ציטוטים על פשטות וענווה

אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם

אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ

אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה

מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי־מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים

טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר

טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, טוֹב אֶרֶךְ־רוּחַ מִגְּבַהּ־רוּחַ

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף

לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב

הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה

קַל יוֹתֵר לִלְמֹד תַּלְמוּד שָׁלֵם מִלְּשַׁנּוֹת מִדָּה אַחַת

אָדָם מְדַבֵּר בְּרֶגַע אֶחָד מַה שֶּׁלֹּא יְתַקֵּן בְּשָׁנִים

אֲנִי יוֹדֵעַ דָּבָר אֶחָד — שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ

הַנִּצָּחוֹן הָרִאשׁוֹן וְהַטּוֹב מִכֹּל הוּא לְנַצֵּחַ אֶת עַצְמְךָ

הַכַּעַס דּוֹמֶה לְגַחַל שֶׁאַתָּה אוֹחֵז בְּיָדְךָ כְּדֵי לְהַשְׁלִיכוֹ עַל אַחֵר

שְׁמַע הָאֱמֶת מִמִּי שֶׁאֲמָרָהּ

כולם חושבים לשנות את העולם, אך איש אינו חושב לשנות את עצמו.

אין גדולה במקום שאין בו פשטות, טוב ואמת.

היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם.

אף אחד לא יכול לגרום לך להרגיש נחות בלי הסכמתך.

אל תהיו כל כך צנועים — אינכם גדולים כל כך.

הַכָּרַת הַטּוֹב אֵינָהּ רַק הַמִּדָּה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן — הִיא אֵם כָּל הַמִּדּוֹת

הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה... וְהִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹלְכִים בָּהּ הַחֲכָמִים.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כְּקָנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כְּאֶרֶז.

קְשׁוֹט עַצְמְךָ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קְשׁוֹט אֲחֵרִים.

אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם.

דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם.

וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ.

נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ.

לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ.

כָּל הַמִּתְיַעֵץ בַּזְּקֵנִים אֵינוֹ נִכְשָׁל

לֹא לִשְׁרָרָה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, אֶלָּא לְעַבְדוּת אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם

גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד – זֶה הִלֵּל הַזָּקֵן. אָמַר: לִרְחֹץ בְּבֵית הַמַּרְחָץ מִצְוָה הִיא, שֶׁהֲרֵי הַנֶּפֶשׁ מִתְאַכְסֶנֶת בְּתוֹךְ הַגּוּף.

מָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ

עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים

כָּל מִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ; וְכָל מִי שֶׁמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

אֵין עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִמִּי שֶׁמִּתְנַהֵג בִּפְשִׁיטוּת וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ

יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּאֲבַק רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.

אִם רִאשׁוֹנִים כִּבְנֵי מַלְאָכִים, אָנוּ כִבְנֵי אֲנָשִׁים; וְאִם רִאשׁוֹנִים כִּבְנֵי אֲנָשִׁים, אָנוּ כַּחֲמוֹרִים.

אַנְתְּ הוּא חַד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן, עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל.

אֵין אָדָם רוֹאֶה נִגְעֵי עַצְמוֹ

אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.

אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.

עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ.

אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.

עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ.

מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.

אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם.

יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ, וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם.

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ: עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה. וּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע: עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה.

עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.

הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָסוּק אֶחָד, אוֹ דִבּוּר אֶחָד, אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָבוֹד.

אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד. יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם, וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: הַנּוֹי, וְהַכֹּחַ, וְהָעֹשֶׁר, וְהַכָּבוֹד, וְהַחָכְמָה, וְהַזִּקְנָה, וְהַשֵּׂיבָה, וְהַבָּנִים, נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם.

אַל תְּבַזְבֵּז עוֹד זְמַן בְּוִכּוּחִים עַל מָהוּ אָדָם טוֹב, פָּשׁוּט הֱיֵה כָּזֶה.

אִם רָאִיתִי רָחוֹק יוֹתֵר, הֲרֵי זֶה מִפְּנֵי שֶׁעָמַדְתִּי עַל כִּתְפֵיהֶם שֶׁל עֲנָקִים.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כֵּיצַד אֲנִי נִרְאֶה לָעוֹלָם, אַךְ לְעַצְמִי נִדְמֶה שֶׁהָיִיתִי רַק כְּיֶלֶד הַמְשַׂחֵק עַל שְׂפַת הַיָּם, הַמּוֹצֵא חַלּוּק נַחַל חָלָק יוֹתֵר אוֹ קוֹנְכִיָּה יָפָה, בְּעוֹד אוֹקְיָנוֹס הָאֱמֶת הַגָּדוֹל מִשְׂתָּרֵעַ לְפָנַי וְאֵינוֹ נֶחְקָר.

אִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִלְמֹד אֶת מָה שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁהוּא כְּבָר יוֹדֵעַ.

אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁפְּלוֹנִי מְדַבֵּר עָלֶיךָ רָעוֹת, אַל תִּתְנַצֵּל, אֶלָּא הָשֵׁב: הוּא וַדַּאי לֹא יָדַע אֶת שְׁאָר חֶסְרוֹנוֹתַי, אַחֶרֶת לֹא הָיָה מַזְכִּיר רַק אֵלֶּה.

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן דּוֹרֵשׁ מֵעַצְמוֹ, הָאָדָם הַנָּחוּת דּוֹרֵשׁ מֵאֲחֵרִים.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה אָדָם רָאוּי, שְׁאַף לְהִדַּמּוֹת לוֹ; כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה אָדָם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, הַבֵּט פְּנִימָה וּבְחַן אֶת עַצְמְךָ.

הַיּוֹדֵעַ אֵינוֹ מְדַבֵּר, הַמְּדַבֵּר אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

הַמַּנְהִיג הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא זֶה שֶׁבְּקִיּוּמוֹ בְּקוֹשִׁי מַרְגִּישִׁים, וּכְשֶׁמְּלַאכְתּוֹ נִשְׁלֶמֶת, יֹאמְרוּ הָאֲנָשִׁים: עָשִׂינוּ זֹאת בְּעַצְמֵנוּ.

אַל תְּזַלְזֵל בַּטּוֹב וְתֹאמַר לֹא יַגִּיעַ אֵלַי. טִפָּה אַחַר טִפָּה מִתְמַלֵּא כַּד הַמַּיִם, וְהֶחָכָם מִתְמַלֵּא בְּטוֹב מִצְּעָדִים קְטַנִּים.

חַיֵּינוּ מִתְבַּזְבְּזִים עַל יְדֵי פְּרָטִים מְיֻתָּרִים, פַּשְּׁטוּ, פַּשְּׁטוּ.

הַחַלָּשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִסְלֹחַ לְעוֹלָם, הַסְּלִיחָה הִיא תְּכוּנָתָם שֶׁל הַחֲזָקִים.

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לִמְצֹא אֶת עַצְמְךָ הִיא לְאַבֵּד אֶת עַצְמְךָ בְּשֵׁרוּת אֲחֵרִים.

אֹמֶץ לֵב הוּא מָה שֶׁנִּדְרָשׁ כְּדֵי לָקוּם וּלְדַבֵּר, אֹמֶץ לֵב הוּא גַּם מָה שֶׁנִּדְרָשׁ כְּדֵי לָשֶׁבֶת וּלְהַקְשִׁיב.

הַפַּשְׁטוּת הִיא הַתִּחְכּוּם הָעִלָּאִי.

