ציטוטים על שליטה עצמית ורוגע פנימי

אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם

אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ

אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה

הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה

קַל יוֹתֵר לִלְמֹד תַּלְמוּד שָׁלֵם מִלְּשַׁנּוֹת מִדָּה אַחַת

אָדָם מְדַבֵּר בְּרֶגַע אֶחָד מַה שֶּׁלֹּא יְתַקֵּן בְּשָׁנִים

אֲנִי יוֹדֵעַ דָּבָר אֶחָד — שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ

הַנִּצָּחוֹן הָרִאשׁוֹן וְהַטּוֹב מִכֹּל הוּא לְנַצֵּחַ אֶת עַצְמְךָ

יְדִיעַת עַצְמְךָ הִיא תְּחִלַּת כָּל חָכְמָה

יֵשׁ דְּבָרִים הַתְּלוּיִים בָּנוּ וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם. הַחָכְמָה הִיא לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם

שְׁמַע הָאֱמֶת מִמִּי שֶׁאֲמָרָהּ

כולם חושבים לשנות את העולם, אך איש אינו חושב לשנות את עצמו.

אין גדולה במקום שאין בו פשטות, טוב ואמת.

היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם.

אף אחד לא יכול לגרום לך להרגיש נחות בלי הסכמתך.

אל תהיו כל כך צנועים — אינכם גדולים כל כך.

הַחִפָּזוֹן וְהַמְּהִירוּת הֵם מִיסוֹד הַיֵּצֶר הָרַע.

אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? מִי שֶׁעוֹשֶׂה שׂוֹנְאוֹ - אוֹהֲבוֹ.

קְשׁוֹט עַצְמְךָ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קְשׁוֹט אֲחֵרִים.

נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים.

בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִכָּר: בְּכוֹסוֹ, בְּכִיסוֹ וּבְכַעֲסוֹ.

לֹא יִכְעַס אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו.

מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה, וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף.

הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, עֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים... עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ.

עָשִׁיר בָּרָשִׁים יִמְשׁוֹל, וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה.

אַל־תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן־תִּוָּרֵשׁ, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע־לָחֶם.

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי.

אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׁבַּע כֶּסֶף, וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ, עֲשֵׂה.

עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֶּמַתְכֶם, וְחַפְשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם.

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת.

סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה

כִּי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְהַטְּרָדָה הַמְרֻבָּה הִיא הַמְכַסָּה עַל הָעֵינַיִם

כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, יֵדַע שֶׁמִּשָּׁמַיִם מַרְאִים לוֹ אֶת חֶסְרוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיַּתְחִיל מִחָדָשׁ.

כָּל הַכּוֹעֵס, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה, וּקְצַר רוּחַ מָרִים אִוֶּלֶת.

אַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס.

אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה.

כִּי הַכַּעַס מְסַלֵּק מִן הָאָדָם אֶת הַדַּעַת.

כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לְבַטָּלָה וְאֵינוֹ מִתְעַמֵּל, אֲפִילּוּ אָכַל מַאֲכָלוֹת טוֹבִים, כָּל יָמָיו יִהְיוּ מַכְאוֹבִים וְכֹחוֹ תָּשֵׁשׁ.

גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד – זֶה הִלֵּל הַזָּקֵן. אָמַר: לִרְחֹץ בְּבֵית הַמַּרְחָץ מִצְוָה הִיא, שֶׁהֲרֵי הַנֶּפֶשׁ מִתְאַכְסֶנֶת בְּתוֹךְ הַגּוּף.

גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן.

לְעוֹלָם יַרְבֶּה אָדָם בִּשְׁתִיקָה, וְלֹא יְדַבֵּר אֶלָּא אוֹ בְּחָכְמָה אוֹ בִּדְבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לוֹ לְחַיֵּי גוּפוֹ.

אֵין עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִמִּי שֶׁמִּתְנַהֵג בִּפְשִׁיטוּת וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ

חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, וְאֵינוֹ נִכְנָס לִדְבָרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב.

לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.

כֵּן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ מְכַבְּדִין אֶת הָאִשָּׁה וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רַגְזָן.

מִדְּבַר־שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְנָקִי וְצַדִּיק אַל־תַּהֲרֹג כִּי לֹא־אַצְדִּיק רָשָׁע.

כָּל הַפּוֹסֵל, בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל

כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָהּ, נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר

יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמִתְחַדֵּשׁ עָלָיו

הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח הָאָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל... עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא

דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ: עַיִן רוֹאָה, וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים.

צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עַיִן רָעָה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר חָבֵר רָע, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שָׁכֵן רָע, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֵב רָע.

עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

רַבִּי חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מַסֹּרֶת סְיָג לַתּוֹרָה, מַעַשְׂרוֹת סְיָג לָעֹשֶׁר, נְדָרִים סְיָג לִפְרִישׁוּת.

הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה.

הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא. וְהַגַּס לִבּוֹ בְהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ.

בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת: נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע.

גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים: בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִבּוּק חֲבֵרִים, בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה.

מִי שֶׁשּׁוֹאֵף לְהָנִיעַ אֶת הָעוֹלָם, יָנִיעַ תְּחִלָּה אֶת עַצְמוֹ

הַנְּקָמָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הִיא לֹא לִהְיוֹת כְּמוֹ מִי שֶׁפָּגַע בְּךָ.

חֲיֵה כְּאִלּוּ אַתָּה חַי כְּבָר בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, וּכְאִלּוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שָׁגִיתָ כְּפִי שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לִשְׁגּוֹת כָּעֵת.

הַכָּרַת הַחֹשֶׁךְ שֶׁבְּךָ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהִתְמוֹדֵד עִם הַחֹשֶׁךְ שֶׁל אֲחֵרִים.

הִתְנַהֲגוּת הָאָדָם נוֹבַעַת מִשְּׁלוֹשָׁה מְקוֹרוֹת עִקָּרִיִּים, תְּשׁוּקָה, רֶגֶשׁ וְיֶדַע.

כָּל אֶחָד יָכוֹל לִכְעֹס, זֶה קַל. אַךְ לִכְעֹס עַל הָאָדָם הַנָּכוֹן, בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה, בַּזְּמַן הַנָּכוֹן, לַמַּטָּרָה הַנְּכוֹנָה וּבַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, אֵין זֶה בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֵין זֶה קַל.

אֵין אָדָם בֶּן חוֹרִין שֶׁאֵינוֹ אֲדוֹן לְעַצְמוֹ.

אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁפְּלוֹנִי מְדַבֵּר עָלֶיךָ רָעוֹת, אַל תִּתְנַצֵּל, אֶלָּא הָשֵׁב: הוּא וַדַּאי לֹא יָדַע אֶת שְׁאָר חֶסְרוֹנוֹתַי, אַחֶרֶת לֹא הָיָה מַזְכִּיר רַק אֵלֶּה.

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן דּוֹרֵשׁ מֵעַצְמוֹ, הָאָדָם הַנָּחוּת דּוֹרֵשׁ מֵאֲחֵרִים.

כַּאֲשֶׁר הַכַּעַס גּוֹאֶה בְּךָ, חֲשֹׁב עַל הַתּוֹצָאוֹת.

אִם תִּהְיֶה מֻטְרָד מִמַּה שֶּׁאֲחֵרִים חוֹשְׁבִים עָלֶיךָ, תִּהְיֶה תָּמִיד הָאַסִּיר שֶׁלָּהֶם.

עָדִיף לְאָדָם לְנַצֵּחַ אֶת עַצְמוֹ מֵאֲשֶׁר לְנַצֵּחַ אֶלֶף אֲנָשִׁים בְּאֶלֶף קְרָבוֹת.

שִׂנְאָה אֵינָהּ נִפְסֶקֶת עַל יְדֵי שִׂנְאָה לְעוֹלָם, שִׂנְאָה נִפְסֶקֶת רַק עַל יְדֵי אַהֲבָה. זֶהוּ חֹק נִצְחִי.

הָרֵם אֶת מִלּוֹתֶיךָ, לֹא אֶת קוֹלְךָ, הַגֶּשֶׁם הוּא שֶׁמַּצְמִיחַ פְּרָחִים, לֹא הָרַעַם.

הַנִּלְחָם בִּמְפַלְצוֹת יִזָּהֵר פֶּן יֵהָפֵךְ הוּא עַצְמוֹ לְמִפְלֶצֶת, וְאִם תַּבִּיט לְאֹרֶךְ זְמַן לְתוֹךְ תְּהוֹם, הַתְּהוֹם תַּבִּיט גַּם הִיא לְתוֹכְךָ.

אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, פָּשׁוּט הֱיֵה.

עַל כָּל דַּקָּה שֶׁבָּהּ אַתָּה נִשְׁאָר כּוֹעֵס, אַתָּה מְוַתֵּר עַל שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת שֶׁל שַׁלְוַת נֶפֶשׁ.

אֵין אָדָם מְשֻׁעְבָּד בְּאֹפֶן חֲסַר תִּקְוָה יוֹתֵר מִמִּי שֶׁמַּאֲמִין בְּטָעוּת שֶׁהוּא בֶּן חוֹרִין.

בָּרֶגַע שֶׁתִּבְטַח בְּעַצְמְךָ, תֵּדַע כֵּיצַד לִחְיוֹת.

עַיִן תַּחַת עַיִן רַק מְבִיאָה אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לִידֵי עִוָּרוֹן.

הַחַלָּשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִסְלֹחַ לְעוֹלָם, הַסְּלִיחָה הִיא תְּכוּנָתָם שֶׁל הַחֲזָקִים.

לָמַדְתִּי שֶׁאֹמֶץ לֵב אֵינוֹ הֵעָדְרוֹ שֶׁל הַפַּחַד, אֶלָּא הַנִּצָּחוֹן עָלָיו. הָאִישׁ הָאַמִּיץ אֵינוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ פַּחַד, אֶלָּא מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת הַפַּחַד הַזֶּה.

נְטִירַת טִינָה הִיא כְּמוֹ לִשְׁתּוֹת רַעַל וּלְקַוּוֹת שֶׁהוּא יַהֲרֹג אֶת אוֹיְבֶיךָ.

לְעוֹלָם אַל תִּכָּנַע, לְעוֹלָם, לְעוֹלָם, לְעוֹלָם, בְּשׁוּם דָּבָר גָּדוֹל אוֹ קָטָן, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁקּוּל שֶׁל כָּבוֹד וְשֵׂכֶל יָשָׁר.

הַהוֹנָאָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁבְּנֵי הָאָדָם סוֹבְלִים מִמֶּנָּה נוֹבַעַת מִדֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל עַצְמָם.

הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן הוּא שֶׁאָסוּר לְךָ לְרַמּוֹת אֶת עַצְמְךָ, וְאַתָּה הָאָדָם שֶׁהֲכִי קַל לְרַמּוֹת.

הַשָּׁלָב הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בַּתַּרְבּוּת הַמּוּסָרִית הוּא כַּאֲשֶׁר אָנוּ מַכִּירִים בְּכָךְ שֶׁעָלֵינוּ לִשְׁלֹט בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ.

בְּנִי, אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא.

כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם, מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה.

אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ, יְרָא אֶת ה׳ וְסוּר מֵרָע.

הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף, נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ.

עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ.

אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאל, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע.

בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה, לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ. לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת, וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ.

הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ.

עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע, וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ.

הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר, וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה.

נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ.

אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין, שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ.

הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ, וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה? אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים, וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה?

נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב, מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.

שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ.

קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ.

עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ, וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד.

הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא, וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל. עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ, כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.

אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ, אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ.

שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ, וְאַל תִּפְרָעוּ.

אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא.

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.

חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֺת, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט.

בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל.

בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב, וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ.

אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ, וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם.

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ.

כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת, וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת.

חָכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ, וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה.

חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ.

אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן, וְאֶרֶךְ אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב.

לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת, וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת.

לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ, וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח.

פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן, וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ.

חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת, וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה.

לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ.

גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא.

אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה׳ יִזְעַף לִבּוֹ.

שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ, וְתִפְאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע.

לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם.

כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב, וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע.

אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה, אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר.

שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.

תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת.

צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם.

אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ, בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ.

אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר, שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ.

כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל, בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ, אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה.

הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ, וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת.

הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה, צַר כֹּחֶכָה.

אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ, אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ.

בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין, וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם.

דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ.

אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וַה׳ יְשַׁלֶּם לָךְ.

עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה, אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ.

אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה.

כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ, כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.

מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב, עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ.

כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל, וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם.

אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף, וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי קִנְאָה.

מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה.

הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב, וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר.

רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן, וּבוֹטֵחַ עַל ה׳ יְדֻשָּׁן.

אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.

אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה, וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף.

כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.

שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה, וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ.

חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.

רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.

אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ, יָד לְפֶה.

כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב.

כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר, לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.

כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ, גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ.

עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.

אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים.

טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר, מִשֶּׁתִּדֹּר וְלֹא תְשַׁלֵּם.

כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל, מַה יֹּתֵר לָאָדָם.

אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ.

גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ, אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ.

אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ, אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע.

זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט.

לֵב חָכָם לִימִינוֹ, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ.

אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח, כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים.

גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר.

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ, וְדַע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ.

וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר.

כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע.

שְׁתֵּי קְצָווֹת הָרְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה אֵינָן דֶּרֶךְ טוֹבָה, וְאֵין רָאוּי לוֹ לָאָדָם לָלֶכֶת בָּהֶן.

וְכֵיצַד יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ בְּדֵעוֹת אֵלּוּ עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ בוֹ? יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ בַּמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי הַדֵּעוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת.

מִי שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה, אוֹמְרִים לוֹ לְהִתְנַהֵג שֶׁאִם הֻכָּה וְקֻלַּל לֹא יַרְגִּישׁ כְּלָל, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ עַד שֶׁיַּעֲקֹר הַחֵמָה מִלִּבּוֹ.

אֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד.

אִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ, יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם, וּתְהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ.

לֹא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמְּנָעַתּוּ הַתּוֹרָה בִּלְבַד, וְלֹא יְהֵא אוֹסֵר עַצְמוֹ בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת עַל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים.

לְעוֹלָם לֹא יֹאכַל אָדָם אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָעֵב, וְלֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא צָמֵא.

לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא כְּרֵסוֹ, אֶלָּא יִפְחוֹת כְּמוֹ רְבִיעַ מִשָּׂבְעָתוֹ.

לֹא יִישַׁן סָמוּךְ לַאֲכִילָה, אֶלָּא יַמְתִּין אַחַר אֲכִילָה כְּמוֹ שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁעוֹת.

אֲכִילָה גַּסָּה לְגוּף כָּל אָדָם כְּמוֹ סַם הַמָּוֶת, וְהִיא עִקָּר לְכָל הַחֳלָיִים.

כְּשֵׁם שֶׁהֶחָכָם נִכָּר בְּחָכְמָתוֹ וּבְדֵעוֹתָיו, כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר בְּמַעֲשָׂיו: בְּמַאֲכָלוֹ, בְּמִשְׁתֵּהוּ, בְּדִבּוּרוֹ, בַּהֲלִיכָתוֹ וּבְמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ.

לֹא יִצְעַק וְלֹא יִצְוַח בִּשְׁעַת דִּבּוּרוֹ כִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת, וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִדַּי, אֶלָּא דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת.

לֹא יִלְבַּשׁ בִּגְדֵי מְלָכִים שֶׁהַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם, וְלֹא בִּגְדֵי עֲנִיִּים הַמְבַזִּים אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם, אֶלָּא בְּגָדִים בֵּינוֹנִיִּים נָאִים.

כָּל הַשּׂוֹנֵא אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּלִבּוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וִידַבֵּר לוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, וְיוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ.

אֵיזֶהוּ בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע? זֶה הַמְּסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת.

יֵשׁ שָׁם דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

כָּל הַנּוֹקֵם מֵחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה, מִדָּה רָעָה הִיא עַד מְאֹד.

אֶלָּא יִמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ וְלֹא יִטְרֶנּוּ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵר אֶת הַדָּבָר וְזוֹכְרוֹ, שֶׁמָּא יָבוֹא לִנְקֹם.

חֻלְשַׁת עֶמְדָּה הוֹפֶכֶת לְחֻלְשַׁת אֹפִי.

עָדִיף לִסְבּוֹל עָוֶל מֵאֲשֶׁר לַעֲשׂוֹת עָוֶל.

אֲנָשִׁים אֲחֵרִים חַיִּים כְּדֵי לֶאֱכֹל, אֲבָל אֲנִי אוֹכֵל כְּדֵי לִחְיוֹת.

נַפְשְׁךָ נִצְבַּעַת בְּצֶבַע מַחְשְׁבוֹתֶיךָ.

אִם אֵין זֶה נָכוֹן, אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת, אִם אֵין זוֹ אֱמֶת, אַל תֹּאמַר זֹאת.

אֵין לָאָדָם מָקוֹם מִפְלָט שָׁקֵט וְשַׁלֵו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ.

תּוֹצְאוֹת הַכַּעַס מַכְאִיבוֹת וַחֲמוּרוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַגּוֹרְמִים שֶׁעוֹרְרוּ אוֹתוֹ.

הַשְׁלֵךְ מִמְּךָ אֶת תְּחוּשַׁת הַפְּגִיעָה, וְהַפְּגִיעָה עַצְמָהּ תִּעָלֵם.

עֲשֵׂה כָּל מַעֲשֶׂה בְּחַיֶּיךָ כְּאִלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂיךָ הָאַחֲרוֹן.

חֵרוּת בְּלִי אַחֲרָיוּת עֲלוּלָה לְהִתְדַּרְדֵּר לִכְלַל הֶפְקֵרוּת.

מָה שֶׁאַתָּה מִתְנַגֵּד לוֹ, מַמְשִׁיךְ לְהִתְקַיֵּם.

הַדָּבָר הַמַּפְחִיד בְּיוֹתֵר הוּא לְקַבֵּל אֶת עַצְמְךָ בִּשְׁלֵמוּת.

אָדָם שֶׁלֹּא עָבַר דֶּרֶךְ תַּבְעֵרַת יִצְרָיו וּתְשׁוּקוֹתָיו, מֵעוֹלָם לֹא הִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶן בֶּאֱמֶת.

אָדָם יָכוֹל לְדַמְיֵן דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נְכוֹנִים, אַךְ הוּא יָכוֹל לְהָבִין רַק אֶת מָה שֶׁהוּא אֱמֶת.

הַשְּׁגִיאוֹת אֵינָן בָּאָמָּנוּת עַצְמָהּ, אֶלָּא בָּאֻמָּנִים.

אֵינֶנִּי בּוֹדֶה הַשְׁעָרוֹת, כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ נִגְזָר מִן הַתּוֹפָעוֹת חַיָּב לְהִקָּרֵא הַשְׁעָרָה, וּלְהַשְׁעָרוֹת אֵין מָקוֹם בַּפִּילוֹסוֹפְיָה הַנִּסְיוֹנִית.

לֹא יוּכַל אָדָם לִהְיוֹת מַנְהִיג רָאוּי לַאֲחֵרִים בְּטֶרֶם יִלְמַד לִמְשֹׁל בְּיִצְרוֹתָיו שֶׁלּוֹ.

הַצֶּדֶק הוּא שֶׁכָּל חֵלֶק בַּנֶּפֶשׁ עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ שֶׁלּוֹ מִבְּלִי לְהִתְעָרֵב בִּמְלֶאכֶת זוּלָתוֹ.

הַסַּבְלָנוּת הִיא מָרָה, אַךְ פִּרְיָהּ מָתוֹק.

מִי שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל פְּחָדָיו יִהְיֶה בֶּאֱמֶת בֶּן חוֹרִין.

הַשִּׁהוּי הוּא הַתְּרוּפָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לַכַּעַס.

הֶחָזָק בְּיוֹתֵר הוּא מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ.

מִי שֶׁפָּגַע בְּךָ הָיָה אוֹ חָזָק מִמְּךָ אוֹ חַלָּשׁ מִמְּךָ. אִם חַלָּשׁ, חֲמוֹל עָלָיו, אִם חָזָק, חֲמוֹל עַל עַצְמְךָ.

מִי שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם, אֵינוֹ נִמְצָא בְּשׁוּם מָקוֹם.

הָאָדָם הַבּוּר מַאֲשִׁים אֲחֵרִים בְּצָרוֹתָיו, הַמַּתְחִיל לִלְמֹד מַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, וְהֶחָכָם אֵינוֹ מַאֲשִׁים אִישׁ.

כָּל מִי שֶׁמְּסֻגָּל לְהַכְעִיס אוֹתְךָ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת הָאָדוֹן שֶׁלְּךָ.

הַחֵרוּת אֵינָהּ מֻשֶּׂגֶת עַל יְדֵי סִפּוּק הַתַּאֲוָה, אֶלָּא עַל יְדֵי בִּטּוּל הַתְּשׁוּקָה.

אִם תַּפְנֶה אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּךָ לַדְּבָרִים הַחִיצוֹנִיִּים כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אַחֵר, דַּע שֶׁאִבַּדְתָּ אֶת מַסְלוּל חַיֶּיךָ.

דְּבַק בַּמָּה שֶׁמְּרוֹמֵם אֶת הָרוּחַ, לְלֹא תְּלוּת בְּמָה שֶׁאֲנָשִׁים אֲחֵרִים חוֹשְׁבִים אוֹ עוֹשִׂים.

לִפְנֵי שֶׁאַתָּה יוֹצֵא לְמַסַּע נְקָמָה, חֲפֹר שְׁנֵי קְבָרִים.

מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ אֲחֵרִים הוּא חָזָק, מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת עַצְמוֹ הוּא רַב עָצְמָה.

הַאִם יֵשׁ לְךָ סַבְלָנוּת לְהַמְתִּין עַד שֶׁהַבּוֹץ יִשְׁקַע וְהַמַּיִם יִהְיוּ צְלוּלִים?

הַיּוֹדֵעַ מָתַי לַעֲצֹר יִמָּנַע מִסַּכָּנָה וְיוּכַל לְהַאֲרִיךְ יָמִים.

כְּשֵׁם שֶׁהַסֶּלַע הַמּוּצָק אֵינוֹ נָע מִפְּנֵי הָרוּחַ, כָּךְ הַחֲכָמִים אֵינָם מִתְרַגְּשִׁים מִשֶּׁבַח אוֹ מִגְּנַאי.

אֵין אֵשׁ כְּמוֹ הַתְּשׁוּקָה, אֵין מִפְלֶצֶת כְּמוֹ הַשִּׂנְאָה, אֵין רֶשֶׁת כְּמוֹ הָאַשְׁלָיָה, וְאֵין נָהָר סוֹעֵר כְּמוֹ הַתַּאֲוָה.

כְּשֵׁם שֶׁהַגֶּשֶׁם חוֹדֵר לְבַיִת שֶׁגַּגּוֹ רָעוּעַ, כָּךְ הַתַּאֲוָה חוֹדֶרֶת לְנֶפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ מְאֻמֶּנֶת.

