ציטוטים על אנרגיה ועל הקשר בין גוף לנפש

טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּרֶם

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם

אֵין אָדָם נִכְנָס לְאוֹתוֹ נָהָר פַּעֲמַיִם — כִּי הַנָּהָר הִשְׁתַּנָּה, וְגַם הָאָדָם

אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר בַּדִּמְיוֹן מֵאֲשֶׁר בַּמְּצִיאוּת

יֵשׁ לְךָ שְׁלִיטָה עַל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, לֹא עַל הַמִּקְרִים. בְּזֶה כֹּחֲךָ

לֹא מָה שֶׁקּוֹרֶה לְךָ מְעַצֵּב אוֹתְךָ, אֶלָּא כֵּיצַד אַתָּה מֵגִיב

יֵשׁ דְּבָרִים הַתְּלוּיִים בָּנוּ וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם. הַחָכְמָה הִיא לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם

הַשַּׁלְוָה בָּאָה מִבִּפְנִים. אַל תְּחַפֵּשׂ אוֹתָהּ בַּחוּץ

הַכַּעַס דּוֹמֶה לְגַחַל שֶׁאַתָּה אוֹחֵז בְּיָדְךָ כְּדֵי לְהַשְׁלִיכוֹ עַל אַחֵר

אַל תִּתְעַצֵּב מִדְּבָרִים שֶׁהָלְכוּ — כָּל דָּבָר שֶׁהָלַךְ חוֹזֵר בִּדְמוּת אַחֶרֶת

לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ

חֲשֹׁב עַל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ, וְלֹא עַל מָה שֶׁחָסֵר לְךָ

אַל תְּבַקֵּשׁ שֶׁהַדְּבָרִים יִהְיוּ כִּרְצוֹנְךָ; רְצֵה אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהֵם — וְתִהְיֶה שָׁלֵו

הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה... וְהִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹלְכִים בָּהּ הַחֲכָמִים.

הֱיוֹת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם, מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם הוּא.

צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַלֵּב מִן הַדְּאָגוֹת, כִּי לֵב דּוֹאֵג יָכוֹל לְהַחֲלִישׁ אֶת כָּל הַגּוּף.

אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי

רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה.

אַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס.

עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְשַׁבֵּחַ לַבּוֹרֵא

כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לְבַטָּלָה וְאֵינוֹ מִתְעַמֵּל, אֲפִילּוּ אָכַל מַאֲכָלוֹת טוֹבִים, כָּל יָמָיו יִהְיוּ מַכְאוֹבִים וְכֹחוֹ תָּשֵׁשׁ.

חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה.

גְּדוֹלָה הִיא תְּבִיעָתֵנוּ הַגּוּפָנִית, אָנוּ צְרִיכִים גּוּף בָּרִיא, אָנוּ עָסַקְנוּ הַרְבֵּה בַּנֶּפֶשׁ וְשָׁכַחְנוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַגּוּף.

עָתִיד אָדָם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל מַה שֶּׁרָאֲתָה עֵינוֹ וְלֹא אָכַל.

גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד – זֶה הִלֵּל הַזָּקֵן. אָמַר: לִרְחֹץ בְּבֵית הַמַּרְחָץ מִצְוָה הִיא, שֶׁהֲרֵי הַנֶּפֶשׁ מִתְאַכְסֶנֶת בְּתוֹךְ הַגּוּף.

כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה.

וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה הָרְאוּיָה? הוּא שֶׁיֹּאהַב... אַהֲבָה גְּדוֹלָה עַזָּה יְתֵרָה עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבָתוֹ, וְיִהְיֶה שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד

אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא.

מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא כָּל הָעוֹלָם, אַף נְשָׁמָה מְלֵאָה אֶת כָּל הַגּוּף. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, אַף נְשָׁמָה רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית.

מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.

בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים

יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.

רַבִּי חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא.

הַתּוֹדָעָה הִיא הַמַּקְדִּימָה לְכָל הַדְּבָרִים. הַתּוֹדָעָה מוֹבִילָה אוֹתָם, הַתּוֹדָעָה יוֹצֶרֶת אוֹתָם.

