ציטוטים על צמיחה מתוך משברים

אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?

לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא

כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם

אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה

גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים

חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת

לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב

אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן

הַיָּשָׁן יִתְחַדֵּשׁ וְהֶחָדָשׁ יִתְקַדֵּשׁ

הַמִּכְשׁוֹל שֶׁבַּדֶּרֶךְ הוּא הַדֶּרֶךְ

מַסָּע שֶׁל אֶלֶף מִיל מַתְחִיל בְּצַעַד אֶחָד

הַמַּיִם הָרַכִּים שׁוֹחֲקִים אֶת הָאֶבֶן הַקָּשָׁה

לֹא חָשׁוּב בְּאֵיזֶה קֶצֶב אַתָּה מִתְקַדֵּם, כָּל עוֹד אֵינְךָ עוֹצֵר

כְּשֶׁהַמַּטָּרָה נִרְאֶית רְחוֹקָה מִדַּי, אַל תְּשַׁנֶּה אֶת הַמַּטָּרָה — שַׁנֵּה אֶת הַצְּעָדִים

לִלְמֹד בְּלִי לַחֲשֹׁב הוּא מַאֲמָץ לַשָּׁוְא; לַחֲשֹׁב בְּלִי לִלְמֹד הוּא מְסֻכָּן

אַתָּה בְּעַצְמְךָ צָרִיךְ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ; הַמּוֹרִים רַק מַצְבִּיעִים עָלֶיהָ

הַפֶּצַע הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָאוֹר נִכְנָס אֵלֶיךָ

הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צַר מְאֹד – וְהָעִקָּר לֹא לְפַחֵד כְּלָל.

בתוך כל קושי מסתתרת הזדמנות.

מי שמעולם לא טעה — מעולם לא ניסה דבר חדש.

כשאיננו יכולים עוד לשנות מצב, אנו מאותגרים לשנות את עצמנו.

אדם מוכן לשאת כמעט כל סבל, אם הוא מוצא בו משמעות.

למי שיש למה לחיות, יעמוד כמעט בכל איך.

מה שאינו הורג אותי — מחשל אותי.

אני לא מה שקרה לי. אני מה שאני בוחר להיות.

לא די לדעת — צריך גם ליישם. לא די לרצות — צריך גם לעשות.

כוח אינו נובע מיכולת פיזית, אלא מרצון בלתי מנוצח.

גדולתו של אדם אינה בכך שאינו נופל, אלא בכך שהוא קם בכל פעם מחדש.

זה תמיד נראה בלתי אפשרי — עד שזה נעשה.

פסימיסט רואה קשיים בכל הזדמנות; אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי.

עשה כל יום דבר אחד שמפחיד אותך.

החיים הם הרפתקה נועזת, או שהם אינם כלום.

כל מי שאינו מאמין בנסים אינו ריאליסט.

וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כְּקָנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כְּאֶרֶז.

הָאָדָם הוּא תָּמִיד בִּבְחִינַת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

הָעֲלִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת בָּאוֹת מִתּוֹךְ הַנְּפִילוֹת הָעֲמֻקּוֹת.

כָּל מָה דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא – לְטָב עָבֵיד.

כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.

אֵין שָׁלֵם מִלֵּב שָׁבוּר.

לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ קְדוֹשׁוֹ מָלֵא מַיִם...

כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן.

וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ ו וְלֹא יִיעָפוּ.

כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, יֵדַע שֶׁמִּשָּׁמַיִם מַרְאִים לוֹ אֶת חֶסְרוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיַּתְחִיל מִחָדָשׁ.

גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכִיּוֹת.

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָּהּ.

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה.

כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְאֹרֹעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא.

גַּם זוֹ לְטוֹבָה.

הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי.

כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי

וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.

כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי.

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

שׁוּם עֵץ לֹא יָכוֹל לִצְמֹחַ עַד לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן שָׁרָשָׁיו מַגִּיעִים עַד לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.

הָאֵשׁ בּוֹחֶנֶת אֶת הַזָּהָב, וְהַמְּצוּקָה בּוֹחֶנֶת אֲנָשִׁים חֲזָקִים.

מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִשְׁגֶּה וְאֵינוֹ מְתַקֵּן אוֹתוֹ, עוֹשֶׂה מִשְׁגֶּה נוֹסָף.

אִם אַתָּה עוֹבֵר דֶּרֶךְ גֵּיהִנּוֹם, הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת.

עֲפִיפוֹנִים מַגְבִּיהִים עוּף כְּנֶגֶד הָרוּחַ, וְלֹא עִמָּהּ.

לֹא הַמִּין הֶחָזָק בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁשּׂוֹרֵד, וְלֹא הֶחָכָם בְּיוֹתֵר, אֶלָּא זֶה הַמְסֻגָּל לְהִסְתַּגֵּל לַשִּׁנּוּי בָּאֹפֶן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.

בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַחֹרֶף, לָמַדְתִּי סוֹף סוֹף כִּי שׁוֹכֵן בְּתוֹכִי קַיִץ בִּלְתִּי מְנֻצָּח.

מוּסַר ה׳ בְּנִי אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה׳ יוֹכִיחַ.

וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם.

אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ. הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד, וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ.

כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.

מַצְרֵף לְכֶסֶף וְכוּר לְזָהָב, וּבֹחֵן לִבּוֹת ה׳.

הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה, צַר כֹּחֶכָה.

מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.

אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.

כִּי מִבֵּית הָאֲסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ, כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ.

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה, גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים.

כִּי מִי אֲשֶׁר יְבֻחַר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן, כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת.

אֲבֵדָה אֵינָהּ אֶלָּא שִׁנּוּי, וְהַשִּׁנּוּי הוּא הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַטֶּבַע.

הַסֵּבֶל מַפְסִיק לִהְיוֹת סֵבֶל בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הוּא מְקַבֵּל מַשְׁמָעוּת, כְּגוֹן מַשְׁמָעוּת שֶׁל הַקְרָבָה.

מָה שֶׁרוֹצֶה לְהָאִיר חַיָּב לָשֵׂאת בְּעֵרָה.

הַיֵּאוּשׁ הוּא סֵבֶל שֶׁאֵין בּוֹ מַשְׁמָעוּת.

אָנוּ יְכוֹלִים לְגַלּוֹת מַשְׁמָעוּת בַּחַיִּים בִּשְׁלוֹשׁ דְּרָכִים: בַּעֲשִׂיָּה וִיצִירָה, בַּחֲוָיָה וּפְגִישָׁה, וּבָעֶמְדָּה שֶׁאָנוּ נוֹקְטִים מוּל סֵבֶל בִּלְתִּי נִמְנָע.

אֵין אָדָם מַגִּיעַ לְהֶאָרָה עַל יְדֵי דִּמְיוֹן דְּמוּיוֹת שֶׁל אוֹר, אֶלָּא עַל יְדֵי הֲפִיכַת הַחֹשֶׁךְ לְמוּדָע.

בְּכָל תֹּהוּ וָבֹהוּ יֵשׁ סֵדֶר עָמֹק, בְּכָל אִי סֵדֶר שׁוֹכֶנֶת הַרְמוֹנְיָה חֲבוּיָה.

אָדָם שֶׁלֹּא עָבַר דֶּרֶךְ תַּבְעֵרַת יִצְרָיו וּתְשׁוּקוֹתָיו, מֵעוֹלָם לֹא הִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶן בֶּאֱמֶת.

בִּרְגָעֵינוּ הַחֲשׁוּכִים בְּיוֹתֵר עָלֵינוּ לְהִתְרַכֵּז כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר.

הַקְּשָׁיִים מְחַזְּקִים אֶת הַתּוֹדָעָה, כְּפִי שֶׁהָעֲמָל מְחַזֵּק אֶת הַגּוּף.

הַנְּסִבּוֹת אֵינָן יוֹצְרוֹת אֶת הָאָדָם, הֵן רַק מְגַלּוֹת אוֹתוֹ לְעַצְמוֹ.

לְעוֹלָם אַל תֹּאמַר עַל דָּבָר אִבַּדְתִּי אוֹתוֹ, אֶלָּא אֱמֹר הֶחֱזַרְתִּי אוֹתוֹ.