מַעֲלוֹתֵינוּ וְחֶסְרוֹנוֹתֵינוּ אֵינָם נִתָּנִים לְהַפְרָדָה, כְּמוֹ כֹּחַ וְחֹמֶר, כַּאֲשֶׁר הֵם נִפְרָדִים, הָאָדָם אֵינֶנּוּ עוֹד.

אִי אֶפְשָׁר לְקַוּוֹת לִבְנוֹת עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר מִבְּלִי לְשַׁפֵּר אֶת פְּנֵי הַיָּחִיד. לְשֵׁם כָּךְ, כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ חַיָּב לַעֲבֹד עַל שִׁפּוּרוֹ הָעַצְמִי.

אֲנִי מַעֲדִיף שֶׁיִּהְיוּ לִי שְׁאֵלוֹת שֶׁלֹּא נִתָּן לַעֲנוֹת עֲלֵיהֶן, מֵאֲשֶׁר תְּשׁוּבוֹת שֶׁלֹּא נִתָּן לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן.

הַבַּעֲרוּת מְיַלֶּדֶת בִּטָּחוֹן עַצְמִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַיֶּדַע.

יִרְאַת ה׳ רֵאשִׁית דָּעַת, חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.

כִּי ה׳ יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.

אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ, יְרָא אֶת ה׳ וְסוּר מֵרָע.

אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן.

וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר, וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי. וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי, וְלִמְלַמְּדַי לֹא הִטֵּיתִי אָזְנִי.

שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה׳, וְשֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת נַפְשׁוֹ. עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר, וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי.

גַּאֲוָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי.

תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה׳, וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה.

חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֺת, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט.

בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה.

אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר.

אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת, וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת.

רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה, וְאֶת נוֹעָצִים חָכְמָה.

רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר, וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד.

בָּז לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא, וּמְחוֹנֵן עֲנָוִים אַשְׁרָיו.

פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב.

יִרְאַת ה׳ מוּסַר חָכְמָה, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת עֲנָוִים, מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים.

לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה.

לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל.

מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי, טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי.

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה, לְנֶגֶד ה׳.

עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עֹשֵׂה כֻלָּם ה׳.

הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי.

אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ.

שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ.

אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד. כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה, מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב.

נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם, מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת.

רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.

חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו, מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם.

יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ, נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ.

מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב, וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ.

חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר, וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ.

בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט.

גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד.

כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי.

דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו, וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ.

אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ, יָד לְפֶה.

דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.

כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן, וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ.

יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ.

הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד, הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר.

טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם, מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד.

אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים.

כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ.

כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל, מַה יֹּתֵר לָאָדָם.

כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל, אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם, מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים.

אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.

כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ.

בַּאֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא, וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא.

הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים, גַּם אַהֲבָה גַם שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם.

לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם.

מִי שֶׁיִּתְרַחֵק מִגֹּבַהּ הַלֵּב עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן וְיִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר, נִקְרָא חָסִיד.

אֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד.

לֹא יִלְבַּשׁ בִּגְדֵי מְלָכִים שֶׁהַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם, וְלֹא בִּגְדֵי עֲנִיִּים הַמְבַזִּים אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם, אֶלָּא בְּגָדִים בֵּינוֹנִיִּים נָאִים.

מָחַל לוֹ בְּלִבּוֹ, וְלֹא שְׂנָאוֹ וְלֹא הוֹכִיחוֹ, הֲרֵי זוֹ מִדַּת חֲסִידוּת.

לְעוֹלָם לֹא יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶלָּא רַכּוֹת, וְיִנְהֹג בָּהֶן מִנְהַג כָּבוֹד.

רָאוּי לָאָדָם לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל אֵצֶל הַמְּבִינִים דִּבְרֵי הֶבֶל וְתוֹהוּ.

אֵין לִי שׁוּם כִּשָּׁרוֹן מְיֻחָד, אֲנִי רַק סַקְרָן בְּצוּרָה נִלְהֶבֶת.

שֻׁלְחָן, כִּסֵּא, קְעָרַת פֵּרוֹת וְכִנּוֹר, מָה עוֹד צָרִיךְ אָדָם כְּדֵי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר?

חַיִּים שְׁקֵטִים וּצְנוּעִים מְבִיאִים יוֹתֵר שִׂמְחָה מֵאֲשֶׁר מִרְדָּף אַחַר הַצְלָחָה הַקָּשׁוּר בְּאִי שֶׁקֶט מַתְמִיד.

לִירֹא מִן הַמָּוֶת אֵינוֹ אֶלָּא לַחְשֹׁב עַצְמְךָ לְחָכָם בְּשָׁעָה שֶׁאֵינְךָ כָּזֶה.

אִם יָכוֹל מִישֶׁהוּ לְהוֹכִיחַ לִי שֶׁאֲנִי טוֹעֶה בְּמַחְשַׁבְתִּי אוֹ בְּמַעֲשַׂי, אֶשְׂמַח לְהִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁכֵּן אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הֵזִיקָה לְאִישׁ.

הַיְּכֹלֶת שֶׁל הָאָדָם לַחֲרוֹג מֵעֵבֶר לְעַצְמוֹ הִיא עֶצֶם מַהוּתוֹ הָאֱנוֹשִׁית.

לִהְיוֹת אָדָם פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת מֻפְנֶה תָּמִיד אֶל מַשֶּׁהוּ אוֹ אֶל מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּעֵבֶר לְעַצְמְךָ.

כָּל מַה שֶּׁמַּרְגִּיז אוֹתָנוּ בַּאֲחֵרִים יָכוֹל לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ לַהֲבָנַת עַצְמֵנוּ.

הָאֱמֶת תָּמִיד נִמְצֵאת בַּפַּשְׁטוּת, וְלֹא בְּרִבּוּי וּבִלְבּוּל שֶׁל דְּבָרִים.

הַטֶּבַע שָׂמֵחַ בַּפַּשְׁטוּת, וְאֵינוֹ נִזְקָק לְפְאֵר שֶׁל סִבּוֹת מְיֻתָּרוֹת.

כְּשֵׁם שֶׁהַכֵּלִים הָרֵיקִים מַשְׁמִיעִים אֶת הַקּוֹל הֶחָזָק בְּיוֹתֵר, כָּךְ אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הֲכִי פָּחוֹת חָכְמָה הֵם הַדַּבְּרָנִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

הַכָּבוֹד הָאֲמִתִּי אֵינוֹ טָמוּן בְּקַבָּלַת תְּאָרִים, אֶלָּא בִּהְיוֹתְךָ רָאוּי לָהֶם.

אַל תַּסְבִּיר אֶת הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁלְּךָ, גַּלֵּם אוֹתָהּ בְּמַעֲשֶׂיךָ.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לְהִתְקַדֵּם, הֱיֵה מְרֻצֶּה כַּאֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ אוֹתְךָ לְפֶתִי וּלְחַסַר הֲבָנָה בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם.

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן מִתְבַּיֵּשׁ כַּאֲשֶׁר דְּבָרָיו עוֹלִים עַל מַעֲשָׂיו.

לָדַעַת מָה אַתָּה יוֹדֵעַ וְלָדַעַת מָה אֵינְךָ יוֹדֵעַ, זוֹהִי הַיְּדִיעָה הָאֲמִתִּית.