נַצַּח אֶת הַכַּעַס בְּאֶמְצָעוּת הַהֶעְדֵּר שֶׁל כַּעַס, נַצַּח אֶת הָרֹעַ בְּטוֹב, נַצַּח אֶת הַקַּמְצָן בִּנְדִיבוּת, וְאֶת הַשַּׁקְרָן בֶּאֱמֶת.

הַמּוּדָעוּת הִיא נְתִיב חַיֵּי הַנֶּצַח, חֹסֶר תְּשׂוּמַת הַלֵּב הוּא נְתִיב הַמָּוֶת, הַמּוּדָעִים אֵינָם מֵתִים, הַשְּׁקוּעִים בְּתַרְדֵּמָה כְּבָר חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים.

עֲקֹר אֶת הַיַּעַר שֶׁל הַתְּשׁוּקוֹת וְלֹא אֶת הָעֵצִים הַמַּמָּשִׁיִּים, כִּי מִן הַיַּעַר הַפְּנִימִי נוֹלָד הַפַּחַד.

כְּשֵׁם שֶׁהֶחָרָשׁ מְיַשֵּׁר אֶת הַחֵץ, כָּךְ הֶחָכָם מְיַשֵּׁר אֶת תּוֹדַעְתּוֹ הַנִּלְהֶבֶת וְהַקָּשָׁה לִשְׁלִיטָה.

אִם כָּל חִכּוּךְ וְשִׁפְשׁוּף מַכְעִיסִים אוֹתְךָ, כֵּיצַד תּוּכַל הַמַּרְאָה שֶׁלְּךָ לְהַבְרִיק?

אָמָּנוּת הַיְּדִיעָה הִיא לָדַעַת מִמַּה לְהִתְעַלֵּם.

אֶת הָאֱמֶת, כְּמוֹ אֶת הַזָּהָב, אֵין מַשִּׂיגִים עַל יְדֵי הַגְדָּלָתָהּ, אֶלָּא עַל יְדֵי שְׁטִיפַת כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ זָהָב.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לְקַבֵּל אֶת הַכֹּל, וַתֵּר עַל הַכֹּל.

הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים נִחְיִים כַּאֲשֶׁר שִׁנּוּיִים זְעִירִים מִתְרַחֲשִׁים.

אֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהָבִיא לְךָ שַׁלְוָה מִלְּבַד עַצְמְךָ.

מֵעוֹלָם לֹא מָצָאתִי בֶּן לְוָיָה כֹּה נָעִים כְּמוֹ הַבְּדִידוּת.

אֵין דָּבָר נוֹרָא יוֹתֵר מִבַּעֲרוּת בִּפְעֻלָּה.

יֵשׁ לָנוּ תָּמִיד דַּי זְמַן, אִם רַק נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כָּרָאוּי.

מִי שֶׁרְצוֹנוֹ אֵיתָן, מְעַצֵּב אֶת הָעוֹלָם בִּדְמוּתוֹ.

בַּהַגְבָּלָה הָעַצְמִית נִכֶּרֶת לָרִאשׁוֹנָה רִבּוֹנוּתוֹ שֶׁל הָאָמָּן, וְרַק הַחֹק יָכוֹל לְהַעֲנִיק לָנוּ חֵרוּת.

הָאָרֶץ מְסַפֶּקֶת דַּי כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת צָרְכָיו שֶׁל כָּל אָדָם, אַךְ לֹא אֶת חַמְדָנוּתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם.

תְּשׁוּבַת לֹא הַנֶּאֱמֶרֶת מִתּוֹךְ שִׁכְנוּעַ עָמֹק, טוֹבָה מִתְּשׁוּבַת הֵן הַנֶּאֱמֶרֶת רַק כְּדֵי לְרַצּוֹת אוֹ כְּדֵי לְהִמָּנַע מִצָּרוֹת.

אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בִּי לְלֹא רְשׁוּתִי.

הַכַּעַס הוּא אוֹיְבָהּ שֶׁל הַשַּׁלְוָה, וְהַגַּאֲוָה הִיא מִפְלֶצֶת הַבּוֹלַעַת כָּל טוֹב.

אֵין אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת עָרוּךְ לְדָבָר מָה בְּשָׁעָה שֶׁבְּסֵתֶר לִבּוֹ הוּא מַאֲמִין שֶׁהַדָּבָר לֹא יִקְרֶה.

כַּאֲשֶׁר צָעַדְתִּי דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר שֶׁהוֹבִיל אֶל חֵרוּתִי, יָדַעְתִּי שֶׁאִם לֹא אַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרַי אֶת הַמְּרִירוּת וְאֶת הַשִּׂנְאָה, אֶשָּׁאֵר כָּלוּא בְּבֵית הַסֹּהַר.

עֲשֵׂה מָה שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ בְּלִבְּךָ שֶׁהוּא נָכוֹן, כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְבַקְּרוּ אוֹתְךָ.

כְּדֵי לְנַהֵל אֶת עַצְמְךָ, הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרֹאשְׁךָ; כְּדֵי לְהַנְהִיג אֲחֵרִים, הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּלִבְּךָ.

תֵּן לְכָל אָדָם אֶת אָזְנְךָ, אַךְ לִמְעַטִּים אֶת קוֹלְךָ. קַבֵּל אֶת בִּקָּרְתּוֹ שֶׁל כָּל אִישׁ, אַךְ שְׁמֹר אֶת מִשְׁפָּטְךָ לְעַצְמְךָ.

הַסַּבְלָנוּת מְגִנָּה מִפְּנֵי עֶלְבּוֹנוֹת כְּפִי שֶׁבְּגָדִים מְגִנִּים מִפְּנֵי הַקּוֹר.

כְּלָל רִאשׁוֹן: לְעוֹלָם אַל תַּנִּיחַ לְעַצְמְךָ לְהִשָּׁבֵר עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם אוֹ עַל יְדֵי מְאֹרָעוֹת.

אִישׁ מַדָּע צָרִיךְ לִהְיוֹת נָטוּל מִשְׁאָלוֹת לֵב וּנְטִיּוֹת אִישִׁיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הָעֻבְדּוֹת כַּהֲוָיָתָן.

הִשְׁתַּדַּלְתִּי בְּאֹפֶן מַתְמִיד לִשְׁמֹר עַל תּוֹדָעָה חָפְשִׁית, כְּדֵי לְוַתֵּר עַל כָּל הַשְׁעָרָה, אֲהוּבָה כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה, בָּרֶגַע שֶׁהָעֻבְדּוֹת מוֹכִיחוֹת כִּי הִיא מֻטְעֵית.

אֵין גּוֹרָל שֶׁלֹּא נִתָּן לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּבוּז.

מָה הוּא אָדָם מוֹרֵד? אָדָם הָאוֹמֵר לֹא.

הַיּוֹשְׁרָה אֵינָהּ זְקוּקָה לְחֻקִּים.

לֹא לִצְחֹק, לֹא לִבְכּוֹת, וְאַף לֹא לְתַעֵב, אֶלָּא לְהָבִין.

הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ הֵעָדֵר מִלְחָמָה, אֶלָּא מִדָּה טוֹבָה הַנּוֹבַעַת מֵעָצְמַת הַנֶּפֶשׁ.

רֶגֶשׁ שֶׁהוּא סָבִיל חָדֵל מִלִּהְיוֹת סָבִיל בָּרֶגַע שֶׁאָנוּ מְגַבְּשִׁים לְגַבָּיו מֻשָּׂג בָּהִיר וּמֻבְחָן.

הַפַּחַד אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם לְלֹא תִּקְוָה, וְהַתִּקְוָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם לְלֹא פַּחַד.

הַשִּׂנְאָה מִתְעַצֶּמֶת כַּאֲשֶׁר מְשִׁיבִים עָלֶיהָ בְּשִׂנְאָה, אַךְ נִתָּן לְהַכְרִיעַ אוֹתָהּ עַל יְדֵי אַהֲבָה.

מַיִם עֲכוּרִים מִתְבַּהֲרִים הֲכִי טוֹב כַּאֲשֶׁר מַנִּיחִים לָהֶם לְנַפְשָׁם.

שׁוּם כַּמּוּת שֶׁל חֲרָדָה לֹא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִמַּה שֶּׁעוֹמֵד לִקְרוֹת.

הַהַחְלָטָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר שֶׁתְּקַבֵּל הִיא לִהְיוֹת בְּמַצַּב רוּחַ טוֹב.

דְּבָרִים קְטַנִּים מְנַחֲמִים אוֹתָנוּ, מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרִים קְטַנִּים מַכְאִיבִים לָנוּ.

הַסָּחַת הַדַּעַת הִיא הַדָּבָר הַיָּחִיד הַמְנַחֵם אוֹתָנוּ עַל סִבְלוֹתֵינוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּצָרוֹתֵינוּ.

הָעֵז לָדַעַת! אֱזֹר אֹמֶץ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְבוּנָתְךָ שֶׁלְּךָ.

עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ עִקָּרוֹן אֲשֶׁר תִּרְצֶה כִּי יֵהָפֵךְ לְחֹק כְּלָלִי.

קַטְנוּת הַמּוֹחִין הִיא חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁל הָאָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְבוּנָתוֹ לְלֹא הַדְרָכָה שֶׁל אַחֵר.

הָאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְצוֹת אֶת מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה.

הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה מִכֹּל, אָבְדַן הָעַצְמִי, יְכוֹלָה לְהִתְרַחֵשׁ בְּשֶׁקֶט גָּמוּר, כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר.

טֹהַר הַלֵּב הוּא לִרְצוֹת דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד.

הָאָדָם נִדּוֹן לִהְיוֹת חָפְשִׁי, כִּי מֵהָרֶגַע שֶׁהֻשְׁלַךְ לָעוֹלָם הוּא אַחְרָאִי לְכָל מַעֲשָׂיו.

אָנוּ סַךְ כָּל הַבְּחִירוֹת שֶׁלָּנוּ.

הַחֵרוּת הִיא מָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים עִם מָה שֶׁנַּעֲשָׂה לָנוּ.

מְחֻיָּבוּת הִיא מַעֲשֶׂה, לֹא מִלָּה.

מִלִּים הֵן אֶקְדָּחִים טְעוּנִים, כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְדַבֵּר אַתָּה יוֹרֶה.

קַל יוֹתֵר לָשֵׂאת עֹל שֶׁל מָרוּת, מֵאֲשֶׁר לָשֵׂאת בְּאַחֲרָיוּת לַחֵרוּת שֶׁלְּךָ.

כְּשֶׁאָנוּ מְסָרְבִים לִבְחֹר מִתּוֹךְ פַּחַד מִטָּעוּת, אָנוּ בּוֹחֲרִים בְּשִׁעְבּוּד מֵרָצוֹן.

הַתְּנוּעָה יְכוֹלָה לְהַחְלִיף תְּרוּפוֹת רַבּוֹת, אַךְ שׁוּם תְּרוּפָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַחְלִיף אֶת הַתְּנוּעָה.

הַכַּעַס מַרְעִיל אֶת הַגּוּף וּמַחֲלִישׁ אֶת הַלֵּב, בְּעוֹד הַשִּׂמְחָה מְחַדֶּשֶׁת אֶת כּוֹחוֹת הַחַיִּים.

הַמִּתְרַגֵּל לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים בְּלֹא מַחְשָׁבָה, מְאַבֵּד אֶת כּוֹשְׁרוֹ לִבְחוֹר בֶּאֱמֶת.

אִם אַתָּה מַכִּיר אֶת הָאוֹיֵב וּמַכִּיר אֶת עַצְמְךָ, לֹא תִּירָא גַּם מִפְּנֵי מֵאָה קְרָבוֹת.

הַמְּנַצֵּחַ הוּא זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ מָתַי לְהִלָּחֵם וּמָתַי לֹא לְהִלָּחֵם.

