ציטוטים על חוסן מנטלי ומוטיבציה

כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם

גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ

חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת

אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן

אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר בַּדִּמְיוֹן מֵאֲשֶׁר בַּמְּצִיאוּת

הַמִּכְשׁוֹל שֶׁבַּדֶּרֶךְ הוּא הַדֶּרֶךְ

יֵשׁ לְךָ שְׁלִיטָה עַל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, לֹא עַל הַמִּקְרִים. בְּזֶה כֹּחֲךָ

לֹא מָה שֶׁקּוֹרֶה לְךָ מְעַצֵּב אוֹתְךָ, אֶלָּא כֵּיצַד אַתָּה מֵגִיב

הַמַּיִם הָרַכִּים שׁוֹחֲקִים אֶת הָאֶבֶן הַקָּשָׁה

לֹא חָשׁוּב בְּאֵיזֶה קֶצֶב אַתָּה מִתְקַדֵּם, כָּל עוֹד אֵינְךָ עוֹצֵר

הַפֶּצַע הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָאוֹר נִכְנָס אֵלֶיךָ

אַל תִּתְעַצֵּב מִדְּבָרִים שֶׁהָלְכוּ — כָּל דָּבָר שֶׁהָלַךְ חוֹזֵר בִּדְמוּת אַחֶרֶת

בַּמָּקוֹם שֶׁאֵין אִישׁ — הֱוֵי אִישׁ

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צַר מְאֹד – וְהָעִקָּר לֹא לְפַחֵד כְּלָל.

בתוך כל קושי מסתתרת הזדמנות.

מי שמעולם לא טעה — מעולם לא ניסה דבר חדש.

כשאיננו יכולים עוד לשנות מצב, אנו מאותגרים לשנות את עצמנו.

אדם מוכן לשאת כמעט כל סבל, אם הוא מוצא בו משמעות.

למי שיש למה לחיות, יעמוד כמעט בכל איך.

מה שאינו הורג אותי — מחשל אותי.

אני לא מה שקרה לי. אני מה שאני בוחר להיות.

מה שנמצא מאחוריך ומה שלפניך אינם דבר לעומת מה שנמצא בתוכך.

כוח אינו נובע מיכולת פיזית, אלא מרצון בלתי מנוצח.

גדולתו של אדם אינה בכך שאינו נופל, אלא בכך שהוא קם בכל פעם מחדש.

זה תמיד נראה בלתי אפשרי — עד שזה נעשה.

פסימיסט רואה קשיים בכל הזדמנות; אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי.

עשה כל יום דבר אחד שמפחיד אותך.

החיים הם הרפתקה נועזת, או שהם אינם כלום.

כל מי שאינו מאמין בנסים אינו ריאליסט.

וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כְּקָנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כְּאֶרֶז.

הָאָדָם הוּא תָּמִיד בִּבְחִינַת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמֶךָ.

הָעֲלִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת בָּאוֹת מִתּוֹךְ הַנְּפִילוֹת הָעֲמֻקּוֹת.

כָּל מָה דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא – לְטָב עָבֵיד.

אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים.

כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.

הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, עֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים... עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ.

בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ, וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד.

אִלְמָלֵי תּוֹרָה, לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

אַל יִהְיֶה אָדָם הוֹלֵל וְשׂוֹחֵק, וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת.

אֵין שָׁלֵם מִלֵּב שָׁבוּר.

לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ קְדוֹשׁוֹ מָלֵא מַיִם...

כִּי הַרְדָּמָה נִמְצֵאת בָּאָדָם בְּטֶבַע, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהָעִיר אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד.

בְּאֶלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר

כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן.

עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת.

בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם

וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ ו וְלֹא יִיעָפוּ.

קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'.

כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, יֵדַע שֶׁמִּשָּׁמַיִם מַרְאִים לוֹ אֶת חֶסְרוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיַּתְחִיל מִחָדָשׁ.

גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכִיּוֹת.

רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה.

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָּהּ.

גַּם זוֹ לְטוֹבָה.

הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ

כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי

גְּדוֹלָה הִיא תְּבִיעָתֵנוּ הַגּוּפָנִית, אָנוּ צְרִיכִים גּוּף בָּרִיא, אָנוּ עָסַקְנוּ הַרְבֵּה בַּנֶּפֶשׁ וְשָׁכַחְנוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַגּוּף.

וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם.

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ.

רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב.

אִם רִאשׁוֹנִים כִּבְנֵי מַלְאָכִים, אָנוּ כִבְנֵי אֲנָשִׁים; וְאִם רִאשׁוֹנִים כִּבְנֵי אֲנָשִׁים, אָנוּ כַּחֲמוֹרִים.

וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת

יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמִתְחַדֵּשׁ עָלָיו

עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה

וְצָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכֹחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיָּכוֹל

הַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.

כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי.

אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים, וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא.

הַחַיִּים הֵם כְּמוֹ רְכִיבָה עַל אוֹפַנַּיִם. כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי מִשְׁקָל, עָלֶיךָ לְהַמְשִׁיךְ לָנוּעַ.

הַנְּקָמָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הִיא לֹא לִהְיוֹת כְּמוֹ מִי שֶׁפָּגַע בְּךָ.

אַל תִּתֵּן לֶעָתִיד לְהַדְאִיג אוֹתְךָ, אַתָּה תִּפְגֹּשׁ אוֹתוֹ בְּאוֹתָם כְּלֵי תְּבוּנָה שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים אוֹתְךָ הַיּוֹם.

אֶפְשָׁר לָקַחַת מֵהָאָדָם אֶת הַכֹּל חוּץ מִדָּבָר אֶחָד, הַחֵרוּת הָאֱנוֹשִׁית הָאַחֲרוֹנָה, לִבְחוֹר אֶת עֶמְדָּתוֹ בְּכָל מַעֲרֶכֶת נְסִבּוֹת נְתוּנָה, לִבְחוֹר אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁלּוֹ.

מָה שֶׁהָאָדָם זָקוּק לוֹ בֶּאֱמֶת אֵינוֹ מַצָּב נָטוּל מֶתַח, אֶלָּא שְׁאִיפָה וּמַאֲבָק לְמַעַן מַטָּרָה רְאוּיָה, מְשִׂימָה שֶׁבָּחַר בָּהּ בְּאֹפֶן חָפְשִׁי.

שׁוּם עֵץ לֹא יָכוֹל לִצְמֹחַ עַד לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן שָׁרָשָׁיו מַגִּיעִים עַד לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.

לֹא מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבָרִים קָשִׁים אֵינָנוּ מְעִזִּים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָנוּ מְעִזִּים הֵם קָשִׁים.

הָאֵשׁ בּוֹחֶנֶת אֶת הַזָּהָב, וְהַמְּצוּקָה בּוֹחֶנֶת אֲנָשִׁים חֲזָקִים.

אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁפְּלוֹנִי מְדַבֵּר עָלֶיךָ רָעוֹת, אַל תִּתְנַצֵּל, אֶלָּא הָשֵׁב: הוּא וַדַּאי לֹא יָדַע אֶת שְׁאָר חֶסְרוֹנוֹתַי, אַחֶרֶת לֹא הָיָה מַזְכִּיר רַק אֵלֶּה.

מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִשְׁגֶּה וְאֵינוֹ מְתַקֵּן אוֹתוֹ, עוֹשֶׂה מִשְׁגֶּה נוֹסָף.

עָדִיף לְאָדָם לְנַצֵּחַ אֶת עַצְמוֹ מֵאֲשֶׁר לְנַצֵּחַ אֶלֶף אֲנָשִׁים בְּאֶלֶף קְרָבוֹת.

שְׁנֵי הַלּוֹחֲמִים הַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר הֵם הַסַּבְלָנוּת וְהַזְּמָן.

הִפְסַדְנוּ מִפְּנֵי שֶׁאָמַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁהִפְסַדְנוּ.

שׁוּם דָּבָר גָּדוֹל לֹא הֻשַּׂג מֵעוֹלָם לְלֹא הִתְלַהֲבוּת.

כִּשָּׁרוֹן מִתְפַּתֵּחַ בִּדְמָמָה, אֲבָל אֹפִי מִתְעַצֵּב בְּזֶרֶם חַיֵּי הָעוֹלָם.

הַחַלָּשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִסְלֹחַ לְעוֹלָם, הַסְּלִיחָה הִיא תְּכוּנָתָם שֶׁל הַחֲזָקִים.

לָמַדְתִּי שֶׁאֹמֶץ לֵב אֵינוֹ הֵעָדְרוֹ שֶׁל הַפַּחַד, אֶלָּא הַנִּצָּחוֹן עָלָיו. הָאִישׁ הָאַמִּיץ אֵינוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ פַּחַד, אֶלָּא מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת הַפַּחַד הַזֶּה.

אִם אַתָּה עוֹבֵר דֶּרֶךְ גֵּיהִנּוֹם, הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת.

לְעוֹלָם אַל תִּכָּנַע, לְעוֹלָם, לְעוֹלָם, לְעוֹלָם, בְּשׁוּם דָּבָר גָּדוֹל אוֹ קָטָן, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁקּוּל שֶׁל כָּבוֹד וְשֵׂכֶל יָשָׁר.

עֲפִיפוֹנִים מַגְבִּיהִים עוּף כְּנֶגֶד הָרוּחַ, וְלֹא עִמָּהּ.

עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֵינְךָ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת.

פַּחְדָנִים מֵתִים פְּעָמִים רַבּוֹת לִפְנֵי מוֹתָם, הָאַמִּיץ טוֹעֵם אֶת טַעַם הַמָּוֶת רַק פַּעַם אַחַת.

הַסְּפֵקוֹת שֶׁלָּנוּ הֵם בּוֹגְדִים, הַגּוֹרְמִים לָנוּ לְאַבֵּד אֶת הַטּוֹב שֶׁיָּכֹלְנוּ לְהַשִּׂיג מִתּוֹךְ הַפַּחַד לְנַסּוֹת.

הַהֹוֶה שַׁיָּךְ לָהֶם, הֶעָתִיד שֶׁעֲבוּרוֹ עָבַדְתִּי בֶּאֱמֶת, שַׁיָּךְ לִי.

