ציטוטים על אהבה ותשוקה ביחסים

אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת

אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם

עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר

יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ

כְּמַיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

כָּל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא

מַה דְּסָנֵי לָךְ לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד

אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת

הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם

אֵין הַתּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא בַּחֲבוּרָה

לְעוֹלָם תְּהֵא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת

מַעֲלָה גְּדוֹלָה בַּצְּדָקָה — הַמַּחֲזִיק בְּיַד חֲבֵרוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִשְׁאֹל

לבד אנו יכולים כה מעט; יחד אנו יכולים כה הרבה.

אנשים ישכחו מה אמרת ומה עשית, אבל לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש.

אין ייסורים גדולים מלשאת בתוכך סיפור שלא סופר.

לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת

שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים; וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ.

אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ , שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. לֹא זָכוּ , אֵשׁ אוֹכַלְתָּם.

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.

מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'.

אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ.

אוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וּמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְּרָכָה, בְּלֹא טוֹבָה.

עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה

בְּכָל אָדָם אָדָם מִתְקַנֵּא, חוּץ מִבְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ.

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה, אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה.

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ

כַּד הֲוֵינַן רְחִימֵי, עַל פּוּתְיָא דְסַיְפָא שְׁכֵיבְנָן. הַשְׁתָּא דְּלָא רְחִימֵי, פוּרְיָא בַּת שִׁיתִּין גַּרְמִידֵי לָא סַגְיָא לַן

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ

וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה הָרְאוּיָה? הוּא שֶׁיֹּאהַב... אַהֲבָה גְּדוֹלָה עַזָּה יְתֵרָה עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבָתוֹ, וְיִהְיֶה שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד

אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.

הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

הֱיֵה אִטִּי בִּכְנִיסָתְךָ לִידִידוּת, אַךְ כַּאֲשֶׁר נִכְנַסְתָּ, הַתְמֵד בָּהּ בְּאֹפֶן נֶאֱמָן וְיַצִּיב

הָאַהֲבָה הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לִתְפֹּס אֶת הָאָדָם הָאַחֵר בְּעֹמֶק לִבּוֹ וּבִפְנִימִיּוּת אִישִׁיּוּתוֹ.

אֲנַחְנוּ בּוֹנִים יוֹתֵר מִדַּי חוֹמוֹת וְלֹא מַסְפִּיק גְּשָׁרִים.

בְּמַגַּע הָאַהֲבָה, כָּל אָדָם הוֹפֵךְ לִמְשׁוֹרֵר.

מָה הִיא יְדִידוּת? נֶפֶשׁ אַחַת הַשּׁוֹכֶנֶת בִּשְׁנֵי גוּפִים.

אִם רְצוֹנְךָ שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתְךָ, אֱהֹב.

שִׂנְאָה אֵינָהּ נִפְסֶקֶת עַל יְדֵי שִׂנְאָה לְעוֹלָם, שִׂנְאָה נִפְסֶקֶת רַק עַל יְדֵי אַהֲבָה. זֶהוּ חֹק נִצְחִי.

תַּפְקִידְךָ אֵינוֹ לְחַפֵּשׂ אַהֲבָה, אֶלָּא לִמְצֹא אֶת כָּל הַמְּחִצּוֹת שֶׁבָּנִיתָ בְּתוֹכְךָ נֶגְדָּהּ.

הָאַהֲבָה הִיא הַחַיִּים. כָּל מָה שֶׁאֲנִי מֵבִין, אֲנִי מֵבִין רַק מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.

הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לִזְכּוֹת בְּחָבֵר הִיא לִהְיוֹת חָבֵר.

אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד.

אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה.

טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ.

צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם.

עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.

מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה, וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף.

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז, וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן.

בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה׳ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.

מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל נָתֶר, וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֵב רָע.

שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ.

גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם, וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם.

רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ.

מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן, אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם, אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם.

יְקַדֵּם שָׁלוֹם לְכָל הָאָדָם כְּדֵי שֶׁתְּהֵא רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וְיִהְיֶה דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, מְסַפֵּר בִּשְׁבַח חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ כְּלָל.

צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, וְלַחְוֹס עַל מָמוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל מָמוֹן עַצְמוֹ וְרוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ.

לְעוֹלָם לֹא יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶלָּא רַכּוֹת, וְיִנְהֹג בָּהֶן מִנְהַג כָּבוֹד.

רַק חַיִּים שֶׁנִּחְיוּ לְמַעַן אֲחֵרִים הֵם חַיִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵרֶךְ.

הָאָדָם הוּא חֵלֶק מִן הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאָנוּ מְכַנִּים יְקוּם, כְּלוּא בְּאַשְׁלָיָה שֶׁהוּא נִפְרָד מִכָּל הַשְּׁאָר. הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ הִיא לְשַׁחְרֵר אֶת עַצְמֵנוּ מֵהַכֶּלֶא הַזֶּה עַל יְדֵי הַרְחָבַת מַעְגַּל הַחֶמְלָה.

קַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהַגּוֹרָל קָשַׁר אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם, וֶאֱהֹב אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִפְגִּישׁ עִמְּךָ, עֲשֵׂה זֹאת בְּכָל לִבְּךָ.

גְּאֻלַּת הָאָדָם הִיא בְּאֶמְצָעוּת הָאַהֲבָה וּבְתוֹךְ הָאַהֲבָה.

לִהְיוֹת אָדָם פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת מֻפְנֶה תָּמִיד אֶל מַשֶּׁהוּ אוֹ אֶל מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּעֵבֶר לְעַצְמְךָ.

