ציטוטים על חוקי המשחק של החיים

לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה

הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה

לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים

יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מַה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ

חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בְּחִינָה עַצְמִית אֵינָם רְאוּיִים לְאָדָם

אֵין רוּחַ נוֹחָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא מַפְלִיג

אֵין אָדָם קָמְצָן בִּזְמַנּוֹ, וְדַוְקָא בּוֹ הָיָה מֻתָּר לִהְיוֹת

אַתָּה בְּעַצְמְךָ צָרִיךְ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ; הַמּוֹרִים רַק מַצְבִּיעִים עָלֶיהָ

הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה

חַיָּב אָדָם לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם

הָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל הַשֵּׁם

הדמיון חשוב מן הידע. הידע מוגבל, הדמיון מקיף את העולם.

אל תשאף להיות אדם מצליח, אלא אדם בעל ערך.

אדם מוכן לשאת כמעט כל סבל, אם הוא מוצא בו משמעות.

למי שיש למה לחיות, יעמוד כמעט בכל איך.

אל תלך בעקבות השביל — לך לְאָן שאין שביל, והשאר אחריך דרך.

אין די בלהיות עסוק; גם הנמלים עסוקות. השאלה היא במה אנחנו עסוקים.

אם בנית מבצרים באוויר, עבודתך לא אבדה — כאן הם צריכים להיות. עכשיו הנח מתחתם יסודות.

זה תמיד נראה בלתי אפשרי — עד שזה נעשה.

החיים הם הרפתקה נועזת, או שהם אינם כלום.

אם תרצו , אין זו אגדה.

כל מי שאינו מאמין בנסים אינו ריאליסט.

הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי.

עָשִׁיר בָּרָשִׁים יִמְשׁוֹל, וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה.

לֹא הָעַכְבָּר גּוֹנֵב אֶלָּא הַחֹר גּוֹנֵב.

סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

טוֹב־מְעַט בִּיְרְאַת ה' מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ.

אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם.

הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין.

הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַמַּקִיף מַקִיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת.

עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת.

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנָה, רוֹצֶה מָאתַיִם.

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת.

כָּל מִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ; וְכָל מִי שֶׁמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ

כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חֶרֶשׂ, שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע.

אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר לָהּ: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן.

כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָהּ, נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר

עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת.

הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן, נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ.

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ.

יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת? אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה.

הַחַיִּים הֵם כְּמוֹ רְכִיבָה עַל אוֹפַנַּיִם. כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי מִשְׁקָל, עָלֶיךָ לְהַמְשִׁיךְ לָנוּעַ.

חֲיֵה כְּאִלּוּ אַתָּה חַי כְּבָר בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, וּכְאִלּוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שָׁגִיתָ כְּפִי שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לִשְׁגּוֹת כָּעֵת.

אֵין אָנוּ מְקַבְּלִים חַיִּים קְצָרִים, אֶלָּא אָנוּ הוֹפְכִים אוֹתָם לִקְצָרִים, וְאֵינָנוּ חַסְרֵי זְמָן, אֶלָּא מְבַזְבְּזִים אוֹתוֹ לָרִיק.

אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַחֲשֹׁב עַל הָרָחוֹק, יִמְצָא אֶת הַדְּאָגָה לְפֶתַח דַּלְתּוֹ.

מְחִירוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא כַּמּוּת הַחַיִּים שֶׁעָלֶיךָ לְהַחְלִיף תְּמוּרָתוֹ, עַכְשָׁיו אוֹ בַּטְּוָח הָאָרֹךְ.

אֵין אָדָם מְשֻׁעְבָּד בְּאֹפֶן חֲסַר תִּקְוָה יוֹתֵר מִמִּי שֶׁמַּאֲמִין בְּטָעוּת שֶׁהוּא בֶּן חוֹרִין.

יְהִי רָצוֹן שֶׁהַבְּחִירוֹת שֶׁלְּךָ יְשַׁקְּפוּ אֶת הַתִּקְווֹת שֶׁלְּךָ, וְלֹא אֶת הַפְּחָדִים שֶׁלְּךָ.

בַּטְּוָח הָאָרֹךְ, אָנוּ מְעַצְּבִים אֶת חַיֵּינוּ וְאֶת עַצְמֵנוּ, וְהַבְּחִירוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הֵן בְּאַחֲרָיוּתֵנוּ הַבִּלְעָדִית.

