ציטוטים על חברות ונאמנות

אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת

אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר

יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ

כְּמַיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

כָּל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא

מַה דְּסָנֵי לָךְ לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד

הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם

אֵין הַתּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא בַּחֲבוּרָה

לְעוֹלָם תְּהֵא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת

לבד אנו יכולים כה מעט; יחד אנו יכולים כה הרבה.

אנשים ישכחו מה אמרת ומה עשית, אבל לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש.

וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?

דֵּעוֹת הָאָדָם וּמַעֲשָׂיו... יִמָּשֵׁךְ אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו וְנוֹהֵג בְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִתְחַבֵּר לַצַּדִּיקִים.

שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים; וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ.

טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק.

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.

יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ.

מַאי דַעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד.

נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים.

בֵּירָא דִשְׁתֵית מִינֵיהּ מַיָּא – לָא תִּשְׁדֵי בֵּיהּ קָלָא.

צֵאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ טוֹבָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם... רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב.

הָאֱמֶת הוּא דָּבָר הַחָזָק מִכֹּל, וְהַשֶּׁקֶר הוּא דָּבָר הַחַלָּשׁ מִכֹּל.

בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ, וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד.

כָּל הַמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָבָר, הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה.

כָּל הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ, מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה עָלָיו.

נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב, מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב.

נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ.

לְעוֹלָם יֹאכַל אָדָם וְיִשְׁתֶּה פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִלְבַּשׁ וְיִתְכַּסֶּה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וִיכַבֵּד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ.

אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ, וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח.

אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא.

רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב.

הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד, וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר.

כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.

חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת.

שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.

יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ.

הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת.

אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע.

כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.

כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹהִי מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.

הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָסוּק אֶחָד, אוֹ דִבּוּר אֶחָד, אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָבוֹד.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִיסְמָא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד... אָמַר לִי: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב? אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה.

הֱיֵה אִטִּי בִּכְנִיסָתְךָ לִידִידוּת, אַךְ כַּאֲשֶׁר נִכְנַסְתָּ, הַתְמֵד בָּהּ בְּאֹפֶן נֶאֱמָן וְיַצִּיב

מָה הִיא יְדִידוּת? נֶפֶשׁ אַחַת הַשּׁוֹכֶנֶת בִּשְׁנֵי גוּפִים.

הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לִזְכּוֹת בְּחָבֵר הִיא לִהְיוֹת חָבֵר.

מֵעַל לַכֹּל, הֱיֵה נֶאֱמָן לְעַצְמְךָ.

לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר.

חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ.

אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת.

אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ, אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ.

לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.

אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף.

עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.

מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה, וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף.

מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ.

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז, וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן.

הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד.

רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ, וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא.

מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו.

אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל, גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.

אֹהֵב טְהָר לֵב, חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ.

אַל תִּתְרַע אֶת בַּעַל אָף, וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא.

אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא. כִּי גֹאֲלָם חָזָק, הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ.

הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ. כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה, הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין.

שְׂפָתַיִם יִשָּׁק, מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים.

רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל.

הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ, פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ.

כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי.

טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה, מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת.

שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ.

בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יַחַד, וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ.

אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה.

מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא, מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן.

גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ, רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו.

פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק, וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן.

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.

בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.

יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ, גַּם עֵינָיו לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר.

וְאִילּוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ.

וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.

טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר, מִשֶּׁתִּדֹּר וְלֹא תְשַׁלֵּם.

אָסוּר לָאָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת וּפִתּוּי, וְלֹא יִהְיֶה אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, אֶלָּא תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ.

צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, וְלַחְוֹס עַל מָמוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל מָמוֹן עַצְמוֹ וְרוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ.

כְּשֶׁיֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, לֹא יִשְׂנָאֶנּוּ וְיִשְׁתֹּק, אֶלָּא מִצְוָה עָלָיו לְהוֹדִיעוֹ.