מַפְגָּשׁ בֵּין שְׁתֵּי אִישִׁיּוֹיוֹת דּוֹמֶה לְמַגָּע בֵּין שְׁנֵי חֳמָרִים כִימִיִּים, אִם נוֹצֶרֶת תְּגוּבָה, שְׁנֵיהֶם מִשְׁתַּנִּים.

בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ שׁוֹלֶטֶת הָאַהֲבָה אֵין רָצוֹן לְעָצְמָה, וּבִמְקוֹם שֶׁבּוֹ הָעָצְמָה שׁוֹלֶטֶת הָאַהֲבָה חֲסֵרָה.

הֱיֵה טוֹב לְכָל אָדָם, כִּי כָּל מִי שֶׁאַתָּה פּוֹגֵשׁ מְנַהֵל קְרָב קָשֶׁה מִשֶּׁלּוֹ.

מִי שֶׁהוּא חָבֵר שֶׁל כֻּלָּם, אֵינוֹ חָבֵר שֶׁל אַף אֶחָד.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ אָדָם, יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת חֶסֶד.

מַה שֶּׁאֵינְךָ רוֹצֶה שֶׁיֵּעָשֶׂה לְךָ, אַל תַּעֲשֶׂה לַאֲחֵרִים.

כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ אוֹהֵב אוֹתְךָ עֲמֻקּוֹת זֶה מַעֲנִיק לְךָ כֹּחַ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹהֵב מִישֶׁהוּ עֲמֻקּוֹת זֶה מַעֲנִיק לְךָ אֹמֶץ.

אִם הֱיִיתֶם יוֹדְעִים אֶת כֹּחָהּ שֶׁל הַנְּדִיבוּת כְּפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתָהּ, לֹא הֱיִיתֶם אוֹכְלִים אֲפִלּוּ אֲרוּחָה אַחַת מִבְּלִי לַחֲלֹק מִמֶּנָּה.

מֵעֵבֶר לְרַעְיוֹנוֹת שֶׁל מַעֲשֶׂה רַע וּמַעֲשֶׂה טוֹב יֵשׁ שָׂדֶה, אֶפְגֹּשׁ אוֹתְךָ שָׁם.

הֱיֵה מְנוֹרָה, אוֹ סִירַת הַצָּלָה, אוֹ סֻלָּם, עֲזֹר לְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם לְהֵרָפֵא.

הַנַּח לְעַצְמְךָ לְהִמָּשֵׁךְ בִּדְמָמָה אַחַר מָה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב בֶּאֱמֶת, הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יַטְעֶה אוֹתְךָ.

הַחוּטִים הַבִּלְתִּי נִרְאִים הֵם הַקְּשָׁרִים הַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר.

לֹא הֶעְדֵּר הָאַהֲבָה, אֶלָּא הֶעְדֵּר הַיְדִידוּת, הוּא שֶׁהוֹפֵךְ נִשּׂוּאִין לַאֲמְלָלִים.

הָאָדָם הַנָּחוּץ בְּיוֹתֵר הוּא זֶה שֶׁנִּמְצָא לְפָנֶיךָ כָּרֶגַע, וְהַמַּעֲשֶׂה הֶחָשׁוּב מִכֹּל הוּא לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ טוֹב.

לֶאֱהֹב אָדָם פֵּרוּשׁוֹ לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁאֱלֹהִים יָעַד אוֹתוֹ לִהְיוֹת.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת חַיֵּינוּ, אוֹ אֶת חַיֵּי זוּלָתֵנוּ, לְיָפִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מִדַּת הַחֶסֶד וְהַטּוֹב.

שְׂפַת הַיְדִידוּת אֵינָהּ מִלִּים, אֶלָּא מַשְׁמָעֻיּוֹת.

אִם תְּדַבֵּר אֶל אָדָם בְּשָׂפָה שֶׁהוּא מֵבִין, הַדְּבָרִים יַגִּיעוּ לְרֹאשׁוֹ. אִם תְּדַבֵּר אֵלָיו בִּשְׁפָתוֹ שֶׁלּוֹ, הַדְּבָרִים יַגִּיעוּ לְלִבּוֹ.

אִישׁ אֵינוֹ נוֹלָד כְּשֶׁהוּא שׂוֹנֵא אָדָם אַחֵר בִּגְלַל צֶבַע עוֹרוֹ, מוֹצָאוֹ אוֹ דָּתוֹ. בְּנֵי אָדָם לוֹמְדִים לִשְׂנֹא, וְאִם הֵם יְכוֹלִים לִלְמֹד לִשְׂנֹא, נִתָּן לְלַמֵּד אוֹתָם לֶאֱהֹב, שֶׁכֵּן הָאַהֲבָה טִבְעִית יוֹתֵר לְלֵב הָאָדָם מֵהֶפְכָּהּ.

יְדִידוּת עִם עַצְמְךָ הִיא חֲשׁוּבָה מִכֹּל, כִּי בִּלְעָדֶיהָ אֵינְךָ יָכוֹל לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁל אַף אָדָם בָּעוֹלָם.

נְתִיבָהּ שֶׁל אַהֲבַת אֱמֶת מֵעוֹלָם לֹא הָיָה חָלָק.

הָאַהֲבָה אֵינָהּ מַבִּיטָה בַּעֵינַיִם, אֶלָּא בַּתּוֹדָעָה.

אִם הַמּוּסִיקָה הִיא מְזוֹנָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה, הַמְשִׁיכוּ לְנַגֵּן.

