ציטוטים על הצלחה והתמדה

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ

לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא

אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה, אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ

יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי — תַּאֲמִין

אֵין רוּחַ נוֹחָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא מַפְלִיג

כְּשֶׁהַמַּטָּרָה נִרְאֶית רְחוֹקָה מִדַּי, אַל תְּשַׁנֶּה אֶת הַמַּטָּרָה — שַׁנֵּה אֶת הַצְּעָדִים

מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְאָגָה

הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים

אל תשאף להיות אדם מצליח, אלא אדם בעל ערך.

אם בנית מבצרים באוויר, עבודתך לא אבדה — כאן הם צריכים להיות. עכשיו הנח מתחתם יסודות.

הצלחה היא ללכת מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות.

אֵין עָשִׁיר מִי שֶׁאֵין לוֹ דַּי בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ

חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת

אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?

עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע.

וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.

דֵּעוֹת הָאָדָם וּמַעֲשָׂיו... יִמָּשֵׁךְ אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו וְנוֹהֵג בְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִתְחַבֵּר לַצַּדִּיקִים.

תָּפַסְתָּ מְרֻבֶּה - לֹא תָּפַסְתָּ, תָּפַסְתָּ מֻעָט - תָּפַסְתָּ.

הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם.

צֵאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ טוֹבָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם... רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב.

פְּרוּטָה לִפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל.

וּדְלָא מוֹסִיף יָסֵיף.

אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.

וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ.

הָאֱמֶת הוּא דָּבָר הַחָזָק מִכֹּל, וְהַשֶּׁקֶר הוּא דָּבָר הַחַלָּשׁ מִכֹּל.

אוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וּמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ.

הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ.

דַּע, כִּי דִּבּוּר מְבִיא לְמַעֲשֶׂה.

כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתוֹ? לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים.

לֹא הָעַכְבָּר גּוֹנֵב אֶלָּא הַחֹר גּוֹנֵב.

כִּי הַרְדָּמָה נִמְצֵאת בָּאָדָם בְּטֶבַע, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהָעִיר אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד.

מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר, וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר.

בִּתְחַבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ

אֵין חָכָם כְּבַעַל נִסָּיוֹן

רָאשׁ עֹשֵׂה כַף־רְמִיָּה, וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר.

גָּדוֹל הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעוֹ יוֹתֵר מִיְּרֵא שָׁמַיִם.

כָּל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן

גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ

יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים.

לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ.

הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.

אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם? כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.

אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.

רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.

הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה כְתָרִים הֵם: כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן.

אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד. יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם, וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ.

גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים: בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִבּוּק חֲבֵרִים, בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה.

אַל תִּשְׁאֲפוּ לְהַצְלָחָה, כְּכָל שֶׁתַּהַפְכוּ אוֹתָהּ לְמַטָּרָה כָּךְ תַּחֲטִיאוּ אוֹתָהּ. הַצְלָחָה, כְּמוֹ אֹשֶׁר, אֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת נִרְדֶּפֶת, הִיא חַיֶּבֶת לִנְבֹּעַ כְּתוֹצְאַת לְוַאי שֶׁל מְסִירוּת לְמַטָּרָה גְּדוֹלָה מִמְּךָ.

אִם הִגַּעְתִּי לְתַגְלִיוֹת בַּעֲלוֹת עֵרֶךְ, הֲרֵי זֶה בִּזְכוּת תְּשׂוּמַת לֵב סַבְלָנִית יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּגְלַל כָּל כִּשָּׁרוֹן אַחֵר.

כַּאֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם מְלַמְּדִים, הֵם לוֹמְדִים.

אֱמֹר תְּחִלָּה לְעַצְמְךָ מָה אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת, וְאָז עֲשֵׂה אֶת מָה שֶׁעָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת.

מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִשְׁגֶּה וְאֵינוֹ מְתַקֵּן אוֹתוֹ, עוֹשֶׂה מִשְׁגֶּה נוֹסָף.

אַל תְּזַלְזֵל בַּטּוֹב וְתֹאמַר לֹא יַגִּיעַ אֵלַי. טִפָּה אַחַר טִפָּה מִתְמַלֵּא כַּד הַמַּיִם, וְהֶחָכָם מִתְמַלֵּא בְּטוֹב מִצְּעָדִים קְטַנִּים.

שׁוּם דָּבָר גָּדוֹל לֹא הֻשַּׂג מֵעוֹלָם לְלֹא הִתְלַהֲבוּת.

צְעַד בְּבִטָּחוֹן בְּכִוּוּן הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלְּךָ, וַחֲיֵה אֶת הַחַיִּים שֶׁדִּמְיַנְתָּ לְעַצְמְךָ.

כָּל מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹ חוֹלֵם שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת, הַתְחֵל בּוֹ. בַּתְּעוּזָה יֵשׁ גָּאוֹנוּת, כֹּחַ וְקֶסֶם.

לְעוֹלָם אַל תִּכָּנַע, לְעוֹלָם, לְעוֹלָם, לְעוֹלָם, בְּשׁוּם דָּבָר גָּדוֹל אוֹ קָטָן, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁקּוּל שֶׁל כָּבוֹד וְשֵׂכֶל יָשָׁר.

עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֵינְךָ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת.

לִמְדוּ מִטָּעֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, כִּי לֹא תִּחְיוּ מַסְפִּיק שָׁנִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת כֻּלָּן בְּעַצְמְכֶם.

הַסְּפֵקוֹת שֶׁלָּנוּ הֵם בּוֹגְדִים, הַגּוֹרְמִים לָנוּ לְאַבֵּד אֶת הַטּוֹב שֶׁיָּכֹלְנוּ לְהַשִּׂיג מִתּוֹךְ הַפַּחַד לְנַסּוֹת.

מִי שֶׁמִּתְאַהֵב בַּמַּעֲשֶׂה לְלֹא תֵּאוֹרְיָה דּוֹמֶה לְסַפָּן הָעוֹלֶה עַל סְפִינָה לְלֹא הֶגֶה וּמַצְפֵּן, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן יַגִּיעַ.

אִי אֶפְשָׁר לְקַוּוֹת לִבְנוֹת עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר מִבְּלִי לְשַׁפֵּר אֶת פְּנֵי הַיָּחִיד. לְשֵׁם כָּךְ, כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ חַיָּב לַעֲבֹד עַל שִׁפּוּרוֹ הָעַצְמִי.

לָמַדְתִּי שֶׁדֶּרֶךְ הַקִּדְמָה אֵינָהּ מְהִירָה וְאֵינָהּ קַלָּה.

בַּהִיסְטוֹרְיָה הָאֲרֻכָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת, אֵלֶּה שֶׁלָּמְדוּ לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה וּלְאַלְתֵּר בְּאֹפֶן הַיָּעִיל בְּיוֹתֵר הֵם שֶׁנִּצְּחוּ.

יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה.

אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף, וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה.

וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה, וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה.

סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ, תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה.

מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ, וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן.

קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף, וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר.

אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב, וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי.

אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי, לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי.

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה.

תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח.

אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ.

חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֺת, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט.

אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר, וְעֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה.

עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב.

יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל, וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס.

מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל, וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן.

בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר, וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר.

בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר.

פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב.

קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ, וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף.

עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה.

עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב, וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה.

גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ, אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית.

לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ.

מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, יִשְׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן.

מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹנָה, וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה.

רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד.

אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה.

בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן. וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ, כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים.

אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת.

חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר.

נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד.

הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ, וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת.

עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים יִשְׂבַּע רִישׁ.

שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ, וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.

צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.

טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב.

אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר, וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁר חָכְמָה.

בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת.

שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע, וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר.

בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי כָשֵׁר הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

יַחֲזֹר בָּהֶם תָּמִיד עַד שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂיהֶם קַלִּים עָלָיו, וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם טֹרַח עָלָיו, וְיִקָּבְעוּ הַדֵּעוֹת בְּנַפְשׁוֹ.

צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ וְכָל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד, וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוֹ וּדִבּוּרוֹ כֻּלּוֹ כְּנֶגֶד זֶה הַדָּבָר.

כָּל הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְרָכִים אֵלּוּ שֶׁהוֹרֵינוּ, אֲנִי עָרֵב לוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי חֹלִי כָּל יָמָיו.

מַלְבּוּשׁ תַּלְמִיד חָכָם מַלְבּוּשׁ נָאֶה וְנָקִי, וְאָסוּר לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בִּבְגָדוֹ כֶּתֶם אוֹ שׁוּמָן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם, כְּדֵי לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

אֵין הַמִּדָּה הַטּוֹבָה נוֹבַעַת מִן הַמָּמוֹן, אֶלָּא מִן הַמִּדָּה הַטּוֹבָה בָּאִים הַמָּמוֹן וְכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים לָאָדָם.

הַקְדֵּשׁ אֶת זְמַנְּךָ לְשִׁפּוּר עַצְמְךָ בִּקְרִיאַת כִּתְבֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, כָּךְ תִּזְכֶּה בְּקַלּוּת בְּמַה שֶּׁאֲחֵרִים עָמְלוּ עָלָיו בְּקֹשִׁי רַב.

הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר לִזְכּוֹת בְּשֵׁם טוֹב הִיא לִהְיוֹת בֶּאֱמֶת מָה שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵף שֶׁיַּחְשְׁבוּ עָלֶיךָ.

אִם אֵין זֶה נָכוֹן, אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת, אִם אֵין זוֹ אֱמֶת, אַל תֹּאמַר זֹאת.

הָאָדָם אֵינוֹ נִדְחָף עַל יְדֵי דְּחָפִים עִוְרִים, אֶלָּא נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי מַשְׁמָעוּת וַעֲרָכִים.

הַשְּׁגִיאוֹת אֵינָן בָּאָמָּנוּת עַצְמָהּ, אֶלָּא בָּאֻמָּנִים.

עֲבוּרִי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה מָקוֹר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר לְכָבוֹד אֱנוֹשִׁי מֵאֲשֶׁר קִדּוּם הַמַּדָּע.

אֲנָשִׁים טוֹבִים אֵינָם זְקוּקִים לְחֻקִּים כְּדֵי לִנְהֹג בְּאֹפֶן אַחְרָאִי, בְּעוֹד אֲנָשִׁים רָעִים יִמְצְאוּ תָּמִיד דֶּרֶךְ לַעֲקֹף אֶת הַחֹק.

הַסַּבְלָנוּת הִיא מָרָה, אַךְ פִּרְיָהּ מָתוֹק.

הַהֲנָאָה מִן הַמְּלָאכָה מְבִיאָה לִשְׁלֵמוּת בַּעֲבוֹדָה.

הָאֹמֶץ הוּא הָרִאשׁוֹן בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כִּי הוּא הַמַּבְטִיחַ אֶת כָּל הַשְּׁאָר.

הַכָּבוֹד הָאֲמִתִּי אֵינוֹ טָמוּן בְּקַבָּלַת תְּאָרִים, אֶלָּא בִּהְיוֹתְךָ רָאוּי לָהֶם.

מִי שֶׁהוּא אַמִּיץ, הוּא בֶּן חוֹרִין.

הִתְחַבֵּר עִם אֲנָשִׁים שֶׁיְּכוֹלִים לְשַׁפֵּר אוֹתְךָ, וְקַבֵּל אֶת אֵלֶּה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְשַׁפֵּר.

אַל תַּסְבִּיר אֶת הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁלְּךָ, גַּלֵּם אוֹתָהּ בְּמַעֲשֶׂיךָ.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לְהִתְקַדֵּם, הֱיֵה מְרֻצֶּה כַּאֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ אוֹתְךָ לְפֶתִי וּלְחַסַר הֲבָנָה בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם.

שׁוּם דָּבָר גָּדוֹל אֵינוֹ נוֹצָר בְּבַת אַחַת, כְּפִי שֶׁאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אוֹ תְּאֵנָה זְקוּקִים לִזְמַן כְּדֵי לְהַבְשִׁיל.

עַד מָתַי תַּמְתִּין בְּטֶרֶם תִּדְרֹשׁ מֵעַצְמְךָ אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, וְלֹא תָסוּר עוֹד מִדֶּרֶךְ הַתְּבוּנָה?

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן מִתְבַּיֵּשׁ כַּאֲשֶׁר דְּבָרָיו עוֹלִים עַל מַעֲשָׂיו.

הָאָדָם הַמֵּזִיז הָרִים מַתְחִיל בְּפִנּוּי שֶׁל אֲבָנִים קְטַנּוֹת.

הִתְמוֹדֵד עִם הַקָּשֶׁה בְּעוֹדוֹ קַל, עֲשֵׂה אֶת הַגָּדוֹל בְּעוֹדוֹ קָטָן.

עֵץ שֶׁאֵין הַיָּדַיִם מַקִּיפוֹת צוֹמֵחַ מִנֶּבֶט זָעִיר, מִגְדָּל בֶּן תֵּשַׁע קוֹמוֹת קָם מֵעֲרֵמַת עָפָר.

רַבִּים עַקְשָׁנִים בְּיַחַס לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּחֲרוּ, אַךְ מְעַטִּים עַקְשָׁנִים בְּיַחַס לַמַּטָּרָה.

הַהוֹגֶה רוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁלּוֹ כְּנִסּוּיִים וּכְשְׁאֵלוֹת, כְּנִסָּיוֹן לְגַלּוֹת דָּבָר מָה. הַצְלָחָה וְכִשָּׁלוֹן הֵם עֲבוּרוֹ תְּשׁוּבוֹת, קֹדֶם כֹּל.

כָּל אָמָּן הָיָה בִּתְחִלָּה חַבְבָן.

לִצְחֹק לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְהַרְבֵּה, לִזְכּוֹת בְּהַעֲרָכָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים נְבוֹנִים וּבְאַהֲבָתָם שֶׁל יְלָדִים, לַעֲזֹב אֶת הָעוֹלָם טוֹב קְצָת יוֹתֵר, זֹאת מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל הַצְלָחָה.

יֵשׁ לָנוּ תָּמִיד דַּי זְמַן, אִם רַק נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כָּרָאוּי.

קֻרְטוֹב אֶחָד שֶׁל מַעֲשֶׂה שָׁוֶה יוֹתֵר מִטּוֹנוֹת שֶׁל הַטָּפַת מוּסָר.

אֲנִי לְעוֹלָם אֵינִי מַפְסִיד. אֲנִי אוֹ מְנַצֵּחַ אוֹ לוֹמֵד.

מַאֲמָץ מִתְמַשֵּׁךְ, לֹא כֹּחַ וְלֹא שֵׂכֶל, הוּא הַמַּפְתֵּחַ לִפְתִיחַת הַיְּכֹלֶת הַגְּנוּזָה בָּנוּ.