אַל תַּחְשֹׁב לְנֶאֱמָנִים אֶת אֵלֶּה הַמְשַׁבְּחִים כָּל מִלָּה וּמַעֲשֶׂה שֶׁלְּךָ, אֶלָּא אֶת אֵלֶּה הַמּוֹכִיחִים אוֹתְךָ בְּנֹעַם עַל מִשְׁגִּיתֶיךָ.

הָאָדָם הוּא בְּטִבְעוֹ יְצוּר חֶבְרָתִי.

מִי שֶׁהוּא חָבֵר שֶׁל כֻּלָּם, אֵינוֹ חָבֵר שֶׁל אַף אֶחָד.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ אָדָם, יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת חֶסֶד.

הִתְחַבֵּר עִם אֲנָשִׁים שֶׁיְּכוֹלִים לְשַׁפֵּר אוֹתְךָ, וְקַבֵּל אֶת אֵלֶּה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְשַׁפֵּר.

דְּבַק בַּמָּה שֶׁמְּרוֹמֵם אֶת הָרוּחַ, לְלֹא תְּלוּת בְּמָה שֶׁאֲנָשִׁים אֲחֵרִים חוֹשְׁבִים אוֹ עוֹשִׂים.

רַק כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ חֹרֶף קַר, אָנוּ רוֹאִים כִּי הָאֹרֶן וְהַבְּרוֹשׁ אֵינָם מַשִּׁירִים אֶת עֲלֵיהֶם.

חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל כִּבּוּד הוֹרִים אֵינָהּ רַק בַּהֲזָנָתָם, אֶלָּא בָּרְגָשׁוֹת שֶׁל כָּבוֹד וְהַעֲרָכָה הַמִּתְלַוִּים לְכָךְ.

הֱיֵה מְנוֹרָה, אוֹ סִירַת הַצָּלָה, אוֹ סֻלָּם, עֲזֹר לְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם לְהֵרָפֵא.

הַחוּטִים הַבִּלְתִּי נִרְאִים הֵם הַקְּשָׁרִים הַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר.

לֹא הֶעְדֵּר הָאַהֲבָה, אֶלָּא הֶעְדֵּר הַיְדִידוּת, הוּא שֶׁהוֹפֵךְ נִשּׂוּאִין לַאֲמְלָלִים.

תַּחַת שִׁלְטוֹן הַכּוֹלֵא אָדָם כָּלְשֶׁהוּ שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק, מְקוֹמוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל אָדָם יָשָׁר הוּא גַּם כֵּן בְּבֵית הַסֹּהַר.

שְׂפַת הַיְדִידוּת אֵינָהּ מִלִּים, אֶלָּא מַשְׁמָעֻיּוֹת.

לְהַאֲמִין בְּדָבָר מָה וְלֹא לִחְיוֹת לְפִיו, זוֹהִי חֹסֶר כֵּנוּת.

אֵין מַתָּנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַעֲנָקַת זְמַנְּךָ וּמַרְצְךָ כְּדֵי לַעֲזֹר לַאֲחֵרִים מִבְּלִי לְצַפּוֹת לִתְמוּרָה.

יְדִידוּת עִם עַצְמְךָ הִיא חֲשׁוּבָה מִכֹּל, כִּי בִּלְעָדֶיהָ אֵינְךָ יָכוֹל לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁל אַף אָדָם בָּעוֹלָם.

אֱהֹב אֶת כֻּלָּם, בְּטַח בִּמְעַטִּים, וְאַל תַּעֲשֶׂה רַע לְאִישׁ.

יְדִידוּת שֶׁל אָדָם הִיא אֶחָד מֵהַמַּדָּדִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר לְעֶרְכּוֹ.

מְחֻיָּבוּת הִיא מַעֲשֶׂה, לֹא מִלָּה.

חַיָּיו שֶׁל אָדָם יֵשׁ לָהֶם עֵרֶךְ כָּל עוֹד הוּא מַעֲנִיק עֵרֶךְ לְחַיֵּי זוּלָתוֹ, בְּאֶמְצָעוּת אַהֲבָה, יְדִידוּת וְחֶמְלָה.

הַהַבְטָחָה הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְהַשְׁלִיט סֵדֶר וּוַדָּאוּת בַּחֹסֶר הַוַּדָּאוּת שֶׁל הֶעָתִיד.

הִתְיַחֵס לַאֲנָשֶׁיךָ כְּאִלּוּ הָיוּ בָּנֶיךָ הָאֲהוּבִים, וְהֵם יֵלְכוּ אַחֲרֶיךָ עַד לָעֲמָקִים הָעֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר.