אִי אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אוֹ לִשְׂנֹא דָּבָר בְּטֶרֶם מְבִינִים אוֹתוֹ.

אִם הָיָה אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ אֶת הַשִּׂנְאָה שֶׁלָּכֶם לְחַשְׁמַל, הִיא הָיְתָה מְאִירָה אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

אַהֲבָה לְכָל הַיְּצוּרִים הַחַיִּים הִיא הַתְּכוּנָה הָאֲצִילָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם.

אֵינֶנִּי מַכִּיר שׁוּם חוֹבָה אַחֶרֶת, מִלְּבַד הַחוֹבָה לֶאֱהֹב.

הַשִּׂנְאָה מִתְעַצֶּמֶת כַּאֲשֶׁר מְשִׁיבִים עָלֶיהָ בְּשִׂנְאָה, אַךְ נִתָּן לְהַכְרִיעַ אוֹתָהּ עַל יְדֵי אַהֲבָה.

מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הָאֱלֹהוּת בֶּאֱמֶת, אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁאֹף שֶׁהִיא תֹּאהַב אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה.

הַעֲרָכָה הִיא דָּבָר נִפְלָא, הִיא גּוֹרֶמֶת לַמְּצוּיָנוּת שֶׁבַּאֲחֵרִים לִהְיוֹת שַׁיֶּכֶת גַּם לָנוּ.

לַלֵּב יֵשׁ סִבּוֹת מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁהַשֵּׂכֶל אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל.

מִלִּים טוֹבוֹת אֵינָן עוֹלוֹת הַרְבֵּה, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵן מַשִּׂיגוֹת הַרְבֵּה מְאֹד.

נְהַג בָּאֱנוֹשׁוּת, בֵּין בְּגוּפְךָ וּבֵין בְּגוּפוֹ שֶׁל כָּל אָדָם אַחֵר, לְעוֹלָם כְּתַכְלִית וְאַף פַּעַם לֹא כְּאֶמְצָעִי בִּלְבַד.

שְׁלוֹשָׁה כְּלָלִים לָאֹשֶׁר: מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת, מִישֶׁהוּ לֶאֱהֹב, וּמַשֶּׁהוּ לְקַוּוֹת לוֹ.

לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכַּח לֶאֱהֹב אֶת עַצְמְךָ.

כַּאֲשֶׁר הָאַהֲבָה פּוֹעֶלֶת בֶּאֱמֶת, הִיא מוֹצֵאת אֶת הָרָאוּי לְאַהֲבָה גַּם בְּמִי שֶׁנִּרְאֶה פָּגוּם.

לִרְצוֹת לִהְיוֹת נֶאֱהָב פֵּרוּשׁוֹ לִרְצוֹת שֶׁהָאַחֵר יִבְחַר בְּךָ מִתּוֹךְ חֵרוּת מְלֵאָה.

חַיָּיו שֶׁל אָדָם יֵשׁ לָהֶם עֵרֶךְ כָּל עוֹד הוּא מַעֲנִיק עֵרֶךְ לְחַיֵּי זוּלָתוֹ, בְּאֶמְצָעוּת אַהֲבָה, יְדִידוּת וְחֶמְלָה.

הָאַהֲבָה הָאֲמִתִּית חַיֶּבֶת לְהִתְבַּסֵּס עַל הַכָּרָה הֲדָדִית בִּשְׁתֵּי חֵרֻיּוֹת.

אִם תִּשְׁאַל אוֹתִי מַדּוּעַ אָהַבְתִּי אוֹתוֹ, אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֵין זֶה נִתָּן לְהַבָּעָה אֶלָּא בְּמַעֲנֶה: מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הָיָה הוּא, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הָיִיתִי אָנִי.

הָאָדָם מִשְׁתּוֹקֵק מִטִּבְעוֹ לֹא רַק לִהְיוֹת נֶאֱהָב, אֶלָּא לִהְיוֹת רָאוּי לְאַהֲבָה.

כַּמָּה אֹמֶץ לֵב רוֹכֵשׁ אָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא בָּטוּחַ בְּכָךְ שֶׁהוּא נֶאֱהָב.

אַהֲבָה וַעֲבוֹדָה הֵן אַבְנֵי הַיְסוֹד שֶׁל אֱנוֹשִׁיּוּתֵנוּ.

לְעוֹלָם אֵינָנוּ חַסְרֵי הֲגָנָה מוּל הַסֵּבֶל כְּמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה שָׁרוּי בְּעִמּוּת עִם אָדָם אַחֵר, יֵשׁ גּוֹרֵם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין הֲרִיסַת הַקֶּשֶׁר לְבֵין הַעֲמָקָתוֹ, וְהַגּוֹרֵם הַזֶּה הוּא הַגִּישָׁה שֶׁלְּךָ.

שָׁלוֹשׁ תְּשׁוּקוֹת פְּשׁוּטוֹת אַךְ עַזּוֹת לְלֹא נְשׂוֹא הִנְהִיגוּ אֶת חַיַּי: הַכִּמְסוֹן לְאַהֲבָה, הַחִפּוּשׂ אַחַר יֶדַע, וְחֶמְלָה בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת עַל סִבְלָהּ שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת.

הַחַיִּים הַטּוֹבִים הֵם חַיִּים שֶׁהָאַהֲבָה מַעֲנִיקָה לָהֶם הַשְׁרָאָה, וְהַיֶּדַע מַדְרִיךְ אוֹתָם.

מִכָּל צוּרוֹת הַזְּהִירוּת, זְהִירוּת בָּאַהֲבָה הִיא אוּלַי הַקַּטְלָנִית בְּיוֹתֵר לָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי.

