ציטוטים על תקשורת והבנת אנשים

אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת

אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר

יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ

כְּמַיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

כָּל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא

מַה דְּסָנֵי לָךְ לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד

הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם

אֵין הַתּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא בַּחֲבוּרָה

לְעוֹלָם תְּהֵא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת

לבד אנו יכולים כה מעט; יחד אנו יכולים כה הרבה.

אנשים ישכחו מה אמרת ומה עשית, אבל לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש.

וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה - רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי, חַד אָמַר: יַסִּיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ, וְחַד אָמַר: יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.

מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוֹקָא בִּתְרֵין.

אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? מִי שֶׁעוֹשֶׂה שׂוֹנְאוֹ - אוֹהֲבוֹ.

וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק.

אֵין אָדָם נִתְפָּס בִּשְׁעַת צַעֲרוֹ.

מַאי דַעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד.

אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם.

בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִכָּר: בְּכוֹסוֹ, בְּכִיסוֹ וּבְכַעֲסוֹ.

מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה, וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף.

הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם.

הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד, וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם.

אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ.

בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ, וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד.

לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם אֶת בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים.

אַל תָּטִיל דּוֹפִי בְּבַר יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי בַּעֲלֵי מוּמִים רַבִּים יֶשְׁנָם, וְאַף עַל פִּי כֵן שָׁלֵם הוּא.

כָּל הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ, מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה עָלָיו.

מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע, אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה.

חָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ

נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא

כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'.

לְעוֹלָם יִהְיוּ כָּל בְּנֵי אָדָם בְּעֵינֶיךָ כְּלִסְטִים, וֶהֱוֵי מְכַבְּדָן כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חֶרֶשׂ, שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע.

כְּשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפֵיהֶן דּוֹמִים זֶה לָזֶה, כָּךְ אֵין דֵּעוֹתֵיהֶן דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ.

חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, וְאֵינוֹ נִכְנָס לִדְבָרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב.

אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ, וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח.

לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם.

כָּל הַפּוֹסֵל, בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל

אֵין אָדָם רוֹאֶה נִגְעֵי עַצְמוֹ

הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת.

הֱוֵי מַרְבֶּה לַחְקֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר.

הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן, נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ.

אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע.

צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עַיִן רָעָה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר חָבֵר רָע, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שָׁכֵן רָע, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֵב רָע.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.

כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת.

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם: הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית, וְיֵשׁ אוֹמְרִים זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ, חָסִיד. שֶׁלְּךָ שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי שֶׁלִּי, רָשָׁע.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים: סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת.

הָאַהֲבָה הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לִתְפֹּס אֶת הָאָדָם הָאַחֵר בְּעֹמֶק לִבּוֹ וּבִפְנִימִיּוּת אִישִׁיּוּתוֹ.

הַכָּרַת הַחֹשֶׁךְ שֶׁבְּךָ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהִתְמוֹדֵד עִם הַחֹשֶׁךְ שֶׁל אֲחֵרִים.

הַחֲשִׁיבָה הִיא מְלָאכָה קָשָׁה, לָכֵן רֹב הָאֲנָשִׁים מְמַהֲרִים לִשְׁפּוֹט.

אֲנִי יָכוֹל לְחַשֵּׁב אֶת תְּנוּעָתָם שֶׁל גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם, אֲבָל לֹא אֶת טֵרוּפָם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם.

חֲכָמִים מְדַבְּרִים מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַה לְּהַגִּיד, כְּסִילִים מְדַבְּרִים מִשּׁוּם שֶׁעֲלֵיהֶם לוֹמַר מַשֶּׁהוּ.

הִתְנַהֲגוּת הָאָדָם נוֹבַעַת מִשְּׁלוֹשָׁה מְקוֹרוֹת עִקָּרִיִּים, תְּשׁוּקָה, רֶגֶשׁ וְיֶדַע.

יֵשׁ לָנוּ שְׁתֵּי אָזְנַיִם וּפֶה אֶחָד, כְּדֵי שֶׁנוּכַל לְהַקְשִׁיב כִּפְלַיִם מִכְּפִי שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה אָדָם רָאוּי, שְׁאַף לְהִדַּמּוֹת לוֹ; כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה אָדָם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, הַבֵּט פְּנִימָה וּבְחַן אֶת עַצְמְךָ.

הָרֵם אֶת מִלּוֹתֶיךָ, לֹא אֶת קוֹלְךָ, הַגֶּשֶׁם הוּא שֶׁמַּצְמִיחַ פְּרָחִים, לֹא הָרַעַם.

הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לִזְכּוֹת בְּחָבֵר הִיא לִהְיוֹת חָבֵר.

מוֹחוֹת גְּדוֹלִים מְשׂוֹחֲחִים עַל רַעְיוֹנוֹת, מוֹחוֹת מְמֻצָּעִים מְשׂוֹחֲחִים עַל אֵרוּעִים, מוֹחוֹת קְטַנִּים מְשׂוֹחֲחִים עַל אֲנָשִׁים.

כָּל הָעוֹלָם בָּמָה, וְכָל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים רַק שַׂחְקָנִים.

כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת, בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף.

לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע, מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת.

וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת.

נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ.

אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן, הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה. קֹרֵץ בְּעֵינָו מֹלֵל בְּרַגְלָו, מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו.

לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.

הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ, בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ.

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ.

אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה, וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא.

יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ.

אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ.

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.

מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס.

בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ, וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ.

בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב, וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ.

נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם.

יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי.

אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ, וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם.

יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא.

שֵׂכֶל טוֹב יִתֶּן חֵן, וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן.

פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ.

גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ, וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים.

לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.

כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן רוּחוֹת ה׳.

לַחֲכַם לֵב יִקָּרֵא נָבוֹן, וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶקַח.

אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף.

תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין, מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה.

לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ.

דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן.

הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד.

רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ, וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא.

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.

רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה, וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל.

אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל, גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.

עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עֹשֵׂה כֻלָּם ה׳.

עָרוּם רָאָה רָעָה וְיִסָּתֵר, וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ.

גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן.

אֹהֵב טְהָר לֵב, חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ.

אַל תִּתְרַע אֶת בַּעַל אָף, וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא.

כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל, בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ, אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה.

כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא, אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ.

אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה, וְאַל תִּתְאָו לִהְיוֹת אִתָּם. כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם, וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה.

שְׂפָתַיִם יִשָּׁק, מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים.

אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד. כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה, מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב.

רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל.

תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף, דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו.

נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם, מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת.

נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר.

הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ, פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ.

מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל נָתֶר, וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֵב רָע.

עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.

חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו, מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם.

כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי.

בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה, כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ.

מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ.

מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב, וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ.

חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר, וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ.

הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב, וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר.

מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא, מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן.

גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ, רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו.

מוֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר, כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים.

דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו, וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ.

פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה, וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ.

וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.

כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר, וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם.

טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם, מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים.

גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ, אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ.

טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה, וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא.

דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן, וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ.

גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר.

בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ, וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת.

דֵּעוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי אָדָם, וְזוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ וּרְחוֹקָה מִמֶּנָּה בְּיוֹתֵר.

לֹא יִצְעַק וְלֹא יִצְוַח בִּשְׁעַת דִּבּוּרוֹ כִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת, וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִדַּי, אֶלָּא דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת.

אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהָגוֹתֶיהָ רָעִים וְאֵין אַנְשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי.

כְּשֶׁיֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, לֹא יִשְׂנָאֶנּוּ וְיִשְׁתֹּק, אֶלָּא מִצְוָה עָלָיו לְהוֹדִיעוֹ.

צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וִידַבֵּר לוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, וְיוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ.

אֵיזֶהוּ בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע? זֶה הַמְּסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת.

לָשׁוֹן הָרָע הוֹרֶגֶת שְׁלֹשָׁה: הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְקַבְּלוֹ, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, וְהַמְקַבְּלוֹ יוֹתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ.

יֵשׁ שָׁם דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

אִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר עַל הַשָּׁלוֹם בְּאֶמְצָעוּת כֹּחַ, נִתָּן לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ רַק בְּאֶמְצָעוּת הֲבָנָה.

שִׁמּוּשׁ בְּמִלִּים מְשֻׁבָּשׁוֹת אֵינוֹ רַק פְּגָם בַּשָּׂפָה, הוּא מַרְעִיל אֶת הַנְּשָׁמָה בְּרֹעַ.

אַל תַּחְשֹׁב לְנֶאֱמָנִים אֶת אֵלֶּה הַמְשַׁבְּחִים כָּל מִלָּה וּמַעֲשֶׂה שֶׁלְּךָ, אֶלָּא אֶת אֵלֶּה הַמּוֹכִיחִים אוֹתְךָ בְּנֹעַם עַל מִשְׁגִּיתֶיךָ.

בְּכָל בֹּקֶר אֱמֹר לְעַצְמְךָ: הַיּוֹם אֶפְגֹּשׁ אֲנָשִׁים חַטְטָנִים, כְּפוּיֵי טוֹבָה, יְהִירִים, רַמָּאִים וְקַנָּאִים.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְיַחֲסִים לָאָדָם כְּפִי שֶׁהוּא יָכוֹל לִהְיוֹת, אָנוּ עוֹזְרִים לוֹ לְהַגִּיעַ לִמְלוֹא פְּרִיחָתוֹ.

כָּל מַה שֶּׁמַּרְגִּיז אוֹתָנוּ בַּאֲחֵרִים יָכוֹל לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ לַהֲבָנַת עַצְמֵנוּ.

מַפְגָּשׁ בֵּין שְׁתֵּי אִישִׁיּוֹיוֹת דּוֹמֶה לְמַגָּע בֵּין שְׁנֵי חֳמָרִים כִימִיִּים, אִם נוֹצֶרֶת תְּגוּבָה, שְׁנֵיהֶם מִשְׁתַּנִּים.

בְּדִידוּת אֵינָהּ נוֹבַעַת מֵהֵעָדְרָם שֶׁל אֲנָשִׁים סְבִיבְךָ, אֶלָּא מֵחֹסֶר הַיְּכֹלֶת לְתַקְשֵׁר אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים לְךָ בֶּאֱמֶת.

יְלָדִים מִתְחַנְּכִים מִמַּה שֶּׁהַמְּבֻגָּר הִנּוֹ, וְלֹא מִדְּבָרָיו הַמְדֻבָּרִים.

טַקְט הוּא הָאָמָּנוּת לְהַבְהִיר נְקֻדָּה מִבְּלִי לִיצוֹר אוֹיֵב.

כְּשֵׁם שֶׁהַכֵּלִים הָרֵיקִים מַשְׁמִיעִים אֶת הַקּוֹל הֶחָזָק בְּיוֹתֵר, כָּךְ אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הֲכִי פָּחוֹת חָכְמָה הֵם הַדַּבְּרָנִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

מִדָּתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל אָדָם נִכֶּרֶת בְּמָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כַּאֲשֶׁר נִתָּן בְּיָדוֹ כֹּחַ.

הֱיֵה טוֹב לְכָל אָדָם, כִּי כָּל מִי שֶׁאַתָּה פּוֹגֵשׁ מְנַהֵל קְרָב קָשֶׁה מִשֶּׁלּוֹ.

אֲנָשִׁים טוֹבִים אֵינָם זְקוּקִים לְחֻקִּים כְּדֵי לִנְהֹג בְּאֹפֶן אַחְרָאִי, בְּעוֹד אֲנָשִׁים רָעִים יִמְצְאוּ תָּמִיד דֶּרֶךְ לַעֲקֹף אֶת הַחֹק.

הָאָדָם הוּא בְּטִבְעוֹ יְצוּר חֶבְרָתִי.

מִי שֶׁמּוֹצֵא נַחַת בִּבְדִידוּת מֻחְלֶטֶת הוּא אוֹ חַיַּת פֶּרֶא אוֹ אֱלֹהִים.

מִי שֶׁהוּא חָבֵר שֶׁל כֻּלָּם, אֵינוֹ חָבֵר שֶׁל אַף אֶחָד.

לְמַד תְּחִלָּה אֶת מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן דַּבֵּר.

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן מְבַקֵּשׁ הַרְמוֹנְיָה אַךְ לֹא אֲחִידוּת, הָאָדָם הַנָּחוּת מְבַקֵּשׁ אֲחִידוּת אַךְ לֹא הַרְמוֹנְיָה.

דְּבָרִים כֵּנִים אֵינָם מְיֻפִּים, דְּבָרִים מְיֻפִּים אֵינָם כֵּנִים.

מִלָּה אַחַת הַמַּשְׁכִּינָה שָׁלוֹם, טוֹבָה מֵאֶלֶף מִלִּים חַסְרוֹת תּוֹעֶלֶת.

