ציטוטים על פסיכולוגיה והבנת הנפש

דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה - רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי, חַד אָמַר: יַסִּיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ, וְחַד אָמַר: יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.

וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.

הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

אָסוּר לְאָדָם לִהְיוֹת זָקֵן.

אַתָּה נִמְצָא בַּמָּקוֹם בּוֹ נִמְצָאוֹת מַחֲשָׁבוֹתֶיךָ. וַדֵּא שֶׁמַּחֲשָׁבוֹתֶיךָ נִמְצָאוֹת בַּמָּקוֹם בּוֹ אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת.

הָעַצְבוּת הִיא נְעִילַת דְּלָתוֹת, וְהַשִּׂמְחָה הִיא פְּתִיחַת דְּלָתוֹת.

צָרִיךְ שֶׁכָּל אִישׁ יֵדַע וְיָבִין, שֶׁעָמֹק בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ דּוֹלֵק נֵר... וְאֵין נֵרוֹ שֶׁלּוֹ כְּנֵר חֲבֵרוֹ.

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.

אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ.

הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ הֵם כְּמוֹ מַרְאָה שֶׁל הָאָדָם.

בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.

וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמֶךָ.

בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִכָּר: בְּכוֹסוֹ, בְּכִיסוֹ וּבְכַעֲסוֹ.

צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַלֵּב מִן הַדְּאָגוֹת, כִּי לֵב דּוֹאֵג יָכוֹל לְהַחֲלִישׁ אֶת כָּל הַגּוּף.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם.

דַּע, כִּי דִּבּוּר מְבִיא לְמַעֲשֶׂה.

נִבָּהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ.

דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים

כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי.

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.

הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַמַּקִיף מַקִיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת.

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנָה, רוֹצֶה מָאתַיִם.

עִקַּר יִשּׁוּב הַדַּעַת הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה, כִּי עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יָכוֹל לְנַהֵג אֶת הַמַּחְשָׁבָה כִּרְצוֹנוֹ.

גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכִיּוֹת.

רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה.

כָּל הַכּוֹעֵס, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה, וּקְצַר רוּחַ מָרִים אִוֶּלֶת.

כִּי הַכַּעַס מְסַלֵּק מִן הָאָדָם אֶת הַדַּעַת.

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה.

כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לְבַטָּלָה וְאֵינוֹ מִתְעַמֵּל, אֲפִילּוּ אָכַל מַאֲכָלוֹת טוֹבִים, כָּל יָמָיו יִהְיוּ מַכְאוֹבִים וְכֹחוֹ תָּשֵׁשׁ.

חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה.

גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן.

לְעוֹלָם יַרְבֶּה אָדָם בִּשְׁתִיקָה, וְלֹא יְדַבֵּר אֶלָּא אוֹ בְּחָכְמָה אוֹ בִּדְבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לוֹ לְחַיֵּי גוּפוֹ.

כָּל מִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ; וְכָל מִי שֶׁמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ

כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'.

כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חֶרֶשׂ, שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע.

כְּשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפֵיהֶן דּוֹמִים זֶה לָזֶה, כָּךְ אֵין דֵּעוֹתֵיהֶן דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ.

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ

טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב.

לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.

הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.

בְּכָל אָדָם אָדָם מִתְקַנֵּא, חוּץ מִבְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה, אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה.

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה

כַּד הֲוֵינַן רְחִימֵי, עַל פּוּתְיָא דְסַיְפָא שְׁכֵיבְנָן. הַשְׁתָּא דְּלָא רְחִימֵי, פוּרְיָא בַּת שִׁיתִּין גַּרְמִידֵי לָא סַגְיָא לַן

אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ, וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח.

אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר לָהּ: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן.

גְּדוֹלָה שִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה יוֹתֵר מִלִּמּוּדָהּ.

אֲנִי בְרִיָּה וַחֲבֵרִי בְרִיָּה, אֲנִי מְלַאכְתִּי בָּעִיר וְהוּא מְלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה... וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם

לְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ

נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן.

מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא כָּל הָעוֹלָם, אַף נְשָׁמָה מְלֵאָה אֶת כָּל הַגּוּף. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, אַף נְשָׁמָה רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית.

כָּל הַפּוֹסֵל, בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל

אֵין אָדָם רוֹאֶה נִגְעֵי עַצְמוֹ

כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָהּ, נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר

אֵין מַרְאִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ

יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמִתְחַדֵּשׁ עָלָיו

אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת... אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה

וְצָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכֹחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיָּכוֹל

אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין, וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים, וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּזְכָּאִין כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין.

דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ: עַיִן רוֹאָה, וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים.

צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עַיִן רָעָה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר חָבֵר רָע, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שָׁכֵן רָע, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֵב רָע.

עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

רַבִּי חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה.

מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.

בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ.

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם: הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית, וְיֵשׁ אוֹמְרִים זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ, חָסִיד. שֶׁלְּךָ שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי שֶׁלִּי, רָשָׁע.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת: נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים: מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים: סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת.

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ: עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה. וּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע: עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה.

עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.

יֵשׁ רַק טוֹב אֶחָד, וְהוּא הַיֶּדַע, וְרַע אֶחָד, וְהוּא הַבַּעֲרוּת

אַל תִּתֵּן לֶעָתִיד לְהַדְאִיג אוֹתְךָ, אַתָּה תִּפְגֹּשׁ אוֹתוֹ בְּאוֹתָם כְּלֵי תְּבוּנָה שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים אוֹתְךָ הַיּוֹם.

מְעַט מְאֹד נִדְרָשׁ כְּדֵי לִחְיוֹת חַיִּים מְאֻשָּׁרִים, הַכֹּל נִמְצָא בְּתוֹכְךָ, בְּאֹפֶן הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּךָ.

אֶפְשָׁר לָקַחַת מֵהָאָדָם אֶת הַכֹּל חוּץ מִדָּבָר אֶחָד, הַחֵרוּת הָאֱנוֹשִׁית הָאַחֲרוֹנָה, לִבְחוֹר אֶת עֶמְדָּתוֹ בְּכָל מַעֲרֶכֶת נְסִבּוֹת נְתוּנָה, לִבְחוֹר אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁלּוֹ.

הָאַהֲבָה הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לִתְפֹּס אֶת הָאָדָם הָאַחֵר בְּעֹמֶק לִבּוֹ וּבִפְנִימִיּוּת אִישִׁיּוּתוֹ.

מָה שֶׁהָאָדָם זָקוּק לוֹ בֶּאֱמֶת אֵינוֹ מַצָּב נָטוּל מֶתַח, אֶלָּא שְׁאִיפָה וּמַאֲבָק לְמַעַן מַטָּרָה רְאוּיָה, מְשִׂימָה שֶׁבָּחַר בָּהּ בְּאֹפֶן חָפְשִׁי.

מַרְאֶה עֵינֶיךָ יִתְבַּהֵר רַק כַּאֲשֶׁר תַּבִּיט לְתוֹךְ לִבְּךָ. הַמַּבִּיט הַחוּצָה, חוֹלֵם; הַמַּבִּיט פְּנִימָה, מִתְעוֹרֵר.

שׁוּם עֵץ לֹא יָכוֹל לִצְמֹחַ עַד לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן שָׁרָשָׁיו מַגִּיעִים עַד לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.

הַכָּרַת הַחֹשֶׁךְ שֶׁבְּךָ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהִתְמוֹדֵד עִם הַחֹשֶׁךְ שֶׁל אֲחֵרִים.

הַחֲשִׁיבָה הִיא מְלָאכָה קָשָׁה, לָכֵן רֹב הָאֲנָשִׁים מְמַהֲרִים לִשְׁפּוֹט.

אֲנִי יָכוֹל לְחַשֵּׁב אֶת תְּנוּעָתָם שֶׁל גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם, אֲבָל לֹא אֶת טֵרוּפָם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם.

קַל לִסְלֹחַ לְיֶלֶד הַמְּפַחֵד מִן הַחֹשֶׁךְ, הַטְּרָגֶדְיָה שֶׁל הַחַיִּים הִיא כַּאֲשֶׁר אֲנָשִׁים מְפַחֲדִים מִן הָאוֹר.

הִתְנַהֲגוּת הָאָדָם נוֹבַעַת מִשְּׁלוֹשָׁה מְקוֹרוֹת עִקָּרִיִּים, תְּשׁוּקָה, רֶגֶשׁ וְיֶדַע.

כָּל אֶחָד יָכוֹל לִכְעֹס, זֶה קַל. אַךְ לִכְעֹס עַל הָאָדָם הַנָּכוֹן, בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה, בַּזְּמַן הַנָּכוֹן, לַמַּטָּרָה הַנְּכוֹנָה וּבַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, אֵין זֶה בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֵין זֶה קַל.

חִנּוּךְ הַתְּבוּנָה לְלֹא חִנּוּךְ הַלֵּב אֵינוֹ חִנּוּךְ כְּלָל.

זֶהוּ סִימָנוֹ שֶׁל מוֹחַ מַשְׂכִּיל, הַיְּכֹלֶת לִשְׁקֹל מַחְשָׁבָה מִבְּלִי לְקַבֵּל אוֹתָהּ.

אִם רְצוֹנְךָ שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתְךָ, אֱהֹב.

אִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִלְמֹד אֶת מָה שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁהוּא כְּבָר יוֹדֵעַ.

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן דּוֹרֵשׁ מֵעַצְמוֹ, הָאָדָם הַנָּחוּת דּוֹרֵשׁ מֵאֲחֵרִים.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה אָדָם רָאוּי, שְׁאַף לְהִדַּמּוֹת לוֹ; כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה אָדָם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, הַבֵּט פְּנִימָה וּבְחַן אֶת עַצְמְךָ.

אִם תִּהְיֶה מֻטְרָד מִמַּה שֶּׁאֲחֵרִים חוֹשְׁבִים עָלֶיךָ, תִּהְיֶה תָּמִיד הָאַסִּיר שֶׁלָּהֶם.

הַתּוֹדָעָה הִיא הַמַּקְדִּימָה לְכָל הַדְּבָרִים. הַתּוֹדָעָה מוֹבִילָה אוֹתָם, הַתּוֹדָעָה יוֹצֶרֶת אוֹתָם.

תַּפְקִידְךָ אֵינוֹ לְחַפֵּשׂ אַהֲבָה, אֶלָּא לִמְצֹא אֶת כָּל הַמְּחִצּוֹת שֶׁבָּנִיתָ בְּתוֹכְךָ נֶגְדָּהּ.

הַנִּלְחָם בִּמְפַלְצוֹת יִזָּהֵר פֶּן יֵהָפֵךְ הוּא עַצְמוֹ לְמִפְלֶצֶת, וְאִם תַּבִּיט לְאֹרֶךְ זְמַן לְתוֹךְ תְּהוֹם, הַתְּהוֹם תַּבִּיט גַּם הִיא לְתוֹכְךָ.

אֵין עֻבְדּוֹת כְּלָל, יֵשׁ רַק פַּרְשָׁנֻיּוֹת.

כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּאֻשָּׁרוֹת דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ, כָּל מִשְׁפָּחָה אֻמְלָלָה הִיא אֻמְלָלָה בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ.

הִפְסַדְנוּ מִפְּנֵי שֶׁאָמַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁהִפְסַדְנוּ.

לִהְיוֹת עַצְמְךָ בְּעוֹלָם שֶׁמְּנַסֶּה לְלֹא הֶרֶף לַהֲפֹךְ אוֹתְךָ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, זֶהוּ הַהֶשֵּׂג הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם חַיִּים חַיִּים שֶׁל יֵאוּשׁ שָׁקֵט.

אִם אָדָם אֵינוֹ צוֹעֵד בְּקֶצֶב שֶׁל חֲבֵרָיו, אוּלַי זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מְתוֹפֵף אַחֵר. תְּנוּ לוֹ לִצְעֹד לְפִי הַמּוּסִיקָה שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ.

אֵין אָדָם מְשֻׁעְבָּד בְּאֹפֶן חֲסַר תִּקְוָה יוֹתֵר מִמִּי שֶׁמַּאֲמִין בְּטָעוּת שֶׁהוּא בֶּן חוֹרִין.

כִּשָּׁרוֹן מִתְפַּתֵּחַ בִּדְמָמָה, אֲבָל אֹפִי מִתְעַצֵּב בְּזֶרֶם חַיֵּי הָעוֹלָם.

הָאֹשֶׁר הוּא כַּאֲשֶׁר מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב, מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר וּמַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה נִמְצָאִים בְּהַרְמוֹנְיָה.

נְטִירַת טִינָה הִיא כְּמוֹ לִשְׁתּוֹת רַעַל וּלְקַוּוֹת שֶׁהוּא יַהֲרֹג אֶת אוֹיְבֶיךָ.

לְהִשְׁתַּפֵּר פֵּרוּשׁוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת, לִהְיוֹת מֻשְׁלָם פֵּרוּשׁוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.

מוֹחוֹת גְּדוֹלִים מְשׂוֹחֲחִים עַל רַעְיוֹנוֹת, מוֹחוֹת מְמֻצָּעִים מְשׂוֹחֲחִים עַל אֵרוּעִים, מוֹחוֹת קְטַנִּים מְשׂוֹחֲחִים עַל אֲנָשִׁים.

בַּטְּוָח הָאָרֹךְ, אָנוּ מְעַצְּבִים אֶת חַיֵּינוּ וְאֶת עַצְמֵנוּ, וְהַבְּחִירוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הֵן בְּאַחֲרָיוּתֵנוּ הַבִּלְעָדִית.

אֵין דָּבָר טוֹב אוֹ רַע, אֶלָּא הַמַּחְשָׁבָה עוֹשָׂה אוֹתוֹ כָּזֶה.

פַּחְדָנִים מֵתִים פְּעָמִים רַבּוֹת לִפְנֵי מוֹתָם, הָאַמִּיץ טוֹעֵם אֶת טַעַם הַמָּוֶת רַק פַּעַם אַחַת.

כָּל הָעוֹלָם בָּמָה, וְכָל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים רַק שַׂחְקָנִים.

הַהוֹנָאָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁבְּנֵי הָאָדָם סוֹבְלִים מִמֶּנָּה נוֹבַעַת מִדֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל עַצְמָם.

מַעֲלוֹתֵינוּ וְחֶסְרוֹנוֹתֵינוּ אֵינָם נִתָּנִים לְהַפְרָדָה, כְּמוֹ כֹּחַ וְחֹמֶר, כַּאֲשֶׁר הֵם נִפְרָדִים, הָאָדָם אֵינֶנּוּ עוֹד.

אֵין דָּבָר בַּחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְפַחֵד מִמֶּנּוּ, יֵשׁ רַק דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין. עַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן לְהָבִין יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁנְּפַחֵד פָּחוֹת.

הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן הוּא שֶׁאָסוּר לְךָ לְרַמּוֹת אֶת עַצְמְךָ, וְאַתָּה הָאָדָם שֶׁהֲכִי קַל לְרַמּוֹת.

אֵין לְךָ שׁוּם אַחֲרָיוּת לַעֲמֹד בְּצִפִּיּוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים לְמַה שֶּׁאַתָּה אָמוּר לְהַשִּׂיג.

הַבַּעֲרוּת מְיַלֶּדֶת בִּטָּחוֹן עַצְמִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַיֶּדַע.

הַשָּׁלָב הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בַּתַּרְבּוּת הַמּוּסָרִית הוּא כַּאֲשֶׁר אָנוּ מַכִּירִים בְּכָךְ שֶׁעָלֵינוּ לִשְׁלֹט בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ.

לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר אִם תַּמְשִׁיךְ לַחֲקֹר מִמָּה מֻרְכָּב הָאֹשֶׁר, לְעוֹלָם לֹא תִּחְיֶה אִם תְּחַפֵּשׂ אֶת מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים.

יִרְאַת ה׳ רֵאשִׁית דָּעַת, חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.

כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע, אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.

חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ.

וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם, וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ.

כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם.

כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם, מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה.

הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ.

כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת.

וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר, וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי. וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי, וְלִמְלַמְּדַי לֹא הִטֵּיתִי אָזְנִי.

כִּי נֹכַח עֵינֵי ה׳ דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס.

עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע, וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ.

נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ.

אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן, הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה. קֹרֵץ בְּעֵינָו מֹלֵל בְּרַגְלָו, מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו.

שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה׳, וְשֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת נַפְשׁוֹ. עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר, וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי.

הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ, וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה? אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים, וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה?

נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב, מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.

קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ.

עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ, וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד.

הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ, בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ.

הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא, וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל. עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ, כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ.

שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ, וְאַל תִּפְרָעוּ.

וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ, כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת.

יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ.

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ.

הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח, וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ.

אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר, וְעֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה.

בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה.

בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ, וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ.

נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם.

שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן, וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ.

אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר.

יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי.

דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה, וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה.

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב.

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה.

תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ, וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע.

לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ, וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר.

יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת.

גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב, וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה.

גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ, וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים.

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ.

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב פָּנִים, וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה.

מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם.

לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב, וּמֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן.

כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן רוּחוֹת ה׳.

אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף.

מַצְרֵף לְכֶסֶף וְכוּר לְזָהָב, וּבֹחֵן לִבּוֹת ה׳.

לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה.

תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין, מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה.

לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה, וְלֶב אָיִן.

עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב, וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה.

לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ.

דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן.

הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ, וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ.

צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ, יָבֹא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ.

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז, וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן.

מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ.

אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה׳ יִזְעַף לִבּוֹ.

מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי, טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי.

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.

רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה, וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל.

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה׳, עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ.

טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר.

שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.

תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת.

עָרוּם רָאָה רָעָה וְיִסָּתֵר, וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ.

אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ, בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ.

אַל תִּתְרַע אֶת בַּעַל אָף, וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא.

כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא, אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ.

אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה, וְאַל תִּתְאָו לִהְיוֹת אִתָּם. כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם, וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה.

אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים. כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע, נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.

וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי, רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר.

דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ.

הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ, פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ.

מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל נָתֶר, וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֵב רָע.

כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף, כֵּן קִלְלַת חִנָּם לֹא תָבֹא.

כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ, כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.

רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.

חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו, מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם.

בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה, כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ.

כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל, וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם.

אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף, וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי קִנְאָה.

נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת, וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק.

מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ.

נָסוּ וְאֵין רֹדֵף רָשָׁע, וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח.

חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר, וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ.

מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה.

בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט.

אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.

גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ, רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו.

כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.

חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.

גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד.

חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, וּבוֹטֵחַ בַּה׳ יְשֻׂגָּב.

דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו, וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ.

כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב.

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל.

כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת.

כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר, לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.

כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.

לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה.

וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו, וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ.

יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ, גַּם עֵינָיו לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר.

כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים.

בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ, וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם רְאִית עֵינָיו.

יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.

אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכְלֶנּוּ.

כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ, וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא.

טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.

אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ.

אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה.

אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם.

אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.

חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא.

עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ.

אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה, עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע.

בַּאֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא, וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא.

כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה.

וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה.

זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא.

דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד.

כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע.

דֵּעוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי אָדָם, וְזוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ וּרְחוֹקָה מִמֶּנָּה בְּיוֹתֵר.

מִי שֶׁיִּתְרַחֵק מִגֹּבַהּ הַלֵּב עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן וְיִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר, נִקְרָא חָסִיד.

וְכֵיצַד יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ בְּדֵעוֹת אֵלּוּ עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ בוֹ? יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ בַּמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי הַדֵּעוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת.

בְּנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלוֹת, מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת וְשׂוֹנְאִים הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה.

יֵלְכוּ אֵצֶל הַחֲכָמִים, שֶׁהֵם רוֹפְאֵי הַנְּפָשׁוֹת, וִירַפְּאוּ חָלְיָם בַּדֵּעוֹת שֶׁיְּלַמְּדוּ אוֹתָם.

מִי שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה, אוֹמְרִים לוֹ לְהִתְנַהֵג שֶׁאִם הֻכָּה וְקֻלַּל לֹא יַרְגִּישׁ כְּלָל, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ עַד שֶׁיַּעֲקֹר הַחֵמָה מִלִּבּוֹ.

שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְהַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם דֶּרֶךְ רָעָה הֵן וּמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, אֶפְרֹשׁ מֵהֶן בְּיוֹתֵר וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן, הֲרֵי זֶה בְּדֶרֶךְ רָעָה וְחוֹטֵא נִקְרָא.

אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִשְׁתַּכֵּל בַּחָכְמוֹת וְהוּא רָעֵב אוֹ חוֹלֶה, אוֹ שֶׁאֶחָד מֵאֵיבָרָיו כּוֹאֵב.

רֹב הַחֳלָיִים הַבָּאִים עַל הָאָדָם אֵינָם אֶלָּא מִמַּאֲכָלוֹת רָעִים, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלֵּא כְּרֵסוֹ.

אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהָגוֹתֶיהָ רָעִים וְאֵין אַנְשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי.

כָּל הַשּׂוֹנֵא אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּלִבּוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

כְּשֶׁיֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, לֹא יִשְׂנָאֶנּוּ וְיִשְׁתֹּק, אֶלָּא מִצְוָה עָלָיו לְהוֹדִיעוֹ.

אֵיזֶהוּ בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע? זֶה הַמְּסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת.

אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרָע, כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר.

לָשׁוֹן הָרָע הוֹרֶגֶת שְׁלֹשָׁה: הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְקַבְּלוֹ, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, וְהַמְקַבְּלוֹ יוֹתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ.

יֵשׁ שָׁם דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

כָּל הַנּוֹקֵם מֵחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה, מִדָּה רָעָה הִיא עַד מְאֹד.

שִׁגָּעוֹן הוּא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר שׁוּב וָשׁוּב וּלְצַפּוֹת לְתוֹצָאוֹת שׁוֹנוֹת.

מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לַעֲצֹר כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּא וְלַעֲמֹד בְּיִרְאַת כָּבוֹד, חָשׁוּב כְּמֵת, עֵינָיו עֲצוּמוֹת.

מְעַטִּים הֵם אֵלֶּה הָרוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל עַצְמָם וּמַרְגִּישִׁים בְּלִבָּם שֶׁל עַצְמָם.

חֻלְשַׁת עֶמְדָּה הוֹפֶכֶת לְחֻלְשַׁת אֹפִי.

בְּכָל מִקְרֶה שָׂא אִשָּׁה, אִם תִּמְצָא אִשָּׁה טוֹבָה תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר, אִם תִּמְצָא אִשָּׁה רָעָה תֵּהָפֵךְ לְפִילוֹסוֹף.

לִירֹא מִן הַמָּוֶת אֵינוֹ אֶלָּא לַחְשֹׁב עַצְמְךָ לְחָכָם בְּשָׁעָה שֶׁאֵינְךָ כָּזֶה.

שִׁמּוּשׁ בְּמִלִּים מְשֻׁבָּשׁוֹת אֵינוֹ רַק פְּגָם בַּשָּׂפָה, הוּא מַרְעִיל אֶת הַנְּשָׁמָה בְּרֹעַ.

מִי שֶׁאֵינוֹ שָׂבֵעַ רָצוֹן מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, לֹא יִהְיֶה מְרֻצֶּה גַּם מִמַּה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ.

נַפְשְׁךָ נִצְבַּעַת בְּצֶבַע מַחְשְׁבוֹתֶיךָ.

בְּכָל בֹּקֶר אֱמֹר לְעַצְמְךָ: הַיּוֹם אֶפְגֹּשׁ אֲנָשִׁים חַטְטָנִים, כְּפוּיֵי טוֹבָה, יְהִירִים, רַמָּאִים וְקַנָּאִים.

הַבֵּט הֵיטֵב לְתוֹךְ עַצְמְךָ, שָׁם נִמְצָא מַעְיַן הַטּוֹב שֶׁיִּנְבַּע תָּמִיד אִם רַק תַּמְשִׁיךְ לַחְפּוֹר.

כָּל מָה שֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים הוּא דֵּעָה וְלֹא עֻבְדָּה, כָּל מָה שֶׁאָנוּ רוֹאִים הוּא נְקֻדַּת מַבָּט וְלֹא הָאֱמֶת.

תּוֹצְאוֹת הַכַּעַס מַכְאִיבוֹת וַחֲמוּרוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַגּוֹרְמִים שֶׁעוֹרְרוּ אוֹתוֹ.

הַשְׁלֵךְ מִמְּךָ אֶת תְּחוּשַׁת הַפְּגִיעָה, וְהַפְּגִיעָה עַצְמָהּ תִּעָלֵם.

הַסֵּבֶל מַפְסִיק לִהְיוֹת סֵבֶל בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הוּא מְקַבֵּל מַשְׁמָעוּת, כְּגוֹן מַשְׁמָעוּת שֶׁל הַקְרָבָה.

הָאָדָם אֵינוֹ נִדְחָף עַל יְדֵי דְּחָפִים עִוְרִים, אֶלָּא נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי מַשְׁמָעוּת וַעֲרָכִים.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵין הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מָה הִיא מַשְׁמָעוּת חַיָּיו, אֶלָּא עָלָיו לְהַכִּיר בְּכָךְ שֶׁהוּא הַנִּשְׁאָל.

הַיֵּאוּשׁ הוּא סֵבֶל שֶׁאֵין בּוֹ מַשְׁמָעוּת.

הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁל כָּל אָדָם וְהַעֻבְדָּה שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְהַחְלָפָה הֵן שֶׁמַּעֲנִיקוֹת מַשְׁמָעוּת לְקִיּוּמוֹ.

כָּל מַה שֶּׁמַּרְגִּיז אוֹתָנוּ בַּאֲחֵרִים יָכוֹל לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ לַהֲבָנַת עַצְמֵנוּ.

מָה שֶׁאַתָּה מִתְנַגֵּד לוֹ, מַמְשִׁיךְ לְהִתְקַיֵּם.

אֲנָשִׁים יַעֲשׂוּ כָּל דָּבָר, מְגֻחָךְ כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, כְּדֵי לְהִמָּנַע מִמַּפְגָּשׁ עִם נַפְשָׁם שֶׁל עַצְמָם.

אֵין אָדָם מַגִּיעַ לְהֶאָרָה עַל יְדֵי דִּמְיוֹן דְּמוּיוֹת שֶׁל אוֹר, אֶלָּא עַל יְדֵי הֲפִיכַת הַחֹשֶׁךְ לְמוּדָע.

מַפְגָּשׁ בֵּין שְׁתֵּי אִישִׁיּוֹיוֹת דּוֹמֶה לְמַגָּע בֵּין שְׁנֵי חֳמָרִים כִימִיִּים, אִם נוֹצֶרֶת תְּגוּבָה, שְׁנֵיהֶם מִשְׁתַּנִּים.

בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ שׁוֹלֶטֶת הָאַהֲבָה אֵין רָצוֹן לְעָצְמָה, וּבִמְקוֹם שֶׁבּוֹ הָעָצְמָה שׁוֹלֶטֶת הָאַהֲבָה חֲסֵרָה.

בְּדִידוּת אֵינָהּ נוֹבַעַת מֵהֵעָדְרָם שֶׁל אֲנָשִׁים סְבִיבְךָ, אֶלָּא מֵחֹסֶר הַיְּכֹלֶת לְתַקְשֵׁר אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים לְךָ בֶּאֱמֶת.

הַנַּעַל הַמַּתְאִימָה לְאָדָם אֶחָד לוֹחֶצֶת עַל אַחֵר, אֵין מַתְכּוֹן לַחַיִּים שֶׁמַּתְאִים לְכָל הַמִּקְרִים.

שְׁלֵמוּת אֵינָהּ מֻשֶּׂגֶת עַל יְדֵי קְטִיעַת חֵלֶק מֵהֲוָיָתְךָ, אֶלָּא עַל יְדֵי אִחוּד הַנִּגּוּדִים בְּקִרְבְּךָ.

הַדָּבָר הַמַּפְחִיד בְּיוֹתֵר הוּא לְקַבֵּל אֶת עַצְמְךָ בִּשְׁלֵמוּת.

יְצִירָתוֹ שֶׁל דָּבָר חָדָשׁ אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל בִּלְבַד, אֶלָּא נוֹבַעַת מִדַּחַף הַמִּשְׂחָק הַפּוֹעֵל מִתּוֹךְ צֹרֶךְ פְּנִימִי.

אָדָם שֶׁלֹּא עָבַר דֶּרֶךְ תַּבְעֵרַת יִצְרָיו וּתְשׁוּקוֹתָיו, מֵעוֹלָם לֹא הִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶן בֶּאֱמֶת.

אָדָם יָכוֹל לְדַמְיֵן דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נְכוֹנִים, אַךְ הוּא יָכוֹל לְהָבִין רַק אֶת מָה שֶׁהוּא אֱמֶת.

הַחֲשִׁיבָה הִיא הַשִּׂיחַ שֶׁמְּנַהֶלֶת הַנֶּפֶשׁ עִם עַצְמָהּ.

דֵּעָה הִיא מַצַּב הַבֵּינַיִם שֶׁבֵּין יֶדַע לְבֵין בַּעֲרוּת.

כָּל לְמִידָה אֵינָהּ אֶלָּא הִזָּכְרוּת בְּמָה שֶׁהַנְּשָׁמָה כְּבָר יָדְעָה.

הַמִּשְׁגֶּה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּטִפּוּל בִּמְחָלוֹת הוּא שֶׁהָרוֹפְאִים מַפְרִידִים בֵּין הַגּוּף לְבֵין הַנֶּפֶשׁ.

בְּנֵי הָאָדָם הָאֲסוּרִים בַּמְּעָרָה חוֹשְׁבִים שֶׁהַצְּלָלִים שֶׁהֵם רוֹאִים עַל הַקִּיר הֵם הַמְּצִיאוּת הַיְּחִידָה.

הָאָדָם הוּא בְּטִבְעוֹ יְצוּר חֶבְרָתִי.

מִי שֶׁמּוֹצֵא נַחַת בִּבְדִידוּת מֻחְלֶטֶת הוּא אוֹ חַיַּת פֶּרֶא אוֹ אֱלֹהִים.

הַתִּקְוָה הִיא חֲלוֹם בְּהָקִיץ.

הַשִּׁהוּי הוּא הַתְּרוּפָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לַכַּעַס.

מִי שֶׁסּוֹבֵל לִפְנֵי שֶׁהַדָּבָר הֶכְרֵחִי, סוֹבֵל יוֹתֵר מִן הַדָּרוּשׁ.

הָאָדָם הַבּוּר מַאֲשִׁים אֲחֵרִים בְּצָרוֹתָיו, הַמַּתְחִיל לִלְמֹד מַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, וְהֶחָכָם אֵינוֹ מַאֲשִׁים אִישׁ.

הַנְּסִבּוֹת אֵינָן יוֹצְרוֹת אֶת הָאָדָם, הֵן רַק מְגַלּוֹת אוֹתוֹ לְעַצְמוֹ.

בִּשְׁלוֹשׁ דְּרָכִים יָכוֹל אָדָם לִרְכּוֹשׁ חָכְמָה: רִאשׁוֹנָה עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת, שֶׁהִיא הָאֲצִילָה בְּיוֹתֵר; שְׁנִיָּה עַל יְדֵי חִקּוּי, שֶׁהִיא הַקַּלָּה בְּיוֹתֵר; וּשְׁלִישִׁית עַל יְדֵי נִסָּיוֹן, שֶׁהִיא הַמָּרָה בְּיוֹתֵר.

לִפְנֵי שֶׁאַתָּה יוֹצֵא לְמַסַּע נְקָמָה, חֲפֹר שְׁנֵי קְבָרִים.

כְּשֶׁאַתָּה מַרְפֶּה מִמַּה שֶּׁאַתָּה, אַתָּה הוֹפֵךְ לִהְיוֹת מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת.

אַל תִּתְעַכֵּב בֶּעָבָר, אַל תַּחְלֹם עַל הֶעָתִיד, רַכֵּז אֶת הַתּוֹדָעָה בָּרֶגַע הַהֹוֶה.

אֵין אֵשׁ כְּמוֹ הַתְּשׁוּקָה, אֵין מִפְלֶצֶת כְּמוֹ הַשִּׂנְאָה, אֵין רֶשֶׁת כְּמוֹ הָאַשְׁלָיָה, וְאֵין נָהָר סוֹעֵר כְּמוֹ הַתַּאֲוָה.

הַסֵּבֶל אֵינוֹ נוֹבֵעַ מִן הַדְּבָרִים עַצְמָם, אֶלָּא מֵהַהִצָּמְדוּת שֶׁלָּנוּ אֲלֵיהֶם.