כָּל הָעוֹלָם בָּמָה, וְכָל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים רַק שַׂחְקָנִים.

אָדָם הַמֵּעֵז לְבַזְבֵּז שָׁעָה אַחַת מִזְּמַנּוֹ, טֶרֶם גִּלָּה אֶת עֶרְכָּם שֶׁל הַחַיִּים.

הַנְּדִיבוּת הָאֲמִתִּית כְּלַפֵּי הֶעָתִיד תְּלוּיָה בִּנְתִינַת כָּל כֻּלְּךָ לַהֹוֶה.

בְּנִי, אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא.

כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת, בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף.

וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם, וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ.

אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, וּמֵישָׁרִים כָּל מַעְגַּל טוֹב.

אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן.

בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא, וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים.

פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ.

פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי. פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ, וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי.

וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ, כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת.

עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ, וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה.

אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא.

צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ, וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע.

שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן, וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ.

שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר.

בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ, וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם.

בִּרְצוֹת ה׳ דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ.

טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת עֲנָוִים, מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים.

עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה, בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא.

עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר, וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ.

אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה, אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר.

זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצָר אָוֶן, וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה.

כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל, וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.

מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי, וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי.

כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן, וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ.

עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.

עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.

וְאִילּוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ.

יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.

כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל, אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט, כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו.

כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ.

אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה, עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע.

כִּי מִי אֲשֶׁר יְבֻחַר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן, כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת.

לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם.

חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.

הַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו, הֲרֵי הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל.

לֹא עַצֶּם הַחַיִּים הֵם בַּעֲלֵי הָעֵרֶךְ הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא הַחַיִּים הַטּוֹבִים וְהָרְאוּיִים.

אַל תִּחְיֶה כְּאִלּוּ נוֹעַדְתָּ לִחְיוֹת עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שָׁנִים, הַמָּוֶת מְרַחֵף מֵעָלֶיךָ, כָּל עוֹד אַתָּה חַי וּבִיכָלְתְּךָ, הֱיֵה אָדָם טוֹב.

אֵין עַל הָאָדָם לִירֹא מִן הַמָּוֶת, אֶלָּא עָלָיו לִירֹא מִכָּךְ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַתְחִיל לִחְיוֹת בֶּאֱמֶת.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵין הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מָה הִיא מַשְׁמָעוּת חַיָּיו, אֶלָּא עָלָיו לְהַכִּיר בְּכָךְ שֶׁהוּא הַנִּשְׁאָל.

חֵרוּת בְּלִי אַחֲרָיוּת עֲלוּלָה לְהִתְדַּרְדֵּר לִכְלַל הֶפְקֵרוּת.

הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁל כָּל אָדָם וְהַעֻבְדָּה שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְהַחְלָפָה הֵן שֶׁמַּעֲנִיקוֹת מַשְׁמָעוּת לְקִיּוּמוֹ.

הַנַּעַל הַמַּתְאִימָה לְאָדָם אֶחָד לוֹחֶצֶת עַל אַחֵר, אֵין מַתְכּוֹן לַחַיִּים שֶׁמַּתְאִים לְכָל הַמִּקְרִים.

לְכָל פְּעֻלָּה יֵשׁ תָּמִיד תְּגוּבָה נֶגְדִּית שָׁוָה בְּעָצְמָתָהּ.

הַגּוֹרָל מוֹבִיל אֶת הָרוֹצֶה, וְגוֹרֵר אֶת הַמְסָרֵב.

בְּעוֹד אָנוּ מַמְתִּינִים לַחַיִּים, הַחַיִּים חוֹלְפִים.

זְכֹר כִּי שַׂחְקָן אַתָּה בְּמַחֲזֶה שֶׁתָּפַר עֲבוּרְךָ הַבַּמַּאי, תַּפְקִידְךָ הוּא לְשַׂחֵק הֵיטֵב אֶת הַדְּמוּת שֶׁנִּתְּנָה לְךָ.

הַסּוֹד לִקְצִירַת הַפְּרִי הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר וְהַהֲנָאָה הַגְּדוֹלָה מִכֹּל מִן הַחַיִּים הוּא לִחְיוֹת בְּאֹפֶן מֵעֵז וּמְסֻכָּן.