מִי שֶׁנּוֹהֵג בִּזְהִירוּת וּמַמְתִּין לְיָרִיב שֶׁאֵינוֹ זָהִיר, הוּא שֶׁיְּנַצֵּחַ.

שְׁקֹל וְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּטֶרֶם תַּעֲשֶׂה צַעַד.

אֵין שׁוּם דָּבָר מִחוּץ לְךָ שֶׁיָּכוֹל לְאַפְשֵׁר לְךָ לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר, חָזָק יוֹתֵר אוֹ חָכָם יוֹתֵר. הַכֹּל נִמְצָא בְּתוֹכְךָ.

לְעוֹלָם אַל תִּתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ.

שְׁמֹר עַל תּוֹדָעָה שְׁקֵטָה וּצְלוּלָה גַּם בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַקְּרָב הַסּוֹעֵר בְּיוֹתֵר.

כַּבֵּד אֶת הָאֵלִים, אַךְ לְעוֹלָם אַל תִּסְמֹךְ עַל עֶזְרָתָם.

אַל תִּקָּשֵׁר בְּקִנְיָנִים אוֹ בִּתְשׁוּקוֹת, שְׁמֹר עַל רוּחַ חָפְשִׁיָּה מִכָּל כֶּבֶל.

הַדָּבָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הוּא לָדַעַת כֵּיצַד לִהְיוֹת שַׁיָּךְ לְעַצְמְךָ.

חַיַּי הָיוּ מְלֵאִים בְּאָסוֹנוֹת נוֹרָאִים, שֶׁמַּרְבִּיתָם מֵעוֹלָם לֹא הִתְרַחֲשׁוּ.

עָלֵינוּ לְהַשְׁאִיל אֶת עַצְמֵנוּ לַאֲחֵרִים, אַךְ לָתֵת אֶת עַצְמֵנוּ רַק לְעַצְמֵנוּ.

בְּנֵי הָאָדָם מִתְעַנִּים מִן הַדֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל הַדְּבָרִים, וְלֹא מִן הַדְּבָרִים עַצְמָם.

נַצַּח אֶת עַצְמְךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הָעוֹלָם, וְשַׁנֵּה אֶת רְצוֹנוֹתֶיךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת סִדְרֵי הָעוֹלָם.

חוּץ מִמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ, אֵין שׁוּם דָּבָר הַנִּמְצָא בִּשְׁלִיטָתֵנוּ הַמֻּחְלֶטֶת.

שְׁלֹט בִּתְשׁוּקוֹתֶיךָ, וְהֵן יֵהָפְכוּ לַמָּקוֹר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר לְעָצְמָתְךָ וּלְעָנְגְּךָ.

הַתְּבוּנָה הִיא, וְחַיֶּבֶת לִהְיוֹת, רַק שִׁפְחָתָן שֶׁל הַתְּשׁוּקוֹת, וּלְעוֹלָם אֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְעֹן לְשׁוּם תַּפְקִיד אַחֵר זוּלַת לְשָׁרְתָן וּלְצַיֵּת לָהֶן.

מְאֻשָּׁר הוּא מִי שֶׁנְּסִבּוֹת חַיָּיו מַתְאִימוֹת לְמֶזֶג רוּחוֹ, אַךְ נַעֲלֶה יוֹתֵר הוּא מִי שֶׁמַּתְאִים אֶת מֶזֶג רוּחוֹ לְכָל נְסִבָּה.

הַשְּׁלִיטָה הָעַצְמִית אֵינָהּ רַק מִדָּה טוֹבָה כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ, אֶלָּא מִמֶּנָּה שׁוֹאֲבוֹת כָּל שְׁאָר הַמִּדּוֹת אֶת מֵירַב זָהֳרָן.

לָחוּשׁ הַרְבֵּה עֲבוּר אֲחֵרִים וּמְעַט עֲבוּר עַצְמֵנוּ, לְרַסֵּן אֶת הָאִנְטֶרֶס הָאִישִׁי וּלְטַפֵּחַ רְגָשׁוֹת שֶׁל נְדִיבוּת, זוֹהִי שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל טֶבַע הָאָדָם.

לִהְיוֹת יָשָׁר לַחֲלוּטִין עִם עַצְמְךָ הוּא תַּרְגִּיל מְצֻיָּן.

הָאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵטִיל עֶלְבּוֹן בִּמְקוֹם אֶבֶן הָיָה מְיַסֵּד הַצִּיוִילִיזַצְיָה.

הַנֶּשֶׁק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר נֶגֶד הַלַּחַץ הוּא הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּנוּ לִבְחוֹר מַחְשָׁבָה אַחַת עַל פְּנֵי אַחֶרֶת.

הַפְּעֻלָּה נִרְאֵית כְּנוֹבַעַת מִן הָרֶגֶשׁ, אַךְ לְמַעֲשֶׂה הַפְּעֻלָּה וְהָרֶגֶשׁ הוֹלְכִים יַחַד. עַל יְדֵי הַסְדָּרַת הַפְּעֻלָּה, שֶׁנִּמְצֵאת בִּשְׁלִיטָתוֹ שֶׁל הָרָצוֹן, אָנוּ יְכוֹלִים לְהַסְדִּיר אֶת הָרֶגֶשׁ.

אֵין אָדָם אֻמְלָל יוֹתֵר מִמִּי שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֶצְלוֹ אֵינוֹ מֻרְגָּל מִלְּבַד הַהַסְסָנוּת.

הַנִּסָּיוֹן שֶׁלִּי הוּא מָה שֶׁאֲנִי מַסְכִּים לְהַפְנוֹת אֵלָיו אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי.

שְׁמֹר עַל כֹּשֶׁר הַמַּאֲמָץ חַי בְּקִרְבְּךָ עַל יְדֵי תִּרְגּוּל קָטָן בְּכָל יוֹם, עֲשֵׂה דָּבָר מָה רַק מִפְּנֵי שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתוֹ.

חֶסְרוֹנָם שֶׁל חֵלֶק מִן הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה הוּא חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִן הָאֹשֶׁר.

אֶחָד הַסִּימָנִים לְהִתְמוֹטְטוּת עֲצַבִּים קְרֵבָה הוּא הָאֱמוּנָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ שֶׁל אָדָם הִיא חֲשׁוּבָה עַד מְאֹד.

דּוֹר שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לָשֵׂאת שִׁעֲמוּם יִהְיֶה דּוֹר שֶׁל אֲנָשִׁים קְטַנִּים.

אָדָם הַמְּצֻיָּד בִּנְיָר, עִפָּרוֹן וּמַחַק, וְכָפוּף לְמִשְׁמַעַת קַפְדָנִית, הוּא לְמַעֲשֶׂה מְכוֹנָה אוּנִיבֶרְסָלִית.

קָשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּכַּעַס, כִּי כָּל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא קוֹנֶה בִּמְחִיר הַנֶּפֶשׁ.

מֵעַל לַכֹּל, אַל תְּשַׁקֵּר לְעַצְמְךָ. מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר לְעַצְמוֹ וּמַקְשִׁיב לַשֶּׁקֶר שֶׁלּוֹ, מַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהַבְחִין בֶּאֱמֶת כָּלְשֶׁהִי בְּתוֹכוֹ אוֹ סְבִיבוֹ.

אִם בִּרְצוֹנְךָ שֶׁאֲחֵרִים יְכַבְּדוּ אוֹתְךָ, הַדָּבָר הַגָּדוֹל הוּא לְכַבֵּד אֶת עַצְמְךָ. רַק כָּךְ, רַק בִּכְבוֹד עַצְמְךָ, תְּאַלֵּץ אֲחֵרִים לְכַבֵּד אוֹתְךָ.

הַסְּלִיחָה אֵינָהּ מַעֲשֶׂה חָד פַּעֲמִי, הִיא עֶמְדָּה קְבוּעָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.

הַנַּח לִי לֹא לְהִתְפַּלֵּל לְמִקְלָט מִפְּנֵי סַכָּנוֹת, אֶלָּא לִהְיוֹת חֲסַר פַּחַד בַּעֲמִידָה מוּלָן.

הַיְּכֹלֶת לְהִתְבּוֹנֵן מִבְּלִי לִשְׁפּוֹט הִיא הַצּוּרָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר שֶׁל אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה.

אִם תַּתְחִיל לְהָבִין מָה אַתָּה בֶּאֱמֶת מִבְּלִי לְנַסּוֹת לְשַׁנּוֹת זֹאת, מָה שֶׁאַתָּה יַעֲבֹר שִׁנּוּי עָמֹק מֵעַצְמוֹ.

הַסֵּדֶר נוֹצָר בְּאֹפֶן טִבְעִי כַּאֲשֶׁר אַתָּה מֵבִין אֶת הָאִי סֵדֶר בְּקִרְבְּךָ.

חַיֵּךְ, נְשֹׁם וְהַאֵט אֶת קִצְבְּךָ. אֵין שׁוּם מָקוֹם שֶׁעָלֶיךָ לָרוּץ אֵלָיו.

הַשִּׁחְרוּר מַעֲנִיק לָנוּ חֵרוּת, וְחֵרוּת הִיא הַתְּנַאי הַיָּחִיד לָאֹשֶׁר. אִם נַמְשִׁיךְ לֶאֱחֹז בִּדְבָרִים, לֹא נוּכַל לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים.

רְגָשׁוֹת בָּאִים וְהוֹלְכִים כְּמוֹ עֲנָנִים בִּשְׁמֵי הָרוּחַ. נְשִׁימָה מוּדַעַת הִיא הָעֹגֶן שֶׁלִּי.

מִי שֶׁמִּצְטַיֵּן בִּמְצִיאַת תֵּרוּצִים, רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מִצְטַיֵּן בְּדָבָר אַחֵר.

לְעוֹלָם אַל תִּדְחֶה לְמָחָר אֶת מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם.

מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַבְלָנוּת, יָכוֹל לְהַשִּׂיג כָּל מָה שֶׁיִּרְצֶה.

מִמְּעִידַת רֶגֶל תּוּכַל לְהִתְאוֹשֵׁשׁ בִּמְהֵרָה, אַךְ מִמְּעִידַת לָשׁוֹן יִתָּכֵן שֶׁלֹּא תִּתְאוֹשֵׁשׁ לְעוֹלָם.

שְׁנֵי חֲטָאִים אֱנוֹשִׁיִּים עִקָּרִיִּים קַיָּמִים, שֶׁמֵּהֶם נוֹבְעִים כָּל הַשְּׁאָר: חֹסֶר סַבְלָנוּת וַעֲצַלְנוּת.

אַתָּה הַמְּשִׂימָה עַצְמָהּ. אֵין שׁוּם תַּלְמִיד בַּנִּמְצָא מִלְּבַדְּךָ.

אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי כָּל דָּבָר, חוּץ מִפְּנֵי הַפִּתּוּי.

שִׁמְרוּ עַל צְלִילוּת הַדַּעַת בְּלֵב הַמְּהוּמָה, שֶׁכֵּן הַהַרְמוֹנְיָה נוֹלֶדֶת מִתּוֹךְ מִשְׁמַעַת עַצְמִית.

אַל תִּירְאוּ מִן הַדְּמָמָה שֶׁבָּהּ הַתְּבוּנָה מַשְׁמִיעָה אֶת קוֹלָהּ.

וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת.

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה, וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

אַל תְּדַבֵּר אֶלָּא מָה שֶׁעָשׂוּי לְהוֹעִיל לַאֲחֵרִים אוֹ לְעַצְמְךָ, וְהִמָּנַע מִשִּׂיחָה בְּטֵלָה.

מוּטָב לָלֶכֶת לִישׁוֹן לְלֹא אֲרוּחַת עֶרֶב, מֵאֲשֶׁר לָקוּם בַּבֹּקֶר עִם חוֹבוֹת.