אַל תִּדְאַג מִכָּךְ שֶׁאֲנָשִׁים אֵינָם מַכִּירִים אוֹתְךָ, דְּאַג מִכָּךְ שֶׁאֵינְךָ רָאוּי לְהִתְפַּרְסֵם.

כַּאֲשֶׁר שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים הוֹלְכִים יַחַד, תָּמִיד אוּכַל לִמְצֹא אֶחָד שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לִי כְּמוֹרֶה. אֶבְחַר בִּתְכוּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וַאֲאַמֵּץ אוֹתָן, וְאֶרְאֶה אֶת מִגְרְעוֹתָיו וַאֲתַקֵּן אוֹתָן בְּעַצְמִי.

פַּשְׁטוּת, סַבְלָנוּת וְחֶמְלָה, שְׁלוֹשָׁה אֵלֶּה הֵם אוֹצְרוֹתֶיךָ הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

הָעוֹמֵד עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו אֵינוֹ עוֹמֵד יַצִּיב, הַפּוֹסֵעַ פְּסִיעוֹת עֲנָק אֵינוֹ מַרְחִיק לֶכֶת.

אֶתְמוֹל הָיִיתִי חָכָם וְרָצִיתִי לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם, הַיּוֹם אֲנִי נָבוֹן וְעַל כֵּן אֲנִי מְשַׁנֶּה אֶת עַצְמִי.

מְכֹר אֶת פִּקְחוּתְךָ, וּקְנֵה פְּלִיאָה תַּחְתֶּיהָ.

תַּכְלִית הַחַיִּים הַיְּחִידָה הִיא לְשָׁרֵת אֶת הָאֱנוֹשׁוּת.

הָאָדָם דּוֹמֶה לְשֶׁבֶר חֶשְׁבּוֹנִי שֶׁהַמּוֹנֶה שֶׁלּוֹ הוּא מָה שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, וְהַמְּכַנֶּה שֶׁלּוֹ הוּא מָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ. כְּכָל שֶׁהַמְּכַנֶּה גָּדוֹל יוֹתֵר, כָּךְ הַשֶּׁבֶר קָטָן יוֹתֵר.

עָשְׁרוֹ שֶׁל אָדָם נִמְדָּד בְּמִסְפַּר הַדְּבָרִים שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ לְהַנִּיחַ לָהֶם.

נִתָּן לִשְׁפּוֹט בְּקַלּוּת אֶת אָפְיוֹ שֶׁל אָדָם לְפִי הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הוּא מִתְנַהֵג לְמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹעִיל לוֹ בְּדָבָר.

בְּדֶרֶךְ עֲדִינָה, אַתָּה יָכוֹל לְזַעֲזֵעַ אֶת הָעוֹלָם.

הַכַּעַס הוּא אוֹיְבָהּ שֶׁל הַשַּׁלְוָה, וְהַגַּאֲוָה הִיא מִפְלֶצֶת הַבּוֹלַעַת כָּל טוֹב.

גְּדֻלָּתָהּ שֶׁל אֻמָּה וְהִתְקַדְּמוּתָהּ הַמּוּסָרִית נִמְדָּדוֹת לְפִי הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הִיא מִתְיַחֶסֶת לְבַעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁלָּהּ.

לְאַחַר שֶׁאָדָם מְטַפֵּס עַל גִּבְעָה גְּדוֹלָה, הוּא מְגַלֶּה רַק שֶׁיֵּשׁ עוֹד גְּבָעוֹת רַבּוֹת לְטַפֵּס עֲלֵיהֶן.

הַנְהֵג מֵאָחוֹר, וְהַנַּח לַאֲחֵרִים לְהַאֲמִין שֶׁהֵם נִמְצָאִים מִלְּפָנִים.

אֵין דָּבָר הַדּוֹמֶה לַחֲזָרָה אֶל מָקוֹם שֶׁלֹּא הִשְׁתַּנָּה, כְּדֵי לְגַלּוֹת בְּאֵילוּ דְּרָכִים הִשְׁתַּנֵּיתָ אַתָּה עַצְמְךָ.

אֵין זֶה הוֹגֵן לִדְרֹשׁ מֵאֲחֵרִים אֶת מָה שֶׁאֵינְךָ מוּכָן לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמְךָ.

הַכְּסִיל חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם, אַךְ הֶחָכָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כְּסִיל.

מִדַּת הָרַחֲמִים אֵינָהּ כְּפוּיָה, הִיא יוֹרֶדֶת כְּגֶשֶׁם עָדִין מִן הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ שֶׁמִּתַּחַת.

יֵשׁ דְּבָרִים רַבִּים יוֹתֵר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, מִמַּה שֶּׁעוֹלֶה עַל דַּעְתָּהּ שֶׁל תּוֹרַת חָכְמָתְךָ.

זֶהוּ פָּרָדוֹכְס אַךְ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כְּכָל שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים יוֹתֵר אָנוּ מְבִינִים כַּמָּה מֻגְבָּל יְדִיעָתֵנוּ, כִּי רַק דֶּרֶךְ הַהַשְׂכָּלָה אָנוּ נַעֲשִׂים מוּדָעִים לְגִבְלוֹתֵינוּ.

אֵין לִי שִׂמְלָה מִלְּבַד זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹבֶשֶׁת בְּכָל יוֹם. אִם תִּהְיוּ אֲדִיבִים דַּי לָתֵת לִי אַחַת, אָנָּא דַּאֲגוּ שֶׁתִּהְיֶה מַעֲשִׂית וּכְהָה כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִלְבֹּשׁ אוֹתָהּ בַּמַּעְבָּדָה.

נוֹלַדְתִּי מִבְּלִי לָדַעַת, וְהָיָה לִי רַק זְמַן מֻעָט לְשַׁנּוֹת זֹאת פֹּה וָשָׁם.

אִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה מֵבִין אֶת מֵכָנִיקַת הַקְּוַנְטִים, סִימָן שֶׁאֵינְךָ מֵבִין אֶת מֵכָנִיקַת הַקְּוַנְטִים.

יֵשׁ לִי תְּשׁוּבוֹת מְשֹׁעָרוֹת וְדַרְגּוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל וַדָּאוּת לְגַבֵּי דְּבָרִים שׁוֹנִים, אַךְ אֵינֶנִּי בָּטוּחַ לַחֲלוּטִין בְּשׁוּם דָּבָר.

אַהֲבָה לְכָל הַיְּצוּרִים הַחַיִּים הִיא הַתְּכוּנָה הָאֲצִילָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם.

עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת כִּי הָאָדָם עִם כָּל סְגֻלּוֹתָיו הָאֲצִילוֹת, עֲדַיִן נוֹשֵׂא בְּגוּפוֹ אֶת הַחוֹתָם הַבִּלְתִּי נִמְחֶה שֶׁל מוֹצָאוֹ הַצָּנוּעַ.

אִישׁ אֵינוֹ תּוֹפֵס שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הַמַּשְׁקִיעִים אֶנֶרְגְּיָה עֲצוּמָה רַק כְּדֵי לִהְיוֹת רְגִילִים.

אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִהְיוֹת גָּאוֹן, יֵשׁ לִי דַּי טְרָדוֹת בַּנִּסָּיוֹן לִהְיוֹת פָּשׁוּט אָדָם.

הַגַּאֲוָה הִיא שִׂמְחָה הַנּוֹבַעַת מִכָּךְ שֶׁאָדָם מַעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ מֵעֵבֶר לָרָאוּי.

מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי אָדָם כֹּה בּוּר, שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִלְמֹד מִמֶּנּוּ דָּבָר.