כְּשֵׁם שֶׁהַגֶּשֶׁם חוֹדֵר לְבַיִת שֶׁגַּגּוֹ רָעוּעַ, כָּךְ הַתַּאֲוָה חוֹדֶרֶת לְנֶפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ מְאֻמֶּנֶת.

אַל תַּאֲמִינוּ לְדָבָר רַק מִפְּנֵי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ, בַּחֲנוּ אֶת הַדְּבָרִים בְּעַצְמְכֶם, וְרַק כַּאֲשֶׁר מְצָאתֶם אוֹתָם רְאוּיִים וּמוֹעִילִים, אִמְצוּ אוֹתָם.

עֲקֹר אֶת הַיַּעַר שֶׁל הַתְּשׁוּקוֹת וְלֹא אֶת הָעֵצִים הַמַּמָּשִׁיִּים, כִּי מִן הַיַּעַר הַפְּנִימִי נוֹלָד הַפַּחַד.

אִם אָדָם מְדַבֵּר אוֹ פּוֹעֵל מִתּוֹךְ תּוֹדָעָה טְהוֹרָה, הָאֹשֶׁר עוֹקֵב אַחֲרָיו כְּמוֹ צֵל שֶׁאֵינוֹ עוֹזֵב לְעוֹלָם.

אֶתְמוֹל הָיִיתִי חָכָם וְרָצִיתִי לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם, הַיּוֹם אֲנִי נָבוֹן וְעַל כֵּן אֲנִי מְשַׁנֶּה אֶת עַצְמִי.

נָחָשׁ שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַשִּׁיל אֶת עוֹרוֹ, סוֹפוֹ לָמוּת. כָּךְ גַּם רוּחוֹת הָאָדָם שֶׁנִּמְנָע מֵהֶן לְשַׁנּוֹת אֶת דֵּעוֹתֵיהֶן, הֵן חֲדֵלוֹת מִלִּהְיוֹת רוּחַ.

בִּיחִידִים, הַטֵּרוּף הוּא דָּבָר נָדִיר, אַךְ בִּקְבוּצוֹת, בְּמִפְלָגוֹת, בְּעַמִּים וּבִתְקוּפוֹת, הוּא הַכְּלָל.

יֵשׁ לְךָ אֶת דַּרְכְּךָ, וְלִי יֵשׁ אֶת דַּרְכִּי. בַּאֲשֶׁר לַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, הַמְּדֻיֶּקֶת וְהַיְּחִידָה, הִיא אֵינָהּ קַיֶּמֶת כְּלָל.

מַדְהִים עַד כַּמָּה מֻחְלֶטֶת הָאַשְׁלָיָה שֶׁיֹּפִי הוּא טוּב לֵב.

הָאָדָם דּוֹמֶה לְשֶׁבֶר חֶשְׁבּוֹנִי שֶׁהַמּוֹנֶה שֶׁלּוֹ הוּא מָה שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, וְהַמְּכַנֶּה שֶׁלּוֹ הוּא מָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ. כְּכָל שֶׁהַמְּכַנֶּה גָּדוֹל יוֹתֵר, כָּךְ הַשֶּׁבֶר קָטָן יוֹתֵר.

הַמּוּסִיקָה הִיא כְּתַב הַקִּצּוּר שֶׁל הָרֶגֶשׁ.

עַל כָּל תּוֹדָעָה לִבְחֹר בֵּין אֱמֶת לְבֵין מְנוּחָה, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת בִּשְׁתֵּיהֶן.

לֹא מָה שֶׁאַתָּה מַבִּיט בּוֹ קוֹבֵעַ, אֶלָּא מָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בֶּאֱמֶת.

הַדְּבָרִים אֵינָם מִשְׁתַּנִּים, אֲנַחְנוּ הַמִּשְׁתַּנִּים.

מַה שֶּׁאָדָם חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ, זֶה הַדָּבָר הַקּוֹבֵעַ אֶת גּוֹרָלוֹ.

כָּל אָדָם שׁוֹמֵעַ רַק אֶת מָה שֶׁהוּא מֵבִין.

הַבִּקֹּרֶת עוֹשָׂה הַרְבֵּה, אַךְ הָעִידוּד עוֹשֶׂה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל אָדָם הִיא מַרְאָה שֶׁבָּהּ הוּא מַצִּיג אֶת דְּמוּתוֹ הָאֲמִתִּית.

הָאֱמוּנוֹת שֶׁלְּךָ הוֹפְכוֹת לְמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, מַחְשְׁבוֹתֶיךָ הוֹפְכוֹת לִדְבָרֶיךָ, דְּבָרֶיךָ הוֹפְכִים לְמַעֲשֶׂיךָ, מַעֲשֶׂיךָ הוֹפְכִים לְהֶרְגֵּלֶיךָ, הֶרְגֵּלֶיךָ הוֹפְכִים לַעֲרָכֶיךָ, וַעֲרָכֶיךָ הוֹפְכִים לְגוֹרָלְךָ.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תּוֹצָר שֶׁל מַחְשְׁבוֹתָיו, מָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב, כָּךְ הוּא נַעֲשֶׂה.

רֹאשׁ טוֹב וְלֵב טוֹב הֵם תָּמִיד שִׁלּוּב עָצְמָתִי מְאֹד.

אִישׁ אֵינוֹ נוֹלָד כְּשֶׁהוּא שׂוֹנֵא אָדָם אַחֵר בִּגְלַל צֶבַע עוֹרוֹ, מוֹצָאוֹ אוֹ דָּתוֹ. בְּנֵי אָדָם לוֹמְדִים לִשְׂנֹא, וְאִם הֵם יְכוֹלִים לִלְמֹד לִשְׂנֹא, נִתָּן לְלַמֵּד אוֹתָם לֶאֱהֹב, שֶׁכֵּן הָאַהֲבָה טִבְעִית יוֹתֵר לְלֵב הָאָדָם מֵהֶפְכָּהּ.

אֵין אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת עָרוּךְ לְדָבָר מָה בְּשָׁעָה שֶׁבְּסֵתֶר לִבּוֹ הוּא מַאֲמִין שֶׁהַדָּבָר לֹא יִקְרֶה.

אֵין דָּבָר הַדּוֹמֶה לַחֲזָרָה אֶל מָקוֹם שֶׁלֹּא הִשְׁתַּנָּה, כְּדֵי לְגַלּוֹת בְּאֵילוּ דְּרָכִים הִשְׁתַּנֵּיתָ אַתָּה עַצְמְךָ.

קַנַּאי הוּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְשַׁנּוֹת אֶת דַּעְתּוֹ, וּמְסָרֵב לְשַׁנּוֹת אֶת נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה.

פַּיְסָן הוּא מִי שֶׁמַּאֲכִיל אֶת הַתַּנִּין, בְּתִקְוָה שֶׁהַתַּנִּין יֹאכַל אוֹתוֹ אַחֲרוֹן.

הַשֶּׁקֶר מַסְפִּיק לְהַקִּיף אֶת מַחֲצִית הָעוֹלָם, בְּטֶרֶם מַסְפִּיקָה הָאֱמֶת לִלְבֹּשׁ אֶת מִכְנָסֶיהָ.

יְדִידוּת עִם עַצְמְךָ הִיא חֲשׁוּבָה מִכֹּל, כִּי בִּלְעָדֶיהָ אֵינְךָ יָכוֹל לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁל אַף אָדָם בָּעוֹלָם.

אַתָּה רוֹכֵשׁ כֹּחַ, אֹמֶץ וּבִטָּחוֹן בְּכָל חֲוָיָה שֶׁבָּהּ אַתָּה עוֹמֵד בֶּאֱמֶת וּמַבִּיט לַפַּחַד בַּפָּנִים.

אִשָּׁה הִיא כְּמוֹ שַׂקִּית תֵּה, לְעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ כַּמָּה הִיא חֲזָקָה עַד שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לְמַיִם רוֹתְחִים.

אֹמֶץ לֵב לִהְיוֹת יָחִיד וּמְיֻחָד הוּא דָּבָר נֶאֱצָל, וְהוּא דָּבָר הֶכְרֵחִי לַחַיִּים.

אָנוּ יוֹדְעִים מָה אֲנַחְנוּ, אַךְ אֵינָנוּ יוֹדְעִים מָה אָנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת.

הַכְּסִיל חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם, אַךְ הֶחָכָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כְּסִיל.

הָאַהֲבָה אֵינָהּ מַבִּיטָה בַּעֵינַיִם, אֶלָּא בַּתּוֹדָעָה.

מָה יֵשׁ בְּשֵׁם? מָה שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים לוֹ וֶרֶד, בְּכָל שֵׁם אַחֵר יַעֲלֶה אוֹתוֹ רֵיחַ מָתוֹק.

מִי שֶׁמַּחְזִיק בַּמֵּרָב, חַיָּב לִהְיוֹת הֶחָרֵד בְּיוֹתֵר מִפְּנֵי הָאֲבֵדָה.

אִי אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אוֹ לִשְׂנֹא דָּבָר בְּטֶרֶם מְבִינִים אוֹתוֹ.

אִם הָיָה אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ אֶת הַשִּׂנְאָה שֶׁלָּכֶם לְחַשְׁמַל, הִיא הָיְתָה מְאִירָה אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

הָאִינְסְטִינְקְט הוּא דָּבָר הַמִּתְעַלֶּה מֵעַל לַיֶּדַע. יֵשׁ בָּנוּ לְלֹא סָפֵק סִיבִים עֲדִינִים יוֹתֵר, הַמְאַפְשְׁרִים לָנוּ לִתְפֹּס אֲמִתּוֹת כַּאֲשֶׁר הַהֶקֵּשׁ הַהֶגְיוֹנִי חֲסַר תּוֹעֶלֶת.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם שְׁקוּעִים כָּל כָּךְ בַּהִתְבּוֹנְנוּת בָּעוֹלָם הַחִיצוֹנִי, עַד שֶׁהֵם עִוְרִים לַחֲלוּטִין לְמָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בְּתוֹכָם פְּנִימָה.

אֲנָשִׁים אֵינָם לוֹמְדִים מִתּוֹךְ הֲבָנָה, אֶלָּא מְשַׁנְּנִים בְּעַל פֶּה, וְלָכֵן הַיֶּדַע שֶׁלָּהֶם שָׁבִיר כָּל כָּךְ.

עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת כִּי הָאָדָם עִם כָּל סְגֻלּוֹתָיו הָאֲצִילוֹת, עֲדַיִן נוֹשֵׂא בְּגוּפוֹ אֶת הַחוֹתָם הַבִּלְתִּי נִמְחֶה שֶׁל מוֹצָאוֹ הַצָּנוּעַ.

הָאָדָם הוּא הַיְּצוּר הַיְּחִיד הַמְּסָרֵב לִהְיוֹת מָה שֶׁהוּא.

לָתֵת שֵׁם לֹא נָכוֹן לַדְּבָרִים פֵּרוּשׁוֹ לְהוֹסִיף עַל אֻמְלָלוּתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

הָרֹעַ שֶׁבָּעוֹלָם נוֹבֵעַ כִּמְעַט תָּמִיד מִבַּעֲרוּת, וְכַוָּנוֹת טוֹבוֹת עֲלוּלוֹת לְהַזִּיק לֹא פָּחוֹת מִזָּדוֹן אִם אֵין עִמָּהֶן הֲבָנָה.

אִישׁ אֵינוֹ תּוֹפֵס שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הַמַּשְׁקִיעִים אֶנֶרְגְּיָה עֲצוּמָה רַק כְּדֵי לִהְיוֹת רְגִילִים.

הַבְּדָיָה הִיא הַשֶּׁקֶר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ אָנוּ מְסַפְּרִים אֶת הָאֱמֶת.

לֹא לִצְחֹק, לֹא לִבְכּוֹת, וְאַף לֹא לְתַעֵב, אֶלָּא לְהָבִין.

רֶגֶשׁ שֶׁהוּא סָבִיל חָדֵל מִלִּהְיוֹת סָבִיל בָּרֶגַע שֶׁאָנוּ מְגַבְּשִׁים לְגַבָּיו מֻשָּׂג בָּהִיר וּמֻבְחָן.

הַפַּחַד אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם לְלֹא תִּקְוָה, וְהַתִּקְוָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם לְלֹא פַּחַד.

הַקִּנְאָה אֵינָהּ אֶלָּא שִׂנְאָה, בְּמִדָּה שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְהִתְעַצֵּב מֵהַצְלָחָתוֹ שֶׁל אַחֵר.

הַגַּאֲוָה הִיא שִׂמְחָה הַנּוֹבַעַת מִכָּךְ שֶׁאָדָם מַעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ מֵעֵבֶר לָרָאוּי.

אִי אֶפְשָׁר לְלַמֵּד אָדָם דָּבָר, נִתָּן רַק לַעֲזֹר לוֹ לִמְצוֹא אֶת זֶה בְּתוֹךְ עַצְמוֹ.

בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַחוּשִׁים כּוֹשְׁלִים, עַל הַתְּבוּנָה לְהִתְעָרֵב.

נִסָּיוֹן מְמֻשָּׁךְ לִמֵּד אוֹתִי כִּי כְּכָל שֶׁאֲנָשִׁים מְבִינִים פָּחוֹת בְּעִנְיָן הַדּוֹרֵשׁ מַחְשָׁבָה, כָּךְ הֵם מִתְוַכְּחִים עָלָיו בְּבִטָּחוֹן רַב יוֹתֵר.

הַנִּסָּיוֹן לְהַגְדִּיר אֶת עַצְמְךָ דּוֹמֶה לְנִסָּיוֹן לִנְשׁוֹךְ אֶת שִׁנֶּיךָ שֶׁלְּךָ.

לְעִתִּים רְחוֹקוֹת אָנוּ תּוֹפְסִים שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ וְרִגְשׁוֹתֵינוּ הַפְּרָטִיִּים בְּיוֹתֵר אֵינָם בֶּאֱמֶת שֶׁלָּנוּ, אָנוּ חוֹשְׁבִים בִּמְוּנָחִים שֶׁל שָׂפָה וּתְמוּנוֹת שֶׁלֹּא אָנוּ הִמְצֵאנוּ.

אָדָם שֶׁחוֹשֵׁב כָּל הַזְּמַן אֵין לוֹ עַל מָה לַחְשֹׁב מִלְּבַד עַל מַחְשָׁבוֹת, לָכֵן הוּא מְאַבֵּד מַגָּע עִם הַמְּצִיאוּת וְחַי בְּעוֹלָם שֶׁל אַשְׁלָיוֹת.

הַסָּפֵק אֵינוֹ מַצָּב נָעִים, אֲבָל וַדָּאוּת הִיא מַצָּב מְגֻחָךְ.

הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר אֵינוֹ נָפוֹץ כָּל כָּךְ.

מִי שֶׁיָּכוֹל לִגְרוֹם לְךָ לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הֲבַל, יָכוֹל לִגְרוֹם לְךָ לְבַצֵּעַ מַעֲשֵׂי זוָעָה.

קָשֶׁה לְשַׁחְרֵר כְּסִילִים מִן הַכְּבָלִים שֶׁאוֹתָם הֵם מַעֲרִיצִים.

כָּל צָרוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם נוֹבְעוֹת מֵחֹסֶר יְכָלְתּוֹ לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט בְּחֶדֶר אֶחָד לְבַדּוֹ.

לַלֵּב יֵשׁ סִבּוֹת מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁהַשֵּׂכֶל אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל.

אָנוּ מַכִּירִים אֶת הָאֱמֶת לֹא רַק בְּאֶמְצָעוּת הַתְּבוּנָה, אֶלָּא גַּם בְּאֶמְצָעוּת הַלֵּב.

דְּבָרִים קְטַנִּים מְנַחֲמִים אוֹתָנוּ, מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרִים קְטַנִּים מַכְאִיבִים לָנוּ.

אִם נִבְחַן אֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, נִגְלֶה כִּי הֵן תָּמִיד עֲסוּקוֹת בֶּעָבָר אוֹ בֶּעָתִיד, וְכִמְעַט לְעוֹלָם אֵינָנוּ חוֹשְׁבִים עַל הַהֹוֶה.

הַסָּחַת הַדַּעַת הִיא הַדָּבָר הַיָּחִיד הַמְנַחֵם אוֹתָנוּ עַל סִבְלוֹתֵינוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּצָרוֹתֵינוּ.

אָנוּ יְכוֹלִים לִשְׁפּוֹט אֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם עַל פִּי הַיַּחַס שֶׁלּוֹ לְבַעֲלֵי חַיִּים.

מִקּוֹרַת הָעֵץ הָעֲקֻמָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת, לֹא נוֹצַר מֵעוֹלָם דָּבָר יָשָׁר לַחֲלוּטִין.