אַל תִּהְיֶה נַסְגָנִי וְהַסְסָנִי מִדַּי בְּמַעֲשֶׂיךָ, כָּל הַחַיִּים הֵם נִסּוּי, כְּכָל שֶׁתַּרְבֶּה בְּנִסּוּיִים כֵּן יִיטַב.

מִי שֶׁאֵינוֹ מְנַצֵּחַ פַּחַד כָּלְשֶׁהוּ בְּכָל יוֹם, לֹא לָמַד אֶת סוֹד הַחַיִּים.

הָלַכְתִּי אֶל הַיְּעָרוֹת כִּי חָפַצְתִּי לִחְיוֹת מִתּוֹךְ כַּוָּנָה, לְהִתְעַמֵּת רַק עִם עֻבְדּוֹת הַחַיִּים הַחִיּוּנִיּוֹת.

כְּאִלּוּ יָכֹלְתָּ לַהֲרֹג אֶת הַזְּמַן מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בַּנֶּצַח.

אֵין דָּבָר נוֹרָא יוֹתֵר מִבַּעֲרוּת בִּפְעֻלָּה.

אֵין שׁוּם תְּשׁוּקָה בְּמִשְׂחָק בְּקָטָן, וּבְהִתְפַּשְׁרוּת עַל חַיִּים הַפְּחוּתִים מֵאֵלֶּה שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לִחְיוֹת.

אֵין דָּבָר הַדּוֹמֶה לַחֲזָרָה אֶל מָקוֹם שֶׁלֹּא הִשְׁתַּנָּה, כְּדֵי לְגַלּוֹת בְּאֵילוּ דְּרָכִים הִשְׁתַּנֵּיתָ אַתָּה עַצְמְךָ.

הַהִיסְטוֹרְיָה תָּאִיר לִי פָּנִים, מִפְּנֵי שֶׁבְּכַוָּנָתִי לִכְתֹּב אוֹתָהּ בְּעַצְמִי.

בְּנִיָּה עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת מְלָאכָה אִטִּית וּמְיַגַּעַת שֶׁל שָׁנִים, הֲרִיסָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת מַעֲשֶׂה פָּזִיז שֶׁל יוֹם אֶחָד.

כְּכָל שֶׁתַּבִּיט רָחוֹק יוֹתֵר לְאָחוֹר, כָּךְ סָבִיר שֶׁתּוּכַל לִרְאוֹת רָחוֹק יוֹתֵר קָדִימָה.

אִם נִפְתַּח בִּמְרִיבָה בֵּין הֶעָבָר לַהֹוֶה, נְגַלֶּה כִּי אִבַּדְנוּ אֶת הֶעָתִיד.

פַּיְסָן הוּא מִי שֶׁמַּאֲכִיל אֶת הַתַּנִּין, בְּתִקְוָה שֶׁהַתַּנִּין יֹאכַל אוֹתוֹ אַחֲרוֹן.

הָאֹשֶׁר אֵינוֹ מַטָּרָה, הוּא תּוֹצַר לְוַאי שֶׁל חַיִּים שֶׁנִּחְיוּ כָּרָאוּי.

אֱהֹב אֶת כֻּלָּם, בְּטַח בִּמְעַטִּים, וְאַל תַּעֲשֶׂה רַע לְאִישׁ.

מָה יֵשׁ בְּשֵׁם? מָה שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים לוֹ וֶרֶד, בְּכָל שֵׁם אַחֵר יַעֲלֶה אוֹתוֹ רֵיחַ מָתוֹק.

שַׂמְתִּי לֵב כִּי אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הֶשֵּׂגִים מְעוֹלָם לֹא יָשְׁבוּ בְּחִבּוּק יָדַיִם וְהִנִּיחוּ לַדְּבָרִים לִקְרוֹת לָהֶם. הֵם יָצְאוּ וְגָרְמוּ לַדְּבָרִים לִקְרוֹת.

יְדִידוּת שֶׁל אָדָם הִיא אֶחָד מֵהַמַּדָּדִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר לְעֶרְכּוֹ.

אֵין שׁוּם דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁהוּא מִקְרִי, אֶלָּא הַכֹּל נִקְבַּע מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ.