עָלֵינוּ לִהְיוֹת מוּכָנִים תָּמִיד לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַהַצְהָרָה הַנְּבוֹנָה, הַמַּבְרִיקָה וְהַצְּנוּעָה: אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

נִסָּיוֹן מְמֻשָּׁךְ לִמֵּד אוֹתִי כִּי כְּכָל שֶׁאֲנָשִׁים מְבִינִים פָּחוֹת בְּעִנְיָן הַדּוֹרֵשׁ מַחְשָׁבָה, כָּךְ הֵם מִתְוַכְּחִים עָלָיו בְּבִטָּחוֹן רַב יוֹתֵר.

הַדְּבָרִים הֵם כְּפִי שֶׁהֵם, כְּשֶׁאָנוּ מַבִּיטִים בַּלַּיְלָה אֶל הַיְּקוּם, אֵינָנוּ מַשְׁוִים בֵּין כּוֹכָבִים נְכוֹנִים לִשְׁגוּיִים, אוֹ בֵּין מַעַרְכוֹת כּוֹכָבִים מְסֻדָּרוֹת הֵיטֵב לְבֵין כָּאֵלֶּה שֶׁאֵינָן.

חֲשֹׁב בְּעַצְמְךָ, וְהַנַּח לַאֲחֵרִים לֵהָנוֹת מִן הַזְּכוּת לַעֲשׂוֹת זֹאת גַּם כֵּן.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קָנֶה, הֶחָלָשׁ בְּיוֹתֵר בַּטֶּבַע, אֲבָל הוּא קָנֶה חוֹשֵׁב.

הַדְּמָמָה הַנִּצְחִית שֶׁל הַמֶּרְחָבִים הָאֵינְסוֹפִיִּים הַלָּלוּ מַפְחִידָה אוֹתִי.

מִקּוֹרַת הָעֵץ הָעֲקֻמָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת, לֹא נוֹצַר מֵעוֹלָם דָּבָר יָשָׁר לַחֲלוּטִין.

אַל תְּבַקֵּשׁ אֶת תְּשׁוּאוֹת הֶהָמוֹן, הֵן מֻשָּׂגוֹת לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. בַּקֵּשׁ אֶת עֵדוּתָם שֶׁל הַיְּחִידִים, וְאַל תִּסְפּוֹר קוֹלוֹת, אֶלָּא שְׁקֹל אוֹתָם.

כְּכָל שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי יוֹתֵר בִּתְפִלָּתִי, הָיָה לִי פָּחוֹת וּפָחוֹת מַה לּוֹמַר, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נַעֲשֵׂיתִי שָׁקֵט לַחֲלוּטִין וְהָפַכְתִּי לְמַקְשִׁיב.

כַּאֲשֶׁר הָאַהֲבָה פּוֹעֶלֶת בֶּאֱמֶת, הִיא מוֹצֵאת אֶת הָרָאוּי לְאַהֲבָה גַּם בְּמִי שֶׁנִּרְאֶה פָּגוּם.

חֲשֹׁב בְּקַלּוּת עַל עַצְמְךָ, וַחֲשֹׁב בְּכֹבֶד רֹאשׁ עַל הָעוֹלָם.

אַל תִּקָּשֵׁר בְּקִנְיָנִים אוֹ בִּתְשׁוּקוֹת, שְׁמֹר עַל רוּחַ חָפְשִׁיָּה מִכָּל כֶּבֶל.

אֲפִלּוּ עַל הַכֵּס הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, עֲדַיִן אָנוּ יוֹשְׁבִים רַק עַל יַשְׁבָנֵנוּ שֶׁלָּנוּ.

מָה אֲנִי יוֹדֵעַ?

אֵין אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת, הָאָסוֹן הוּא כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים אוֹתָן בְּכֹבֶד רֹאשׁ.

כָּל אָדָם נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ אֶת צוּרָתוֹ הַשְּׁלֵמָה שֶׁל הַמַּצָּב הָאֱנוֹשִׁי.

הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר הוּא הַדָּבָר הַמְחֻלָּק הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם, כִּי כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּי מִמֶּנּוּ.

הֱיֵה פִּילוֹסוֹף, אַךְ בְּתוֹךְ כָּל הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁלְּךָ, הֱיֵה עֲדַיִן אָדָם.

חַיָּיו שֶׁל אָדָם אֵינָם בַּעֲלֵי חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר לַיְּקוּם מֵאֲשֶׁר חַיָּיו שֶׁל צֶדֶף.

לִהְיוֹת יָשָׁר לַחֲלוּטִין עִם עַצְמְךָ הוּא תַּרְגִּיל מְצֻיָּן.

הָאֲנִי אֵינוֹ אָדוֹן בְּבֵיתוֹ שֶׁלּוֹ.

כָּל הַבְּעָיָה עִם הָעוֹלָם הִיא שֶׁהַכְּסִילִים וְהַקַּנָּאִים בְּטוּחִים כָּל כָּךְ בְּעַצְמָם, בְּעוֹד הַחֲכָמִים מְלֵאִים בִּסְפֵקוֹת.

הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הַיֶּדַע אֵינֶנּוּ הַבַּעֲרוּת, אֶלָּא הָאַשְׁלָיָה שֶׁל יֶדַע.

אֶחָד הַחֻקִּים הַבְּסִיסִיִּים שֶׁל הַיְּקוּם הוּא שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מֻשְׁלָם. שְׁלֵמוּת פָּשׁוּט אֵינָהּ קַיֶּמֶת. לְלֹא חֹסֶר שְׁלֵמוּת, לֹא אַתֶּם וְלֹא אֲנִי הָיִינוּ קַיָּמִים.

אָנוּ רַק גֶּזַע מִתְקַדֵּם שֶׁל קוֹפִים עַל כּוֹכַב לֶכֶת שׁוּלִי שֶׁל כּוֹכָב מְמֻצָּע לַחֲלוּטִין. אַךְ אָנוּ מְסֻגָּלִים לְהָבִין אֶת הַיְּקוּם, וְזֶה הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לִמְיֻחָדִים מְאֹד.

לֹא בָּרוּר כְּלָל שֶׁלִּתְבוּנָה יֵשׁ עֵרֶךְ הִישָׂרְדוּתִי לַטְּוָח הָאָרֹךְ.

מְכוֹנוֹת מַפְתִיעוֹת אוֹתִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד.

כַּאֲשֶׁר שִׁיטַת הַחֲשִׁיבָה הַמְּמוּכֶנֶת תַּתְחִיל לִפְעֹל, יִהְיֶה זֶה עִנְיָן שֶׁל זְמַן עַד שֶׁתַּעֲבֹר אֶת כּוֹחוֹתֵינוּ הַדַּלִּים.

לְעִתִּים דַּוְקָא הָאֲנָשִׁים שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, הֵם אֵלֶּה הָעוֹשִׂים אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאִישׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַמְיֵן.

בְּאֶמְצַע כָּל אֵלֶּה יוֹשֶׁבֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל כֵּס מַלְכוּתָהּ, מוֹשֶׁלֶת בְּמִשְׁפַּחַת הַכּוֹכָבִים הַסּוֹבֶבֶת אוֹתָהּ.

לָדַעַת שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים אֶת מָה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים, וְלָדַעַת שֶׁאֵינָנוּ יוֹדְעִים אֶת מָה שֶׁאֵינָנוּ יוֹדְעִים, זֶהוּ יֶדַע אֲמִתִּי.

לִמּוּד מְרֻבֶּה אֵינוֹ מְלַמֵּד בִּינָה.

חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי.

כָּל אָדָם עָלוּל לִטְעוֹת, אַךְ רַק הַכְּסִיל מַתְמִיד בְּטָעוּתוֹ.

