ציטוטים על שקט נפשי

הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה... וְהִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹלְכִים בָּהּ הַחֲכָמִים.

דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה - רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי, חַד אָמַר: יַסִּיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ, וְחַד אָמַר: יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.

וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ , שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. לֹא זָכוּ , אֵשׁ אוֹכַלְתָּם.

אֵין אָדָם נִתְפָּס בִּשְׁעַת צַעֲרוֹ.

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָלֵא בְּנִסִּים, רַק שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם.

צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַלֵּב מִן הַדְּאָגוֹת, כִּי לֵב דּוֹאֵג יָכוֹל לְהַחֲלִישׁ אֶת כָּל הַגּוּף.

שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּים מִבְּנֵי אָדָם... יום הַמִּיתָה וְיוֹם הַנֶּחָמָה וְעֹמֶק הַדִּין וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה הוּא מִשְׁתַּכֵּר.

הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, עֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים... עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ.

אַל יִהְיֶה אָדָם הוֹלֵל וְשׂוֹחֵק, וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת.

חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם.

צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִן הַחָכְמוֹת, רַק לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת.

נִבָּהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ.

טוֹב־מְעַט בִּיְרְאַת ה' מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ.

כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת.

עִקַּר יִשּׁוּב הַדַּעַת הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה, כִּי עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יָכוֹל לְנַהֵג אֶת הַמַּחְשָׁבָה כִּרְצוֹנוֹ.

סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה

בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם

אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי

כִּי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְהַטְּרָדָה הַמְרֻבָּה הִיא הַמְכַסָּה עַל הָעֵינַיִם

קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'.

כָּל הַכּוֹעֵס, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה, וּקְצַר רוּחַ מָרִים אִוֶּלֶת.

אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה.

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה.

הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ

הַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ

טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן

עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְשַׁבֵּחַ לַבּוֹרֵא

חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה.

כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה.

עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים

אֵין עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִמִּי שֶׁמִּתְנַהֵג בִּפְשִׁיטוּת וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ

טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב.

וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם.

לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם.

כֵּן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ מְכַבְּדִין אֶת הָאִשָּׁה וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רַגְזָן.

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ

אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא.

חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת.

אֲנִי בְרִיָּה וַחֲבֵרִי בְרִיָּה, אֲנִי מְלַאכְתִּי בָּעִיר וְהוּא מְלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה... וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם

נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן.

מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.

אֵין מַרְאִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ

תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.

אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.

הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת.

יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.

אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים.

מַרְבֶּה תוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים, מַרְבֶּה עֵצָה מַרְבֶּה תְבוּנָה, מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ.

עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם.

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.

הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא. וְהַגַּס לִבּוֹ בְהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ.

הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ.

אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים, וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.

בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת: נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע.

עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק, חָסִיד, יָשָׁר וְנֶאֱמָן.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה... שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.

גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא.

הַחַיִּים הֵם כְּמוֹ רְכִיבָה עַל אוֹפַנַּיִם. כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי מִשְׁקָל, עָלֶיךָ לְהַמְשִׁיךְ לָנוּעַ.

הַבֵּט עָמֹק לְתוֹךְ הַטֶּבַע, וְאָז תָּבִין הַכֹּל טוֹב יוֹתֵר.

הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר הוּא הַמִּסְתַּפֵּק בַּמֻּעָט, שֶׁכֵּן הַהִסְתַּפְּקוּת הִיא עָשְׁרוֹ שֶׁל הַטֶּבַע

כְּשֶׁאַתָּה קָם בַּבֹּקֶר, חֲשֹׁב עַל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה לִהְיוֹת חַי, לִנְשֹׁם, לַחְשֹׁב, לֶאֱהֹב וְלִשְׂמֹחַ.

אַל תִּתֵּן לֶעָתִיד לְהַדְאִיג אוֹתְךָ, אַתָּה תִּפְגֹּשׁ אוֹתוֹ בְּאוֹתָם כְּלֵי תְּבוּנָה שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים אוֹתְךָ הַיּוֹם.

מְעַט מְאֹד נִדְרָשׁ כְּדֵי לִחְיוֹת חַיִּים מְאֻשָּׁרִים, הַכֹּל נִמְצָא בְּתוֹכְךָ, בְּאֹפֶן הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּךָ.

אֶפְשָׁר לָקַחַת מֵהָאָדָם אֶת הַכֹּל חוּץ מִדָּבָר אֶחָד, הַחֵרוּת הָאֱנוֹשִׁית הָאַחֲרוֹנָה, לִבְחוֹר אֶת עֶמְדָּתוֹ בְּכָל מַעֲרֶכֶת נְסִבּוֹת נְתוּנָה, לִבְחוֹר אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁלּוֹ.

מַרְאֶה עֵינֶיךָ יִתְבַּהֵר רַק כַּאֲשֶׁר תַּבִּיט לְתוֹךְ לִבְּךָ. הַמַּבִּיט הַחוּצָה, חוֹלֵם; הַמַּבִּיט פְּנִימָה, מִתְעוֹרֵר.

אֵין אָדָם בֶּן חוֹרִין שֶׁאֵינוֹ אֲדוֹן לְעַצְמוֹ.

הַיּוֹדֵעַ אֵינוֹ מְדַבֵּר, הַמְּדַבֵּר אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

הַמִּסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, עָשִׁיר הוּא.

הַטֶּבַע אֵינוֹ מְמַהֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל מֻשָּׂג.

הַתּוֹדָעָה הִיא הַמַּקְדִּימָה לְכָל הַדְּבָרִים. הַתּוֹדָעָה מוֹבִילָה אוֹתָם, הַתּוֹדָעָה יוֹצֶרֶת אוֹתָם.

שִׂנְאָה אֵינָהּ נִפְסֶקֶת עַל יְדֵי שִׂנְאָה לְעוֹלָם, שִׂנְאָה נִפְסֶקֶת רַק עַל יְדֵי אַהֲבָה. זֶהוּ חֹק נִצְחִי.

תַּפְקִידְךָ אֵינוֹ לְחַפֵּשׂ אַהֲבָה, אֶלָּא לִמְצֹא אֶת כָּל הַמְּחִצּוֹת שֶׁבָּנִיתָ בְּתוֹכְךָ נֶגְדָּהּ.

אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, פָּשׁוּט הֱיֵה.

עַל כָּל דַּקָּה שֶׁבָּהּ אַתָּה נִשְׁאָר כּוֹעֵס, אַתָּה מְוַתֵּר עַל שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת שֶׁל שַׁלְוַת נֶפֶשׁ.

אַמֵּץ אֶת קֶצֶב הַטֶּבַע, סוֹדוֹ הוּא סַבְלָנוּת.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם חַיִּים חַיִּים שֶׁל יֵאוּשׁ שָׁקֵט.

חַיֵּינוּ מִתְבַּזְבְּזִים עַל יְדֵי פְּרָטִים מְיֻתָּרִים, פַּשְּׁטוּ, פַּשְּׁטוּ.

בָּרֶגַע שֶׁתִּבְטַח בְּעַצְמְךָ, תֵּדַע כֵּיצַד לִחְיוֹת.

עַיִן תַּחַת עַיִן רַק מְבִיאָה אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לִידֵי עִוָּרוֹן.

הָאֹשֶׁר הוּא כַּאֲשֶׁר מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב, מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר וּמַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה נִמְצָאִים בְּהַרְמוֹנְיָה.

נְטִירַת טִינָה הִיא כְּמוֹ לִשְׁתּוֹת רַעַל וּלְקַוּוֹת שֶׁהוּא יַהֲרֹג אֶת אוֹיְבֶיךָ.

אֵין דָּבָר טוֹב אוֹ רַע, אֶלָּא הַמַּחְשָׁבָה עוֹשָׂה אוֹתוֹ כָּזֶה.

הֱיוּ סַקְרָנִים פָּחוֹת לְגַבֵּי אֲנָשִׁים, וְסַקְרָנִים יוֹתֵר לְגַבֵּי רַעְיוֹנוֹת.

אֵין לְךָ שׁוּם אַחֲרָיוּת לַעֲמֹד בְּצִפִּיּוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים לְמַה שֶּׁאַתָּה אָמוּר לְהַשִּׂיג.

הַשָּׁלָב הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בַּתַּרְבּוּת הַמּוּסָרִית הוּא כַּאֲשֶׁר אָנוּ מַכִּירִים בְּכָךְ שֶׁעָלֵינוּ לִשְׁלֹט בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ.

בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַחֹרֶף, לָמַדְתִּי סוֹף סוֹף כִּי שׁוֹכֵן בְּתוֹכִי קַיִץ בִּלְתִּי מְנֻצָּח.

לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר אִם תַּמְשִׁיךְ לַחֲקֹר מִמָּה מֻרְכָּב הָאֹשֶׁר, לְעוֹלָם לֹא תִּחְיֶה אִם תְּחַפֵּשׂ אֶת מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים.

וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.

בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי, וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ, תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה.

בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאל, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע.

שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ, וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ.

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.

אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא.

כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ.

כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה׳.

הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח, וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ.

בִּרְכַּת ה׳ הִיא תַעֲשִׁיר, וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ.

כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.

תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם, וְסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשָׁדֵּם.

בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל, וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ.

אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ, וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם.

מִרְמָה בְלֶב חֹרְשֵׁי רָע, וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה.

דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה, וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה.

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה.

לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ, וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר.

כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד.

טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ.

אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן, וְאֶרֶךְ אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב.

לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב, וּמֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן.

גֹּל אֶל ה׳ מַעֲשֶׂיךָ, וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ.

בִּרְצוֹת ה׳ דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ.

טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה, מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט.

טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת עֲנָוִים, מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים.

צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם.

פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן, וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ.

אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה, וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ.

חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת, וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה.

מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה.

מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה׳, בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב.

קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ, שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא טוֹב.

שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ, וְתִפְאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע.

רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה׳ הִיא תָקוּם.

יִרְאַת ה׳ לְחַיִּים, וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע.

כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב, וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע.

יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת.

טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר.

גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן.

אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר, מִבִּינָתְךָ חֲדָל. הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, כִּי עָשׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם, כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם.

אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים, כִּי אִם בְּיִרְאַת ה׳ כָּל הַיּוֹם. כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת.

אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים. כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע, נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.

אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ, אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ.

דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ.

מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק.

עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה, אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ.

כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף, כֵּן קִלְלַת חִנָּם לֹא תָבֹא.

מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב, עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ.

בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ, וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן.

כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.

נָסוּ וְאֵין רֹדֵף רָשָׁע, וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח.

טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר.

רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן, וּבוֹטֵחַ עַל ה׳ יְדֻשָּׁן.

יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ, וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ.

חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, וּבוֹטֵחַ בַּה׳ יְשֻׂגָּב.

כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ.

רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.

כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב.

עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.

דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.

כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת.

לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה.

וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ, גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ.

אֵין טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ, גַּם זֹה רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא.

כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה.

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.

עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.

אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם.

יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם, כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו.

הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד, הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר.

וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ.

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ.

גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם, וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם.

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל, וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן.

כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת יְמֵי חַיָּיו, כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.

כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ, וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא.

טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.

אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ.

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה, גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים.

אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם.

גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ, אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ.

אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.

חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא.

כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ.

כִּי גַּם יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו.

וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת וְלִשְׂמוֹחַ, וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ.

הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים, גַּם אַהֲבָה גַם שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם.

בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר.

וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ.

כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח, וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ.

וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ.

וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר.

שְׁתֵּי קְצָווֹת הָרְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה אֵינָן דֶּרֶךְ טוֹבָה, וְאֵין רָאוּי לוֹ לָאָדָם לָלֶכֶת בָּהֶן.

וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בִּדְרָכִים אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִיִּים, וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים.

יְהֵא דִּבּוּרוֹ שֶׁל אָדָם בְּנַחַת עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת.

לֹא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמְּנָעַתּוּ הַתּוֹרָה בִּלְבַד, וְלֹא יְהֵא אוֹסֵר עַצְמוֹ בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת עַל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים.

יְקַדֵּם שָׁלוֹם לְכָל הָאָדָם כְּדֵי שֶׁתְּהֵא רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וְיִהְיֶה דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, מְסַפֵּר בִּשְׁבַח חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ כְּלָל.

אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהָגוֹתֶיהָ רָעִים וְאֵין אַנְשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי.

כָּל הַשּׂוֹנֵא אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּלִבּוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

מָחַל לוֹ בְּלִבּוֹ, וְלֹא שְׂנָאוֹ וְלֹא הוֹכִיחוֹ, הֲרֵי זוֹ מִדַּת חֲסִידוּת.