לְלֹא מוּסִיקָה, הַחַיִּים הָיוּ מִשְׁגֶּה.

אַמֵּץ אֶת קֶצֶב הַטֶּבַע, סוֹדוֹ הוּא סַבְלָנוּת.

כְּשֵׁם שֶׁהַבַּרְזֶל מַחֲלִיד מֵחֹסֶר שִׁמּוּשׁ וּמַיִם עוֹמְדִים מְאַבְּדִים אֶת צְלִילוּתָם, כָּךְ חֹסֶר מַעֲשֶׂה מַחֲלִישׁ אֶת כֹּחַ הַמַּחְשָׁבָה.

מַעֲלוֹתֵינוּ וְחֶסְרוֹנוֹתֵינוּ אֵינָם נִתָּנִים לְהַפְרָדָה, כְּמוֹ כֹּחַ וְחֹמֶר, כַּאֲשֶׁר הֵם נִפְרָדִים, הָאָדָם אֵינֶנּוּ עוֹד.

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.

כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים.

יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא.

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ.

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב פָּנִים, וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה.

מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם.

צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם.

לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם.

כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ, גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ.

וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ, מַתַּת אֱלֹהִים הִיא.

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל, וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן.

אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה.

חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא.

בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר.

לֵב חָכָם לִימִינוֹ, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ.

וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ.

וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ.

בְּנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלוֹת, מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת וְשׂוֹנְאִים הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה.

שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְהַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם דֶּרֶךְ רָעָה הֵן וּמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, אֶפְרֹשׁ מֵהֶן בְּיוֹתֵר וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן, הֲרֵי זֶה בְּדֶרֶךְ רָעָה וְחוֹטֵא נִקְרָא.

הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ עַל פִּי הָרְפוּאָה, אִם שָׂם עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם וְחָזָק כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה.

אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִשְׁתַּכֵּל בַּחָכְמוֹת וְהוּא רָעֵב אוֹ חוֹלֶה, אוֹ שֶׁאֶחָד מֵאֵיבָרָיו כּוֹאֵב.

אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן, אִם יָשַׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם.

הַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו, הֲרֵי הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל.

לְעוֹלָם לֹא יֹאכַל אָדָם אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָעֵב, וְלֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא צָמֵא.

לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא כְּרֵסוֹ, אֶלָּא יִפְחוֹת כְּמוֹ רְבִיעַ מִשָּׂבְעָתוֹ.

יְעַנֶּה גּוּפוֹ וְיִיגַע כָּל יוֹם בַּבֹּקֶר עַד שֶׁיַּתְחִיל גּוּפוֹ לַחְמֹם, וְיָנוּחַ מְעַט עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשׁוֹ, וְאוֹכֵל.

לֹא יִישַׁן סָמוּךְ לַאֲכִילָה, אֶלָּא יַמְתִּין אַחַר אֲכִילָה כְּמוֹ שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁעוֹת.

כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מִתְעַמֵּל וְיָגֵעַ הַרְבֵּה וְאֵינוֹ שָׂבֵעַ, אֵין חֹלִי בָּא עָלָיו וְכֹחוֹ מִתְחַזֵּק.

אֲכִילָה גַּסָּה לְגוּף כָּל אָדָם כְּמוֹ סַם הַמָּוֶת, וְהִיא עִקָּר לְכָל הַחֳלָיִים.

רֹב הַחֳלָיִים הַבָּאִים עַל הָאָדָם אֵינָם אֶלָּא מִמַּאֲכָלוֹת רָעִים, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלֵּא כְּרֵסוֹ.

כָּל הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְרָכִים אֵלּוּ שֶׁהוֹרֵינוּ, אֲנִי עָרֵב לוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי חֹלִי כָּל יָמָיו.

מַלְבּוּשׁ תַּלְמִיד חָכָם מַלְבּוּשׁ נָאֶה וְנָקִי, וְאָסוּר לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בִּבְגָדוֹ כֶּתֶם אוֹ שׁוּמָן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.