אִם תִּשְׁאַל אוֹתִי מַדּוּעַ אָהַבְתִּי אוֹתוֹ, אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֵין זֶה נִתָּן לְהַבָּעָה אֶלָּא בְּמַעֲנֶה: מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הָיָה הוּא, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הָיִיתִי אָנִי.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה שָׁרוּי בְּעִמּוּת עִם אָדָם אַחֵר, יֵשׁ גּוֹרֵם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין הֲרִיסַת הַקֶּשֶׁר לְבֵין הַעֲמָקָתוֹ, וְהַגּוֹרֵם הַזֶּה הוּא הַגִּישָׁה שֶׁלְּךָ.

יְדִיד אֱמֶת נִבְחָן בְּעֵת מְצוּקָה.

חַיֵּי הַמֵּתִים שְׁמוּרִים בְּזִכְרוֹנָם שֶׁל הַחַיִּים.

אִי צֶדֶק בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ מְהַוֶּה אִיּוּם עַל הַצֶּדֶק בְּכָל מָקוֹם.

עָלֵינוּ לִלְמֹד לִחְיוֹת יַחַד כְּאַחִים, אוֹ לְהֵאָבֵד יַחַד כִּכְסִילִים.

וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתָן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים. אֲבָל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא.

אַל נָא אֶתֵּן מִכְשׁוֹל לִבְרִית נִשּׂוּאִין שֶׁל מוֹחוֹת אֲמִתִּיִּים. אֵין זוֹ אַהֲבָה הַמִּשְׁתַּנָּה כַּאֲשֶׁר שִׁנּוּי נִקְרֶה בְּדַרְכָּהּ.

הַנֶּאֱמָנוּת אֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת חוֹבָה הַנִּכְפֵּית מִבַּחוּץ, יֵשׁ לָהּ עֵרֶךְ רַק כַּאֲשֶׁר הִיא נִבְרֵאת מֵחָדָשׁ מִתּוֹךְ חֵרוּת.

עַל הַבֵּן לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מְאוֹדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהוֹרָיו שׁוּם צַעַר מִלְּבַד הַדְּאָגָה לִבְרִיאוּתוֹ.

כָּל עוֹד הוֹרֶיךָ בַּחַיִּים, אַל תַּרְחִיק נְדוֹד לְמֶרְחַקִּים; וְאִם יָצָאתָ לַדֶּרֶךְ, יְהִי מְקוֹמְךָ יָדוּעַ תָּמִיד.

לְלֹא כָּבוֹד הֲדָדִי, הָאַהֲבָה אֵינָהּ אֶלָּא תְּשׁוּקָה חוֹלֶפֶת; אֲבָל כַּאֲשֶׁר קַיָּם כָּבוֹד הֲדָדִי, הִיא מְסֻגֶּלֶת לִשְׂרֹד אֶת כָּל תְּמוּרוֹת הַחַיִּים.

מוּטָב שֶׁלֹּא לְהוֹלִיד יְלָדִים כְּלָל, מֵאֲשֶׁר לְהִמָּנַע מִלָּשֵׂאת בַּטֹּרַח הַמָּלֵא שֶׁל גִּדּוּלָם וְחִנּוּכָם.

אֲפִלּוּ חַיּוֹת הַשָּׂדֶה אֵינָן נוֹטְשׁוֹת אֶת צֶאֱצָאֵיהֶן. הַאִם נִהְיֶה אֲנַחְנוּ אַכְזָרִיִּים יוֹתֵר מֵהֶן, וְנִבְרַח מֵעֹל הַנִּשּׂוּאִין וּמִגִּדּוּל יְלָדִים?

הַנֶּאֱמָנוּת בַּנִּשּׂוּאִין יְקָרָה מִכָּל מָמוֹן. הַמֵּפֵר אוֹתָהּ אֵינוֹ מְאַבֵּד סְכוּם כֶּסֶף אוֹ חֵפֶץ, אֶלָּא מַחֲרִיב אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁר, הַנֶּאֱמָן וְהַהָגוּן שֶׁבְּתוֹכוֹ.