הַקְּשָׁיִים הֵם שֶׁמַּרְאִים מָה הֵם בְּנֵי הָאָדָם. כְּשֶׁמִּתְרַגֵּשׁ עָלֶיךָ מִבְחָן קָשֶׁה, זְכֹר כִּי הַחַיִּים הֶעֱמִידוּ מוּלְךָ יָרִיב מְאַתְגֵּר כְּדֵי לְאַמֵּן אוֹתְךָ.

אִם תָּבִין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים מִשְׁתַּנִּים, לֹא יִהְיֶה דָּבָר שֶׁתְּנַסֶּה לֶאֱחֹז בּוֹ.

הַסֵּבֶל אֵינוֹ נוֹבֵעַ מִן הַדְּבָרִים עַצְמָם, אֶלָּא מֵהַהִצָּמְדוּת שֶׁלָּנוּ אֲלֵיהֶם.

הֱיֵה כְּמוֹ עֵץ, וְהַנַּח לֶעָלִים הַמֵּתִים לִנְשֹׁר.

אִם כָּל חִכּוּךְ וְשִׁפְשׁוּף מַכְעִיסִים אוֹתְךָ, כֵּיצַד תּוּכַל הַמַּרְאָה שֶׁלְּךָ לְהַבְרִיק?

הֱיֵה מַכִּיר טוֹבָה עַל כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ, כִּי כָּל אוֹרֵחַ נִשְׁלַח כְּמוֹרֶה דֶּרֶךְ מִמָּקוֹם נִשְׂגָּב.

הַמְּטַפֵּס עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר, צוֹחֵק לְכָל הַטְּרָגֶדְיוֹת, הָאֲמִתִּיּוֹת וְהַמְדֻמְיוֹת.

הַנֻּסְחָה שֶׁלִּי לִגְדֻלָּה בָּאָדָם הִיא אַהֲבַת הַגּוֹרָל, שֶׁלֹּא לִרְצוֹת שֶׁדָּבָר יִהְיֶה אַחֶרֶת, לֹא לְפָנִים, לֹא לְאָחוֹר, וְלֹא לְעוֹלְמֵי עַד.

עָצְמָתֵנוּ צוֹמַחַת מִתּוֹךְ חֻלְשָׁתֵנוּ.

רַק כַּאֲשֶׁר אָנוּ תּוֹעִים וּמְאַבְּדִים אֶת הָעוֹלָם הַמֻּכָּר, אָנוּ מַתְחִילִים לִמְצֹא אֶת עַצְמֵנוּ.

אָדָם טוֹעֶה כָּל עוֹד הוּא שׁוֹאֵף וּמִשְׁתַּדֵּל.

אֲנִי לְעוֹלָם אֵינִי מַפְסִיד. אֲנִי אוֹ מְנַצֵּחַ אוֹ לוֹמֵד.

כַּאֲשֶׁר צָעַדְתִּי דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר שֶׁהוֹבִיל אֶל חֵרוּתִי, יָדַעְתִּי שֶׁאִם לֹא אַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרַי אֶת הַמְּרִירוּת וְאֶת הַשִּׂנְאָה, אֶשָּׁאֵר כָּלוּא בְּבֵית הַסֹּהַר.

קְשָׁיִים שֶׁהִתְגַּבַּרְתָּ עֲלֵיהֶם הֵם הִזְדַּמְּנוּיוֹת שֶׁזָּכִיתָ בָּהֶן.

עָדִיף לְהַדְלִיק נֵר קָטָן מֵאֲשֶׁר לְקַלֵּל אֶת הַחֹשֶׁךְ.

אִשָּׁה הִיא כְּמוֹ שַׂקִּית תֵּה, לְעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ כַּמָּה הִיא חֲזָקָה עַד שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לְמַיִם רוֹתְחִים.

כְּלָל רִאשׁוֹן: לְעוֹלָם אַל תַּנִּיחַ לְעַצְמְךָ לְהִשָּׁבֵר עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם אוֹ עַל יְדֵי מְאֹרָעוֹת.

עָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל הַבִּטָּחוֹן שֶׁלְּאַחַר הַיָּמִים הָרָעִים יָבוֹאוּ שׁוּב הַיָּמִים הַטּוֹבִים, וְשֶׁעֲבוֹדָתֵנוּ תִּמְצָא אֶת גְּמוּלָהּ.

אֵין שֶׁמֶשׁ לְלֹא צֵל, וְהֶכְרֵחִי לְהַכִּיר אֶת הַלַּיְלָה.

צוּרַת הַיֵּאוּשׁ הַנְּפוֹצָה בְּיוֹתֵר הִיא לֹא לִהְיוֹת מִי שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת.

הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה מִכֹּל, אָבְדַן הָעַצְמִי, יְכוֹלָה לְהִתְרַחֵשׁ בְּשֶׁקֶט גָּמוּר, כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר.

הַחֵרוּת הִיא מָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים עִם מָה שֶׁנַּעֲשָׂה לָנוּ.

הַחַיִּים מַתְחִילִים בְּעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיֵּאוּשׁ.

אָסוּר לָנוּ לִתְפֹּס אֶת עַצְמֵנוּ כְּתוֹצָר מֻגְמָר, אָנוּ תָּמִיד תַּהֲלִיךְ בִּתְנוּעָה.

בְּלִי סְלִיחָה, מְשֻׁעְבָּדִים אָנוּ לְתוֹצְאוֹת הֶעָבָר, וְלֹא נוּכַל לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְעוֹלָם.

נִתָּן לָשֵׂאת כָּל צַעַר וְכָל סֵבֶל אִם רַק מַכְנִיסִים אוֹתָם לְתוֹךְ סִפּוּר אוֹ מְסַפְּרִים עֲלֵיהֶם סִפּוּר.

הַיֵּאוּשׁ מַמִּית אֶת הַכֹּחַ הֶחִיּוּנִי שֶׁבָּאָדָם עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַמַּחֲלָה עוֹשָׂה זֹאת.

בְּלֵב הַכְּאֵוֹס, טְמוּנָה גַּם הַהִזְדַּמְּנוּת.

לְעוֹלָם אַל תִּתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ.

מִתּוֹךְ הַפְּגִיעוּת שֶׁלְּךָ תִּצְמַח הָעָצְמָה שֶׁלְּךָ.

הַתַּגְלִית הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל דּוֹרִי הִיא שֶׁבֶּן אָדָם יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת חַיָּיו עַל יְדֵי שִׁנּוּי גִּישָׁתוֹ.

קַבָּלַת מָה שֶׁכְּבָר קָרָה הִיא הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לְהִתְגַּבְּרוּת עַל תּוֹצְאוֹתָיו שֶׁל כָּל אָסוֹן.

קָשִׁים כְּכָל שֶׁיֵּרָאוּ הַחַיִּים, תָּמִיד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת וּלְהַצְלִיחַ בּוֹ.

תַּהֲלִיךְ הַלְּמִידָה הוּא מַסָּע שֶׁבּוֹ הַשְּׁגִיאָה הִיא תְּנַאי הֶכְרֵחִי לְגִלּוּי הַתּוֹצָאָה הַנְּכוֹנָה.

הַמִּלְחָמָה הִיא אֲבִי הַכֹּל וּמַלְכּוֹ שֶׁל הַכֹּל.

הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה מַעְלָה וְהַדֶּרֶךְ הַיּוֹרֶדֶת מַטָּה הֵן אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ.

יֵשׁ רַק דָּבָר אֶחָד שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנִי יָרֵא, לֹא לִהְיוֹת רָאוּי לְיִסּוּרַי.

כְּאֵב וְיִסּוּרִים הֵם תָּמִיד בִּלְתִּי נִמְנָעִים עֲבוּר תְּבוּנָה רְחָבָה וְלֵב עָמֹק.

הַנַּח לַכֹּל לִקְרוֹת לְךָ, יֹפִי וְאֵימָה. פָּשׁוּט הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת, שׁוּם רֶגֶשׁ אֵינוֹ סוֹפִי.

עָלֶיךָ לְשַׁנּוֹת אֶת חַיֶּיךָ.

מִדָּתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל אָדָם אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת בִּרְגָעִים שֶׁל נוֹחוּת וְשַׁלְוָה, אֶלָּא בְּעִתּוֹת שֶׁל אִתְגָּר וּמַחֲלֹקֶת.

עָלֵינוּ לְקַבֵּל אַכְזָבָה סוֹפִית, אַךְ לְעוֹלָם לֹא לְאַבֵּד תִּקְוָה אֵינְסוֹפִית.

עֲנָנִים מְרַחֲפִים אֶל תּוֹךְ חַיַּי, לֹא כְּדֵי לָשֵׂאת מָטָר אוֹ לְהָבִיא סְעָרָה, אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹסִיף צֶבַע לִשְׁמֵי הַשְּׁקִיעָה שֶׁלִּי.

לְלֹא בּוֹץ, אֵין פֶּרַח לוֹטוּס. לְלֹא סֵבֶל, אֵין דֶּרֶךְ לִצְמֹחַ וּלְהַגִּיעַ לַהֲבָנָה וְחֶמְלָה.

כַּאֲשֶׁר סִיַּמְתָּ לְהִשְׁתַּנּוֹת, סִיַּמְתָּ אֶת חַיֶּיךָ.

אַל תִּתְיָאֵשׁ, אֲפִלּוּ לֹא מִכָּךְ שֶׁאֵינְךָ מִתְיָאֵשׁ.

נִסָּיוֹן הוּא פָּשׁוּט הַשֵּׁם שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לַטָּעֻיּוֹת שֶׁלָּנוּ.

הַלֵּב נוֹצַר כְּדֵי לְהִשָּׁבֵר.

אִם יֵשׁ דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לִקְשֹׁר אֶת הָאָדָם אֶל הַשָּׁמַיִם וּלְרוֹמֵם אוֹתוֹ מֵעַל לִמְצוּקוֹת הָאָרֶץ, הֲרֵי זוֹ חָכְמַת הַכּוֹכָבִים.

וְהַכֹּל שָׁתַק. אַךְ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיקָה הַהִיא צָמְחָה הַתְחָלָה חֲדָשָׁה, רֶמֶז וּתְמוּרָה.

חֲבִיבִין יִסּוּרִין.

אִם הֶעֱמַדְתָּ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתְךָ, הַעֲמֵד תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתְךָ.

עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאַת הַחֻרְבָּן, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאַת הַנֶּחָמָה מִתְקַיֶּמֶת.

אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם? אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

כָּל זְמַן שֶׁהַטּוֹב מִתְעַלֵּם, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּיֶתֶר עֹז וּבְיֶתֶר תֹּקֶף.

כְּמוֹ שֶׁיִּתְרוֹן הָאוֹר נִכָּר מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, כָּךְ יִתְרוֹן הַטּוֹב אֵינוֹ נִכָּר אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲבָקוֹ עִם הָרָע.

כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרָע, הִנֵּה הֵם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם, הָעֹנִי מִצַּד אֶחָד וְהָעֹשֶׁר מִצַּד אֶחָד, הַשַּׁלְוָה מִצַּד אֶחָד וְהַיִּסּוּרִים מִצַּד אֶחָד.

הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ בָּאָה לְהַחֲלִישׁ אֶת הָאָדָם וּלְדַכֵּא אֶת רוּחוֹ, אֶלָּא לְרוֹמֵם אֶת רְצוֹנוֹ וּלְהַחֲזִיר לוֹ אֶת עָצְמָתוֹ הַמְּקוֹרִית.

הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ בָּאָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ וַחֲלִישׁוּת, כִּי אִם מִתּוֹךְ עֹז וְגִבּוּרַת רוּחַ.

כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִקְפֹּץ לְמַעְלָה צָרִיךְ לִכְפּוֹף עַצְמוֹ מְעַט לְמַטָּה, וְכֵן הוּא כָּל יְרִידָה שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה.

אֵין רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה, אֶלָּא כָּל מָה שֶׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם שָׁרְשׁוֹ טוֹב, וְרַק בְּרִחוּקוֹ הוּא נִרְאֶה כְּרַע.