לֹא יִלְבַּשׁ בִּגְדֵי מְלָכִים שֶׁהַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם, וְלֹא בִּגְדֵי עֲנִיִּים הַמְבַזִּים אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם, אֶלָּא בְּגָדִים בֵּינוֹנִיִּים נָאִים.

אֲנָשִׁים אֲחֵרִים חַיִּים כְּדֵי לֶאֱכֹל, אֲבָל אֲנִי אוֹכֵל כְּדֵי לִחְיוֹת.

הַמּוּסִיקָה מַעֲנִיקָה נְשָׁמָה לַיְּקוּם, כְּנָפַיִם לַמַּחְשָׁבָה, מַעֲוֹף לַדִּמְיוֹן וְחַיִּים לַכֹּל.

הַמִּשְׁגֶּה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּטִפּוּל בִּמְחָלוֹת הוּא שֶׁהָרוֹפְאִים מַפְרִידִים בֵּין הַגּוּף לְבֵין הַנֶּפֶשׁ.

פְּעִילוּת הַמַּחְשָׁבָה הִיא תַּמְצִית הַחַיִּים.

הַקְּשָׁיִים מְחַזְּקִים אֶת הַתּוֹדָעָה, כְּפִי שֶׁהָעֲמָל מְחַזֵּק אֶת הַגּוּף.

כְּשֵׁם שֶׁהַגֶּשֶׁם חוֹדֵר לְבַיִת שֶׁגַּגּוֹ רָעוּעַ, כָּךְ הַתַּאֲוָה חוֹדֶרֶת לְנֶפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ מְאֻמֶּנֶת.

הַבְּרִיאוּת הִיא הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הַהִסְתַּפְּקוּת הִיא הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְהָאֵמוּן הוּא קִרְבַת הַמִּשְׁפָּחָה הַטּוֹבָה מִכֹּל.

כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַגְּדוֹלוֹת בֶּאֱמֶת נוֹלָדוֹת תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה.

הָעֹשֶׁר הָרִאשׁוֹן הוּא הַבְּרִיאוּת.

חֲיֵה בְּכָל עוֹנָה בְּעוֹדָהּ חוֹלֶפֶת, נְשֹׁם אֶת הָאֲוִיר, שְׁתֵה אֶת הַמַּשְׁקֶה, טְעַם אֶת הַפְּרִי וְהִתְמַסֵּר לְהַשְׁפָּעַת הָאֲדָמָה.

עַל הָאָדָם לִשְׁמֹעַ מְעַט מוּסִיקָה, לִקְרוֹא מְעַט שִׁירָה וְלִרְאוֹת תְּמוּנָה יָפָה בְּכָל יוֹם מִיְּמֵי חַיָּיו, כְּדֵי שֶׁדַּאֲגוֹת הָעוֹלָם לֹא יִמְחֲקוּ אֶת חֻשּׁוֹ לַיֹּפִי.

הָאֱמוּנוֹת שֶׁלְּךָ הוֹפְכוֹת לְמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, מַחְשְׁבוֹתֶיךָ הוֹפְכוֹת לִדְבָרֶיךָ, דְּבָרֶיךָ הוֹפְכִים לְמַעֲשֶׂיךָ, מַעֲשֶׂיךָ הוֹפְכִים לְהֶרְגֵּלֶיךָ, הֶרְגֵּלֶיךָ הוֹפְכִים לַעֲרָכֶיךָ, וַעֲרָכֶיךָ הוֹפְכִים לְגוֹרָלְךָ.

הַבְּרִיאוּת הִיא הָעֹשֶׁר הָאֲמִתִּי, וְלֹא פִּסּוֹת זָהָב וָכֶסֶף.

כָּל יְצוּר חַי הוּא מָנוֹעַ הַמְחֻבָּר לְגַלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁל הַיְּקוּם.

לְאֹרֶךְ כָּל חַיַּי, מַרְאוֹתָיו הַחֲדָשִׁים שֶׁל הַטֶּבַע גָּרְמוּ לִי לִשְׂמֹחַ כְּמוֹ יַלְדָּה.

