ציטוטים על מיינדסט של שפע והכרת הטוב

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּרֶם

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה

כַּמָּה טְרָחוֹת טָרַח אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא פַּת לֶאֱכוֹל, וַאֲנִי עוֹמֵד בַּשַּׁחַר וּמוֹצֵא כָּל אֵלּוּ מוּכָנִים לְפָנַי

הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ

צָרִיךְ הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב

חֲשֹׁב עַל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ, וְלֹא עַל מָה שֶׁחָסֵר לְךָ

אַל תְּבַקֵּשׁ שֶׁהַדְּבָרִים יִהְיוּ כִּרְצוֹנְךָ; רְצֵה אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהֵם — וְתִהְיֶה שָׁלֵו

הַכָּרַת הַטּוֹב אֵינָהּ רַק הַמִּדָּה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן — הִיא אֵם כָּל הַמִּדּוֹת

אֵין עָשִׁיר מִי שֶׁאֵין לוֹ דַּי בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.

בַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ.

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָלֵא בְּנִסִּים, רַק שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם.

יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד, וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר.

כָּל הַמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָבָר, הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה.

הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה.

אֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֵרָתָהּ אֲפִילוּ כִּמְלֹא נִימָא

טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן

נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן, וּמַרְוֶה גַּם הֵוא יוֹרֶא

הַמְּחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית

עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה

עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְשַׁבֵּחַ לַבּוֹרֵא

עָתִיד אָדָם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל מַה שֶּׁרָאֲתָה עֵינוֹ וְלֹא אָכַל.

לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם.

לְעוֹלָם יֹאכַל אָדָם וְיִשְׁתֶּה פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִלְבַּשׁ וְיִתְכַּסֶּה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וִיכַבֵּד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ.

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.

יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ.

מַרְבֶּה תוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים, מַרְבֶּה עֵצָה מַרְבֶּה תְבוּנָה, מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ.

רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ.

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ: עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה. וּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע: עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: הַנּוֹי, וְהַכֹּחַ, וְהָעֹשֶׁר, וְהַכָּבוֹד, וְהַחָכְמָה, וְהַזִּקְנָה, וְהַשֵּׂיבָה, וְהַבָּנִים, נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם.

חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד.

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.

יֵשׁ רַק שְׁתֵּי דְּרָכִים לִחְיוֹת אֶת חַיֶּיךָ. אַחַת הִיא כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ נֵס, וְהַשְּׁנִיָּה הִיא כְּאִלּוּ כָּל דָּבָר הוּא נֵס.

הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר הוּא הַמִּסְתַּפֵּק בַּמֻּעָט, שֶׁכֵּן הַהִסְתַּפְּקוּת הִיא עָשְׁרוֹ שֶׁל הַטֶּבַע

כְּשֶׁאַתָּה קָם בַּבֹּקֶר, חֲשֹׁב עַל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה לִהְיוֹת חַי, לִנְשֹׁם, לַחְשֹׁב, לֶאֱהֹב וְלִשְׂמֹחַ.

הַמִּסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, עָשִׁיר הוּא.

אֲלָפִים שֶׁל נֵרוֹת יְכוֹלִים לְהִדָּלֵק מִנֵּר אֶחָד, וְחַיֵּי הַנֵּר לֹא יִתְקַצְּרוּ. הָאֹשֶׁר אֵינוֹ מִתְמַעֵט כַּאֲשֶׁר חוֹלְקִים אוֹתוֹ.

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לִמְצֹא אֶת עַצְמְךָ הִיא לְאַבֵּד אֶת עַצְמְךָ בְּשֵׁרוּת אֲחֵרִים.

כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ, וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ.

שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ, וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ.

בִּרְכַּת ה׳ הִיא תַעֲשִׁיר, וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ.

כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד.

מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ.

מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ.

מַלְוֵה ה׳ חוֹנֵן דָּל, וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ.

אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם, וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ.

טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל.

מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק.

נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת, וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק.

כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי, וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.

אֵין טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ, גַּם זֹה רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא.

וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ, מַתַּת אֱלֹהִים הִיא.

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ.

בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ, וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם רְאִית עֵינָיו.

גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ, זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא.

טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף, וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.

וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת וְלִשְׂמוֹחַ, וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ.