כָּל הַנּוֹקֵם מֵחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה, מִדָּה רָעָה הִיא עַד מְאֹד.

אֶלָּא יִמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ וְלֹא יִטְרֶנּוּ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵר אֶת הַדָּבָר וְזוֹכְרוֹ, שֶׁמָּא יָבוֹא לִנְקֹם.

רָאוּי לָאָדָם לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל אֵצֶל הַמְּבִינִים דִּבְרֵי הֶבֶל וְתוֹהוּ.

אִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר עַל הַשָּׁלוֹם בְּאֶמְצָעוּת כֹּחַ, נִתָּן לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ רַק בְּאֶמְצָעוּת הֲבָנָה.

שֻׁלְחָן, כִּסֵּא, קְעָרַת פֵּרוֹת וְכִנּוֹר, מָה עוֹד צָרִיךְ אָדָם כְּדֵי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר?

חַיִּים שְׁקֵטִים וּצְנוּעִים מְבִיאִים יוֹתֵר שִׂמְחָה מֵאֲשֶׁר מִרְדָּף אַחַר הַצְלָחָה הַקָּשׁוּר בְּאִי שֶׁקֶט מַתְמִיד.

הָאָדָם הוּא חֵלֶק מִן הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאָנוּ מְכַנִּים יְקוּם, כְּלוּא בְּאַשְׁלָיָה שֶׁהוּא נִפְרָד מִכָּל הַשְּׁאָר. הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ הִיא לְשַׁחְרֵר אֶת עַצְמֵנוּ מֵהַכֶּלֶא הַזֶּה עַל יְדֵי הַרְחָבַת מַעְגַּל הַחֶמְלָה.

עָדִיף לִסְבּוֹל עָוֶל מֵאֲשֶׁר לַעֲשׂוֹת עָוֶל.

אֲנָשִׁים אֲחֵרִים חַיִּים כְּדֵי לֶאֱכֹל, אֲבָל אֲנִי אוֹכֵל כְּדֵי לִחְיוֹת.

הָעוֹסְקִים בַּפִּילוֹסוֹפְיָה כָּרָאוּי מִתְאַמְּנִים בַּמָּוֶת, וְהַמָּוֶת מַפְחִיד אוֹתָם פָּחוֹת מִכָּל אָדָם אַחֵר.

מִי שֶׁאֵינוֹ שָׂבֵעַ רָצוֹן מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, לֹא יִהְיֶה מְרֻצֶּה גַּם מִמַּה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ.

שׁוּם רַע לֹא יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּאָדָם טוֹב, לֹא בְּחַיָּיו וְלֹא לְאַחַר מוֹתוֹ.

נַפְשְׁךָ נִצְבַּעַת בְּצֶבַע מַחְשְׁבוֹתֶיךָ.

קַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהַגּוֹרָל קָשַׁר אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם, וֶאֱהֹב אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִפְגִּישׁ עִמְּךָ, עֲשֵׂה זֹאת בְּכָל לִבְּךָ.

אֵין לָאָדָם מָקוֹם מִפְלָט שָׁקֵט וְשַׁלֵו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ.

הַבֵּט הֵיטֵב לְתוֹךְ עַצְמְךָ, שָׁם נִמְצָא מַעְיַן הַטּוֹב שֶׁיִּנְבַּע תָּמִיד אִם רַק תַּמְשִׁיךְ לַחְפּוֹר.

תּוֹצְאוֹת הַכַּעַס מַכְאִיבוֹת וַחֲמוּרוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַגּוֹרְמִים שֶׁעוֹרְרוּ אוֹתוֹ.

אֲבֵדָה אֵינָהּ אֶלָּא שִׁנּוּי, וְהַשִּׁנּוּי הוּא הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַטֶּבַע.

הַהוּמוֹר הוּא עוֹד אֶחָד מִנִּשְׁקֵי הַנֶּפֶשׁ בְּמַאֲבָקָהּ עַל שִׁמּוּרָהּ הָעַצְמִי.

הַיֵּאוּשׁ הוּא סֵבֶל שֶׁאֵין בּוֹ מַשְׁמָעוּת.

גְּאֻלַּת הָאָדָם הִיא בְּאֶמְצָעוּת הָאַהֲבָה וּבְתוֹךְ הָאַהֲבָה.

מָה שֶׁאַתָּה מִתְנַגֵּד לוֹ, מַמְשִׁיךְ לְהִתְקַיֵּם.

בְּדִידוּת אֵינָהּ נוֹבַעַת מֵהֵעָדְרָם שֶׁל אֲנָשִׁים סְבִיבְךָ, אֶלָּא מֵחֹסֶר הַיְּכֹלֶת לְתַקְשֵׁר אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים לְךָ בֶּאֱמֶת.

שְׁלֵמוּת אֵינָהּ מֻשֶּׂגֶת עַל יְדֵי קְטִיעַת חֵלֶק מֵהֲוָיָתְךָ, אֶלָּא עַל יְדֵי אִחוּד הַנִּגּוּדִים בְּקִרְבְּךָ.

הֱיֵה טוֹב לְכָל אָדָם, כִּי כָּל מִי שֶׁאַתָּה פּוֹגֵשׁ מְנַהֵל קְרָב קָשֶׁה מִשֶּׁלּוֹ.

הַחֲשִׁיבָה הִיא הַשִּׂיחַ שֶׁמְּנַהֶלֶת הַנֶּפֶשׁ עִם עַצְמָהּ.

הַצֶּדֶק הוּא שֶׁכָּל חֵלֶק בַּנֶּפֶשׁ עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ שֶׁלּוֹ מִבְּלִי לְהִתְעָרֵב בִּמְלֶאכֶת זוּלָתוֹ.

הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא לִחְיוֹת בְּהִסְתַּפְּקוּת עִם נֶפֶשׁ שְׁלֵוָה, כִּי לְמִי שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ אֵין מַחְסוֹר לְעוֹלָם.

בִּרְגָעֵינוּ הַחֲשׁוּכִים בְּיוֹתֵר עָלֵינוּ לְהִתְרַכֵּז כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר.

מִי שֶׁמּוֹצֵא נַחַת בִּבְדִידוּת מֻחְלֶטֶת הוּא אוֹ חַיַּת פֶּרֶא אוֹ אֱלֹהִים.

אָנוּ מְנַהֲלִים מִלְחָמָה כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם.

הַשִּׁהוּי הוּא הַתְּרוּפָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לַכַּעַס.

מִי שֶׁסּוֹבֵל לִפְנֵי שֶׁהַדָּבָר הֶכְרֵחִי, סוֹבֵל יוֹתֵר מִן הַדָּרוּשׁ.

הַגּוֹרָל מוֹבִיל אֶת הָרוֹצֶה, וְגוֹרֵר אֶת הַמְסָרֵב.

מִי שֶׁפָּגַע בְּךָ הָיָה אוֹ חָזָק מִמְּךָ אוֹ חַלָּשׁ מִמְּךָ. אִם חַלָּשׁ, חֲמוֹל עָלָיו, אִם חָזָק, חֲמוֹל עַל עַצְמְךָ.

הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי הוּא לֵהָנוֹת מִן הַהֹוֶה, בְּלִי תְּלוּת חֲרֵדָה בֶּעָתִיד.

הָאָדָם הַבּוּר מַאֲשִׁים אֲחֵרִים בְּצָרוֹתָיו, הַמַּתְחִיל לִלְמֹד מַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, וְהֶחָכָם אֵינוֹ מַאֲשִׁים אִישׁ.

כָּל מִי שֶׁמְּסֻגָּל לְהַכְעִיס אוֹתְךָ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת הָאָדוֹן שֶׁלְּךָ.

לְעוֹלָם אַל תֹּאמַר עַל דָּבָר אִבַּדְתִּי אוֹתוֹ, אֶלָּא אֱמֹר הֶחֱזַרְתִּי אוֹתוֹ.

הַחֵרוּת אֵינָהּ מֻשֶּׂגֶת עַל יְדֵי סִפּוּק הַתַּאֲוָה, אֶלָּא עַל יְדֵי בִּטּוּל הַתְּשׁוּקָה.

זְכֹר כִּי שַׂחְקָן אַתָּה בְּמַחֲזֶה שֶׁתָּפַר עֲבוּרְךָ הַבַּמַּאי, תַּפְקִידְךָ הוּא לְשַׂחֵק הֵיטֵב אֶת הַדְּמוּת שֶׁנִּתְּנָה לְךָ.

חָכָם הוּא מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַל מָה שֶׁחָסֵר לוֹ, אֶלָּא שָׂמֵחַ בְּמָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ.

אִם תַּפְנֶה אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּךָ לַדְּבָרִים הַחִיצוֹנִיִּים כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אַחֵר, דַּע שֶׁאִבַּדְתָּ אֶת מַסְלוּל חַיֶּיךָ.

פַּשְׁטוּת, סַבְלָנוּת וְחֶמְלָה, שְׁלוֹשָׁה אֵלֶּה הֵם אוֹצְרוֹתֶיךָ הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

הַדְּמָמָה הִיא מָקוֹר לְעָצְמָה גְּדוֹלָה.

הַאִם יֵשׁ לְךָ סַבְלָנוּת לְהַמְתִּין עַד שֶׁהַבּוֹץ יִשְׁקַע וְהַמַּיִם יִהְיוּ צְלוּלִים?

אִם תָּבִין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים מִשְׁתַּנִּים, לֹא יִהְיֶה דָּבָר שֶׁתְּנַסֶּה לֶאֱחֹז בּוֹ.

כְּשֵׁם שֶׁהַסֶּלַע הַמּוּצָק אֵינוֹ נָע מִפְּנֵי הָרוּחַ, כָּךְ הַחֲכָמִים אֵינָם מִתְרַגְּשִׁים מִשֶּׁבַח אוֹ מִגְּנַאי.

אַל תִּתְעַכֵּב בֶּעָבָר, אַל תַּחְלֹם עַל הֶעָתִיד, רַכֵּז אֶת הַתּוֹדָעָה בָּרֶגַע הַהֹוֶה.

אֵין אֵשׁ כְּמוֹ הַתְּשׁוּקָה, אֵין מִפְלֶצֶת כְּמוֹ הַשִּׂנְאָה, אֵין רֶשֶׁת כְּמוֹ הָאַשְׁלָיָה, וְאֵין נָהָר סוֹעֵר כְּמוֹ הַתַּאֲוָה.

הַסֵּבֶל אֵינוֹ נוֹבֵעַ מִן הַדְּבָרִים עַצְמָם, אֶלָּא מֵהַהִצָּמְדוּת שֶׁלָּנוּ אֲלֵיהֶם.

מֵעֵבֶר לְרַעְיוֹנוֹת שֶׁל מַעֲשֶׂה רַע וּמַעֲשֶׂה טוֹב יֵשׁ שָׂדֶה, אֶפְגֹּשׁ אוֹתְךָ שָׁם.

אֶתְמוֹל הָיִיתִי חָכָם וְרָצִיתִי לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם, הַיּוֹם אֲנִי נָבוֹן וְעַל כֵּן אֲנִי מְשַׁנֶּה אֶת עַצְמִי.

אַל תַּרְגִּישׁ בּוֹדֵד, הַיְּקוּם כֻּלּוֹ שׁוֹכֵן בְּתוֹכְךָ.

הֱיֵה כְּמוֹ עֵץ, וְהַנַּח לֶעָלִים הַמֵּתִים לִנְשֹׁר.

מְכֹר אֶת פִּקְחוּתְךָ, וּקְנֵה פְּלִיאָה תַּחְתֶּיהָ.

הֱיֵה סַבְלָנִי כְּשֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, כִּי הַשַּׁחַר יָבוֹא בְּעִקְבוֹתָיו.

סְגֹר אֶת פִּיךָ וּפְתַח אֶת חַלּוֹן הַנֶּשָׁמָה, הַדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים נֶאֱמָרִים בִּדְמָמָה.

הַנַּח לְעַצְמְךָ לְהִמָּשֵׁךְ בִּדְמָמָה אַחַר מָה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב בֶּאֱמֶת, הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יַטְעֶה אוֹתְךָ.

אָמָּנוּת הַיְּדִיעָה הִיא לָדַעַת מִמַּה לְהִתְעַלֵּם.

הֱיֵה מַכִּיר טוֹבָה עַל כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ, כִּי כָּל אוֹרֵחַ נִשְׁלַח כְּמוֹרֶה דֶּרֶךְ מִמָּקוֹם נִשְׂגָּב.

הַמְּטַפֵּס עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר, צוֹחֵק לְכָל הַטְּרָגֶדְיוֹת, הָאֲמִתִּיּוֹת וְהַמְדֻמְיוֹת.

הַנֻּסְחָה שֶׁלִּי לִגְדֻלָּה בָּאָדָם הִיא אַהֲבַת הַגּוֹרָל, שֶׁלֹּא לִרְצוֹת שֶׁדָּבָר יִהְיֶה אַחֶרֶת, לֹא לְפָנִים, לֹא לְאָחוֹר, וְלֹא לְעוֹלְמֵי עַד.