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת אֶת חַיַּי מֵחָדָשׁ, הָיִיתִי קוֹבֵעַ לְעַצְמִי כְּלָל לִקְרוֹא מְעַט שִׁירָה וּלְהַאֲזִין לְמוּסִיקָה לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ.

רֶגֶשׁ שֶׁהוּא סָבִיל חָדֵל מִלִּהְיוֹת סָבִיל בָּרֶגַע שֶׁאָנוּ מְגַבְּשִׁים לְגַבָּיו מֻשָּׂג בָּהִיר וּמֻבְחָן.

הַמַּאֲמָץ לְשַׁמֵּר אֶת הַקִּיּוּם הָעַצְמִי הוּא הַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן וְהַיָּחִיד שֶׁל הַמִּדָּה הַטּוֹבָה.

הַשֶּׁמֶשׁ, עִם כָּל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ, יְכוֹלָה עֲדַיִן לְהַבְשִׁיל אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים כְּאִלּוּ אֵין לָהּ שׁוּם דָּבָר אַחֵר לַעֲשׂוֹת בַּיְּקוּם.

הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר מִפְּנֵי שֶׁזֶּה טוֹב לִבְרִיאוּתִי.

הַבְּרִיאוּת אֵינָהּ הַכֹּל, אֲבָל בִּלְעָדֶיהָ הַכֹּל הוּא כְּלוּם.

הַדִּמְיוֹן הוּא חֲצִי הַמַּחֲלָה, הַשַּׁלְוָה הִיא חֲצִי הַתְּרוּפָה, וְהַסַּבְלָנוּת הִיא הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לְהַבְרָאָה.

הַתְּנוּעָה יְכוֹלָה לְהַחְלִיף תְּרוּפוֹת רַבּוֹת, אַךְ שׁוּם תְּרוּפָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַחְלִיף אֶת הַתְּנוּעָה.

הַכַּעַס מַרְעִיל אֶת הַגּוּף וּמַחֲלִישׁ אֶת הַלֵּב, בְּעוֹד הַשִּׂמְחָה מְחַדֶּשֶׁת אֶת כּוֹחוֹת הַחַיִּים.

הָרְפוּאָה הִיא מַדָּע הַשּׁוֹמֵר עַל הַבְּרִיאוּת כַּאֲשֶׁר הִיא קַיֶּמֶת, וּמַחֲזִיר אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר הִיא אֹבֶדֶת.

הַיֵּאוּשׁ מַמִּית אֶת הַכֹּחַ הֶחִיּוּנִי שֶׁבָּאָדָם עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַמַּחֲלָה עוֹשָׂה זֹאת.

הַנְּגִינָה הַמְּאֻזֶּנֶת מְיַשֶּׁבֶת אֶת מַצַּב הָרוּחַ וּמַרְגִּיעָה אֶת מְצוּקוֹת הַנֶּפֶשׁ.

הֱיֵה מָהִיר כְּמוֹ הָרוּחַ, שָׁקֵט כְּמוֹ הַיַּעַר, נָחוּשׁ כְּמוֹ הָאֵשׁ, וְיַצִּיב כְּמוֹ הָהָר.

חֲשֹׁב בְּקַלּוּת עַל עַצְמְךָ, וַחֲשֹׁב בְּכֹבֶד רֹאשׁ עַל הָעוֹלָם.

שְׁלֹט בִּתְשׁוּקוֹתֶיךָ, וְהֵן יֵהָפְכוּ לַמָּקוֹר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר לְעָצְמָתְךָ וּלְעָנְגְּךָ.

רְגָשׁוֹת שֶׁלֹּא הֻבְּעוּ לְעוֹלָם אֵינָם מֵתִים, הֵם נִקְבָּרִים בְּעוֹדָם חַיִּים וְעוֹתִידִים לָצֵאת לְאַחַר מִכֵּן בִּדְרָכִים מְכֹעָרוֹת יוֹתֵר.