מְחִיר הַגְּדֻלָּה הוּא אַחְרָיוּת.

קְשָׁיִים שֶׁהִתְגַּבַּרְתָּ עֲלֵיהֶם הֵם הִזְדַּמְּנוּיוֹת שֶׁזָּכִיתָ בָּהֶן.

נִדְרֶשֶׁת אוֹתָהּ כַּמּוּת שֶׁל אֶנֶרְגְּיָה כְּדֵי לְיַחֵל וְלַחֲלֹם כְּפִי שֶׁנִּדְרֶשֶׁת כְּדֵי לְתַכְנֵן.

לְעוֹלָם אַל תַּנִּיחַ לְאָדָם שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לוֹמַר הֵן, לוֹמַר לְךָ לֹא.

מוּטָב שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת מֻקְדָּם מִדַּי, מֵאֲשֶׁר דַּקָּה אַחַת מְאֻחָר מִדַּי.

אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַגְּדֻלָּה. יֵשׁ שֶׁנּוֹלְדוּ גְּדוֹלִים, יֵשׁ שֶׁהִשִּׂיגוּ גְּדֻלָּה, וְיֵשׁ שֶׁהַגְּדֻלָּה הֻטְּלָה עֲלֵיהֶם.

שַׂמְתִּי לֵב כִּי אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הֶשֵּׂגִים מְעוֹלָם לֹא יָשְׁבוּ בְּחִבּוּק יָדַיִם וְהִנִּיחוּ לַדְּבָרִים לִקְרוֹת לָהֶם. הֵם יָצְאוּ וְגָרְמוּ לַדְּבָרִים לִקְרוֹת.

אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ רֶגֶשׁ הַמְסֻגָּל לְהַרְעִיד אֶת לֵב הָאָדָם כְּמוֹ הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁחָשׁ מַמְצִיא כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה יְצִיר כַּפָּיו קוֹרֵם עוֹר וְגִידִים לְהַצְלָחָה.

לְעוֹלָם אֵין אָדָם מַבְחִין בְּמַה שֶּׁכְּבָר נַעֲשָׂה, נִתָּן לִרְאוֹת רַק אֶת מָה שֶׁעוֹד נוֹתַר לַעֲשׂוֹת.

תַּגְלִית גְּדוֹלָה אֵינָהּ מְזַנֶּקֶת מִמּוֹחוֹ שֶׁל הַמַּדְעָן כְּשֶׁהִיא מֻשְׁלֶמֶת, הִיא פְּרִי שֶׁל הִצְטַבְּרוּת שֶׁל עֲבוֹדָה מֻקְדֶּמֶת.

כָּל הַדְּבָרִים הַנִּשְׂגָּבִים הֵם קָשִׁים כְּשֵׁם שֶׁהֵם נְדִירִים.

מְדֹד אֶת מָה שֶׁנִּתָּן לִמְדִידָה, וַהֲפֹךְ לְמָדִיד אֶת מָה שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ כָּזֶה.

זֶהוּ הַסּוֹד הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחַיִּים, לִהְיוֹת שָׁקוּעַ לַחֲלוּטִין בְּמַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן וְעַכְשָׁו, וּבִמְקוֹם לִקְרוֹא לָזֶה עֲבוֹדָה, לְהָבִין שֶׁזֶּה מִשְׂחָק.

הַטּוֹב מְאֹד הוּא אוֹיְבוֹ שֶׁל הַטּוֹב.

הַמַּדָּע הוּא יֶדַע מְאֻרְגָּן, הַחָכְמָה הִיא חַיִּים מְאֻרְגָּנִים.

אָנוּ סַךְ כָּל הַבְּחִירוֹת שֶׁלָּנוּ.

מְחֻיָּבוּת הִיא מַעֲשֶׂה, לֹא מִלָּה.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשָׂיו, הוּא חַיֵּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר.

הַחֵרוּת נִבְרֵאת רַק כַּאֲשֶׁר אָנוּ מַשְׁלִיכִים אֶת עַצְמֵנוּ אֶל תּוֹךְ הָעוֹלָם וּפוֹעֲלִים בּוֹ.

הַלּוֹחֲמִים הַמְּנַצְּחִים מַבְטִיחִים תְּחִלָּה אֶת הַנִּצָּחוֹן וְרַק אָז יוֹצְאִים לַקְּרָב, בְּעוֹד הַמֻּבָסִים יוֹצְאִים לַקְּרָב וְרַק אָז מְחַפְּשִׂים לְנַצֵּחַ.

הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת מִתְרַבּוֹת כַּאֲשֶׁר תּוֹפְסִים אוֹתָן.

אַל תַּעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת.

הַיּוֹם הוּא נִצָּחוֹן עַל עַצְמְךָ שֶׁל אֶתְמוֹל, מָחָר הוּא נִצְחוֹנְךָ עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

עֲשֵׂה אֶת הַדֶּרֶךְ לְהֶרְגֵּל, וְהִתְאַמֵּן בָּהּ לְלֹא הֶרֶף.

חַלֵּק כָּל קֹשִׁי לִכְמַה שֶׁיּוֹתֵר חֲלָקִים אֶפְשָׁרִיִּים וּנְחוּצִים כְּדֵי לְפָתְרוֹ.

אֵין דַּי בְּכָךְ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שֵׂכֶל טוֹב, הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֵיטֵב.

אֵלֶּה הַפּוֹסְעִים לְאַט מְאֹד יְכוֹלִים לְהִתְקַדֵּם הַרְבֵּה יוֹתֵר, בִּתְנַאי שֶׁיִּדְבְּקוּ בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, מֵאֵלֶּה הָרָצִים וְסוֹטִים מִמֶּנָּה.

כָּל בְּעָיָה שֶׁפָּתַרְתִּי הָפְכָה לִכְלָל שֶׁשִּׁמֵּשׁ אוֹתִי לְאַחַר מִכֵּן לִפְתְרֹן בְּעָיוֹת אֲחֵרוֹת.

הַהֶרְגֵּל הוּא מַדְרִיכָם הַגָּדוֹל שֶׁל חַיֵּי הָאָנוֹשׁ.

הַשְּׁלִיטָה הָעַצְמִית אֵינָהּ רַק מִדָּה טוֹבָה כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ, אֶלָּא מִמֶּנָּה שׁוֹאֲבוֹת כָּל שְׁאָר הַמִּדּוֹת אֶת מֵירַב זָהֳרָן.

הַמִּדָּה הַטּוֹבָה הִיא מְצוּיָנוּת, דָּבָר נַעֲלֶה וְיָפֶה מֵאֵין כָּמוֹהוּ, הַמִּתְרוֹמֵם הַרְבֵּה מֵעַל לַהֲמוֹנִי וְלָרָגִיל.

פְּעַל כְּאִלּוּ לְמַעֲשֶׂיךָ יֵשׁ הַשְׁפָּעָה, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם.

הַתְחֵל לִהְיוֹת כָּעֵת מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בֶּעָתִיד.

עֲבוֹדָה מַעֲנִיקָה לָכֶם מַשְׁמָעוּת וְתַכְלִית, וְהַחַיִּים רֵיקִים בִּלְעָדֶיהָ.

עָלֵינוּ לְהַרְשׁוֹת לַמְּכוֹנָה לִלְמֹד מִנִּסָּיוֹן, שֶׁכֵּן רַק בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתָּן לְהַגִּיעַ לִתְבוּנָה גְּבוֹהָה.