אֵלֶּה שֶׁנִּרְאוּ רוֹקְדִים נֶחְשְׁבוּ לִמְשֻׁגָּעִים בְּעֵינֵי אֵלֶּה שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַמּוּסִיקָה.

בִּיחִידִים, הַטֵּרוּף הוּא דָּבָר נָדִיר, אַךְ בִּקְבוּצוֹת, בְּמִפְלָגוֹת, בְּעַמִּים וּבִתְקוּפוֹת, הוּא הַכְּלָל.

הַחוּטִים הַבִּלְתִּי נִרְאִים הֵם הַקְּשָׁרִים הַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר.

כְּכָל שֶׁאָנוּ מַגְבִּיהִים עוּף, כָּךְ אָנוּ נִרְאִים קְטַנִּים יוֹתֵר לְעֵינֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לָעוּף.

מַדְהִים עַד כַּמָּה מֻחְלֶטֶת הָאַשְׁלָיָה שֶׁיֹּפִי הוּא טוּב לֵב.

מַעֲשֶׂיךָ צוֹעֲקִים בְּקוֹל רָם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לִשְׁמֹעַ אֶת מָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר.

שְׂפַת הַיְדִידוּת אֵינָהּ מִלִּים, אֶלָּא מַשְׁמָעֻיּוֹת.

כָּל אָדָם שׁוֹמֵעַ רַק אֶת מָה שֶׁהוּא מֵבִין.

הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל אָדָם הִיא מַרְאָה שֶׁבָּהּ הוּא מַצִּיג אֶת דְּמוּתוֹ הָאֲמִתִּית.

נִתָּן לִשְׁפּוֹט בְּקַלּוּת אֶת אָפְיוֹ שֶׁל אָדָם לְפִי הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הוּא מִתְנַהֵג לְמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹעִיל לוֹ בְּדָבָר.

אִם תְּדַבֵּר אֶל אָדָם בְּשָׂפָה שֶׁהוּא מֵבִין, הַדְּבָרִים יַגִּיעוּ לְרֹאשׁוֹ. אִם תְּדַבֵּר אֵלָיו בִּשְׁפָתוֹ שֶׁלּוֹ, הַדְּבָרִים יַגִּיעוּ לְלִבּוֹ.

טַקְט הוּא הַיְּכֹלֶת לוֹמַר לְאָדָם לָלֶכֶת לַגֵּיהִנּוֹם בְּאֹפֶן כָּזֶה שֶׁיְּצַפֶּה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לַמַּסָּע.

קַנַּאי הוּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְשַׁנּוֹת אֶת דַּעְתּוֹ, וּמְסָרֵב לְשַׁנּוֹת אֶת נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה.

הַשֶּׁקֶר מַסְפִּיק לְהַקִּיף אֶת מַחֲצִית הָעוֹלָם, בְּטֶרֶם מַסְפִּיקָה הָאֱמֶת לִלְבֹּשׁ אֶת מִכְנָסֶיהָ.

כְּדֵי לְנַהֵל אֶת עַצְמְךָ, הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרֹאשְׁךָ; כְּדֵי לְהַנְהִיג אֲחֵרִים, הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּלִבְּךָ.

אֱהֹב אֶת כֻּלָּם, בְּטַח בִּמְעַטִּים, וְאַל תַּעֲשֶׂה רַע לְאִישׁ.

תֵּן לְכָל אָדָם אֶת אָזְנְךָ, אַךְ לִמְעַטִּים אֶת קוֹלְךָ. קַבֵּל אֶת בִּקָּרְתּוֹ שֶׁל כָּל אִישׁ, אַךְ שְׁמֹר אֶת מִשְׁפָּטְךָ לְעַצְמְךָ.

כַּאֲשֶׁר הַמִּלִּים מְעַטּוֹת, נָדִיר שֶׁהֵן מִתְבַּזְבְּזוֹת לָרִיק.

אִי אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אוֹ לִשְׂנֹא דָּבָר בְּטֶרֶם מְבִינִים אוֹתוֹ.

לָתֵת שֵׁם לֹא נָכוֹן לַדְּבָרִים פֵּרוּשׁוֹ לְהוֹסִיף עַל אֻמְלָלוּתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

הָרֹעַ שֶׁבָּעוֹלָם נוֹבֵעַ כִּמְעַט תָּמִיד מִבַּעֲרוּת, וְכַוָּנוֹת טוֹבוֹת עֲלוּלוֹת לְהַזִּיק לֹא פָּחוֹת מִזָּדוֹן אִם אֵין עִמָּהֶן הֲבָנָה.

לֹא לִצְחֹק, לֹא לִבְכּוֹת, וְאַף לֹא לְתַעֵב, אֶלָּא לְהָבִין.

הַגַּאֲוָה הִיא שִׂמְחָה הַנּוֹבַעַת מִכָּךְ שֶׁאָדָם מַעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ מֵעֵבֶר לָרָאוּי.

מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי אָדָם כֹּה בּוּר, שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִלְמֹד מִמֶּנּוּ דָּבָר.

שֵׁמוֹת וּתְאָרִים חַיָּבִים לִהְיוֹת מֻתְאָמִים לְמַהוּתָם שֶׁל הַדְּבָרִים, וְלֹא הַמַּהוּת לַשֵּׁמוֹת.

נִסָּיוֹן מְמֻשָּׁךְ לִמֵּד אוֹתִי כִּי כְּכָל שֶׁאֲנָשִׁים מְבִינִים פָּחוֹת בְּעִנְיָן הַדּוֹרֵשׁ מַחְשָׁבָה, כָּךְ הֵם מִתְוַכְּחִים עָלָיו בְּבִטָּחוֹן רַב יוֹתֵר.

לְעִתִּים רְחוֹקוֹת אָנוּ תּוֹפְסִים שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ וְרִגְשׁוֹתֵינוּ הַפְּרָטִיִּים בְּיוֹתֵר אֵינָם בֶּאֱמֶת שֶׁלָּנוּ, אָנוּ חוֹשְׁבִים בִּמְוּנָחִים שֶׁל שָׂפָה וּתְמוּנוֹת שֶׁלֹּא אָנוּ הִמְצֵאנוּ.

שְׁפֹט אָדָם לְפִי שְׁאֵלוֹתָיו וְלֹא לְפִי תְּשׁוּבוֹתָיו.

הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר אֵינוֹ נָפוֹץ כָּל כָּךְ.

מִלִּים טוֹבוֹת אֵינָן עוֹלוֹת הַרְבֵּה, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵן מַשִּׂיגוֹת הַרְבֵּה מְאֹד.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אָנוּ מִשְׁתַּכְנְעִים טוֹב יוֹתֵר מִן הַנִּמּוּקִים שֶׁגִּלִּינוּ בְּעַצְמֵנוּ, מֵאֲשֶׁר מֵאֵלֶּה שֶׁהֻצְּעוּ לָנוּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים.