הַפְּעֻלָּה נִרְאֵית כְּנוֹבַעַת מִן הָרֶגֶשׁ, אַךְ לְמַעֲשֶׂה הַפְּעֻלָּה וְהָרֶגֶשׁ הוֹלְכִים יַחַד. עַל יְדֵי הַסְדָּרַת הַפְּעֻלָּה, שֶׁנִּמְצֵאת בִּשְׁלִיטָתוֹ שֶׁל הָרָצוֹן, אָנוּ יְכוֹלִים לְהַסְדִּיר אֶת הָרֶגֶשׁ.

הַפֶּסִימִיזְם מוֹבִיל לְחֻלְשָׁה, הָאוֹפְּטִימִיזְם מוֹבִיל לְעָצְמָה.

הָבִינוּ הֵיטֵב אֶת טֶבַע מוֹחִי, עָלַי לִמְצֹא תָּמִיד דָּבָר מָה שֶׁיִּסְפֹּג אֶת מְלוֹא הָאֶנֶרְגְּיָה הַשִּׂכְלִית שֶׁלִּי.

הֶעָתִיד נִכְנָס לְתוֹכֵנוּ כְּדֵי לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּקִרְבֵּנוּ, זְמַן רַב בְּטֶרֶם הוּא מִתְרַחֵשׁ בַּמְּצִיאוּת.

הֶחְלַטְתִּי לִדְבֹּק בָּאַהֲבָה, הַשִּׂנְאָה הִיא מַשָּׂא כָּבֵד מִדַּי לִנְשׂוֹא.

רְגָשׁוֹת בָּאִים וְהוֹלְכִים כְּמוֹ עֲנָנִים בִּשְׁמֵי הָרוּחַ. נְשִׁימָה מוּדַעַת הִיא הָעֹגֶן שֶׁלִּי.

שְׁתֵה אֶת הַתֵּה שֶׁלְּךָ לְאַט וּבְיִרְאַת כָּבוֹד, כְּאִלּוּ הוּא הַצִּיר שֶׁסְּבִיבוֹ סוֹבֵב הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

שֵׁנָה מֻקְדֶּמֶת וְהַשְׁכָּמָה מֻקְדֶּמֶת הוֹפְכוֹת אָדָם לְבָרִיא, עָשִׁיר וְחָכָם.

כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת יֹפִי, לְעוֹלָם אֵינוֹ מִזְדַּקֵּן.

הַמְּבַקְשִׁים אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַרְמוֹנְיָה פְּנִימִית חַיָּבִים לִלְמֹד לְכַוֵּן אֶת נַפְשָׁם, כִּכְלִי מֵיתָרִים, לְמוּסִיקַת הַכּוֹכָבִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים. אֲבָל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא.

יָדִיד דּוֹמֵם שֶׁל מֶרְחַקִּים רַבִּים, הַרְגֵּשׁ כֵּיצַד נְשִׁימָתְךָ עוֹד מַרְחִיבָה אֶת הֶחָלָל.

הַשְׁכֵּם וֶאֱכֹל, בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף לְלַמְּדוֹ לָשׁוּט בַּמַּיִם, שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה.

אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְחַבֵּל בְּעַצְמוֹ.

כִּי הַתְּנוּעָה הַחִיצוֹנָה מְעוֹרֶרֶת אֶת הַפְּנִימִית, וְהַזְּרִיזוּת בְּמַעֲשֶׂה מַגְדֶּלֶת הַחֵשֶׁק בַּלֵּב.

שָׂם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֶת הָאָדָם מֻרְכָּב מִשְּׁנֵי עִנְיָנִים הֲפָכִיִּים, וְהֵם: נְשָׁמָה שִׂכְלִית וְזַכָּה, וְגוּף אַרְצִי וְאָטוּם, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נוֹטֶה לְצִדּוֹ.

וְהִנֵּה הָאִישׁ הַמִּתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת קוֹנוֹ, אֲפִלּוּ מַעֲשָׂיו הַחָמְרִיִּים חוֹזְרִים לִהְיוֹת עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה מַמָּשׁ.