לְגַבֵּי הֶחָכָם הָעֹשֶׁר הוּא מְשָׁרֵת, לְגַבֵּי הַכְּסִיל הוּא אָדוֹן.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מוֹלִיד נְטִיָּה לְכַעַס יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פִּנּוּק מֻפְרָז בַּיַּלְדוּת.

הַהוֹן גָּדֵל עַל יְדֵי חִסָּכוֹן, וְקָטֵן עַל יְדֵי פַּזְרָנוּת וְהִתְנַהֲלוּת קְלוֹקֶלֶת.

הַשְּׁתִיקָה הִיא חֵלֶק מִן הַמִּשְׁמַעַת הָרוּחָנִית שֶׁל מְבַקֵּשׁ הָאֱמֶת. הִיא הֶכְרֵחִית כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַנְּטִיָּה הָאֱנוֹשִׁית לְהַגְזִים אוֹ לְעַוֵּת אֶת הַדְּבָרִים.

הַדִּבּוּר הוּא צֹרֶךְ, אַךְ הַהַקְשָׁבָה הִיא אָמָּנוּת.

הַחִנּוּךְ נִרְאֶה כְּעִנְיָן מֻרְכָּב רַק כָּל עוֹד אָנוּ מְנַסִּים לְחַנֵּךְ אֶת הַיְּלָדִים מִבְּלִי לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמֵנוּ.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אָנוּ מִתְחָרְטִים עַל מָה שֶׁאָמַרְנוּ, אַךְ כִּמְעַט לְעוֹלָם אֵינָנוּ מִתְחָרְטִים עַל שֶׁשָּׁתַקְנוּ.

שְׁתִיקָה בִּשְׁעַת כַּעַס מְגִינָה עַל הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל מַעֲנֶה מְחֻכָּם.

כָּל הַקֹּשִׁי בַּנִּשּׂוּאִין טָמוּן בְּכָךְ שֶׁאֲנָשִׁים מִתְחַתְּנִים בְּטֶרֶם לָמְדוּ כֵּיצַד לִחְיוֹת, וּבְטֶרֶם נַעֲשׂוּ מְסֻגָּלִים לְהַקְרָבָה עַצְמִית.

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן שׁוֹאֵף לִהְיוֹת אִטִּי וּשְׁקוּל בִּדְבָרָיו, אַךְ זָרִיז וְנִמְרָץ בְּמַעֲשָׂיו.

עֹשֶׁר וְכָבוֹד הֵם מִשְׁאַלְתּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם; אַךְ אִם אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, אֵין לֶאֱחֹז בָּהֶם.

כְּפִי שֶׁמַּאַלֵּף סוּסִים בּוֹחֵר בַּסּוּס הַפְּרָאִי בְּיוֹתֵר כְּדֵי לִרְכֹּשׁ מְיֻמָּנוּת, כָּךְ נָשָׂאתִי אִשָּׁה קָשָׁה כְּדֵי לִלְמֹד לָשֵׂאת כָּל אָדָם.

הַתָּא הוּא מָקוֹם אִידֵאָלִי לִלְמֹד לְהַכִּיר אֶת עַצְמְךָ, לַחְקֹר בְּאֹפֶן מַעֲמִיק אֶת תַּהֲלִיכֵי מַחְשַׁבְתְּךָ וְרִגְשׁוֹתֶיךָ.

מִי שֶׁאוֹגֵר בְּיֶתֶר יִסְפֹּג אֲבֵדָה כְּבֵדָה; הַמִּסְתַּפֵּק בַּמֻּעָט לֹא יֵדַע כְּלִמָּה.

יְהִי הַשֶּׁקֶט הַכְּלָל הָעִקָּרִי שֶׁלְּךָ, אוֹ דַּבֵּר רַק אֶת מָה שֶׁהֶכְרֵחִי וּבִמְעַט מִלִּים.

הַגּוּף הוּא מִדַּת הַקִּנְיָן הָרָאוּי לָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכַּף הָרֶגֶל הִיא מִדַּת הַמִּנְעָל. אִם תִּשְׁמֹר עַל מִדָּה זוֹ תֵּהָנֶה מִבִּטָּחוֹן, אַךְ אִם תַּחְרֹג מִמֶּנָּה תִּמָּשֵׁךְ לִתְהוֹם לְלֹא שׂבַע.

אִם רְצוֹנְךָ בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ, עֲשֵׂה מְעַט. אֱמֹר וַעֲשֵׂה רַק אֶת מָה שֶׁהֶכְרֵחִי, וְהַנַּח לְכָל הַשְּׁאָר.

קַבֵּל אֶת הָעֹשֶׁר וְאֶת הַשֶּׁפַע לְלֹא גַּאֲוָה, וֶהֱיֵה נָכוֹן תָּמִיד לְשַׁחְרְרָם לְלֹא צַעַר.

הַחֲלֻקָּה הַמְּאֻזֶּנֶת בַּחַיִּים הִיא כַּאֲשֶׁר אָדָם יוֹדֵעַ אֶת הַכְנָסוֹתָיו וְיוֹדֵעַ אֶת הוֹצָאוֹתָיו, וְחַי מִבְּלִי לִהְיוֹת פַּזְרָן מִדַּי וּמִבְּלִי לִהְיוֹת קַמְצָן מִדַּי.

כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִים אֵצֶל אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תֹּאמְרוּ מַיִם מַיִם.

הַשְׁכֵּם וֶאֱכֹל, בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה.

אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְחַבֵּל בְּעַצְמוֹ.

הַהוֹלֵךְ בְּעוֹלָמוֹ בְּלֹא הִתְבּוֹנְנוּת אִם מַעֲשָׂיו טוֹבִים אוֹ רָעִים, הֲרֵי הוּא כְּסוּמָא הַהוֹלֵךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, שֶׁסַּכָּנָתוֹ וַדָּאִית.

הַטֶּבַע הַחָמְרִי כָּבֵד הוּא, וְעַל כֵּן יִמָּשֵׁךְ הָאָדָם אֶל הַמְּנוּחָה תָּמִיד, וְצָרִיךְ הִתְגַּבְּרוּת גְּדוֹלָה כְּדֵי לְהַגְבִּיר עָלָיו אֶת הַזְּרִיזוּת.

עִנְיַן הַזְּהִירוּת הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִזְהָר בְּמַעֲשָׂיו וּמְעַיֵּן בִּדְרָכָיו, וְלֹא יַנִּיחַ נַפְשׁוֹ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַהֶרְגֵּל.

הַכָּבוֹד הוּא הַדּוֹחֵק אֶת לֵב הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ אֶלָּא בִּגְבוּרָה גְּדוֹלָה.

כְּלַל הַפְּרִישׁוּת הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ הֶכְרֵחִי לָאָדָם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה נִמְנָע מִמֶּנּוּ.

הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע שֵׁנִי, וּמַה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה כָּבֵד עַל הָאָדָם וְקָשֶׁה לַעֲשׂוֹתוֹ, יָשׁוּב לִהְיוֹת קַל וְנוֹחַ אֶצְלוֹ.

לֹא חִבַּרְתִּי סֵפֶר זֶה לְלַמֵּד לִבְנֵי אָדָם אֶת אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת אֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים כְּבָר, שֶׁכְּפִי רֹב פִּרְסוּמָם כָּךְ הֶסַּח הַדַּעַת מֵהֶם מָצוּי מְאֹד.

הַזְּהִירוּת הוּא בִּבְחִינַת סוּר מֵרָע, וְהַזְּרִיזוּת בִּבְחִינַת עֲשֵׂה טוֹב.

כִּי יֵשׁ יִרְאָה שֶׁהִיא כְּסִילוּת, וְהִיא שֶׁהָאָדָם מִתְיָרֵא מִמַּה שֶּׁאֵין רָאוּי לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, וּבוֹדֶה מִלִּבּוֹ סַכָּנוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרָאוּ.

וְהַקַּנְאָה גַּם הִיא אֵינָהּ אֶלָּא סִכְלוּת גָּמוּר, כִּי אֵין הַמִּתְקַנֵּא מַרְוִיחַ כְּלוּם לְעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מַפְסִיד לַאֲשֶׁר הוּא מִתְקַנֵּא בּוֹ, אֶלָּא לְעַצְמוֹ הוּא מַפְסִיד.

כְּמוֹ שֶׁהַמָּגֵן מָשׁוּחַ בַּשֶּׁמֶן מוֹרִיד מֵעָלָיו הַחִצִּים וּמַשְׁלִיכָם לָאָרֶץ, כָּךְ הַלֵּצָנוּת מַפֶּלֶת מֵעַל לֵב הָאָדָם כָּל תּוֹכַחַת וְכָל רֹשֶׁם שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת.

הַזְּרִיזוּת הוּא תֹּקֶף הַלֵּב וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל הָעַצְלוּת, וְהַחִפָּזוֹן הוּא מְהִירוּת הַבָּאָה מִבִּלְבּוּל הַדַּעַת.

הָרָצוֹן הַטּוֹב הוּא הַכֹּל. הוּא הַמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ שֶׁמִּמֶּנּוּ צוֹמְחִים כָּל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְכָל הַחָכְמָה כֻּלָּהּ.

הַסַּבְלָנוּת הִיא מִדָּה שֶׁל רֹחַב הַדַּעַת. כְּכָל שֶׁהַתְּבוּנָה מַקִּיפָה יוֹתֵר, כָּךְ יֵשׁ בָּאָדָם אֹרֶךְ רוּחַ לִרְאוֹת אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר בַּמַּעֲרָכָה הַכְּלָלִית.

הַכַּעַס מְסַלֵּק אֶת הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, וּמַשְׁקִיעַ אֶת הָאָדָם בְּעִוָּרוֹן פְּנִימִי.

הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ בָּאָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ וַחֲלִישׁוּת, כִּי אִם מִתּוֹךְ עֹז וְגִבּוּרַת רוּחַ.

עִקַּר חֶפְצוֹ שֶׁל הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה הוּא עַצְמוֹ מְתֻקָּן, וּמִתּוֹךְ תִּקּוּנוֹ יַשְׁפִּיעַ טוֹבָה עַל כָּל הָעוֹלָם.

הַשְּׁתִיקָה מְאַפְשֶׁרֶת לַנְּשָׁמָה לֶאֱסֹף אֶת כֹּחוֹתֶיהָ, וְרַק אַחַר כָּךְ יָכוֹל הַדִּבּוּר לָצֵאת בְּאֹפֶן מַפְרֶה וּמְדֻיָּק.

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, שִׁוִּיתִי הוּא לְשׁוֹן הַשְׁוָאָה, שֶׁכָּל מְאֹרָעוֹת הָעוֹלָם יִהְיוּ שָׁוִים אֶצְלוֹ, בֵּין כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִין אוֹתוֹ וּבֵין כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ.

מִי שֶׁבָּא לִידֵי כַּעַס מַרְאֶה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הָאֱמוּנָה, שֶׁאִלּוּ הָיָה מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא, לֹא הָיָה כּוֹעֵס עַל שׁוּם אָדָם.

אִם יָבוֹא לָאָדָם תַּאֲוָה לְאֵיזֶה דָבָר, יַחֲשֹׁב שֶׁנִּיצוֹץ מֵהַבּוֹרֵא נִמְצָא בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר, וְיַעֲלֶה אֶת הַתַּאֲוָה לְשָׁרְשָׁהּ בִּקְדֻשָּׁה.

כַּאֲשֶׁר אָדָם תּוֹפֵס בְּמִדָּה טוֹבָה אַחַת בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת, הֲרֵי הוּא תּוֹפֵס בְּכָל הַמִּדּוֹת כֻּלָּן.