לְעִתִּים דַּוְקָא הָאֲנָשִׁים שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, הֵם אֵלֶּה הָעוֹשִׂים אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאִישׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַמְיֵן.

אֵינֶנִּי עוֹבֶדֶת הֵיטֵב כָּל כָּךְ וּבְשִׂמְחָה רַבָּה כָּל כָּךְ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר אֲנִי פּוֹעֶלֶת לְפִי שִׁיטָה מֻגְדֶּרֶת וְעִקָּרוֹן בָּרוּר.

הַטֶּבַע אֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר לַשָּׁוְא, וְאֵינוֹ מַרְבֶּה בִּתְנוּעוֹת מְיֻתָּרוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ תְּנוּעָה אַחַת מַסְפֶּקֶת.

הַמְּחַפְּשִׂים זָהָב חוֹפְרִים אֲדָמָה הַרְבֵּה וּמוֹצְאִים מְעַט.

אִם בִּרְצוֹנְךָ שֶׁאֲחֵרִים יְכַבְּדוּ אוֹתְךָ, הַדָּבָר הַגָּדוֹל הוּא לְכַבֵּד אֶת עַצְמְךָ. רַק כָּךְ, רַק בִּכְבוֹד עַצְמְךָ, תְּאַלֵּץ אֲחֵרִים לְכַבֵּד אוֹתְךָ.

אִם אֵינְךָ יָכוֹל לָעוּף רוּץ, אִם אֵינְךָ יָכוֹל לָרוּץ לֵךְ, אִם אֵינְךָ יָכוֹל לָלֶכֶת זְחַל, אֲבָל בְּכָל מִקְרֶה הַמְשֵׁךְ לָנוּעַ קָדִימָה.

אֵין אַתָּה יָכוֹל לַחְצוֹת אֶת הַיָּם רַק עַל יְדֵי עֲמִידָה וּבְהִיָּה בַּמַּיִם.

הַשְׁקָעָה בְּיֶדַע נוֹשֵׂאת אֶת הָרִבִּית הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר.

שֵׁנָה מֻקְדֶּמֶת וְהַשְׁכָּמָה מֻקְדֶּמֶת הוֹפְכוֹת אָדָם לְבָרִיא, עָשִׁיר וְחָכָם.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה נִכְשָׁל בַּהֲכָנָה, אַתָּה מֵכִין אֶת עַצְמְךָ לְכִשָּׁלוֹן.

מִי שֶׁמִּצְטַיֵּן בִּמְצִיאַת תֵּרוּצִים, רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מִצְטַיֵּן בְּדָבָר אַחֵר.

עָשׂוּי כַּהֲלָכָה טוֹב יוֹתֵר מִנֶּאֱמַר כַּהֲלָכָה.

מֶרֶץ וְהַתְמָדָה כּוֹבְשִׁים אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

שְׁנֵי חֲטָאִים אֱנוֹשִׁיִּים עִקָּרִיִּים קַיָּמִים, שֶׁמֵּהֶם נוֹבְעִים כָּל הַשְּׁאָר: חֹסֶר סַבְלָנוּת וַעֲצַלְנוּת.

נִסָּיוֹן הוּא פָּשׁוּט הַשֵּׁם שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לַטָּעֻיּוֹת שֶׁלָּנוּ.

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע.

מָה שֶׁיָּרַשְׁתָּ מֵאֲבוֹתֶיךָ, רְכֹשׁ אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת שֶׁלְּךָ.

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן שׁוֹאֵף לִהְיוֹת אִטִּי וּשְׁקוּל בִּדְבָרָיו, אַךְ זָרִיז וְנִמְרָץ בְּמַעֲשָׂיו.

הַכֶּסֶף לֹא יִיצוֹר הַצְלָחָה, הַחֵרוּת לְהַרְוִיחַ אוֹתוֹ הִיא שֶׁתַּעֲשֶׂה זֹאת.

הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר עָלֶיהָ, כְּאָדָם שֶׁזּוֹרֵעַ וְאֵינוֹ קוֹצֵר.

כְּשֶׁאַתָּה מְלַמֵּד אֶת בִּנְךָ, לַמְּדֵהוּ בְּסֵפֶר מֻגָּהּ.

זַמֵּר בְּכָל יוֹם, זַמֵּר בְּכָל יוֹם.

הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע שֵׁנִי, וּמַה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה כָּבֵד עַל הָאָדָם וְקָשֶׁה לַעֲשׂוֹתוֹ, יָשׁוּב לִהְיוֹת קַל וְנוֹחַ אֶצְלוֹ.

הַזְּהִירוּת הוּא בִּבְחִינַת סוּר מֵרָע, וְהַזְּרִיזוּת בִּבְחִינַת עֲשֵׂה טוֹב.

שְׁנֵי חֲלָקִים לַזְּרִיזוּת: אֶחָד קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל בַּמַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה וְלֹא יַחְמִיץ, וְהַשֵּׁנִי אַחַר שֶׁהִתְחִיל בּוֹ, שֶׁיִּגְמֹר אוֹתוֹ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִתְרַשֵּׁל.

אֵין הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא שָׁעָה מֻגְבֶּלֶת לִקְנוֹת בָּהּ שְׁלֵמוּת, וְכָל רֶגַע הַהוֹלֵךְ לְבַטָּלָה הוּא אֲבֵדָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לָהּ תְּמוּרָה לְעוֹלָם.

כִּי מִי שֶׁאוֹכֵל לֶחֶם חֶסֶד מִתְבַּיֵּשׁ לִרְאוֹת פְּנֵי נוֹתְנוֹ, וְעַל כֵּן גָּזְרָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּקְנֶה הָאָדָם אֶת הַטּוֹב בְּמַעֲשָׂיו שֶׁלּוֹ.

אֵין הַלִּמּוּד מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּמִי שֶׁלּוֹמֵד בַּמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וּבָעִנְיָן שֶׁנַּפְשׁוֹ מִתְאַוָּה לוֹ.

כַּאֲשֶׁר אָדָם תּוֹפֵס בְּמִדָּה טוֹבָה אַחַת בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת, הֲרֵי הוּא תּוֹפֵס בְּכָל הַמִּדּוֹת כֻּלָּן.

אַף עַם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִגָּאֵל עַל יְדֵי חֶסֶד שֶׁל אֲחֵרִים, עַם חַיָּב לִגְאֹל אֶת עַצְמוֹ בְּכוֹחוֹתָיו שֶׁלּוֹ.

הָאָדָם צוֹמֵחַ יַחַד עִם הַמַּטָּרוֹת שֶׁהוּא מַצִּיב לְעַצְמוֹ.

וְאִם לֹא תִרְצוּ, כָּל מַה שֶּׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם אַגָּדָה הוּא, וְאַגָּדָה יִשָּׁאֵר.

הַהִיסְטוֹרְיָה אֵינָהּ נִכְתֶּבֶת בְּמִלִּים, הַהִיסְטוֹרְיָה נַעֲשֵׂית בְּמַעֲשִׂים.

חָזוֹן שֶׁאֵין עִמּוֹ נְכוֹנוּת לְהַגְשָׁמָה יוֹמְיוֹמִית הוּא רַק חֲלוֹם סְרָק, רַק הַמַּעֲשֶׂה הַקָּטָן הוֹפֵךְ אֶת הַחֲזוֹן לִמְצִיאוּת.

זְכוּת גְּדוֹלָה נָפְלָה בְּחֶלְקֵנוּ, לִהְיוֹת בּוֹנִים וְלֹא רַק יוֹרְשִׁים, לִיצוֹר יֵשׁ מֵאַיִן בְּמוֹ יָדֵינוּ.