יֵשׁ רַק זְמַן אֶחָד שֶׁהוּא חָשׁוּב, וְהוּא הַהֹוֶה. זֶהוּ הַזְּמַן הֶחָשׁוּב מִכֹּל מִפְּנֵי שֶׁרַק בּוֹ יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ מַמָּשִׁי.

לְמַעַן הַשֵּׁם, עִצְרוּ לְרֶגַע, הַפְסִיקוּ אֶת עֲבוֹדַתְכֶם וְהַבִּיטוּ סְבִיבְכֶם.

אֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהָבִיא לְךָ שַׁלְוָה מִלְּבַד עַצְמְךָ.

הָלַכְתִּי אֶל הַיְּעָרוֹת כִּי חָפַצְתִּי לִחְיוֹת מִתּוֹךְ כַּוָּנָה, לְהִתְעַמֵּת רַק עִם עֻבְדּוֹת הַחַיִּים הַחִיּוּנִיּוֹת.

יוֹתֵר מֵאַהֲבָה, מִכֶּסֶף וּמִתְּהִלָּה, תְּנוּ לִי אֱמֶת.

חֲיֵה בְּכָל עוֹנָה בְּעוֹדָהּ חוֹלֶפֶת, נְשֹׁם אֶת הָאֲוִיר, שְׁתֵה אֶת הַמַּשְׁקֶה, טְעַם אֶת הַפְּרִי וְהִתְמַסֵּר לְהַשְׁפָּעַת הָאֲדָמָה.

מֵעוֹלָם לֹא מָצָאתִי בֶּן לְוָיָה כֹּה נָעִים כְּמוֹ הַבְּדִידוּת.

עַל הָאָדָם לִשְׁמֹעַ מְעַט מוּסִיקָה, לִקְרוֹא מְעַט שִׁירָה וְלִרְאוֹת תְּמוּנָה יָפָה בְּכָל יוֹם מִיְּמֵי חַיָּיו, כְּדֵי שֶׁדַּאֲגוֹת הָעוֹלָם לֹא יִמְחֲקוּ אֶת חֻשּׁוֹ לַיֹּפִי.

הַשִּׂמְחָה הִיא אֵם כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת.

הַמְּאֻשָּׁר בָּאָדָם, בֵּין אִם הוּא מֶלֶךְ וּבֵין אִם הוּא אִכָּר, הוּא מִי שֶׁמּוֹצֵא שָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ.

אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בִּי לְלֹא רְשׁוּתִי.

הָאִי אַלִּימוּת הִיא הַכֹּחַ הֶעָצוּם בְּיוֹתֵר הָעוֹמֵד לִרְשׁוּת הָאֱנוֹשׁוּת, הִיא עָצְמָתִית יוֹתֵר מִכְּלֵי הַנֶּשֶׁק הַהַרְסָנִיִּים בְּיוֹתֵר.

הַכַּעַס הוּא אוֹיְבָהּ שֶׁל הַשַּׁלְוָה, וְהַגַּאֲוָה הִיא מִפְלֶצֶת הַבּוֹלַעַת כָּל טוֹב.

הָאֱמֶת שׁוֹכֶנֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם, וְעָלָיו לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ שָׁם, וּלְהַנִּיחַ לָהּ לְהַדְרִיךְ אֶת צְעָדָיו.

כַּאֲשֶׁר צָעַדְתִּי דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר שֶׁהוֹבִיל אֶל חֵרוּתִי, יָדַעְתִּי שֶׁאִם לֹא אַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרַי אֶת הַמְּרִירוּת וְאֶת הַשִּׂנְאָה, אֶשָּׁאֵר כָּלוּא בְּבֵית הַסֹּהַר.

אֲנָשִׁים אַמִּיצִים אֵינָם חוֹשְׁשִׁים לִסְלֹחַ, לְמַעַן הַשָּׁלוֹם.

אִם נִפְתַּח בִּמְרִיבָה בֵּין הֶעָבָר לַהֹוֶה, נְגַלֶּה כִּי אִבַּדְנוּ אֶת הֶעָתִיד.

הָאֶתְמוֹל הוּא הִיסְטוֹרְיָה, הַמָּחָר הוּא תַּעֲלוּמָה, וְהַיּוֹם הוּא מַתָּנָה.

הַצֶּדֶק אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת שַׁיָּךְ לְצַד אֶחָד בִּלְבַד, הוּא חַיָּב לִהְיוֹת מַחֲלָקָה שֶׁל שְׁנֵי הַצְּדָדִים.

בְּעוֹד חָשַׁבְתִּי כִּי אֲנִי לוֹמֵד כֵּיצַד לִחְיוֹת, לָמַדְתִּי כֵּיצַד לָמוּת.

הַסַּבְלָנוּת מְגִנָּה מִפְּנֵי עֶלְבּוֹנוֹת כְּפִי שֶׁבְּגָדִים מְגִנִּים מִפְּנֵי הַקּוֹר.

הַשָּׁלוֹם יָכוֹל לָבוֹא רַק כְּתוֹצָאָה טִבְעִית שֶׁל הֶאָרָה כְּלַל עוֹלָמִית.

אִם הָיָה אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ אֶת הַשִּׂנְאָה שֶׁלָּכֶם לְחַשְׁמַל, הִיא הָיְתָה מְאִירָה אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם שְׁקוּעִים כָּל כָּךְ בַּהִתְבּוֹנְנוּת בָּעוֹלָם הַחִיצוֹנִי, עַד שֶׁהֵם עִוְרִים לַחֲלוּטִין לְמָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בְּתוֹכָם פְּנִימָה.

אֵין לִי שִׂמְלָה מִלְּבַד זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹבֶשֶׁת בְּכָל יוֹם. אִם תִּהְיוּ אֲדִיבִים דַּי לָתֵת לִי אַחַת, אָנָּא דַּאֲגוּ שֶׁתִּהְיֶה מַעֲשִׂית וּכְהָה כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִלְבֹּשׁ אוֹתָהּ בַּמַּעְבָּדָה.

לְאֹרֶךְ כָּל חַיַּי, מַרְאוֹתָיו הַחֲדָשִׁים שֶׁל הַטֶּבַע גָּרְמוּ לִי לִשְׂמֹחַ כְּמוֹ יַלְדָּה.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁנוֹת הֶעָמָל הַלָּלוּ, הָיִינוּ מְסוּרִים לַחֲלוּטִין לְמַטְרָתֵנוּ, וְחָיִינוּ בְּשַׁלְוָה גְּמוּרָה לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים.

אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת עִם סָפֵק וְאִי וַדָּאוּת, מְעַנְיֵן הַרְבֵּה יוֹתֵר לִחְיוֹת בְּלֹא לָדַעַת מֵאֲשֶׁר לְהַחְזִיק בִּתְשׁוּבוֹת שֶׁעֲלוּלוֹת לִהְיוֹת שְׁגוּיוֹת.

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת אֶת חַיַּי מֵחָדָשׁ, הָיִיתִי קוֹבֵעַ לְעַצְמִי כְּלָל לִקְרוֹא מְעַט שִׁירָה וּלְהַאֲזִין לְמוּסִיקָה לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ.

אֵין שֶׁמֶשׁ לְלֹא צֵל, וְהֶכְרֵחִי לְהַכִּיר אֶת הַלַּיְלָה.

אִישׁ אֵינוֹ תּוֹפֵס שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הַמַּשְׁקִיעִים אֶנֶרְגְּיָה עֲצוּמָה רַק כְּדֵי לִהְיוֹת רְגִילִים.

אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִהְיוֹת גָּאוֹן, יֵשׁ לִי דַּי טְרָדוֹת בַּנִּסָּיוֹן לִהְיוֹת פָּשׁוּט אָדָם.

הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ הֵעָדֵר מִלְחָמָה, אֶלָּא מִדָּה טוֹבָה הַנּוֹבַעַת מֵעָצְמַת הַנֶּפֶשׁ.

הַפַּחַד אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם לְלֹא תִּקְוָה, וְהַתִּקְוָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם לְלֹא פַּחַד.

אֵין שׁוּם דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁהוּא מִקְרִי, אֶלָּא הַכֹּל נִקְבַּע מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ.

הַקִּנְאָה אֵינָהּ אֶלָּא שִׂנְאָה, בְּמִדָּה שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְהִתְעַצֵּב מֵהַצְלָחָתוֹ שֶׁל אַחֵר.

הַשֶּׁמֶשׁ, עִם כָּל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ, יְכוֹלָה עֲדַיִן לְהַבְשִׁיל אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים כְּאִלּוּ אֵין לָהּ שׁוּם דָּבָר אַחֵר לַעֲשׂוֹת בַּיְּקוּם.

הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְהָבִין אֶת הַשִּׁנּוּי הִיא לִצְלֹל לְתוֹכוֹ, לָנוּעַ יַחַד אִתּוֹ וּלְהִצְטָרֵף לָרִקּוּד.

מַיִם עֲכוּרִים מִתְבַּהֲרִים הֲכִי טוֹב כַּאֲשֶׁר מַנִּיחִים לָהֶם לְנַפְשָׁם.

אֱמוּנָה מַשְׁמָעוּתָהּ לִבְטֹחַ בַּמַּיִם, כְּשֶׁאַתָּה שׂוֹחֶה אֵינְךָ אוֹחֵז בַּמַּיִם כִּי אָז תִּשְׁקַע וְתִטְבַּע, תַּחַת זֹאת אַתָּה מַרְפֶּה וְצָף.

שׁוּם כַּמּוּת שֶׁל חֲרָדָה לֹא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִמַּה שֶּׁעוֹמֵד לִקְרוֹת.

לֹא בָּאתָ לְתוֹךְ הָעוֹלָם הַזֶּה, בָּאתָ מִתּוֹכוֹ, כְּמוֹ גַּל הַיּוֹצֵא מִן הָאוֹקְיָנוֹס.

הַדְּבָרִים הֵם כְּפִי שֶׁהֵם, כְּשֶׁאָנוּ מַבִּיטִים בַּלַּיְלָה אֶל הַיְּקוּם, אֵינָנוּ מַשְׁוִים בֵּין כּוֹכָבִים נְכוֹנִים לִשְׁגוּיִים, אוֹ בֵּין מַעַרְכוֹת כּוֹכָבִים מְסֻדָּרוֹת הֵיטֵב לְבֵין כָּאֵלֶּה שֶׁאֵינָן.

שִׁחְרוּר מִן הַזְּמַן מִתְרַחֵשׁ כַּאֲשֶׁר אָנוּ פּוֹקְחִים אֶת עֵינֵינוּ וְרוֹאִים בִּבְהִירוּת שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן אַחֵר מִלְּבַד הָרֶגַע הַזֶּה.

עָלֵינוּ לְטַפֵּחַ אֶת גַּנֵּנוּ.

כָּל צָרוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם נוֹבְעוֹת מֵחֹסֶר יְכָלְתּוֹ לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט בְּחֶדֶר אֶחָד לְבַדּוֹ.

הַדְּמָמָה הַנִּצְחִית שֶׁל הַמֶּרְחָבִים הָאֵינְסוֹפִיִּים הַלָּלוּ מַפְחִידָה אוֹתִי.

אֵינָנוּ חַיִּים בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם, אֶלָּא תָּמִיד רַק מְקַוִּים לִחְיוֹת, וּבִהְיוֹתֵנוּ מְצַפִּים תָּמִיד לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים, לְעוֹלָם לֹא נִהְיֶה כָּאֵלֶּה.

אִם נִבְחַן אֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, נִגְלֶה כִּי הֵן תָּמִיד עֲסוּקוֹת בֶּעָבָר אוֹ בֶּעָתִיד, וְכִמְעַט לְעוֹלָם אֵינָנוּ חוֹשְׁבִים עַל הַהֹוֶה.

הַסָּחַת הַדַּעַת הִיא הַדָּבָר הַיָּחִיד הַמְנַחֵם אוֹתָנוּ עַל סִבְלוֹתֵינוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּצָרוֹתֵינוּ.

הָאֹשֶׁר קָשֶׁה מְאֹד לִמְצִיאָה בְּתוֹכֵנוּ, וּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי לִמְצִיאָה בְּמָקוֹם אַחֵר.

אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת הוּא עַצְמוֹ רַק כָּל עוֹד הוּא לְבַדּוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב בְּדִידוּת, אֵינוֹ אוֹהֵב חֵרוּת.

הָאָדָם הֶחָכָם יִשְׁאַף לְהִמָּנַע מִכְּאֵב, וְלֹא לִרְדֹּף אַחַר הֲנָאָה.

כָּל שֶׁלְּאָדָם יֵשׁ יוֹתֵר בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, כָּךְ הוּא זָקוּק לְפָחוֹת מִן הַחוּץ.

הַחֲרָדָה הִיא הַסְּחַרְחֹרֶת שֶׁל הַחֵרוּת.

הַתְּפִלָּה אֵינָהּ מְשַׁנָּה אֶת אֱלֹהִים, אֶלָּא מְשַׁנָּה אֶת מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל.