לֹא הַשֵּׂכֶל הוּא הַחָשׁוּב בְּיוֹתֵר, אֶלָּא מָה שֶׁמַּנְחֶה אוֹתוֹ, הָאֹפִי, הַלֵּב, הַנְּדִיבוּת וְהָרַעְיוֹנוֹת הָאֲצִילִים.

הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ מְפַתֶּה אוֹתוֹ, גְּדִילָתוֹ הִיא לִהְיוֹת מֻבָס בְּאֹפֶן עָמֹק עַל יְדֵי דְּבָרִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

הַכֹּל הוּא נְשִׂיאָה בָּרֶחֶם וְאָז הוֹלָדָה. לְהַנִּיחַ לְכָל רֹשֶׁם וּלְכָל נִיצוֹץ שֶׁל רֶגֶשׁ לְהַשְׁלִים אֶת עַצְמוֹ בְּחֹשֶׁךְ, בַּבִּלְתִּי נִתְפָּס, עַד לְרֶגַע הַהַבְשָׁלָה.

שַׁבַּח אֶת הָעוֹלָם בִּפְנֵי הַמַּלְאָךְ, הַרְאֵה לוֹ אֶת הַדָּבָר הַפָּשׁוּט, אֶת הַדְּבָרִים הַחַיִּים הַמְּעוֹרְרִים שִׂמְחָה מִתּוֹךְ פַּשְׁטוּתָם.

הַשָּׁרָשִׁים שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה אֵינָם דּוֹרְשִׁים שָׂכָר עַל כָּךְ שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת הָעֲנָפִים פּוֹרִיִּים.

בַּמַּאֲבָק בֵּינְךָ וּבֵין הָעוֹלָם, תְּמֹךְ תָּמִיד בָּעוֹלָם.

הַחָכְמָה אֵינָהּ גְּלִימָה שֶׁאָדָם עוֹטֶה עַל עַצְמוֹ, אֶלָּא שְׁבִיל הַנֶּחְצָב מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת מַתְמֶדֶת.

הַטֶּבַע מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמֻּעָט בְּיוֹתֵר מִכָּל דָּבָר.

הָאֱמֶת הִיא בִּתּוֹ שֶׁל הַזְּמַן, וְאֵינֶנִּי מַרְגִּישׁ שׁוּם בּוּשָׁה לִהְיוֹת הַמְּיַלֶּדֶת שֶׁלָּהּ.

חָכְמַת הַבּוֹרֵא מֻכְרֶזֶת לֹא בְּהִתְרַבְרְבוּת אֱנוֹשִׁית, אֶלָּא בְּהִתְבּוֹנְנוּת שְׁקֵטָה בַּבְּרִיאָה.

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלָיִם.

מִי שֶׁעָשָׂה טוֹבָה יַחֲרִישׁ, וּמִי שֶׁקִּבֵּל אוֹתָהּ יְסַפֵּר עָלֶיהָ.

אֵין בֵּית סֵפֶר הַמַּשְׁוֶה לְבַיִת הָגוּן, וְאֵין מוֹרֶה הַמַּשְׁוֶה לְהוֹרֶה בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת.

חֲיֵה בִּפְשִׁיטוּת כְּדֵי שֶׁאֲחֵרִים יוּכְלוּ פָּשׁוּט לִחְיוֹת.

הַחִנּוּךְ נִרְאֶה כְּעִנְיָן מֻרְכָּב רַק כָּל עוֹד אָנוּ מְנַסִּים לְחַנֵּךְ אֶת הַיְּלָדִים מִבְּלִי לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמֵנוּ.

הִתְבּוֹנְנוּ בָּעוֹלָם שֶׁהַיֶּלֶד נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ, כַּמָּה שָׁלֵם הוּא וְכַמָּה מְעַט הוּא זָקוּק לָרַעַשׁ שֶׁל הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי.

הַחְזֵק יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאַתָּה מַרְאֶה, דַּבֵּר פָּחוֹת מִמַּה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ.

הַבֵּט בַּשָּׁמַיִם, הַאִם הֵם מְדַבְּרִים? אַרְבַּע הָעוֹנוֹת נָעוֹת כְּסִדְרָן וְכָל הַיְּצוּרִים נוֹלָדִים וְצוֹמְחִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשָּׁמַיִם מַשְׁמִיעִים קוֹל.

יֵשׁ לִנְהֹג בַּצְּעִירִים בְּיִרְאַת כָּבוֹד; מִנַּיִן לָנוּ שֶׁעֲתִידָם לֹא יַעֲלֶה עַל הֹוֶה שֶׁלָּנוּ?

כַּאֲשֶׁר זָהָב וּפְנִינִים מְמַלְּאִים אֶת הָאוּלָם, אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִנְצֹר אוֹתָם. הַשְׁלֵם אֶת הַמְּלָאכָה וְנְסוֹג, זוֹהִי דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם.

אַל תַּרְבֶּה לְדַבֵּר עַל עִקְרוֹנוֹתֶיךָ, אֶלָּא פְּעַל לְפִיהֶם. הַצֹּאן אֵינָן מַרְאוֹת לָרוֹעֶה כַּמָּה עֵשֶׂב אָכְלוּ, אֶלָּא מְעַכְּלוֹת אוֹתוֹ בִּפְנִים וּמְנִיבוֹת צֶמֶר וְחָלָב.

קַבֵּל אֶת הָעֹשֶׁר וְאֶת הַשֶּׁפַע לְלֹא גַּאֲוָה, וֶהֱיֵה נָכוֹן תָּמִיד לְשַׁחְרְרָם לְלֹא צַעַר.

שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם, שֶׁלָּהּ הוּא.

עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל, וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת.

אֲפִלּוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, רוֹאִין אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם.

אַל תֵּשֵׁב בְּגָבְהָהּ שֶׁל עִיר וְתִשְׁנֶה.

הַרְבֵּה מָעוֹת יֵשׁ לִי, וְאֵין לִי שֻׁלְחָנִי לְהַרְצוֹתָן.

פְּשֹׁט נְבֵלָה בַּשּׁוּק וְטֹל שָׂכָר, וְאַל תֹּאמַר: כֹּהֵן אֲנִי וְאָדָם גָּדוֹל אֲנִי וּגְנַאי לִי הַדָּבָר.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה.

הַכָּבוֹד הוּא הַדּוֹחֵק אֶת לֵב הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ אֶלָּא בִּגְבוּרָה גְּדוֹלָה.

טָהֳרַת הַלֵּב הִיא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל הָאָדָם שׁוּם כַּוָּנָה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ אוֹ לִכְבוֹדוֹ, אֶלָּא הַכֹּל יִהְיֶה מְכֻוָּן לַטּוֹב הָאֲמִתִּי.

אֵין הָעֲנָוָה שֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם אֶת עַצְמְךָ חֲסַר מַעֲלוֹת, אֶלָּא שֶׁיַּכִּיר בְּכָל מַעֲלוֹתָיו וְיֵדַע שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ אֶלָּא פִּקָּדוֹן שֶׁהֻפְקַד בְּיָדוֹ.

כִּי הֶחָכָם הָאֲמִתִּי כָּל מַה שֶּׁיַּרְבֶּה חָכְמָה, יַרְבֶּה לָדַעַת כַּמָּה הוּא חָסֵר מִן הַשְּׁלֵמוּת, וְעַל כֵּן לֹא יִתְגָּאֶה בְּחָכְמָתוֹ לְעוֹלָם.