נְהַג בָּאֱנוֹשׁוּת, בֵּין בְּגוּפְךָ וּבֵין בְּגוּפוֹ שֶׁל כָּל אָדָם אַחֵר, לְעוֹלָם כְּתַכְלִית וְאַף פַּעַם לֹא כְּאֶמְצָעִי בִּלְבַד.

אָנוּ יְכוֹלִים לִשְׁפּוֹט אֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם עַל פִּי הַיַּחַס שֶׁלּוֹ לְבַעֲלֵי חַיִּים.

מִקּוֹרַת הָעֵץ הָעֲקֻמָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת, לֹא נוֹצַר מֵעוֹלָם דָּבָר יָשָׁר לַחֲלוּטִין.

הַחֶמְלָה הִיא הַבָּסִיס לְכָל מִדָּה מוּסָרִית אֲמִתִּית.

הַנִּמּוּס הוּא לְבֶן הָאָדָם מָה שֶׁהַחֹם הוּא לַשַּׁעֲוָה.

בְּנֵי אָדָם דּוֹרְשִׁים אֶת חֹפֶשׁ הַדִּבּוּר כְּפִצּוּי עַל חֹפֶשׁ הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁבּוֹ אֵינָם מִשְׁתַּמְּשִׁים כִּמְעַט.

כְּדֵי לְהַצְלִיחַ לְהוֹבִיל אָדָם אֶל מַטָּרָה מְסֻיֶּמֶת, עָלַי לִמְצֹא אוֹתוֹ תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הוּא נִמְצָא, וּלְהַתְחִיל מִשָּׁם.

כַּאֲשֶׁר הָאַהֲבָה פּוֹעֶלֶת בֶּאֱמֶת, הִיא מוֹצֵאת אֶת הָרָאוּי לְאַהֲבָה גַּם בְּמִי שֶׁנִּרְאֶה פָּגוּם.

הַגֵּיהִנּוֹם הוּא הָאֲחֵרִים.

מִלִּים הֵן אֶקְדָּחִים טְעוּנִים, כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְדַבֵּר אַתָּה יוֹרֶה.

כַּאֲשֶׁר כֻּלָּם מְשַׁקְּרִים לְךָ תָּמִיד, הַתּוֹצָאָה אֵינָהּ שֶׁאַתָּה מַאֲמִין לַשְּׁקָרִים, אֶלָּא שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מַאֲמִין עוֹד בְּדָבָר.

אִם אַתָּה מַכִּיר אֶת הָאוֹיֵב וּמַכִּיר אֶת עַצְמְךָ, לֹא תִּירָא גַּם מִפְּנֵי מֵאָה קְרָבוֹת.

כָּל מַעֲרֶכֶת קְרָב מְבֻסֶּסֶת עַל הַטְעָיָה.

בְּנֵה לַיָּרִיב שֶׁלְּךָ גֶּשֶׁר שֶׁל זָהָב שֶׁדַּרְכּוֹ יוּכַל לִסּוֹג.

הַבְחֵן בַּמָּה שֶׁאֵין הָעַיִן יְכוֹלָה לִרְאוֹת.

אֵין אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת, הָאָסוֹן הוּא כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים אוֹתָן בְּכֹבֶד רֹאשׁ.

כְּדֵי לָדַעַת מָה אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים בֶּאֱמֶת, שִׂים לֵב לְמַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְמַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים.

אֵין דָּבָר מַפְתִּיעַ יוֹתֵר מִן הַקַּלּוּת שֶׁבָּהּ הָרַבִּים מֻנְהָגִים עַל יְדֵי הַמְּעַטִּים.

אֵין זֶה מְנֻגָּד לַתְּבוּנָה לְהַעֲדִיף אֶת חֻרְבַּן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל פְּנֵי שְׂרִיטָה בְּאֶצְבָּעִי.

כְּשֶׁהַדַּבְּרָנוּת וְהַמְּלִיצָה מַגִּיעוֹת לְשִׂיאָן, הֵן מַשְׁאִירוֹת מָקוֹם מֻעָט מְאֹד לַתְּבוּנָה אוֹ לַמַּחְשָׁבָה.

יֵשׁ בְּטֶבַע הָאָדָם עִקְרוֹנוֹת הַגּוֹרְמִים לוֹ לְגַלּוֹת עִנְיָן בְּגוֹרָלָם שֶׁל אֲחֵרִים, וְהוֹפְכִים אֶת אָשְׁרָם לְהֶכְרֵחִי עֲבוּרוֹ, גַּם אִם אֵינוֹ מַפִיק מִכָּךְ דָּבָר מִלְּבַד הַתַּעֲנוּג לַחֲזוֹת בּוֹ.

הַנְּטִיָּה לְהַעֲרִיץ אֶת הָעֲשִׁירִים וְהַחֲזָקִים, וּלְזַלְזֵל בַּעֲנִיִּים וּבַחַלָּשִׁים, הִיא הַגּוֹרֵם הָעִקָּרִי לְהַשְׁחָתַת הָרְגָשׁוֹת הַמּוּסָרִיִּים שֶׁלָּנוּ.

הָאֲנִי אֵינוֹ אָדוֹן בְּבֵיתוֹ שֶׁלּוֹ.

לְמִלִּים יֵשׁ כֹּחַ מַגִּי, הֵן יְכוֹלוֹת לְהָבִיא אֶת הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר אוֹ אֶת הַיֵּאוּשׁ הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר.

מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים אֵינָם רוֹצִים בֶּאֱמֶת בְּחֵרוּת, מִפְּנֵי שֶׁחֵרוּת כּוֹלֶלֶת אַחְרָיוּת, וּמַרְבִּית הָאֲנָשִׁים מְפַחֲדִים מֵאַחְרָיוּת.

נֶפֶשׁ הָאָדָם דּוֹמָה לְקַרְחוֹן, רַק שְׁבִיעִית מִמֶּנָּה צוֹפָה מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם.

הָעִקָּרוֹן הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר בְּטֶבַע הָאָדָם הוּא הַתְּשׁוּקָה לִהְיוֹת מֻעֲרָךְ.

לַאֲנָשִׁים לֹא יִהְיֶה זְמַן עֲבוּרְכֶם אִם תִּהְיוּ תָּמִיד כּוֹעֲסִים אוֹ מִתְלוֹנְנִים.

אָדָם הַמְּבֻדָּד מֵהָעוֹלָם אֵינוֹ מְפַתֵּחַ כֹּחַ שִׂכְלִי כְּלָל. עָלָיו לִהְיוֹת שָׁקוּעַ בִּסְבִיבָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים כְּדֵי לִצְמֹחַ.