אֵין דָּבָר בַּחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְפַחֵד מִמֶּנּוּ, יֵשׁ רַק דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין. עַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן לְהָבִין יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁנְּפַחֵד פָּחוֹת.

הַחַיִּים אֵינָם קַלִּים לְאַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אַךְ מָה בְּכָךְ? עָלֵינוּ לִהְיוֹת בַּעֲלֵי הַתְמָדָה וּמֵעַל לַכֹּל בִּטָּחוֹן בְּעַצְמֵנוּ. עָלֵינוּ לְהַאֲמִין שֶׁאָנוּ מֻכְשָׁרִים לְדָבָר מְסֻיָּם, וְשֶׁאֶת הַדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ לְהַשִּׂיג בְּכָל מְחִיר.

לָמַדְתִּי שֶׁדֶּרֶךְ הַקִּדְמָה אֵינָהּ מְהִירָה וְאֵינָהּ קַלָּה.

לֹא הַמִּין הֶחָזָק בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁשּׂוֹרֵד, וְלֹא הֶחָכָם בְּיוֹתֵר, אֶלָּא זֶה הַמְסֻגָּל לְהִסְתַּגֵּל לַשִּׁנּוּי בָּאֹפֶן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.

בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַחֹרֶף, לָמַדְתִּי סוֹף סוֹף כִּי שׁוֹכֵן בְּתוֹכִי קַיִץ בִּלְתִּי מְנֻצָּח.

יֵשׁ לְתָאֵר אֶת סִיזִיפוֹס כְּאָדָם מְאֻשָּׁר.

הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְהִתְמוֹדֵד עִם עוֹלָם נְטוּל חֵרוּת הִיא לִהְיוֹת חָפְשִׁי כָּל כָּךְ, עַד שֶׁעַצֶּם קִיּוּמְךָ יִהְיֶה מַעֲשֶׂה שֶׁל מֶרֶד.

וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.

כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ, וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ.

מוּסַר ה׳ בְּנִי אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה׳ יוֹכִיחַ.

בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל.

אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ. הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד, וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ.

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.

לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה.

אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי, לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי.

כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.

לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.

רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר, וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד.

מַצְרֵף לְכֶסֶף וְכוּר לְזָהָב, וּבֹחֵן לִבּוֹת ה׳.

מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה׳, בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב.

יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה, וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ.

סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, וְלַה׳ הַתְּשׁוּעָה.

אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים, כִּי אִם בְּיִרְאַת ה׳ כָּל הַיּוֹם. כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת.

הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה, צַר כֹּחֶכָה.

עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה, אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ.

כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף, כֵּן קִלְלַת חִנָּם לֹא תָבֹא.

נָסוּ וְאֵין רֹדֵף רָשָׁע, וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח.

שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם, וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם.

שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ, וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ.

עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם.

מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.

מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.

הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו, וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ.

וְאִילּוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ.

וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.

כִּי מִבֵּית הָאֲסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ, כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ.

אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה.

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה, גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים.

כִּי מִי אֲשֶׁר יְבֻחַר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן, כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת.

בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי כָשֵׁר הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

יַחֲזֹר בָּהֶם תָּמִיד עַד שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂיהֶם קַלִּים עָלָיו, וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם טֹרַח עָלָיו, וְיִקָּבְעוּ הַדֵּעוֹת בְּנַפְשׁוֹ.

מִי שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה, אוֹמְרִים לוֹ לְהִתְנַהֵג שֶׁאִם הֻכָּה וְקֻלַּל לֹא יַרְגִּישׁ כְּלָל, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ עַד שֶׁיַּעֲקֹר הַחֵמָה מִלִּבּוֹ.

כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מִתְעַמֵּל וְיָגֵעַ הַרְבֵּה וְאֵינוֹ שָׂבֵעַ, אֵין חֹלִי בָּא עָלָיו וְכֹחוֹ מִתְחַזֵּק.

מָחַל לוֹ בְּלִבּוֹ, וְלֹא שְׂנָאוֹ וְלֹא הוֹכִיחוֹ, הֲרֵי זוֹ מִדַּת חֲסִידוּת.

אֶלָּא יִמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ וְלֹא יִטְרֶנּוּ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵר אֶת הַדָּבָר וְזוֹכְרוֹ, שֶׁמָּא יָבוֹא לִנְקֹם.

רָאוּי לָאָדָם לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל אֵצֶל הַמְּבִינִים דִּבְרֵי הֶבֶל וְתוֹהוּ.

מִדַּת הַתְּבוּנָה הִיא הַיְּכֹלֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת.

לְמַד מִן הָאֶתְמוֹל, חֲיֵה אֶת הַיּוֹם, קַוֵּה אֶל הַמָּחָר.

חֻלְשַׁת עֶמְדָּה הוֹפֶכֶת לְחֻלְשַׁת אֹפִי.

לִירֹא מִן הַמָּוֶת אֵינוֹ אֶלָּא לַחְשֹׁב עַצְמְךָ לְחָכָם בְּשָׁעָה שֶׁאֵינְךָ כָּזֶה.

הָעוֹסְקִים בַּפִּילוֹסוֹפְיָה כָּרָאוּי מִתְאַמְּנִים בַּמָּוֶת, וְהַמָּוֶת מַפְחִיד אוֹתָם פָּחוֹת מִכָּל אָדָם אַחֵר.

שׁוּם רַע לֹא יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּאָדָם טוֹב, לֹא בְּחַיָּיו וְלֹא לְאַחַר מוֹתוֹ.

בְּכָל בֹּקֶר אֱמֹר לְעַצְמְךָ: הַיּוֹם אֶפְגֹּשׁ אֲנָשִׁים חַטְטָנִים, כְּפוּיֵי טוֹבָה, יְהִירִים, רַמָּאִים וְקַנָּאִים.

הַבֵּט הֵיטֵב לְתוֹךְ עַצְמְךָ, שָׁם נִמְצָא מַעְיַן הַטּוֹב שֶׁיִּנְבַּע תָּמִיד אִם רַק תַּמְשִׁיךְ לַחְפּוֹר.

הַשְׁלֵךְ מִמְּךָ אֶת תְּחוּשַׁת הַפְּגִיעָה, וְהַפְּגִיעָה עַצְמָהּ תִּעָלֵם.

אֲבֵדָה אֵינָהּ אֶלָּא שִׁנּוּי, וְהַשִּׁנּוּי הוּא הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַטֶּבַע.

הַסֵּבֶל מַפְסִיק לִהְיוֹת סֵבֶל בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הוּא מְקַבֵּל מַשְׁמָעוּת, כְּגוֹן מַשְׁמָעוּת שֶׁל הַקְרָבָה.

הַהוּמוֹר הוּא עוֹד אֶחָד מִנִּשְׁקֵי הַנֶּפֶשׁ בְּמַאֲבָקָהּ עַל שִׁמּוּרָהּ הָעַצְמִי.

מָה שֶׁרוֹצֶה לְהָאִיר חַיָּב לָשֵׂאת בְּעֵרָה.

הָאָדָם הוּא אוֹתוֹ יְצוּר שֶׁהִמְצִיא אֶת תָּאֵי הַגָּזִים, אַךְ הוּא גַּם אוֹתוֹ יְצוּר שֶׁנִּכְנַס לְתוֹכָם בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּבִתְפִלָּה עַל שְׂפָתָיו.

אֵין אִישׁ יָכוֹל לִסְבּוֹל בִּמְקוֹמְךָ, וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לָשֵׂאת בְּאַחֲרָיוּתְךָ.

שְׁלֵמוּת אֵינָהּ מֻשֶּׂגֶת עַל יְדֵי קְטִיעַת חֵלֶק מֵהֲוָיָתְךָ, אֶלָּא עַל יְדֵי אִחוּד הַנִּגּוּדִים בְּקִרְבְּךָ.

אֲנִי מַחֲזִיק אֶת הַנּוֹשֵׂא תָּמִיד לְנֶגֶד עֵינַי, וּמַמְתִּין עַד שֶׁהָאוֹר הָרִאשׁוֹן יִפָּתַח לְאַט, מְעַט אַחַר מְעַט, לִכְלַל אוֹר מָלֵא וּבָהִיר.

הַסַּבְלָנוּת הִיא מָרָה, אַךְ פִּרְיָהּ מָתוֹק.

בִּרְגָעֵינוּ הַחֲשׁוּכִים בְּיוֹתֵר עָלֵינוּ לְהִתְרַכֵּז כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר.

מִי שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל פְּחָדָיו יִהְיֶה בֶּאֱמֶת בֶּן חוֹרִין.

הָאֹמֶץ הוּא הָרִאשׁוֹן בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כִּי הוּא הַמַּבְטִיחַ אֶת כָּל הַשְּׁאָר.

מִי שֶׁסּוֹבֵל לִפְנֵי שֶׁהַדָּבָר הֶכְרֵחִי, סוֹבֵל יוֹתֵר מִן הַדָּרוּשׁ.

הַגּוֹרָל מוֹבִיל אֶת הָרוֹצֶה, וְגוֹרֵר אֶת הַמְסָרֵב.

מִי שֶׁהוּא אַמִּיץ, הוּא בֶּן חוֹרִין.

הַקְּשָׁיִים מְחַזְּקִים אֶת הַתּוֹדָעָה, כְּפִי שֶׁהָעֲמָל מְחַזֵּק אֶת הַגּוּף.

מִי שֶׁמְּפַחֵד מִן הַמָּוֶת, לְעוֹלָם לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר הָרָאוּי לְאָדָם חַי.

הַנְּסִבּוֹת אֵינָן יוֹצְרוֹת אֶת הָאָדָם, הֵן רַק מְגַלּוֹת אוֹתוֹ לְעַצְמוֹ.

לְעוֹלָם אַל תֹּאמַר עַל דָּבָר אִבַּדְתִּי אוֹתוֹ, אֶלָּא אֱמֹר הֶחֱזַרְתִּי אוֹתוֹ.

שׁוּם דָּבָר גָּדוֹל אֵינוֹ נוֹצָר בְּבַת אַחַת, כְּפִי שֶׁאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אוֹ תְּאֵנָה זְקוּקִים לִזְמַן כְּדֵי לְהַבְשִׁיל.