אִם יֵשׁ לָכֶם מַזָּל לִמְצֹא אַהֲבָה, זִכְרוּ שֶׁהִיא שָׁם וְאַל תַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ.

מָהוּ הַגֵּיהִנּוֹם? אֲנִי טוֹעֵן שֶׁזֶּהוּ הַסֵּבֶל שֶׁל אִי הַיְּכֹלֶת לֶאֱהֹב.

אֱהֹב אֶת כָּל בְּרִיאָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים, אֶת הַכֹּל וְאֶת כָּל גַּרְגִּיר חוֹל שֶׁבָּהּ. אֱהֹב כָּל עָלֶה, כָּל קֶרֶן אוֹר, אֱהֹב אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְאֶת הַצְּמָחִים, אֱהֹב אֶת הַכֹּל.

אֻמְלָלוּת רַבָּה בָּאָה לָעוֹלָם בִּגְלַל בִּלְבּוּל וּדְבָרִים שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא מַעֲנֶה וּלְלֹא הִדַּבְּרוּת.

אַהֲבָה מֻרְכֶּבֶת מִשְּׁתֵּי בְּדִידֻיּוֹת הַמְּגִנּוֹת זוֹ עַל זוֹ, נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ וּמְבָרְכוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

לֶאֱהֹב זֶה גַּם כֵּן טוֹב, שֶׁכֵּן אַהֲבָה הִיא דָּבָר קָשֶׁה. אַהֲבָה בֵּין בְּנֵי אָדָם הִיא אוּלַי הַמְּשִׂימָה הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן, הַמִּבְחָן הָעִלָּאִי שֶׁעֲבוּרוֹ כָּל שְׁאָר הַדְּבָרִים הֵם רַק הֲכָנָה.

חֹשֶׁךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְגָרֵשׁ חֹשֶׁךְ, רַק הָאוֹר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת. שִׂנְאָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְגָרֵשׁ שִׂנְאָה, רַק הָאַהֲבָה יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת זֹאת.

הַסְּלִיחָה אֵינָהּ מַעֲשֶׂה חָד פַּעֲמִי, הִיא עֶמְדָּה קְבוּעָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.

הַשְּׁאֵלָה הַדְּחוּפָה וְהַמַּתְמֶדֶת בְּיוֹתֵר בַּחַיִּים הִיא: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה עֲבוּר אֲחֵרִים?

הֶחְלַטְתִּי לִדְבֹּק בָּאַהֲבָה, הַשִּׂנְאָה הִיא מַשָּׂא כָּבֵד מִדַּי לִנְשׂוֹא.

הָאַהֲבָה אֵינָהּ תּוֹבַעַת בַּעֲלוּת, אֶלָּא מַעֲנִיקָה חֵרוּת.

הַמּוּסִיקָה מְמַלֵּאת אֶת הָאֵינְסוֹף שֶׁבֵּין שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת.

חֵרוּת וְאַהֲבָה הוֹלְכוֹת יַחְדָּו, אַהֲבָה אֵינָהּ תְּגוּבָה. אִם אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ רַק מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, הֲרֵי זוֹ עִסְקָה בִּלְבַד.

הֲבָנָה הִיא הַשֵּׁם הָאַחֵר שֶׁל הָאַהֲבָה. אִם אֵינְךָ מֵבִין אָדָם, אֵינְךָ יָכוֹל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת.

הַמַּתָּנָה הַיְּקָרָה בְּיוֹתֵר שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַעֲנִיק לְמִי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב, הִיא הַנּוֹכְחוּת הַמְּלֵאָה שֶׁלְּךָ.

אִם בִּרְצוֹנְךָ שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתְךָ, הֱיֵה אוֹהֵב וֶהֱיֵה רָאוּי לְאַהֲבָה.

מִכְתָּבִים הֵם מַגָּע עִם רוּחוֹת רְפָאִים, שֶׁכֵּן הַנְּשִׁיקָה הַנִּכְתֶּבֶת אֵינָהּ מַגִּיעָה אֶל יַעֲדָהּ אֶלָּא נִגְזֶלֶת בַּדֶּרֶךְ.

לֶאֱהֹב אֶת עַצְמְךָ זוֹ רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל פָּרָשַׁת אַהֲבָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת כָּל הַחַיִּים.

הַלֵּב נוֹצַר כְּדֵי לְהִשָּׁבֵר.

בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ נִשּׂוּאִין לְלֹא אַהֲבָה, תִּהְיֶה אַהֲבָה לְלֹא נִשּׂוּאִין.

אֵין שׁוּם מַרְפֵּא לָאַהֲבָה, אֶלָּא לֶאֱהֹב עוֹד יוֹתֵר.

מָה נָעִים יוֹתֵר מִלִּהְיוֹת יָקָר כָּל כָּךְ לְאִשְׁתְּךָ, עַד שֶׁבִּגְלַל כָּךְ אַתָּה נַעֲשֶׂה יָקָר יוֹתֵר גַּם לְעַצְמְךָ?

הָאִשָּׁה אֵינָהּ שִׁפְחָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל, אֶלָּא שֻׁתָּפָתוֹ לַחַיִּים, חֲבֶרְתּוֹ וְעֶזְרוֹ הַשָּׁוָה לוֹ בְּכָל.

הָאַהֲבָה הִיא אִידֵאָל, הַנִּשּׂוּאִין הֵם מְצִיאוּת, וּלְעוֹלָם אֵין מְעַרְבְּבִים אֶת הַמְּצִיאוּת עִם הָאִידֵאָל מִבְּלִי לָשֵׂאת בַּתּוֹצָאוֹת.

אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְעַצֵּב אֶת הַיְּלָדִים לְפִי רְצוֹנֵנוּ; כְּפִי שֶׁהֵם נִתְּנוּ לָנוּ, כָּךְ עָלֵינוּ לְקַבֵּל אוֹתָם וְלֶאֱהֹב אוֹתָם.

לְהִתְחַתֵּן פֵּרוּשׁוֹ לִקְשֹׁר אֶת גּוֹרָלְךָ בְּאָדָם אַחֵר כְּדֵי לָשֵׂאת עִמּוֹ בַּעֹל, וְלֹא כְּדֵי שֶׁהוּא יְשָׁרֵת אֶת רְצוֹנוֹתֶיךָ.

נִשּׂוּאִין טוֹבִים הֵם אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם כָּל אֶחָד מַפְקִיד אֶת הָאַחֵר לִהְיוֹת הַשּׁוֹמֵר עַל בְּדִידוּתוֹ.

כַּאֲשֶׁר מַכִּירִים בְּכָךְ שֶׁגַּם בֵּין בְּנֵי הָאָדָם הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר נִמְשָׁכִים מֶרְחַקִּים אֵינְסוֹפִיִּים, יְכוֹלִים לִצְמוֹחַ חַיִּים נִפְלָאִים שֶׁל זֶה לְצַד זֶה, אִם רַק יַצְלִיחוּ לֶאֱהֹב אֶת הַמֶּרְחָב שֶׁבֵּינֵיהֶם.

אַהֲבָה אֵינָהּ הִתְמַזְּגוּת וְוִתּוּר עַל עַצְמְךָ לְמַעַן הָאַחֵר, אֶלָּא תְּבִיעָה עִלָּאִית לְהַבְשִׁיל, לְהֵעָשׂוֹת עוֹלָם מָלֵא בִּפְנֵי עַצְמְךָ לְמַעַן אָהוּבְךָ.

אַל נָא אֶתֵּן מִכְשׁוֹל לִבְרִית נִשּׂוּאִין שֶׁל מוֹחוֹת אֲמִתִּיִּים. אֵין זוֹ אַהֲבָה הַמִּשְׁתַּנָּה כַּאֲשֶׁר שִׁנּוּי נִקְרֶה בְּדַרְכָּהּ.

רֶגֶל יָפָה תִּכְשַׁל, גַּב זָקוּף יִתְכּוֹפֵף, זָקָן שָׁחוֹר יַלְבִּין, אֲבָל לֵב טוֹב הוּא הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ.

נְדִיבוּתִי חַסְרַת גְּבוּל כְּמוֹ הַיָּם, אַהֲבָתִי עֲמֻקָּה כָּמוֹהוּ. כְּכָל שֶׁאֲנִי מַעֲנִיקָה לְךָ יוֹתֵר, כָּךְ יֵשׁ לִי יוֹתֵר, כִּי שְׁנֵיהֶם אֵינְסוֹפִיִּים.

הַזּוּג אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת קְהִלָּה הַסְּגוּרָה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, אֶלָּא נְקֻדַּת מוֹצָא לִפְעֻלָּה מְשֻׁתֶּפֶת בָּעוֹלָם.

עַל הַבֵּן לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מְאוֹדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהוֹרָיו שׁוּם צַעַר מִלְּבַד הַדְּאָגָה לִבְרִיאוּתוֹ.

לְלֹא כָּבוֹד הֲדָדִי, הָאַהֲבָה אֵינָהּ אֶלָּא תְּשׁוּקָה חוֹלֶפֶת; אֲבָל כַּאֲשֶׁר קַיָּם כָּבוֹד הֲדָדִי, הִיא מְסֻגֶּלֶת לִשְׂרֹד אֶת כָּל תְּמוּרוֹת הַחַיִּים.

אַהֲבַת הַהוֹרִים לְיַלְדָּם וְאַהֲבַת הַיֶּלֶד לְהוֹרָיו עֲשׂוּיוֹת לִהְיוֹת אֶחָד הַמְּקוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר לְאֹשֶׁר עֲבוּר הָאָדָם.

כְּשֶׁאַתָּה מְחַבֵּק אֶת יַלְדְּךָ, הַזְכֵּר לְעַצְמְךָ שֶׁהוּא בֶּן תְּמוּתָה, וֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל לִבְּךָ בְּעוֹדוֹ עִמְּךָ.

נוֹלַדְנוּ לִפְעֹל יַחַד, כְּמוֹ הָרַגְלַיִם, כְּמוֹ הַיָּדַיִם, כְּמוֹ שׁוּרוֹת הַשִּׁנַּיִם הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה. לִפְעֹל זֶה נֶגֶד זֶה פֵּרוּשׁוֹ לִפְעֹל בְּנִגּוּד לַטֶּבַע.

מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים שֶׁלָּנוּ מְבֻסֶּסֶת עַל הַתְּמוּנָה שֶׁיָּצַרְנוּ עַל הָאַחֵר, וּבֵין שְׁתֵּי תְּמוּנוֹת לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת מַעֲרֶכֶת יְחָסִים אֲמִתִּית כְּלָל.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְנַכֵּס לְעַצְמְךָ אָדָם אַחֵר, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָאַהֲבָה, כִּי רְכוּשָׁנוּת מוֹלִידָה פַּחַד, קִנְאָה וַחֲשָׁד.

עָלֶיךָ לֶאֱהֹב בְּאֹפֶן כָּזֶה שֶׁהָאָדָם שֶׁאַתָּה אוֹהֵב יַרְגִּישׁ בֶּן חוֹרִין.