מַחְשֵׁב יִהְיֶה רָאוּי לְהִקָּרֵא בַּעַל תְּבוּנָה אִם יוּכַל לְהַתְעוֹת אָדָם וְלִגְרוֹם לוֹ לְהַאֲמִין שֶׁהוּא בֶּן אֱנוֹשׁ.

כָּל שִׁנּוּי בַּמַּרְאֶה נוֹבֵעַ מִתְּנוּעָתוֹ שֶׁל הַצּוֹפֶה אוֹ מִתְּנוּעָתוֹ שֶׁל הָעֶצֶם הַנִּצְפֶּה.

עֵינַיִם וְאָזְנַיִם הֵן עֵדוֹת רָעוֹת לִבְנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשָׁם עִוֶּרֶת לַתְּבוּנָה.

יְדִיד אֱמֶת נִבְחָן בְּעֵת מְצוּקָה.

הַפָּנִים הֵם תְּמוּנַת הַנֶּפֶשׁ, וְהָעֵינַיִם הֵן מַגִּידוֹתֶיהָ.

הָאָדָם הוּא תַּעֲלוּמָה. יֵשׁ לִפְתֹּר אוֹתָהּ, וְאִם תַּקְדִּישׁ אֶת כָּל חַיֶּיךָ לִפְתְרֹנָהּ, אַל תֹּאמַר שֶׁבִּזְבַּזְתָּ אֶת זְמַנְּךָ.

לֹא הַשֵּׂכֶל הוּא הַחָשׁוּב בְּיוֹתֵר, אֶלָּא מָה שֶׁמַּנְחֶה אוֹתוֹ, הָאֹפִי, הַלֵּב, הַנְּדִיבוּת וְהָרַעְיוֹנוֹת הָאֲצִילִים.

אֻמְלָלוּת רַבָּה בָּאָה לָעוֹלָם בִּגְלַל בִּלְבּוּל וּדְבָרִים שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא מַעֲנֶה וּלְלֹא הִדַּבְּרוּת.

כְּסִיל עִם לֵב וּלְלֹא שֵׂכֶל הוּא אֻמְלָל בְּדִיּוּק כְּמוֹ כְּסִיל עִם שֵׂכֶל וּלְלֹא לֵב.

עָלֵינוּ לִלְמֹד לִחְיוֹת יַחַד כְּאַחִים, אוֹ לְהֵאָבֵד יַחַד כִּכְסִילִים.

הַיְּכֹלֶת לְהִתְבּוֹנֵן מִבְּלִי לִשְׁפּוֹט הִיא הַצּוּרָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר שֶׁל אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַגְדִּיר אֶת עַצְמְךָ כְּבֶן לְאֹם מְסֻיָּם, דָּת מְסֻיֶּמֶת אוֹ קְבוּצָה, אַתָּה יוֹצֵר פֵּרוּד וְאַלִּימוּת.

הַקְשֵׁב לְלֹא מַסְנַנְתָּן שֶׁל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, לְלֹא מַסְקְנוֹת מֻקְדָּמוֹת וּלְלֹא דֵּעוֹת קְדוּמוֹת.

הֲבָנָה הִיא הַשֵּׁם הָאַחֵר שֶׁל הָאַהֲבָה. אִם אֵינְךָ מֵבִין אָדָם, אֵינְךָ יָכוֹל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת.

הַקְשָׁבָה עֲמֻקָּה הִיא הַקְשָׁבָה מִתּוֹךְ חֶמְלָה, שֶׁמַּטָּרָתָהּ הַיְּחִידָה הִיא לַעֲזֹר לָאָדָם הָאַחֵר לְשַׁחְרֵר אֶת סִבְלוֹ.

מִמְּעִידַת רֶגֶל תּוּכַל לְהִתְאוֹשֵׁשׁ בִּמְהֵרָה, אַךְ מִמְּעִידַת לָשׁוֹן יִתָּכֵן שֶׁלֹּא תִּתְאוֹשֵׁשׁ לְעוֹלָם.

שְׁלוֹשָׁה יְכוֹלִים לִשְׁמֹר סוֹד, רַק אִם שְׁנַיִם מֵהֶם מֵתִים.

הָרֹעַ יוֹדֵעַ עַל קִיּוּמוֹ שֶׁל הַטּוֹב, אַךְ הַטּוֹב אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל קִיּוּמוֹ שֶׁל הָרֹעַ.

מִכְתָּבִים הֵם מַגָּע עִם רוּחוֹת רְפָאִים, שֶׁכֵּן הַנְּשִׁיקָה הַנִּכְתֶּבֶת אֵינָהּ מַגִּיעָה אֶל יַעֲדָהּ אֶלָּא נִגְזֶלֶת בַּדֶּרֶךְ.

צִינִיקָן הוּא אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת מְחִירוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר וְאֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל שׁוּם דָּבָר.

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה: רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע.

פְּקַח אֶת עֵינֶיךָ לִרְוָחָה לִפְנֵי הַנִּשּׂוּאִין, וַעֲצֹם אוֹתָן לְמֶחֱצָה לְאַחֲרֵיהֶם.

לְבַעֲלֵי הַחוֹב יֵשׁ זִכָּרוֹן טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַחַיָּבִים.

אֲנָשִׁים מֵאוֹתוֹ מִקְצוֹעַ נִפְגָּשִׁים רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, אֲפִלּוּ לְשֵׁם שִׂמְחָה וְשַׁעֲשׁוּעַ, מִבְּלִי שֶׁהַשִּׂיחָה תִּסְתַּיֵּם בִּקְנוּנְיָה נֶגֶד הַצִּבּוּר אוֹ בְּתַחְבּוּלָה לְהַעֲלָאַת מְחִירִים.

הַדִּבּוּר הוּא צֹרֶךְ, אַךְ הַהַקְשָׁבָה הִיא אָמָּנוּת.

אַל תְּגַלֶּה זֹאת לְאִישׁ זוּלַת הַחֲכָמִים, שֶׁכֵּן הֶהָמוֹן מְמַהֵר לִלְעֹג.

כָּל הַחִנּוּךְ מִסְתַּכֵּם בְּדֻגְמָה אִישִׁית, חֲיֵה בְּעַצְמְךָ חַיִּים יְשָׁרִים וְכָךְ תְּלַמֵּד אֶת יַלְדְּךָ לָלֶכֶת בָּהֶם.

חָכָם הוּא הָאָב הַמַּכִּיר אֶת יַלְדּוֹ שֶׁלּוֹ.

יֵשׁ לִנְהֹג בַּצְּעִירִים בְּיִרְאַת כָּבוֹד; מִנַּיִן לָנוּ שֶׁעֲתִידָם לֹא יַעֲלֶה עַל הֹוֶה שֶׁלָּנוּ?