הַטֶּבַע אֵינוֹ נִכְנָע וְאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, הוּא לְעוֹלָם אֵינוֹ מֵפֵר אֶת הַחֻקִּים שֶׁנִּקְבְּעוּ לוֹ, וְאֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בִּכְלָל בִּשְׁאֵלָה אִם סִבּוֹתָיו מֻבָנוֹת לִבְנֵי הָאָדָם.

הָאָדָם סוֹבֵל רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא לוֹקֵחַ בִּרְצִינוּת אֶת מָה שֶׁהָאֵלִים יָצְרוּ לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ.

זֶהוּ הַסּוֹד הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחַיִּים, לִהְיוֹת שָׁקוּעַ לַחֲלוּטִין בְּמַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן וְעַכְשָׁו, וּבִמְקוֹם לִקְרוֹא לָזֶה עֲבוֹדָה, לְהָבִין שֶׁזֶּה מִשְׂחָק.

עָלֶיךָ לְהַמֵּר, אֵין זֶה בִּבְחִירָתְךָ, אַתָּה כְּבָר עָלִיתָ עַל הַסְּפִינָה.

עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ עִקָּרוֹן אֲשֶׁר תִּרְצֶה כִּי יֵהָפֵךְ לְחֹק כְּלָלִי.

כָּל אֱמֶת עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ שְׁלוֹשָׁה שְׁלָבִים: תְּחִלָּה לוֹעֲגִים לָהּ, לְאַחַר מִכֵּן מִתְנַגְּדִים לָהּ בְּתֹקֶף, וּלְבַסּוֹף מְקַבְּלִים אוֹתָהּ כִּמְוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ.

אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הַחַיִּים רַק לְאָחוֹר, אֲבָל חַיָּבִים לִחְיוֹת אוֹתָם קָדִימָה.

תִּתְחַתֵּן, תִּתְחָרֵט עַל כָּךְ. אַל תִּתְחַתֵּן, גַּם עַל כָּךְ תִּתְחָרֵט. תִּתְחַתֵּן אוֹ אַל תִּתְחַתֵּן, תִּתְחָרֵט עַל שְׁנֵיהֶם.

גַּם לֹא לִבְחוֹר זוֹ בְּחִירָה.

כַּאֲשֶׁר הָעֲשִׁירִים מְנַהֲלִים מִלְחָמָה, הָעֲנִיִּים הֵם שֶׁמֵּתִים.

הַגּוֹרָל אֵינוֹ נָתוּן מֵרֹאשׁ, הָאָדָם יוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה.

שְׁלִילַת זְכֻיּוֹת הָאָדָם מַתְחִילָה בַּשְּׁלִילָה שֶׁל הַזְּכוּת לְהִשְׁתַּיֵּךְ לִקְהִלָּה פְּעִילָה.

מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ בְּאֹפֶן מַעֲמִיק, רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּכָל דָּבָר.

אֲפִלּוּ עַל הַכֵּס הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, עֲדַיִן אָנוּ יוֹשְׁבִים רַק עַל יַשְׁבָנֵנוּ שֶׁלָּנוּ.

אֵין דָּבָר יָפֶה וְרָאוּי כְּמוֹ לְשַׂחֵק הֵיטֵב אֶת תַּפְקִיד הָאָדָם.

הַמַּסָּע הוּא אִמּוּן מֻפְלָא, שֶׁבּוֹ הַנֶּפֶשׁ מִתְרַגֶּלֶת לְלֹא הֶרֶף לְהַבְחִין בִּדְבָרִים חֲדָשִׁים וּבִלְתִּי מֻכָּרִים.

כַּאֲשֶׁר אֵין בִּיכָלְתֵּנוּ לָדַעַת מָה הִיא הָאֱמֶת הַוַּדָּאִית, עָלֵינוּ לִפְעֹל לְפִי מָה שֶׁנִּרְאֶה הַסָּבִיר בְּיוֹתֵר.

חֻקֵּי הַהוֹגְנוּת וְהַצֶּדֶק תְּלוּיִים לַחֲלוּטִין בַּמַּצָּב הַמְּיֻחָד וּבַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם נְתוּנִים בְּנֵי הָאָדָם.

הַנִּסָּיוֹן שֶׁלִּי הוּא מָה שֶׁאֲנִי מַסְכִּים לְהַפְנוֹת אֵלָיו אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי.