כָּל זְמַן שֶׁחָסֵר לָאָדָם אֵיזֶה כֹּחַ מִכֹּחוֹת הַגּוּף, עֲדַיִן כֹּחַ הַנֶּפֶשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּלּוֹת בִּמְלוֹאוֹ.

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, הוּא הַחֹמֶר שֶׁל הַגּוּף שֶׁהוּא שׂוֹנֵא אֶת הַנְּשָׁמָה. לֹא תַעֲזֹב אוֹתוֹ בְּסִגּוּפִים לְשָׁבְרוֹ, אֶלָּא עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, לְבָרְרוֹ וּלְזַכְּכוֹ.

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, שֶׁתִּהְיֶה הַתֵּבָה מְאִירָה, שֶׁיַּכְנִיס הָאָדָם אֶת כָּל כֹּחוֹ וְכַוָּנָתוֹ בְּכָל תֵּבָה וְתֵבָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִפִּיו.

אַל יַרְבֶּה אָדָם בְּתַעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים שֶׁמַּחֲלִישִׁים אֶת הַגּוּף, אֶלָּא יַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא בְּכֹחַ וּבְחִיּוּת וּבִבְרִיאוּת הַגּוּף.

עֲבוֹדָה אֵינָהּ רַק מְקוֹר פַּרְנָסָה, הִיא הַדֶּרֶךְ לִתְחִיָּתוֹ הַמּוּסָרִית וְהַנַּפְשִׁית שֶׁל הָאָדָם.

אִלּוּ לֹא הָיִיתִי פִיזִיקַאי, כַּנִּרְאֶה הָיִיתִי מוּסִיקַאי. אֲנִי חוֹשֵׁב לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּמוּסִיקָה, אֲנִי חַי אֶת חֲלוֹמוֹתַי בְּמוּסִיקָה.

רְכוּשׁ, הַצְלָחָה חִיצוֹנִית וּמוֹתָרוֹת נִרְאוּ לִי תָּמִיד נְקָלִים. אֲנִי מַאֲמִין כִּי אֹרַח חַיִּים פָּשׁוּט וְצָנוּעַ הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲבוּר כָּל אָדָם, טוֹב לַגּוּף וְטוֹב לַנֶּפֶשׁ.

שְׁלוֹשֶׁת הַפִּתְרוֹנוֹת לַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַגְדָּלַת הָאֶנֶרְגְּיָה הָאֱנוֹשִׁית מִסְתַּכְּמִים בְּשָׁלוֹשׁ מִלִּים: מָזוֹן, שָׁלוֹם וַעֲבוֹדָה.

עַל כָּל אָדָם לִרְאוֹת אֶת גּוּפוֹ כְּמַתָּנָה יְקָרָה מִפָּז, יְצִירַת מוֹפֵת שֶׁל יֹפִי וּמְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת הַמִּתְעַלָּה מֵעַל לַבִּינָה הָאֱנוֹשִׁית.

מַתְּנַת כֹּחַ הַמַּחְשָׁבָה הִיא מַתָּנָה נִשְׂגָּבָה, וְאִם נְרַכֵּז אֶת מוֹחֵנוּ בֶּאֱמֶת זוֹ, נִהְיֶה מְכֻוָּנִים אֶל הָעָצְמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּטֶּבַע.

הוֹ גּוּפִי, עֲשֵׂה אוֹתִי תָּמִיד לְאָדָם שֶׁשּׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת!

אֵין אָדָם יָכוֹל לַחְשֹׁב הֵיטֵב, לֶאֱהֹב הֵיטֵב אוֹ לִישׁוֹן הֵיטֵב, אִם לֹא סָעַד אֶת לִבּוֹ כָּרָאוּי.

הַדְּאָגָה לְעַצְמִי אֵינָהּ פִּנּוּק, הִיא שִׁמּוּר עַצְמִי, וְזֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁל קְרָב.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְחַבְּרִים לַתְּשׁוּקָה הַפְּנִימִית וּלְעֹמֶק הַחוּשִׁי שֶׁבָּנוּ, אָנוּ מְגַלִּים אֶת מְקוֹר הָעָצְמָה הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר.