קַטְנוּת הַמּוֹחִין הִיא חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁל הָאָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְבוּנָתוֹ לְלֹא הַדְרָכָה שֶׁל אַחֵר.

הָאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְצוֹת אֶת מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה.

כָּל אָדָם לוֹקֵחַ אֶת גְּבוּלוֹת שְׂדֵה רְאִיָּתוֹ כִּגְבוּלוֹת הָעוֹלָם.

הָעֹשֶׁר דּוֹמֶה לְמֵי יָם, כְּכָל שֶׁשּׁוֹתִים מֵהֶם יוֹתֵר, כָּךְ נַעֲשִׂים צְמֵאִים יוֹתֵר.

הָעוֹלָם הוּא יִצּוּג שֶׁלִּי.

אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הַחַיִּים רַק לְאָחוֹר, אֲבָל חַיָּבִים לִחְיוֹת אוֹתָם קָדִימָה.

הַחֲרָדָה הִיא הַסְּחַרְחֹרֶת שֶׁל הַחֵרוּת.

צוּרַת הַיֵּאוּשׁ הַנְּפוֹצָה בְּיוֹתֵר הִיא לֹא לִהְיוֹת מִי שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת.

בְּנֵי אָדָם דּוֹרְשִׁים אֶת חֹפֶשׁ הַדִּבּוּר כְּפִצּוּי עַל חֹפֶשׁ הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁבּוֹ אֵינָם מִשְׁתַּמְּשִׁים כִּמְעַט.

הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה מִכֹּל, אָבְדַן הָעַצְמִי, יְכוֹלָה לְהִתְרַחֵשׁ בְּשֶׁקֶט גָּמוּר, כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר.

לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכַּח לֶאֱהֹב אֶת עַצְמְךָ.

תִּתְחַתֵּן, תִּתְחָרֵט עַל כָּךְ. אַל תִּתְחַתֵּן, גַּם עַל כָּךְ תִּתְחָרֵט. תִּתְחַתֵּן אוֹ אַל תִּתְחַתֵּן, תִּתְחָרֵט עַל שְׁנֵיהֶם.

אֵין דָּבָר שֶׁהָאָדָם מְפַחֵד מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לָדַעַת עַד כַּמָּה עֲצוּמָה הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לִפְעֹל וּלְהִתְפַּתֵּחַ.

הַקִּיּוּם קוֹדֵם לַמַּהוּת.

הַגֵּיהִנּוֹם הוּא הָאֲחֵרִים.

אָנוּ סַךְ כָּל הַבְּחִירוֹת שֶׁלָּנוּ.

אִם אַתָּה מַרְגִּישׁ בּוֹדֵד כְּשֶׁאַתָּה לְבַדְּךָ, הֲרֵי שֶׁאַתָּה בְּחֶבְרָה רָעָה.

גַּם לֹא לִבְחוֹר זוֹ בְּחִירָה.

לִרְצוֹת לִהְיוֹת נֶאֱהָב פֵּרוּשׁוֹ לִרְצוֹת שֶׁהָאַחֵר יִבְחַר בְּךָ מִתּוֹךְ חֵרוּת מְלֵאָה.

אֵין אִשָּׁה נוֹלֶדֶת אִשָּׁה, אֶלָּא נַעֲשֵׂית אִשָּׁה.

הַכָּרַת עַצְמְךָ אֵינָהּ עֲרֻבָּה לָאֹשֶׁר, אֲבָל הִיא עוֹמֶדֶת לְצִדּוֹ וִיכוֹלָה לְהַעֲנִיק אֶת הָאֹמֶץ לְהֵאָבֵק עֲלָיו.

אַל תַּרְשֶׁה לְשִׁגְרָה עִוֶּרֶת לְהַסְתִּיר מִמְּךָ אֶת הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַפְּתוּחוֹת לְפָנֶיךָ.

קַל יוֹתֵר לָשֵׂאת עֹל שֶׁל מָרוּת, מֵאֲשֶׁר לָשֵׂאת בְּאַחֲרָיוּת לַחֵרוּת שֶׁלְּךָ.

הָרֹעַ הַמְּסֻכָּן בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֲנָשִׁים שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָם מַחְלִיטִים לִהְיוֹת טוֹבִים אוֹ רָעִים.

הָרֹעַ אֵינוֹ רָדִיקָלִי לְעוֹלָם, הוּא רַק קִיצוֹנִי, וְאֵין לוֹ עֹמֶק וְלֹא מֵמַד שֶׁל שֵׁדוּת. הוּא יָכוֹל לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט כְּמוֹ פִּטְרִיָּה עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח.

כַּאֲשֶׁר כֻּלָּם מְשַׁקְּרִים לְךָ תָּמִיד, הַתּוֹצָאָה אֵינָהּ שֶׁאַתָּה מַאֲמִין לַשְּׁקָרִים, אֶלָּא שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מַאֲמִין עוֹד בְּדָבָר.

בִּבְדִידוּת מַפְרִיָּה הָאָדָם נִמְצָא עִם עַצְמוֹ, אֲבָל בִּבְדִידוּת מְעוֹקֶרֶת הוּא נָטוּשׁ עַל יְדֵי כָּל אָדָם וְגַם עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

הַדִּמְיוֹן הוּא חֲצִי הַמַּחֲלָה, הַשַּׁלְוָה הִיא חֲצִי הַתְּרוּפָה, וְהַסַּבְלָנוּת הִיא הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לְהַבְרָאָה.

הַבַּעֲרוּת הִיא שָׁרְשָׁהּ שֶׁל כָּל חֲרָדָה, וְהַיֶּדַע הוּא הַמָּקוֹר לְכָל אֹמֶץ.

הַמִּתְרַגֵּל לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים בְּלֹא מַחְשָׁבָה, מְאַבֵּד אֶת כּוֹשְׁרוֹ לִבְחוֹר בֶּאֱמֶת.

קַבֵּל אֶת כָּל הַדְּבָרִים בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהֵם.

חֲשֹׁב בְּקַלּוּת עַל עַצְמְךָ, וַחֲשֹׁב בְּכֹבֶד רֹאשׁ עַל הָעוֹלָם.

אֲפִלּוּ עַל הַכֵּס הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, עֲדַיִן אָנוּ יוֹשְׁבִים רַק עַל יַשְׁבָנֵנוּ שֶׁלָּנוּ.

חַיַּי הָיוּ מְלֵאִים בְּאָסוֹנוֹת נוֹרָאִים, שֶׁמַּרְבִּיתָם מֵעוֹלָם לֹא הִתְרַחֲשׁוּ.

מִי שֶׁמְּפַחֵד מִסֵּבֶל, כְּבָר סוֹבֵל מִמַּה שֶּׁהוּא מְפַחֵד מִמֶּנּוּ.

אֵין אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת, הָאָסוֹן הוּא כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים אוֹתָן בְּכֹבֶד רֹאשׁ.

כָּל אָדָם נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ אֶת צוּרָתוֹ הַשְּׁלֵמָה שֶׁל הַמַּצָּב הָאֱנוֹשִׁי.

בְּנֵי הָאָדָם מִתְעַנִּים מִן הַדֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל הַדְּבָרִים, וְלֹא מִן הַדְּבָרִים עַצְמָם.

אֲנִי חוֹשֵׁב, מַשְׁמָע אֲנִי קַיָּם.

חוּץ מִמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ, אֵין שׁוּם דָּבָר הַנִּמְצָא בִּשְׁלִיטָתֵנוּ הַמֻּחְלֶטֶת.

הַמּוֹחוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר מְסֻגָּלִים לַמִּגְרָעוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר, בְּדִיּוּק כְּמוֹ לַמַּעֲלוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת בְּיוֹתֵר.

כְּדֵי לָדַעַת מָה אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים בֶּאֱמֶת, שִׂים לֵב לְמַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְמַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים.

הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר הוּא הַדָּבָר הַמְחֻלָּק הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם, כִּי כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּי מִמֶּנּוּ.

הַתְּבוּנָה הִיא, וְחַיֶּבֶת לִהְיוֹת, רַק שִׁפְחָתָן שֶׁל הַתְּשׁוּקוֹת, וּלְעוֹלָם אֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְעֹן לְשׁוּם תַּפְקִיד אַחֵר זוּלַת לְשָׁרְתָן וּלְצַיֵּת לָהֶן.

הַהֶרְגֵּל הוּא מַדְרִיכָם הַגָּדוֹל שֶׁל חַיֵּי הָאָנוֹשׁ.

הַיֹּפִי בַּדְּבָרִים מִתְקַיֵּם בַּתּוֹדָעָה שֶׁמִּתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם.

אֵין זֶה מְנֻגָּד לַתְּבוּנָה לְהַעֲדִיף אֶת חֻרְבַּן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל פְּנֵי שְׂרִיטָה בְּאֶצְבָּעִי.

הָאָדָם מִשְׁתּוֹקֵק מִטִּבְעוֹ לֹא רַק לִהְיוֹת נֶאֱהָב, אֶלָּא לִהְיוֹת רָאוּי לְאַהֲבָה.

יֵשׁ בְּטֶבַע הָאָדָם עִקְרוֹנוֹת הַגּוֹרְמִים לוֹ לְגַלּוֹת עִנְיָן בְּגוֹרָלָם שֶׁל אֲחֵרִים, וְהוֹפְכִים אֶת אָשְׁרָם לְהֶכְרֵחִי עֲבוּרוֹ, גַּם אִם אֵינוֹ מַפִיק מִכָּךְ דָּבָר מִלְּבַד הַתַּעֲנוּג לַחֲזוֹת בּוֹ.

כָּל כֶּסֶף מְבֻסָּס עַל אֱמוּנָה.

הַנְּטִיָּה לְהַעֲרִיץ אֶת הָעֲשִׁירִים וְהַחֲזָקִים, וּלְזַלְזֵל בַּעֲנִיִּים וּבַחַלָּשִׁים, הִיא הַגּוֹרֵם הָעִקָּרִי לְהַשְׁחָתַת הָרְגָשׁוֹת הַמּוּסָרִיִּים שֶׁלָּנוּ.

רְגָשׁוֹת שֶׁלֹּא הֻבְּעוּ לְעוֹלָם אֵינָם מֵתִים, הֵם נִקְבָּרִים בְּעוֹדָם חַיִּים וְעוֹתִידִים לָצֵאת לְאַחַר מִכֵּן בִּדְרָכִים מְכֹעָרוֹת יוֹתֵר.

מִתּוֹךְ הַפְּגִיעוּת שֶׁלְּךָ תִּצְמַח הָעָצְמָה שֶׁלְּךָ.

כַּמָּה אֹמֶץ לֵב רוֹכֵשׁ אָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא בָּטוּחַ בְּכָךְ שֶׁהוּא נֶאֱהָב.

לִהְיוֹת יָשָׁר לַחֲלוּטִין עִם עַצְמְךָ הוּא תַּרְגִּיל מְצֻיָּן.

הָאֲנִי אֵינוֹ אָדוֹן בְּבֵיתוֹ שֶׁלּוֹ.

בְּעִנְיָנִים קְטַנִּים בְּטַח בַּשֵּׂכֶל, בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים בְּטַח בַּלֵּב.

קוֹל הַתְּבוּנָה הוּא קוֹל חֲרִישִׁי, אַךְ הוּא אֵינוֹ נָח עַד שֶׁהוּא זוֹכֶה לְהִשָּׁמַע.

לְמִלִּים יֵשׁ כֹּחַ מַגִּי, הֵן יְכוֹלוֹת לְהָבִיא אֶת הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר אוֹ אֶת הַיֵּאוּשׁ הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר.

לְעוֹלָם אֵינָנוּ חַסְרֵי הֲגָנָה מוּל הַסֵּבֶל כְּמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים.

הָאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵטִיל עֶלְבּוֹן בִּמְקוֹם אֶבֶן הָיָה מְיַסֵּד הַצִּיוִילִיזַצְיָה.

הַחֲלוֹמוֹת הֵם דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֶל יְדִיעַת הַלֹּא מוּדָע.

מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים אֵינָם רוֹצִים בֶּאֱמֶת בְּחֵרוּת, מִפְּנֵי שֶׁחֵרוּת כּוֹלֶלֶת אַחְרָיוּת, וּמַרְבִּית הָאֲנָשִׁים מְפַחֲדִים מֵאַחְרָיוּת.

נֶפֶשׁ הָאָדָם דּוֹמָה לְקַרְחוֹן, רַק שְׁבִיעִית מִמֶּנָּה צוֹפָה מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם.

הַנֶּשֶׁק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר נֶגֶד הַלַּחַץ הוּא הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּנוּ לִבְחוֹר מַחְשָׁבָה אַחַת עַל פְּנֵי אַחֶרֶת.

הַתַּגְלִית הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל דּוֹרִי הִיא שֶׁבֶּן אָדָם יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת חַיָּיו עַל יְדֵי שִׁנּוּי גִּישָׁתוֹ.

הַפְּעֻלָּה נִרְאֵית כְּנוֹבַעַת מִן הָרֶגֶשׁ, אַךְ לְמַעֲשֶׂה הַפְּעֻלָּה וְהָרֶגֶשׁ הוֹלְכִים יַחַד. עַל יְדֵי הַסְדָּרַת הַפְּעֻלָּה, שֶׁנִּמְצֵאת בִּשְׁלִיטָתוֹ שֶׁל הָרָצוֹן, אָנוּ יְכוֹלִים לְהַסְדִּיר אֶת הָרֶגֶשׁ.

אִם אַתָּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת מַחְשַׁבְתְּךָ, אַתָּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת חַיֶּיךָ.

רֹב בְּנֵי הָאָדָם חַיִּים בְּמַעְגָּל מְצֻמְצָם מְאֹד שֶׁל הַפְּוֹטֶנְצִיָאל שֶׁלָּהֶם, וּמִשְׁתַּמְּשִׁים רַק בְּחֵלֶק קָטָן מִן הַתּוֹדָעָה שֶׁלָּהֶם.

הָעִקָּרוֹן הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר בְּטֶבַע הָאָדָם הוּא הַתְּשׁוּקָה לִהְיוֹת מֻעֲרָךְ.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה שָׁרוּי בְּעִמּוּת עִם אָדָם אַחֵר, יֵשׁ גּוֹרֵם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין הֲרִיסַת הַקֶּשֶׁר לְבֵין הַעֲמָקָתוֹ, וְהַגּוֹרֵם הַזֶּה הוּא הַגִּישָׁה שֶׁלְּךָ.

הַנִּסָּיוֹן שֶׁלִּי הוּא מָה שֶׁאֲנִי מַסְכִּים לְהַפְנוֹת אֵלָיו אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי.

כָּל הַבְּעָיָה עִם הָעוֹלָם הִיא שֶׁהַכְּסִילִים וְהַקַּנָּאִים בְּטוּחִים כָּל כָּךְ בְּעַצְמָם, בְּעוֹד הַחֲכָמִים מְלֵאִים בִּסְפֵקוֹת.

הַפַּחַד הוּא הַמָּקוֹר הָעִקָּרִי לָאֱמוּנָה הַטְּפֵלָה, וְאֶחָד הַמְּקוֹרוֹת הָרָאשִׁיִּים לָאַכְזָרִיּוּת. כִּבּוּשׁ הַפַּחַד הוּא רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הַחָכְמָה.

בְּנֵי אָדָם נוֹלָדִים בּוּרִים, לֹא טִפְּשִׁים. הַחִנּוּךְ הוּא שֶׁהוֹפֵךְ אוֹתָם לִטְפְּשִׁים.

סוֹד הָאֹשֶׁר הוּא לְהַיִשִׁיר מַבָּט אֶל הָעֻבְדָּה שֶׁהָעוֹלָם נוֹרָא, נוֹרָא, נוֹרָא.

הַקִּנְאָה הִיא אֶחָד הַגּוֹרְמִים הֶעָצְמָתִיִּים בְּיוֹתֵר לְחֹסֶר אֹשֶׁר.

לַאֲנָשִׁים שְׁקֵטִים יֵשׁ אֶת הַמּוֹחוֹת הָרוֹעֲשִׁים בְּיוֹתֵר.

לַאֲנָשִׁים לֹא יִהְיֶה זְמַן עֲבוּרְכֶם אִם תִּהְיוּ תָּמִיד כּוֹעֲסִים אוֹ מִתְלוֹנְנִים.

שַׂמְתִּי לֵב שֶׁאֲפִלּוּ אֲנָשִׁים הַטּוֹעֲנִים שֶׁהַכֹּל נִקְבַּע מֵרֹאשׁ וְשֶׁאֵינָנוּ יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת דָּבָר, מַבִּיטִים לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים לִפְנֵי שֶׁהֵם חוֹצִים אֶת הַכְּבִישׁ.

