הדוממות.

אני רוצה להקרין בריאות, עליזות, אומץ רגוע ורצון טוב.

אהבת החיים היא אפוא קשר הרגלי, לא עיקרון מופשט.

נפש בריאה בגוף בריא היא תיאור קצר אך מלא של מצב מאושר בעולם הזה.

סיעוד אמור לסמן את השימוש הנכון באוויר צח, באור, בחום, בניקיון ובשקט, ואת הבחירה והמתן הנכונים של מזון, והכול במחיר הקטן ביותר של כוח החולה.

אותם חוקי בריאות או סיעוד, כי למעשה הם זהים, חלים על הבריאים כמו על החולים.

שכן רע הוא מכה גדולה, כשם ששכן טוב הוא ברכה גדולה; מי שזכה בשכן טוב זכה בנכס יקר.

מי שנותן ברצון, גם אם הוא נותן דבר גדול, שמח במתנתו ולבו עליז; אבל מי שנכנע לחוצפה ולוקח לעצמו, גם אם זה דבר קטן, לבו קופא.

אני מראה לך את מה שתוכל לתת לעצמך: הנתיב היחיד אל חיים שלווים עובר, בלי ספק, דרך המידה הטובה.

הרגל את עצמך לדבר על דברים טובים ונאים, כדי שבכוח ההרגל יידמו מחשבותיך לדבריך.

יש לאדם רק שלושה אירועים: להיוולד, לחיות ולמות. הוא אינו מרגיש שהוא נולד, הוא סובל כשהוא מת, והוא שוכח לחיות.

לילדים אין עבר ואין עתיד, והם נהנים מן ההווה, דבר שכמעט אינו קורה לנו.

צריך לצחוק לפני שמאושרים, פן נמות בלי שצחקנו.

ההנאה שבביקורת גוזלת מאיתנו את ההנאה להתרגש עמוקות מדברים יפים מאוד.

השעמום נכנס לעולם דרך העצלות; יש לה חלק גדול בחיפוש של בני האדם אחר הנאות, משחקים וחברה. מי שאוהב לעבוד, די לו בעצמו.

עליזות וחריצות הן תשע עשיריות מן החוכמה המעשית. הן החיים והנשמה של ההצלחה, וגם של האושר.