נוֹלַדְנוּ לִפְעֹל יַחַד, כְּמוֹ הָרַגְלַיִם, כְּמוֹ הַיָּדַיִם, כְּמוֹ שׁוּרוֹת הַשִּׁנַּיִם הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה. לִפְעֹל זֶה נֶגֶד זֶה פֵּרוּשׁוֹ לִפְעֹל בְּנִגּוּד לַטֶּבַע.

אִם בְּנֵי זוּג רוֹצִים לִהְיוֹת יַחַד גַּם בַּחַיִּים אֵלֶּה וְגַם בַּבָּאִים, עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת שָׁוִים בֶּאֱמוּנָתָם, שָׁוִים בְּמִדּוֹתֵיהֶם הַטּוֹבוֹת, שָׁוִים בִּנְדִיבוּתָם וְשָׁוִים בְּחָכְמָתָם.

כָּל מִי שֶׁאֵין מְבַקֵּר חוֹלִים, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.

הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אֶת אֻמָּתֵנוּ, לֹא תְּסַמֵּא אֶת עֵינֵינוּ מִלְּבַקֵּר אֶת כָּל מוּמֶיהָ, אַךְ עַל פִּי מִדַּת הָאֱמֶת נִמְצָא אֶת עֹמֶק הַטּוֹב שֶׁבָּהּ.

כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם קוֹמָה אַחַת שְׁלֵמָה, וּכְשֶׁאֵיבָר אֶחָד כּוֹאֵב מַרְגִּישִׁים כָּל הָאֵיבָרִים כֻּלָּם.

הַצִּיּוֹנוּת הִיא שִׁיבָה אֶל הַיַּהֲדוּת עוֹד לִפְנֵי הַשִּׁיבָה לְאֶרֶץ הַיְּהוּדִים.

הַסּוֹבְלָנוּת הִיא תְּנַאי רִאשׁוֹן לְחֶבְרָה מְתֻקֶּנֶת. חֶרְפָּה הִיא לְהַפְלוֹת בֵּין אָדָם לְאָדָם עַל פִּי מוֹצָאוֹ אוֹ אֱמוּנָתוֹ.

אָנוּ עַם, עַם אֶחָד. הָאוֹיֵב הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לְעַם אֶחָד בְּעַל כָּרְחֵנוּ.

הַתַּנַּ"ךְ הוּא מַנְדָּטֵנוּ, הַתַּנַּ"ךְ שֶׁנִּכְתַּב עַל יָדֵינוּ בִּשְׂפָתֵנוּ הָעִבְרִית וּבָאָרֶץ הַזֹּאת עַצְמָהּ, הוּא מַנְדָּטֵנוּ הַנִּצְחִי.

צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ רַק מַכְשִׁיר צְבָאִי, הוּא בֵּית יוֹצֵר לְעַם, הַמְּאַחֵד אֶת כָּל הַשְּׁבָטִים וּמְחַנֵּךְ לְעַרְבוּת הֲדָדִית.

הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הוּא לַעֲזֹר לְאָדָם אַחֵר לָדַעַת יוֹתֵר.

מוּטָב לִשְׁהוֹת בִּמְחִצַּת אֲנָשִׁים הַטּוֹבִים מִמְּךָ. בְּחַר שֻׁתָּפִים שֶׁהִתְנַהֲגוּתָם טוֹבָה מִשֶּׁלְּךָ, וְאַתָּה תִּסָּחֵף בְּאוֹתוֹ כִּוּוּן.

תְּקוּפַת הַהַחְזָקָה הָאֲהוּבָה עָלֵינוּ הִיא לָנֶצַח.

עֶזְרָה לְמִי שֶׁזָּקוּק לָהּ אֵינָהּ רַק חֵלֶק מִן הַחוֹבָה, אֶלָּא מְקוֹר הָאֹשֶׁר.

מוֹלֶדֶת הִיא אֱנוֹשִׁיּוּת, הִיא אוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁבָּאֱנוֹשׁוּת שֶׁאָנוּ רוֹאִים מִקָּרוֹב וְשֶׁבּוֹ זָכִינוּ לְהִוָּלֵד.

לְכָל אָדָם יֵשׁ עָבָר הַסָּגוּר בְּתוֹכוֹ כְּמוֹ דַּפֵּי סֵפֶר הַיְּדוּעִים לוֹ בְּעַל פֶּה, וַחֲבֵרָיו יְכוֹלִים לִקְרוֹא רַק אֶת הַכּוֹתֶרֶת.