עֶרְכָּהּ שֶׁל הַשְׂכָּלָה אֵינוֹ בִּלְמִידַת עֻבְדּוֹת רַבּוֹת, אֶלָּא בְּאִמּוּן הַמּוֹחַ לַחְשֹׁב.

אִם הַהַצְלָחָה בַּחַיִּים נִמְדֶּדֶת כִּסְכוּם, אֲזַי הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא עֲבוֹדָה, הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא מִשְׂחָק, וְהַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי הוּא לִנְצֹר אֶת הַלָּשׁוֹן.

אֵין לִרְדֹּף אַחַר מַטָּרוֹת שֶׁקַּל לְהַשִּׂיגָן. עָלֶיךָ לְפַתֵּחַ חוּשׁ לְמָה שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לְהַשִּׂיג רַק בִּמְחִיר מַאֲמָצֶיךָ הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

כַּאֲשֶׁר נְטִיָּה טִבְעִית מִתְפַּתַּחַת לִכְדֵי תְּשׁוּקָה עַזָּה, צוֹעֵד הָאָדָם אֶל מַטְרָתוֹ בְּצַעֲדֵי עֲנָק.

אֱמוּנָתִי אֵיתָנָה בְּחֹק הַגְּמוּל וְהַפִּצּוּי. הַגְּמוּל הָאֲמִתִּי תָּמִיד תּוֹאֵם אֶת מִדַּת הֶעָמָל וְהַהַקְרָבָה שֶׁהֻשְׁקְעוּ.

אֲנִי נֶחְשָׁב לְאֶחָד הָעוֹבְדִים הַחֲרוּצִים בְּיוֹתֵר, וְאוּלַי זֶה נָכוֹן אִם חֲשִׁיבָה שְׁקוּלָה לַעֲבוֹדָה, כִּי הִקְדַּשְׁתִּי לָהּ כִּמְעַט אֶת כָּל שְׁעוֹת הָעֵרוּת שֶׁלִּי.

אֶנֶרְגְּיָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִוָּצֵר מֵאַיִן אוֹ לְהֵעָלֵם, הִיא יְכוֹלָה רַק לְשַׁנּוֹת צוּרָה, וְעִקָּרוֹן נִצְחִי זֶה נָכוֹן גַּם לַמַּאֲמָץ הָאֱנוֹשִׁי.

כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, עָלֶיךָ לִהְיוֹת רָאוּי לוֹ. הָעוֹלָם אֵינוֹ מְשֻׁגָּע עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁיִּגְמוֹל לַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים.

אֲנִי רוֹאֶה תָּמִיד אֲנָשִׁים הַמַּצְלִיחִים בַּחַיִּים שֶׁאֵינָם הַחֲכָמִים בְּיוֹתֵר, אַךְ הֵם מְכוֹנוֹת לְמִידָה. הֵם הוֹלְכִים לִישׁוֹן בְּכָל לַיְלָה נְבוֹנִים מְעַט יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיוּ כְּשֶׁקָּמוּ.

זֶה מַפְלִיא כַּמָּה יִתְרוֹן לִטְוָח אָרֹךְ הִשַּׂגְנוּ רַק עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁהִשְׁתַּדַּלְנוּ בְּאֹפֶן עִקְבִי לֹא לִהְיוֹת טִפְּשִׁים, בִּמְקוֹם לְנַסּוֹת לִהְיוֹת חֲכָמִים מְאֹד.

קַח רַעְיוֹן פָּשׁוּט, וְהִתְיַחֵס אֵלָיו בִּרְצִינוּת גְּמוּרָה.

בְּכָל יְמֵי חַיַּי לֹא הִכַּרְתִּי אֲנָשִׁים חֲכָמִים שֶׁלֹּא קָרְאוּ כָּל הַזְּמַן, אַף לֹא אֶחָד, אֶפֶס.

אִם אַתָּה רוֹצֶה לִמְצֹא בֶּן זוּג טוֹב, הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הִיא לִהְיוֹת רָאוּי לְבֶן זוּג טוֹב.

שְׁלוֹשָׁה כְּלָלִים לַקַּרְיֶרָה: אַל תִּמְכֹּר דָּבָר שֶׁלֹּא הָיִיתָ קוֹנֶה בְּעַצְמְךָ, אַל תַּעֲבֹד עֲבוּר מִי שֶׁאֵינְךָ מְכַבֵּד וּמַעֲרִיץ, וַעֲבֹד רַק עִם אֲנָשִׁים שֶׁנָּעִים לְךָ בִּמְחִצָּתָם.

שׁוּם טַיָּס נָבוֹן, מֻכְשָׁר וּבַעַל נִסָּיוֹן כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, אֵינוֹ מוַתֵּר עַל שִׁמּוּשׁ בִּרְשִׁימַת תַּבְחִינִים מְסֻדֶּרֶת.

תּוֹצָאוֹת מֻשָּׂגוֹת מִנִּצּוּל הִזְדַּמְּנוּיוֹת, וְלֹא מִפִּתְרוֹן בְּעָיוֹת.

יֶדַע חַיָּב לְהִשְׁתַּפֵּר, לְהִתְאַתְגֵּר וְלִגְדּוֹל בְּאֹפֶן מַתְמִיד, אַחֶרֶת הוּא מִתְפּוֹגֵג.

עָלֵינוּ לְקַבֵּל כִּי לְמִידָה הִיא תַּהֲלִיךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ כָּל הַחַיִּים, שֶׁמַּטָּרָתוֹ לְהַדְבִּיק אֶת הַשִּׁנּוּי.

תָּכְנִיּוֹת אֵינָן אֶלָּא כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הֵן מִתְרַגְּמוֹת מִיָּד לַעֲבוֹדָה מַאֲמֶצֶת.

הַמְּנַהֵל הַיָּעִיל בּוֹנֶה עַל נְקֻדּוֹת חֹזֶק, שֶׁל עַצְמוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים, וְאֵינוֹ מְבַסֵּס אֶת עֲבוֹדָתוֹ עַל חֻלְשׁוֹת.

אִישׁ אֵינוֹ לוֹמֵד נוֹשֵׂא עָמֹק כָּל כָּךְ כְּמוֹ מִי שֶׁנֶּאֱלָץ לְלַמֵּד אוֹתוֹ.

הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים תְּחִלָּה, וְהַדְּבָרִים הַשְּׁנִיִּים לֹא יֵעָשׂוּ כְּלָל.

אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְנַהֵל אֲחֵרִים, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מְסֻגָּל לְנַהֵל קֹדֶם כֹּל אֶת עַצְמוֹ.

נִדְרֶשֶׁת הַרְבֵּה יוֹתֵר אֶנֶרְגְּיָה כְּדֵי לַעֲבֹר מֵאִי מְסֻגָּלוּת לְבֵינוֹנִיּוּת, מֵאֲשֶׁר לַעֲבֹר מִבִּצּוּעַ מְעֻלֶּה לִמְצוּיָנוּת מוֹבִילָה.

כְּתֹב אֶת הַצִּפִיּוֹת שֶׁלְּךָ לִפְנֵי כָּל הַחְלָטָה מַשְׁמָעוּתִית, וּבְחַן אֶת הַתּוֹצָאוֹת כַּעֲבֹר זְמַן. זוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְגַלּוֹת בַּמֶּה אַתָּה בֶּאֱמֶת מִצְטַיֵּן.