אֶחָד הַסִּימָנִים לְהִתְמוֹטְטוּת עֲצַבִּים קְרֵבָה הוּא הָאֱמוּנָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ שֶׁל אָדָם הִיא חֲשׁוּבָה עַד מְאֹד.

אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה הִיא הַיְּכֹלֶת לְהִסְתַּגֵּל לְשִׁנּוּי.

שַׂמְתִּי לֵב שֶׁאֲפִלּוּ אֲנָשִׁים הַטּוֹעֲנִים שֶׁהַכֹּל נִקְבַּע מֵרֹאשׁ וְשֶׁאֵינָנוּ יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת דָּבָר, מַבִּיטִים לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים לִפְנֵי שֶׁהֵם חוֹצִים אֶת הַכְּבִישׁ.

לֹא בָּרוּר כְּלָל שֶׁלִּתְבוּנָה יֵשׁ עֵרֶךְ הִישָׂרְדוּתִי לַטְּוָח הָאָרֹךְ.

אָפְיוֹ שֶׁל אָדָם הוּא גּוֹרָלוֹ.

הַמִּלְחָמָה הִיא אֲבִי הַכֹּל וּמַלְכּוֹ שֶׁל הַכֹּל.

הַכֹּל זוֹרֵם וְשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ נִשְׁאָר עוֹמֵד.

הַזְּמַן הוּא יֶלֶד הַמְשַׂחֵק בְּאַבְנֵי מִשְׂחָק, מַלְכוּתוֹ שֶׁל יֶלֶד.

כְּפִי שֶׁתִּזְרַע, כָּךְ תִּקְצֹר.

סוֹד הַקִּיּוּם הָאֱנוֹשִׁי אֵינוֹ טָמוּן רַק בַּהִישָׂרְדוּת, אֶלָּא בִּמְצִיאַת מַטָּרָה שֶׁעֲבוּרָהּ כְּדַאי לִחְיוֹת.

הַנַּח לְחַיֶּיךָ לִרְקֹד בְּקַלּוּת עַל קְצוֹת הַזְּמָן, כְּמוֹ טַל עַל קְצֵה עָלֶה.

עָלֶיךָ לְהָבִין אֶת הַחַיִּים בִּשְׁלֵמוּתָם, לֹא רַק חֵלֶק קָטָן מֵהֶם. לָכֵן עָלֶיךָ לִקְרוֹא, לְהַבִּיט בַּשָּׁמַיִם, לָשִׁיר, לִסְבּוֹל וְלִרְאוֹת אֶת הַיֹּפִי, כִּי כָּל אֵלֶּה הֵם חַיִּים.

אַתָּה הוּא הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם הוּא אַתָּה.

זְמַן שֶׁאָבַד לֹא יִמָּצֵא שׁוּב לְעוֹלָם.

כַּאֲשֶׁר סִיַּמְתָּ לְהִשְׁתַּנּוֹת, סִיַּמְתָּ אֶת חַיֶּיךָ.

הָאֱמֶת נְדִירָה כְּשֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְאֵינָהּ פְּשׁוּטָה לְעוֹלָם.

כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר חָשַׁבְתִּי שֶׁכֶּסֶף הוּא הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בַּחַיִּים, כָּעֵת כְּשֶׁאֲנִי זָקֵן אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נָכוֹן.

וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת.

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע.

תַּלְמִידִים אֵינָם צְרִיכִים רַק לְשַׂחֵק בַּחַיִּים אוֹ לִלְמֹד עֲלֵיהֶם, אֶלָּא לִחְיוֹת אוֹתָם בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם.

הַנִּשּׂוּאִין הֵם הַהַתְחָלָה וְהַשִּׂיא שֶׁל כָּל תַּרְבּוּת.

בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים תּוֹמְכִים הַהוֹרִים בִּילָדֵיהֶם: מַרְחִיקִים אוֹתָם מִן הָרָע, מַנְחִים אוֹתָם אֶל הַטּוֹב, מְלַמְּדִים אוֹתָם מְלָאכָה, מוֹצְאִים לָהֶם בֶּן זוּג רָאוּי, וּמוֹסְרִים לָהֶם אֶת הַיְּרֻשָּׁה בְּעִתָּהּ.

חַיֶּיךָ קוֹדְמִים לְחַיֵּי חֲבֵרְךָ.

וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.