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ.

מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה. אוֹמֵר עַל לָאו לָאו, וְעַל הֵן הֵן, מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן, וְנוֹתֵן וּמוַתֵּר לַאֲחֵרִים.

מִי שֶׁאֵינוֹ שָׂבֵעַ רָצוֹן מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, לֹא יִהְיֶה מְרֻצֶּה גַּם מִמַּה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ.

הִתְבּוֹנֵן בְּיָפְיָם שֶׁל הַחַיִּים, הַבֵּט בַּכּוֹכָבִים וּרְאֵה אֶת עַצְמְךָ רָץ עִמָּהֶם.

הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא לִחְיוֹת בְּהִסְתַּפְּקוּת עִם נֶפֶשׁ שְׁלֵוָה, כִּי לְמִי שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ אֵין מַחְסוֹר לְעוֹלָם.

לֹא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט הוּא עָנִי, אֶלָּא מִי שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק לְיוֹתֵר.

הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי הוּא לֵהָנוֹת מִן הַהֹוֶה, בְּלִי תְּלוּת חֲרֵדָה בֶּעָתִיד.

חָכָם הוּא מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַל מָה שֶׁחָסֵר לוֹ, אֶלָּא שָׂמֵחַ בְּמָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ.

הַבְּרִיאוּת הִיא הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הַהִסְתַּפְּקוּת הִיא הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְהָאֵמוּן הוּא קִרְבַת הַמִּשְׁפָּחָה הַטּוֹבָה מִכֹּל.

אִם הֱיִיתֶם יוֹדְעִים אֶת כֹּחָהּ שֶׁל הַנְּדִיבוּת כְּפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתָהּ, לֹא הֱיִיתֶם אוֹכְלִים אֲפִלּוּ אֲרוּחָה אַחַת מִבְּלִי לַחֲלֹק מִמֶּנָּה.

הֱיֵה מַכִּיר טוֹבָה עַל כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ, כִּי כָּל אוֹרֵחַ נִשְׁלַח כְּמוֹרֶה דֶּרֶךְ מִמָּקוֹם נִשְׂגָּב.

טַפַּח אֶת הַהֶרְגֵּל לְהַכִּיר טוֹבָה עַל כָּל דָּבָר טוֹב שֶׁמַּגִּיעַ אֵלֶיךָ, וְהוֹדֵה עָלָיו בְּאֹפֶן מַתְמִיד.

עָשְׁרוֹ שֶׁל אָדָם נִמְדָּד בְּמִסְפַּר הַדְּבָרִים שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ לְהַנִּיחַ לָהֶם.

סְפָרִים הֵם הָאוֹצָר הַיָּקָר שֶׁל הָעוֹלָם וְהַיְּרֻשָּׁה הָרְאוּיָה שֶׁל דּוֹרוֹת וְעַמִּים.

הַשִּׂמְחָה הִיא אֵם כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת.

הָאָרֶץ מְסַפֶּקֶת דַּי כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת צָרְכָיו שֶׁל כָּל אָדָם, אַךְ לֹא אֶת חַמְדָנוּתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם.

הַבְּרִיאוּת הִיא הָעֹשֶׁר הָאֲמִתִּי, וְלֹא פִּסּוֹת זָהָב וָכֶסֶף.

אֵין מַתָּנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַעֲנָקַת זְמַנְּךָ וּמַרְצְךָ כְּדֵי לַעֲזֹר לַאֲחֵרִים מִבְּלִי לְצַפּוֹת לִתְמוּרָה.

אָנוּ מִתְפַּרְנְסִים מִמַּה שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים, אֲבָל אָנוּ בּוֹנִים חַיִּים מִמַּה שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים.

הָאֶתְמוֹל הוּא הִיסְטוֹרְיָה, הַמָּחָר הוּא תַּעֲלוּמָה, וְהַיּוֹם הוּא מַתָּנָה.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַפְסִיק לִתְרֹם, אַתָּה מַתְחִיל לִדְעֹךְ.

הַסְּתָו הוּא אָבִיב שֵׁנִי, שֶׁבּוֹ כָּל עָלֶה הוּא פֶּרַח.

הַיַּיִן הוּא אוֹר שֶׁמֶשׁ הַמֻּחְזָק יַחְדָּו עַל יְדֵי מַיִם.