יֵשׁ לִנְהֹג בִּילָדִים בְּאוֹתוֹ כָּבוֹד שֶׁנּוֹהֲגִים בִּמְבֻגָּרִים, וְאוּלַי אַף בְּיֶתֶר כָּבוֹד, מִפְּנֵי שֶׁהֵם פְּגִיעִים הַרְבֵּה יוֹתֵר.

הַאִם יֵשׁ אָדָם שֶׁאַתָּה מַפְקִיד בְּיָדָיו עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּידֵי אִשְׁתְּךָ, וְהַאִם יֵשׁ אָדָם שֶׁעִמּוֹ אַתָּה מְדַבֵּר פָּחוֹת?

הַרְגֵּל אֶת עַצְמְךָ לְהַקְשִׁיב בְּקֶשֶׁב רַב לִדְבָרָיו שֶׁל הָאַחֵר, וְהִכָּנֵס כְּכָל הָאֶפְשָׁר לְתוֹךְ תּוֹדַעְתּוֹ שֶׁל הַמְדַבֵּר.

יְחָסִים הֵם מַרְאָה שֶׁבָּהּ אַתָּה רוֹאֶה אֶת עַצְמְךָ כְּפִי שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת.

אַל תִּכָּנֵס לְבֵיתְךָ פִּתְאוֹם, כָּל שֶׁכֵּן לְבֵית חֲבֵרְךָ.

אֲפִלּוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, רוֹאִין אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם.

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּלְתָּן.

כְּמוֹ שֶׁהַמָּגֵן מָשׁוּחַ בַּשֶּׁמֶן מוֹרִיד מֵעָלָיו הַחִצִּים וּמַשְׁלִיכָם לָאָרֶץ, כָּךְ הַלֵּצָנוּת מַפֶּלֶת מֵעַל לֵב הָאָדָם כָּל תּוֹכַחַת וְכָל רֹשֶׁם שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת.

הַחֶבְרָה הָרָעָה מַפְסִידָה אֶת הָאָדָם, כִּי רְאוֹת הָאָדָם מַעֲשֵׂי אֲחֵרִים מַרְגִּיל עֵינָיו אֲלֵיהֶם עַד שֶׁלֹּא יֵרָאוּ לוֹ כִּמְגֻנִּים.

הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אֶת אֻמָּתֵנוּ, לֹא תְּסַמֵּא אֶת עֵינֵינוּ מִלְּבַקֵּר אֶת כָּל מוּמֶיהָ, אַךְ עַל פִּי מִדַּת הָאֱמֶת נִמְצָא אֶת עֹמֶק הַטּוֹב שֶׁבָּהּ.

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּכָל אָדָם וְשֶׁבְּכָל דָּבָר.

חִנּוּךְ הַנְּעָרִים צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מֻבְנֶה עַל פִּי טִבְעָם וּכְשָׁרוֹנָם הַמְּיֻחָד, וְלֹא עַל פִּי גְּזֵרָה שָׁוָה לְכֻלָּם.

כְּשֶׁמַּרְאִין לָאָדָם מֵחֶטְאוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁפּוֹט אֶת עַצְמוֹ, שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁיָּדוּן אֶת זוּלָתוֹ כָּךְ יִפְסְקוּ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת עַצְמְךָ אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל מוּמֶיךָ וְחֶסְרוֹנוֹתֶיךָ, כָּךְ תֶּאֱהַב אֶת חֲבֵרְךָ עִם כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו.

מָשָׁל לִמְנַגֵּן בִּכְלִי שִׁיר בְּקוֹל נָעִים, וְכָל הַשּׁוֹמְעִים רוֹקְדִים מֵחֲמַת הַנִּגּוּן, וּבָא חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל, וְנִרְאוּ לוֹ הָרוֹקְדִים כִּמְשֻׁגָּעִים.

הַבּוֹרֵא אוֹהֵב אֶת הָרָשָׁע הַגָּמוּר כְּמוֹ אֶת הַצַּדִּיק הַגָּמוּר, כְּאָב שֶׁאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן שֶׁנּוֹלַד לוֹ לִזְקוּנָיו.

אֵין לָנוּ לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַבִּקֹּרֶת, כִּי הַבִּקֹּרֶת הִיא מַרְאָה שֶׁבָּהּ אָנוּ רוֹאִים אֶת מִשְׁגֵּינוּ כְּדֵי לְתַקְּנָם.

אָנוּ עַם, עַם אֶחָד. הָאוֹיֵב הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לְעַם אֶחָד בְּעַל כָּרְחֵנוּ.

אִם בִּרְצוֹנְכֶם לִלְמֹד דָּבָר מִן הַפִיזִיקָאִים הַתֵּאוֹרֶטִיִּים עַל הַשִּׁיטוֹת שֶׁבָּהֶן הֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים, הַחְזִיקוּ בְּעִקָּרוֹן אֶחָד: אַל תַּקְשִׁיבוּ לְדִבְרֵיהֶם, הַפְנוּ אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּכֶם לְמַעֲשֵׂיהֶם.

הַרְאֵה לִי אֶת הַתַּמְרִיץ, וְאַרְאֶה לְךָ אֶת הַתּוֹצָאָה.

הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּתִקְשֹׁרֶת הוּא לִשְׁמֹעַ אֶת מָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר.

הַמַּנְהִיג שֶׁל הֶעָבָר יָדַע כֵּיצַד לְצַוּוֹת, הַמַּנְהִיג שֶׁל הֶעָתִיד יֵדַע כֵּיצַד לִשְׁאוֹל.

הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן בְּקַבָּלַת הַחְלָטוֹת הוּא שֶׁאֵין מְקַבְּלִים הַחְלָטָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת.

קַבֵּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁעָלֶיךָ לְהִתְיַחֵס לִבְנֵי אָדָם כְּיְחִידִים, שֶׁכֵּן אֵין בַּמְּצִיאוּת כֹּחַ עֲבוֹדָה אָחִיד.

מְחִיר הוּא מָה שֶׁאַתָּה מְשַׁלֵּם, עֵרֶךְ הוּא מָה שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל.

רַק כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁפֶל מַגִּיעַ, אַתָּה מְגַלֶּה מִי שָׂחָה עֵירֹם.

בְּחַפְּשֵׂנוּ אֲנָשִׁים לְהַעֲסָקָה אָנוּ מְחַפְּשִׂים שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים: יוֹשְׁרָה, תְּבוּנָה וּמֶרֶץ. אַךְ אִם אֵין לָהֶם אֶת הָרִאשׁוֹן, הַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים יַהַרְגוּ אוֹתְךָ.