וֶהֱוֵי מִשְׁתַּדֵּל עִם אָדָם שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ.

הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְגַן הַמְּבוֹכָה, שֶׁהַדְּרָכִים בּוֹ נְבוֹכִים וּמְעֻרְבָּבִים, וְאֵין הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה אֶלָּא מִי שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ אֶל הַמִּגְדָּל.

צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו תָּמִיד, כְּסוֹחֵר גָּדוֹל הַפּוֹקֵד תָּמִיד אֶת כָּל עֲסָקָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסִיד וְלֹא יִשָּׁבֵר.

הָאָדָם הוּא הַנִּבְרָא לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ אַחַר שְׁלֵמוּתוֹ בִּבְחִירָתוֹ וּבִרְצוֹנוֹ, וְלֹא מִתּוֹךְ כְּפִיָּה וְהֶכְרֵחַ.

יָכוֹל לִהְיוֹת מַעֲשֶׂה נִרְאֶה טוֹב לְפִי עַצְמוֹ, וּמִפְּנֵי שֶׁתּוֹלְדוֹתָיו רָעוֹת יִהְיֶה חוֹבָה לְהַנִּיחוֹ, כִּי לֹא הַמַּעֲשֶׂה לְבַדּוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּשָּׁקֵל, אֶלָּא כָּל הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ.

לְכָל אָדָם נִתְּנוּ כֹּחוֹת וּנְסִבּוֹת מְיֻחָדוֹת לוֹ, שֶׁאֵינָן אֶלָּא הַכֵּלִים הַמְדֻיָּקִים הַדְּרוּשִׁים לוֹ כְּדֵי לְהַגְשִׁים אֶת תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם.

כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרָע, הִנֵּה הֵם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם, הָעֹנִי מִצַּד אֶחָד וְהָעֹשֶׁר מִצַּד אֶחָד, הַשַּׁלְוָה מִצַּד אֶחָד וְהַיִּסּוּרִים מִצַּד אֶחָד.

מִכָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹאֶה אוֹ שׁוֹמֵעַ יָכוֹל לִלְמֹד דֶּרֶךְ וְהוֹרָאָה לַעֲבוֹדָתוֹ, כִּי לֹא בָּא לְפָנָיו שׁוּם מִקְרֶה לְבַטָּלָה.

אֵין עֵרֶךְ לְחַיֵּי אָדָם אִם הֵם מְכֻוָּנִים רַק לַהֲנָאָתוֹ הַפְּרָטִית וְאֵינָם מֻקְדָּשִׁים לְמַטָּרָה שֶׁמֵּעֵבֶר לְעַצְמוֹ.

כְּדֵי לְהַעֲנִישׁ אוֹתִי עַל זִלְזוּלִי בַּסַּמְכוּת, עָשָׂה אוֹתִי הַגּוֹרָל עַצְמוֹ לְסַמְכוּת.

אִם הַהַצְלָחָה בַּחַיִּים נִמְדֶּדֶת כִּסְכוּם, אֲזַי הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא עֲבוֹדָה, הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא מִשְׂחָק, וְהַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי הוּא לִנְצֹר אֶת הַלָּשׁוֹן.

שְׁלוֹשֶׁת הַפִּתְרוֹנוֹת לַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַגְדָּלַת הָאֶנֶרְגְּיָה הָאֱנוֹשִׁית מִסְתַּכְּמִים בְּשָׁלוֹשׁ מִלִּים: מָזוֹן, שָׁלוֹם וַעֲבוֹדָה.

אָנוּ נִשְׁלָטִים לַחֲלוּטִין עַל יְדֵי כּוֹחוֹת הַסְּבִיבָה, מִטַּלְטְלִים כִּפְקָקִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אַךְ טוֹעִים לַחְשֹׁב אֶת הַדְּחָפִים הַחִיצוֹנִיִּים לִרְצוֹן חָפְשִׁי.

הֲפֹךְ, תָּמִיד הֲפֹךְ, הַבֵּט בַּבְּעָיָה מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה.

כָּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת הוּא הֵיכָן אֲנִי עָתִיד לָמוּת, כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֵלֵךְ לְשָׁם.

אֲנָשִׁים נְבוֹנִים מְקַבְּלִים הַחְלָטוֹת עַל בְּסִיס עֲלוּת הַהִזְדַּמְּנוּת, כְּלוֹמַר עַל פִּי הַחֲלָפָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר שֶׁעָלֶיהָ הֵם מְוַתְּרִים.