אֵין לָנוּ לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַבִּקֹּרֶת, כִּי הַבִּקֹּרֶת הִיא מַרְאָה שֶׁבָּהּ אָנוּ רוֹאִים אֶת מִשְׁגֵּינוּ כְּדֵי לְתַקְּנָם.

הָאֱמֶת הִיא כְּלִי הַנֶּשֶׁק הֶעָצְמָתִי בְּיוֹתֵר, אֵין לְפַחֵד מִמֶּנָּהּ וְאֵין לְיַפּוֹת אוֹתָהּ, גַּם כַּאֲשֶׁר הִיא מָרָה וְקָשָׁה.

אֵין מַשָּׂא כָּבֵד יוֹתֵר מִן הַחֵרוּת, וְאֵין מְשִׂימָה קָשָׁה יוֹתֵר מִן הָאַחְרָיוּת.

הַנֶּאֱמָנוּת לָאֱמֶת וְהַבִּקֹּרֶת הָעַצְמִית הֵן תְּנַאי קוֹדֵם לְכָל הִתְקַדְּמוּת וּלְכָל תִּקּוּן מַמָּשִׁי.

קְרִיאָה מְרֻבָּה מִדַּי מַסִּיחָה אֶת הַדַּעַת מִן הַחֲשִׁיבָה הַיּוֹצֶרֶת. כָּל אָדָם שֶׁקּוֹרֵא יוֹתֵר מִדַּי וּמַפְעִיל אֶת מוֹחוֹ שֶׁלּוֹ מְעַט מִדַּי, שׁוֹקֵעַ בְּהֶרְגֵּלֵי מַחְשָׁבָה עַצְלָנִיִּים.

בַּתְּחִלָּה נִדְרַשְׁתִּי לְהַפְעִיל מִשְׁמַעַת כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹתַי, אַךְ בְּהַדְרָגָה הָרָצוֹן וְהַמִּשְׁמַעַת הָיוּ לְאֶחָד.

לְנַצֵּחַ בְּאֶמְצָעוּת שְׁלִיטָה עַצְמִית וּמִשְׁמַעַת הוּא הַנִּצָּחוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְהַשִּׂיג עַל עַצְמוֹ.

הַכֶּסֶף הַגָּדוֹל אֵינוֹ נִמְצָא בַּקְּנִיָּה וּבַמְּכִירָה, אֶלָּא בַּהַמְתָּנָה.

כְּשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁמַּצָּב מְסֻיָּם אוֹ אָדָם כָּלְשֶׁהוּ הוֹרְסִים אֶת חַיֶּיךָ, זֶה אַתָּה שֶׁהוֹרֵס אֶת חַיֶּיךָ. לְהַרְגִּישׁ קָרְבָּן זוֹ דֶּרֶךְ הַרְסָנִית לַחֲלוּטִין לַעֲבֹר בָּהּ אֶת הַחַיִּים.

הַתְּשׁוּקָה לְהִתְעַשֵּׁר מַהֵר הִיא מְסֻכֶּנֶת מְאֹד.

אֲנִי סָבוּר שֶׁעַל הָאָדָם לְהַכִּיר בַּמְּצִיאוּת גַּם כַּאֲשֶׁר אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו, וּבִמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו.

הַחַיִּים דּוֹמִים בְּחֶלְקָם לְמִשְׂחַק קְלָפִים, שֶׁבּוֹ עָלֶיךָ לִלְמֹד לִפְרֹשׁ לִפְעָמִים גַּם כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַחְזִיק בְּיָד שֶׁאַתָּה מְאֹד אוֹהֵב.

הַזְּמַן הוּא הַמַּשְׁאַב הַנָדִיר בְּיוֹתֵר, וְאִם אֵינְךָ מְנַהֵל אוֹתוֹ, אֵינְךָ יָכוֹל לְנַהֵל שׁוּם דָּבָר אַחֵר.

מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם יוֹדְעִים בַּמֶּה הֵם מִצְטַיְּנִים, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם טוֹעִים.

אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְנַהֵל אֲחֵרִים, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מְסֻגָּל לְנַהֵל קֹדֶם כֹּל אֶת עַצְמוֹ.

כְּלָל מִסְפָּר אֶחָד: לְעוֹלָם אַל תַּפְסִיד כֶּסֶף. כְּלָל מִסְפָּר שְׁתַּיִם: לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכַּח אֶת כְּלָל מִסְפָּר אֶחָד.

הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר אַתָּה מוֹצֵא אֶת עַצְמְךָ בְּתוֹךְ בּוֹר, הוּא לְהַפְסִיק לַחְפּוֹר.

אֵינְךָ צָרִיךְ לִהְיוֹת מֻמְחֶה בְּכָל דָּבָר, אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת הֵיכָן נִמְצָא הַגְּבוּל שֶׁל מָה שֶׁאַתָּה מֵבִין.

אֵין צֹרֶךְ לִהְיוֹת מַדְּעַן טִילִים. הַשְׁקָעוֹת אֵינָן מִשְׂחָק שֶׁבּוֹ בַּעַל מֵאָה וְשִׁשִּׁים נְקֻדּוֹת מְנַצֵּחַ אֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים.

שׂוּק הַמְּנָיוֹת הוּא מַנְגָּנוֹן לְהַעֲבָרַת כֶּסֶף מֵחַסְרֵי הַסַּבְלָנוּת אֶל הַסַּבְלָנִיִּים.

שַׁרְשְׁרוֹת הַהֶרְגֵּל קַלּוֹת מִכְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ בָּהֶן, עַד שֶׁהֵן כְּבֵדוֹת מִכְּדֵי לְשָׁבְרָן.

עַל מַשְׁקִיעַ לִפְעֹל כְּאִלּוּ קִבֵּל כַּרְטִיס מְנֻקָּב וּבוֹ עֶשְׂרִים נְקָבִים בִּלְבַד לְכָל יְמֵי חַיָּיו.

הַתְּכוּנָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר עֲבוּר מַשְׁקִיעַ הִיא מֶזֶג, לֹא שֵׂכֶל.

מִשְׂחָקִים מְנֻצָּחִים עַל יְדֵי שַׂחְקָנִים הַמְּמַקְּדִים אֶת מַבָּטָם בִּשְׂדֵה הַמִּשְׂחָק, וְלֹא עַל יְדֵי אֵלֶּה שֶׁעֵינֵיהֶם מְרֻתָּקוֹת לְלוּחַ הַתּוֹצָאוֹת.

אַל תַּחְסֹךְ אֶת מָה שֶׁנִּשְׁאָר לְאַחַר הַהוֹצָאוֹת, אֶלָּא הוֹצֵא אֶת מָה שֶׁנִּשְׁאָר לְאַחַר הַחִסָּכוֹן.

אִם תִּקְנֶה דְּבָרִים שֶׁאֵינְךָ צָרִיךְ, בְּקָרוֹב תִּצְטָרֵךְ לִמְכּוֹר דְּבָרִים שֶׁאַתָּה צָרִיךְ.

קְנֵה רַק מַשֶּׁהוּ שֶׁתִּהְיֶה מְאֻשָּׁר לַחֲלוּטִין לְהַחְזִיק בּוֹ גַּם אִם הַשּׁוּק יִסָּגֵר לְעֶשֶׂר שָׁנִים.

הָאוֹפְּטִימִיזְם הַמֻּגְזָם הוּא אוֹיְבוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַקּוֹנֶה הָרַצְיוֹנָלִי.

בַּהַשְׁקָעוֹת אֵין פְּסִילוֹת כְּפוּיוֹת. אֵינְךָ חַיָּב לַחְבֹּט בְּכָל כַּדּוּר, אַתָּה יָכוֹל פָּשׁוּט לְהַמְתִּין לַכַּדּוּר הַמֻּשְׁלָם שֶׁלְּךָ.

אֵינֶנּוּ חַיָּבִים לִהְיוֹת חֲכָמִים יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁאָר, עָלֵינוּ רַק לִהְיוֹת מְמֻשְׁמָעִים יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁאָר.

יֵשׁ לִי חוֹבָה אַחַת בִּלְבַד, וְהִיא שֶׁלֹּא לְוַתֵּר עַל חֵרוּתִי בַּבְּחִירוֹת שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה.

אֶחָד הַמִּבְחָנִים הָאֲמִתִּיִּים בְּיוֹתֵר שֶׁל יוֹשְׁרָה הוּא סֵרוּבָהּ הַנָּחוּשׁ לְהִתְפַּשֵּׁר.

הַחֵרוּת אֵינָהּ פִּילוֹסוֹפְיָה וְאַף לֹא רַעְיוֹן, הִיא תְּנוּעָה שֶׁל הַתּוֹדָעָה הַמּוֹבִילָה אוֹתָנוּ בִּרְגָעִים מְסֻיָּמִים לוֹמַר הֵן אוֹ לֹא.

אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לְמַהֵר. אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לִנְצוֹץ. אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לִהְיוֹת אַף אֶחָד זוּלַת עַצְמְךָ.

אִם אֵינְךָ אוֹהֵב דָּבָר מָה, שַׁנֵּה אוֹתוֹ. אִם אֵינְךָ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ, שַׁנֵּה אֶת גִּישָׁתְךָ.

אֵינֶנִּי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן כֹּחַ עַל גְּבָרִים, אֶלָּא עַל עַצְמָן.

לָמַדְתִּי עִם הַשָּׁנִים שֶׁכַּאֲשֶׁר מְקַבְּלִים הַחְלָטָה בְּרוּרָה, הַפַּחַד מִתְמַעֵט. הַיְּדִיעָה מָה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת מְבַטֶּלֶת אֶת הַחֲרָדָה.

רִגְשׁוֹת אָשָׁם הֵם רַק בִּזְבּוּז שֶׁל זְמַן וְאֶנֶרְגְּיָה, כַּאֲשֶׁר הֵם אֵינָם מוֹבִילִים לְשִׁנּוּי מַמָּשִׁי.

כִּמְעַט כָּל אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בִּמְצוּקָה, אַךְ אִם בִּרְצוֹנְךָ לִבְחֹן אֶת אָפְיוֹ שֶׁל אָדָם, תֵּן בְּיָדוֹ כֹּחַ.

וַדֵּא שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת רַגְלֶיךָ בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן, וְאָז עֲמֹד אֵיתָן.

דַּבֵּר בְּרֹךְ וּשְׂא עִמְּךָ מַקֵּל עָבֶה, וְכָךְ תַּגִּיעַ רָחוֹק.

הַמְּנַהֵל הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּי שֵׂכֶל כְּדֵי לִבְחֹר אֲנָשִׁים טוֹבִים לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְדַי שְׁלִיטָה עַצְמִית כְּדֵי לֹא לְהִתְעָרֵב בְּמַעֲשֵׂיהֶם בְּעוֹדָם עוֹשִׂים זֹאת.

קַל יוֹתֵר לִמְצֹא אֲנָשִׁים הַמּוּכָנִים לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם, מֵאֲשֶׁר כָּאֵלֶּה הַמּוּכָנִים לָשֵׂאת כְּאֵב בְּסַבְלָנוּת.

עָלֵינוּ לְשַׁחְרֵר אֶת עַצְמֵנוּ מֵעַבְדוּת מַחְשַׁבְתִּית, כִּי בְּעוֹד אֲחֵרִים עֲשׂוּיִים לְשַׁחְרֵר אֶת הַגּוּף, אִישׁ זוּלָתֵנוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁחְרֵר אֶת הַתּוֹדָעָה.

אַל תְּנַסּוּ לְיַשֵּׁר אֶת תַּלְתַּלֵּי הַשֵּׂעָר שֶׁלָּכֶם, יַשְּׁרוּ אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁבְּמוֹחֲכֶם.

אֲנָשִׁים הַפּוֹעֲלִים בִּרְצִינוּת אֲמִתִּית אֵינָם יְרֵאִים מִפְּנֵי הַתּוֹצָאוֹת.