אִם יֵשׁ בְּךָ רַק חִיּוּךְ אֶחָד, תֵּן אוֹתוֹ לָאֲנָשִׁים שֶׁאַתָּה אוֹהֵב.

נַסֵּה לִהְיוֹת קֶשֶׁת בֶּעָנָן שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.

לְעוֹלָם אַל תַּעֲשֶׂה אָדָם לַעֲדִיפוּת רִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר כָּל מָה שֶׁאַתָּה עֲבוּרוֹ הוּא רַק בְּרֵרָה אַחַת מִנִּי רַבּוֹת.

יְדִידוּת הִיא רֶגֶשׁ רְצִינִי, הַנִּשְׂגָּב בְּכָל הָרְגָשׁוֹת, שֶׁכֵּן הִיא מְבֻסֶּסֶת עַל עִקָּרוֹן וּמִתְחַשֶּׁלֶת עִם הַזְּמַן.

הָאַהֲבָה מֵעֶצֶם טִבְעָהּ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת בַּת חֲלוֹף, וְהַקֶּשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר שֶׁל הַחֶבְרָה הוּא יְדִידוּת.

אֵינֶנִּי בַּת חוֹרִין כָּל עוֹד אִשָּׁה אַחֶרֶת אֵינָהּ חָפְשִׁיָּה, גַּם אִם כְּבָלֶיהָ שׁוֹנִים מְאֹד מִכְּבָלַי שֶׁלִּי.

לָדַעַת מָה נָכוֹן אֵינוֹ שָׁוֶה הַרְבֵּה, אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת מָה שֶׁנָּכוֹן.

אֵשֶׁת קֵיסָר חַיֶּבֶת לִהְיוֹת מֵעַל לְכָל חֲשָׁד.

שחקו משחקים ארוכי טווח עם אנשים לטווח ארוך. כל התשואות בחיים, בין אם בעושר, במערכות יחסים או בידע, מגיעות מריבית דריבית.

מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי, וְנָכְרִי לִבְנֵי עַמִּי.

אם תמיד תגיד את מה שאתה מרגיש באותו הרגע – תבלה חצי מהחיים שלך בלהתנצל על דברים שלא התכוונת אליהם.

אל תתביישו להזדקק לעזרה. כמו חייל שתוקף חומה, יש לכם משימה לבצע. ואם נפצעתם ואתם צריכים חבר שימשוך אתכם למעלה? אז מה.

הרצון בידידות נולד מהר, אך הידידות עצמה אינה כך.

הידידות מייפה את השגשוג ומקלה על המצוקה, בכך שהיא מחלקת אותם ומשתפת בהם.

אין אנו זקוקים כל כך לעזרת חברינו, כמו לוודאות שהם יעזרו לנו.

אתה יכול להימנע מסבלו של העולם, אתה חופשי לעשות זאת והדבר מתאים לטבעך, אך אולי דווקא ההימנעות הזאת היא הסבל האחד שהיית יכול להימנע ממנו.

כדי לקבל את מלוא ערכה של השמחה, צריך מישהו לחלוק אותה איתו.

מה שאינו טוב לנחיל, אינו טוב גם לדבורה.

לכל דבר יש שתי ידיות: אחת שבה אפשר לשאת אותו, ואחת שבה אי אפשר. אם אחיך נוהג בך שלא בצדק, אל תאחז בעניין בידית העוול שלו, כי בה אי אפשר לשאת אותו, אלא בידית האחרת: שהוא אחיך, שגדל איתך.

שקול זמן רב אם לקבל אדם לחברותך, אבל משהחלטת לקבל אותו, קבל אותו בכל לבך ונפשך, ודבר איתו בגלוי כמו עם עצמך.

חבר הוא אדם שאיתו אני יכול להיות כן. לפניו אני יכול לחשוב בקול רם.

איש לא היה בוחר לחיות בלי חברים, גם אילו היו לו כל שאר הטובות שבעולם.

האם אין זה נעים ללמוד בהתמדה ובשקידה? האם אין זה משמח כשחברים באים ממקומות רחוקים?

המידה הטובה אינה נשארת בודדה. מי שנוהג בה, יהיו לו שכנים.

לשבח מעשים טובים בלב שלם, פירושו במידה מסוימת לקחת בהם חלק.