הַחַיִּים הָיוּ טְרָגִיִּים אִלְמָלֵא הָיוּ מַצְחִיקִים.

אִם מְצַפִּים מִמְּכוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה חֲסִירַת מִשְׁגִּים, אֵין הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת גַּם בַּעֲלַת תְּבוּנָה.

הַשְּׁאֵלָה הַמְּקוֹרִית, הַאִם מְכוֹנוֹת יְכוֹלוֹת לַחְשֹׁב, נְטוּלַת מַשְׁמָעוּת מִכְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְדִיּוּן.

מַחְשֵׁב יִהְיֶה רָאוּי לְהִקָּרֵא בַּעַל תְּבוּנָה אִם יוּכַל לְהַתְעוֹת אָדָם וְלִגְרוֹם לוֹ לְהַאֲמִין שֶׁהוּא בֶּן אֱנוֹשׁ.

הָבִינוּ הֵיטֵב אֶת טֶבַע מוֹחִי, עָלַי לִמְצֹא תָּמִיד דָּבָר מָה שֶׁיִּסְפֹּג אֶת מְלוֹא הָאֶנֶרְגְּיָה הַשִּׂכְלִית שֶׁלִּי.

בִּגְלַל מִבְנֶה מְיֻחָד בְּמַעֲרֶכֶת הָעֲצַבִּים שֶׁלִּי, יֵשׁ לִי תְּפִיסָה שֶׁל דְּבָרִים שֶׁאֲנָשִׁים אֲחֵרִים אֵינָם רוֹאִים כְּלָל.

כַּאֲשֶׁר בּוֹחֲנִים נוֹשֵׂא חָדָשׁ, קַיֶּמֶת נְטִיָּה רִאשׁוֹנָה לְהַפְרִיז בַּהַעֲרָכָתוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן, מִתּוֹךְ תְּגוּבַת נֶגֶד, לְהַפְחִית מֵעֶרְכּוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הָעִנְיָן.

כָּל תְּנוּעָה הַנִּרְאֵית בָּרָקִיעַ אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא לִתְנוּעַת כַּדּוּר הָאָרֶץ עַצְמוֹ.

כַּאֲשֶׁר שָׁקַלְתִּי כַּמָּה מְגֻחָךְ יֵרָאֶה הַדָּבָר לְמִי שֶׁהֻרְגַּל לַדֵּעוֹת הַיְּשָׁנוֹת, כִּמְעַט שֶׁהִסְתַּרְתִּי אֶת עֲבוֹדָתִי לָעַד.

כָּל שִׁנּוּי בַּמַּרְאֶה נוֹבֵעַ מִתְּנוּעָתוֹ שֶׁל הַצּוֹפֶה אוֹ מִתְּנוּעָתוֹ שֶׁל הָעֶצֶם הַנִּצְפֶּה.

אָפְיוֹ שֶׁל אָדָם הוּא גּוֹרָלוֹ.

עֵינַיִם וְאָזְנַיִם הֵן עֵדוֹת רָעוֹת לִבְנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשָׁם עִוֶּרֶת לַתְּבוּנָה.

קָשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּכַּעַס, כִּי כָּל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא קוֹנֶה בִּמְחִיר הַנֶּפֶשׁ.

חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי.

כָּל אָדָם עָלוּל לִטְעוֹת, אַךְ רַק הַכְּסִיל מַתְמִיד בְּטָעוּתוֹ.

הַפָּנִים הֵם תְּמוּנַת הַנֶּפֶשׁ, וְהָעֵינַיִם הֵן מַגִּידוֹתֶיהָ.

נְקִיטַת צַעַד חָדָשׁ וְהַבָּעַת מִלָּה חֲדָשָׁה, זֶה הַדָּבָר שֶׁאֲנָשִׁים מְפַחֲדִים מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִכֹּל.

מֵעַל לַכֹּל, אַל תְּשַׁקֵּר לְעַצְמְךָ. מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר לְעַצְמוֹ וּמַקְשִׁיב לַשֶּׁקֶר שֶׁלּוֹ, מַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהַבְחִין בֶּאֱמֶת כָּלְשֶׁהִי בְּתוֹכוֹ אוֹ סְבִיבוֹ.

הָאָדָם הוּא תַּעֲלוּמָה. יֵשׁ לִפְתֹּר אוֹתָהּ, וְאִם תַּקְדִּישׁ אֶת כָּל חַיֶּיךָ לִפְתְרֹנָהּ, אַל תֹּאמַר שֶׁבִּזְבַּזְתָּ אֶת זְמַנְּךָ.

כְּאֵב וְיִסּוּרִים הֵם תָּמִיד בִּלְתִּי נִמְנָעִים עֲבוּר תְּבוּנָה רְחָבָה וְלֵב עָמֹק.

מָהוּ הַגֵּיהִנּוֹם? אֲנִי טוֹעֵן שֶׁזֶּהוּ הַסֵּבֶל שֶׁל אִי הַיְּכֹלֶת לֶאֱהֹב.

הָאָדָם אוֹהֵב רַק לִמְנוֹת אֶת צָרוֹתָיו, הוּא אֵינוֹ נוֹהֵג לְחַשֵּׁב אֶת אָשְׁרוֹ.

כְּסִיל עִם לֵב וּלְלֹא שֵׂכֶל הוּא אֻמְלָל בְּדִיּוּק כְּמוֹ כְּסִיל עִם שֵׂכֶל וּלְלֹא לֵב.

הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹר לְחֹסֶר הָאֹשֶׁר.

הֱיֵה סַבְלָנִי כְּלַפֵּי כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ פָּתוּר בְּלִבְּךָ, וְנַסֵּה לֶאֱהֹב אֶת הַשְּׁאֵלוֹת עַצְמָן. חֲיֵה אֶת הַשְּׁאֵלוֹת כָּעֵת, וְאוּלַי בְּבוֹא הַיּוֹם תִּחְיֶה בְּהַדְרָגָה אֶל תּוֹךְ הַתְּשׁוּבָה.

אַהֲבָה מֻרְכֶּבֶת מִשְּׁתֵּי בְּדִידֻיּוֹת הַמְּגִנּוֹת זוֹ עַל זוֹ, נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ וּמְבָרְכוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

אוּלַי כָּל מָה שֶׁמַּפְחִיד אוֹתָנוּ הוּא, בְּעָמְקוֹ הַפְּנִימִי בְּיוֹתֵר, דָּבָר חֲסַר אוֹנִים הַמְּבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתֵנוּ.

הֶעָתִיד נִכְנָס לְתוֹכֵנוּ כְּדֵי לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּקִרְבֵּנוּ, זְמַן רַב בְּטֶרֶם הוּא מִתְרַחֵשׁ בַּמְּצִיאוּת.

הַיֹּפִי אֵינוֹ אֶלָּא רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הָאֵימָה, שֶׁעֲדַיִן אָנוּ מְסֻגָּלִים לָשֵׂאת בְּקֹשִׁי, וְאָנוּ מַעֲרִיצִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָאֵן לְהַשְׁמִידֵנוּ.

הַבְּדִידוּת הִיא כְּמוֹ גֶּשֶׁם, הִיא עוֹלָה מִן הַיָּם לִקְרַאת עֶרֶב, וְיוֹרֶדֶת עַל הָעִיר בַּשָּׁעוֹת שֶׁבָּהֶן כָּל הַדְּרָכִים פּוֹנוֹת אֶל הַבֹּקֶר.

לֶאֱהֹב זֶה גַּם כֵּן טוֹב, שֶׁכֵּן אַהֲבָה הִיא דָּבָר קָשֶׁה. אַהֲבָה בֵּין בְּנֵי אָדָם הִיא אוּלַי הַמְּשִׂימָה הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן, הַמִּבְחָן הָעִלָּאִי שֶׁעֲבוּרוֹ כָּל שְׁאָר הַדְּבָרִים הֵם רַק הֲכָנָה.

אֵין זֶה מַדָּד לִבְרִיאוּת לִהְיוֹת מֻתְאָם הֵיטֵב לְחֶבְרָה חוֹלָה עֲמֻקּוֹת.

הַיְּכֹלֶת לְהִתְבּוֹנֵן מִבְּלִי לִשְׁפּוֹט הִיא הַצּוּרָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר שֶׁל אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַגְדִּיר אֶת עַצְמְךָ כְּבֶן לְאֹם מְסֻיָּם, דָּת מְסֻיֶּמֶת אוֹ קְבוּצָה, אַתָּה יוֹצֵר פֵּרוּד וְאַלִּימוּת.

הַהַשְׁוָאָה הִיא תַּמְצִית הַפַּחַד.

אִם תַּתְחִיל לְהָבִין מָה אַתָּה בֶּאֱמֶת מִבְּלִי לְנַסּוֹת לְשַׁנּוֹת זֹאת, מָה שֶׁאַתָּה יַעֲבֹר שִׁנּוּי עָמֹק מֵעַצְמוֹ.

הַקְשֵׁב לְלֹא מַסְנַנְתָּן שֶׁל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, לְלֹא מַסְקְנוֹת מֻקְדָּמוֹת וּלְלֹא דֵּעוֹת קְדוּמוֹת.

לִהְיוֹת פָּגִיעַ פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת חַי. כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ בּוֹנֶה חוֹמוֹת הֲגָנָה, שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּךָ בֶּאֱמֶת.

מַעֲשַׂי הֵם הָרְכוּשׁ הָאֲמִתִּי הַיָּחִיד שֶׁלִּי. אֵינֶנִּי יָכוֹל לִבְרֹחַ מִתּוֹצְאוֹת מַעֲשַׂי, הֵם הַקַּרְקַע שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי עוֹמֵד.

אֱמֹר לִי וְאֶשְׁכַּח, לַמֵּד אוֹתִי וְאוּלַי אֶזְכֹּר, שַׁתֵּף אוֹתִי וְאֶלְמַד.

מִי שֶׁמִּצְטַיֵּן בִּמְצִיאַת תֵּרוּצִים, רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מִצְטַיֵּן בְּדָבָר אַחֵר.

אַל תְּבַזְבֵּז אֶת זְמַנְּךָ בְּחִפּוּשׂ אַחַר מִכְשׁוֹל, יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁאֵין שׁוּם מִכְשׁוֹל.

בַּמַּאֲבָק בֵּינְךָ וּבֵין הָעוֹלָם, תְּמֹךְ תָּמִיד בָּעוֹלָם.

כְּלוּב יָצָא לְחַפֵּשׂ לוֹ צִפּוֹר.

הֱיֵה עַצְמְךָ, כָּל הָאֲחֵרִים תְּפוּסִים כְּבָר.

אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי כָּל דָּבָר, חוּץ מִפְּנֵי הַפִּתּוּי.

צִינִיקָן הוּא אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת מְחִירוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר וְאֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל שׁוּם דָּבָר.

הָאֱמֶת נְדִירָה כְּשֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְאֵינָהּ פְּשׁוּטָה לְעוֹלָם.

עִם הַגִּיל בָּאָה הַחָכְמָה, אַךְ לְעִתִּים הַגִּיל מַגִּיעַ לְבַדּוֹ.

לְלַמֵּד אֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת כְּאִלּוּ הָיוּ אֲמִתּוֹת, זֶהוּ הַדָּבָר הַנּוֹרָא מִכֹּל.

אֲנִי מַעֲדִיף בְּהַרְבֵּה אֶת הַבִּקֹּרֶת הַחַדָּה בְּיוֹתֵר שֶׁל אָדָם נָבוֹן אֶחָד, עַל פְּנֵי שְׁבָחִים חַסְרֵי מַחְשָׁבָה שֶׁל הֶהָמוֹן.

נִשְׁמָתוֹ שֶׁל תִּינוֹק הַנּוֹלָד אֵינָהּ נִכְנֶסֶת רֵיקָה, אֶלָּא כְּבָר חֲתוּמָה בְּהַרְמוֹנְיַת הַשָּׁמַיִם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.

רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה: רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לָדַעַת אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל הַכֶּסֶף, צֵא וְנַסֵּה לִלְווֹת מְעַט, כִּי הַלֹּוֶה שׁוֹקֵעַ בְּצַעַר.

צַעַר קַל מְדַבֵּר, צַעַר עָמֹק שׁוֹתֵק.

הַחִנּוּךְ הַבֵּיתִי הוּא מוֹסָד שֶׁל הַטֶּבַע, בְּעוֹד הַחִנּוּךְ הַצִּבּוּרִי הוּא תַּחְבּוּלָה שֶׁל הָאָדָם.

הָאַהֲבָה הִיא אִידֵאָל, הַנִּשּׂוּאִין הֵם מְצִיאוּת, וּלְעוֹלָם אֵין מְעַרְבְּבִים אֶת הַמְּצִיאוּת עִם הָאִידֵאָל מִבְּלִי לָשֵׂאת בַּתּוֹצָאוֹת.

אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְעַצֵּב אֶת הַיְּלָדִים לְפִי רְצוֹנֵנוּ; כְּפִי שֶׁהֵם נִתְּנוּ לָנוּ, כָּךְ עָלֵינוּ לְקַבֵּל אוֹתָם וְלֶאֱהֹב אוֹתָם.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אָנוּ מִתְחָרְטִים עַל מָה שֶׁאָמַרְנוּ, אַךְ כִּמְעַט לְעוֹלָם אֵינָנוּ מִתְחָרְטִים עַל שֶׁשָּׁתַקְנוּ.

כָּל הַקֹּשִׁי בַּנִּשּׂוּאִין טָמוּן בְּכָךְ שֶׁאֲנָשִׁים מִתְחַתְּנִים בְּטֶרֶם לָמְדוּ כֵּיצַד לִחְיוֹת, וּבְטֶרֶם נַעֲשׂוּ מְסֻגָּלִים לְהַקְרָבָה עַצְמִית.

הַכֶּסֶף הוּא צוּרָה חֲדָשָׁה שֶׁל עַבְדוּת, הַנִּבְדֶּלֶת מִן הַיְּשָׁנָה רַק בְּכָךְ שֶׁהִיא נִרְאֵית נְטוּלַת פָּנִים אִישִׁיִּים.

כַּמָּה חַד יוֹתֵר מִשֵּׁן שֶׁל נָחָשׁ הוּא כְּאֵבוֹ שֶׁל הוֹרֶה לְיֶלֶד כְּפוּי טוֹבָה.

אֵין לִרְאוֹת בַּיֶּלֶד רְכוּשׁ אוֹ הֶמְשֵׁךְ שֶׁל הוֹרָיו, אֶלָּא אָדָם עַצְמָאִי שֶׁשַּׁיָּךְ רַק לְעַצְמוֹ.

הַהַקְרָבָה עֲלוּלָה לְהֵהָפֵךְ לַעֲרִיצוּת מְתֻחְכֶּמֶת, כַּאֲשֶׁר הַהוֹרֶה מְנַסֶּה לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו שֶׁלּוֹ דֶּרֶךְ יַלְדּוֹ.

מָה שֶׁאֲנָשִׁים יְרֵאִים מִמֶּנּוּ בַּמַּאֲבָק עַל הָעֹשֶׁר אֵינוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל מָחָר, אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲלוּ בְּזָהֳרָם עַל שְׁכֵנֵיהֶם.

הַפַּחַד מֵחֵרוּתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וּמֵעַצְמָאוּתוֹ הוּא הַמִּכְשׁוֹל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּדַרְכּוֹ שֶׁל חִנּוּךְ רָאוּי.

זוֹהִי קְבִילָה עַתִּיקָה, לֹא מֵהַיּוֹם: מְגַנִּים אֶת מִי שֶׁשּׁוֹתֵק, מְגַנִּים אֶת מִי שֶׁמַּרְבֶּה לְדַבֵּר, וּמְגַנִּים אֶת מִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּמְשׂוּרָה. אֵין בָּעוֹלָם אָדָם שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִגְנַאי.

יְחָסִים הֵם מַרְאָה שֶׁבָּהּ אַתָּה רוֹאֶה אֶת עַצְמְךָ כְּפִי שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת.

מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים שֶׁלָּנוּ מְבֻסֶּסֶת עַל הַתְּמוּנָה שֶׁיָּצַרְנוּ עַל הָאַחֵר, וּבֵין שְׁתֵּי תְּמוּנוֹת לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת מַעֲרֶכֶת יְחָסִים אֲמִתִּית כְּלָל.

הוֹרִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינָם אוֹהֲבִים אֶת יַלְדֵיהֶם כְּשֶׁהֵם, אֶלָּא שְׁאַפְתָּנִיִּים עֲבוּרָם. הֵם רוֹצִים שֶׁיַּצְלִיחוּ וְיִהְיוּ מִישֶׁהוּ בָּעוֹלָם, כְּדֵי לְהַאֲדִיר אֶת כְּבוֹדָם שֶׁל עַצְמָם.