רָאוּי שֶׁבְּנֵי אָדָם יַחְשְׁבוּ פָּחוֹת עַל מָה שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, וְיוֹתֵר עַל מָה שֶׁעֲלֵיהֶם לִהְיוֹת.

עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת עַצְמְךָ וּלְשַׁחְרֵר אֶת כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹזֵב אֶת עַצְמוֹ לֹא עָזַב דָּבָר.

רָעָה גְּדוֹלָה הִיא לְהַחְשִׁיב אֶת מָה שֶׁפָּעוּט, וּלְזַלְזֵל בַּמָּה שֶׁגָּדוֹל בֶּאֱמֶת.

קְחוּ רַעְיוֹן אֶחָד, הַפְכוּ אוֹתוֹ לְחַיֵּיכֶם, חִלְמוּ עָלָיו וַחֲיוּ אוֹתוֹ. מַלְּאוּ בּוֹ אֶת הַמּוֹחַ, הַשְּׁרִירִים וְהָעֲצַבִּים, וְהַנִּיחוּ לְכָל רַעְיוֹן אַחֵר. זוֹהִי הַדֶּרֶךְ לְהַצְלָחָה.

אָנוּ מָה שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ עָשׂוּ מֵאִתָּנוּ, לָכֵן הִזָּהֲרוּ בְּמַה שֶּׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים. מִלִּים הֵן מִשְׁנִיּוֹת, הַמַּחְשָׁבוֹת חַיּוֹת וְנוֹדְדוֹת לְמֶרְחַקִּים.

הָאֵשׁ שֶׁמְּחַמֶּמֶת אוֹתָנוּ יְכוֹלָה גַּם לִשְׂרוֹף אוֹתָנוּ, אֵין זוֹ אַשְׁמָתָהּ שֶׁל הָאֵשׁ.

אִישׁ אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְלֹא מַאֲמָץ. שְׁלִיטָה בַּתּוֹדָעָה אֵינָהּ זְכוּת מִלֵּדָה, הַמַּצְלִיחִים חַיָּבִים אֶת חֵרוּתָם לְהַתְמָדָה עִקְבִית.

הַנַּח לְמָה שֶׁבָּא לָבוֹא, וּלְמָה שֶׁהוֹלֵךְ לָלֶכֶת. גַּלֵּה מָה נִשְׁאָר תָּמִיד.

הַשַּׁלְוָה הִיא הַטֶּבַע הָאֲמִתִּי שֶׁלָּנוּ, כָּל מָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ הוּא רַק לְהַפְרִיעַ לָהּ.

נצח דרך הפעולות שלך, לא באמצעות ויכוח.

עדיף להיות לוחם בגן מאשר גנן בשדה קרב.

תמיד אמור פחות מההכרחי.

חוסר סבלנות עם פעולות, סבלנות עם תוצאות.

אם תמיד תגיד את מה שאתה מרגיש באותו הרגע – תבלה חצי מהחיים שלך בלהתנצל על דברים שלא התכוונת אליהם.

העבודה דרשה סבלנות והתמדה בלתי פוסקת, אבל השיפורים הגיעו, גם אם באיטיות.

לא המוח הוא שעושה את האדם, וגם לא הגוף, אלא המוח והגוף יחד.

האמת היא שאנחנו זקוקים לממריצים כדי לעשות את מיטב עבודתנו בתנאי החיים של ימינו, ושעלינו לנהוג במתינות ולשלוט בתיאבון ובנטיות שלנו בכל כיוון.

הייתה לי מאניה ממשית לסיים כל מה שהתחלתי, ולא פעם זה הכניס אותי לצרות.

הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם.

היום יצאתי מכל החרדות. או יותר נכון, זרקתי אותן, כי הן היו בתוכי, בתפיסות שלי, ולא בחוץ.

כל הרגל וכל יכולת מתחזקים ומתגברים על ידי הפעולות המתאימות להם: ההליכה על ידי הליכה, והריצה על ידי ריצה. אם רוצים להיות קוראים, יש לקרוא.

כשאתם עושים דבר מתוך שיקול ברור שיש לעשותו, לעולם אל תחששו להיראות עושים אותו, גם אם רוב האנשים יחשבו עליו אחרת. אם אינו ראוי, הימנעו מעשייתו; ואם הוא ראוי, מדוע לחשוש מהמבקרים?

קל יותר להתנגד בתחילה מאשר בסוף.

האלימות היא מפלטו האחרון של חסר הכישרון.

האדם אינו מלאך ואינו בהמה, והאומללות היא שמי שרוצה לפעול כמלאך פועל כבהמה.

מהו הממשל הטוב ביותר? זה שמלמד אותנו למשול בעצמנו.

העצלות והפחדנות הן הסיבה שחלק כה גדול מבני האדם נשארים קטינים כל ימי חייהם, אף על פי שהטבע כבר שחרר אותם מהדרכה זרה. ובגללן קל כל כך לאחרים למנות את עצמם לאפוטרופוסים שלהם.

עשה את הדבר, ויהיה לך הכוח; אך מי שאינו עושה אותו, אין לו הכוח.

היו במלחמה עם הפגמים שלכם ובשלום עם שכניכם, ותנו לכל שנה חדשה למצוא אתכם אנשים טובים יותר.

הרגל הוא הרגל, ואיש אינו יכול לזרוק אותו מהחלון, אלא רק להוריד אותו במדרגות, צעד אחר צעד.

אומץ הוא התנגדות לפחד, שליטה בפחד, לא היעדר פחד.

בבוקר, כשאתה קם בחוסר חשק, תן למחשבה הזאת להיות לפניך: אני קם לעבודתו של אדם.

אמנות החיים דומה יותר לאמנות ההיאבקות מאשר לאמנות הריקוד, משום שעליה לעמוד מוכנה ויציבה מול התקפות פתאומיות ובלתי צפויות.

כשהנסיבות אילצו אותך להתערער, חזור מהר אל עצמך, ואל תישאר מחוץ לקצב זמן רב יותר ממה שהאילוץ נמשך. כך תשלוט בהרמוניה טוב יותר, כשתשוב אליה שוב ושוב.

לעולם אל תחשיב כמועיל לך דבר שיכריח אותך להפר את הבטחתך, לאבד את כבודך העצמי, לשנוא אדם, לחשוד, לקלל, להעמיד פנים, או לחשוק במשהו שצריך קירות ווילונות.

כמה טרחה חוסך לעצמו מי שאינו מביט לראות מה שכנו אומר או עושה או חושב, אלא רק במה שהוא עצמו עושה, שיהיה צודק וטהור.

כשאתה ניגש למעשה כלשהו, הזכר לעצמך מה טבעו. אם אתה הולך לבית המרחץ, צייר לעצמך מה שקורה שם בדרך כלל: אנשים שמתיזים מים, אנשים שדוחפים, אנשים שצועקים, אנשים שגונבים.

כשמישהו פוגע בך או מדבר עליך רעה, זכור שהוא עושה זאת או אומר זאת מתוך רושם שכך נכון לו לעשות.

בכל עניין שקול מה קודם לו ומה בא אחריו, ורק אז גש אליו.

אילו מסר מישהו את גופך לעובר אורח, ודאי היית כועס. ואינך מתבייש למסור את נפשך לכל מי שמגדף אותך, כדי שתתבלבל ותיטרף?

אני חוזר הביתה חמדן יותר, שאפתן יותר, תאוותן יותר, ואף אכזר ובלתי אנושי יותר, משום שהייתי בין בני אדם.

היזהרו מכל מיזם שדורש בגדים חדשים, ולא אדם חדש שילבש אותם.

קל לחיות בעולם לפי דעת העולם, וקל לחיות בבדידות לפי דעתנו, אבל האדם הגדול הוא זה ששומר בתוך ההמון, במתיקות מושלמת, על העצמאות של הבדידות.

חריצות: אל תאבד זמן, היה עסוק תמיד בדבר מועיל, וקצץ כל פעולה מיותרת.

נחישות: החלט לעשות את מה שעליך לעשות, ובצע בלי לסטות את מה שהחלטת.

מתינות: הימנע מן הקצוות, והימנע מלהתרעם על פגיעות במידה שנדמה לך שהן ראויות לה.

לא לחינם נאמר שמי שאין לו זיכרון טוב, אל לו לעסוק במלאכת השקר.

קל להחטיא את המטרה וקשה לפגוע בה. אפשר לטעות בדרכים רבות, אבל לצדוק רק בדרך אחת.

להבטיח את עצמנו מפני תבוסה נמצא בידינו, אבל את ההזדמנות להביס את האויב מספק האויב עצמו.

יש דרכים שאסור ללכת בהן.

כעס יכול להפוך עם הזמן לשמחה, ורוגז יכול להתחלף בשביעות רצון. אבל ממלכה שנחרבה לא תקום עוד לעולם.

הכובד הוא שורש הקלות, והשקט הוא השליט על התנועה.

חמשת הצבעים מעוורים את העין, חמשת הצלילים מחרישים את האוזן, וחמשת הטעמים מקהים את הפה.

האדם העליון שבע רצון ושלו, והאדם הקטן מלא תמיד מצוקה.

רוב בני האדם מייחסים את הערך הגבוה ביותר דווקא למה שאחרים חושבים, ודואגים לכך יותר מאשר למה שמתרחש בתודעתם שלהם.

בני האדם חושבים את עצמם חופשיים, משום שהם מודעים לרצונותיהם ולתשוקותיהם, ואינם חולמים כלל, בבורותם, על הסיבות שגרמו להם לרצות ולחשוק.

יש בנו יותר כוח מרצון, ולעתים קרובות אנו מדמים לעצמנו שהדברים בלתי אפשריים רק כדי לתרץ את עצמנו בפני עצמנו.

אין אנשים הטועים לעתים קרובות יותר מאלה שאינם מסוגלים לסבול שיהיו טועים.

קל יותר להיות חכם בשביל אחרים מאשר בשביל עצמך.

בנקמה אדם רק משתווה לאויבו, אבל כשהוא עובר עליה לסדר היום, הוא נעלה עליו.

טבעו של אדם מצמיח או צמחים מועילים או עשבים שוטים, לכן עליו להשקות בעיתם את הראשונים ולעקור את האחרונים.

קל יותר להישאר בחוץ מאשר לצאת.

כשם שגופים נראים גדולים יותר מבעד לערפל, כך מעשים נראים גדולים מכפי שהם מבעד לכעס.

אם נכון היום שהוא פגע בך כך, זה יהיה נכון גם מחר וגם ביום שאחריו, ושום נזק לא ייגרם אם תדחה את העונש לזמן מה.

אדם שיש לו יריב המתחרה בו תמיד בניהול חייו ובשמו הטוב, נעשה בזכותו זהיר יותר במעשיו ומקפיד יותר על התנהגותו.

נלמד לסרב למי שבאים ללוות מאיתנו סכומים גדולים, אם הרגלנו את עצמנו לסרב בדברים קטנים, שבהם הסירוב קל.

כשם שהרופאים חוששים יותר מקדחות שמקורן בסיבות סמויות ובהצטברות הדרגתית, מאשר מקדחות שאפשר להסביר בסיבות גלויות וכבדות, כך ההתנגשויות הקטנות, המתמשכות והיומיומיות בין בעל לאשתו, שרוב האנשים אינם מבחינים בהן, הן שמפרקות ומקלקלות את חיי הנישואים.

לא ארשה לשום אדם, יהיה צבעו אשר יהיה, להצר את נפשי ולהשפיל אותה בכך שיגרום לי לשנוא אותו.

אנו מכנים אדם ממושמע כשהוא אדון לעצמו, ולכן יכול לווסת את התנהגותו בעצמו כשיש צורך לציית לכלל כלשהו של חיים.

אני אוהב את האדם שיודע לחייך בעת צרה, לאסוף כוח מתוך מצוקה, ולהתמלא אומץ מתוך התבוננות.