דְּעוּ כִּי אֲפִלּוּ בַּמִּטְבָּח, בֵּין הַסִּירִים וְהַקְּעָרוֹת, מִתְהַלֵּךְ הָאֱלֹהִים וְעוֹזֵר לָכֶם.

אָנוּ מָה שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ עָשׂוּ מֵאִתָּנוּ, לָכֵן הִזָּהֲרוּ בְּמַה שֶּׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים. מִלִּים הֵן מִשְׁנִיּוֹת, הַמַּחְשָׁבוֹת חַיּוֹת וְנוֹדְדוֹת לְמֶרְחַקִּים.

כל תופעה חדשה שהתגלתה הותאמה לתיאוריה, וכך, לעיתים קרובות מאוד, האמת סולפה מבלי שהבחינו בכך.

לא המוח הוא שעושה את האדם, וגם לא הגוף, אלא המוח והגוף יחד.

מבלי משים אני עובר אז לעבודה אחרת, ומופתע מרעננות המוח ומהקלות שבה אני מתגבר על מכשולים שהכשילו אותי קודם.

האמת היא שאנחנו זקוקים לממריצים כדי לעשות את מיטב עבודתנו בתנאי החיים של ימינו, ושעלינו לנהוג במתינות ולשלוט בתיאבון ובנטיות שלנו בכל כיוון.

זה כלל כל מיני תרגילים: לנחש זה את מחשבותיו של זה, לגלות פגמים בצורה או בביטוי, לחזור על משפטים ארוכים או לבצע חישובים בראש. השיעורים היומיומיים האלה נועדו לחזק את הזיכרון ואת ההיגיון, ובעיקר לפתח את החוש הביקורתי.

חינוך הוא מה שנשאר אחרי ששכחנו את כל מה שלמדנו בבית הספר.

המילים או השפה, כפי שהן נכתבות או נאמרות, אינן נראות כממלאות תפקיד כלשהו במנגנון החשיבה שלי. היסודות הנפשיים שנראים כמשמשים אבני בניין במחשבה הם סימנים מסוימים ותמונות פחות או יותר ברורות.

כל הרגל וכל יכולת מתחזקים ומתגברים על ידי הפעולות המתאימות להם: ההליכה על ידי הליכה, והריצה על ידי ריצה. אם רוצים להיות קוראים, יש לקרוא.

נדמה לי שנדרש כאן איזון עדין בין שני צרכים מנוגדים: בחינה ספקנית ביותר של כל השערה שמגישים לנו, ובו בזמן פתיחות גדולה לרעיונות חדשים.

רוב האנשים אינם רצים מספיק רחוק על הנשימה הראשונה שלהם כדי לגלות שיש להם נשימה שנייה.

בני אדם חוששים ממחשבה כפי שאינם חוששים משום דבר אחר עלי אדמות, יותר מהרס, יותר ממות.

היכולת למלא את שעות הפנאי בתבונה היא התוצר האחרון של התרבות.

עלינו לשמור לעצמנו חדר אחורי משלנו, חופשי לגמרי, שבו נקים את חירותנו האמיתית, את מפלטנו ואת בדידותנו העיקריים.

למדו כאילו לא תגיעו אל מטרתכם, ובחשש שמא תאבדו אותה.

שום דבר בעולם כולו אינו מסוכן יותר מבורות כנה וטיפשות מצפונית.

מי שאינו יודע שפות זרות, אינו יודע דבר על שפתו שלו.

כמה חסר טעם לשבת ולכתוב כשלא עמדת כדי לחיות.

הרגל הוא הרגל, ואיש אינו יכול לזרוק אותו מהחלון, אלא רק להוריד אותו במדרגות, צעד אחר צעד.

אנו לומדים לא לשם החיים, אלא לשם בית הספר.

מחלה היא מכשול לגוף, אבל לא לרצון, אלא אם הוא עצמו רוצה בכך. צליעה היא מכשול לרגל, אבל לא לרצון.

חמשת הצבעים מעוורים את העין, חמשת הצלילים מחרישים את האוזן, וחמשת הטעמים מקהים את הפה.