הַעֲרָכָה הִיא דָּבָר נִפְלָא, הִיא גּוֹרֶמֶת לַמְּצוּיָנוּת שֶׁבַּאֲחֵרִים לִהְיוֹת שַׁיֶּכֶת גַּם לָנוּ.

מְעַט מְאֹד אָנוּ חוֹשְׁבִים עַל מָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, אַךְ תָּמִיד אָנוּ חוֹשְׁבִים עַל מָה שֶׁחָסֵר לָנוּ.

הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת מִתְרַבּוֹת כַּאֲשֶׁר תּוֹפְסִים אוֹתָן.

נְטִיָּה לְתִקְוָה וּלְשִׂמְחָה הִיא עֹשֶׁר אֲמִתִּי, בְּעוֹד נְטִיָּה לְפַחַד וּלְצַעַר הִיא עֹנִי מַמָּשִׁי.

אִם יֵשׁ לָכֶם מַזָּל לִמְצֹא אַהֲבָה, זִכְרוּ שֶׁהִיא שָׁם וְאַל תַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ.

הַצִּפִיּוֹת שֶׁלִּי הוֹפְחֲתוּ לְאֶפֶס כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת. כָּל מָה שֶׁקָּרָה מֵאָז הָיָה בְּחִינַת בּוֹנוּס.

מִי לֹא יִתְמַלֵּא יִרְאַת כָּבוֹד כַּאֲשֶׁר יַחֲזֶה בַּמִּבְנֶה הַמֻּשְׁלָם שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁבּוֹ הַכֹּל סָדוּר בְּחָכְמָה עִלָּאִית?

הָאָדָם אוֹהֵב רַק לִמְנוֹת אֶת צָרוֹתָיו, הוּא אֵינוֹ נוֹהֵג לְחַשֵּׁב אֶת אָשְׁרוֹ.

אִם חַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלְּךָ נִרְאִים לְךָ דַּלִּים, אַל תַּאֲשִׁים אוֹתָם, הַאֲשֵׁם אֶת עַצְמְךָ שֶׁאֵינְךָ מְשׁוֹרֵר דַּי כְּדֵי לִקְרוֹא לְעָשְׁרָם.

שַׁבַּח אֶת הָעוֹלָם בִּפְנֵי הַמַּלְאָךְ, הַרְאֵה לוֹ אֶת הַדָּבָר הַפָּשׁוּט, אֶת הַדְּבָרִים הַחַיִּים הַמְּעוֹרְרִים שִׂמְחָה מִתּוֹךְ פַּשְׁטוּתָם.

הַשְּׁאֵלָה הַדְּחוּפָה וְהַמַּתְמֶדֶת בְּיוֹתֵר בַּחַיִּים הִיא: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה עֲבוּר אֲחֵרִים?

בְּנֵי אָדָם חוֹשְׁבִים שֶׁהַנֵּס הוּא לָלֶכֶת עַל הַמַּיִם אוֹ בָּאֲוִיר. אַךְ הַנֵּס הָאֲמִתִּי הוּא לִפְסֹעַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

הַמִּגְוָן שֶׁל תּוֹפְעוֹת הַטֶּבַע עָצוּם כָּל כָּךְ, וְהָאוֹצָרוֹת הַטְּמוּנִים בַּשָּׁמַיִם עֲשִׁירִים כָּל כָּךְ, בְּדִיּוּק כְּדֵי שֶׁלַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לֹא יֶחְסַר לְעוֹלָם מָזוֹן חָדָשׁ.

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלָיִם.

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה: רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע.

עֹשֶׁר אֲמִתִּי הוּא הַיְּכֹלֶת לַחֲווֹת אֶת הַחַיִּים בִּמְלוֹאָם.

הָאָדָם הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר הוּא זֶה שֶׁתַּעֲנוּגָיו הֵם הַזּוֹלִים בְּיוֹתֵר.

עֹשֶׁר מְיֻתָּר יָכוֹל לִקְנוֹת רַק מוֹתָרוֹת. כֶּסֶף אֵינוֹ נִדְרָשׁ כְּדֵי לִקְנוֹת אֲפִלּוּ צֹרֶךְ אֶחָד שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.

יֵשׁ לִי שֶׁפַע שֶׁל חֶבְרָה בְּבֵיתִי, בִּמְיֻחָד בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר אִישׁ אֵינוֹ בָּא לְבַקֵּר.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לַעֲשׂוֹת אָדָם עָשִׁיר, אַל תּוֹסִיף עַל הוֹנוֹ, אֶלָּא הַפְחֵת מִתְּשׁוּקוֹתָיו.