עזרה מבחוץ מחלישה לא פעם בתוצאותיה, אבל עזרה מבפנים מחזקת תמיד.

מי שנהנים ביותר מן המותרות הם אלה הזקוקים להם פחות מכולם.

האם אתם יודעים מהי הדרך הבטוחה ביותר להפוך את ילדכם לאומלל? לתת לו כל מה שהוא רוצה.

יש מראות לפנים, אבל אין מראות לנפש: תהיה ההתבוננות הנבונה בעצמך המראה שלה.

גם כשהוא לבדו, הוא פועל כאילו כל העולם רואה אותו, כי הוא יודע שהכול ייוודע.

תמיד יש זמן לשלוח את המילה, אבל אין זמן להחזיר אותה.

החכם מתקן את פגמו שלו מתוך פגמו של אחר.

פעמיים מנצח מי שמנצח את עצמו בשעת ניצחונו.

מי שמנצח את כעסו, גובר על האויב הגדול ביותר.

איך אפשר לצפות שבני האדם יקבלו עצה, כשהם אינם מקבלים אפילו אזהרה?

הכרתי אנשים שהיו להם תכונות טובות, שהועילו מאוד לאחרים אך לא להם עצמם; כמו שעון שמש בחזית בית, המודיע את השעה לשכנים ולעוברים ושבים, אבל לא לבעל הבית שבפנים.

הבטלה היא רק מקלטם של מוחות חלשים וחגם של שוטים.

לעולם אל תטריח אחר במה שאתה יכול לעשות בעצמך.

כשאתה כועס, ספור עד עשר לפני שאתה מדבר; אם אתה כועס מאוד, עד מאה.

הכסף דומה במובנים מסוימים לאש: הוא משרת מצוין אבל אדון נורא.

היזהר מלקחת על עצמך יותר מדי בהתחלה. הסתפק במעט. השאר מקום לתקלות. השאר מקום לטבע האדם, ובמיוחד לטבע שלך.

אנשים אומרים: "אי אפשר לשלוט במחשבות." אבל אפשר.

נפשו של אדם דומה לגן, שאפשר לטפח אותו בתבונה או להניח לו לגדול פרא; אבל בין שהוא מטופח ובין שהוא מוזנח, הוא חייב להצמיח, והוא יצמיח.

שינוי תפריט לא יעזור לאדם שאינו מוכן לשנות את מחשבותיו.

מי שרוצה להשיג מעט, צריך לוותר על מעט; מי שרוצה להשיג הרבה, צריך לוותר על הרבה; ומי שרוצה להגיע גבוה, צריך לוותר על הרבה מאוד.

שלוות הנפש היא אחת מאבני החן היפות של החוכמה. היא פרי של מאמץ ארוך וסבלני בשליטה עצמית.

אנשים תמיד יעדיפו לעשות עסקים עם אדם שהליכותיו יציבות ושקולות.

שליטה עצמית היא כוח; מחשבה נכונה היא שליטה; שלווה היא עוצמה.

להיות עליז ושמח דורש לעיתים קרובות מאמץ; יש אמנות מסוימת בשמירה על האושר שלנו.

כולנו יודעים שאנחנו יכולים לגרום לעצמנו לחלות, אבל מעטים אולי מבינים כמה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמור על בריאותנו. חלק גדול מהסבל שלנו אנחנו גורמים לעצמנו.

הכעס הוא טירוף קצר; משול ברוחך.

גרש את הטבע בקלשון, והוא בכל זאת ישוב תמיד.

אדם בלי עקרונות הוא בדרך כלל גם אדם בלי אופי; כי אילו נולד עם אופי, היה מרגיש צורך ליצור לעצמו עקרונות.

רק המשכיות של מטרה מביאה תוצאות.

האדם בלי ביטחון עצמי ובלי רצון של ברזל הוא צעצוע של המקרה, בובה של הסביבה, עבד של הנסיבות.

מה שצריך הוא הרגל של עליזות, ליהנות מכל יום תוך כדי הליכה; לא לקטר ולהתעצבן כל השבוע ואז לצפות לפצות על כך ביום ראשון או בחג.

לא לימוד ספרים צריכים הצעירים, ולא הוראות על כך ועל כך, אלא חיזוק של עמוד השדרה שיגרום להם להיות נאמנים לאמון שניתן בהם, לפעול במהירות, להתרכז, ולהוציא לפועל את המשימה.

ההוכחה הסופית לגדלות היא היכולת לסבול בוז בלי טינה.

אני רוצה לחיות בלי שנאה, גחמה, קנאה, צרות עין ופחד. אני רוצה להיות פשוט, ישר, גלוי, טבעי, נקי במחשבה ובגוף.

רפיון האופי נובע משליטת הרגישות על הרצון; או שהוא מתבטא בחוסר אומץ לשאת כאב או לעמוד בעייפות.

בהתחלה הם לא מוכנים לעשות דבר; ואחר כך כבר מאוחר מדי.

המחשבה תלויה באימון הרגלי של כושר העיון; המעשה תלוי בהחלטת הרצון.

אלה שרגילים מאוד להתבוננות מופשטת בדרך כלל אינם מתאימים לעיסוקים מעשיים, ולהפך.

אין דבר שאנחנו נוהגים לבזבז בקלות כזו כמו זמן, ועליו דווקא עלינו לשמור יותר מכול; כי בלעדיו איננו יכולים לעשות דבר בעולם הזה.

מעטים האנשים המכירים את עצמם.

נפש בריאה בגוף בריא היא תיאור קצר אך מלא של מצב מאושר בעולם הזה.

כשם שכוחו של הגוף טמון בעיקר ביכולת לשאת קשיים, כך גם כוחה של הנפש.

מכות הן האמצעי הגרוע ביותר, ולכן האחרון שיש להשתמש בו בתיקון ילדים.

דעה קדומה הופכת את מידתו הטובה של אדם להרגל שלו, ולא לסדרת מעשים מנותקים.

סדר טוב הוא היסוד לכל הדברים הטובים.

הסבלנות שלנו תשיג יותר מהכוח שלנו.

אמונה טפלה היא דתן של נפשות חלשות.

סיעוד אמור לסמן את השימוש הנכון באוויר צח, באור, בחום, בניקיון ובשקט, ואת הבחירה והמתן הנכונים של מזון, והכול במחיר הקטן ביותר של כוח החולה.

לעולם אין לאפשר לחולה להתעורר, בכוונה או בשוגג; זה תנאי שאין בלתו לכל סיעוד טוב.

רעש מיותר הוא אפוא הצורה האכזרית ביותר של היעדר טיפול, שאפשר להמיט על חולה או על בריא.

אותם חוקי בריאות או סיעוד, כי למעשה הם זהים, חלים על הבריאים כמו על החולים.

אחרי ההרגלים שלה, הדבר שאומה הכי פחות נוטה לשנות הוא החקיקה האזרחית שלה.

כעס הוא אחד מגידי הנפש: מי שחסר אותו, נפשו פגומה.

שביעות רצון אינה בהוספת עוד דלק, אלא בהורדת מעט מהאש.

אל תעמיס על זיכרונך עד שיהפוך ממשרת נאמן לעבד.

אפשר לקבל כנתון ששליטה עצמית היא רכישה נאצלת לאדם.

כל אדם ישר מחויב לראות בריסון העצמי את אבן הפינה של המידה הטובה.

כשם שבגוף, כך בנפש: חוסר אימון של האיבר מוביל לחוסר יכולת לפעול.

כדי לחזק את עצמם בעמל ובזיעה.

ריסון עצמי, והם מוצאים את העזרה הגדולה ביותר להשגת המידה הזאת בהתנהגות המכבדת של הזקנים מהם, המוצגת לפניהם יום יום.

הוא עלה על כל חבריו, גם בקיום חובתו, גם בנשיאת הקושי, גם בכבוד שהראה לזקנה וגם בציות שנתן לסמכות.

יכולת שלא לאבד את השעות האלה.

את הרוע אפשר להשיג בקלות ובשפע: הדרך אליו חלקה, והוא גר קרוב מאוד. אבל בינינו לבין הטוב שמו האלים את זיעת אפינו: ארוכה ותלולה הדרך אליו, ובתחילתה היא משובשת; אך כשאדם מגיע לפסגה, היא נעשית קלה, אף שקודם הייתה קשה.

אל תדחה את עבודתך למחר ולמחרתיים; כי עובד עצל אינו ממלא את האסם, וגם לא מי שדוחה את עבודתו. החריצות מקדמת את העבודה, ומי שדוחה עבודה נאבק תמיד עם החורבן.

שמור על המידה; המידתיות היא הטובה בכל הדברים.

האוצר הטוב ביותר שיכול להיות לאדם הוא לשון חסכנית, וההנאה הגדולה ביותר היא לשון המתנהלת במידה; כי אם תדבר רעה, עד מהרה ידברו עליך רעה גדולה יותר.

התנגד בהתחלה; מאוחר מדי מכינים תרופה, כשהרעה כבר התחזקה בעיכובים ארוכים.

מהר, ואל תדחה את עצמך לשעות שיבואו; מי שאינו מוכן היום, מחר יהיה מוכן עוד פחות.

בקש נפש אמיצה, שאין בה פחד מוות, שרואה בסוף החיים אחת ממתנות הטבע, שיכולה לשאת כל עמל, שאינה יודעת כעס ואינה חושקת בדבר.

לילד מגיע הכבוד הגדול ביותר. אם אתה מתכנן מעשה מביש, אל תזלזל בגילו הצעיר של ילדך, וכשאתה עומד לחטוא, יחסום את דרכך בנך התינוק.

איש לא נעשה שפל לגמרי בבת אחת.

לשווא מתלונן המין האנושי על טבעו, שהוא חלש וקצר ימים ונשלט בידי המקרה יותר מאשר בידי המידות הטובות. להפך, במחשבה שנייה לא תמצא דבר גדול ונעלה ממנו, ותגלה שלטבע האדם חסרה חריצות יותר משחסרים לו כוח או זמן. המנהיג והמפקד של חיי בני האדם הוא הנפש.

משול בעצמך לא פחות מאשר בנתיניך, ודע שאתה מלך במובן הנעלה ביותר כשאינך עבד לשום הנאה, אלא שולט בתשוקותיך ביד חזקה יותר מאשר בעמך.

כל עצה שהיית נותן לילדיך, הסכם לקיים בעצמך.

מי שמנצלים רע את זמנם הם הראשונים להתלונן על קוצרו. מאחר שהם מבזבזים אותו על לבוש, אוכל, שינה ושיחות סרק, על התלבטות מה לעשות, ולעתים קרובות על לא כלום, לא נשאר להם זמן לעיסוקיהם או להנאותיהם.

עליבות גדולה היא לא להיות בעל די שכל כדי לדבר היטב, וגם לא די שיקול דעת כדי לשתוק. זהו המקור לכל התנהגות שאינה במקומה.

השעמום נכנס לעולם דרך העצלות; יש לה חלק גדול בחיפוש של בני האדם אחר הנאות, משחקים וחברה. מי שאוהב לעבוד, די לו בעצמו.

אולי התוצאה החשובה ביותר של כל חינוך היא היכולת לגרום לעצמך לעשות את מה שעליך לעשות, כשצריך לעשות אותו, בין שאתה רוצה בכך ובין שלא. זה השיעור הראשון שצריך ללמוד, וכנראה גם האחרון שאדם לומד עד הסוף.

חיי האדם עשויים מדברים פעוטים יחסית. החזרה על מעשים קטנים היא שיוצרת את סך האופי האנושי. ובמקום שבו אנשים נכשלו, כמעט תמיד יתברר שהזנחת הדברים הקטנים הייתה הסלע שעליו נשברו.

קשה, אזרחים, להתווכח עם הבטן, כי אין לה אוזניים.

עדיף לעשות את הנכון ולא לקבל תודה, מאשר לעשות רע ולא להיענש.

לזקנה יש די חרפות משלה; אל תוסיף עליהן את בושת הרשעות.