כְּשֶׁהָאָב מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן לָלֶכֶת, הוּא מַרְחִיק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְאַמֵּץ הַבֵּן לָלֶכֶת אֵלָיו, וְכֵיוָן שֶׁהַבֵּן קָרֵב אֵלָיו הוּא מִתְרַחֵק יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד לָלֶכֶת הֵיטֵב.

מְצוּקַת הַיְּהוּדִים, הִיא הַכֹּחַ הַמֵּנִיעַ. מִי יָעֵז לְהַכְחִישׁ כִּי כֹּחַ זֶה קַיָּם? זֶהוּ כֹּחַ הַקִּיטוֹר שֶׁאָנוּ זְקוּקִים לוֹ.

אָדָם, אַל תִּתְיָאֵשׁ!

בִּרְגָעֵי הַכְרָעָה אֵין לְהַמְתִּין לִוַדָּאוּת גְּמוּרָה, מִי שֶׁמַּמְתִּין עַד שֶׁכָּל הַסְּפֵקוֹת יִתְבַּהֲרוּ לְעוֹלָם לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר.

אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִתְיָאֵשׁ מִשּׁוּם דָּבָר, כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ וְהוּא נֶאֱמָן לְדַרְכּוֹ.

קְשָׁיִים לֹא נוֹעֲדוּ כְּדֵי שֶׁנִּסּוֹג מִפְּנֵיהֶם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁנְּאַמֵּץ אֶת כֹּחוֹתֵינוּ וְנִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם.

עַל כָּל אָדָם לְהַצִּיב מַטָּרָה שֶׁלְּמַעֲנָהּ יִשְׁאַף בְּכָל מְאוֹדוֹ, אַךְ עַל הַמַּטָּרָה הַזֹּאת לִהְיוֹת נְטוּלַת אִנְטֶרֶס אִישִׁי כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיק אוֹתוֹ בְּעֵת צָרָה.

כָּל מָה שֶׁהָיָה גָּדוֹל בֶּעָבָר זָכָה לְלַעַג, גֻּנָּה וְדֻכָּא, רַק כְּדֵי לָצֵאת מִתּוֹךְ הַמַּאֲבָק בְּעָצְמָה רַבָּה יוֹתֵר.

בְּנֵי אָדָם נוֹטִים תָּמִיד לְהֵאָחֵז בַּמְיֻשָּׁן, בִּדְבָרִים שֶׁפַּעַם הָיוּ מוֹעִילִים אַךְ הַיּוֹם אֵינָם עוֹבְדִים עוֹד.

הַצְלָחָה תָּמִיד יוֹצֶרֶת בְּעָיוֹת חֲדָשׁוֹת. לְעוֹלָם אֵין לְהַנִּיחַ שֶׁמָּה שֶׁהֵבִיא הַצְלָחָה אֶתְמוֹל יַמְשִׁיךְ לְהָבִיא אוֹתָהּ מָחָר.

הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בְּעִתּוֹת תַּהֲפוּכָה אֵינָהּ הַתַּהֲפוּכָה עַצְמָהּ, אֶלָּא הַפְּעֻלָּה לְפִי הַהִגָּיוֹן שֶׁל הָאֶתְמוֹל.

רַק כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁפֶל מַגִּיעַ, אַתָּה מְגַלֶּה מִי שָׂחָה עֵירֹם.

אִם אַתָּה מוֹצֵא אֶת עַצְמְךָ בְּסִירָה שֶׁדּוֹלֶפֶת בְּאֹפֶן מַתְמִיד, הָאֶנֶרְגְּיָה שֶׁתַּקְדִּישׁ לְהַחְלָפַת כְּלִי הַשַּׁיִט תִּהְיֶה מוֹעִילָה מֵאֲשֶׁר מַאֲמָץ לִסְתּוֹם אֶת הַדְּלִיפוֹת.

הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכוֹל לִקְרוֹת הוּא כַּאֲשֶׁר חֶבְרָה מְעֻלָּה נִקְלַעַת לִמְצוּקָה זְמַנִּית. אָנוּ רוֹצִים לִקְנוֹת אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא עַל שֻׁלְחַן הַנִּתּוּחִים.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ מוֹרְדִים, אֵין זֶה לְמַעַן תַּרְבּוּת מְסֻיֶּמֶת. אָנוּ מוֹרְדִים פָּשׁוּט מִפְּנֵי שֶׁאֵינָנוּ יְכוֹלִים עוֹד לִנְשֹׁם.