הַחַיִּים דּוֹמִים בְּחֶלְקָם לְמִשְׂחַק קְלָפִים, שֶׁבּוֹ עָלֶיךָ לִלְמֹד לִפְרֹשׁ לִפְעָמִים גַּם כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַחְזִיק בְּיָד שֶׁאַתָּה מְאֹד אוֹהֵב.

תִּכְנוּן לִטְוָח אָרֹךְ אֵינוֹ עוֹסֵק בַּהַחְלָטוֹת שֶׁיִּתְקַבְּלוּ בֶּעָתִיד, אֶלָּא בֶּעָתִיד שֶׁל הַהַחְלָטוֹת הַמִּתְקַבְּלוֹת כַּיּוֹם.

אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת עוֹד זְמַן, לִשְׂכֹּר זְמַן אוֹ לְהַשִּׂיג יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. מַלְאַי הַזְּמַן אֵינוֹ גָּמִישׁ לְעוֹלָם.

נִדְרָשׁוֹת עֶשְׂרִים שָׁנָה כְּדֵי לִבְנוֹת שֵׁם טוֹב, וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת כְּדֵי לַהֲרֹס אוֹתוֹ. אִם תַּחְשְׁבוּ עַל כָּךְ, תַּעֲשׂוּ דְּבָרִים אַחֶרֶת.

מִישֶׁהוּ יוֹשֵׁב הַיּוֹם בַּצֵּל מִפְּנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ נָטַע עֵץ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת.

בְּעוֹלַם הָעֲסָקִים, הַמַּרְאָה הָאֲחוֹרִית תָּמִיד צְלוּלָה יוֹתֵר מִן הַשִּׁמְשָׁה הַקִּדְמִית.

עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת רַק מְעַט מְאֹד דְּבָרִים נְכוֹנִים בְּחַיֶּיךָ, כָּל עוֹד אֵינְךָ עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִדַּי דְּבָרִים שְׁגוּיִים.

מָה שֶׁהֶחָכָם עוֹשֶׂה בַּתְּחִלָּה, הַכְּסִיל עוֹשֶׂה בַּסּוֹף.

כְּשֶׁמַּבִּיטִים בְּפִיו שֶׁל מֶלֶךְ, אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ.

הָאַהֲבָה הִיא הִמּוּר נוֹעָז כְּנֶגֶד הַזְּמַן וּכְנֶגֶד הַמָּוֶת.

סַדֵּר כְּהֲלָכָה אֶת כָּל הַחֲלָקִים הַנִּקְרִים בְּדַרְכְּךָ.

הַהִתְבַּגְּרוּת אֵינָהּ אֶלָּא אָבְדָן שֶׁל אַשְׁלָיוֹת מְסֻיָּמוֹת, כְּדֵי לִרְכּוֹשׁ אַחֲרוֹת תַּחְתֵּיהֶן.

הַסִּפְרוּת דּוֹמָה לְקוּרֵי עַכָּבִישׁ, מְחֻבֶּרֶת בְּקַלּוּת רַבָּה אוּלַי, אַךְ עֲדַיִן אֲחוּזָה בַּחַיִּים בְּאַרְבַּע פִּנּוֹתֶיהָ.

הָאֹמֶץ הוּא הַחָשׁוּב בְּכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כִּי לְלֹא אֹמֶץ לֹא תּוּכַל לִנְהֹג בְּשׁוּם מִדָּה אַחֶרֶת בְּאֹפֶן עִקְבִי.

בְּכָל רֶגַע שֶׁל הַכְרָעָה, הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת הוּא הַדָּבָר הַנָּכוֹן, הַדָּבָר הַבָּא בַּתּוֹר הוּא הַדָּבָר הַשָּׁגוּי, וְהַדָּבָר הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת הוּא לֹא כְלוּם.

בַּמִּלְחָמָה, אֵרוּעִים בַּעֲלֵי חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה צוֹמְחִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִסִּבּוֹת קְטַנּוֹת.

הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אֶלָּא לַיְלָה אֶחָד שֶׁל לִינָה בְּפֻנְדָּק עָלוּב.