אִם אָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שֶׁפַע רַב, הֲרֵי הוּא אֻמְלָל, גַּם אִם יִהְיֶה אֲדוֹן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

בְּנַחַת הַגּוּף וּבְשַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ, כָּל מַדְרֵגוֹת הַחַיִּים שָׁווֹת כִּמְעַט, וְהַקַּבְּצָן הַמִּתְחַמֵּם בַּשֶּׁמֶשׁ בְּצַד הַדֶּרֶךְ נֶהֱנֶה מֵאוֹתוֹ בִּטָּחוֹן שֶׁעֲבוּרוֹ נִלְחָמִים מְלָכִים.

הָעֲשִׁירִים בּוֹחֲרִים מִן הָעֲרֵמָה רַק אֶת הַיָּקָר וְהַנָּעִים בְּיוֹתֵר, וְהֵם צוֹרְכִים אַךְ מְעַט יוֹתֵר מִן הֶעָנִי.

עַל הָאָדָם הֶעָשִׁיר לִרְאוֹת אֶת עָשְׁרוֹ כְּפִקָּדוֹן שֶׁהֻפְקַד בְּיָדוֹ לְמַעַן הַכְּלָל, וְלִטּוֹל מִמֶּנּוּ רַק אֶת מָה שֶׁנָּחוּץ לְקִיּוּמוֹ שֶׁלּוֹ.

חֲיֵה בִּפְשִׁיטוּת כְּדֵי שֶׁאֲחֵרִים יוּכְלוּ פָּשׁוּט לִחְיוֹת.

מַדּוּעַ תְּבַקֵּשׁ לִנְדֹּד לְמֶרְחַקִּים? הֲרֵי הַטּוֹב קָרוֹב כָּל כָּךְ. לְמַד רַק לֶאֱחֹז בָּאֹשֶׁר, כִּי הָאֹשֶׁר תָּמִיד נִמְצָא שָׁם.

חַיִּים שְׁקֵטִים בַּכְּפָר, עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹעֶלֶת, סְפָרִים, מוּסִיקָה וְאַהֲבַת הַזּוּלַת, זוֹהִי תְּמוּנַת הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי.

לִהְיוֹת כָּאן זֶה מֻפְלָא. הָעוֹלָם מָלֵא בְּשֶׁפַע שֶׁל חַיִּים, וַאֲפִלּוּ בַּדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר טְמוּנָה נֶחָמָה גְּדוֹלָה.

עָנִי וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ הוּא עָשִׁיר, וְעָשִׁיר דַּיּוֹ. אֲבָל עֹשֶׁר לְלֹא קֵץ הוּא דַּל כְּמוֹ חֹרֶף עֲבוּר מִי שֶׁמְּפַחֵד תָּמִיד פֶּן יֵעָנִי.

נְדִיבוּתִי חַסְרַת גְּבוּל כְּמוֹ הַיָּם, אַהֲבָתִי עֲמֻקָּה כָּמוֹהוּ. כְּכָל שֶׁאֲנִי מַעֲנִיקָה לְךָ יוֹתֵר, כָּךְ יֵשׁ לִי יוֹתֵר, כִּי שְׁנֵיהֶם אֵינְסוֹפִיִּים.

אֲכִילַת אֹרֶז פָּשׁוּט, שְׁתִיַּת מַיִם וּזְרוֹעַ כָּפוּפָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי, גַּם בְּאֵלֶּה יֵשׁ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה. עֹשֶׁר שֶׁאֵינוֹ הוֹגֵן דּוֹמֶה בְּעֵינַי לְעָנָן חוֹלֵף.

הַתְּשׁוּקָה לִקְנִיָּה וּלְצִבּוּר רְכוּשׁ מְבֻסֶּסֶת בְּעִקָּרָהּ עַל פַּחַד, בְּעוֹד שֶׁדַּחַף הַיְּצִירָה נִזּוֹן מִתִּקְוָה וּמִתְּחוּשַׁת שֶׁפַע.

כַּמָּה רַבִּים הַדְּבָרִים שֶׁאֵין לִי כָּל צֹרֶךְ בָּהֶם!