הַשִּׁעְבּוּד מַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו זַרְעֵי רִקָּבוֹן, שֶׁעָלֵינוּ לְזַהוֹת בְּאֹפֶן מְדֻיָּק וְלַעֲקֹר לֹא רַק מֵאַדְמָתֵנוּ, אֶלָּא גַּם מִתּוֹךְ תּוֹדַעְתֵּנוּ.

אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִתְלוֹנֵן עַל הַקְּשָׁיִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, כַּאֲשֶׁר הַיַּעַד שֶׁלְּפָנָיו הוּא גָּדוֹל וְנִשְׂגָּב.

הַהִתְבַּגְּרוּת אֵינָהּ אֶלָּא אָבְדָן שֶׁל אַשְׁלָיוֹת מְסֻיָּמוֹת, כְּדֵי לִרְכּוֹשׁ אַחֲרוֹת תַּחְתֵּיהֶן.

אַתָּה עָשׂוּי לִפְגּוֹשׁ תְּבוּסוֹת רַבּוֹת, אַךְ אָסוּר לְךָ לִהְיוֹת מֻבָס.

עֲשֵׂה אֶת הֲכִי טוֹב שֶׁאַתָּה יָכוֹל עַד שֶׁתֵּדַע יוֹתֵר, וּכְשֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ יוֹתֵר, עֲשֵׂה טוֹב יוֹתֵר.

רִגְשׁוֹת אָשָׁם הֵם רַק בִּזְבּוּז שֶׁל זְמַן וְאֶנֶרְגְּיָה, כַּאֲשֶׁר הֵם אֵינָם מוֹבִילִים לְשִׁנּוּי מַמָּשִׁי.

הַכְּאֵב הוּא דָּבָר חָשׁוּב, הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ אָנוּ מִתְחַמְּקִים מִמֶּנּוּ, נִכְנָעִים לוֹ, מִתְמוֹדְדִים אִתּוֹ אוֹ מִתְעַלִּים מֵעָלָיו.

דַּאֲגָתִי הָעִקָּרִית אֵינָהּ הַאִם נִכְשַׁלְתָּ, אֶלָּא הַאִם אַתָּה מַשְׁלִים עִם כִּשְׁלוֹנְךָ.

אֹמֶץ לֵב אֵינוֹ הַכֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ, הוּא לְהַמְשִׁיךְ כַּאֲשֶׁר כְּבָר אֵין לְךָ כֹּחַ.

אֵין אָדָם אַמִּיץ כָּל כָּךְ שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּלְבֵּל מִדָּבָר הַבָּא עָלָיו בְּהַפְתָּעָה.

בֶּאֱמֶת, דַּוְקָא בַּחֹשֶׁךְ מוֹצֵא הָאָדָם אֶת הָאוֹר, וּבִשְׁעַת הַצַּעַר הָאוֹר קָרוֹב אֵלֵינוּ יוֹתֵר מִכֹּל.

לפעמים אפילו לחיות זה מעשה של אומץ.

אין אומלל יותר מאדם שלא נקלע מעולם לצרה.

משמעות החיים שונה מאדם לאדם, מיום ליום ומשעה לשעה. מה שחשוב אינו משמעות החיים בכלל, אלא המשמעות הספציפית של חייו של אדם מסוים ברגע נתון.

הבעיות הגדולות והחשובות ביותר בחיים הן בעיקרן בלתי פתירות. אי אפשר לפתור אותן, רק לצמוח מעבר להן.

החיים הם מתנה, החיים הם אושר, כל דקה יכולה להיות נצח של אושר!

העקרונות של העבר השקט אינם מספיקים להווה הסוער. המקרה חדש, ולכן עלינו לחשוב מחדש ולפעול מחדש.

מתוקים שימושיה של המצוקה.

רק מה שאינו מפסיק לכאוב נשאר בזיכרון.

העולם שובר את כולם, ואחר כך רבים נעשים חזקים דווקא במקומות השבורים.