כְּכָל שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי יוֹתֵר בִּתְפִלָּתִי, הָיָה לִי פָּחוֹת וּפָחוֹת מַה לּוֹמַר, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נַעֲשֵׂיתִי שָׁקֵט לַחֲלוּטִין וְהָפַכְתִּי לְמַקְשִׁיב.

טֹהַר הַלֵּב הוּא לִרְצוֹת דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד.

הַגֵּיהִנּוֹם הוּא הָאֲחֵרִים.

אִם אַתָּה מַרְגִּישׁ בּוֹדֵד כְּשֶׁאַתָּה לְבַדְּךָ, הֲרֵי שֶׁאַתָּה בְּחֶבְרָה רָעָה.

הַחֲשִׁיבָה הִיא שִׂיחָה שְׁקֵטָה שֶׁהָאָדָם מְנַהֵל עִם עַצְמוֹ.

בִּבְדִידוּת מַפְרִיָּה הָאָדָם נִמְצָא עִם עַצְמוֹ, אֲבָל בִּבְדִידוּת מְעוֹקֶרֶת הוּא נָטוּשׁ עַל יְדֵי כָּל אָדָם וְגַם עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

הַדִּמְיוֹן הוּא חֲצִי הַמַּחֲלָה, הַשַּׁלְוָה הִיא חֲצִי הַתְּרוּפָה, וְהַסַּבְלָנוּת הִיא הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לְהַבְרָאָה.

הַנֶּפֶשׁ דּוֹמָה לִמְנוֹרַת זְכוּכִית, הַיֶּדַע הוּא הָאוֹר, וְחָכְמַת הָאֱלֹהִים הִיא הַשֶּׁמֶן הַמַּבְעִיר אוֹתָהּ.

הַנְּגִינָה הַמְּאֻזֶּנֶת מְיַשֶּׁבֶת אֶת מַצַּב הָרוּחַ וּמַרְגִּיעָה אֶת מְצוּקוֹת הַנֶּפֶשׁ.

אֵין שׁוּם דָּבָר מִחוּץ לְךָ שֶׁיָּכוֹל לְאַפְשֵׁר לְךָ לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר, חָזָק יוֹתֵר אוֹ חָכָם יוֹתֵר. הַכֹּל נִמְצָא בְּתוֹכְךָ.

קַבֵּל אֶת כָּל הַדְּבָרִים בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהֵם.

שְׁמֹר עַל תּוֹדָעָה שְׁקֵטָה וּצְלוּלָה גַּם בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַקְּרָב הַסּוֹעֵר בְּיוֹתֵר.

אַל תִּקָּשֵׁר בְּקִנְיָנִים אוֹ בִּתְשׁוּקוֹת, שְׁמֹר עַל רוּחַ חָפְשִׁיָּה מִכָּל כֶּבֶל.

הַדָּבָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הוּא לָדַעַת כֵּיצַד לִהְיוֹת שַׁיָּךְ לְעַצְמְךָ.

חַיַּי הָיוּ מְלֵאִים בְּאָסוֹנוֹת נוֹרָאִים, שֶׁמַּרְבִּיתָם מֵעוֹלָם לֹא הִתְרַחֲשׁוּ.

לְהִתְפַּלְסֵף פֵּרוּשׁוֹ לִלְמֹד כֵּיצַד לָמוּת.

הַסִּימָן הַמֻּבְהָק בְּיוֹתֵר לַחָכְמָה הוּא שִׂמְחָה מַתְמֶדֶת.

עָלֵינוּ לְהַשְׁאִיל אֶת עַצְמֵנוּ לַאֲחֵרִים, אַךְ לָתֵת אֶת עַצְמֵנוּ רַק לְעַצְמֵנוּ.

מִי שֶׁמְּפַחֵד מִסֵּבֶל, כְּבָר סוֹבֵל מִמַּה שֶּׁהוּא מְפַחֵד מִמֶּנּוּ.

בְּנֵי הָאָדָם מִתְעַנִּים מִן הַדֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל הַדְּבָרִים, וְלֹא מִן הַדְּבָרִים עַצְמָם.

נַצַּח אֶת עַצְמְךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הָעוֹלָם, וְשַׁנֵּה אֶת רְצוֹנוֹתֶיךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת סִדְרֵי הָעוֹלָם.

חוּץ מִמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ, אֵין שׁוּם דָּבָר הַנִּמְצָא בִּשְׁלִיטָתֵנוּ הַמֻּחְלֶטֶת.

הֱיֵה פִּילוֹסוֹף, אַךְ בְּתוֹךְ כָּל הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁלְּךָ, הֱיֵה עֲדַיִן אָדָם.

חַיָּיו שֶׁל אָדָם אֵינָם בַּעֲלֵי חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר לַיְּקוּם מֵאֲשֶׁר חַיָּיו שֶׁל צֶדֶף.

מָה עוֹד אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף לְאָשְׁרוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנֶּהֱנֶה מִבְּרִיאוּת טוֹבָה, נָקִי מֵחוֹבוֹת וּבַעַל מַצְפּוּן נָקִי?

רְגָשׁוֹת שֶׁלֹּא הֻבְּעוּ לְעוֹלָם אֵינָם מֵתִים, הֵם נִקְבָּרִים בְּעוֹדָם חַיִּים וְעוֹתִידִים לָצֵאת לְאַחַר מִכֵּן בִּדְרָכִים מְכֹעָרוֹת יוֹתֵר.

בְּעִנְיָנִים קְטַנִּים בְּטַח בַּשֵּׂכֶל, בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים בְּטַח בַּלֵּב.

לְעוֹלָם אֵינָנוּ חַסְרֵי הֲגָנָה מוּל הַסֵּבֶל כְּמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים.

הַנֶּשֶׁק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר נֶגֶד הַלַּחַץ הוּא הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּנוּ לִבְחוֹר מַחְשָׁבָה אַחַת עַל פְּנֵי אַחֶרֶת.

קַבָּלַת מָה שֶׁכְּבָר קָרָה הִיא הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לְהִתְגַּבְּרוּת עַל תּוֹצְאוֹתָיו שֶׁל כָּל אָסוֹן.

חֶסְרוֹנָם שֶׁל חֵלֶק מִן הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה הוּא חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִן הָאֹשֶׁר.

זְמַן שֶׁנֶּהֱנֵיתָ לְבַזְבֵּז אֵינוֹ זְמַן מְבֻזְבָּז.

הָעִסּוּק בִּרְכוּשׁ, יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, הוּא שֶׁמּוֹנֵעַ מִבְּנֵי הָאָדָם לִחְיוֹת בְּחֵרוּת וּבַאֲצִילוּת.

אֶחָד הַסִּימָנִים לְהִתְמוֹטְטוּת עֲצַבִּים קְרֵבָה הוּא הָאֱמוּנָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ שֶׁל אָדָם הִיא חֲשׁוּבָה עַד מְאֹד.

הַקִּנְאָה הִיא אֶחָד הַגּוֹרְמִים הֶעָצְמָתִיִּים בְּיוֹתֵר לְחֹסֶר אֹשֶׁר.

דּוֹר שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לָשֵׂאת שִׁעֲמוּם יִהְיֶה דּוֹר שֶׁל אֲנָשִׁים קְטַנִּים.

אֶחָד הַחֻקִּים הַבְּסִיסִיִּים שֶׁל הַיְּקוּם הוּא שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מֻשְׁלָם. שְׁלֵמוּת פָּשׁוּט אֵינָהּ קַיֶּמֶת. לְלֹא חֹסֶר שְׁלֵמוּת, לֹא אַתֶּם וְלֹא אֲנִי הָיִינוּ קַיָּמִים.

שִׁכְחוּ אֶת הָעוֹלָם וְאֶת כָּל עִנְיָנָיו וַאֲנָשָׁיו, וּשְׁקְעוּ בְּשַׁלְוָה מֻחְלֶטֶת וּבִמְנוּחָה שְׁלֵמָה.

הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּסִדְרֵי הַיְּקוּם הַמֻּפְלָא מַדְרִיכָה אֶת הָאָדָם אֶל הַטּוֹב וּמְרוֹמֶמֶת אֶת נַפְשׁוֹ.

מִי לֹא יִתְמַלֵּא יִרְאַת כָּבוֹד כַּאֲשֶׁר יַחֲזֶה בַּמִּבְנֶה הַמֻּשְׁלָם שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁבּוֹ הַכֹּל סָדוּר בְּחָכְמָה עִלָּאִית?

כַּדּוּר הָאָרֶץ וְהַיַּמִּים מְהַוִּים יַחַד גּוּף עָגֹל אֶחָד, הַמִּתְמַזֵּג בְּהַרְמוֹנְיָה שְׁלֵמָה.

הַכֹּל זוֹרֵם וְשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ נִשְׁאָר עוֹמֵד.

מִתּוֹךְ הַנִּגּוּד נוֹלֶדֶת הַהַרְמוֹנְיָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר.

קָשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּכַּעַס, כִּי כָּל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא קוֹנֶה בִּמְחִיר הַנֶּפֶשׁ.

הַזְּמַן הוּא יֶלֶד הַמְשַׂחֵק בְּאַבְנֵי מִשְׂחָק, מַלְכוּתוֹ שֶׁל יֶלֶד.

אִם יֵשׁ לְךָ גַּן וְסִפְרִיָּה, אֵין לְךָ חִסָּרוֹן בְּדָבָר.

אֵין מָתוֹק מֵאוֹר הָאֱמֶת.

מַצְפּוּן שָׁקֵט שֶׁל כַּוָּנָה טוֹבָה הוּא הַנֶּחָמָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר.

הַיֹּפִי יַצִּיל אֶת הָעוֹלָם.

אֻמְלָלוּת רַבָּה בָּאָה לָעוֹלָם בִּגְלַל בִּלְבּוּל וּדְבָרִים שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא מַעֲנֶה וּלְלֹא הִדַּבְּרוּת.

הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹר לְחֹסֶר הָאֹשֶׁר.

הֱיֵה סַבְלָנִי כְּלַפֵּי כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ פָּתוּר בְּלִבְּךָ, וְנַסֵּה לֶאֱהֹב אֶת הַשְּׁאֵלוֹת עַצְמָן. חֲיֵה אֶת הַשְּׁאֵלוֹת כָּעֵת, וְאוּלַי בְּבוֹא הַיּוֹם תִּחְיֶה בְּהַדְרָגָה אֶל תּוֹךְ הַתְּשׁוּבָה.

הַנַּח לַכֹּל לִקְרוֹת לְךָ, יֹפִי וְאֵימָה. פָּשׁוּט הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת, שׁוּם רֶגֶשׁ אֵינוֹ סוֹפִי.

אוּלַי כָּל מָה שֶׁמַּפְחִיד אוֹתָנוּ הוּא, בְּעָמְקוֹ הַפְּנִימִי בְּיוֹתֵר, דָּבָר חֲסַר אוֹנִים הַמְּבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתֵנוּ.

הַבְּדִידוּת הִיא כְּמוֹ גֶּשֶׁם, הִיא עוֹלָה מִן הַיָּם לִקְרַאת עֶרֶב, וְיוֹרֶדֶת עַל הָעִיר בַּשָּׁעוֹת שֶׁבָּהֶן כָּל הַדְּרָכִים פּוֹנוֹת אֶל הַבֹּקֶר.

הַכֹּל הוּא נְשִׂיאָה בָּרֶחֶם וְאָז הוֹלָדָה. לְהַנִּיחַ לְכָל רֹשֶׁם וּלְכָל נִיצוֹץ שֶׁל רֶגֶשׁ לְהַשְׁלִים אֶת עַצְמוֹ בְּחֹשֶׁךְ, בַּבִּלְתִּי נִתְפָּס, עַד לְרֶגַע הַהַבְשָׁלָה.

חֹשֶׁךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְגָרֵשׁ חֹשֶׁךְ, רַק הָאוֹר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת. שִׂנְאָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְגָרֵשׁ שִׂנְאָה, רַק הָאַהֲבָה יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת זֹאת.

הַסְּלִיחָה אֵינָהּ מַעֲשֶׂה חָד פַּעֲמִי, הִיא עֶמְדָּה קְבוּעָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.

הֶחְלַטְתִּי לִדְבֹּק בָּאַהֲבָה, הַשִּׂנְאָה הִיא מַשָּׂא כָּבֵד מִדַּי לִנְשׂוֹא.

הָאֱמוּנָה הִיא הַצִּפּוֹר הַמַּרְגִּישָׁה אֶת הָאוֹר וְשָׁרָה כַּאֲשֶׁר הַשַּׁחַר עֲדַיִן אָפֵל.

עֲנָנִים מְרַחֲפִים אֶל תּוֹךְ חַיַּי, לֹא כְּדֵי לָשֵׂאת מָטָר אוֹ לְהָבִיא סְעָרָה, אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹסִיף צֶבַע לִשְׁמֵי הַשְּׁקִיעָה שֶׁלִּי.

הַפַּרְפַּר אֵינוֹ סוֹפֵר חֳדָשִׁים אֶלָּא רְגָעִים, וְיֵשׁ לוֹ דַּי זְמָן.