לֶאֱהֹב מִבְּלִי לָדַעַת כֵּיצַד לֶאֱהֹב, פּוֹצֵעַ אֶת הָאָדָם שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים.

שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם, שֶׁלָּהּ הוּא.

כָּל הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.

כָּל מִי שֶׁאֵין מְבַקֵּר חוֹלִים, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּלְתָּן.

חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם.

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מִתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָׂיו לְטוֹבַת דּוֹרוֹ כֻּלּוֹ, לְזַכּוֹת אוֹתָם וּלְהָגֵן עֲלֵיהֶם.

עִנְיַן גְּמִילוּת חֲסָדִים הוּא שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לְהֵיטִיב לַאֲחֵרִים בְּכָל מַה שֶּׁבְּכֹחוֹ, בְּגוּפוֹ, בְּמָמוֹנוֹ, וּבִדְבָרָיו.

וְאִם נֶחֱרַבְנוּ, וְנֶחֱרַב הָעוֹלָם עִמָּנוּ, עַל יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם, נָשׁוּב לְהִבָּנוֹת, וְהָעוֹלָם עִמָּנוּ יִבָּנֶה, עַל יְדֵי אַהֲבַת חִנָּם.

יֵשׁ בֶּן אָדָם שֶׁשָּׁר שִׁירַת נַפְשׁוֹ, וּבְנַפְשׁוֹ הוּא מוֹצֵא אֶת הַכֹּל. וְיֵשׁ שֶׁשָּׁר שִׁירַת עַמּוֹ, וְיֵשׁ שֶׁשָּׁר שִׁירַת הָאָדָם, וְיֵשׁ שֶׁעוֹלֶה עִם כֻּלָּם וְשָׁר אֶת שִׁירַת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת חַיָּה בַּלֵּב וּבַנְּשָׁמָה, אַהֲבַת כָּל הָאָדָם בִּיחוּד, וְאַהֲבַת כָּל הָעַמִּים כֻּלָּם, חֲפֵצִי תְּקוּמָתָם וְהִתְרוֹמְמוּתָם.

הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אֶת אֻמָּתֵנוּ, לֹא תְּסַמֵּא אֶת עֵינֵינוּ מִלְּבַקֵּר אֶת כָּל מוּמֶיהָ, אַךְ עַל פִּי מִדַּת הָאֱמֶת נִמְצָא אֶת עֹמֶק הַטּוֹב שֶׁבָּהּ.

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּכָל אָדָם וְשֶׁבְּכָל דָּבָר.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת עַצְמְךָ אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל מוּמֶיךָ וְחֶסְרוֹנוֹתֶיךָ, כָּךְ תֶּאֱהַב אֶת חֲבֵרְךָ עִם כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו.

הָרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מִן הַבּוֹר, חַיָּב לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלִרְכֹּן אֵלָיו, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לֶאֱחֹז בּוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ.

קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל יְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וִיכַוֵּן לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד כְּנַפְשׁוֹ, שֶׁאִם אֵין אַהֲבָה בֵּין אֲנָשִׁים אֵין הַתְּפִלָּה עוֹלָה.

הַבּוֹרֵא אוֹהֵב אֶת הָרָשָׁע הַגָּמוּר כְּמוֹ אֶת הַצַּדִּיק הַגָּמוּר, כְּאָב שֶׁאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן שֶׁנּוֹלַד לוֹ לִזְקוּנָיו.

כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם קוֹמָה אַחַת שְׁלֵמָה, וּכְשֶׁאֵיבָר אֶחָד כּוֹאֵב מַרְגִּישִׁים כָּל הָאֵיבָרִים כֻּלָּם.

מָה שֶׁנָּחוּץ לָנוּ כָּעֵת הוּא קֶשֶׁר קָרוֹב יוֹתֵר וַהֲבָנָה טוֹבָה יוֹתֵר בֵּין אֲנָשִׁים וּקְהִלּוֹת, וּבִטּוּל הָאֶגוֹאִיזְם וְהַגַּאֲוָה.

אִם אַתָּה רוֹצֶה לִמְצֹא בֶּן זוּג טוֹב, הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הִיא לִהְיוֹת רָאוּי לְבֶן זוּג טוֹב.

כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעוּ לְגִילִי, תִּמְדְּדוּ אֶת הַצְלָחַתְכֶם בַּחַיִּים לְפִי כַּמּוּת הָאֲנָשִׁים שֶׁאַתֶּם רוֹצִים שֶׁיֹּאהֲבוּ אֶתְכֶם, וּבֶאֱמֶת אוֹהֲבִים אֶתְכֶם.

עֶלְיוֹנוּת? נְחִיתוּת? מַדּוּעַ לֹא לְנַסּוֹת פָּשׁוּט לָגַעַת בָּאַחֵר, לָחוּשׁ אֶת הָאַחֵר, וּלְגַלּוֹת זֶה אֶת זֶה?

הָאַהֲבָה הִיא הִמּוּר נוֹעָז כְּנֶגֶד הַזְּמַן וּכְנֶגֶד הַמָּוֶת.

עוֹלָם שָׁלֵם נוֹלָד כַּאֲשֶׁר שְׁנַיִם מִתְנַשְּׁקִים.

נִצְחוֹנָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הָאַהֲבָה הוּא הַהַשְׁלָמָה עִם הַזְּמַן.

לֶאֱהֹב פֵּרוּשׁוֹ לְהִתְפַּשֵּׁט מִשֵּׁמוֹת, מִתְּאָרִים וּמִמַּסֵּכוֹת.