רָעָה גְּדוֹלָה הִיא לְהַחְשִׁיב אֶת מָה שֶׁפָּעוּט, וּלְזַלְזֵל בַּמָּה שֶׁגָּדוֹל בֶּאֱמֶת.

זְכֹר כִּי אֵין לְךָ אֶלָּא נֶפֶשׁ אַחַת, כִּי לֹא תָּמוּת אֶלָּא פַּעַם אַחַת, וְכִי חַיֶּיךָ קְצָרִים.

הָאֵשׁ שֶׁמְּחַמֶּמֶת אוֹתָנוּ יְכוֹלָה גַּם לִשְׂרוֹף אוֹתָנוּ, אֵין זוֹ אַשְׁמָתָהּ שֶׁל הָאֵשׁ.

הַבִּיטוּ שׁוּב בַּנְּקֻדָּה הַזּוֹ. זֶה כָּאן, זֶה הַבַּיִת, אֵלֶּה אֲנַחְנוּ.

אין אומלל יותר מאדם שלא נקלע מעולם לצרה.

המכשול הגדול ביותר לחיים הוא הציפייה, התלויה במחר ומאבדת את היום.

שום דבר, לוקיליוס, אינו שלנו מלבד הזמן.

משמעות החיים שונה מאדם לאדם, מיום ליום ומשעה לשעה. מה שחשוב אינו משמעות החיים בכלל, אלא המשמעות הספציפית של חייו של אדם מסוים ברגע נתון.

ארבעים השנים הראשונות של החיים נותנות לנו את הטקסט, והשלושים הבאות מספקות את הפירוש.

לטעות בדרך שלך עדיף מלצדוק בדרכו של אחר.

החיים הם מתנה, החיים הם אושר, כל דקה יכולה להיות נצח של אושר!

ההולך הטוב אינו משאיר עקבות.

מתוקים שימושיה של המצוקה.

בטח בעצמך: כל לב רוטט למיתר הברזל הזה.

כמה חסר טעם לשבת ולכתוב כשלא עמדת כדי לחיות.

אם לא נמצא דבר נעים, לפחות נמצא דבר חדש.

העולם שובר את כולם, ואחר כך רבים נעשים חזקים דווקא במקומות השבורים.

אמנות החיים דומה יותר לאמנות ההיאבקות מאשר לאמנות הריקוד, משום שעליה לעמוד מוכנה ויציבה מול התקפות פתאומיות ובלתי צפויות.

כמה מגוחך וזר הוא מי שמופתע מכל דבר שקורה בחיים.

אני סבור שהמזל הוא הפוסק במחצית ממעשינו, אבל את המחצית האחרת, או מעט פחות ממנה, הוא משאיר לנו לנהל.

אפה של קלאופטרה: אילו היה קצר יותר, כל פני העולם היו משתנים.

קל להחטיא את המטרה וקשה לפגוע בה. אפשר לטעות בדרכים רבות, אבל לצדוק רק בדרך אחת.

כל אדם רוצה לחיות הרבה, אבל אף אדם אינו רוצה להיות זקן.

לוח השחמט הוא העולם, הכלים הם תופעות היקום, וחוקי המשחק הם מה שאנו מכנים חוקי הטבע. השחקן שמולנו נסתר מאיתנו. אנו יודעים שמשחקו תמיד הוגן, צודק וסבלני. אבל אנו יודעים גם, על חשבוננו, שהוא לעולם אינו מתעלם מטעות.

ספרים טובים למדי בדרכם, אבל הם תחליף חיוור מאוד לחיים.

עדיף להיות שוטה מאשר להיות מת.

עדיף לאבד את הבריאות כמו בזבזן מאשר לבזבז אותה כמו קמצן.

ספרים משמשים פחות כמשקפיים להתבונן בטבע, ויותר כמסכים להסתיר את אורו החזק ואת נופיו המשתנים מעיניים חלשות ומחשבות עצלות.

אולי התרופה הטובה ביותר לפחד המוות היא להרהר בכך שלחיים יש התחלה לא פחות מאשר סוף. היה זמן שבו לא היינו; וזה אינו מעורר בנו דאגה.

הכר את רוב חדרי ארץ מולדתך לפני שתעבור את סף דלתה החוצה.

הכוח האלוהי משתעשע בענייני בני האדם, וגם השעה הנוכחית בקושי תבטיח דבר בוודאות.

צריך לצחוק לפני שמאושרים, פן נמות בלי שצחקנו.