הַקְּשָׁיִים הֵם שֶׁמַּרְאִים מָה הֵם בְּנֵי הָאָדָם. כְּשֶׁמִּתְרַגֵּשׁ עָלֶיךָ מִבְחָן קָשֶׁה, זְכֹר כִּי הַחַיִּים הֶעֱמִידוּ מוּלְךָ יָרִיב מְאַתְגֵּר כְּדֵי לְאַמֵּן אוֹתְךָ.

הָאָדָם הַמֵּזִיז הָרִים מַתְחִיל בְּפִנּוּי שֶׁל אֲבָנִים קְטַנּוֹת.

רַק כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ חֹרֶף קַר, אָנוּ רוֹאִים כִּי הָאֹרֶן וְהַבְּרוֹשׁ אֵינָם מַשִּׁירִים אֶת עֲלֵיהֶם.

לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁנָּכוֹן וְלֹא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ, זוֹהִי מֻגּוּת לֵב.

כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ אוֹהֵב אוֹתְךָ עֲמֻקּוֹת זֶה מַעֲנִיק לְךָ כֹּחַ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹהֵב מִישֶׁהוּ עֲמֻקּוֹת זֶה מַעֲנִיק לְךָ אֹמֶץ.

הָעוֹמֵד עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו אֵינוֹ עוֹמֵד יַצִּיב, הַפּוֹסֵעַ פְּסִיעוֹת עֲנָק אֵינוֹ מַרְחִיק לֶכֶת.

הִתְכּוֹפֵף וְתִשָּׁאֵר שָׁלֵם, הִתְעַקֵּם וְתִתְיַשֵּׁר, הִתְרוֹקֵן וְתִתְמַלֵּא.

כְּשֵׁם שֶׁהַסֶּלַע הַמּוּצָק אֵינוֹ נָע מִפְּנֵי הָרוּחַ, כָּךְ הַחֲכָמִים אֵינָם מִתְרַגְּשִׁים מִשֶּׁבַח אוֹ מִגְּנַאי.

הֱיוּ אִיִּים לְעַצְמְכֶם, הֱיוּ מִקְלָט לְעַצְמְכֶם, אַל תִּשָּׁעֲנוּ עַל מִקְלָט חִיצוֹנִי.

כְּשֵׁם שֶׁהֶחָרָשׁ מְיַשֵּׁר אֶת הַחֵץ, כָּךְ הֶחָכָם מְיַשֵּׁר אֶת תּוֹדַעְתּוֹ הַנִּלְהֶבֶת וְהַקָּשָׁה לִשְׁלִיטָה.

אַל תַּרְגִּישׁ בּוֹדֵד, הַיְּקוּם כֻּלּוֹ שׁוֹכֵן בְּתוֹכְךָ.

הֱיֵה כְּמוֹ עֵץ, וְהַנַּח לֶעָלִים הַמֵּתִים לִנְשֹׁר.

אִם כָּל חִכּוּךְ וְשִׁפְשׁוּף מַכְעִיסִים אוֹתְךָ, כֵּיצַד תּוּכַל הַמַּרְאָה שֶׁלְּךָ לְהַבְרִיק?

הֱיֵה סַבְלָנִי כְּשֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, כִּי הַשַּׁחַר יָבוֹא בְּעִקְבוֹתָיו.

הַמְּטַפֵּס עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר, צוֹחֵק לְכָל הַטְּרָגֶדְיוֹת, הָאֲמִתִּיּוֹת וְהַמְדֻמְיוֹת.

הַנֻּסְחָה שֶׁלִּי לִגְדֻלָּה בָּאָדָם הִיא אַהֲבַת הַגּוֹרָל, שֶׁלֹּא לִרְצוֹת שֶׁדָּבָר יִהְיֶה אַחֶרֶת, לֹא לְפָנִים, לֹא לְאָחוֹר, וְלֹא לְעוֹלְמֵי עַד.

הַסּוֹד לִקְצִירַת הַפְּרִי הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר וְהַהֲנָאָה הַגְּדוֹלָה מִכֹּל מִן הַחַיִּים הוּא לִחְיוֹת בְּאֹפֶן מֵעֵז וּמְסֻכָּן.

הַפַּחַד מַכְנִיעַ אֲנָשִׁים רַבִּים יוֹתֵר מִכָּל גּוֹרֵם אַחֵר בָּעוֹלָם.

עָצְמָתֵנוּ צוֹמַחַת מִתּוֹךְ חֻלְשָׁתֵנוּ.

הַדְּבָרִים אֵינָם מִשְׁתַּנִּים, אֲנַחְנוּ הַמִּשְׁתַּנִּים.

לְעוֹלָם אַל תַּבִּיט לְאָחוֹר, אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה מְתַכְנֵן לָלֶכֶת בְּאוֹתוֹ הַכִּוּוּן.

אָדָם טוֹעֶה כָּל עוֹד הוּא שׁוֹאֵף וּמִשְׁתַּדֵּל.

תְּחִלָּה הֵם מִתְעַלְּמִים מִמְּךָ, אַחַר כָּךְ הֵם צוֹחֲקִים עָלֶיךָ, לְאַחַר מִכֵּן הֵם נִלְחָמִים בְּךָ, וְאָז אַתָּה מְנַצֵּחַ.

אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בִּי לְלֹא רְשׁוּתִי.

אֵין עֵרֶךְ לַחֵרוּת אִם אֵינָהּ כּוֹלֶלֶת אֶת הַחֹפֶשׁ לִטְעוֹת.

אֲנִי לְעוֹלָם אֵינִי מַפְסִיד. אֲנִי אוֹ מְנַצֵּחַ אוֹ לוֹמֵד.

לְאַחַר שֶׁאָדָם מְטַפֵּס עַל גִּבְעָה גְּדוֹלָה, הוּא מְגַלֶּה רַק שֶׁיֵּשׁ עוֹד גְּבָעוֹת רַבּוֹת לְטַפֵּס עֲלֵיהֶן.

מְנַצֵּחַ הוּא חוֹלֵם שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ מְוַתֵּר.

אֲנָשִׁים אַמִּיצִים אֵינָם חוֹשְׁשִׁים לִסְלֹחַ, לְמַעַן הַשָּׁלוֹם.

מַאֲמָץ מִתְמַשֵּׁךְ, לֹא כֹּחַ וְלֹא שֵׂכֶל, הוּא הַמַּפְתֵּחַ לִפְתִיחַת הַיְּכֹלֶת הַגְּנוּזָה בָּנוּ.

אֵין דַּי בְּכָךְ שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶת מֵיטָבֵנוּ, לְעִתִּים עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁנִּדְרָשׁ.

יֵשׁ לְךָ אוֹיְבִים? מְצֻיָּן. מַשְׁמָע שֶׁעָמַדְתָּ עַל שֶׁלְּךָ לְמַעַן דָּבָר מָה, בְּשָׁלָב כָּלְשֶׁהוּ בְּחַיֶּיךָ.

קְשָׁיִים שֶׁהִתְגַּבַּרְתָּ עֲלֵיהֶם הֵם הִזְדַּמְּנוּיוֹת שֶׁזָּכִיתָ בָּהֶן.

עָדִיף לְהַדְלִיק נֵר קָטָן מֵאֲשֶׁר לְקַלֵּל אֶת הַחֹשֶׁךְ.

אַתָּה רוֹכֵשׁ כֹּחַ, אֹמֶץ וּבִטָּחוֹן בְּכָל חֲוָיָה שֶׁבָּהּ אַתָּה עוֹמֵד בֶּאֱמֶת וּמַבִּיט לַפַּחַד בַּפָּנִים.

אִשָּׁה הִיא כְּמוֹ שַׂקִּית תֵּה, לְעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ כַּמָּה הִיא חֲזָקָה עַד שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לְמַיִם רוֹתְחִים.

לֹא בַּכּוֹכָבִים טָמוּן גּוֹרָלֵנוּ, אֶלָּא בָּנוּ עַצְמֵנוּ.

נְתִיבָהּ שֶׁל אַהֲבַת אֱמֶת מֵעוֹלָם לֹא הָיָה חָלָק.

מִכְשׁוֹלִים אֵינָם יְכוֹלִים לִמְחֹץ אוֹתִי, כָּל מִכְשׁוֹל נִכְנָע לְהַחְלָטָה נְחוּשָׁה.

כַּוֵּן אֶת מַסְלוּלְךָ אֶל הַכּוֹכָבִים, וְתוּכַל לְנַוֵּט בְּכָל סְעָרָה.

לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁהֵם גָּנְבוּ אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁלִּי, אִכְפַּת לִי שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם רַעְיוֹן מִשֶּׁל עַצְמָם.

כְּלָל רִאשׁוֹן: לְעוֹלָם אַל תַּנִּיחַ לְעַצְמְךָ לְהִשָּׁבֵר עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם אוֹ עַל יְדֵי מְאֹרָעוֹת.

נִשְׁאַלְתִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כֵּיצַד יָכֹלְתִּי לְשַׁלֵּב חַיֵּי מִשְׁפָּחָה עִם קַרְיֶרָה מַדָּעִית, וּבְכֵן, זֶה לֹא הָיָה קַל.

עָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל הַבִּטָּחוֹן שֶׁלְּאַחַר הַיָּמִים הָרָעִים יָבוֹאוּ שׁוּב הַיָּמִים הַטּוֹבִים, וְשֶׁעֲבוֹדָתֵנוּ תִּמְצָא אֶת גְּמוּלָהּ.

לְעוֹלָם אֵין לְפַחֵד מִמַּה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר נָכוֹן וְיָשָׁר.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁנוֹת הֶעָמָל הַלָּלוּ, הָיִינוּ מְסוּרִים לַחֲלוּטִין לְמַטְרָתֵנוּ, וְחָיִינוּ בְּשַׁלְוָה גְּמוּרָה לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים.

עֲצוּמָה הִיא עָצְמָתוֹ שֶׁל סִלּוּף עֻבְדּוֹת מַתְמִיד, אַךְ הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הַמַּדָּע מַרְאָה שֶׁלְּמַזָּלֵנוּ כֹּחַ זֶה אֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים.

אֲנִי מוֹרֵד, מַשְׁמָע אָנוּ קַיָּמִים.