הָעֲנָוָה הַפְּסוּלָה מְדַכְּאָה אֶת הָאָדָם, אֲבָל הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית מְרוֹמֶמֶת אוֹתוֹ וּמוֹסִיפָה לוֹ גְּבוּרָה.

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, שִׁוִּיתִי הוּא לְשׁוֹן הַשְׁוָאָה, שֶׁכָּל מְאֹרָעוֹת הָעוֹלָם יִהְיוּ שָׁוִים אֶצְלוֹ, בֵּין כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִין אוֹתוֹ וּבֵין כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת עַצְמְךָ אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל מוּמֶיךָ וְחֶסְרוֹנוֹתֶיךָ, כָּךְ תֶּאֱהַב אֶת חֲבֵרְךָ עִם כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו.

עִקַּר הָעֲבוֹדָה הִיא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בְּעֵינָיו כְּאַיִן וּכְאֶפֶס, כִּי אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹכֶנֶת אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ בִּטֵּל אֶת יֵשׁוּתוֹ.

הָרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מִן הַבּוֹר, חַיָּב לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלִרְכֹּן אֵלָיו, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לֶאֱחֹז בּוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ.

אֵין לָנוּ לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַבִּקֹּרֶת, כִּי הַבִּקֹּרֶת הִיא מַרְאָה שֶׁבָּהּ אָנוּ רוֹאִים אֶת מִשְׁגֵּינוּ כְּדֵי לְתַקְּנָם.

אִם יָבוֹא יוֹם שֶׁבּוֹ נִהְיֶה עֲשִׁירִים וַחֲזָקִים, חַיָּבִים אָנוּ לִזְכֹּר אֶת יְמֵי עָנְיֵנוּ וּלְהוֹשִׁיט יָד לְכָל נִדְכָּא.

עָלֵינוּ לִהְיוֹת עַם סְגֻלָּה, לֹא מִתּוֹךְ הִתְנַשְּׂאוּת, אֶלָּא מִתּוֹךְ תְּבִיעָה מַחְמִירָה מֵעַצְמֵנוּ.

כְּדֵי לְהַעֲנִישׁ אוֹתִי עַל זִלְזוּלִי בַּסַּמְכוּת, עָשָׂה אוֹתִי הַגּוֹרָל עַצְמוֹ לְסַמְכוּת.

רְכוּשׁ, הַצְלָחָה חִיצוֹנִית וּמוֹתָרוֹת נִרְאוּ לִי תָּמִיד נְקָלִים. אֲנִי מַאֲמִין כִּי אֹרַח חַיִּים פָּשׁוּט וְצָנוּעַ הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲבוּר כָּל אָדָם, טוֹב לַגּוּף וְטוֹב לַנֶּפֶשׁ.

מֵאָה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם אֲנִי מַזְכִּיר לְעַצְמִי כִּי חַיַּי הַפְּנִימִיִּים וְהַחִיצוֹנִיִּים נִשְׁעָנִים עַל עֲבוֹדָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, חַיִּים וּמֵתִים, וְכִי עָלַי לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לָתֵת בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁקִּבַּלְתִּי.

כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בִּרְצִינוּת בַּמַּדָּע מִשְׁתַּכְנֵעַ כִּי רוּחַ כָּלְשֶׁהִי מִתְגַּלָּה בְּחֻקֵּי הַיְּקוּם, רוּחַ הַנַּעֲלֵית בְּהַרְבֵּה מִזּוֹ שֶׁל הָאָדָם.

עֶרְכּוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל בֶּן אֱנוֹשׁ נִקְבָּע בְּעִקָּר עַל פִּי הַמִּדָּה שֶׁבָּהּ הִשִּׂיג שִׁחְרוּר מִן הָעַצְמִי.

דּוֹרוֹת יָבוֹאוּ וְיִתְקַשּׁוּ לְהַאֲמִין כִּי אִישׁ כָּזֶה, בְּבָשָׂר וָדָם, הִלֵּךְ פַּעַם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת.

לָדַעַת מָה אֵינְךָ יוֹדֵעַ מוֹעִיל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִהְיוֹת מַבְרִיק.

אֵינֶנִּי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהַחְזִיק בְּדֵעָה עַל נוֹשֵׂא כָּלְשֶׁהוּ, אֶלָּא אִם כֵּן אֲנִי מַכִּיר אֶת טְעָנוֹת הַצַּד הַשֵּׁנִי טוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ.

שׁוּם טַיָּס נָבוֹן, מֻכְשָׁר וּבַעַל נִסָּיוֹן כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, אֵינוֹ מוַתֵּר עַל שִׁמּוּשׁ בִּרְשִׁימַת תַּבְחִינִים מְסֻדֶּרֶת.

יֵשׁ לָנוּ תְּשׁוּקָה עַזָּה לִשְׁמֹר עַל דְּבָרִים פְּשׁוּטִים.

דַּרְגָּה אֵינָהּ מַעֲנִיקָה זְכֻיּוֹת יֶתֶר וְלֹא כֹּחַ, הִיא מַטִּילָה אַחְרָיוּת.

מַנְהִיגִים יְעִילִים בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם אֵינָם אוֹמְרִים אֲנִי. הֵם לֹא חוֹשְׁבִים אֲנִי, אֶלָּא חוֹשְׁבִים אֲנַחְנוּ, הֵם חוֹשְׁבִים צֶוֶת.

הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר אַתָּה מוֹצֵא אֶת עַצְמְךָ בְּתוֹךְ בּוֹר, הוּא לְהַפְסִיק לַחְפּוֹר.

אֵינְךָ צָרִיךְ לִהְיוֹת מֻמְחֶה בְּכָל דָּבָר, אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת הֵיכָן נִמְצָא הַגְּבוּל שֶׁל מָה שֶׁאַתָּה מֵבִין.

תַּחֲזִיּוֹת עֲשׂוּיוֹת לְלַמֵּד אוֹתְךָ הַרְבֵּה עַל הַחוֹזֶה, אַךְ אֵינָן מְלַמְּדוֹת דָּבָר עַל הֶעָתִיד.

בָּתֵּי הַסֵּפֶר לְמִנְהַל עֲסָקִים מְתַגְמְלִים הִתְנַהֲגוּת מֻרְכֶּבֶת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הִתְנַהֲגוּת פְּשׁוּטָה, אַךְ הַהִתְנַהֲגוּת הַפְּשׁוּטָה יְעִילָה בְּהַרְבֵּה.

אִם אַתָּה שַׁיָּךְ לָאָחוּז הַבַּר מַזָּל בְּיוֹתֵר בָּאֱנוֹשׁוּת, אַתָּה חַיָּב לִשְׁאָר הָעוֹלָם לַחְשֹׁב עַל תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה הָאֲחוּזִים הָאֲחֵרִים.

אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר לָעָם אֶת הַכֹּל, בִּתְנַאי יָחִיד שֶׁבֶּאֱמֶת רוֹצִים שֶׁהוּא יָבִין.

אָדָם הַחוֹלֵק כָּבוֹד לִגְדוֹלִים סוֹלֵל אֶת הַדֶּרֶךְ לִגְדֻלָּתוֹ שֶׁלּוֹ.

כְּשֶׁמַּבִּיטִים בְּפִיו שֶׁל מֶלֶךְ, אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ.

לֶאֱהֹב פֵּרוּשׁוֹ לְהִתְפַּשֵּׁט מִשֵּׁמוֹת, מִתְּאָרִים וּמִמַּסֵּכוֹת.

לְלֹא אֵיבָה כְּלַפֵּי אִישׁ, עִם חֶסֶד לַכֹּל, וּבִנְחִישׁוּת בַּצֶּדֶק כְּפִי שֶׁנִּתַּן לָנוּ לִרְאוֹת אֶת הַצֶּדֶק.