תַּחֲזִיּוֹת עֲשׂוּיוֹת לְלַמֵּד אוֹתְךָ הַרְבֵּה עַל הַחוֹזֶה, אַךְ אֵינָן מְלַמְּדוֹת דָּבָר עַל הֶעָתִיד.

ווֹל סְטְרִיט הוּא הַמָּקוֹם הַיָּחִיד שֶׁבּוֹ אֲנָשִׁים נוֹסְעִים בִּרְכָבֵי פְּאֵר כְּדֵי לְקַבֵּל עֵצוֹת מֵאֵלֶּה הַנּוֹסְעִים בָּרַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית.

אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִסְקָה טוֹבָה עִם אָדָם רַע.

מָה שֶׁהֶחָכָם עוֹשֶׂה בַּתְּחִלָּה, הַכְּסִיל עוֹשֶׂה בַּסּוֹף.

כַּאֲשֶׁר הַנְהָלָה בַּעֲלַת מֻנִיטִין שֶׁל גָּאוֹנוּת מִתְמוֹדֶדֶת עִם עֵסֶק בַּעַל כַּלְכָּלָה גְּרוּעָה, מֻנִיטִין הָעֵסֶק הוּא שֶׁנִּשְׁאָר בְּעֵינוֹ.

עֶלְיוֹנוּת? נְחִיתוּת? מַדּוּעַ לֹא לְנַסּוֹת פָּשׁוּט לָגַעַת בָּאַחֵר, לָחוּשׁ אֶת הָאַחֵר, וּלְגַלּוֹת זֶה אֶת זֶה?

אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר לָעָם אֶת הַכֹּל, בִּתְנַאי יָחִיד שֶׁבֶּאֱמֶת רוֹצִים שֶׁהוּא יָבִין.

לְדַבֵּר פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת מְסֻגָּל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַחְבִּיר מְסֻיָּם, אַךְ מֵעַל לַכֹּל לָקַחַת עַל עַצְמְךָ תַּרְבּוּת וְלָשֵׂאת בְּמַשָּׂאָהּ שֶׁל צִיוִילִיזַצְיָה.

כְּשֶׁמַּבִּיטִים בְּפִיו שֶׁל מֶלֶךְ, אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ.

אֵין שׁוּם סִפּוּר שֶׁאֵינוֹ אֲמִתִּי בְּמִדָּה כָּלְשֶׁהִי.

לָדַעַת לְהַקְשִׁיב פֵּרוּשׁוֹ כִּמְעַט כְּבָר לַעֲנוֹת.

בִּקֹּרֶת הַחֶבְרָה מַתְחִילָה תָּמִיד מִבִּקֹּרֶת הַשָּׂפָה.

בְּנֵי הָאָדָם נֶחֱלָקִים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת, אֵלֶּה שֶׁאוֹהֲבִים וּבוֹנִים, וְאֵלֶּה שֶׁשּׂוֹנְאִים וְהוֹרְסִים.

הַמִּלִּים לֹא נוֹעֲדוּ כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל הָאֱמֶת, אֶלָּא כְּדֵי לוֹמַר אוֹתָהּ.

אִם אֵינְךָ אוֹמֵר אֶת הָאֱמֶת עַל עַצְמְךָ, לֹא תּוּכַל לוֹמַר אוֹתָהּ עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

לְכָל אָדָם יֵשׁ עָבָר הַסָּגוּר בְּתוֹכוֹ כְּמוֹ דַּפֵּי סֵפֶר הַיְּדוּעִים לוֹ בְּעַל פֶּה, וַחֲבֵרָיו יְכוֹלִים לִקְרוֹא רַק אֶת הַכּוֹתֶרֶת.

כַּאֲשֶׁר אָדָם מַרְאֶה לְךָ מִי הוּא, הַאֲמֵן לוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

לְעוֹלָם אַל תַּעֲשֶׂה אָדָם לַעֲדִיפוּת רִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר כָּל מָה שֶׁאַתָּה עֲבוּרוֹ הוּא רַק בְּרֵרָה אַחַת מִנִּי רַבּוֹת.

אֵין אָדָם בּוֹחֵר בָּרָע מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַע, הוּא רַק טוֹעֶה לַחְשֹׁב אוֹתוֹ לְאֹשֶׁר, לַטּוֹב שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ.

לֹא הַהֶבְדֵּלִים בֵּינֵינוּ מַפְרִידִים אוֹתָנוּ, אֶלָּא חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּנוּ לְהַכִּיר בָּהֶם, לְקַבֵּל אוֹתָם וְלַחְגֹּג אוֹתָם.

כִּמְעַט כָּל אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בִּמְצוּקָה, אַךְ אִם בִּרְצוֹנְךָ לִבְחֹן אֶת אָפְיוֹ שֶׁל אָדָם, תֵּן בְּיָדוֹ כֹּחַ.

הַאִם אֵינֶנִּי מַשְׁמִיד אֶת אוֹיְבַי כַּאֲשֶׁר אֲנִי הוֹפֵךְ אוֹתָם לִידִידַי?

אַתָּה יָכוֹל לְהוֹנוֹת חֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים כָּל הַזְּמַן, וְאֶת כָּל הָאֲנָשִׁים חֵלֶק מֵהַזְּמַן, אֲבָל אֵינְךָ יָכוֹל לְהוֹנוֹת אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים כָּל הַזְּמַן.

אֵין אָדָם בַּעַל זִכָּרוֹן טוֹב דַּיּוֹ כְּדֵי לִהְיוֹת שַׁקְרָן מַצְלִיחַ.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, בְּנֵי אָדָם מַאֲמִינִים בְּרָצוֹן בְּמַה שֶּׁהֵם חֲפֵצִים שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, מָה שֶׁנִּסְתָּר מִן הָעַיִן מַטְרִיד אֶת לֵב הָאָדָם הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּרְאֶה.

אִם תִּהְיֶה שָׁרוּי בְּשַׁלְוָה, תִּמְצָא אֶת הַשָּׁלוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו תֵּלֵךְ. הָעוֹלָם אֵינוֹ אֶלָּא הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁל מַצָּבְךָ הַפְּנִימִי.

הדגימו, אל תסבירו.

אם מישהו מנסה להוריד אותך, הוא כבר נמצא מתחתיך.

יש לכבד כל אדם כאדם, אך אין להעריץ איש.

גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה.

נדמה לי שנדרש כאן איזון עדין בין שני צרכים מנוגדים: בחינה ספקנית ביותר של כל השערה שמגישים לנו, ובו בזמן פתיחות גדולה לרעיונות חדשים.

כשאני משחק עם החתולה שלי, מי יודע אם אני לא משעשע אותה יותר משהיא משעשעת אותי?