המריבות לא היו נמשכות זמן רב, אילו האשמה הייתה רק בצד אחד.

השיתוף של אדם עם חברו פועל שתי פעולות הפוכות: הוא מכפיל את השמחות וחוצה את הצער לשניים.

אין דבר הגורם לאדם לחשוד הרבה, יותר מאשר לדעת מעט.

צריך שאויבך וחברך יעבדו יחד כדי לפגוע בך עד עמקי הלב: האחד כדי להשמיץ אותך, והשני כדי להביא אליך את הבשורה.

התשוקה הקדושה של הידידות היא בעלת טבע מתוק, יציב, נאמן ועמיד כל כך, שהיא תחזיק מעמד לאורך חיים שלמים, אם לא יבקשו ממנה להלוות כסף.

הידידות היא, כביכול, יצור חברתי, אבל אינה נמשכת אחרי עדר או להקה.

בתחילת הנישואים במיוחד, על בני הזוג להיזהר ממחלוקות ומהתנגשויות, שכן כלים העשויים מחלקים מחוברים מתפרקים בקלות בתחילה מכל סיבה מקרית, אבל אחרי זמן, כשהחיבורים התקבעו, אפילו אש וברזל יפרידו ביניהם בקושי.

יפה שהאישה תשתתף בדאגותיו של בעלה והבעל בדאגותיה של אשתו, כדי שכמו חבלים השזורים זה בזה ומקבלים כוח זה מזה, תישמר השותפות בפעולתם המשותפת של שניהם, כשכל אחד תורם את חלקו ברצון טוב.

מעט דברים עוזרים לאדם יותר מאשר להטיל עליו אחריות ולהודיע לו שסומכים עליו.

מכל האמצעים שהחכמה מספקת כדי להבטיח אושר לכל אורך החיים, החשוב ביותר בהרבה הוא רכישת חברים.

מי שנותן לנזקק במהירות, נותן לו פעמיים.

בן לוויה טוב בשיחה שווה בדרך כמו מרכבה.

ובמתיקות החברות יהיו צחוק ושיתוף בהנאות. כי בטל הדברים הקטנים הלב מוצא את בוקרו ומתרענן.

האם ידידים שנקשרו אליך בזכות המזל ולא בזכות המידות הטובות הם מגן כלשהו? לא; מי שהמזל הטוב עשה לו לידיד, המזל הרע יעשה לו לאויב.

עלינו להקפיד לשמור על חברים, בדיוק כפי שאנחנו מקפידים לרכוש אותם.

אופי הוא כוח, והוא הפרסומת הטובה ביותר בעולם.

הציוויליזציה היא חיפוש ארוך וחרד אחרי אנשים כאלה בדיוק.

אל לנו לוותר במהירות על אחיזתנו בעבר, כשאולי לא נותר לנו כמעט דבר אחר שיקשור אותנו לקיום.

זהו נחמתם של חברים, שגם אם אפשר לומר עליהם שמתו, חברותם וחברתם נוכחות במובן הטוב ביותר לנצח, כי הן אלמותיות.

אנשים לא יביטו קדימה אל הדורות הבאים, אם מעולם לא הביטו אחורה אל אבותיהם.

חנופה מקלקלת גם את המקבל וגם את הנותן.

ואף על פי כן אסיפות מקומיות של אזרחים הן חוזקן של אומות חופשיות. אסיפות העיר הן לחירות מה שבתי הספר היסודיים הם למדע.

התאגדות היא פשוט ההסכמה הפומבית שמספר אנשים נותנים לעקרונות מסוימים, וההתחייבות שהם נוטלים על עצמם לקדם אותם.

אם עיננו נופלת על דבר טוב, אנחנו קוטפים אותו בלהיטות, ורואים רווח גדול אם רק נוכל לגדול בחברות זה עם זה.

שכן רע הוא מכה גדולה, כשם ששכן טוב הוא ברכה גדולה; מי שזכה בשכן טוב זכה בנכס יקר.

בהסכמה גדלים דברים קטנים, ובמחלוקת מתפוררים אפילו הגדולים ביותר.

אי אפשר לחיות עם אדם שחך הטעם שלו רגיש יותר מלבו.

לתלמידים אני ממליץ בינתיים דבר אחד: שיאהבו את מוריהם לא פחות מאת הלימודים עצמם, ויראו בהם הורים, לא של גופם אלא של רוחם.