אֵין שֶׁמֶשׁ לְלֹא צֵל, וְהֶכְרֵחִי לְהַכִּיר אֶת הַלַּיְלָה.

אֵין גּוֹרָל שֶׁלֹּא נִתָּן לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּבוּז.

מָה הוּא אָדָם מוֹרֵד? אָדָם הָאוֹמֵר לֹא.

הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ הֵעָדֵר מִלְחָמָה, אֶלָּא מִדָּה טוֹבָה הַנּוֹבַעַת מֵעָצְמַת הַנֶּפֶשׁ.

כָּל הַדְּבָרִים הַנִּשְׂגָּבִים הֵם קָשִׁים כְּשֵׁם שֶׁהֵם נְדִירִים.

הַמַּאֲמָץ לְשַׁמֵּר אֶת הַקִּיּוּם הָעַצְמִי הוּא הַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן וְהַיָּחִיד שֶׁל הַמִּדָּה הַטּוֹבָה.

וְאַף עַל פִּי כֵן, נוֹעַ תָּנוּעַ.

הַטֶּבַע אֵינוֹ נִכְנָע וְאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, הוּא לְעוֹלָם אֵינוֹ מֵפֵר אֶת הַחֻקִּים שֶׁנִּקְבְּעוּ לוֹ, וְאֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בִּכְלָל בִּשְׁאֵלָה אִם סִבּוֹתָיו מֻבָנוֹת לִבְנֵי הָאָדָם.

הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְהָבִין אֶת הַשִּׁנּוּי הִיא לִצְלֹל לְתוֹכוֹ, לָנוּעַ יַחַד אִתּוֹ וּלְהִצְטָרֵף לָרִקּוּד.

דְּבָרִים קְטַנִּים מְנַחֲמִים אוֹתָנוּ, מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרִים קְטַנִּים מַכְאִיבִים לָנוּ.

אֵין זֶה הֶכְרֵחִי שֶׁאֶחְיֶה בְּאֹשֶׁר, אַךְ הֶכְרֵחִי שֶׁכָּל עוֹד אֲנִי חַי, אֶחְיֶה בְּכָבוֹד וּבְיוֹשְׁרָה.

לְהָעֵז פֵּרוּשׁוֹ לְאַבֵּד אֶת הָאֲחִיזָה לְרֶגַע, לֹא לְהָעֵז פֵּרוּשׁוֹ לְאַבֵּד אֶת עַצְמְךָ.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ.

הַחֵרוּת הִיא מָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים עִם מָה שֶׁנַּעֲשָׂה לָנוּ.

הַחַיִּים מַתְחִילִים בְּעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיֵּאוּשׁ.

הַכָּרַת עַצְמְךָ אֵינָהּ עֲרֻבָּה לָאֹשֶׁר, אֲבָל הִיא עוֹמֶדֶת לְצִדּוֹ וִיכוֹלָה לְהַעֲנִיק אֶת הָאֹמֶץ לְהֵאָבֵק עֲלָיו.

אָסוּר לָנוּ לִתְפֹּס אֶת עַצְמֵנוּ כְּתוֹצָר מֻגְמָר, אָנוּ תָּמִיד תַּהֲלִיךְ בִּתְנוּעָה.

הַחַיִּים מְקַבְּלִים מַשְׁמָעוּת רַק מִתּוֹךְ הַמַּאֲבָק לְהַגְשָׁמַת הַשְּׁאִיפוֹת שֶׁלָּנוּ.

בְּלִי סְלִיחָה, מְשֻׁעְבָּדִים אָנוּ לְתוֹצְאוֹת הֶעָבָר, וְלֹא נוּכַל לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְעוֹלָם.

נִתָּן לָשֵׂאת כָּל צַעַר וְכָל סֵבֶל אִם רַק מַכְנִיסִים אוֹתָם לְתוֹךְ סִפּוּר אוֹ מְסַפְּרִים עֲלֵיהֶם סִפּוּר.

הַיֵּאוּשׁ מַמִּית אֶת הַכֹּחַ הֶחִיּוּנִי שֶׁבָּאָדָם עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַמַּחֲלָה עוֹשָׂה זֹאת.

כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם מְעַצְּבִים אֶת מַסְלוּלָם לְפִי פְּנֵי הַקַּרְקַע, כָּךְ עָלֶיךָ לְעַצֵּב אֶת דַּרְכְּךָ בְּהֶתְאֵם לַנְּסִבּוֹת שֶׁמּוּלְךָ.

הַיּוֹם הוּא נִצָּחוֹן עַל עַצְמְךָ שֶׁל אֶתְמוֹל, מָחָר הוּא נִצְחוֹנְךָ עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

קַבֵּל אֶת כָּל הַדְּבָרִים בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהֵם.

לְעוֹלָם אַל תִּתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ.

שְׁמֹר עַל תּוֹדָעָה שְׁקֵטָה וּצְלוּלָה גַּם בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַקְּרָב הַסּוֹעֵר בְּיוֹתֵר.

כַּבֵּד אֶת הָאֵלִים, אַךְ לְעוֹלָם אַל תִּסְמֹךְ עַל עֶזְרָתָם.

לְהִתְפַּלְסֵף פֵּרוּשׁוֹ לִלְמֹד כֵּיצַד לָמוּת.

מִי שֶׁמְּפַחֵד מִסֵּבֶל, כְּבָר סוֹבֵל מִמַּה שֶּׁהוּא מְפַחֵד מִמֶּנּוּ.

נַצַּח אֶת עַצְמְךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הָעוֹלָם, וְשַׁנֵּה אֶת רְצוֹנוֹתֶיךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת סִדְרֵי הָעוֹלָם.

שׁוּם אָדָם לֹא הִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו אֶת חַיָּיו כָּל עוֹד הָיָה שָׁוֶה לְהַחְזִיק בָּהֶם.

מְאֻשָּׁר הוּא מִי שֶׁנְּסִבּוֹת חַיָּיו מַתְאִימוֹת לְמֶזֶג רוּחוֹ, אַךְ נַעֲלֶה יוֹתֵר הוּא מִי שֶׁמַּתְאִים אֶת מֶזֶג רוּחוֹ לְכָל נְסִבָּה.

מִתּוֹךְ הַפְּגִיעוּת שֶׁלְּךָ תִּצְמַח הָעָצְמָה שֶׁלְּךָ.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר תַּבִּיט לְאָחוֹר, שְׁנוֹת הַמַּאֲבָק יֵרָאוּ לְךָ כַּיָּפוֹת מִכֹּל.

כַּמָּה אֹמֶץ לֵב רוֹכֵשׁ אָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא בָּטוּחַ בְּכָךְ שֶׁהוּא נֶאֱהָב.

אַל תִּירָא מִן הַחַיִּים. הַאֲמֵן כִּי כְּדַאי לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים, וֶאֱמוּנָתְךָ תַּעֲזֹר לִיצוֹר אֶת הָעֻבְדָּה הַזּוֹ.

הַפֶּסִימִיזְם מוֹבִיל לְחֻלְשָׁה, הָאוֹפְּטִימִיזְם מוֹבִיל לְעָצְמָה.

קַבָּלַת מָה שֶׁכְּבָר קָרָה הִיא הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לְהִתְגַּבְּרוּת עַל תּוֹצְאוֹתָיו שֶׁל כָּל אָסוֹן.

שְׁמֹר עַל כֹּשֶׁר הַמַּאֲמָץ חַי בְּקִרְבְּךָ עַל יְדֵי תִּרְגּוּל קָטָן בְּכָל יוֹם, עֲשֵׂה דָּבָר מָה רַק מִפְּנֵי שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתוֹ.

הַפַּחַד הוּא הַמָּקוֹר הָעִקָּרִי לָאֱמוּנָה הַטְּפֵלָה, וְאֶחָד הַמְּקוֹרוֹת הָרָאשִׁיִּים לָאַכְזָרִיּוּת. כִּבּוּשׁ הַפַּחַד הוּא רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הַחָכְמָה.

סוֹד הָאֹשֶׁר הוּא לְהַיִשִׁיר מַבָּט אֶל הָעֻבְדָּה שֶׁהָעוֹלָם נוֹרָא, נוֹרָא, נוֹרָא.

אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה הִיא הַיְּכֹלֶת לְהִסְתַּגֵּל לְשִׁנּוּי.

קָשִׁים כְּכָל שֶׁיֵּרָאוּ הַחַיִּים, תָּמִיד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת וּלְהַצְלִיחַ בּוֹ.

הַצִּפִיּוֹת שֶׁלִּי הוֹפְחֲתוּ לְאֶפֶס כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת. כָּל מָה שֶׁקָּרָה מֵאָז הָיָה בְּחִינַת בּוֹנוּס.

הַחַיִּים הָיוּ טְרָגִיִּים אִלְמָלֵא הָיוּ מַצְחִיקִים.

תַּהֲלִיךְ הַלְּמִידָה הוּא מַסָּע שֶׁבּוֹ הַשְּׁגִיאָה הִיא תְּנַאי הֶכְרֵחִי לְגִלּוּי הַתּוֹצָאָה הַנְּכוֹנָה.

כַּאֲשֶׁר שָׁקַלְתִּי כַּמָּה מְגֻחָךְ יֵרָאֶה הַדָּבָר לְמִי שֶׁהֻרְגַּל לַדֵּעוֹת הַיְּשָׁנוֹת, כִּמְעַט שֶׁהִסְתַּרְתִּי אֶת עֲבוֹדָתִי לָעַד.

שָׁנִים רַבּוֹת שָׁקַדְתִּי בִּדְמָמָה עַל הַחִשּׁוּבִים, בְּטֶרֶם הֵעַזְתִּי לְהוֹצִיא אֶת מַחְשְׁבוֹתַי לָאוֹר.

הַמִּלְחָמָה הִיא אֲבִי הַכֹּל וּמַלְכּוֹ שֶׁל הַכֹּל.

הַכֹּל זוֹרֵם וְשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ נִשְׁאָר עוֹמֵד.

הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה מַעְלָה וְהַדֶּרֶךְ הַיּוֹרֶדֶת מַטָּה הֵן אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ.

הַמְּחַפְּשִׂים זָהָב חוֹפְרִים אֲדָמָה הַרְבֵּה וּמוֹצְאִים מְעַט.

כָּל עוֹד אֲנִי נוֹשֵׁם, אֲנִי מְקַוֶּה.