אֵין מוֹצְאִים אֶת הָאֱלֹהִים בַּנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי הוֹסָפַת דָּבָר, אֶלָּא עַל יְדֵי הַפְחָתָה וּגְרִיעָה.

עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת עַצְמְךָ וּלְשַׁחְרֵר אֶת כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹזֵב אֶת עַצְמוֹ לֹא עָזַב דָּבָר.

הָעֲנָוָה אֵינָהּ אֶלָּא הַהֲלִיכָה בָּאֱמֶת.

אַל תִּבְנוּ מִגְדָּלִים לְלֹא יְסוֹד, שֶׁכֵּן אֵין הַמַּבָּט נָשׂוּא אֶל גֹּדֶל הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא אֶל הָאַהֲבָה שֶׁבָּהּ הוּא נַעֲשָׂה.

יְדִיעַת עַצְמְךָ הִיא הַלֶּחֶם שֶׁחַיָּב לְהִתְלַוּוֹת אֶל כָּל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים.

אַל תְּגַנּוּ אִישׁ. אִם בִּיכָלְתְּכֶם לְהוֹשִׁיט יָד עוֹזֶרֶת, עֲשׂוּ זֹאת, וְאִם לָאו, בָּרְכוּ אֶת אַחֵיכֶם וְהַנִּיחוּ לָהֶם לָלֶכֶת בְּדַרְכָּם.

בִּמְקוֹם לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת אֵינְסְפוֹר עַל הָעוֹלָם וְעַל אֲחֵרִים, שְׁאַל תְּחִלָּה דָּבָר אֶחָד: מִי אֲנִי?

הַקּוֹסְמוֹס נִמְצָא בְּתוֹכֵנוּ, אָנוּ עֲשׂוּיִים מֵחֹמֶר כּוֹכָבִים.

הַבִּיטוּ שׁוּב בַּנְּקֻדָּה הַזּוֹ. זֶה כָּאן, זֶה הַבַּיִת, אֵלֶּה אֲנַחְנוּ.

בַּעֲלָטָה שֶׁלָּנוּ, בְּכָל הַמֶּרְחָב הֶעָצוּם הַזֶּה, אֵין שׁוּם רֶמֶז שֶׁעֶזְרָה תַּגִּיעַ מִמָּקוֹם אַחֵר כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מֵעַצְמֵנוּ.

מי שמעמיד את עצמו כשופט בתחום האמת והידע, ספינתו נטרפת בצחוקם של האלים.

ניוטון, סלח לי; מצאת את הדרך היחידה שבתקופתך הייתה אפשרית בקושי לאדם בעל חשיבה ויכולת יצירה מן הגבוהות ביותר.

יש לכבד כל אדם כאדם, אך אין להעריץ איש.

אל תתביישו להזדקק לעזרה. כמו חייל שתוקף חומה, יש לכם משימה לבצע. ואם נפצעתם ואתם צריכים חבר שימשוך אתכם למעלה? אז מה.

במשך שנים רבות פעלתי לפי כלל זהב: בכל פעם שנתקלתי בעובדה שפורסמה, בתצפית חדשה או במחשבה חדשה שהתנגדה לתוצאות הכלליות שלי, רשמתי אותה מיד ובלי דיחוי. ראיתי מניסיון שעובדות ומחשבות כאלה נוטות להימלט מהזיכרון הרבה יותר מאלה שנוחות לנו.

האדם אינו מלאך ואינו בהמה, והאומללות היא שמי שרוצה לפעול כמלאך פועל כבהמה.

כשאני משחק עם החתולה שלי, מי יודע אם אני לא משעשע אותה יותר משהיא משעשעת אותי?

אני יודע שרוב האנשים, גם אלה שמסוגלים להבין בעיות מורכבות ביותר, כמעט לעולם אינם מסוגלים לקבל את האמת הפשוטה והברורה ביותר, אם היא מחייבת אותם להודות בטעותן של מסקנות שהם נהנו להסביר לעמיתיהם, שלימדו אחרים בגאווה, ושרקמו חוט אחר חוט לתוך מארג חייהם.

למדו כאילו לא תגיעו אל מטרתכם, ובחשש שמא תאבדו אותה.

שום דבר בעולם כולו אינו מסוכן יותר מבורות כנה וטיפשות מצפונית.

בכל פעם שאתה מוצא את עצמך בצד הרוב, הגיע הזמן לעצור ולהרהר.

תמיד תהיתי איך זה שכל אדם אוהב את עצמו יותר מכל השאר, ובכל זאת מייחס פחות ערך לדעתו שלו על עצמו מאשר לדעת אחרים עליו.

לראות את מה שנמצא מול האף דורש מאבק מתמיד.

קצרי ימים הם המשבח והמשובח, הזוכר והנזכר.

אף פעם לא מאוחר מדי לוותר על הדעות הקדומות שלנו.

כה נוח הוא להיות יצור בעל תבונה, שכן היא מאפשרת למצוא או להמציא סיבה לכל דבר שאדם חפץ לעשות.

אתה רוצה שיאמינו בטוב שבך? אל תאמר אותו בעצמך.

יש ללמוד פילוסופיה לא בשביל תשובות מוגדרות לשאלותיה, אלא בשביל השאלות עצמן, משום שהן מרחיבות את תפיסתנו לגבי מה שאפשרי.

מי שאין בו שמץ של פילוסופיה עובר את החיים כלוא בדעות הקדומות של השכל הישר, באמונות הרגילות של דורו או של אומתו.

מילים יפות ומראה מתחנף רק לעתים רחוקות הולכים יחד עם מידה טובה אמיתית.

הניסיון לעולם אינו טועה. רק השיפוטים שלכם טועים, כשהם מבטיחים לעצמם תוצאות שהניסויים שלכם לא גרמו להן.

מילים הן אסימוני החשבון של החכמים, שרק מחשבים בהן, אבל הן הכסף של השוטים, שמעריכים אותן לפי סמכותם של אריסטו, של קיקרו, של תומאס, או של כל מלומד אחר.

אילו לא היו בנו פגמים, לא היינו נהנים כל כך להבחין בפגמיהם של אחרים.

כולם מתלוננים על הזיכרון שלהם, ואיש אינו מתלונן על שיקול הדעת שלו.

החנופה היא מטבע מזויף, שרק היוהרה שלנו מאפשרת לו להיות במחזור.

אין אנשים הטועים לעתים קרובות יותר מאלה שאינם מסוגלים לסבול שיהיו טועים.

היינו מרוויחים יותר אילו הנחנו לאחרים לראות אותנו כפי שאנחנו, מאשר אילו ניסינו להיראות כפי שאיננו.

המריבות לא היו נמשכות זמן רב, אילו האשמה הייתה רק בצד אחד.

קל יותר להיות חכם בשביל אחרים מאשר בשביל עצמך.

קרא לא כדי לסתור ולהפריך, לא כדי להאמין ולקבל כמובן מאליו, ולא כדי למצוא על מה לשוחח, אלא כדי לשקול ולהתבונן.

אפשר לזכות באישורם של אנשים אחרים אם עושים את הנכון ומתאמצים מאוד, אבל האישור שלנו עצמנו שווה פי מאה, ועדיין לא נמצאה דרך להשיג אותו.

כל אחד הוא ירח, ויש לו צד אפל שאינו מראה לאיש.

אין דבר הזקוק לתיקון כל כך כמו ההרגלים של אנשים אחרים.