בכל פעם שאתה מוצא את עצמך בצד הרוב, הגיע הזמן לעצור ולהרהר.

כשמישהו פוגע בך או מדבר עליך רעה, זכור שהוא עושה זאת או אומר זאת מתוך רושם שכך נכון לו לעשות.

שקול זמן רב אם לקבל אדם לחברותך, אבל משהחלטת לקבל אותו, קבל אותו בכל לבך ונפשך, ודבר איתו בגלוי כמו עם עצמך.

כה נוח הוא להיות יצור בעל תבונה, שכן היא מאפשרת למצוא או להמציא סיבה לכל דבר שאדם חפץ לעשות.

הדעה הראשונה שמגבשים על שליט ועל תבונתו נקבעת לפי האנשים שסביבו.

לא לחינם נאמר שמי שאין לו זיכרון טוב, אל לו לעסוק במלאכת השקר.

הדמיון מכריע הכול. הוא יוצר את היופי, את הצדק ואת האושר, שהם כל מה שיש בעולם.

מילים יפות ומראה מתחנף רק לעתים רחוקות הולכים יחד עם מידה טובה אמיתית.

מילים הן אסימוני החשבון של החכמים, שרק מחשבים בהן, אבל הן הכסף של השוטים, שמעריכים אותן לפי סמכותם של אריסטו, של קיקרו, של תומאס, או של כל מלומד אחר.

אילו לא היו בנו פגמים, לא היינו נהנים כל כך להבחין בפגמיהם של אחרים.

כולם מתלוננים על הזיכרון שלהם, ואיש אינו מתלונן על שיקול הדעת שלו.

החנופה היא מטבע מזויף, שרק היוהרה שלנו מאפשרת לו להיות במחזור.

אפשר לתת עצות, אבל אי אפשר להנחיל התנהגות.

היינו מרוויחים יותר אילו הנחנו לאחרים לראות אותנו כפי שאנחנו, מאשר אילו ניסינו להיראות כפי שאיננו.

מי שמרבה לשאול ילמד הרבה ויסב הנאה רבה, ובמיוחד אם יכוון את שאלותיו לתחום שבו מומחים האנשים שהוא שואל.

אין דבר הגורם לאדם לחשוד הרבה, יותר מאשר לדעת מעט.

צריך שאויבך וחברך יעבדו יחד כדי לפגוע בך עד עמקי הלב: האחד כדי להשמיץ אותך, והשני כדי להביא אליך את הבשורה.

כל אחד הוא ירח, ויש לו צד אפל שאינו מראה לאיש.

מי שמכיר רק את הצד שלו בעניין, יודע מעט גם על הצד הזה.

האויב הגדול של שפה בהירה הוא חוסר כנות.

הדברים אינם נחשבים לפי מה שהם, אלא לפי מה שהם נראים. מעטים הם המסתכלים פנימה, ורבים המסתפקים במראית העין.

הסירוב של אנשים מסוימים מוערך יותר מההסכמה של אחרים, כי "לא" מוזהב משביע יותר מ"כן" יבש.

עבור לפעמים לצד השני, ובחן את נימוקיו של האחר מנקודת מבטו. כך לא תרשיע אותו, וגם לא תצדיק את עצמך בעיוורון כזה.

אין אדם שאינו יכול ללמד אחר משהו, ואין אדם שאינו עולה במשהו גם על מי שעולה עליו.

עצה מתקבלת בברכה רק לעתים רחוקות, ומי שזקוקים לה יותר מכולם, אוהבים אותה פחות מכולם.

עוולות נסלחות לעתים קרובות, אבל בוז לעולם לא. הגאווה שלנו זוכרת אותו לעד.

את הלמדנות רוכשים בקריאת ספרים; אבל את הלמדנות הנחוצה הרבה יותר, הכרת העולם, אפשר לרכוש רק בקריאת בני אדם ובלימוד כל המהדורות השונות שלהם.

אל תאמרו "מצאתי את האמת", אלא "מצאתי אמת".

האם ידידים שנקשרו אליך בזכות המזל ולא בזכות המידות הטובות הם מגן כלשהו? לא; מי שהמזל הטוב עשה לו לידיד, המזל הרע יעשה לו לאויב.

כשמבינים לעומק שדבר אינו קורה בלי סיבה, נעשים לא רק רחבי דעת, אלא גם רחבי לב.

גרש את הטבע בקלשון, והוא בכל זאת ישוב תמיד.

יש יותר שוטים מחכמים; וגם בחכם עצמו יש יותר שטויות מחוכמה.

האדם החי בקהילה קטנה חי בעולם גדול הרבה יותר. בקהילה גדולה אנחנו יכולים לבחור את חברינו. בקהילה קטנה חברינו נבחרים בשבילנו.

החסד נותן את הפרשנות הטובה ביותר לדברים ולאנשים; הוא מוציא את המיטב מכל דבר, סולח לכולם, משרת את כולם, ומקווה עד הסוף.

חנופה מקלקלת גם את המקבל וגם את הנותן.

חשש, אי ודאות, המתנה, ציפייה ופחד מהפתעה מזיקים לחולה יותר מכל מאמץ.

בני אדם אינם מתקלקלים מעצם השימוש בכוח ואינם נשפלים מהרגל הציות, אלא משימוש בכוח שהם מאמינים שהוא בלתי חוקי ומציות לעוול שנראה להם כזה.

כשם שעדר שלם בשדה נופל בגלל הגרדת של אחד, כך גם ענב מקבל את צבעו הכהה מן הענב שהוא רואה.

כל מי שאינם מכירים אותך מקרוב יחשבו שאתה דומה לאלה שאתה חי בחברתם.

עליבות גדולה היא לא להיות בעל די שכל כדי לדבר היטב, וגם לא די שיקול דעת כדי לשתוק. זהו המקור לכל התנהגות שאינה במקומה.

רוח השיחה טמונה הרבה פחות בהפגנת שכל רב, והרבה יותר בעזרה לאחרים למצוא את שכלם. מי שיוצא משיחה איתך מרוצה מעצמו ומשכלו, מרוצה ממך לגמרי.

יש אנשים שרוצים דבר מסוים בלהט ובנחישות כאלה, שמרוב פחד להחמיץ אותו, הם אינם שוכחים לעשות שום דבר שנדרש כדי להחמיץ אותו.

קשה, אזרחים, להתווכח עם הבטן, כי אין לה אוזניים.

החכמים מפיקים יותר תועלת מן השוטים מאשר השוטים מן החכמים, כי החכמים נזהרים מטעויות השוטים, ואילו השוטים אינם מחקים את הצלחות החכמים.

אי אפשר לחיות עם אדם שחך הטעם שלו רגיש יותר מלבו.