בְּנֵי הָאָדָם נֶחֱלָקִים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת, אֵלֶּה שֶׁאוֹהֲבִים וּבוֹנִים, וְאֵלֶּה שֶׁשּׂוֹנְאִים וְהוֹרְסִים.

הַיְלָדִים הֵם אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים לֶאֱהֹב, הֵם תִּקְוַת הָעוֹלָם.

הָאַהֲבָה אֵינָהּ מַכִּירָה בִּמְחִצּוֹת. הִיא מְדַלֶּגֶת עַל מִכְשׁוֹלִים, קוֹפֶצֶת מֵעַל גְּדֵרוֹת וּבוֹקַעַת חוֹמוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל יַעֲדָהּ מְלֵאַת תִּקְוָה.

אִם יֵשׁ בְּךָ רַק חִיּוּךְ אֶחָד, תֵּן אוֹתוֹ לָאֲנָשִׁים שֶׁאַתָּה אוֹהֵב.

נַסֵּה לִהְיוֹת קֶשֶׁת בֶּעָנָן שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.

הַמִּדָּה הַטּוֹבָה יְכוֹלָה לִפְרֹחַ רַק בֵּין שָׁוִים.

יְדִידוּת הִיא רֶגֶשׁ רְצִינִי, הַנִּשְׂגָּב בְּכָל הָרְגָשׁוֹת, שֶׁכֵּן הִיא מְבֻסֶּסֶת עַל עִקָּרוֹן וּמִתְחַשֶּׁלֶת עִם הַזְּמַן.

הָאַהֲבָה מֵעֶצֶם טִבְעָהּ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת בַּת חֲלוֹף, וְהַקֶּשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר שֶׁל הַחֶבְרָה הוּא יְדִידוּת.

אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁיֵּשׁ רַק גֶּזַע אֶחָד, וְהוּא הַגֶּזַע הָאֱנוֹשִׁי.

לֹא הַהֶבְדֵּלִים בֵּינֵינוּ מַפְרִידִים אוֹתָנוּ, אֶלָּא חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּנוּ לְהַכִּיר בָּהֶם, לְקַבֵּל אוֹתָם וְלַחְגֹּג אוֹתָם.

מָה שֶׁאָדָם קוֹלֵט בְּהִתְבּוֹנְנוּת שְׁקֵטָה, עָלָיו לִשְׁפֹּךְ הַחוּצָה בְּאַהֲבָה.

הַהִתְקַדְּמוּת אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּרִבּוּי מַחְשָׁבוֹת, אֶלָּא בְּרִבּוּי אַהֲבָה.

אַל תִּבְנוּ מִגְדָּלִים לְלֹא יְסוֹד, שֶׁכֵּן אֵין הַמַּבָּט נָשׂוּא אֶל גֹּדֶל הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא אֶל הָאַהֲבָה שֶׁבָּהּ הוּא נַעֲשָׂה.

אַל תְּגַנּוּ אִישׁ. אִם בִּיכָלְתְּכֶם לְהוֹשִׁיט יָד עוֹזֶרֶת, עֲשׂוּ זֹאת, וְאִם לָאו, בָּרְכוּ אֶת אַחֵיכֶם וְהַנִּיחוּ לָהֶם לָלֶכֶת בְּדַרְכָּם.

טֹהַר, סַבְלָנוּת וְהַתְמָדָה הֵם שְׁלוֹשָׁה תְּנָאִים הֶכְרֵחִיִּים לְהַצְלָחָה, וּמֵעַל לַכֹּל, אַהֲבָה.

רַק אֵלֶּה הַחַיִּים לְמַעַן אֲחֵרִים חַיִּים בֶּאֱמֶת, כָּל הַשְּׁאָר מֵתִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חַיִּים.

עֲבוּר יְצוּרִים קְטַנִּים כָּמוֹנוּ, עָצְמַת הַמֶּרְחָב הָאֵינְסוֹפִי נִסְבֶּלֶת רַק בְּאֶמְצָעוּת הָאַהֲבָה.

הרצון בידידות נולד מהר, אך הידידות עצמה אינה כך.

הידידות מייפה את השגשוג ומקלה על המצוקה, בכך שהיא מחלקת אותם ומשתפת בהם.

כמה רחוק מגיע אור הנר הקטן הזה! כך זורח מעשה טוב בעולם רע.

אתה יכול להימנע מסבלו של העולם, אתה חופשי לעשות זאת והדבר מתאים לטבעך, אך אולי דווקא ההימנעות הזאת היא הסבל האחד שהיית יכול להימנע ממנו.

כדי לקבל את מלוא ערכה של השמחה, צריך מישהו לחלוק אותה איתו.

ללא סליחה, ללא שחרור מתוצאות מעשינו, יכולתנו לפעול הייתה מוגבלת, כביכול, למעשה אחד ויחיד שלא היינו מתאוששים ממנו לעולם.

טובה מאלף מילים ריקות מילה אחת המביאה שלווה.

שאדם אחד יאהב אדם אחר, זו אולי המשימה הקשה ביותר שלנו, המבחן האולטימטיבי, ההוכחה האחרונה, העבודה שכל עבודה אחרת אינה אלא הכנה לה.

לכל דבר יש שתי ידיות: אחת שבה אפשר לשאת אותו, ואחת שבה אי אפשר. אם אחיך נוהג בך שלא בצדק, אל תאחז בעניין בידית העוול שלו, כי בה אי אפשר לשאת אותו, אלא בידית האחרת: שהוא אחיך, שגדל איתך.