הַחִנּוּךְ הַנָּכוֹן טָמוּן בַּהֲבָנַת הַיֶּלֶד כְּפִי שֶׁהוּא, מִבְּלִי לִכְפּוֹת עָלָיו אִידֵאָל שֶׁל מָה שֶׁאָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁעָלָיו לִהְיוֹת.

כֶּסֶף נָחוּץ לְמָזוֹן, לִלְבוּשׁ וּלְמַחֲסֶה, אַךְ כַּאֲשֶׁר הוּא נַעֲשֶׂה אֶמְצָעִי לְבִטָּחוֹן פְּסִיכוֹלוֹגִי וּלְעָצְמָה, הוּא יוֹצֵר מַאֲבָק וּפֵרוּד בִּלְתִּי פוֹסְקִים.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְנַכֵּס לְעַצְמְךָ אָדָם אַחֵר, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָאַהֲבָה, כִּי רְכוּשָׁנוּת מוֹלִידָה פַּחַד, קִנְאָה וַחֲשָׁד.

כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹתֵל חַסָּה וְהִיא אֵינָהּ גְּדֵלָה יָפֶה, אֵינְךָ מַאֲשִׁים אוֹתָהּ, אֶלָּא מְחַפֵּשׂ אֶת הַסִּבּוֹת לְכָךְ. אַךְ בְּיַחֲסֵינוּ עִם הַקְּרוֹבִים לָנוּ אָנוּ מְמַהֲרִים לְהַאֲשִׁים, וּלְהַאֲשָׁמָה אֵין שׁוּם הַשְׁפָּעָה טוֹבָה.

לֶאֱהֹב מִבְּלִי לָדַעַת כֵּיצַד לֶאֱהֹב, פּוֹצֵעַ אֶת הָאָדָם שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים.

רַבִּים מֵאִתָּנוּ מְפַחֲדִים מִן הַדְּמָמָה, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְפַחֲדִים מִמַּה שֶּׁנִּפְגֹּשׁ בְּתוֹכֵנוּ כַּאֲשֶׁר נַעֲצֹר.

כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִים אֵצֶל אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תֹּאמְרוּ מַיִם מַיִם.

יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּבְכָל מְאֹדֶךָ.

הַהוֹלֵךְ בְּעוֹלָמוֹ בְּלֹא הִתְבּוֹנְנוּת אִם מַעֲשָׂיו טוֹבִים אוֹ רָעִים, הֲרֵי הוּא כְּסוּמָא הַהוֹלֵךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, שֶׁסַּכָּנָתוֹ וַדָּאִית.

כִּי הַתְּנוּעָה הַחִיצוֹנָה מְעוֹרֶרֶת אֶת הַפְּנִימִית, וְהַזְּרִיזוּת בְּמַעֲשֶׂה מַגְדֶּלֶת הַחֵשֶׁק בַּלֵּב.

עִנְיַן הַזְּהִירוּת הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִזְהָר בְּמַעֲשָׂיו וּמְעַיֵּן בִּדְרָכָיו, וְלֹא יַנִּיחַ נַפְשׁוֹ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַהֶרְגֵּל.

הַכָּבוֹד הוּא הַדּוֹחֵק אֶת לֵב הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ אֶלָּא בִּגְבוּרָה גְּדוֹלָה.

כְּלַל הַפְּרִישׁוּת הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ הֶכְרֵחִי לָאָדָם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה נִמְנָע מִמֶּנּוּ.

הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע שֵׁנִי, וּמַה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה כָּבֵד עַל הָאָדָם וְקָשֶׁה לַעֲשׂוֹתוֹ, יָשׁוּב לִהְיוֹת קַל וְנוֹחַ אֶצְלוֹ.

לֹא חִבַּרְתִּי סֵפֶר זֶה לְלַמֵּד לִבְנֵי אָדָם אֶת אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת אֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים כְּבָר, שֶׁכְּפִי רֹב פִּרְסוּמָם כָּךְ הֶסַּח הַדַּעַת מֵהֶם מָצוּי מְאֹד.

כִּי יֵשׁ יִרְאָה שֶׁהִיא כְּסִילוּת, וְהִיא שֶׁהָאָדָם מִתְיָרֵא מִמַּה שֶּׁאֵין רָאוּי לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, וּבוֹדֶה מִלִּבּוֹ סַכָּנוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרָאוּ.

וְהַקַּנְאָה גַּם הִיא אֵינָהּ אֶלָּא סִכְלוּת גָּמוּר, כִּי אֵין הַמִּתְקַנֵּא מַרְוִיחַ כְּלוּם לְעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מַפְסִיד לַאֲשֶׁר הוּא מִתְקַנֵּא בּוֹ, אֶלָּא לְעַצְמוֹ הוּא מַפְסִיד.

הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד מְשַׁעְבֵּד אֶת חֵרוּתוֹ לַאֲחֵרִים, כִּי שַׁלְוַת רוּחוֹ וּמַצַּב נַפְשׁוֹ תְּלוּיִים בְּמַה שֶּׁיֹּאמְרוּ וִידַבְּרוּ עָלָיו בְּנֵי הָאָדָם.

כְּמוֹ שֶׁהַמָּגֵן מָשׁוּחַ בַּשֶּׁמֶן מוֹרִיד מֵעָלָיו הַחִצִּים וּמַשְׁלִיכָם לָאָרֶץ, כָּךְ הַלֵּצָנוּת מַפֶּלֶת מֵעַל לֵב הָאָדָם כָּל תּוֹכַחַת וְכָל רֹשֶׁם שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת.

אֵין הָעֲנָוָה שֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם אֶת עַצְמְךָ חֲסַר מַעֲלוֹת, אֶלָּא שֶׁיַּכִּיר בְּכָל מַעֲלוֹתָיו וְיֵדַע שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ אֶלָּא פִּקָּדוֹן שֶׁהֻפְקַד בְּיָדוֹ.

וְזֹאת בֶּאֱמֶת אַחַת מִתַּחְבּוּלוֹת הַיֵּצֶר הָרָע, לְהַכְבִּיד עֲבוֹדָתוֹ תָמִיד עַל לִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם רֶוַח לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ הֵם הוֹלְכִים.

שָׂם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֶת הָאָדָם מֻרְכָּב מִשְּׁנֵי עִנְיָנִים הֲפָכִיִּים, וְהֵם: נְשָׁמָה שִׂכְלִית וְזַכָּה, וְגוּף אַרְצִי וְאָטוּם, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נוֹטֶה לְצִדּוֹ.

הַזְּרִיזוּת הוּא תֹּקֶף הַלֵּב וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל הָעַצְלוּת, וְהַחִפָּזוֹן הוּא מְהִירוּת הַבָּאָה מִבִּלְבּוּל הַדַּעַת.

הַחֶבְרָה הָרָעָה מַפְסִידָה אֶת הָאָדָם, כִּי רְאוֹת הָאָדָם מַעֲשֵׂי אֲחֵרִים מַרְגִּיל עֵינָיו אֲלֵיהֶם עַד שֶׁלֹּא יֵרָאוּ לוֹ כִּמְגֻנִּים.

כִּי הֶחָכָם הָאֲמִתִּי כָּל מַה שֶּׁיַּרְבֶּה חָכְמָה, יַרְבֶּה לָדַעַת כַּמָּה הוּא חָסֵר מִן הַשְּׁלֵמוּת, וְעַל כֵּן לֹא יִתְגָּאֶה בְּחָכְמָתוֹ לְעוֹלָם.

אִלּוּ הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ, לֹא הָיָה מִתְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ כְּלָל, כִּי יָדַע שֶׁמַּה שֶּׁלּוֹ שֶׁלּוֹ וּמַה שֶּׁלַּחֲבֵרוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ.

הַתְּשׁוּבָה הָרָאשִׁית, שֶׁהִיא מְאִירָה אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים מִיָּד, הִיא שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם אֶל עַצְמוֹ, אֶל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וּמִיָּד יָשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים.

הָאָדָם הַיָּשָׁר צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּחַיָּיו, כְּלוֹמַר שֶׁיַּאֲמִין בַּנְּטִיּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁל לִבּוֹ וּבְעֹצֶם חַיָּיו, שֶׁהֵם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה.

הָרָצוֹן הַטּוֹב הוּא הַכֹּל. הוּא הַמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ שֶׁמִּמֶּנּוּ צוֹמְחִים כָּל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְכָל הַחָכְמָה כֻּלָּהּ.

הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ בָּאָה לְהַחֲלִישׁ אֶת הָאָדָם וּלְדַכֵּא אֶת רוּחוֹ, אֶלָּא לְרוֹמֵם אֶת רְצוֹנוֹ וּלְהַחֲזִיר לוֹ אֶת עָצְמָתוֹ הַמְּקוֹרִית.

הַכְּפִירָה יֵשׁ לָהּ תַּפְקִיד לְטַהֵר אֶת הָאֱמוּנָה, לְנַקּוֹת מִמֶּנָּה אֶת הַדִּמְיוֹנוֹת הַמְגֻשָּׁמִים וּלְרוֹמֵם אוֹתָהּ לְמַעֲלַת הָאֱמֶת הַזַּכָּה.

הָעֲנָוָה הַפְּסוּלָה מְדַכְּאָה אֶת הָאָדָם, אֲבָל הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית מְרוֹמֶמֶת אוֹתוֹ וּמוֹסִיפָה לוֹ גְּבוּרָה.

הַמַּחְשָׁבוֹת הַגְּדוֹלוֹת מַרְחִיבוֹת אֶת הַלֵּב וּמְרוֹמְמוֹת אֶת רוּחַ הָאָדָם מִכָּל קַטְנוּת.

אֵין הַלִּמּוּד מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּמִי שֶׁלּוֹמֵד בַּמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וּבָעִנְיָן שֶׁנַּפְשׁוֹ מִתְאַוָּה לוֹ.

הַכַּעַס מְסַלֵּק אֶת הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, וּמַשְׁקִיעַ אֶת הָאָדָם בְּעִוָּרוֹן פְּנִימִי.

אֵין לְךָ דָּבָר מֵיטִיב לָאָדָם כְּמוֹ הַבִּטָּחוֹן בְּכוֹחוֹתָיו הַטּוֹבִים, שֶׁנִּטְעוּ בְּקִרְבּוֹ מֵאֵת הַבּוֹרֵא.

הָרַע אֵינֶנּוּ כֹּחַ עַצְמִי הָעוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא מִקְרֶה שֶׁל קַטְנוּת וְהֶעְדֵּר הָאוֹר.

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, הוּא הַחֹמֶר שֶׁל הַגּוּף שֶׁהוּא שׂוֹנֵא אֶת הַנְּשָׁמָה. לֹא תַעֲזֹב אוֹתוֹ בְּסִגּוּפִים לְשָׁבְרוֹ, אֶלָּא עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, לְבָרְרוֹ וּלְזַכְּכוֹ.

אֵין הַיֵּצֶר הָרָע מִתְכַּוֵּן בַּעֲבֵרָה אֶלָּא לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת, כִּי הָעַצְבוּת הִיא מְאַבֶּדֶת אֶת הַכֹּל וּמוֹנַעַת כָּל עֲבוֹדָה.

כְּשֶׁמַּרְאִין לָאָדָם מֵחֶטְאוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁפּוֹט אֶת עַצְמוֹ, שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁיָּדוּן אֶת זוּלָתוֹ כָּךְ יִפְסְקוּ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם.

מָשָׁל לִמְנַגֵּן בִּכְלִי שִׁיר בְּקוֹל נָעִים, וְכָל הַשּׁוֹמְעִים רוֹקְדִים מֵחֲמַת הַנִּגּוּן, וּבָא חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל, וְנִרְאוּ לוֹ הָרוֹקְדִים כִּמְשֻׁגָּעִים.

אִם יָבוֹא לָאָדָם תַּאֲוָה לְאֵיזֶה דָבָר, יַחֲשֹׁב שֶׁנִּיצוֹץ מֵהַבּוֹרֵא נִמְצָא בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר, וְיַעֲלֶה אֶת הַתַּאֲוָה לְשָׁרְשָׁהּ בִּקְדֻשָּׁה.

כַּאֲשֶׁר אָדָם תּוֹפֵס בְּמִדָּה טוֹבָה אַחַת בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת, הֲרֵי הוּא תּוֹפֵס בְּכָל הַמִּדּוֹת כֻּלָּן.

אַתֶּם שׁוֹאֲלִים מָה הוּא דֶּגֶל, כְּלוּם מַקֵּל עִם פִּסַּת בַּד? לֹא, דֶּגֶל הוּא יוֹתֵר מִזֶּה, בְּדֶגֶל מַנְהִיגִים בְּנֵי אָדָם, וּבִשְׁבִילוֹ הֵם חַיִּים וּמֵתִים.

אִי אֶפְשָׁר לְהָנִיעַ עַם בִּכְפִיָּה, נִתָּן לְהוֹבִיל אוֹתוֹ רַק בְּכֹחָהּ שֶׁל תִּקְוָה.

הַבְּדִידוּת מַכְאִיבָה בִּימֵי הַנְּעוּרִים, אַךְ מְעַנֶּגֶת בִּימֵי הַבַּגְרוּת.

הַלְּאֻמָּנוּת הִיא מַחֲלַת יַלְדוּת, הִיא הָאֲדֶמֶת שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת.

הַכֹּל נִקְבַּע מֵרֹאשׁ, הַהַתְחָלָה כְּמוֹ גַּם הַסּוֹף, בִּידֵי כֹּחוֹת שֶׁאֵין לָנוּ שְׁלִיטָה עֲלֵיהֶם. כֻּלָּנוּ רוֹקְדִים לְפִי נִגּוּן מִסְתּוֹרִי, הַמֻּשְׁמָע מֵרָחוֹק בִּידֵי נַגָּן בִּלְתִּי נִרְאֶה.

מְעַטִּים הָאֲנָשִׁים הַמְסֻגָּלִים לְהַבִּיעַ בְּשַׁלְוָה דֵּעוֹת הַשּׁוֹנוֹת מִן הַדֵּעוֹת הַקְּדוּמוֹת שֶׁל סְבִיבָתָם הַחֶבְרָתִית. מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים אֲפִלּוּ אֵינָם מְסֻגָּלִים לְגַבֵּשׁ דֵּעוֹת כָּאֵלֶּה.

שֵׂכֶל יָשָׁר הוּא אֹסֶף הַדֵּעוֹת הַקְּדוּמוֹת שֶׁאָדָם רוֹכֵשׁ עַד גִּיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

כְּדִי לִהְיוֹת חָבֵר לְלֹא דּוֹפִי בְּעֵדֶר שֶׁל כְּבָשִׂים, עָלֶיךָ לִהְיוֹת קוֹדֶם כֹּל כֶּבֶשׂ.

עֶרְכּוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל בֶּן אֱנוֹשׁ נִקְבָּע בְּעִקָּר עַל פִּי הַמִּדָּה שֶׁבָּהּ הִשִּׂיג שִׁחְרוּר מִן הָעַצְמִי.

בַּתְּחִלָּה נִדְרַשְׁתִּי לְהַפְעִיל מִשְׁמַעַת כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹתַי, אַךְ בְּהַדְרָגָה הָרָצוֹן וְהַמִּשְׁמַעַת הָיוּ לְאֶחָד.

אָנוּ כְּמֵהִים לְרִגּוּשִׁים חֲדָשִׁים, אַךְ מַהֵר מְאֹד נַעֲשִׂים אֲדִישִׁים אֲלֵיהֶם. פִּלְאֵי הָאֶתְמוֹל הוֹפְכִים כַּיּוֹם לְעִנְיָן שֶׁבְּשִׁגְרָה.

אַף שֶׁאָנוּ חָפְשִׁיִּים לַחְשֹׁב וְלִפְעֹל, אָנוּ קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, כְּמוֹ הַכּוֹכָבִים בָּרָקִיעַ, בִּקְשָׁרִים בִּלְתִּי נִפְרָדִים. אֶת הַקְּשָׁרִים הָאֵלֶּה אֵין לִרְאוֹת, אַךְ אָנוּ יְכוֹלִים לָחוּשׁ בָּהֶם.

מַאֲמָצֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים הֵם אִינְסְטִינְקְטִיבִיִּים לַחֲלוּטִין, פְּרִי דִּמְיוֹן עַז וּבִלְתִּי מְרֻסָּן. כְּכָל שֶׁאָנוּ מִתְבַּגְּרִים הַתְּבוּנָה מִתְבַּסֶּסֶת, אַךְ הַדְּחָפִים הַמֻּקְדָּמִים הַלָּלוּ מְעַצְּבִים אֶת עֶצֶם גּוֹרָלֵנוּ.