שום גזע לא יוכל לשגשג עד שילמד שיש כבוד בעיבוד שדה לא פחות מאשר בכתיבת שיר.

מי שמכיר רק את הצד שלו בעניין, יודע מעט גם על הצד הזה.

התוצאות הגדולות ביותר בחיים מושגות בדרך כלל באמצעים פשוטים ובהפעלת תכונות רגילות.

כתר החיים ותפארתם הוא האופי.

יש מראות לפנים, אבל אין מראות לנפש: תהיה ההתבוננות הנבונה בעצמך המראה שלה.

עבור לפעמים לצד השני, ובחן את נימוקיו של האחר מנקודת מבטו. כך לא תרשיע אותו, וגם לא תצדיק את עצמך בעיוורון כזה.

אין אדם שאינו יכול ללמד אחר משהו, ואין אדם שאינו עולה במשהו גם על מי שעולה עליו.

החכם מתקן את פגמו שלו מתוך פגמו של אחר.

פעמיים מנצח מי שמנצח את עצמו בשעת ניצחונו.

המזל עשוי זכוכית: דווקא כשהוא נוצץ, הוא נשבר.

השכל, ולא הגיל, הוא שמוצא את החוכמה.

החלק המאוחר של חיי האדם החכם מוקדש לריפוי השטויות, הדעות הקדומות והדעות הכוזבות שרכש בחלקם המוקדם.

"זה נאמר להפליא", אני אומר, כשאני קורא אצל מחבר קטע שבו דעתו מסכימה עם שלי. כשאנו חלוקים, שם אני פוסק שהוא טועה.

עצה מתקבלת בברכה רק לעתים רחוקות, ומי שזקוקים לה יותר מכולם, אוהבים אותה פחות מכולם.

שא את השכלתך כמו את שעונך, בכיס פנימי; ואל תוציא אותה ותצלצל בה רק כדי להראות שיש לך כזו.

אל תאמרו "מצאתי את האמת", אלא "מצאתי אמת".

מעט ידע הוא דבר מסוכן; שתה לעומק, או אל תטעם כלל ממעיין המוזות.

לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי.

אל תבטח בעצמך, אלא למד להכיר את פגמיך; השתמש בכל ידיד, וגם בכל אויב.

הגאווה עולה לנו יותר מרעב, צמא וקור.

היזהר מלקחת על עצמך יותר מדי בהתחלה. הסתפק במעט. השאר מקום לתקלות. השאר מקום לטבע האדם, ובמיוחד לטבע שלך.

בני האדם להוטים לשפר את נסיבותיהם, אבל אינם מוכנים לשפר את עצמם; ולכן הם נשארים כבולים.

אל לנו להתייאש אם ההצלחה מאחרת לבוא, ואל לנו להתגאות אם היא באה מהר. לעיתים קרובות אנחנו מתלוננים על טבע הדברים, כשכל האשמה בנו.

יש יותר שוטים מחכמים; וגם בחכם עצמו יש יותר שטויות מחוכמה.

המטורף אינו האדם שאיבד את שכלו. המטורף הוא האדם שאיבד הכול חוץ משכלו.

המשורר מבקש רק להכניס את ראשו לשמיים. הלוגיקן הוא זה שמנסה להכניס את השמיים לראשו.

מסורת פירושה לתת זכות הצבעה למעמד הנסתר מכולם, אבותינו. זו הדמוקרטיה של המתים.

מלאכים יכולים לעוף כי הם מתייחסים לעצמם בקלות.

האדם החי בקהילה קטנה חי בעולם גדול הרבה יותר. בקהילה גדולה אנחנו יכולים לבחור את חברינו. בקהילה קטנה חברינו נבחרים בשבילנו.

הטוב ההולך וגדל בעולם תלוי בחלקו במעשים שאינם נרשמים בהיסטוריה; ושהדברים אינם רעים לך ולי כפי שיכלו להיות, הוא בחלקו בזכות הרבים שחיו בנאמנות חיים נסתרים, ונחים בקברים שאיש אינו פוקד.

ההוכחה הסופית לגדלות היא היכולת לסבול בוז בלי טינה.

אני רוצה לחיות בלי שנאה, גחמה, קנאה, צרות עין ופחד. אני רוצה להיות פשוט, ישר, גלוי, טבעי, נקי במחשבה ובגוף.

למידה, במקרים רבים מדי, אינה אלא תחליף לשכל הישר; תחליף לידע אמיתי.

אנחנו מתאמצים להפוך אותם למלומדים, אבל לא לאנשים; לדבר יותר מאשר לדעת, וזהו מלל ריק.

החסד נותן את הפרשנות הטובה ביותר לדברים ולאנשים; הוא מוציא את המיטב מכל דבר, סולח לכולם, משרת את כולם, ומקווה עד הסוף.

מעטים האנשים המכירים את עצמם.

מידה טובה קשה יותר לרכישה מידיעת העולם; ואם אבדה באדם צעיר, לעיתים רחוקות היא חוזרת.

ידיעתו של אדם בעולם הזה אינה יכולה לחרוג מניסיונו.

דעותיהם של אחרים הצפות במוחנו אינן הופכות אותנו ליודעים יותר ולו במעט, גם אם במקרה הן נכונות.

דעה קדומה הופכת את מידתו הטובה של אדם להרגל שלו, ולא לסדרת מעשים מנותקים.

חנופה מקלקלת גם את המקבל וגם את הנותן.

עריצות הרוב.

מי שנופל בחטא הוא אדם; מי שמצטער עליו הוא קדוש; מי שמתפאר בו הוא שטן.

הלמידה הרוויחה ביותר מספרים שבהם המדפיסים הפסידו.

הכר את רוב חדרי ארץ מולדתך לפני שתעבור את סף דלתה החוצה.

זכור, גם אטלס התעייף.

אפשר לקבל כנתון ששליטה עצמית היא רכישה נאצלת לאדם.

הוא עלה על כל חבריו, גם בקיום חובתו, גם בנשיאת הקושי, גם בכבוד שהראה לזקנה וגם בציות שנתן לסמכות.

אם לא הייתי אלכסנדר, הייתי דיוגנס.

אין ספר גרוע כל כך שאין בו משהו מועיל.

הדבר הוודאי היחיד הוא שאין שום דבר ודאי, ואין דבר עלוב או יהיר יותר מן האדם.

הטוב מכולם הוא האדם השוקל כל דבר בעצמו ומבחין מה יהיה טוב יותר אחר כך ובסוף; טוב גם מי שמקשיב ליועץ טוב; אבל מי שאינו חושב בעצמו וגם אינו זוכר את מה שאחר אומר לו, הוא אדם חסר תועלת.

רק אחרי שסבל, לומד הכסיל.

הכוח האלוהי משתעשע בענייני בני האדם, וגם השעה הנוכחית בקושי תבטיח דבר בוודאות.

העדף להשאיר אחריך לזיכרון את דמות אופייך, ולא את דמות גופך.

ההנאה שבביקורת גוזלת מאיתנו את ההנאה להתרגש עמוקות מדברים יפים מאוד.

אנחנו מהירים לזהות את יתרונותינו הקטנים ביותר, ואיטיים להבחין בפגמינו.

החכמים מפיקים יותר תועלת מן השוטים מאשר השוטים מן החכמים, כי החכמים נזהרים מטעויות השוטים, ואילו השוטים אינם מחקים את הצלחות החכמים.

הייתי מעדיף שאנשים ישאלו למה אין לי פסל, מאשר למה יש לי.

לתלמידים אני ממליץ בינתיים דבר אחד: שיאהבו את מוריהם לא פחות מאת הלימודים עצמם, ויראו בהם הורים, לא של גופם אלא של רוחם.