שקול זמן רב אם לקבל אדם לחברותך, אבל משהחלטת לקבל אותו, קבל אותו בכל לבך ונפשך, ודבר איתו בגלוי כמו עם עצמך.

היו לי שלושה כיסאות בביתי: אחד לבדידות, שניים לחברות, שלושה לחברה.

חבר הוא אדם שאיתו אני יכול להיות כן. לפניו אני יכול לחשוב בקול רם.

איש לא היה בוחר לחיות בלי חברים, גם אילו היו לו כל שאר הטובות שבעולם.

המידה הטובה אינה נשארת בודדה. מי שנוהג בה, יהיו לו שכנים.

השיתוף של אדם עם חברו פועל שתי פעולות הפוכות: הוא מכפיל את השמחות וחוצה את הצער לשניים.

שמחותיהם של ההורים נסתרות, וכך גם צעריהם ופחדיהם.

הידידות היא, כביכול, יצור חברתי, אבל אינה נמשכת אחרי עדר או להקה.

בתחילת הנישואים במיוחד, על בני הזוג להיזהר ממחלוקות ומהתנגשויות, שכן כלים העשויים מחלקים מחוברים מתפרקים בקלות בתחילה מכל סיבה מקרית, אבל אחרי זמן, כשהחיבורים התקבעו, אפילו אש וברזל יפרידו ביניהם בקושי.

כשם שהאש נתפסת מהר בקש, בסיבים ובפרוות ארנבת, אבל דועכת מהר אם אינה אוחזת בדבר שיכול לשמר ולהזין אותה, כך האהבה העזה של זוג טרי, שמתלקחת בעוצמה מכוח המשיכה הגופנית, אין לראות בה דבר יציב ומתמשך, אלא אם כן היא מתמקדת באופי ואוחזת בתבונה, ובכך מגיעה לחיוניות של ממש.

יפה שהאישה תשתתף בדאגותיו של בעלה והבעל בדאגותיה של אשתו, כדי שכמו חבלים השזורים זה בזה ומקבלים כוח זה מזה, תישמר השותפות בפעולתם המשותפת של שניהם, כשכל אחד תורם את חלקו ברצון טוב.

כשם שהרופאים חוששים יותר מקדחות שמקורן בסיבות סמויות ובהצטברות הדרגתית, מאשר מקדחות שאפשר להסביר בסיבות גלויות וכבדות, כך ההתנגשויות הקטנות, המתמשכות והיומיומיות בין בעל לאשתו, שרוב האנשים אינם מבחינים בהן, הן שמפרקות ומקלקלות את חיי הנישואים.

המאושרים ביותר הם אלה שעושים הכי הרבה למען אחרים, והאומללים ביותר הם אלה שעושים הכי מעט.

ידע הוא אהבה, אור וראייה.

הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אי אפשר לראות אותם ואפילו לא לגעת בהם, אפשר רק להרגיש אותם בלב.

לנישואים יש כאבים רבים, אבל לרווקות אין תענוגות.

ילדיכם אינם ילדיכם. הם הבנים והבנות של כמיהת החיים אל עצמם. הם באים דרככם אך לא מכם, ואף שהם עמכם, אינם שייכים לכם.

מעט אתם נותנים כשאתם נותנים מרכושכם. רק כשאתם נותנים מעצמכם, אתם נותנים באמת.

העבודה היא אהבה שנעשתה גלויה.

ועמדו יחד, אך לא קרובים מדי זה לזה: כי עמודי המקדש עומדים בנפרד, והאלון והברוש אינם גדלים זה בצלו של זה.

לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי.

אני מאחל לכם שתהיו ראויים להשוואה לנר; שתאירו כמוהו לסובבים אתכם.

כשמבינים לעומק שדבר אינו קורה בלי סיבה, נעשים לא רק רחבי דעת, אלא גם רחבי לב.

חבר עליז דומה ליום שמש, המפיץ את אורו על כל הסובבים; ורובנו יכולים, כרצוננו, לעשות מהעולם הזה ארמון או בית כלא.

עלינו להקפיד לשמור על חברים, בדיוק כפי שאנחנו מקפידים לרכוש אותם.

גבר או אישה מאושרים הם מציאה טובה יותר משטר של חמש לירות. הם מוקד שמקרין רצון טוב, וכניסתם לחדר היא כאילו הודלק עוד נר.

האדם החי בקהילה קטנה חי בעולם גדול הרבה יותר. בקהילה גדולה אנחנו יכולים לבחור את חברינו. בקהילה קטנה חברינו נבחרים בשבילנו.

בשביל מה אנחנו חיים, אם לא כדי להקל זה על זה את החיים?

צחוק טוב הופך אותנו לחברים טובים יותר עם עצמנו ועם כל מי שסביבנו, ומקרב אותנו למה שהכי טוב ובהיר בחיינו.

זהו נחמתם של חברים, שגם אם אפשר לומר עליהם שמתו, חברותם וחברתם נוכחות במובן הטוב ביותר לנצח, כי הן אלמותיות.

החסד נותן את הפרשנות הטובה ביותר לדברים ולאנשים; הוא מוציא את המיטב מכל דבר, סולח לכולם, משרת את כולם, ומקווה עד הסוף.

ניהול חכם ואנושי של החולה הוא ההגנה הטובה ביותר מפני הדבקה.

אם עיננו נופלת על דבר טוב, אנחנו קוטפים אותו בלהיטות, ורואים רווח גדול אם רק נוכל לגדול בחברות זה עם זה.

נפש גדולה עומדת מעל העלבון, העוול, הכאב והלעג; והייתה בלתי פגיעה, אילולא סבלה מתוך חמלה.