מַצְפּוּן שָׁקֵט שֶׁל כַּוָּנָה טוֹבָה הוּא הַנֶּחָמָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר.

נְקִיטַת צַעַד חָדָשׁ וְהַבָּעַת מִלָּה חֲדָשָׁה, זֶה הַדָּבָר שֶׁאֲנָשִׁים מְפַחֲדִים מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִכֹּל.

יֵשׁ רַק דָּבָר אֶחָד שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנִי יָרֵא, לֹא לִהְיוֹת רָאוּי לְיִסּוּרַי.

הַנַּח לַכֹּל לִקְרוֹת לְךָ, יֹפִי וְאֵימָה. פָּשׁוּט הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת, שׁוּם רֶגֶשׁ אֵינוֹ סוֹפִי.

אוּלַי כָּל מָה שֶׁמַּפְחִיד אוֹתָנוּ הוּא, בְּעָמְקוֹ הַפְּנִימִי בְּיוֹתֵר, דָּבָר חֲסַר אוֹנִים הַמְּבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתֵנוּ.

הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ מְפַתֶּה אוֹתוֹ, גְּדִילָתוֹ הִיא לִהְיוֹת מֻבָס בְּאֹפֶן עָמֹק עַל יְדֵי דְּבָרִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

מִדָּתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל אָדָם אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת בִּרְגָעִים שֶׁל נוֹחוּת וְשַׁלְוָה, אֶלָּא בְּעִתּוֹת שֶׁל אִתְגָּר וּמַחֲלֹקֶת.

אִם אֵינְךָ יָכוֹל לָעוּף רוּץ, אִם אֵינְךָ יָכוֹל לָרוּץ לֵךְ, אִם אֵינְךָ יָכוֹל לָלֶכֶת זְחַל, אֲבָל בְּכָל מִקְרֶה הַמְשֵׁךְ לָנוּעַ קָדִימָה.

עָלֵינוּ לְקַבֵּל אַכְזָבָה סוֹפִית, אַךְ לְעוֹלָם לֹא לְאַבֵּד תִּקְוָה אֵינְסוֹפִית.

הַנַּח לִי לֹא לְהִתְפַּלֵּל לְמִקְלָט מִפְּנֵי סַכָּנוֹת, אֶלָּא לִהְיוֹת חֲסַר פַּחַד בַּעֲמִידָה מוּלָן.

אִם תִּבְכֶּה מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נֶעֶלְמָה מֵחַיֶּיךָ, דִּמְעוֹתֶיךָ יִמְנְעוּ מִמְּךָ לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים.

לִהְיוֹת פָּגִיעַ פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת חַי. כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ בּוֹנֶה חוֹמוֹת הֲגָנָה, שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּךָ בֶּאֱמֶת.

לְלֹא בּוֹץ, אֵין פֶּרַח לוֹטוּס. לְלֹא סֵבֶל, אֵין דֶּרֶךְ לִצְמֹחַ וּלְהַגִּיעַ לַהֲבָנָה וְחֶמְלָה.

מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה חַי, הַכֹּל אֶפְשָׁרִי.

הַתִּקְוָה חֲשׁוּבָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ אֶת הָרֶגַע הַהֹוֶה לְקַל יוֹתֵר לִנְשִׂיאָה.

מֶרֶץ וְהַתְמָדָה כּוֹבְשִׁים אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַבְלָנוּת, יָכוֹל לְהַשִּׂיג כָּל מָה שֶׁיִּרְצֶה.

מֵעֵבֶר לִנְקֻדָּה מְסֻיֶּמֶת אֵין עוֹד דֶּרֶךְ חֲזָרָה. אֶל הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת בְּדִיּוּק יֵשׁ לְהַגִּיעַ.

אַל תִּתְיָאֵשׁ, אֲפִלּוּ לֹא מִכָּךְ שֶׁאֵינְךָ מִתְיָאֵשׁ.

כֻּלָּנוּ שְׁרוּיִים בַּבִּיב, אֲבָל חֶלְקֵנוּ מַבִּיטִים בַּכּוֹכָבִים.

הָאֱמֶת אֵינָהּ מִשְׁתַּנָּה רַק מִפְּנֵי שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים מַאֲמִינִים בָּהּ אוֹ כּוֹפְרִים בָּהּ.

שִׁמְרוּ עַל צְלִילוּת הַדַּעַת בְּלֵב הַמְּהוּמָה, שֶׁכֵּן הַהַרְמוֹנְיָה נוֹלֶדֶת מִתּוֹךְ מִשְׁמַעַת עַצְמִית.

אֹמֶץ לִבָּהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ גָּדוֹל מִכָּל כֹּחַ שֶׁמַּפְגִּין הֶהָמוֹן.

סִפְרִי יָכוֹל לְהַמְתִּין מֵאָה שָׁנִים לְקוֹרֵא, כְּפִי שֶׁאֱלֹהִים הִמְתִּין שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה לְאָדָם שֶׁיַּבִּיט בִּיצִירָתוֹ.

אִם יֵשׁ דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לִקְשֹׁר אֶת הָאָדָם אֶל הַשָּׁמַיִם וּלְרוֹמֵם אוֹתוֹ מֵעַל לִמְצוּקוֹת הָאָרֶץ, הֲרֵי זוֹ חָכְמַת הַכּוֹכָבִים.

סָבַלְתִּי תְּבוּסָה אֲרֻכָּה וּמָרָה לִפְנֵי שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁמַּסְלוּלֵי הַכּוֹכָבִים אֵינָם מַעְגָּלִים אֶלָּא אֱלִיפְּסוֹת.

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם.

מָה אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה יַחְקְקוּ אֶת לִבִּי.

חֲבִיבִין יִסּוּרִין.

וּמַה בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל, וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת.

אִם הֶעֱמַדְתָּ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתְךָ, הַעֲמֵד תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתְךָ.

עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאַת הַחֻרְבָּן, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאַת הַנֶּחָמָה מִתְקַיֶּמֶת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף לְלַמְּדוֹ לָשׁוּט בַּמַּיִם, שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה.

פְּשֹׁט נְבֵלָה בַּשּׁוּק וְטֹל שָׂכָר, וְאַל תֹּאמַר: כֹּהֵן אֲנִי וְאָדָם גָּדוֹל אֲנִי וּגְנַאי לִי הַדָּבָר.

הַטֶּבַע הַחָמְרִי כָּבֵד הוּא, וְעַל כֵּן יִמָּשֵׁךְ הָאָדָם אֶל הַמְּנוּחָה תָּמִיד, וְצָרִיךְ הִתְגַּבְּרוּת גְּדוֹלָה כְּדֵי לְהַגְבִּיר עָלָיו אֶת הַזְּרִיזוּת.

אִם יִהְיֶה הָאָדָם לְבֶן חַיִל וִינַצַּח אֶת הַמִּלְחָמָה מִכָּל הַצְּדָדִים, הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר יִזְכֶּה לִדְבֵקוּת בּוֹרְאוֹ.

כָּל זְמַן שֶׁהַטּוֹב מִתְעַלֵּם, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּיֶתֶר עֹז וּבְיֶתֶר תֹּקֶף.

שְׁנֵי חֲלָקִים לַזְּרִיזוּת: אֶחָד קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל בַּמַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה וְלֹא יַחְמִיץ, וְהַשֵּׁנִי אַחַר שֶׁהִתְחִיל בּוֹ, שֶׁיִּגְמֹר אוֹתוֹ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִתְרַשֵּׁל.

כִּי יֵשׁ יִרְאָה שֶׁהִיא כְּסִילוּת, וְהִיא שֶׁהָאָדָם מִתְיָרֵא מִמַּה שֶּׁאֵין רָאוּי לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, וּבוֹדֶה מִלִּבּוֹ סַכָּנוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרָאוּ.

לְכָל אָדָם נִתְּנוּ כֹּחוֹת וּנְסִבּוֹת מְיֻחָדוֹת לוֹ, שֶׁאֵינָן אֶלָּא הַכֵּלִים הַמְדֻיָּקִים הַדְּרוּשִׁים לוֹ כְּדֵי לְהַגְשִׁים אֶת תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם.

כְּמוֹ שֶׁיִּתְרוֹן הָאוֹר נִכָּר מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, כָּךְ יִתְרוֹן הַטּוֹב אֵינוֹ נִכָּר אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲבָקוֹ עִם הָרָע.

כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרָע, הִנֵּה הֵם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם, הָעֹנִי מִצַּד אֶחָד וְהָעֹשֶׁר מִצַּד אֶחָד, הַשַּׁלְוָה מִצַּד אֶחָד וְהַיִּסּוּרִים מִצַּד אֶחָד.

כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה מְאִירָה, אֲפִלּוּ שָׁמַיִם עוֹטֵי עֲרָפֶל מוֹרִידִים אוֹר נָעִים.

הָאָדָם הַיָּשָׁר צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּחַיָּיו, כְּלוֹמַר שֶׁיַּאֲמִין בַּנְּטִיּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁל לִבּוֹ וּבְעֹצֶם חַיָּיו, שֶׁהֵם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה.

הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ בָּאָה לְהַחֲלִישׁ אֶת הָאָדָם וּלְדַכֵּא אֶת רוּחוֹ, אֶלָּא לְרוֹמֵם אֶת רְצוֹנוֹ וּלְהַחֲזִיר לוֹ אֶת עָצְמָתוֹ הַמְּקוֹרִית.

אֵין לְךָ דָּבָר מֵיטִיב לָאָדָם כְּמוֹ הַבִּטָּחוֹן בְּכוֹחוֹתָיו הַטּוֹבִים, שֶׁנִּטְעוּ בְּקִרְבּוֹ מֵאֵת הַבּוֹרֵא.

הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ בָּאָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ וַחֲלִישׁוּת, כִּי אִם מִתּוֹךְ עֹז וְגִבּוּרַת רוּחַ.

כָּל זְמַן שֶׁחָסֵר לָאָדָם אֵיזֶה כֹּחַ מִכֹּחוֹת הַגּוּף, עֲדַיִן כֹּחַ הַנֶּפֶשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּלּוֹת בִּמְלוֹאוֹ.

כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִקְפֹּץ לְמַעְלָה צָרִיךְ לִכְפּוֹף עַצְמוֹ מְעַט לְמַטָּה, וְכֵן הוּא כָּל יְרִידָה שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה.

אֵין הַיֵּצֶר הָרָע מִתְכַּוֵּן בַּעֲבֵרָה אֶלָּא לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת, כִּי הָעַצְבוּת הִיא מְאַבֶּדֶת אֶת הַכֹּל וּמוֹנַעַת כָּל עֲבוֹדָה.

הָאָדָם נִקְרָא מְהַלֵּךְ וְלֹא עוֹמֵד, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת תָּמִיד מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, וְאִם אֵינוֹ עוֹלֶה הֲרֵי הוּא יוֹרֵד.

הַשִּׁכְחָה מוֹבִילָה לַגָּלוּת, וּבַזְּכִירָה סוֹד הַגְּאֻלָּה.

אַל יֹאמַר אָדָם בְּלִבּוֹ אֵינִי כְּדַאי וְאֵין בִּי תּוֹעֶלֶת, כִּי חָבִיב הוּא הָאָדָם וְנִשְׁמָתוֹ חֵלֶק מִמָּרוֹם, וּבִשְׁבִילוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם.

כְּשֶׁהָאָב מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן לָלֶכֶת, הוּא מַרְחִיק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְאַמֵּץ הַבֵּן לָלֶכֶת אֵלָיו, וְכֵיוָן שֶׁהַבֵּן קָרֵב אֵלָיו הוּא מִתְרַחֵק יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד לָלֶכֶת הֵיטֵב.

מְצוּקַת הַיְּהוּדִים, הִיא הַכֹּחַ הַמֵּנִיעַ. מִי יָעֵז לְהַכְחִישׁ כִּי כֹּחַ זֶה קַיָּם? זֶהוּ כֹּחַ הַקִּיטוֹר שֶׁאָנוּ זְקוּקִים לוֹ.

אַף עַם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִגָּאֵל עַל יְדֵי חֶסֶד שֶׁל אֲחֵרִים, עַם חַיָּב לִגְאֹל אֶת עַצְמוֹ בְּכוֹחוֹתָיו שֶׁלּוֹ.

אֵין עָתִיד נִבְנֶה מִתּוֹךְ כַּעַס עַל הֶעָבָר, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשְׁקָעָה שְׁקֵטָה בַּיְּסוֹדוֹת שֶׁל הַמָּחָר.

וְאִם לֹא תִרְצוּ, כָּל מַה שֶּׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם אַגָּדָה הוּא, וְאַגָּדָה יִשָּׁאֵר.

מִי שֶׁרוֹצֶה לִיצוֹר דָּבָר חָדָשׁ, חַיָּב לִהְיוֹת מוּכָן לְכָךְ שֶׁתְּחִלָּה יִלְעֲגוּ לוֹ.

עַם יָכוֹל לָקוּם לִתְחִיָּה רַק אִם הוּא מַאֲמִין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת.

אָנוּ עַם, עַם אֶחָד. הָאוֹיֵב הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לְעַם אֶחָד בְּעַל כָּרְחֵנוּ.

אָדָם, אַל תִּתְיָאֵשׁ!

לֹא חָשׁוּב מָה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִים, חָשׁוּב מָה יַעֲשׂוּ הַיְּהוּדִים.

הַתְּנַאי הָרִאשׁוֹן לְהַצְלָחָה הוּא לִרְאוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת כְּמוֹ שֶׁהִיא, בְּלִי אַשְׁלָיוֹת וּבְלִי פַּחַד.

הַשָּׁלוֹם הוּא הַמַּטָּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל מְדִינָתֵנוּ, אַךְ שָׁלוֹם אֵינוֹ נִבְנֶה עַל חֻלְשָׁה וּכְנִיעָה.

אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִתְיָאֵשׁ מִשּׁוּם דָּבָר, כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ וְהוּא נֶאֱמָן לְדַרְכּוֹ.

הָאֱמֶת הִיא כְּלִי הַנֶּשֶׁק הֶעָצְמָתִי בְּיוֹתֵר, אֵין לְפַחֵד מִמֶּנָּהּ וְאֵין לְיַפּוֹת אוֹתָהּ, גַּם כַּאֲשֶׁר הִיא מָרָה וְקָשָׁה.

אֵין מַשָּׂא כָּבֵד יוֹתֵר מִן הַחֵרוּת, וְאֵין מְשִׂימָה קָשָׁה יוֹתֵר מִן הָאַחְרָיוּת.

קְשָׁיִים לֹא נוֹעֲדוּ כְּדֵי שֶׁנִּסּוֹג מִפְּנֵיהֶם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁנְּאַמֵּץ אֶת כֹּחוֹתֵינוּ וְנִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם.

הַכֹּחַ הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאָדָם אֵינוֹ בִּזְרוֹעוֹ, אֶלָּא בְּרוּחוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ.

כָּל דָּבָר הַנִּרְאֶה כְּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי מִבְּחִינָה מַעֲשִׂית נַעֲשֶׂה אֶפְשָׁרִי כַּאֲשֶׁר נְכוֹנוּת הַהַקְרָבָה וְהָרָצוֹן חֲזָקִים דַּיָּם.

רוּחוֹת גְּדוֹלוֹת נִתְקְלוּ תָּמִיד בְּהִתְנַגְּדוּת אַלִּימָה מִצַּד מוֹחוֹת בֵּינוֹנִיִּים.

אֵין לִרְדֹּף אַחַר מַטָּרוֹת שֶׁקַּל לְהַשִּׂיגָן. עָלֶיךָ לְפַתֵּחַ חוּשׁ לְמָה שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לְהַשִּׂיג רַק בִּמְחִיר מַאֲמָצֶיךָ הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

בַּתְּחִלָּה נִדְרַשְׁתִּי לְהַפְעִיל מִשְׁמַעַת כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹתַי, אַךְ בְּהַדְרָגָה הָרָצוֹן וְהַמִּשְׁמַעַת הָיוּ לְאֶחָד.

אֱמוּנָתִי אֵיתָנָה בְּחֹק הַגְּמוּל וְהַפִּצּוּי. הַגְּמוּל הָאֲמִתִּי תָּמִיד תּוֹאֵם אֶת מִדַּת הֶעָמָל וְהַהַקְרָבָה שֶׁהֻשְׁקְעוּ.

לְנַצֵּחַ בְּאֶמְצָעוּת שְׁלִיטָה עַצְמִית וּמִשְׁמַעַת הוּא הַנִּצָּחוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְהַשִּׂיג עַל עַצְמוֹ.

אֶנֶרְגְּיָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִוָּצֵר מֵאַיִן אוֹ לְהֵעָלֵם, הִיא יְכוֹלָה רַק לְשַׁנּוֹת צוּרָה, וְעִקָּרוֹן נִצְחִי זֶה נָכוֹן גַּם לַמַּאֲמָץ הָאֱנוֹשִׁי.

עַל כָּל אָדָם לְהַצִּיב מַטָּרָה שֶׁלְּמַעֲנָהּ יִשְׁאַף בְּכָל מְאוֹדוֹ, אַךְ עַל הַמַּטָּרָה הַזֹּאת לִהְיוֹת נְטוּלַת אִנְטֶרֶס אִישִׁי כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיק אוֹתוֹ בְּעֵת צָרָה.

כָּל מָה שֶׁהָיָה גָּדוֹל בֶּעָבָר זָכָה לְלַעַג, גֻּנָּה וְדֻכָּא, רַק כְּדֵי לָצֵאת מִתּוֹךְ הַמַּאֲבָק בְּעָצְמָה רַבָּה יוֹתֵר.

כְּשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁמַּצָּב מְסֻיָּם אוֹ אָדָם כָּלְשֶׁהוּ הוֹרְסִים אֶת חַיֶּיךָ, זֶה אַתָּה שֶׁהוֹרֵס אֶת חַיֶּיךָ. לְהַרְגִּישׁ קָרְבָּן זוֹ דֶּרֶךְ הַרְסָנִית לַחֲלוּטִין לַעֲבֹר בָּהּ אֶת הַחַיִּים.

אֲנִי סָבוּר שֶׁעַל הָאָדָם לְהַכִּיר בַּמְּצִיאוּת גַּם כַּאֲשֶׁר אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו, וּבִמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו.

הַחַיִּים דּוֹמִים בְּחֶלְקָם לְמִשְׂחַק קְלָפִים, שֶׁבּוֹ עָלֶיךָ לִלְמֹד לִפְרֹשׁ לִפְעָמִים גַּם כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַחְזִיק בְּיָד שֶׁאַתָּה מְאֹד אוֹהֵב.

עָלֵינוּ לְקַבֵּל כִּי לְמִידָה הִיא תַּהֲלִיךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ כָּל הַחַיִּים, שֶׁמַּטָּרָתוֹ לְהַדְבִּיק אֶת הַשִּׁנּוּי.

הַבֵּט בִּתְנוּדוֹת הַשּׁוּק כִּבְיָדִיד וְלֹא כִּבְאוֹיֵב, הָפֵק רֶוַח מִן הַסִּכְלוּת בִּמְקוֹם לִטּוֹל בָּהּ חֵלֶק.

קְנֵה רַק מַשֶּׁהוּ שֶׁתִּהְיֶה מְאֻשָּׁר לַחֲלוּטִין לְהַחְזִיק בּוֹ גַּם אִם הַשּׁוּק יִסָּגֵר לְעֶשֶׂר שָׁנִים.

אֵינֶנִּי אֲסִיר שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה. אֵין עָלַי לְחַפֵּשׂ בָּהּ אֶת מַשְׁמָעוּת גּוֹרָלִי.

בָּעוֹלָם שֶׁבּוֹ אֲנִי צוֹעֵד, אֲנִי בּוֹרֵא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ לְלֹא הֶרֶף.

הַשִּׁעְבּוּד מַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו זַרְעֵי רִקָּבוֹן, שֶׁעָלֵינוּ לְזַהוֹת בְּאֹפֶן מְדֻיָּק וְלַעֲקֹר לֹא רַק מֵאַדְמָתֵנוּ, אֶלָּא גַּם מִתּוֹךְ תּוֹדַעְתֵּנוּ.