הַצְלָחָה תָּמִיד יוֹצֶרֶת בְּעָיוֹת חֲדָשׁוֹת. לְעוֹלָם אֵין לְהַנִּיחַ שֶׁמָּה שֶׁהֵבִיא הַצְלָחָה אֶתְמוֹל יַמְשִׁיךְ לְהָבִיא אוֹתָהּ מָחָר.

בְּלֹא מְחֻיָּבוּת יֵשׁ רַק הַבְטָחוֹת וְתִקְווֹת, אַךְ לֹא תָּכְנִיּוֹת.

נִדְרָשׁוֹת עֶשְׂרִים שָׁנָה כְּדֵי לִבְנוֹת שֵׁם טוֹב, וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת כְּדֵי לַהֲרֹס אוֹתוֹ. אִם תַּחְשְׁבוּ עַל כָּךְ, תַּעֲשׂוּ דְּבָרִים אַחֶרֶת.

הַהֶבְדֵּל בֵּין אֲנָשִׁים מַצְלִיחִים לַאֲנָשִׁים מַצְלִיחִים בֶּאֱמֶת הוּא שֶׁאֲנָשִׁים מַצְלִיחִים בֶּאֱמֶת אוֹמְרִים לֹא לְכִמְעַט כָּל דָּבָר.

הַהַשְׁקָעָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הִיא בְּעַצְמְךָ.

מוּטָב לִשְׁהוֹת בִּמְחִצַּת אֲנָשִׁים הַטּוֹבִים מִמְּךָ. בְּחַר שֻׁתָּפִים שֶׁהִתְנַהֲגוּתָם טוֹבָה מִשֶּׁלְּךָ, וְאַתָּה תִּסָּחֵף בְּאוֹתוֹ כִּוּוּן.

אֵין זֶה הֶכְרֵחִי לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים יוֹצְאֵי דֹּפֶן כְּדֵי לְהַשִּׂיג תּוֹצָאוֹת יוֹצְאוֹת דֹּפֶן.

עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת רַק מְעַט מְאֹד דְּבָרִים נְכוֹנִים בְּחַיֶּיךָ, כָּל עוֹד אֵינְךָ עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִדַּי דְּבָרִים שְׁגוּיִים.

שַׁרְשְׁרוֹת הַהֶרְגֵּל קַלּוֹת מִכְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ בָּהֶן, עַד שֶׁהֵן כְּבֵדוֹת מִכְּדֵי לְשָׁבְרָן.

מִשְׂחָקִים מְנֻצָּחִים עַל יְדֵי שַׂחְקָנִים הַמְּמַקְּדִים אֶת מַבָּטָם בִּשְׂדֵה הַמִּשְׂחָק, וְלֹא עַל יְדֵי אֵלֶּה שֶׁעֵינֵיהֶם מְרֻתָּקוֹת לְלוּחַ הַתּוֹצָאוֹת.

אֵינֶנּוּ חַיָּבִים לִהְיוֹת חֲכָמִים יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁאָר, עָלֵינוּ רַק לִהְיוֹת מְמֻשְׁמָעִים יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁאָר.

אָדָם הַחוֹלֵק כָּבוֹד לִגְדוֹלִים סוֹלֵל אֶת הַדֶּרֶךְ לִגְדֻלָּתוֹ שֶׁלּוֹ.

הַמַּעֲשֶׂה הוּא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לוֹמַר.

הַחֲתִימָה הַיְּחִידָה הָרְאוּיָה לְאָדָם הִיא זוֹ שֶׁהוּא מַשְׁאִיר חֲקוּקָה בְּמַעֲשָׂיו.

עֲשֵׂה אֶת הֲכִי טוֹב שֶׁאַתָּה יָכוֹל עַד שֶׁתֵּדַע יוֹתֵר, וּכְשֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ יוֹתֵר, עֲשֵׂה טוֹב יוֹתֵר.

שׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲבֹד, אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה תַּעֲבֹד.

הָעַצְמָאוּת נֶחְשְׁבָה בְּעֵינַי זְמַן רַב לַבְּרָכָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל חַיַּי, יְסוֹד כָּל מִדָּה טוֹבָה.

הַחַיִּים קְצָרִים מְאֹד, וְאֵת אֲשֶׁר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ.

תְּנוּ לִי שֵׁשׁ שָׁעוֹת כְּדֵי לִכְרֹת עֵץ, וְאַקְדִּישׁ אֶת אַרְבַּע הַשָּׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְהַשְׁחָזַת הַגַּרְזֶן.

אֲנִי צוֹעֵד לְאַט, אֲבָל לְעוֹלָם אֵינֶנִּי צוֹעֵד לְאָחוֹר.

מָה שֶׁלֹּא תִהְיֶה, הֱיֵה טוֹב בָּזֶה.

עֲשֵׂה מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל, עִם מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אַתָּה נִמְצָא.

הַפְּרָס הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לַחַיִּים לְהַצִּיעַ, הוּא הַהִזְדַּמְּנוּת לַעֲבֹד קָשֶׁה בַּעֲבוֹדָה שֶׁשָּׁוֶה לַעֲשׂוֹתָהּ.

הַחְזֵק אֶת עֵינֶיךָ נְשׂוּאוֹת אֶל הַכּוֹכָבִים, וְאֶת רַגְלֶיךָ נְטוּעוֹת בַּקַּרְקַע.

לָדַעַת מָה נָכוֹן אֵינוֹ שָׁוֶה הַרְבֵּה, אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת מָה שֶׁנָּכוֹן.

בָּאתִי, רָאִיתִי, נִצַּחְתִּי.

הַנִּסָּיוֹן הוּא מוֹרָם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים.

אִם אֵין לְךָ בִּטָּחוֹן בְּעַצְמְךָ, הֻבַסְתָּ פַּעֲמַיִם בִּמְרוֹץ הַחַיִּים. עִם בִּטָּחוֹן עַצְמִי, נִצַּחְתָּ עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְחַלְתָּ.

אַל תִּבְנוּ מִגְדָּלִים לְלֹא יְסוֹד, שֶׁכֵּן אֵין הַמַּבָּט נָשׂוּא אֶל גֹּדֶל הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא אֶל הָאַהֲבָה שֶׁבָּהּ הוּא נַעֲשָׂה.

קְחוּ רַעְיוֹן אֶחָד, הַפְכוּ אוֹתוֹ לְחַיֵּיכֶם, חִלְמוּ עָלָיו וַחֲיוּ אוֹתוֹ. מַלְּאוּ בּוֹ אֶת הַמּוֹחַ, הַשְּׁרִירִים וְהָעֲצַבִּים, וְהַנִּיחוּ לְכָל רַעְיוֹן אַחֵר. זוֹהִי הַדֶּרֶךְ לְהַצְלָחָה.

טֹהַר, סַבְלָנוּת וְהַתְמָדָה הֵם שְׁלוֹשָׁה תְּנָאִים הֶכְרֵחִיִּים לְהַצְלָחָה, וּמֵעַל לַכֹּל, אַהֲבָה.

אִישׁ אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְלֹא מַאֲמָץ. שְׁלִיטָה בַּתּוֹדָעָה אֵינָהּ זְכוּת מִלֵּדָה, הַמַּצְלִיחִים חַיָּבִים אֶת חֵרוּתָם לְהַתְמָדָה עִקְבִית.

המזל מאיר פנים למוח המוכן.

התלבש בשביל המשרה שאתה רוצה - לא בשביל המשרה שיש לך.

אמונה פנימית היא המרכיב הסודי במכירות.

תכנן הכל עד הסוף. הסוף הוא הכל.

חוסר סבלנות עם פעולות, סבלנות עם תוצאות.

העולם נע לאט, ואמיתות חדשות קשות לראייה.