הַמָּוֶת אֵינוֹ כִּבּוּי שֶׁל הָאוֹר, הוּא רַק כִּבּוּי שֶׁל הַמְּנוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהִגִּיעַ הַשַּׁחַר.

הַנַּח לְחַיֶּיךָ לִרְקֹד בְּקַלּוּת עַל קְצוֹת הַזְּמָן, כְּמוֹ טַל עַל קְצֵה עָלֶה.

אֵין זֶה מַדָּד לִבְרִיאוּת לִהְיוֹת מֻתְאָם הֵיטֵב לְחֶבְרָה חוֹלָה עֲמֻקּוֹת.

חֵרוּת וְאַהֲבָה הוֹלְכוֹת יַחְדָּו, אַהֲבָה אֵינָהּ תְּגוּבָה. אִם אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ רַק מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, הֲרֵי זוֹ עִסְקָה בִּלְבַד.

כְּדֵי לְהָבִין אֶת הַבִּלְתִּי נִתְפָּס, הַתּוֹדָעָה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שְׁקֵטָה וּדְמוּמָה לַחֲלוּטִין.

הַהַשְׁוָאָה הִיא תַּמְצִית הַפַּחַד.

אִם תַּתְחִיל לְהָבִין מָה אַתָּה בֶּאֱמֶת מִבְּלִי לְנַסּוֹת לְשַׁנּוֹת זֹאת, מָה שֶׁאַתָּה יַעֲבֹר שִׁנּוּי עָמֹק מֵעַצְמוֹ.

בְּתוֹךְ עַצְמְךָ נִמְצָא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אִם תֵּדַע כֵּיצַד לְהַבִּיט וְלִלְמֹד, הַדֶּלֶת שָׁם וְהַמַּפְתֵּחַ בְּיָדְךָ.

הַסֵּדֶר נוֹצָר בְּאֹפֶן טִבְעִי כַּאֲשֶׁר אַתָּה מֵבִין אֶת הָאִי סֵדֶר בְּקִרְבְּךָ.

לִהְיוֹת פָּגִיעַ פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת חַי. כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ בּוֹנֶה חוֹמוֹת הֲגָנָה, שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּךָ בֶּאֱמֶת.

הָרֶגַע הַהֹוֶה הוּא הָרֶגַע הַיָּחִיד שֶׁבּוֹ הַחַיִּים בֶּאֱמֶת זְמִינִים לָנוּ.

שַׁלְוָה הִיא כָּל צַעַד. הַזֹּהַר הַמַּבְרִיק שֶׁל הַחַיִּים נִמְצָא מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ בְּכָל פְּסִיעָה.

חַיֵּךְ, נְשֹׁם וְהַאֵט אֶת קִצְבְּךָ. אֵין שׁוּם מָקוֹם שֶׁעָלֶיךָ לָרוּץ אֵלָיו.

אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ אֶל הַשָּׁלוֹם, הַשָּׁלוֹם הוּא הַדֶּרֶךְ עַצְמָהּ.

אַל תְּבַזְבֵּז אֶת זְמַנְּךָ בְּחִפּוּשׂ אַחַר מִכְשׁוֹל, יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁאֵין שׁוּם מִכְשׁוֹל.

אֵינְךָ צָרִיךְ לָצֵאת מֵחַדְרְךָ. שֵׁב לְיַד שֻׁלְחַנְךָ וְהַקְשֵׁב. הֱיֵה שָׁקֵט לַחֲלוּטִין וּבוֹדֵד, וְהָעוֹלָם יַצִּיעַ אֶת עַצְמוֹ לְפָנֶיךָ.

לֶאֱהֹב אֶת עַצְמְךָ זוֹ רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל פָּרָשַׁת אַהֲבָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת כָּל הַחַיִּים.

הַחַיִּים הֵם הִתְפַּתְּחוּת מַתְמֶדֶת, וּכְכָל שֶׁאָנוּ מַרְחִיקִים לָלֶכֶת כָּךְ אָנוּ מְסֻגָּלִים לִתְפֹּס אֱמֶת עֲמֻקָּה יוֹתֵר.

שִׁמְרוּ עַל צְלִילוּת הַדַּעַת בְּלֵב הַמְּהוּמָה, שֶׁכֵּן הַהַרְמוֹנְיָה נוֹלֶדֶת מִתּוֹךְ מִשְׁמַעַת עַצְמִית.

אַל תִּירְאוּ מִן הַדְּמָמָה שֶׁבָּהּ הַתְּבוּנָה מַשְׁמִיעָה אֶת קוֹלָהּ.

אֲנִי מוֹדֵד כָּל תְּנוּעָה שְׁמֵימִית בְּמִסְפָּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַטֶּבַע שָׂמֵחַ בְּיַחַס וּבְמִדָּה.

הַמְּבַקְשִׁים אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַרְמוֹנְיָה פְּנִימִית חַיָּבִים לִלְמֹד לְכַוֵּן אֶת נַפְשָׁם, כִּכְלִי מֵיתָרִים, לְמוּסִיקַת הַכּוֹכָבִים.

רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר, בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלָיִם.

הַדְּמָמָה הִיא קוֹלוֹ הַנִּשְׁמָע שֶׁל הַנֶּצַח.

עֹשֶׁר מְיֻתָּר יָכוֹל לִקְנוֹת רַק מוֹתָרוֹת. כֶּסֶף אֵינוֹ נִדְרָשׁ כְּדֵי לִקְנוֹת אֲפִלּוּ צֹרֶךְ אֶחָד שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.

הַדְּמָמָה לְבַדָּהּ רְאוּיָה לְהִשָּׁמַע, יֵשׁ בָּהּ עֹמֶק וּפוֹרִיּוּת כְּמוֹ בַּאֲדָמָה טוֹבָה.

יֵשׁ לִי שֶׁפַע שֶׁל חֶבְרָה בְּבֵיתִי, בִּמְיֻחָד בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר אִישׁ אֵינוֹ בָּא לְבַקֵּר.

בְּנַחַת הַגּוּף וּבְשַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ, כָּל מַדְרֵגוֹת הַחַיִּים שָׁווֹת כִּמְעַט, וְהַקַּבְּצָן הַמִּתְחַמֵּם בַּשֶּׁמֶשׁ בְּצַד הַדֶּרֶךְ נֶהֱנֶה מֵאוֹתוֹ בִּטָּחוֹן שֶׁעֲבוּרוֹ נִלְחָמִים מְלָכִים.

בְּמַצָּב שֶׁל שְׁתִיקָה מוֹצֵאת הַנֶּפֶשׁ נְתִיב בְּאוֹר בָּהִיר יוֹתֵר, וּמָה שֶׁחֲמַקְמַק וּמַטְעֶה מִתְבָּרֵר בִּצְלִילוּת גְּמוּרָה.

מַדּוּעַ תְּבַקֵּשׁ לִנְדֹּד לְמֶרְחַקִּים? הֲרֵי הַטּוֹב קָרוֹב כָּל כָּךְ. לְמַד רַק לֶאֱחֹז בָּאֹשֶׁר, כִּי הָאֹשֶׁר תָּמִיד נִמְצָא שָׁם.

שְׁתִיקָה בִּשְׁעַת כַּעַס מְגִינָה עַל הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל מַעֲנֶה מְחֻכָּם.

חַיִּים שְׁקֵטִים בַּכְּפָר, עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹעֶלֶת, סְפָרִים, מוּסִיקָה וְאַהֲבַת הַזּוּלַת, זוֹהִי תְּמוּנַת הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי.

מָה שֶׁנָּחוּץ לָנוּ אֵינוֹ אֶלָּא בְּדִידוּת פְּנִימִית גְּדוֹלָה, לָלֶכֶת לְתוֹךְ עַצְמְךָ וּלְהִשָּׁאֵר שָׁם בִּדְמָמָה שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת מִבְּלִי לִפְגּוֹשׁ אִישׁ.

יָדִיד דּוֹמֵם שֶׁל מֶרְחַקִּים רַבִּים, הַרְגֵּשׁ כֵּיצַד נְשִׁימָתְךָ עוֹד מַרְחִיבָה אֶת הֶחָלָל.

לִהְיוֹת כָּאן זֶה מֻפְלָא. הָעוֹלָם מָלֵא בְּשֶׁפַע שֶׁל חַיִּים, וַאֲפִלּוּ בַּדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר טְמוּנָה נֶחָמָה גְּדוֹלָה.

עָנִי וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ הוּא עָשִׁיר, וְעָשִׁיר דַּיּוֹ. אֲבָל עֹשֶׁר לְלֹא קֵץ הוּא דַּל כְּמוֹ חֹרֶף עֲבוּר מִי שֶׁמְּפַחֵד תָּמִיד פֶּן יֵעָנִי.

בַּדְּמָמָה לָמַדְתִּי לְהַקְשִׁיב לְעַצְמִי, בְּטֶרֶם אֶשְׁמַע אֶת שִׁפּוּטָם שֶׁל אֲחֵרִים.

כְּדֵי שֶׁנִּשּׂוּאִין יַצְלִיחוּ, חַיֶּבֶת לִהְיוֹת תְּחוּשָׁה עֲמֻקָּה שֶׁל שִׁוְיוֹן בֵּין בְּנֵי הַזּוּג, מִבְּלִי שֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם יְנַסֶּה לִשְׁלֹט בָּאַחֵר.

חַיִּים שְׁקֵטִים הֵם סִימַן הֶכֵּר שֶׁל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, וְתַעֲנוּגֵיהֶם אֵינָם מִסּוּג הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים מַרְהִיבִים לְעֵינֵי הַמַּבִּיט מִבַּחוּץ.

הֵעָדֵר כָּל מַחְסוֹר הוּא מִדַּת הָאֱלֹהוּת, וְהַהִסְתַּפְּקוּת בַּמֻּעָט בְּיוֹתֵר הִיא הַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר אֵלֶיהָ.

הַתָּא הוּא מָקוֹם אִידֵאָלִי לִלְמֹד לְהַכִּיר אֶת עַצְמְךָ, לַחְקֹר בְּאֹפֶן מַעֲמִיק אֶת תַּהֲלִיכֵי מַחְשַׁבְתְּךָ וְרִגְשׁוֹתֶיךָ.

רִבּוּי דְּבָרִים מַרְבֶּה מַבּוֹי סָתוּם, מוּטָב לִשְׁמֹר עַל הַדְּמָמָה שֶׁבַּמֶּרְכָּז.

דִּבּוּר מֻעָט הוּא דַּרְכּוֹ שֶׁל הַטֶּבַע. רוּחַ סְעָרָה אֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת בֹּקֶר שָׁלֵם, וְגֶשֶׁם עַז אֵינוֹ יוֹרֵד יוֹם תָּמִים.

אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיְּלָדֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ יִחְיוּ לָעַד, אַתָּה כְּסִיל, שֶׁכֵּן אַתָּה מְבַקֵּשׁ שְׁלִיטָה עַל מָה שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתְךָ, וְרוֹצֶה שֶׁמָּה שֶׁשַּׁיָּךְ לַטֶּבַע יִהְיֶה שֶׁלְּךָ.

קַל לְשַׁבֵּחַ אֶת מַהֲלַךְ הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם, אִם רַק יֵשׁ בְּךָ שְׁתֵּי אֵלֶּה: הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת בִּבְהִירוּת אֶת מָה שֶׁאֵרַע, וְלֵב שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַכִּיר טוֹבָה.

אִם רְצוֹנְךָ בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ, עֲשֵׂה מְעַט. אֱמֹר וַעֲשֵׂה רַק אֶת מָה שֶׁהֶכְרֵחִי, וְהַנַּח לְכָל הַשְּׁאָר.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת, אֶפְשָׁר גַּם לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים. אִם נִגְזַר עָלֶיךָ לִחְיוֹת בְּאַרְמוֹן, הֲרֵי שֶׁגַּם בְּאַרְמוֹן תּוּכַל לִחְיוֹת בִּפְשִׁיטוּת.

כָּל מָה שֶׁמְּבִיאוֹת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה הוּא פְּרִי מְבֹרָךְ עֲבוּרִי. מִמֵּךְ הַכֹּל נוֹבֵעַ, בָּךְ הַכֹּל קַיָּם, וְאֵלַיִךְ הַכֹּל שָׁב.

אֵין אָדָם נֶחְשָׁב לְחָכָם רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְבֶּה לְדַבֵּר. מִי שֶׁשָּׁלֵו, חָפְשִׁי מִשִּׂנְאָה וּמִפַּחַד, הוּא הַנִּקְרָא חָכָם בֶּאֱמֶת.

כְּדֵי לְהַקְשִׁיב בֶּאֱמֶת חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דְּמָמָה פְּנִימִית, חֵרוּת מִן הַמַּאֲמָץ לִצְבֹּר, וּתְשׂוּמַת לֵב רְגוּעָה.

בִּדְמָמַת הַתּוֹדָעָה קַיֶּמֶת פְּעֻלָּה מִסּוּג אַחֵר לַחֲלוּטִין, פְּעֻלָּה שֶׁאֵינָהּ נוֹלֶדֶת מִתּוֹךְ הַמַּחְשָׁבָה.