זקנים שומרים על שכלם היטב, ובלבד שישמרו על מוחם פעיל ועסוק.

אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד, וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.

בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה ה' לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי.

אל תניח לחיים לעמוד כמים עומדים, הם יעכרו מחוסר תנועה.

החיים אינם נשימה אלא פעולה, השימוש בחושינו, בשכלנו, ביכולותינו, בכל חלק בנו שגורם לנו לחוש בקיומנו. החיים תלויים פחות באורך הימים, ויותר בתחושה החדה של החיים.

כל אדם רוצה לחיות הרבה, אבל אף אדם אינו רוצה להיות זקן.

נפשו של אדם דומה לגן, שאפשר לטפח אותו בתבונה או להניח לו לגדול פרא; אבל בין שהוא מטופח ובין שהוא מוזנח, הוא חייב להצמיח, והוא יצמיח.

שינוי תפריט לא יעזור לאדם שאינו מוכן לשנות את מחשבותיו.

אנחנו שומעים לעיתים קרובות על אנשים שקרסו מעבודה מרובה, אבל בתשעה מקרים מתוך עשרה הם סובלים בעצם מדאגה או מחרדה.

כולנו יודעים שאנחנו יכולים לגרום לעצמנו לחלות, אבל מעטים אולי מבינים כמה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמור על בריאותנו. חלק גדול מהסבל שלנו אנחנו גורמים לעצמנו.

עדיף לאבד את הבריאות כמו בזבזן מאשר לבזבז אותה כמו קמצן.

היום האבוד מכל הימים הוא היום שבו לא צחקנו.

צחוק טוב הופך אותנו לחברים טובים יותר עם עצמנו ועם כל מי שסביבנו, ומקרב אותנו למה שהכי טוב ובהיר בחיינו.

לעליזות יש כוח סיכה נפלא. היא מאריכה את חיי המכונה האנושית, כמו שחומרי סיכה מאריכים את חיי המכונות הדוממות.

אהבת החיים היא אפוא קשר הרגלי, לא עיקרון מופשט.

נפש בריאה בגוף בריא היא תיאור קצר אך מלא של מצב מאושר בעולם הזה.

כשם שכוחו של הגוף טמון בעיקר ביכולת לשאת קשיים, כך גם כוחה של הנפש.

אם החולה קר, אם לחולה יש חום, אם החולה מתעלף, אם הוא חש ברע אחרי האוכל, אם יש לו פצע לחץ, בדרך כלל האשם אינו במחלה אלא בסיעוד.

סיעוד אמור לסמן את השימוש הנכון באוויר צח, באור, בחום, בניקיון ובשקט, ואת הבחירה והמתן הנכונים של מזון, והכול במחיר הקטן ביותר של כוח החולה.

לעולם אין לאפשר לחולה להתעורר, בכוונה או בשוגג; זה תנאי שאין בלתו לכל סיעוד טוב.

רעש מיותר הוא אפוא הצורה האכזרית ביותר של היעדר טיפול, שאפשר להמיט על חולה או על בריא.

ניהול חכם ואנושי של החולה הוא ההגנה הטובה ביותר מפני הדבקה.

אותם חוקי בריאות או סיעוד, כי למעשה הם זהים, חלים על הבריאים כמו על החולים.

זכור, גם אטלס התעייף.

כשם שבגוף, כך בנפש: חוסר אימון של האיבר מוביל לחוסר יכולת לפעול.

האם אינכם יודעים שאפילו אדם חלש בטבעו יכול, בכוח אימון ותרגול, לעלות על ענק המזניח את גופו?

כדי לחזק את עצמם בעמל ובזיעה.

שמור על המידה; המידתיות היא הטובה בכל הדברים.

התנגד בהתחלה; מאוחר מדי מכינים תרופה, כשהרעה כבר התחזקה בעיכובים ארוכים.

יש עונג מסוים בבכי; בדמעות הכאב מגיע למיצוי ונשטף החוצה.

רוב בני האדם מנצלים את החלק הטוב ביותר של חייהם כדי לעשות את החלק האחר אומלל.

קשה, אזרחים, להתווכח עם הבטן, כי אין לה אוזניים.