העבודה דרשה סבלנות והתמדה בלתי פוסקת, אבל השיפורים הגיעו, גם אם באיטיות.

לא המוח הוא שעושה את האדם, וגם לא הגוף, אלא המוח והגוף יחד.

מאז שאמרו לי כמה מגדולי התקופה שיש לי מוח יוצא דופן, הפניתי את כל כוחות החשיבה שלי לפתרון בעיות גדולות, בלי להתחשב בהקרבה.

האמת היא שאנחנו זקוקים לממריצים כדי לעשות את מיטב עבודתנו בתנאי החיים של ימינו, ושעלינו לנהוג במתינות ולשלוט בתיאבון ובנטיות שלנו בכל כיוון.

אל תתביישו להזדקק לעזרה. כמו חייל שתוקף חומה, יש לכם משימה לבצע. ואם נפצעתם ואתם צריכים חבר שימשוך אתכם למעלה? אז מה.

אל תחשבו שדבר בלתי אפשרי לאדם רק משום שקשה לכם. אם דבר אפשרי ושייך לאדם, דעו שגם אתם יכולים להשיגו.

שום דבר, לוקיליוס, אינו שלנו מלבד הזמן.

כל הרגל וכל יכולת מתחזקים ומתגברים על ידי הפעולות המתאימות להם: ההליכה על ידי הליכה, והריצה על ידי ריצה. אם רוצים להיות קוראים, יש לקרוא.

ההצלחה שלי כאיש מדע נקבעה, עד כמה שאני יכול לשפוט, על ידי תכונות נפש מורכבות ומגוונות. החשובות שבהן היו אהבת המדע, סבלנות בלתי מוגבלת בהרהור ממושך בכל נושא, שקדנות בתצפית ובאיסוף עובדות, וחלק הוגן של המצאה ושל שכל ישר.

אתה, אלוהים, מוכר לנו כל טוב במחיר העמל.

למדו כאילו לא תגיעו אל מטרתכם, ובחשש שמא תאבדו אותה.

עשה את הדבר, ויהיה לך הכוח; אך מי שאינו עושה אותו, אין לו הכוח.

היו במלחמה עם הפגמים שלכם ובשלום עם שכניכם, ותנו לכל שנה חדשה למצוא אתכם אנשים טובים יותר.

הרגל הוא הרגל, ואיש אינו יכול לזרוק אותו מהחלון, אלא רק להוריד אותו במדרגות, צעד אחר צעד.

כמה טרחה חוסך לעצמו מי שאינו מביט לראות מה שכנו אומר או עושה או חושב, אלא רק במה שהוא עצמו עושה, שיהיה צודק וטהור.

בכל עניין שקול מה קודם לו ומה בא אחריו, ורק אז גש אליו.

בכל יום רכוש לך דבר אחד שיחזק אותך מול העוני, מול המוות, וגם מול צרות אחרות. ואחרי שעברת על מחשבות רבות, בחר אחת שתעכל היטב באותו יום.

עלינו ללכת בעקבות הדבורים, המשוטטות ובוחרות את הפרחים המתאימים להכנת דבש, ואחר כך מסדרות וממיינות בתאיהן את כל מה שהביאו.

היזהרו מכל מיזם שדורש בגדים חדשים, ולא אדם חדש שילבש אותם.

מגיע זמן בחינוכו של כל אדם שבו הוא משתכנע שקנאה היא בורות, וחיקוי הוא התאבדות.

חריצות: אל תאבד זמן, היה עסוק תמיד בדבר מועיל, וקצץ כל פעולה מיותרת.

נחישות: החלט לעשות את מה שעליך לעשות, ובצע בלי לסטות את מה שהחלטת.

סדר: שיהיה לכל חפציך מקומם, ולכל חלק בעסקיך זמנו.

אני סבור שהמזל הוא הפוסק במחצית ממעשינו, אבל את המחצית האחרת, או מעט פחות ממנה, הוא משאיר לנו לנהל.

אדם נבון צריך ללכת תמיד בשבילים שסללו אנשים גדולים, ולחקות את מי שהצטיינו מכולם, כדי שגם אם יכולתו לא תשתווה לשלהם, לפחות יהיה בה משהו מהם. עליו לנהוג כמו הקשתים המיומנים, שכאשר המטרה נראית רחוקה מדי, הם מכוונים גבוה ממנה.

קל להחטיא את המטרה וקשה לפגוע בה. אפשר לטעות בדרכים רבות, אבל לצדוק רק בדרך אחת.

אני חושב שאני עולה על רוב האנשים ביכולת להבחין בדברים שחומקים בקלות מתשומת הלב, ולהתבונן בהם בקפידה.

הקריאה עושה אדם מלא, השיחה עושה אדם זריז, והכתיבה עושה אדם מדויק.

מי שמרבה לשאול ילמד הרבה ויסב הנאה רבה, ובמיוחד אם יכוון את שאלותיו לתחום שבו מומחים האנשים שהוא שואל.

טבעו של אדם מצמיח או צמחים מועילים או עשבים שוטים, לכן עליו להשקות בעיתם את הראשונים ולעקור את האחרונים.

הטיפוח הוא הכול. האפרסק היה פעם שקד מר, והכרובית אינה אלא כרוב עם השכלה אקדמית.

השוטה אומר: אל תשים את כל הביצים שלך בסל אחד. אבל החכם אומר: שים את כל הביצים שלך בסל אחד, ושמור על הסל הזה.

אדם שיש לו יריב המתחרה בו תמיד בניהול חייו ובשמו הטוב, נעשה בזכותו זהיר יותר במעשיו ומקפיד יותר על התנהגותו.

נלמד לסרב למי שבאים ללוות מאיתנו סכומים גדולים, אם הרגלנו את עצמנו לסרב בדברים קטנים, שבהם הסירוב קל.

את ההצלחה יש למדוד לא כל כך לפי המעמד שאדם הגיע אליו בחיים, אלא לפי המכשולים שהתגבר עליהם בדרכו להצליח.

מי שיודע לעשות משהו שהעולם רוצה שייעשה, יפלס לבסוף את דרכו, בלי קשר לגזעו.

שום גזע לא יוכל לשגשג עד שילמד שיש כבוד בעיבוד שדה לא פחות מאשר בכתיבת שיר.

שום דבר לא ינוסה לעולם, אם יש להתגבר תחילה על כל ההתנגדויות האפשריות.

יושר בלי ידע הוא חלש וחסר תועלת, וידע בלי יושר הוא מסוכן ונורא.

עזרה מבחוץ מחלישה לא פעם בתוצאותיה, אבל עזרה מבפנים מחזקת תמיד.

התוצאות הגדולות ביותר בחיים מושגות בדרך כלל באמצעים פשוטים ובהפעלת תכונות רגילות.

כתר החיים ותפארתם הוא האופי.

הטוב, אם הוא קצר, טוב פי שניים; ואפילו הרע, אם הוא מועט, אינו רע כל כך.

מה שנעשה מיד, מתפרק מיד; אבל מה שעתיד להחזיק נצח, יידרש לו עוד נצח כדי להיעשות.

הנבון עושה בהתחלה את מה שהכסיל עושה בסוף. שניהם עושים אותו דבר, וההבדל ביניהם רק בזמן: האחד בעיתו, והשני שלא בעיתו.

גם כשהוא לבדו, הוא פועל כאילו כל העולם רואה אותו, כי הוא יודע שהכול ייוודע.

קל לומר וקשה לעשות. המעשים הם עיקר החיים, והאמרות הן הקישוט.

יש להתלבט פעמים רבות, ולהחליט פעם אחת.