מחלה היא מכשול לגוף, אבל לא לרצון, אלא אם הוא עצמו רוצה בכך. צליעה היא מכשול לרגל, אבל לא לרצון.

אני מרגיש, לוקיליוס יקירי, שאני לא רק משתפר, אלא משתנה מן היסוד.

אתה זקוק לשינוי של הנפש, לא לשינוי של האקלים.

אין דבר שחורט משהו בזיכרוננו עמוק כל כך כמו הרצון לשכוח אותו.

אין תקלות אומללות כל כך שהנבונים לא יפיקו מהן תועלת כלשהי, ואין מקרים מוצלחים כל כך שחסרי התבונה לא יוכלו להפוך אותם לרעתם.

המידה הטובה דומה לבשמים יקרים, שריחם נודף ביותר כשהם נשרפים או נכתשים, כי השגשוג מיטיב לחשוף את המידות הרעות, והשעה הקשה מיטיבה לחשוף את המידות הטובות.

עלינו להקפיד להוציא מכל חוויה רק את החכמה שיש בה, ולעצור שם, פן נהיה כמו החתולה שהתיישבה על מכסה כיריים לוהט. היא לעולם לא תתיישב שוב על מכסה כיריים לוהט, וזה טוב, אבל היא גם לא תתיישב עוד לעולם על מכסה קר.

אדם שיש לו יריב המתחרה בו תמיד בניהול חייו ובשמו הטוב, נעשה בזכותו זהיר יותר במעשיו ומקפיד יותר על התנהגותו.

אף שהעולם מלא סבל, הוא מלא גם בהתגברות עליו.

את מה שאנו משיגים בזול מדי, אנו מעריכים בקלות ראש מדי: רק היוקר הוא שנותן לכל דבר את ערכו.

אני אוהב את האדם שיודע לחייך בעת צרה, לאסוף כוח מתוך מצוקה, ולהתמלא אומץ מתוך התבוננות.

אנו לומדים חכמה מכישלון הרבה יותר מאשר מהצלחה. לעתים קרובות אנו מגלים מה יעבוד כשאנו מגלים מה לא יעבוד, וכנראה מי שלא טעה מעולם, לא גילה מעולם דבר.

היום שאחרי הוא תלמידו של היום שלפניו.

ככל שהעצב חורט עמוק יותר בהווייתכם, כך תוכלו להכיל יותר שמחה.

אל תבטח בעצמך, אלא למד להכיר את פגמיך; השתמש בכל ידיד, וגם בכל אויב.

אני באמת מאמין שהמזל הרע מועיל לבני האדם יותר מהמזל הטוב. כי המזל הטוב, כשהוא לובש מראה של אושר ונדמה שהוא מלטף יותר מכול, תמיד משקר; המזל הרע תמיד דובר אמת, כי בהשתנותו הוא חושף את הפכפכותו. האחד מטעה, והשני מלמד.

בני האדם להוטים לשפר את נסיבותיהם, אבל אינם מוכנים לשפר את עצמם; ולכן הם נשארים כבולים.

גם אם ייכשל שוב ושוב בהשגת מטרתו, כוח האופי שירכוש יהיה המדד להצלחתו האמיתית.

זכור לשמור על נפש שקולה בעת קושי.

המחשבה מנחמת על הכול, ומרפאה הכול.

מדינה בלי אמצעים לשינוי כלשהו היא מדינה בלי אמצעים לשימורה.

מי שנופל בחטא הוא אדם; מי שמצטער עליו הוא קדוש; מי שמתפאר בו הוא שטן.

רק אחרי שסבל, לומד הכסיל.

החזק מעמד והתחשל! הכאב הזה יועיל לך יום אחד; לא פעם הביא מיץ מר מרפא לעייפים.

יש עונג מסוים בבכי; בדמעות הכאב מגיע למיצוי ונשטף החוצה.

מי שאיבד הכול, אבל שמר על אומץ, עליזות, תקווה, מידות טובות וכבוד עצמי, עדיין עשיר.

החכמים מפיקים יותר תועלת מן השוטים מאשר השוטים מן החכמים, כי החכמים נזהרים מטעויות השוטים, ואילו השוטים אינם מחקים את הצלחות החכמים.