הֵעָדֵר כָּל מַחְסוֹר הוּא מִדַּת הָאֱלֹהוּת, וְהַהִסְתַּפְּקוּת בַּמֻּעָט בְּיוֹתֵר הִיא הַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר אֵלֶיהָ.

תְּנוּ לִי יֹפִי בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה, וִיהִי הָאָדָם הַחִיצוֹנִי אֶחָד עִם הַפְּנִימִי. אֶחְשֹׁב אֶת הֶחָכָם לֶעָשִׁיר, וְיִהְיֶה לִי הוֹן בְּמִדָּה שֶׁרַק אָדָם מָתוּן יָכוֹל לָשֵׂאת.

יְלָדֵינוּ הֵם הָאוֹצָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁלָּנוּ, הֵם הֶעָתִיד שֶׁלָּנוּ.

כָּל עוֹד הָעֹנִי, אִי הַצֶּדֶק וְהָאִי שִׁוְיוֹן הַמֻּפְלָג קַיָּמִים בְּעוֹלָמֵנוּ, אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ יָכוֹל לָנוּחַ בֶּאֱמֶת.

הֶחָכָם אֵינוֹ אוֹגֵר לְעַצְמוֹ. כְּכָל שֶׁהוּא פּוֹעֵל לְמַעַן אֲחֵרִים, כָּךְ יֵשׁ לוֹ יוֹתֵר; כְּכָל שֶׁהוּא נוֹתֵן לַאֲחֵרִים, עָשְׁרוֹ מִתְרַבֶּה.

אֵין אָסוֹן גָּדוֹל מֵאִי הִסְתַּפְּקוּת, וְאֵין מִכְשׁוֹל גָּדוֹל מֵהַתַּאֲוָה לִצְבֹּר. הַיּוֹדֵעַ שֹׂבַע בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ, יִהְיֶה לוֹ דַּי תָּמִיד.

זְכֹר לִנְהֹג בַּחַיִּים כְּמוֹ בִּסְעוּדָה. מוּשָׁט לְעֶבְרְךָ מַאֲכָל, פְּשֹׁט יָד וְקַח מִמֶּנּוּ בִּמְסוּרָה. חוֹלֵף הַדָּבָר עַל פָּנֶיךָ, אַל תַּעֲצֹר אוֹתוֹ. נְהַג כָּךְ בִּנְכָסִים, בִּילָדִים וּבִבְנֵי זוּג, וְתִזְכֶּה לְשַׁלְוָה שְׁלֵמָה.

קַל לְשַׁבֵּחַ אֶת מַהֲלַךְ הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם, אִם רַק יֵשׁ בְּךָ שְׁתֵּי אֵלֶּה: הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת בִּבְהִירוּת אֶת מָה שֶׁאֵרַע, וְלֵב שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַכִּיר טוֹבָה.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת, אֶפְשָׁר גַּם לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים. אִם נִגְזַר עָלֶיךָ לִחְיוֹת בְּאַרְמוֹן, הֲרֵי שֶׁגַּם בְּאַרְמוֹן תּוּכַל לִחְיוֹת בִּפְשִׁיטוּת.

כָּל מָה שֶׁמְּבִיאוֹת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה הוּא פְּרִי מְבֹרָךְ עֲבוּרִי. מִמֵּךְ הַכֹּל נוֹבֵעַ, בָּךְ הַכֹּל קַיָּם, וְאֵלַיִךְ הַכֹּל שָׁב.

כְּשֶׁאַתָּה מְחַבֵּק אֶת יַלְדְּךָ, הַזְכֵּר לְעַצְמְךָ שֶׁהוּא בֶּן תְּמוּתָה, וֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל לִבְּךָ בְּעוֹדוֹ עִמְּךָ.

מָה שֶׁרֵיק מַרְעִישׁ, מָה שֶׁמָּלֵא שָׁקֵט. הַכְּסִיל דּוֹמֶה לְכַד חֲצִי מָלֵא, הֶחָכָם דּוֹמֶה לַאֲגַם מַיִם גָּדוֹשׁ וְשָׁלֵו.

שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֵין הָאָדָם יָכוֹל לִגְמוֹל לָהֶם כִּגְמוּלָם לְעוֹלָם, וְאֵלֶּה הֵם הָאָב וְהָאֵם.