מָה שֶׁאָנוּ מְכַנִּים זִכָּרוֹן אֵינוֹ אֶלָּא תְּגוּבָה מֻגְבֶּרֶת לְגֵרוּיִים חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים.

מִיַּלְדוּת נֶאֱלַצְתִּי לְרַכֵּז תְּשׂוּמַת לֵב בְּעַצְמִי, וְהַדָּבָר לִמֵּד אוֹתִי לְהַעֲרִיךְ אֶת עֶרְכָּהּ שֶׁל הַהִתְבּוֹנְנוּת הַפְּנִימִית לְשִׁמּוּר הַחַיִּים וּלְהַשָּׂגַת מַטָּרוֹת.

אָנוּ נִשְׁלָטִים לַחֲלוּטִין עַל יְדֵי כּוֹחוֹת הַסְּבִיבָה, מִטַּלְטְלִים כִּפְקָקִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אַךְ טוֹעִים לַחְשֹׁב אֶת הַדְּחָפִים הַחִיצוֹנִיִּים לִרְצוֹן חָפְשִׁי.

הַרְאֵה לִי אֶת הַתַּמְרִיץ, וְאַרְאֶה לְךָ אֶת הַתּוֹצָאָה.

עֲבוּר אָדָם שֶׁבְּיָדוֹ רַק פַּטִּישׁ, כָּל בְּעָיָה נִרְאֵית כְּמוֹ מַסְמֵר.

קִנְאָה הִיא חֵטְא טִפְּשִׁי בִּמְיֻחָד, מִפְּנֵי שֶׁבְּנִגּוּד לְכָל חֵטְא אַחֵר, אֵין בָּהּ אֲפִלּוּ קֻרְטוֹב שֶׁל הֲנָאָה.

כְּשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁמַּצָּב מְסֻיָּם אוֹ אָדָם כָּלְשֶׁהוּ הוֹרְסִים אֶת חַיֶּיךָ, זֶה אַתָּה שֶׁהוֹרֵס אֶת חַיֶּיךָ. לְהַרְגִּישׁ קָרְבָּן זוֹ דֶּרֶךְ הַרְסָנִית לַחֲלוּטִין לַעֲבֹר בָּהּ אֶת הַחַיִּים.

אֵינֶנִּי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהַחְזִיק בְּדֵעָה עַל נוֹשֵׂא כָּלְשֶׁהוּ, אֶלָּא אִם כֵּן אֲנִי מַכִּיר אֶת טְעָנוֹת הַצַּד הַשֵּׁנִי טוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ.

עָלֶיךָ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמְךָ לִשְׁקֹל טְעָנוֹת הַמְּעַרְעֲרוֹת עַל הָאֱמוּנוֹת הַיְּקָרוֹת לְךָ מִכֹּל.

אֲנִי סָבוּר שֶׁעַל הָאָדָם לְהַכִּיר בַּמְּצִיאוּת גַּם כַּאֲשֶׁר אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו, וּבִמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו.

חִקּוּי הָעֵדֶר הוּא הַזְמָנָה לִנְסִיגָה אֶל הַבֵּינוֹנִיּוּת.

מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם יוֹדְעִים בַּמֶּה הֵם מִצְטַיְּנִים, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם טוֹעִים.

תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַנִּהוּל הוּא לִגְרוֹם לִבְנֵי אָדָם לִפְעֹל יַחְדָּו, לַעֲשׂוֹת אֶת נְקֻדּוֹת הַחֹזֶק שֶׁלָּהֶם מוֹעִילוֹת וְאֶת חֻלְשׁוֹתֵיהֶם לַחֲסְרוֹת מַשְׁמָעוּת.

כְּתֹב אֶת הַצִּפִיּוֹת שֶׁלְּךָ לִפְנֵי כָּל הַחְלָטָה מַשְׁמָעוּתִית, וּבְחַן אֶת הַתּוֹצָאוֹת כַּעֲבֹר זְמַן. זוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְגַלּוֹת בַּמֶּה אַתָּה בֶּאֱמֶת מִצְטַיֵּן.

בְּנֵי אָדָם נוֹטִים תָּמִיד לְהֵאָחֵז בַּמְיֻשָּׁן, בִּדְבָרִים שֶׁפַּעַם הָיוּ מוֹעִילִים אַךְ הַיּוֹם אֵינָם עוֹבְדִים עוֹד.

הֱיוּ מְפֻחָדִים כַּאֲשֶׁר אֲחֵרִים גְּרַדְוָנִיִּים, וִהְיוּ גְּרַדְוָנִיִּים כַּאֲשֶׁר אֲחֵרִים מְפֻחָדִים.

אֵין צֹרֶךְ לִהְיוֹת מַדְּעַן טִילִים. הַשְׁקָעוֹת אֵינָן מִשְׂחָק שֶׁבּוֹ בַּעַל מֵאָה וְשִׁשִּׁים נְקֻדּוֹת מְנַצֵּחַ אֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים.

שַׁרְשְׁרוֹת הַהֶרְגֵּל קַלּוֹת מִכְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ בָּהֶן, עַד שֶׁהֵן כְּבֵדוֹת מִכְּדֵי לְשָׁבְרָן.

אֵינֶנִּי אֲסִיר שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה. אֵין עָלַי לְחַפֵּשׂ בָּהּ אֶת מַשְׁמָעוּת גּוֹרָלִי.

הוֹ גּוּפִי, עֲשֵׂה אוֹתִי תָּמִיד לְאָדָם שֶׁשּׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת!

בָּעוֹלָם שֶׁבּוֹ אֲנִי צוֹעֵד, אֲנִי בּוֹרֵא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ לְלֹא הֶרֶף.

עֶלְיוֹנוּת? נְחִיתוּת? מַדּוּעַ לֹא לְנַסּוֹת פָּשׁוּט לָגַעַת בָּאַחֵר, לָחוּשׁ אֶת הָאַחֵר, וּלְגַלּוֹת זֶה אֶת זֶה?

לְדַבֵּר פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת מְסֻגָּל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַחְבִּיר מְסֻיָּם, אַךְ מֵעַל לַכֹּל לָקַחַת עַל עַצְמְךָ תַּרְבּוּת וְלָשֵׂאת בְּמַשָּׂאָהּ שֶׁל צִיוִילִיזַצְיָה.

הַשִּׁעְבּוּד מַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו זַרְעֵי רִקָּבוֹן, שֶׁעָלֵינוּ לְזַהוֹת בְּאֹפֶן מְדֻיָּק וְלַעֲקֹר לֹא רַק מֵאַדְמָתֵנוּ, אֶלָּא גַּם מִתּוֹךְ תּוֹדַעְתֵּנוּ.

אֵין שׁוּם סִפּוּר שֶׁאֵינוֹ אֲמִתִּי בְּמִדָּה כָּלְשֶׁהִי.

סְתִירוֹת, אִם מְבִינִים וּמְקַבְּלִים אוֹתָן כָּרָאוּי, רַק מַעֲשִׁירוֹת אוֹתָנוּ.

הַבְּדִידוּת הִיא הַתַּחְתִּית הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל מַצַּב הָאָדָם. הָאָדָם הוּא הַיְּצוּר הַיָּחִיד הַיּוֹדֵעַ כִּי הוּא בּוֹדֵד, וְהַיָּחִיד הַמְבַקֵּשׁ אֶת הָאַחֵר.

הַזִּכָּרוֹן אֵינוֹ מָה שֶׁאָנוּ זוֹכְרִים, אֶלָּא מָה שֶׁזּוֹכֵר אוֹתָנוּ. הַזִּכָּרוֹן הוּא הֹוֶה שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק לַחֲלֹף.

בְּכָל מַפְגָּשׁ שֶׁל תְּשׁוּקָה יֵשׁ דְּמוּת אַחַת בִּלְתִּי נִרְאֵית וּפְעִילָה תָּמִיד, וְהִיא הַדִּמְיוֹן.

הַתְּשׁוּקָה הִיא לְהַמְצִיא אֶת מָה שֶׁחָסֵר לָנוּ.

עֵינֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים הֵן בָּתֵּי הַכֶּלֶא שֶׁלָּנוּ, מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הֵן הַכְּלוּבִים שֶׁלָּנוּ.

הַהִתְבַּגְּרוּת אֵינָהּ אֶלָּא אָבְדָן שֶׁל אַשְׁלָיוֹת מְסֻיָּמוֹת, כְּדֵי לִרְכּוֹשׁ אַחֲרוֹת תַּחְתֵּיהֶן.

אִם אֵינְךָ אוֹמֵר אֶת הָאֱמֶת עַל עַצְמְךָ, לֹא תּוּכַל לוֹמַר אוֹתָהּ עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

לְכָל אָדָם יֵשׁ עָבָר הַסָּגוּר בְּתוֹכוֹ כְּמוֹ דַּפֵּי סֵפֶר הַיְּדוּעִים לוֹ בְּעַל פֶּה, וַחֲבֵרָיו יְכוֹלִים לִקְרוֹא רַק אֶת הַכּוֹתֶרֶת.

כַּאֲשֶׁר אָדָם מַרְאֶה לְךָ מִי הוּא, הַאֲמֵן לוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

לְעוֹלָם אַל תַּעֲשֶׂה אָדָם לַעֲדִיפוּת רִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר כָּל מָה שֶׁאַתָּה עֲבוּרוֹ הוּא רַק בְּרֵרָה אַחַת מִנִּי רַבּוֹת.

חַזְּקוּ אֶת רוּחַ הָאִשָּׁה עַל יְדֵי הַרְחָבַת דַּעְתָּהּ, וְיָבוֹא הַקֵּץ לַצִּיּוּת הָעִוֵּר.

אֵין אָדָם בּוֹחֵר בָּרָע מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַע, הוּא רַק טוֹעֶה לַחְשֹׁב אוֹתוֹ לְאֹשֶׁר, לַטּוֹב שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ.

כְּשֶׁמְּלַמְּדִים מִיַּלְדוּת כִּי הַיֹּפִי הוּא שַׁרְבִיטָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, הַנֶּפֶשׁ מְעַצֶּבֶת אֶת עַצְמָהּ לְפִי הַגּוּף, מִסְתּוֹבֶבֶת בִּכְלוּב הַזָּהָב שֶׁלָּהּ וּמְבַקֶּשֶׁת רַק לְקַשֵּׁט אֶת כִּלְאָהּ.

הַתּוֹדָעָה לְעוֹלָם תִּהְיֶה בִּלְתִּי יַצִּיבָה כַּאֲשֶׁר רַק דֵּעוֹת קְדוּמוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת לָהּ מִשְׁעָן.

שִׁירָה אֵינָהּ מוֹתָרוֹת, הִיא הֶכְרֵחַ חִיּוּנִי לְעֶצֶם קִיּוּמֵנוּ.

לֹא הַהֶבְדֵּלִים בֵּינֵינוּ מַפְרִידִים אוֹתָנוּ, אֶלָּא חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּנוּ לְהַכִּיר בָּהֶם, לְקַבֵּל אוֹתָם וְלַחְגֹּג אוֹתָם.

רִגְשׁוֹת אָשָׁם הֵם רַק בִּזְבּוּז שֶׁל זְמַן וְאֶנֶרְגְּיָה, כַּאֲשֶׁר הֵם אֵינָם מוֹבִילִים לְשִׁנּוּי מַמָּשִׁי.

אִלּוּ לֹא הִגְדַּרְתִּי אֶת עַצְמִי עֲבוּר עַצְמִי, הָיִיתִי נִדְחֶסֶת לְתוֹךְ הַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁל אֲחֵרִים וְנֶאֱכֶלֶת חַיָּה.

הַכְּאֵב הוּא דָּבָר חָשׁוּב, הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ אָנוּ מִתְחַמְּקִים מִמֶּנּוּ, נִכְנָעִים לוֹ, מִתְמוֹדְדִים אִתּוֹ אוֹ מִתְעַלִּים מֵעָלָיו.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם מְאֻשָּׁרִים בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהֵם מַחְלִיטִים לִהְיוֹת.

אֵין אָדָם בַּעַל זִכָּרוֹן טוֹב דַּיּוֹ כְּדֵי לִהְיוֹת שַׁקְרָן מַצְלִיחַ.

הַאֲמֵן שֶׁאַתָּה יָכוֹל, וּכְבָר עָבַרְתָּ חֲצִי הַדֶּרֶךְ.

הַהַשְׁוָאָה הִיא הַגַּנֶּבֶת שֶׁל הַשִּׂמְחָה.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, בְּנֵי אָדָם מַאֲמִינִים בְּרָצוֹן בְּמַה שֶּׁהֵם חֲפֵצִים שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן.

אֵין אָדָם אַמִּיץ כָּל כָּךְ שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּלְבֵּל מִדָּבָר הַבָּא עָלָיו בְּהַפְתָּעָה.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, מָה שֶׁנִּסְתָּר מִן הָעַיִן מַטְרִיד אֶת לֵב הָאָדָם הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּרְאֶה.

עָלֵינוּ לְשַׁחְרֵר אֶת עַצְמֵנוּ מֵעַבְדוּת מַחְשַׁבְתִּית, כִּי בְּעוֹד אֲחֵרִים עֲשׂוּיִים לְשַׁחְרֵר אֶת הַגּוּף, אִישׁ זוּלָתֵנוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁחְרֵר אֶת הַתּוֹדָעָה.

אַל תְּנַסּוּ לְיַשֵּׁר אֶת תַּלְתַּלֵּי הַשֵּׂעָר שֶׁלָּכֶם, יַשְּׁרוּ אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁבְּמוֹחֲכֶם.

רָאוּי שֶׁבְּנֵי אָדָם יַחְשְׁבוּ פָּחוֹת עַל מָה שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, וְיוֹתֵר עַל מָה שֶׁעֲלֵיהֶם לִהְיוֹת.

הָעֲנָוָה אֵינָהּ אֶלָּא הַהֲלִיכָה בָּאֱמֶת.

רָעָה גְּדוֹלָה הִיא לְהַחְשִׁיב אֶת מָה שֶׁפָּעוּט, וּלְזַלְזֵל בַּמָּה שֶׁגָּדוֹל בֶּאֱמֶת.

יְדִיעַת עַצְמְךָ הִיא הַלֶּחֶם שֶׁחַיָּב לְהִתְלַוּוֹת אֶל כָּל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים.

אֵינְךָ יָכוֹל לְהַאֲמִין בֶּאֱלֹהִים עַד שֶׁתַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ.

הַחֵטְא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא לַחְשֹׁב שֶׁאַתָּה חַלָּשׁ.

בְּעֵת עִמּוּת בֵּין הַלֵּב לְבֵין הַשֵּׂכֶל, לְכוּ בְּעִקְבוֹת הַלֵּב.

הַנּוֹחוּת אֵינָהּ מִבְחָן לָאֱמֶת, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָאֱמֶת רְחוֹקָה מִלִּהְיוֹת נוֹחָה.

אָנוּ מָה שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ עָשׂוּ מֵאִתָּנוּ, לָכֵן הִזָּהֲרוּ בְּמַה שֶּׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים. מִלִּים הֵן מִשְׁנִיּוֹת, הַמַּחְשָׁבוֹת חַיּוֹת וְנוֹדְדוֹת לְמֶרְחַקִּים.

הָאֵשׁ שֶׁמְּחַמֶּמֶת אוֹתָנוּ יְכוֹלָה גַּם לִשְׂרוֹף אוֹתָנוּ, אֵין זוֹ אַשְׁמָתָהּ שֶׁל הָאֵשׁ.

הָאֹשֶׁר הוּא טִבְעֲךָ הָאֲמִתִּי. אֵין פְּסוּל בַּתְּשׁוּקָה אֵלָיו, הַמִּשְׁגֶּה הוּא לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בַּחוּץ בְּעוֹד הוּא שׁוֹכֵן בִּפְנִים.

הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ אֶלָּא צְרוֹר שֶׁל מַחְשָׁבוֹת, וְכָל הַמַּחְשָׁבוֹת כֻּלָּן נוֹבְעוֹת מִן הַמַּחְשָׁבָה עַל הָאֲנִי.

הַנִּסָּיוֹן לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁגִּלִּיתָ אֶת עַצְמְךָ, דּוֹמֶה לְכִסּוּי הָאָרֶץ כֻּלָּהּ בְּעוֹר כְּדֵי לֹא לִדְרֹךְ עַל קוֹצִים. פָּשׁוּט בְּהַרְבֵּה לִנְעֹל מִנְעָלִים.