הַשְּׁתִיקָה חִיּוּנִית לָנוּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ אֲוִיר, וּכְמוֹ שֶׁצְּמָחִים זְקוּקִים לְאוֹר. אִם תּוֹדַעְתֵּנוּ עֲמוּסָה מִלִּים וּמַחְשָׁבוֹת, לֹא נוֹתָר מָקוֹם לַחַיִּים.

רַבִּים מֵאִתָּנוּ מְפַחֲדִים מִן הַדְּמָמָה, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְפַחֲדִים מִמַּה שֶּׁנִּפְגֹּשׁ בְּתוֹכֵנוּ כַּאֲשֶׁר נַעֲצֹר.

כְּבָר עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ דַּי וְהוֹתֵר תְּנָאִים כְּדֵי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים, אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לָרוּץ אֶל הֶעָתִיד כְּדֵי לִמְצֹא שֶׁפַע.

רַק כַּאֲשֶׁר אַתָּה שָׁקֵט דַּיֶּךָּ, אַתָּה מְסֻגָּל לִשְׁמֹעַ אֶת הַקְּרִיאָה הָעֲמֻקָּה הַבָּאָה מִתּוֹכְךָ וּמִן הָעוֹלָם.

חֲבִיבִין יִסּוּרִין.

אַל תִּכָּנֵס לְבֵיתְךָ פִּתְאוֹם, כָּל שֶׁכֵּן לְבֵית חֲבֵרְךָ.

אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם? אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

אַל תֵּשֵׁב בְּגָבְהָהּ שֶׁל עִיר וְתִשְׁנֶה.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה.

כְּלַל הַפְּרִישׁוּת הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ הֶכְרֵחִי לָאָדָם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה נִמְנָע מִמֶּנּוּ.

טָהֳרַת הַלֵּב הִיא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל הָאָדָם שׁוּם כַּוָּנָה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ אוֹ לִכְבוֹדוֹ, אֶלָּא הַכֹּל יִהְיֶה מְכֻוָּן לַטּוֹב הָאֲמִתִּי.

וְהַקַּנְאָה גַּם הִיא אֵינָהּ אֶלָּא סִכְלוּת גָּמוּר, כִּי אֵין הַמִּתְקַנֵּא מַרְוִיחַ כְּלוּם לְעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מַפְסִיד לַאֲשֶׁר הוּא מִתְקַנֵּא בּוֹ, אֶלָּא לְעַצְמוֹ הוּא מַפְסִיד.

הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד מְשַׁעְבֵּד אֶת חֵרוּתוֹ לַאֲחֵרִים, כִּי שַׁלְוַת רוּחוֹ וּמַצַּב נַפְשׁוֹ תְּלוּיִים בְּמַה שֶּׁיֹּאמְרוּ וִידַבְּרוּ עָלָיו בְּנֵי הָאָדָם.

אִלּוּ הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ, לֹא הָיָה מִתְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ כְּלָל, כִּי יָדַע שֶׁמַּה שֶּׁלּוֹ שֶׁלּוֹ וּמַה שֶּׁלַּחֲבֵרוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ.

אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת חַיָּה בַּלֵּב וּבַנְּשָׁמָה, אַהֲבַת כָּל הָאָדָם בִּיחוּד, וְאַהֲבַת כָּל הָעַמִּים כֻּלָּם, חֲפֵצִי תְּקוּמָתָם וְהִתְרוֹמְמוּתָם.

כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה מְאִירָה, אֲפִלּוּ שָׁמַיִם עוֹטֵי עֲרָפֶל מוֹרִידִים אוֹר נָעִים.

הַתְּשׁוּבָה הָרָאשִׁית, שֶׁהִיא מְאִירָה אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים מִיָּד, הִיא שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם אֶל עַצְמוֹ, אֶל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וּמִיָּד יָשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים.

הַשָּׁלוֹם הוּא שְׁלֵמוּת הַכֹּל, וּשְׁלֵמוּת הַכֹּל הִיא שֶׁיִּמָּצְאוּ בוֹ כָּל הַחֲלָקִים וְכָל הַנְּטִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְיִתְאַחֲדוּ יַחַד לִבְנִיָּה שְׁלֵמָה.

הָרָצוֹן הַטּוֹב הוּא הַכֹּל. הוּא הַמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ שֶׁמִּמֶּנּוּ צוֹמְחִים כָּל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְכָל הַחָכְמָה כֻּלָּהּ.

כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַגְּבוּל הַצַּר שֶׁל הַפְּרָטִיּוּת שֶׁלּוֹ וּמַרְגִּישׁ אֶת חַיֵּי הַכְּלָל, מִתְמַלֵּאת נַפְשׁוֹ שִׂמְחָה וְשַׁלְוָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת.

הַהַקְשָׁבָה לַנְּשָׁמָה הִיא יְסוֹד הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי הַקּוֹל הַפְּנִימִי שֶׁבָּאָדָם לְעוֹלָם אֵינוֹ מַטְעֶה.

הַמַּחְשָׁבוֹת הַגְּדוֹלוֹת מַרְחִיבוֹת אֶת הַלֵּב וּמְרוֹמְמוֹת אֶת רוּחַ הָאָדָם מִכָּל קַטְנוּת.

הַכַּעַס מְסַלֵּק אֶת הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, וּמַשְׁקִיעַ אֶת הָאָדָם בְּעִוָּרוֹן פְּנִימִי.

כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מִתְעַלֶּה בִּידִיעָתוֹ וּבְמוּסָרוֹ, הוּא מִתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַרְגִּישׁ אֶת אַחְדוּת הַהֲוָיָה.

הָרַע אֵינֶנּוּ כֹּחַ עַצְמִי הָעוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא מִקְרֶה שֶׁל קַטְנוּת וְהֶעְדֵּר הָאוֹר.

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, שִׁוִּיתִי הוּא לְשׁוֹן הַשְׁוָאָה, שֶׁכָּל מְאֹרָעוֹת הָעוֹלָם יִהְיוּ שָׁוִים אֶצְלוֹ, בֵּין כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִין אוֹתוֹ וּבֵין כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ.

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, הוּא הַחֹמֶר שֶׁל הַגּוּף שֶׁהוּא שׂוֹנֵא אֶת הַנְּשָׁמָה. לֹא תַעֲזֹב אוֹתוֹ בְּסִגּוּפִים לְשָׁבְרוֹ, אֶלָּא עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, לְבָרְרוֹ וּלְזַכְּכוֹ.

מִי שֶׁבָּא לִידֵי כַּעַס מַרְאֶה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הָאֱמוּנָה, שֶׁאִלּוּ הָיָה מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא, לֹא הָיָה כּוֹעֵס עַל שׁוּם אָדָם.

יֵשׁ שְׁתִיקָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַדִּבּוּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַמַּחְשָׁבָה דְּבוּקָה בָּעֶלְיוֹנִים אֵין הַמִּלִּים יְכוֹלוֹת לְהַכִּיל אֶת הָאוֹר.

עִקַּר הָעֲבוֹדָה הִיא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בְּעֵינָיו כְּאַיִן וּכְאֶפֶס, כִּי אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹכֶנֶת אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ בִּטֵּל אֶת יֵשׁוּתוֹ.

מָשָׁל לִמְנַגֵּן בִּכְלִי שִׁיר בְּקוֹל נָעִים, וְכָל הַשּׁוֹמְעִים רוֹקְדִים מֵחֲמַת הַנִּגּוּן, וּבָא חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל, וְנִרְאוּ לוֹ הָרוֹקְדִים כִּמְשֻׁגָּעִים.

קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל יְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וִיכַוֵּן לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד כְּנַפְשׁוֹ, שֶׁאִם אֵין אַהֲבָה בֵּין אֲנָשִׁים אֵין הַתְּפִלָּה עוֹלָה.

אַל יַרְבֶּה אָדָם בְּתַעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים שֶׁמַּחֲלִישִׁים אֶת הַגּוּף, אֶלָּא יַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא בְּכֹחַ וּבְחִיּוּת וּבִבְרִיאוּת הַגּוּף.

כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד בִּתְפִלָּה אוֹ בְּלִמּוּד, יַחְשֹׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם שׁוּם נִבְרָא מִלְּבַד הַבּוֹרֵא וְהוּא בִּלְבַדּוֹ.

הַשִּׂמְחָה בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב גְּדוֹלָה מִן הַמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ, שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה נִפְתָּחִים כָּל הַשְּׁעָרִים.

אֵין רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה, אֶלָּא כָּל מָה שֶׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם שָׁרְשׁוֹ טוֹב, וְרַק בְּרִחוּקוֹ הוּא נִרְאֶה כְּרַע.

בְּכִיָּה הִיא רָעָה מְאֹד, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲבוֹד אֶת הַבּוֹרֵא בְּשִׂמְחָה, אֶלָּא אִם כֵּן הִיא בְּכִיָּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְתַעֲנוּג.

בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל, יִשְׁכַּח אֶת גּוּפוֹ וְאֶת כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיַחְשֹׁב שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נְשָׁמָה שֶׁנִּכְנְסָה לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּטָּחוֹן אֲמִתִּי בַּבּוֹרֵא, אֵינוֹ דּוֹאֵג עַל יוֹם מָחָר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזָּן אוֹתוֹ הַיּוֹם כָּךְ יְפַרְנְסוֹ מָחָר.

כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם קוֹמָה אַחַת שְׁלֵמָה, וּכְשֶׁאֵיבָר אֶחָד כּוֹאֵב מַרְגִּישִׁים כָּל הָאֵיבָרִים כֻּלָּם.

הַצִּיּוֹנוּת הִיא שִׁיבָה אֶל הַיַּהֲדוּת עוֹד לִפְנֵי הַשִּׁיבָה לְאֶרֶץ הַיְּהוּדִים.

אֵין עָתִיד נִבְנֶה מִתּוֹךְ כַּעַס עַל הֶעָבָר, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשְׁקָעָה שְׁקֵטָה בַּיְּסוֹדוֹת שֶׁל הַמָּחָר.

הַמִּדְבָּר נוֹתֵן לָאָדָם אֶת הַתְּחוּשָׁה שֶׁל הַבְּרִיאָה מֵרֵאשִׁיתָהּ, שָׁם נִמְדָּד הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, מוּל הַטֶּבַע וּמוּל מַצְפּוּנוֹ.

הַשִּׂמְחָה בַּהִתְבּוֹנְנוּת וּבַהֲבָנָה הִיא מַתְּנָתוֹ הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַטֶּבַע.

הַחַדְגּוֹנִיּוּת וְהַבְּדִידוּת שֶׁל חַיִּים שְׁקֵטִים מְעוֹרְרוֹת אֶת הַמּוֹחַ הַיּוֹצֵר.

אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב לְעוֹלָם עַל הֶעָתִיד, הוּא מַגִּיעַ מַהֵר מַדַּי בְּלֹאו הָכִי.

הַבְּדִידוּת מַכְאִיבָה בִּימֵי הַנְּעוּרִים, אַךְ מְעַנֶּגֶת בִּימֵי הַבַּגְרוּת.

הָאִידֵאָלִים שֶׁהֵאִירוּ אֶת דַּרְכִּי וְהֶעֱנִיקוּ לִי אֹמֶץ לַעֲמֹד מוּל הַחַיִּים בְּשִׂמְחָה, הָיוּ חֶסֶד, יֹפִי וֶאֱמֶת.

אָדָם מְאֻשָּׁר מְרֻצֶּה מִדַּי מִן הַהֹוֶה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת עַל הֶעָתִיד.

רְכוּשׁ, הַצְלָחָה חִיצוֹנִית וּמוֹתָרוֹת נִרְאוּ לִי תָּמִיד נְקָלִים. אֲנִי מַאֲמִין כִּי אֹרַח חַיִּים פָּשׁוּט וְצָנוּעַ הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲבוּר כָּל אָדָם, טוֹב לַגּוּף וְטוֹב לַנֶּפֶשׁ.

הַכֹּל נִקְבַּע מֵרֹאשׁ, הַהַתְחָלָה כְּמוֹ גַּם הַסּוֹף, בִּידֵי כֹּחוֹת שֶׁאֵין לָנוּ שְׁלִיטָה עֲלֵיהֶם. כֻּלָּנוּ רוֹקְדִים לְפִי נִגּוּן מִסְתּוֹרִי, הַמֻּשְׁמָע מֵרָחוֹק בִּידֵי נַגָּן בִּלְתִּי נִרְאֶה.

מָנִיעַ אֶחָד מֵהַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר הַמּוֹבִילִים אֶת הָאָדָם אֶל הָאָמָּנוּת וְאֶל הַמַּדָּע הוּא הַבְּרִיחָה מֵחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם עַל מַכְאוֹבֵיהֶם וַעֲצִיבוּתָם הַשּׁוֹמֵמָה.

עֶרְכּוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל בֶּן אֱנוֹשׁ נִקְבָּע בְּעִקָּר עַל פִּי הַמִּדָּה שֶׁבָּהּ הִשִּׂיג שִׁחְרוּר מִן הָעַצְמִי.

אָנוּ כְּמֵהִים לְרִגּוּשִׁים חֲדָשִׁים, אַךְ מַהֵר מְאֹד נַעֲשִׂים אֲדִישִׁים אֲלֵיהֶם. פִּלְאֵי הָאֶתְמוֹל הוֹפְכִים כַּיּוֹם לְעִנְיָן שֶׁבְּשִׁגְרָה.

עַל כָּל אָדָם לִרְאוֹת אֶת גּוּפוֹ כְּמַתָּנָה יְקָרָה מִפָּז, יְצִירַת מוֹפֵת שֶׁל יֹפִי וּמְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת הַמִּתְעַלָּה מֵעַל לַבִּינָה הָאֱנוֹשִׁית.

אֵין זוֹ הָעֲבוֹדָה עַצְמָהּ שֶׁמַּתִּישָׁה אוֹתִי, אֶלָּא הַהַפְרָעוֹת הַבִּלְתִּי פּוֹסְקוֹת וּמַאֲבָקֵי הָעֲסָקִים הַשּׁוֹחֲקִים אֶת כֹּחִי.

מִיַּלְדוּת נֶאֱלַצְתִּי לְרַכֵּז תְּשׂוּמַת לֵב בְּעַצְמִי, וְהַדָּבָר לִמֵּד אוֹתִי לְהַעֲרִיךְ אֶת עֶרְכָּהּ שֶׁל הַהִתְבּוֹנְנוּת הַפְּנִימִית לְשִׁמּוּר הַחַיִּים וּלְהַשָּׂגַת מַטָּרוֹת.

קִנְאָה הִיא חֵטְא טִפְּשִׁי בִּמְיֻחָד, מִפְּנֵי שֶׁבְּנִגּוּד לְכָל חֵטְא אַחֵר, אֵין בָּהּ אֲפִלּוּ קֻרְטוֹב שֶׁל הֲנָאָה.

תַּפְקִידֵנוּ הוּא לִמְצֹא מְעַט דְּבָרִים נְבוֹנִים לַעֲשׂוֹת, וְלֹא לְהַדְבִּיק אֶת כָּל מָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם.

אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ זְמַן רַב, כִּמְעַט בְּכָל יוֹם, פָּשׁוּט כְּדֵי לָשֶׁבֶת וְלַחְשֹׁב.

סְתִירוֹת, אִם מְבִינִים וּמְקַבְּלִים אוֹתָן כָּרָאוּי, רַק מַעֲשִׁירוֹת אוֹתָנוּ.

הַבְּדִידוּת הִיא הַתַּחְתִּית הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל מַצַּב הָאָדָם. הָאָדָם הוּא הַיְּצוּר הַיָּחִיד הַיּוֹדֵעַ כִּי הוּא בּוֹדֵד, וְהַיָּחִיד הַמְבַקֵּשׁ אֶת הָאַחֵר.

נִצְחוֹנָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הָאַהֲבָה הוּא הַהַשְׁלָמָה עִם הַזְּמַן.

אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לְמַהֵר. אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לִנְצוֹץ. אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לִהְיוֹת אַף אֶחָד זוּלַת עַצְמְךָ.

אֵין אָדָם יָכוֹל לַחְשֹׁב הֵיטֵב, לֶאֱהֹב הֵיטֵב אוֹ לִישׁוֹן הֵיטֵב, אִם לֹא סָעַד אֶת לִבּוֹ כָּרָאוּי.

הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה אוּלַי אֵינָהּ בָּאָה לְעוֹלָם. תַּחַת זֹאת יֵשׁ נִסִּים קְטַנִּים שֶׁל יוֹם יוֹם, הֶאָרוֹת, גַּפְרוּרִים הַנִּדְלָקִים לְפֶתַע בַּחֹשֶׁךְ.

אִם אֵינְךָ אוֹהֵב דָּבָר מָה, שַׁנֵּה אוֹתוֹ. אִם אֵינְךָ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ, שַׁנֵּה אֶת גִּישָׁתְךָ.

יְדִידוּת הִיא רֶגֶשׁ רְצִינִי, הַנִּשְׂגָּב בְּכָל הָרְגָשׁוֹת, שֶׁכֵּן הִיא מְבֻסֶּסֶת עַל עִקָּרוֹן וּמִתְחַשֶּׁלֶת עִם הַזְּמַן.

הַתּוֹדָעָה לְעוֹלָם תִּהְיֶה בִּלְתִּי יַצִּיבָה כַּאֲשֶׁר רַק דֵּעוֹת קְדוּמוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת לָהּ מִשְׁעָן.

חִלּוּקֵי דֵּעוֹת לְעוֹלָם אֵינָם צְרִיכִים לְהוֹבִיל לְאֵיבָה, וְאִם זֶה קוֹרֶה, עָלֵינוּ לִשְׁאֹף לְיַשְּׁבָם בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם.

הַדְּאָגָה לְעַצְמִי אֵינָהּ פִּנּוּק, הִיא שִׁמּוּר עַצְמִי, וְזֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁל קְרָב.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם מְאֻשָּׁרִים בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהֵם מַחְלִיטִים לִהְיוֹת.

הַהַשְׁוָאָה הִיא הַגַּנֶּבֶת שֶׁל הַשִּׂמְחָה.

אֵיזוֹ מִיתָה הִיא הַטּוֹבָה מִכֻּלָּן? זוֹ שֶׁאֵינָהּ צְפוּיָה.

חָיִיתִי דַּי זְמַן, הֵן לְפִי הַטֶּבַע וְהֵן עֲבוּר הַתְּהִלָּה.

הָעַיִן שֶׁדַּרְכָּהּ אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאֱלֹהִים הִיא אוֹתָהּ הָעַיִן שֶׁדַּרְכָּהּ אֱלֹהִים רוֹאֶה אוֹתִי, עֵינִי וְעֵין הָאֱלֹהִים עַיִן אַחַת הֵן.

אֵין מוֹצְאִים אֶת הָאֱלֹהִים בַּנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי הוֹסָפַת דָּבָר, אֶלָּא עַל יְדֵי הַפְחָתָה וּגְרִיעָה.

אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם הַדּוֹמֶה לֵאלֹהִים כְּמוֹ הַדְּמָמָה.

מָה שֶׁאָדָם קוֹלֵט בְּהִתְבּוֹנְנוּת שְׁקֵטָה, עָלָיו לִשְׁפֹּךְ הַחוּצָה בְּאַהֲבָה.

הַמַּעֲשֶׂה הַחִיצוֹנִי לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה קָטָן, אִם הַמַּעֲשֶׂה הַפְּנִימִי הוּא גָּדוֹל.

עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת עַצְמְךָ וּלְשַׁחְרֵר אֶת כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹזֵב אֶת עַצְמוֹ לֹא עָזַב דָּבָר.

אָדָם שֶׁהִשְׁתַּחְרֵר מֵאֲחִיזָה אֵינוֹ זָקוּק לְדָבָר, שֶׁכֵּן מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּי בּוֹ, וּבְכָל דָּבָר הוּא מוֹצֵא אֶת הַכֹּל.

הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הַדְּבָרִים נִבְרָאִים, וְהָרֶגַע שֶׁבּוֹ אֲנִי מְדַבֵּר, עֹמֶק אֶחָד הֵם, וְאֵין בַּנֶּצַח אֶלָּא רֶגַע הֹוֶה אֶחָד בִּלְבַד.

אַל יְבַהֶלְךָ דָּבָר, אַל יַפְחִידְךָ דָּבָר. הַכֹּל חוֹלֵף, הָאֱלֹהִים אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה. הַסַּבְלָנוּת מַשִּׂיגָה הַכֹּל.

הַהִתְקַדְּמוּת אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּרִבּוּי מַחְשָׁבוֹת, אֶלָּא בְּרִבּוּי אַהֲבָה.

הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אֶלָּא לַיְלָה אֶחָד שֶׁל לִינָה בְּפֻנְדָּק עָלוּב.

יְדִיעַת עַצְמְךָ הִיא הַלֶּחֶם שֶׁחַיָּב לְהִתְלַוּוֹת אֶל כָּל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים.

בְּעֵת עִמּוּת בֵּין הַלֵּב לְבֵין הַשֵּׂכֶל, לְכוּ בְּעִקְבוֹת הַלֵּב.

אַל תְּגַנּוּ אִישׁ. אִם בִּיכָלְתְּכֶם לְהוֹשִׁיט יָד עוֹזֶרֶת, עֲשׂוּ זֹאת, וְאִם לָאו, בָּרְכוּ אֶת אַחֵיכֶם וְהַנִּיחוּ לָהֶם לָלֶכֶת בְּדַרְכָּם.

הַהִתְעוֹרְרוּת הָעַצְמִית שֶׁלְּךָ הִיא הַשֵּׁרוּת הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַעֲנִיק לָעוֹלָם.

הַדְּמָמָה מְדַבֶּרֶת תָּמִיד, הִיא זֶרֶם שֶׁל שָׂפָה שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק לְעוֹלָם.

הָאֹשֶׁר הוּא טִבְעֲךָ הָאֲמִתִּי. אֵין פְּסוּל בַּתְּשׁוּקָה אֵלָיו, הַמִּשְׁגֶּה הוּא לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בַּחוּץ בְּעוֹד הוּא שׁוֹכֵן בִּפְנִים.

הַתּוֹדָעָה אֵינָהּ אֶלָּא צְרוֹר שֶׁל מַחְשָׁבוֹת, וְכָל הַמַּחְשָׁבוֹת כֻּלָּן נוֹבְעוֹת מִן הַמַּחְשָׁבָה עַל הָאֲנִי.

אֵין עָבָר וְאֵין עָתִיד, קַיָּם רַק הָרֶגַע הַהֹוֶה. חֲקִירַת הֶעָבָר וְהֶעָתִיד מִבְּלִי לָדַעַת אֶת הַהֹוֶה דּוֹמָה לִסְפִירַת צִלְלֵי הַדְּבָרִים.

הַנַּח לְמָה שֶׁבָּא לָבוֹא, וּלְמָה שֶׁהוֹלֵךְ לָלֶכֶת. גַּלֵּה מָה נִשְׁאָר תָּמִיד.

הַנִּסָּיוֹן לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁגִּלִּיתָ אֶת עַצְמְךָ, דּוֹמֶה לְכִסּוּי הָאָרֶץ כֻּלָּהּ בְּעוֹר כְּדֵי לֹא לִדְרֹךְ עַל קוֹצִים. פָּשׁוּט בְּהַרְבֵּה לִנְעֹל מִנְעָלִים.

אִם תִּהְיֶה שָׁרוּי בְּשַׁלְוָה, תִּמְצָא אֶת הַשָּׁלוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו תֵּלֵךְ. הָעוֹלָם אֵינוֹ אֶלָּא הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁל מַצָּבְךָ הַפְּנִימִי.

הַשַּׁלְוָה הִיא הַטֶּבַע הָאֲמִתִּי שֶׁלָּנוּ, כָּל מָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ הוּא רַק לְהַפְרִיעַ לָהּ.

מַדּוּעַ תִּדְאַג לֶעָתִיד כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ מַכִּיר כָּרָאוּי אֲפִלּוּ אֶת הַהֹוֶה? דְּאַג לַהֹוֶה, וְהֶעָתִיד כְּבָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ.

עֲבוּר יְצוּרִים קְטַנִּים כָּמוֹנוּ, עָצְמַת הַמֶּרְחָב הָאֵינְסוֹפִי נִסְבֶּלֶת רַק בְּאֶמְצָעוּת הָאַהֲבָה.

זו לא המחשבה שמבלבלת אותך, אלא המחשבה השנייה.

תשוקה היא חוזה שאתה חותם עם עצמך להיות אומלל עד שתשיג את מה שאתה רוצה.

מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי, וְנָכְרִי לִבְנֵי עַמִּי.

מָה שֶׁשֶּׁלִּי – שֶׁלִּי, וּמָה שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁלִּי יַגִּיעַ עַד אֵלַי. הַכֹּל מֵאֵת ה׳ יִתְבָּרַךְ. אֵין בִּיכָלְתִּי לָדַעַת חֶשְׁבּוֹנוֹת שָׁמַיִם, אַךְ צָרִיךְ אֲנִי לְהַאֲמִין בְּכָל רוּחִי וְנִשְׁמָתִי שֶׁה׳ מְסַדֵּר אֶת הַכֹּל לְטוֹבָה. אֵין מְדֻיָּק מִשָּׁעוֹן שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם.

כולנו חייבים לאחוז באידיאל שינחה את התנהגותנו ויבטיח לנו סיפוק, אבל אין זה משנה אם הוא של אמונה, של אמנות, של מדע או של כל דבר אחר, כל עוד הוא ממלא את תפקידו של כוח שמשחרר מן החומר.

המאמץ האנושי החשוב ביותר הוא השאיפה למוסריות במעשינו. האיזון הפנימי שלנו, ואפילו עצם קיומנו, תלויים בה. רק מוסריות במעשינו יכולה להעניק לחיים יופי וכבוד.