הַיְּרֻשָּׁה הַיְּקָרָה בְּיוֹתֵר שֶׁהוֹרִים יְכוֹלִים לְהוֹרִישׁ לִילָדֵיהֶם הִיא הָאֹשֶׁר שֶׁל עַצְמָם.

כְּבָר עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ דַּי וְהוֹתֵר תְּנָאִים כְּדֵי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים, אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לָרוּץ אֶל הֶעָתִיד כְּדֵי לִמְצֹא שֶׁפַע.

וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.

תַּכְלִית הַבְּרִיאָה הָיְתָה לְהֵיטִיב מִטּוּבוֹ יִתְבָּרַךְ לְזוּלָתוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שְׁלֵמוּת הַטּוֹב, אֵין מִדַּרְכּוֹ אֶלָּא לְהַשְׁפִּיעַ טוֹב.

עִנְיַן גְּמִילוּת חֲסָדִים הוּא שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לְהֵיטִיב לַאֲחֵרִים בְּכָל מַה שֶּׁבְּכֹחוֹ, בְּגוּפוֹ, בְּמָמוֹנוֹ, וּבִדְבָרָיו.

אִלּוּ הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ, לֹא הָיָה מִתְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ כְּלָל, כִּי יָדַע שֶׁמַּה שֶּׁלּוֹ שֶׁלּוֹ וּמַה שֶּׁלַּחֲבֵרוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ.

הַהַכָּרָה שֶׁהַהֲוָיָה כֻּלָּהּ עֲשִׁירָה בְּטוֹב, וְשֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא יֵשׁ לוֹ תַּכְלִית וְעֵרֶךְ, מְמַלֵּאת אֶת הַלֵּב בִּטָּחוֹן וְשִׂמְחַת חַיִּים קְבוּעָה.

הַשִּׂמְחָה בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב גְּדוֹלָה מִן הַמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ, שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה נִפְתָּחִים כָּל הַשְּׁעָרִים.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּטָּחוֹן אֲמִתִּי בַּבּוֹרֵא, אֵינוֹ דּוֹאֵג עַל יוֹם מָחָר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזָּן אוֹתוֹ הַיּוֹם כָּךְ יְפַרְנְסוֹ מָחָר.

אִם יָבוֹא יוֹם שֶׁבּוֹ נִהְיֶה עֲשִׁירִים וַחֲזָקִים, חַיָּבִים אָנוּ לִזְכֹּר אֶת יְמֵי עָנְיֵנוּ וּלְהוֹשִׁיט יָד לְכָל נִדְכָּא.

מֵאָה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם אֲנִי מַזְכִּיר לְעַצְמִי כִּי חַיַּי הַפְּנִימִיִּים וְהַחִיצוֹנִיִּים נִשְׁעָנִים עַל עֲבוֹדָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, חַיִּים וּמֵתִים, וְכִי עָלַי לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לָתֵת בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁקִּבַּלְתִּי.

אָנוּ כְּמֵהִים לְרִגּוּשִׁים חֲדָשִׁים, אַךְ מַהֵר מְאֹד נַעֲשִׂים אֲדִישִׁים אֲלֵיהֶם. פִּלְאֵי הָאֶתְמוֹל הוֹפְכִים כַּיּוֹם לְעִנְיָן שֶׁבְּשִׁגְרָה.

עַל כָּל אָדָם לִרְאוֹת אֶת גּוּפוֹ כְּמַתָּנָה יְקָרָה מִפָּז, יְצִירַת מוֹפֵת שֶׁל יֹפִי וּמְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת הַמִּתְעַלָּה מֵעַל לַבִּינָה הָאֱנוֹשִׁית.

הִזְדַּמְּנוּיוֹת אֵינָן מַגִּיעוֹת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. כַּאֲשֶׁר יוֹרֵד גֶּשֶׁם שֶׁל זָהָב, הוֹצֵא דְּלִי, לֹא אֶצְבָּעוֹן.

אִם אַתָּה שַׁיָּךְ לָאָחוּז הַבַּר מַזָּל בְּיוֹתֵר בָּאֱנוֹשׁוּת, אַתָּה חַיָּב לִשְׁאָר הָעוֹלָם לַחְשֹׁב עַל תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה הָאֲחוּזִים הָאֲחֵרִים.

יָבִיא כָּל עַם אֶת מַתְּנָתוֹ אֶל חֲגִיגַת הַתַּרְבּוּת הָעוֹלָמִית.