כַּאֲשֶׁר אָדָם אוֹמֵר הֵן, גַּם רוּחַ גּוֹרָלוֹ עוֹנָה הֵן.

הַשֶּׁמֶשׁ תָּאִיר עַל הָעוֹמְדִים לִפְנֵי שֶׁתָּאִיר עַל הַכּוֹרְעִים תַּחְתֵּיהֶם.

הַחֵרוּת עוֹלָה בְּיֹקֶר, וְעַל כֵּן יֵשׁ לְהַשְׁלִים עִם חַיִּים בִּלְעָדֶיהָ אוֹ לְהַחְלִיט לִקְנוֹת אוֹתָהּ בִּמְחִירָהּ הַמָּלֵא.

אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִתְלוֹנֵן עַל הַקְּשָׁיִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, כַּאֲשֶׁר הַיַּעַד שֶׁלְּפָנָיו הוּא גָּדוֹל וְנִשְׂגָּב.

נִעֲלוּ אֶת סִפְרִיּוֹתֵיכֶם אִם תִּרְצוּ, אַךְ אֵין שׁוּם שַׁעַר, שׁוּם מַנְעוּל וְשׁוּם בְּרִיחַ שֶׁתּוּכְלוּ לְהַנִּיחַ עַל חֵרוּת מַחְשַׁבְתִּי.

סַדֵּר כְּהֲלָכָה אֶת כָּל הַחֲלָקִים הַנִּקְרִים בְּדַרְכְּךָ.

הַחֲשִׁיבָה הִיא הַלְּחִימָה שֶׁלִּי.

אַתָּה עָשׂוּי לִפְגּוֹשׁ תְּבוּסוֹת רַבּוֹת, אַךְ אָסוּר לְךָ לִהְיוֹת מֻבָס.

אִם אֵינְךָ אוֹהֵב דָּבָר מָה, שַׁנֵּה אוֹתוֹ. אִם אֵינְךָ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ, שַׁנֵּה אֶת גִּישָׁתְךָ.

הָאֹמֶץ הוּא הַחָשׁוּב בְּכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כִּי לְלֹא אֹמֶץ לֹא תּוּכַל לִנְהֹג בְּשׁוּם מִדָּה אַחֶרֶת בְּאֹפֶן עִקְבִי.

הַהַתְחָלָה הִיא תָּמִיד הַיּוֹם.

הָעֲיֵפוּת הַיְּחִידָה שֶׁהָיְתָה בִּי, הָיְתָה הָעֲיֵפוּת מִלְּהִכָּנַע.

לְעוֹלָם אָסוּר לְךָ לְפַחֵד מִמַּה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר נָכוֹן.

יָדַעְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ חַיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, וְגָמַרְתִּי בְּדַעְתִּי שֶׁלֹּא לָזוּז.

לָמַדְתִּי עִם הַשָּׁנִים שֶׁכַּאֲשֶׁר מְקַבְּלִים הַחְלָטָה בְּרוּרָה, הַפַּחַד מִתְמַעֵט. הַיְּדִיעָה מָה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת מְבַטֶּלֶת אֶת הַחֲרָדָה.

עֲמֹד עַל עֶקְרוֹנוֹתֶיךָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמָּעֵד בְּכָל מִכְשׁוֹל. עֵץ הָאַלּוֹן הֶחָסוֹן שֶׁל הַיּוֹם הוּא רַק בַּלּוּט מֵהָאֶתְמוֹל שֶׁהֶחֱזִיק מַעֲמָד בָּאֲדָמָה.

הַשְּׁתִיקָה שֶׁלָּךְ לֹא תָּגֵן עָלַיִךְ.

הַדְּאָגָה לְעַצְמִי אֵינָהּ פִּנּוּק, הִיא שִׁמּוּר עַצְמִי, וְזֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁל קְרָב.

כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְעִזָּה לִהְיוֹת חֲזָקָה, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחִי לְמַעַן הֶחָזוֹן שֶׁלִּי, נַעֲשֶׂה פָּחוֹת וּפָחוֹת חָשׁוּב אִם אֲנִי מְפַחֶדֶת.

אִלּוּ לֹא הִגְדַּרְתִּי אֶת עַצְמִי עֲבוּר עַצְמִי, הָיִיתִי נִדְחֶסֶת לְתוֹךְ הַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁל אֲחֵרִים וְנֶאֱכֶלֶת חַיָּה.

הַכְּאֵב הוּא דָּבָר חָשׁוּב, הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ אָנוּ מִתְחַמְּקִים מִמֶּנּוּ, נִכְנָעִים לוֹ, מִתְמוֹדְדִים אִתּוֹ אוֹ מִתְעַלִּים מֵעָלָיו.

אֲנִי צוֹעֵד לְאַט, אֲבָל לְעוֹלָם אֵינֶנִּי צוֹעֵד לְאָחוֹר.

בַּיִת הַמְפֻלָּג בְּתוֹךְ עַצְמוֹ לֹא יוּכַל לַעֲמֹד.

וַדֵּא שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת רַגְלֶיךָ בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן, וְאָז עֲמֹד אֵיתָן.

דַּאֲגָתִי הָעִקָּרִית אֵינָהּ הַאִם נִכְשַׁלְתָּ, אֶלָּא הַאִם אַתָּה מַשְׁלִים עִם כִּשְׁלוֹנְךָ.

לֹא הַמְּבַקֵּר הוּא שֶׁקּוֹבֵעַ, לֹא הָאִישׁ הַמַּצְבִּיעַ עַל מְעִידַת הֶחָזָק, אוֹ עַל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עוֹשֵׂה הַמַּעֲשֶׂה יָכוֹל הָיָה לְהֵיטִיב עֲשׂוֹת. הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָאִישׁ שֶׁנִּמְצָא בֶּאֱמֶת בְּתוֹךְ הַזִּירָה, שֶׁפָּנָיו מֻכְתָּמוֹת בְּאָבָק, בְּזֵעָה וּבְדָם.

עֲשֵׂה מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל, עִם מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אַתָּה נִמְצָא.

הַאֲמֵן שֶׁאַתָּה יָכוֹל, וּכְבָר עָבַרְתָּ חֲצִי הַדֶּרֶךְ.

אֹמֶץ לֵב אֵינוֹ הַכֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ, הוּא לְהַמְשִׁיךְ כַּאֲשֶׁר כְּבָר אֵין לְךָ כֹּחַ.

אֵיזוֹ מִיתָה הִיא הַטּוֹבָה מִכֻּלָּן? זוֹ שֶׁאֵינָהּ צְפוּיָה.

קַל יוֹתֵר לִמְצֹא אֲנָשִׁים הַמּוּכָנִים לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם, מֵאֲשֶׁר כָּאֵלֶּה הַמּוּכָנִים לָשֵׂאת כְּאֵב בְּסַבְלָנוּת.

אִם אֵין לְךָ בִּטָּחוֹן בְּעַצְמְךָ, הֻבַסְתָּ פַּעֲמַיִם בִּמְרוֹץ הַחַיִּים. עִם בִּטָּחוֹן עַצְמִי, נִצַּחְתָּ עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְחַלְתָּ.

קוּמוּ, עַם אַדִּיר, הַשִּׂיגוּ כָּל מָה שֶׁתַּחְפְּצוּ.

הַמִּקְרֶה מֵעוֹלָם לֹא מִלֵּא אֶת תִּקְוָתוֹ שֶׁל עַם סוֹבֵל.

אֲנָשִׁים הַפּוֹעֲלִים בִּרְצִינוּת אֲמִתִּית אֵינָם יְרֵאִים מִפְּנֵי הַתּוֹצָאוֹת.

הֱיֵה נָכוֹן לִהְיוֹת מַתְחִיל בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ.

בֶּאֱמֶת, דַּוְקָא בַּחֹשֶׁךְ מוֹצֵא הָאָדָם אֶת הָאוֹר, וּבִשְׁעַת הַצַּעַר הָאוֹר קָרוֹב אֵלֵינוּ יוֹתֵר מִכֹּל.

אַל יְבַהֶלְךָ דָּבָר, אַל יַפְחִידְךָ דָּבָר. הַכֹּל חוֹלֵף, הָאֱלֹהִים אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה. הַסַּבְלָנוּת מַשִּׂיגָה הַכֹּל.

הָאֱמֶת עֲשׂוּיָה לִסְבּוֹל, אַךְ לְעוֹלָם אֵינָהּ כָּלָה.

הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אֶלָּא לַיְלָה אֶחָד שֶׁל לִינָה בְּפֻנְדָּק עָלוּב.

חֲשִׁיבוּת עֶלְיוֹנָה יֵשׁ לְהַחְלָטָה נְחוּשָׁה וּבְרוּרָה, לְלֹא הִסּוּס, שֶׁלֹּא לַעֲצֹר בַּדֶּרֶךְ עַד שֶׁתַּגִּיעוּ אֶל הַמַּעְיָן.

קוּמוּ, הִתְעוֹרְרוּ, וְאַל תַּעַצְרוּ עַד שֶׁהַמַּטָּרָה תֻּשַּׂג.

כָּל הָעָצְמָה נִמְצֵאת כְּבָר בְּתוֹכְכֶם, אַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת הַכֹּל. הַאֲמִינוּ בְּכָךְ, וְאַל תַּאֲמִינוּ שֶׁאַתֶּם חַלָּשִׁים.

הַחֵטְא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא לַחְשֹׁב שֶׁאַתָּה חַלָּשׁ.

הַנּוֹחוּת אֵינָהּ מִבְחָן לָאֱמֶת, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָאֱמֶת רְחוֹקָה מִלִּהְיוֹת נוֹחָה.

טֹהַר, סַבְלָנוּת וְהַתְמָדָה הֵם שְׁלוֹשָׁה תְּנָאִים הֶכְרֵחִיִּים לְהַצְלָחָה, וּמֵעַל לַכֹּל, אַהֲבָה.

אִישׁ אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְלֹא מַאֲמָץ. שְׁלִיטָה בַּתּוֹדָעָה אֵינָהּ זְכוּת מִלֵּדָה, הַמַּצְלִיחִים חַיָּבִים אֶת חֵרוּתָם לְהַתְמָדָה עִקְבִית.

הַנַּח לְמָה שֶׁבָּא לָבוֹא, וּלְמָה שֶׁהוֹלֵךְ לָלֶכֶת. גַּלֵּה מָה נִשְׁאָר תָּמִיד.