הביקורת היא המס שאדם משלם לציבור על היותו בולט.

כל מה שראוי לעשותו בכלל, ראוי לעשותו היטב; ושום דבר אינו נעשה היטב בלי תשומת לב.

יש די זמן לכל דבר במהלך היום, אם רק עושים דבר אחד בכל פעם; אבל אין די זמן בשנה כולה, אם עושים שני דברים בבת אחת.

לעולם אל תטריח אחר במה שאתה יכול לעשות בעצמך.

ככלל, מי שמראים נכונות לעזור לעצמם, אינם צריכים לחשוש שלא יקבלו עזרה מאחרים.

למעשה אין לך ידע אחר מלבד מה שרכשת בעבודה; כל השאר הוא עדיין רק השערה של ידע.

אף אחד לא יכול לקחת אותו ממך. אי אפשר לגנוב אותו. ואף אחד לא מקבל יותר או פחות ממה שאתה מקבל.

אדוני היקר, פשוט מתחילים. אין שיטת קסם להתחלה.

היזהר מלקחת על עצמך יותר מדי בהתחלה. הסתפק במעט. השאר מקום לתקלות. השאר מקום לטבע האדם, ובמיוחד לטבע שלך.

כישלון מפואר לא מוביל לשום מקום; הצלחה קטנה עשויה להוביל להצלחה שאינה קטנה.

שכח מהיעד; חשוב רק על הנוף שמסביב; ואחרי זמן מה, אולי דווקא כשתצפה לכך הכי פחות, תמצא את עצמך פתאום בעיירה יפה על גבעה.

בני האדם להוטים לשפר את נסיבותיהם, אבל אינם מוכנים לשפר את עצמם; ולכן הם נשארים כבולים.

מי שרוצה להשיג מעט, צריך לוותר על מעט; מי שרוצה להשיג הרבה, צריך לוותר על הרבה; ומי שרוצה להגיע גבוה, צריך לוותר על הרבה מאוד.

אל לנו להתייאש אם ההצלחה מאחרת לבוא, ואל לנו להתגאות אם היא באה מהר. לעיתים קרובות אנחנו מתלוננים על טבע הדברים, כשכל האשמה בנו.

לנסוע בתקווה טוב יותר מלהגיע, וההצלחה האמיתית היא לעמול.

מי שהתחיל, חצי מהמעשה בידו. העז להיות חכם.

רוב האנשים נכשלים לא מחוסר השכלה או תכונות אישיות נעימות, אלא מחוסר נחישות עקשנית, מחוסר רצון שאינו נכנע.

רק המשכיות של מטרה מביאה תוצאות.

אחד מסודות החיים המוצלחים הוא היכולת לרכז את כל האנרגיות שלנו בנקודה אחת, למקד את כל קרני התודעה המפוזרות במקום אחד או בדבר אחד.

לא זוהר השכל או פוריות המשאבים עושים אדם גדול, אלא התמדת המאמץ וקביעות המטרה.

ההצלחה היא בתם של העמל ושל ההתמדה. אי אפשר לפתות אותה או לשחד אותה; שלמו את המחיר והיא שלכם.

העולם תמיד מקשיב לאדם שיש בו רצון.

לא לימוד ספרים צריכים הצעירים, ולא הוראות על כך ועל כך, אלא חיזוק של עמוד השדרה שיגרום להם להיות נאמנים לאמון שניתן בהם, לפעול במהירות, להתרכז, ולהוציא לפועל את המשימה.

דעה קדומה הופכת את מידתו הטובה של אדם להרגל שלו, ולא לסדרת מעשים מנותקים.

כל אדם ישר מחויב לראות בריסון העצמי את אבן הפינה של המידה הטובה.

דעו אפוא שמבין הדברים הנאים והמשובחים, לא העניקו האלים לבני התמותה אף לא אחד בלי עמל ויגיעה.

אין ספר גרוע כל כך שאין בו משהו מועיל.

את הרוע אפשר להשיג בקלות ובשפע: הדרך אליו חלקה, והוא גר קרוב מאוד. אבל בינינו לבין הטוב שמו האלים את זיעת אפינו: ארוכה ותלולה הדרך אליו, ובתחילתה היא משובשת; אך כשאדם מגיע לפסגה, היא נעשית קלה, אף שקודם הייתה קשה.

העבודה אינה חרפה; הבטלה היא החרפה.

הטוב מכולם הוא האדם השוקל כל דבר בעצמו ומבחין מה יהיה טוב יותר אחר כך ובסוף; טוב גם מי שמקשיב ליועץ טוב; אבל מי שאינו חושב בעצמו וגם אינו זוכר את מה שאחר אומר לו, הוא אדם חסר תועלת.

אם תוסיף רק מעט על מעט ותעשה זאת לעתים קרובות, עד מהרה יהפוך המעט הזה לגדול.

אל תדחה את עבודתך למחר ולמחרתיים; כי עובד עצל אינו ממלא את האסם, וגם לא מי שדוחה את עבודתו. החריצות מקדמת את העבודה, ומי שדוחה עבודה נאבק תמיד עם החורבן.

טיפה חוצבת אבן, טבעת נשחקת מרוב שימוש.

כל מה שבני האדם חורשים, שטים בים ובונים, הכול נשען על המצוינות.

לשווא מתלונן המין האנושי על טבעו, שהוא חלש וקצר ימים ונשלט בידי המקרה יותר מאשר בידי המידות הטובות. להפך, במחשבה שנייה לא תמצא דבר גדול ונעלה ממנו, ותגלה שלטבע האדם חסרה חריצות יותר משחסרים לו כוח או זמן. המנהיג והמפקד של חיי בני האדם הוא הנפש.

אל תחשוב שגדולי הנפש הם אלה שלוקחים על עצמם יותר ממה שהם יכולים להשיג, אלא אלה שיש להם שאיפות נעלות והם גם מסוגלים להשלים כל מה שהם מנסים.

הלימוד יראה לך את הדרך, אבל רק האימון במעשה עצמו ייתן לך את הכוח להתמודד עם הדברים.

היה משוכנע שהחינוך והשקידה הם בעלי הכוח הגדול ביותר לשפר את טבענו.

אולי התוצאה החשובה ביותר של כל חינוך היא היכולת לגרום לעצמך לעשות את מה שעליך לעשות, כשצריך לעשות אותו, בין שאתה רוצה בכך ובין שלא. זה השיעור הראשון שצריך ללמוד, וכנראה גם האחרון שאדם לומד עד הסוף.

התכלית הגדולה של החיים אינה ידיעה אלא מעשה. מה שבני האדם צריכים הוא ידע בכמות שהם מסוגלים לעכל ולארגן לבסיס לפעולה; תן להם יותר, וזה עלול להזיק.

עליזות וחריצות הן תשע עשיריות מן החוכמה המעשית. הן החיים והנשמה של ההצלחה, וגם של האושר.

ההתבוננות המדוקדקת בדברים קטנים היא סוד ההצלחה בעסקים, באמנות, במדע ובכל עיסוק בחיים. הידע האנושי אינו אלא הצטברות של עובדות קטנות.

חיי האדם עשויים מדברים פעוטים יחסית. החזרה על מעשים קטנים היא שיוצרת את סך האופי האנושי. ובמקום שבו אנשים נכשלו, כמעט תמיד יתברר שהזנחת הדברים הקטנים הייתה הסלע שעליו נשברו.

קודם כול צריך לקבוע ולהקפיד שנכתוב הכי טוב שאפשר; את המהירות ייתן ההרגל. בקיצור, כתיבה מהירה אינה מביאה לכתיבה טובה, אבל כתיבה טובה מביאה לכתיבה מהירה.