מַדּוּעַ תִּדְאַג לֶעָתִיד כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ מַכִּיר כָּרָאוּי אֲפִלּוּ אֶת הַהֹוֶה? דְּאַג לַהֹוֶה, וְהֶעָתִיד כְּבָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ.

בִּמְקוֹם לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת אֵינְסְפוֹר עַל הָעוֹלָם וְעַל אֲחֵרִים, שְׁאַל תְּחִלָּה דָּבָר אֶחָד: מִי אֲנִי?

מוּטָב בְּהַרְבֵּה לִתְפֹּס אֶת הַיְּקוּם כְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, מֵאֲשֶׁר לְהַתְמִיד בְּאַשְׁלָיָה, מְנַחֶמֶת וּמַרְגִיעָה כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה.

זו לא המחשבה שמבלבלת אותך, אלא המחשבה השנייה.

תשוקה היא חוזה שאתה חותם עם עצמך להיות אומלל עד שתשיג את מה שאתה רוצה.

אם מישהו מנסה להוריד אותך, הוא כבר נמצא מתחתיך.

אם תמיד תגיד את מה שאתה מרגיש באותו הרגע – תבלה חצי מהחיים שלך בלהתנצל על דברים שלא התכוונת אליהם.

כל תופעה חדשה שהתגלתה הותאמה לתיאוריה, וכך, לעיתים קרובות מאוד, האמת סולפה מבלי שהבחינו בכך.

הייתה לי מאניה ממשית לסיים כל מה שהתחלתי, ולא פעם זה הכניס אותי לצרות.

עלינו להיזהר שלא להפוך את האינטלקט לאלוהינו. יש לו שרירים חזקים, כמובן, אבל אין לו אישיות. הוא לא יכול להוביל, הוא יכול רק לשרת.

הכפייה הזאת הרתיעה אותי עד כדי כך, שאחרי שעברתי את בחינת הגמר, כל עיסוק בבעיות מדעיות היה מאוס עליי במשך שנה שלמה.

אני סוס לעגלה יחידה, לא עשוי למשיכה בזוג או בצוות. מעולם לא השתייכתי בכל לבי למדינה, לחוג חברים, ואפילו לא למשפחתי שלי.

היום יצאתי מכל החרדות. או יותר נכון, זרקתי אותן, כי הן היו בתוכי, בתפיסות שלי, ולא בחוץ.

אל תטרידו את עצמכם בציור חייכם כולם. אל תאספו במחשבתכם את כל הצרות שבאו ושעוד יבואו, אלא שאלו על כל קושי בהווה: מה בזה בלתי נסבל וגדול מכוחי?

הרצון בידידות נולד מהר, אך הידידות עצמה אינה כך.

במשך שנים רבות פעלתי לפי כלל זהב: בכל פעם שנתקלתי בעובדה שפורסמה, בתצפית חדשה או במחשבה חדשה שהתנגדה לתוצאות הכלליות שלי, רשמתי אותה מיד ובלי דיחוי. ראיתי מניסיון שעובדות ומחשבות כאלה נוטות להימלט מהזיכרון הרבה יותר מאלה שנוחות לנו.

הבעיות הגדולות והחשובות ביותר בחיים הן בעיקרן בלתי פתירות. אי אפשר לפתור אותן, רק לצמוח מעבר להן.

אמנות החוכמה היא אמנות הידיעה ממה להתעלם.

בני אדם חוששים ממחשבה כפי שאינם חוששים משום דבר אחר עלי אדמות, יותר מהרס, יותר ממות.

האדם אינו מלאך ואינו בהמה, והאומללות היא שמי שרוצה לפעול כמלאך פועל כבהמה.

כשאני משחק עם החתולה שלי, מי יודע אם אני לא משעשע אותה יותר משהיא משעשעת אותי?

אני יודע שרוב האנשים, גם אלה שמסוגלים להבין בעיות מורכבות ביותר, כמעט לעולם אינם מסוגלים לקבל את האמת הפשוטה והברורה ביותר, אם היא מחייבת אותם להודות בטעותן של מסקנות שהם נהנו להסביר לעמיתיהם, שלימדו אחרים בגאווה, ושרקמו חוט אחר חוט לתוך מארג חייהם.

בטח בעצמך: כל לב רוטט למיתר הברזל הזה.

בגרותו של אדם פירושה לחזור ולרכוש את הרצינות שהייתה לו בילדותו, כשהיה שקוע במשחק.

רק מה שאינו מפסיק לכאוב נשאר בזיכרון.

אתה יכול להימנע מסבלו של העולם, אתה חופשי לעשות זאת והדבר מתאים לטבעך, אך אולי דווקא ההימנעות הזאת היא הסבל האחד שהיית יכול להימנע ממנו.

ללא סליחה, ללא שחרור מתוצאות מעשינו, יכולתנו לפעול הייתה מוגבלת, כביכול, למעשה אחד ויחיד שלא היינו מתאוששים ממנו לעולם.

תמיד תהיתי איך זה שכל אדם אוהב את עצמו יותר מכל השאר, ובכל זאת מייחס פחות ערך לדעתו שלו על עצמו מאשר לדעת אחרים עליו.

לראות את מה שנמצא מול האף דורש מאבק מתמיד.

קצרי ימים הם המשבח והמשובח, הזוכר והנזכר.

כשאתה ניגש למעשה כלשהו, הזכר לעצמך מה טבעו. אם אתה הולך לבית המרחץ, צייר לעצמך מה שקורה שם בדרך כלל: אנשים שמתיזים מים, אנשים שדוחפים, אנשים שצועקים, אנשים שגונבים.

לכל דבר יש שתי ידיות: אחת שבה אפשר לשאת אותו, ואחת שבה אי אפשר. אם אחיך נוהג בך שלא בצדק, אל תאחז בעניין בידית העוול שלו, כי בה אי אפשר לשאת אותו, אלא בידית האחרת: שהוא אחיך, שגדל איתך.

אילו מסר מישהו את גופך לעובר אורח, ודאי היית כועס. ואינך מתבייש למסור את נפשך לכל מי שמגדף אותך, כדי שתתבלבל ותיטרף?

אתה זקוק לשינוי של הנפש, לא לשינוי של האקלים.

אני חוזר הביתה חמדן יותר, שאפתן יותר, תאוותן יותר, ואף אכזר ובלתי אנושי יותר, משום שהייתי בין בני אדם.

מגיע זמן בחינוכו של כל אדם שבו הוא משתכנע שקנאה היא בורות, וחיקוי הוא התאבדות.

כה נוח הוא להיות יצור בעל תבונה, שכן היא מאפשרת למצוא או להמציא סיבה לכל דבר שאדם חפץ לעשות.

אין דבר שחורט משהו בזיכרוננו עמוק כל כך כמו הרצון לשכוח אותו.

הדמיון מכריע הכול. הוא יוצר את היופי, את הצדק ואת האושר, שהם כל מה שיש בעולם.

שני האויבים של האושר האנושי הם הכאב והשעמום.

רוב בני האדם מייחסים את הערך הגבוה ביותר דווקא למה שאחרים חושבים, ודואגים לכך יותר מאשר למה שמתרחש בתודעתם שלהם.

בני האדם חושבים את עצמם חופשיים, משום שהם מודעים לרצונותיהם ולתשוקותיהם, ואינם חולמים כלל, בבורותם, על הסיבות שגרמו להם לרצות ולחשוק.

יש בנו יותר כוח מרצון, ולעתים קרובות אנו מדמים לעצמנו שהדברים בלתי אפשריים רק כדי לתרץ את עצמנו בפני עצמנו.

אילו לא היו בנו פגמים, לא היינו נהנים כל כך להבחין בפגמיהם של אחרים.

לעולם איננו מאושרים כל כך, ולא אומללים כל כך, כפי שאנו מדמים.

כולם מתלוננים על הזיכרון שלהם, ואיש אינו מתלונן על שיקול הדעת שלו.

אין אנשים הטועים לעתים קרובות יותר מאלה שאינם מסוגלים לסבול שיהיו טועים.

הקנאה שלנו נמשכת תמיד זמן רב יותר מן האושר של אלה שאנו מקנאים בהם.

קל יותר להיות חכם בשביל אחרים מאשר בשביל עצמך.

קרא לא כדי לסתור ולהפריך, לא כדי להאמין ולקבל כמובן מאליו, ולא כדי למצוא על מה לשוחח, אלא כדי לשקול ולהתבונן.

אין דבר הגורם לאדם לחשוד הרבה, יותר מאשר לדעת מעט.

טבעו של אדם מצמיח או צמחים מועילים או עשבים שוטים, לכן עליו להשקות בעיתם את הראשונים ולעקור את האחרונים.

עלינו להקפיד להוציא מכל חוויה רק את החכמה שיש בה, ולעצור שם, פן נהיה כמו החתולה שהתיישבה על מכסה כיריים לוהט. היא לעולם לא תתיישב שוב על מכסה כיריים לוהט, וזה טוב, אבל היא גם לא תתיישב עוד לעולם על מכסה קר.

אפשר לזכות באישורם של אנשים אחרים אם עושים את הנכון ומתאמצים מאוד, אבל האישור שלנו עצמנו שווה פי מאה, ועדיין לא נמצאה דרך להשיג אותו.

כל אחד הוא ירח, ויש לו צד אפל שאינו מראה לאיש.

אין דבר הזקוק לתיקון כל כך כמו ההרגלים של אנשים אחרים.

כשם שגופים נראים גדולים יותר מבעד לערפל, כך מעשים נראים גדולים מכפי שהם מבעד לכעס.

מי שעושה עבודה אנושית באמת, מי שעושה דבר גדול ומנצח באמת, אינו מונע לעולם אל משימתו בידי אותם פיתויים פעוטים הנקראים פרסים, ולא בידי הפחד מאותן רעות קטנות שאנו מכנים עונשים.

שאל את עצמך אם אתה מאושר, ותחדל להיות מאושר.

הרגל ממושך שלא לראות בדבר מה עוול, מקנה לו מראה שטחי של דבר צודק.

אם המחשבה משחיתה את הלשון, גם הלשון יכולה להשחית את המחשבה.

יש מראות לפנים, אבל אין מראות לנפש: תהיה ההתבוננות הנבונה בעצמך המראה שלה.

איך אפשר לצפות שבני האדם יקבלו עצה, כשהם אינם מקבלים אפילו אזהרה?

כשאנו משתוקקים למשהו או מבקשים אותו, מחשבתנו נתונה כולה לצדדיו הטובים; כשהשגנו אותו, מחשבתנו נתונה כולה לצדדיו הרעים.

החלק המאוחר של חיי האדם החכם מוקדש לריפוי השטויות, הדעות הקדומות והדעות הכוזבות שרכש בחלקם המוקדם.

הכרתי אנשים שהיו להם תכונות טובות, שהועילו מאוד לאחרים אך לא להם עצמם; כמו שעון שמש בחזית בית, המודיע את השעה לשכנים ולעוברים ושבים, אבל לא לבעל הבית שבפנים.

אף על פי שבני האדם מואשמים בכך שאינם מכירים את חולשתם, אולי באותה מידה מעטים מכירים את כוחם. אצל בני האדם, כמו באדמות, יש לפעמים עורק זהב שבעליו אינו יודע עליו.

סיבות קטנות מספיקות כדי להטריד אדם, כשאין סיבות גדולות בדרך. בהיעדר בול עץ, הוא ייכשל בקש.

"זה נאמר להפליא", אני אומר, כשאני קורא אצל מחבר קטע שבו דעתו מסכימה עם שלי. כשאנו חלוקים, שם אני פוסק שהוא טועה.

את הלמדנות רוכשים בקריאת ספרים; אבל את הלמדנות הנחוצה הרבה יותר, הכרת העולם, אפשר לרכוש רק בקריאת בני אדם ובלימוד כל המהדורות השונות שלהם.

מוח חזק רואה את הדברים בממדיהם האמיתיים; מוח חלש מביט בהם דרך זכוכית מגדלת, שכמו המיקרוסקופ, עושה מפרעוש פיל.

התקווה נובעת לעד בלב האדם: האדם לעולם אינו מאושר, אלא תמיד עתיד להיות מאושר.

דע אפוא את עצמך, אל תתיימר לחקור את האל; המחקר הראוי לאנושות הוא האדם.

שום דבר אינו מטריד כשאנו עושים אותו ברצון.

כמה כאב גרמו לנו הרעות שלא קרו מעולם!

שום דבר אינו אומלל, אלא המחשבה עושה אותו לכזה; ולהפך, כל גורל מאושר, אם נושאים אותו בשוויון נפש.

אנשים אומרים: "אי אפשר לשלוט במחשבות." אבל אפשר.

כשמבינים לעומק שדבר אינו קורה בלי סיבה, נעשים לא רק רחבי דעת, אלא גם רחבי לב.

נפשו של אדם דומה לגן, שאפשר לטפח אותו בתבונה או להניח לו לגדול פרא; אבל בין שהוא מטופח ובין שהוא מוזנח, הוא חייב להצמיח, והוא יצמיח.

מחשבות של ספק ופחד מעולם לא השיגו דבר, ולעולם לא ישיגו.

חבר עליז דומה ליום שמש, המפיץ את אורו על כל הסובבים; ורובנו יכולים, כרצוננו, לעשות מהעולם הזה ארמון או בית כלא.

אנחנו שומעים לעיתים קרובות על אנשים שקרסו מעבודה מרובה, אבל בתשעה מקרים מתוך עשרה הם סובלים בעצם מדאגה או מחרדה.

את השמיים הם מחליפים, לא את נפשם, אלה הממהרים לעבור את הים.

גרש את הטבע בקלשון, והוא בכל זאת ישוב תמיד.

המחשבה מנחמת על הכול, ומרפאה הכול.

המטורף אינו האדם שאיבד את שכלו. המטורף הוא האדם שאיבד הכול חוץ משכלו.

האדם בלי ביטחון עצמי ובלי רצון של ברזל הוא צעצוע של המקרה, בובה של הסביבה, עבד של הנסיבות.

למידה, במקרים רבים מדי, אינה אלא תחליף לשכל הישר; תחליף לידע אמיתי.

העתיד דומה לקיר מת או לערפל סמיך המסתיר מעינינו את כל הדברים; העבר חי ומתנועע בחפצים, בהירים או רציניים, ובעלי זוהר שאינו דועך.

אולי התרופה הטובה ביותר לפחד המוות היא להרהר בכך שלחיים יש התחלה לא פחות מאשר סוף. היה זמן שבו לא היינו; וזה אינו מעורר בנו דאגה.

המחשבה תלויה באימון הרגלי של כושר העיון; המעשה תלוי בהחלטת הרצון.

אל לנו לוותר במהירות על אחיזתנו בעבר, כשאולי לא נותר לנו כמעט דבר אחר שיקשור אותנו לקיום.

מעטים האנשים המכירים את עצמם.

הדבר הראשון והברור לילדים הוא מה שנתפס בחושים.

הערכה ובושה הן, מכל התמריצים, החזקות ביותר לנפש, משעה שהיא למדה להרגיש בהן טעם.

התבונה, כמו העין, בעודה מאפשרת לנו לראות ולתפוס את כל הדברים האחרים, אינה שמה לב לעצמה.

דעות חדשות תמיד חשודות, ובדרך כלל נתקלות בהתנגדות, בלי סיבה אחרת אלא מפני שעדיין אינן מקובלות.

דעותיהם של אחרים הצפות במוחנו אינן הופכות אותנו ליודעים יותר ולו במעט, גם אם במקרה הן נכונות.

אמונה טפלה היא דתן של נפשות חלשות.

חשש, אי ודאות, המתנה, ציפייה ופחד מהפתעה מזיקים לחולה יותר מכל מאמץ.

אחרי ההרגלים שלה, הדבר שאומה הכי פחות נוטה לשנות הוא החקיקה האזרחית שלה.

כעס הוא אחד מגידי הנפש: מי שחסר אותו, נפשו פגומה.

הדבר הוודאי היחיד הוא שאין שום דבר ודאי, ואין דבר עלוב או יהיר יותר מן האדם.

התנגד בהתחלה; מאוחר מדי מכינים תרופה, כשהרעה כבר התחזקה בעיכובים ארוכים.

איש לא נעשה שפל לגמרי בבת אחת.

הרגל את עצמך לדבר על דברים טובים ונאים, כדי שבכוח ההרגל יידמו מחשבותיך לדבריך.

ההנאה שבביקורת גוזלת מאיתנו את ההנאה להתרגש עמוקות מדברים יפים מאוד.

יש אנשים שרוצים דבר מסוים בלהט ובנחישות כאלה, שמרוב פחד להחמיץ אותו, הם אינם שוכחים לעשות שום דבר שנדרש כדי להחמיץ אותו.

אנחנו מהירים לזהות את יתרונותינו הקטנים ביותר, ואיטיים להבחין בפגמינו.