מוּטָב בְּהַרְבֵּה לִתְפֹּס אֶת הַיְּקוּם כְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, מֵאֲשֶׁר לְהַתְמִיד בְּאַשְׁלָיָה, מְנַחֶמֶת וּמַרְגִיעָה כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה.

בַּעֲלָטָה שֶׁלָּנוּ, בְּכָל הַמֶּרְחָב הֶעָצוּם הַזֶּה, אֵין שׁוּם רֶמֶז שֶׁעֶזְרָה תַּגִּיעַ מִמָּקוֹם אַחֵר כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מֵעַצְמֵנוּ.

וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי, יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָמַל עָלָי.

אם מישהו מנסה להוריד אותך, הוא כבר נמצא מתחתיך.

עדיף להיות לוחם בגן מאשר גנן בשדה קרב.

מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי, וְנָכְרִי לִבְנֵי עַמִּי.

ה׳ נָתַן וַה׳ לָקָח, יְהִי שֵׁם ה׳ מְבֹרָךְ.

העולם נע לאט, ואמיתות חדשות קשות לראייה.

העבודה דרשה סבלנות והתמדה בלתי פוסקת, אבל השיפורים הגיעו, גם אם באיטיות.

אל תחשבו שדבר בלתי אפשרי לאדם רק משום שקשה לכם. אם דבר אפשרי ושייך לאדם, דעו שגם אתם יכולים להשיגו.

אל תטרידו את עצמכם בציור חייכם כולם. אל תאספו במחשבתכם את כל הצרות שבאו ושעוד יבואו, אלא שאלו על כל קושי בהווה: מה בזה בלתי נסבל וגדול מכוחי?

לפעמים אפילו לחיות זה מעשה של אומץ.

אין אומלל יותר מאדם שלא נקלע מעולם לצרה.

ההצלחה שלי כאיש מדע נקבעה, עד כמה שאני יכול לשפוט, על ידי תכונות נפש מורכבות ומגוונות. החשובות שבהן היו אהבת המדע, סבלנות בלתי מוגבלת בהרהור ממושך בכל נושא, שקדנות בתצפית ובאיסוף עובדות, וחלק הוגן של המצאה ושל שכל ישר.

רוב האנשים אינם רצים מספיק רחוק על הנשימה הראשונה שלהם כדי לגלות שיש להם נשימה שנייה.

מתוקים שימושיה של המצוקה.

רק מה שאינו מפסיק לכאוב נשאר בזיכרון.

הדרך היחידה להילחם בדבר היא הגינות פשוטה. ומהי הגינות פשוטה? אני לא יודע מה היא עבור אחרים, אבל עבורי היא לעשות את עבודתי.

אומץ הוא התנגדות לפחד, שליטה בפחד, לא היעדר פחד.

העולם שובר את כולם, ואחר כך רבים נעשים חזקים דווקא במקומות השבורים.

אמנות החיים דומה יותר לאמנות ההיאבקות מאשר לאמנות הריקוד, משום שעליה לעמוד מוכנה ויציבה מול התקפות פתאומיות ובלתי צפויות.

כשהנסיבות אילצו אותך להתערער, חזור מהר אל עצמך, ואל תישאר מחוץ לקצב זמן רב יותר ממה שהאילוץ נמשך. כך תשלוט בהרמוניה טוב יותר, כשתשוב אליה שוב ושוב.

כמה מגוחך וזר הוא מי שמופתע מכל דבר שקורה בחיים.

מחלה היא מכשול לגוף, אבל לא לרצון, אלא אם הוא עצמו רוצה בכך. צליעה היא מכשול לרגל, אבל לא לרצון.

נחישות: החלט לעשות את מה שעליך לעשות, ובצע בלי לסטות את מה שהחלטת.

בגיל חמש עשרה נתתי את לבי ללימוד. בגיל שלושים עמדתי איתן. בגיל ארבעים לא היו לי עוד ספקות. בגיל חמישים ידעתי את גזרות השמיים.

אין אדם זקן כל כך שאינו חושב שיחיה עוד שנה.

אין תקלות אומללות כל כך שהנבונים לא יפיקו מהן תועלת כלשהי, ואין מקרים מוצלחים כל כך שחסרי התבונה לא יוכלו להפוך אותם לרעתם.

את המזל יש לנהל כמו את הבריאות: ליהנות ממנו כשהוא טוב, להתאזר בסבלנות כשהוא רע, ולעולם לא לפנות לתרופות קיצוניות אלא בשעת צורך קיצוני.

המידה הטובה דומה לבשמים יקרים, שריחם נודף ביותר כשהם נשרפים או נכתשים, כי השגשוג מיטיב לחשוף את המידות הרעות, והשעה הקשה מיטיבה לחשוף את המידות הטובות.

עלינו להקפיד להוציא מכל חוויה רק את החכמה שיש בה, ולעצור שם, פן נהיה כמו החתולה שהתיישבה על מכסה כיריים לוהט. היא לעולם לא תתיישב שוב על מכסה כיריים לוהט, וזה טוב, אבל היא גם לא תתיישב עוד לעולם על מכסה קר.

את ההצלחה יש למדוד לא כל כך לפי המעמד שאדם הגיע אליו בחיים, אלא לפי המכשולים שהתגבר עליהם בדרכו להצליח.

אף שהעולם מלא סבל, הוא מלא גם בהתגברות עליו.

אני אוהב את האדם שיודע לחייך בעת צרה, לאסוף כוח מתוך מצוקה, ולהתמלא אומץ מתוך התבוננות.

התרופה לעוולות היא השכחה.

המזל עשוי זכוכית: דווקא כשהוא נוצץ, הוא נשבר.

הביקורת היא המס שאדם משלם לציבור על היותו בולט.

אני באמת מאמין שהמזל הרע מועיל לבני האדם יותר מהמזל הטוב. כי המזל הטוב, כשהוא לובש מראה של אושר ונדמה שהוא מלטף יותר מכול, תמיד משקר; המזל הרע תמיד דובר אמת, כי בהשתנותו הוא חושף את הפכפכותו. האחד מטעה, והשני מלמד.

אם אין מאבק, אין התקדמות. אלה המתיימרים לתמוך בחירות ובכל זאת מזלזלים במחאה, הם אנשים שרוצים יבול בלי לחרוש את האדמה.

אי אפשר למשוך מהעתיד. אי אפשר להיכנס לחוב! אפשר רק לבזבז את הרגע החולף.

אפשר לפתוח דף חדש בכל שעה, אם רק רוצים.

גם אם ייכשל שוב ושוב בהשגת מטרתו, כוח האופי שירכוש יהיה המדד להצלחתו האמיתית.

ההישג הגדול ביותר היה בתחילה, ולמשך זמן, חלום. האלון ישן בבלוט; הציפור מחכה בביצה.

אל לנו להתייאש אם ההצלחה מאחרת לבוא, ואל לנו להתגאות אם היא באה מהר. לעיתים קרובות אנחנו מתלוננים על טבע הדברים, כשכל האשמה בנו.

זכור לשמור על נפש שקולה בעת קושי.

צריך לחיות מיום ליום, לשכוח הרבה.

אומץ הוא כמעט סתירה מיניה וביה. פירושו רצון עז לחיות, המתבטא בנכונות למות.

רוב האנשים נכשלים לא מחוסר השכלה או תכונות אישיות נעימות, אלא מחוסר נחישות עקשנית, מחוסר רצון שאינו נכנע.

כמעט שום דבר לא נראה בלתי אפשרי לאדם שיכול לרצות חזק מספיק ולאורך זמן מספיק. כישרון אחד עם רצון מאחוריו ישיג יותר מעשרה בלעדיו.

לא זוהר השכל או פוריות המשאבים עושים אדם גדול, אלא התמדת המאמץ וקביעות המטרה.

ההצלחה היא בתם של העמל ושל ההתמדה. אי אפשר לפתות אותה או לשחד אותה; שלמו את המחיר והיא שלכם.

ההוכחה הסופית לגדלות היא היכולת לסבול בוז בלי טינה.

רפיון האופי נובע משליטת הרגישות על הרצון; או שהוא מתבטא בחוסר אומץ לשאת כאב או לעמוד בעייפות.

כשם שכוחו של הגוף טמון בעיקר ביכולת לשאת קשיים, כך גם כוחה של הנפש.

מדינה בלי אמצעים לשינוי כלשהו היא מדינה בלי אמצעים לשימורה.

הסבלנות שלנו תשיג יותר מהכוח שלנו.

זכור, גם אטלס התעייף.

דעו אפוא שמבין הדברים הנאים והמשובחים, לא העניקו האלים לבני התמותה אף לא אחד בלי עמל ויגיעה.

כשם שבגוף, כך בנפש: חוסר אימון של האיבר מוביל לחוסר יכולת לפעול.

האם אינכם יודעים שאפילו אדם חלש בטבעו יכול, בכוח אימון ותרגול, לעלות על ענק המזניח את גופו?

כדי לחזק את עצמם בעמל ובזיעה.

בוא וקח אותם.

חיילים, כאן חייבים לנצח או למות.

את הרוע אפשר להשיג בקלות ובשפע: הדרך אליו חלקה, והוא גר קרוב מאוד. אבל בינינו לבין הטוב שמו האלים את זיעת אפינו: ארוכה ותלולה הדרך אליו, ובתחילתה היא משובשת; אך כשאדם מגיע לפסגה, היא נעשית קלה, אף שקודם הייתה קשה.

העבודה אינה חרפה; הבטלה היא החרפה.

טיפה חוצבת אבן, טבעת נשחקת מרוב שימוש.

החזק מעמד והתחשל! הכאב הזה יועיל לך יום אחד; לא פעם הביא מיץ מר מרפא לעייפים.

את מה שקשה לך לשאת, התרגל אליו, ותישא אותו היטב.

בקש נפש אמיצה, שאין בה פחד מוות, שרואה בסוף החיים אחת ממתנות הטבע, שיכולה לשאת כל עמל, שאינה יודעת כעס ואינה חושקת בדבר.

נפש גדולה עומדת מעל העלבון, העוול, הכאב והלעג; והייתה בלתי פגיעה, אילולא סבלה מתוך חמלה.

מי שאיבד הכול, אבל שמר על אומץ, עליזות, תקווה, מידות טובות וכבוד עצמי, עדיין עשיר.