אִי אֶפְשָׁר לְכַלּוֹת אֶת הַיְּצִירָתִיּוּת. כְּכָל שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר, כָּךְ יֵשׁ לְךָ יוֹתֵר מִמֶּנָּה.

אִם הַתְּפִלָּה הַיְחִידָה שֶׁתֹּאמַר בְּכָל יְמֵי חַיֶּיךָ הִיא תּוֹדָה, דַּי בְּכָךְ.

אָדָם שֶׁהִשְׁתַּחְרֵר מֵאֲחִיזָה אֵינוֹ זָקוּק לְדָבָר, שֶׁכֵּן מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּי בּוֹ, וּבְכָל דָּבָר הוּא מוֹצֵא אֶת הַכֹּל.

וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי, יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָמַל עָלָי.

אם כסף זה כל מה שיש לך, אז אין לך כל כך הרבה.

מָה שֶׁשֶּׁלִּי – שֶׁלִּי, וּמָה שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁלִּי יַגִּיעַ עַד אֵלַי. הַכֹּל מֵאֵת ה׳ יִתְבָּרַךְ. אֵין בִּיכָלְתִּי לָדַעַת חֶשְׁבּוֹנוֹת שָׁמַיִם, אַךְ צָרִיךְ אֲנִי לְהַאֲמִין בְּכָל רוּחִי וְנִשְׁמָתִי שֶׁה׳ מְסַדֵּר אֶת הַכֹּל לְטוֹבָה. אֵין מְדֻיָּק מִשָּׁעוֹן שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם.

ה׳ נָתַן וַה׳ לָקָח, יְהִי שֵׁם ה׳ מְבֹרָךְ.

העושר אינו שייך למי שיש לו אותו, אלא למי שנהנה ממנו.

אהב את חייך, דלים ככל שיהיו.

מדוע אתה חד כל כך בהבחנה אפילו באסונותיך שלך, ושוקד כל כך לחדש אותם ולהעמידם לנגד עיניך, בעוד שאינך מפנה לעולם את מחשבתך אל הדברים הטובים שיש לך ושאתה נהנה מהם?

תשוקותינו מופרזות ואינן תואמות את יכולתנו להשיגן, וכמו מפרשים גדולים מממדי הספינה, הן רק עוזרות להפוך אותה על פיה.

את מה שאנו משיגים בזול מדי, אנו מעריכים בקלות ראש מדי: רק היוקר הוא שנותן לכל דבר את ערכו.

העושר שהטבע דורש מוגבל וקל להשגה, אבל העושר של הדמיונות הריקים מתרחק עד אינסוף.

מי שנהנים ביותר מן המותרות הם אלה הזקוקים להם פחות מכולם.

מי שנותן לנזקק במהירות, נותן לו פעמיים.

לעוני חסרים דברים רבים, לחמדנות חסר הכול.

מעט אתם נותנים כשאתם נותנים מרכושכם. רק כשאתם נותנים מעצמכם, אתם נותנים באמת.

אספקת הזמן היא באמת נס יומיומי. אתה מתעורר בבוקר, והנה הארנק שלך התמלא כבדרך קסם בעשרים וארבע שעות.

אנחנו עשירים באמת יותר ממה שאנחנו חושבים.

יש חברה הפתוחה לפנינו תמיד, של אנשים שידברו איתנו כמה שנרצה, יהיו מעמדנו ועיסוקנו אשר יהיו.

אין עושר מלבד החיים. החיים, על כל כוחות האהבה, השמחה וההתפעלות שבהם.

הקמצן תמיד חסר.

שביעות רצון אינה בהוספת עוד דלק, אלא בהורדת מעט מהאש.

אם עיננו נופלת על דבר טוב, אנחנו קוטפים אותו בלהיטות, ורואים רווח גדול אם רק נוכל לגדול בחברות זה עם זה.

אם תוסיף רק מעט על מעט ותעשה זאת לעתים קרובות, עד מהרה יהפוך המעט הזה לגדול.

שוטים! אינם יודעים כמה החצי רב יותר מן השלם.

מי שנותן ברצון, גם אם הוא נותן דבר גדול, שמח במתנתו ולבו עליז; אבל מי שנכנע לחוצפה ולוקח לעצמו, גם אם זה דבר קטן, לבו קופא.

מי שאיבד הכול, אבל שמר על אומץ, עליזות, תקווה, מידות טובות וכבוד עצמי, עדיין עשיר.