אני סוס לעגלה יחידה, לא עשוי למשיכה בזוג או בצוות. מעולם לא השתייכתי בכל לבי למדינה, לחוג חברים, ואפילו לא למשפחתי שלי.

מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה.

היום יצאתי מכל החרדות. או יותר נכון, זרקתי אותן, כי הן היו בתוכי, בתפיסות שלי, ולא בחוץ.

אל תטרידו את עצמכם בציור חייכם כולם. אל תאספו במחשבתכם את כל הצרות שבאו ושעוד יבואו, אלא שאלו על כל קושי בהווה: מה בזה בלתי נסבל וגדול מכוחי?

לפעמים אפילו לחיות זה מעשה של אומץ.

אין אנו זקוקים כל כך לעזרת חברינו, כמו לוודאות שהם יעזרו לנו.

אל יהסס אדם ללמוד חוכמה בנעוריו, ואל יתעייף מלחפש אותה בזקנתו, כי אין אדם שהוא צעיר או זקן מדי לבריאות הנפש.

האלימות היא מפלטו האחרון של חסר הכישרון.

הבעיות הגדולות והחשובות ביותר בחיים הן בעיקרן בלתי פתירות. אי אפשר לפתור אותן, רק לצמוח מעבר להן.

אמנות החוכמה היא אמנות הידיעה ממה להתעלם.

עלינו לשמור לעצמנו חדר אחורי משלנו, חופשי לגמרי, שבו נקים את חירותנו האמיתית, את מפלטנו ואת בדידותנו העיקריים.

ההולך הטוב אינו משאיר עקבות.

להיות ער פירושו להיות חי. עוד לא פגשתי אדם שהיה ער לגמרי.

מול התקפת הצחוק שום דבר לא יכול לעמוד.

ללא סליחה, ללא שחרור מתוצאות מעשינו, יכולתנו לפעול הייתה מוגבלת, כביכול, למעשה אחד ויחיד שלא היינו מתאוששים ממנו לעולם.

טובה מאלף מילים ריקות מילה אחת המביאה שלווה.

תמיד תהיתי איך זה שכל אדם אוהב את עצמו יותר מכל השאר, ובכל זאת מייחס פחות ערך לדעתו שלו על עצמו מאשר לדעת אחרים עליו.

קצרי ימים הם המשבח והמשובח, הזוכר והנזכר.

כל אדם חי רק את הרגע הזה, שהוא נקודה שאי אפשר לחלק, וכל שאר חייו כבר עבר או שאינו ודאי.

כשהנסיבות אילצו אותך להתערער, חזור מהר אל עצמך, ואל תישאר מחוץ לקצב זמן רב יותר ממה שהאילוץ נמשך. כך תשלוט בהרמוניה טוב יותר, כשתשוב אליה שוב ושוב.

כמה מגוחך וזר הוא מי שמופתע מכל דבר שקורה בחיים.

כמה טרחה חוסך לעצמו מי שאינו מביט לראות מה שכנו אומר או עושה או חושב, אלא רק במה שהוא עצמו עושה, שיהיה צודק וטהור.

כשאתה ניגש למעשה כלשהו, הזכר לעצמך מה טבעו. אם אתה הולך לבית המרחץ, צייר לעצמך מה שקורה שם בדרך כלל: אנשים שמתיזים מים, אנשים שדוחפים, אנשים שצועקים, אנשים שגונבים.

כשמישהו פוגע בך או מדבר עליך רעה, זכור שהוא עושה זאת או אומר זאת מתוך רושם שכך נכון לו לעשות.

אילו מסר מישהו את גופך לעובר אורח, ודאי היית כועס. ואינך מתבייש למסור את נפשך לכל מי שמגדף אותך, כדי שתתבלבל ותיטרף?

אתה זקוק לשינוי של הנפש, לא לשינוי של האקלים.

שמחה אמיתית, האמן לי, היא עניין רציני.

אהב את חייך, דלים ככל שיהיו.

היו לי שלושה כיסאות בביתי: אחד לבדידות, שניים לחברות, שלושה לחברה.

קל לחיות בעולם לפי דעת העולם, וקל לחיות בבדידות לפי דעתנו, אבל האדם הגדול הוא זה ששומר בתוך ההמון, במתיקות מושלמת, על העצמאות של הבדידות.

מתינות: הימנע מן הקצוות, והימנע מלהתרעם על פגיעות במידה שנדמה לך שהן ראויות לה.

אין דבר שחורט משהו בזיכרוננו עמוק כל כך כמו הרצון לשכוח אותו.

אין שום דוגמה לארץ שהרוויחה ממלחמה ממושכת.

כעס יכול להפוך עם הזמן לשמחה, ורוגז יכול להתחלף בשביעות רצון. אבל ממלכה שנחרבה לא תקום עוד לעולם.

הכובד הוא שורש הקלות, והשקט הוא השליט על התנועה.

האדם העליון שבע רצון ושלו, והאדם הקטן מלא תמיד מצוקה.

רוב בני האדם מייחסים את הערך הגבוה ביותר דווקא למה שאחרים חושבים, ודואגים לכך יותר מאשר למה שמתרחש בתודעתם שלהם.

המים שאתה נוגע בהם בנהר הם האחרונים מאלה שעברו והראשונים מאלה שבאים. כך גם הזמן ההווה.

אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד, וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.

בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה ה' לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי.

לעולם איננו מאושרים כל כך, ולא אומללים כל כך, כפי שאנו מדמים.

היינו מרוויחים יותר אילו הנחנו לאחרים לראות אותנו כפי שאנחנו, מאשר אילו ניסינו להיראות כפי שאיננו.

הקנאה שלנו נמשכת תמיד זמן רב יותר מן האושר של אלה שאנו מקנאים בהם.

את המזל יש לנהל כמו את הבריאות: ליהנות ממנו כשהוא טוב, להתאזר בסבלנות כשהוא רע, ולעולם לא לפנות לתרופות קיצוניות אלא בשעת צורך קיצוני.

בנקמה אדם רק משתווה לאויבו, אבל כשהוא עובר עליה לסדר היום, הוא נעלה עליו.

אפשר לזכות באישורם של אנשים אחרים אם עושים את הנכון ומתאמצים מאוד, אבל האישור שלנו עצמנו שווה פי מאה, ועדיין לא נמצאה דרך להשיג אותו.

כשם שגופים נראים גדולים יותר מבעד לערפל, כך מעשים נראים גדולים מכפי שהם מבעד לכעס.

אם נכון היום שהוא פגע בך כך, זה יהיה נכון גם מחר וגם ביום שאחריו, ושום נזק לא ייגרם אם תדחה את העונש לזמן מה.

מדוע אתה חד כל כך בהבחנה אפילו באסונותיך שלך, ושוקד כל כך לחדש אותם ולהעמידם לנגד עיניך, בעוד שאינך מפנה לעולם את מחשבתך אל הדברים הטובים שיש לך ושאתה נהנה מהם?

תשוקותינו מופרזות ואינן תואמות את יכולתנו להשיגן, וכמו מפרשים גדולים מממדי הספינה, הן רק עוזרות להפוך אותה על פיה.

לא ארשה לשום אדם, יהיה צבעו אשר יהיה, להצר את נפשי ולהשפיל אותה בכך שיגרום לי לשנוא אותו.

הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אי אפשר לראות אותם ואפילו לא לגעת בהם, אפשר רק להרגיש אותם בלב.

העושר שהטבע דורש מוגבל וקל להשגה, אבל העושר של הדמיונות הריקים מתרחק עד אינסוף.

הצדיק נהנה משלוות הנפש הגדולה ביותר, ואילו מי שאינו צודק מלא אי שקט עמוק.

דברים רבים שהיו משהו, כשהניחו להם, נעשו כלום; ואחרים שהיו כלום, משום שהתייחסו אליהם, נעשו הרבה.

מי שמנצח את כעסו, גובר על האויב הגדול ביותר.

התרופה לעוולות היא השכחה.

מעט מאוד אנשים, אם לדייק, חיים בהווה; רובם עסוקים בהכנות לחיות בזמן אחר.

סיבות קטנות מספיקות כדי להטריד אדם, כשאין סיבות גדולות בדרך. בהיעדר בול עץ, הוא ייכשל בקש.

מוח חזק רואה את הדברים בממדיהם האמיתיים; מוח חלש מביט בהם דרך זכוכית מגדלת, שכמו המיקרוסקופ, עושה מפרעוש פיל.

כמה כאב גרמו לנו הרעות שלא קרו מעולם!

שום דבר אינו אומלל, אלא המחשבה עושה אותו לכזה; ולהפך, כל גורל מאושר, אם נושאים אותו בשוויון נפש.

הכנסה שנתית עשרים לירות, הוצאה שנתית תשע עשרה לירות תשע עשרה שילינג ושישה פני, התוצאה אושר. הכנסה שנתית עשרים לירות, הוצאה שנתית עשרים לירות ושישה פני, התוצאה אומללות.

תמיד העדפתי עליזות על פני צהלה. הצהלה דומה להבזק ברק, הפורץ מבעד לאפלת העננים ונוצץ לרגע; העליזות מקיימת מעין אור יום בנפש, וממלאת אותה בשלווה יציבה ומתמדת.

אנשים אומרים: "אי אפשר לשלוט במחשבות." אבל אפשר.

כל הקדושים המעונים מאושרים, כי ההתנהגות שלהם והעקרונות שלהם תואמים.

מי שאין לו מטרה מרכזית בחייו נופל טרף קל לדאגות קטנות, לפחדים, לצרות ולרחמים עצמיים.

שלוות הנפש היא אחת מאבני החן היפות של החוכמה. היא פרי של מאמץ ארוך וסבלני בשליטה עצמית.

שליטה עצמית היא כוח; מחשבה נכונה היא שליטה; שלווה היא עוצמה.

הצרות באות אלינו לעיתים רחוקות יחסית; אנחנו אלה שהולכים אליהן.

אנחנו שומעים לעיתים קרובות על אנשים שקרסו מעבודה מרובה, אבל בתשעה מקרים מתוך עשרה הם סובלים בעצם מדאגה או מחרדה.

עיסוק יתר, בבית הספר או במכללה, בכנסייה או בשוק, הוא סימן לחיוניות לקויה.

הכעס הוא טירוף קצר; משול ברוחך.

את השמיים הם מחליפים, לא את נפשם, אלה הממהרים לעבור את הים.

זכור לשמור על נפש שקולה בעת קושי.

צריך לחיות מיום ליום, לשכוח הרבה.

לעליזות יש כוח סיכה נפלא. היא מאריכה את חיי המכונה האנושית, כמו שחומרי סיכה מאריכים את חיי המכונות הדוממות.

אני רוצה להקרין בריאות, עליזות, אומץ רגוע ורצון טוב.

אני רוצה לחיות בלי שנאה, גחמה, קנאה, צרות עין ופחד. אני רוצה להיות פשוט, ישר, גלוי, טבעי, נקי במחשבה ובגוף.

אולי התרופה הטובה ביותר לפחד המוות היא להרהר בכך שלחיים יש התחלה לא פחות מאשר סוף. היה זמן שבו לא היינו; וזה אינו מעורר בנו דאגה.

אל לנו לוותר במהירות על אחיזתנו בעבר, כשאולי לא נותר לנו כמעט דבר אחר שיקשור אותנו לקיום.

זהו נחמתם של חברים, שגם אם אפשר לומר עליהם שמתו, חברותם וחברתם נוכחות במובן הטוב ביותר לנצח, כי הן אלמותיות.

רעש מיותר הוא אפוא הצורה האכזרית ביותר של היעדר טיפול, שאפשר להמיט על חולה או על בריא.

חשש, אי ודאות, המתנה, ציפייה ופחד מהפתעה מזיקים לחולה יותר מכל מאמץ.

שביעות רצון אינה בהוספת עוד דלק, אלא בהורדת מעט מהאש.

אם לא הייתי אלכסנדר, הייתי דיוגנס.

שוטים! אינם יודעים כמה החצי רב יותר מן השלם.

את מה שקשה לך לשאת, התרגל אליו, ותישא אותו היטב.

יש עונג מסוים בבכי; בדמעות הכאב מגיע למיצוי ונשטף החוצה.

בקש נפש אמיצה, שאין בה פחד מוות, שרואה בסוף החיים אחת ממתנות הטבע, שיכולה לשאת כל עמל, שאינה יודעת כעס ואינה חושקת בדבר.

אני מראה לך את מה שתוכל לתת לעצמך: הנתיב היחיד אל חיים שלווים עובר, בלי ספק, דרך המידה הטובה.

לילדים אין עבר ואין עתיד, והם נהנים מן ההווה, דבר שכמעט אינו קורה לנו.

יש אנשים שרוצים דבר מסוים בלהט ובנחישות כאלה, שמרוב פחד להחמיץ אותו, הם אינם שוכחים לעשות שום דבר שנדרש כדי להחמיץ אותו.

נפש גדולה עומדת מעל העלבון, העוול, הכאב והלעג; והייתה בלתי פגיעה, אילולא סבלה מתוך חמלה.