ציטוטים על ניהול זמן ופרודוקטיביות

אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?

לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה

וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה

הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם

טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, טוֹב אֶרֶךְ־רוּחַ מִגְּבַהּ־רוּחַ

לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה

הַהַתְחָלָה הִיא הַחֵלֶק הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּכָל מְלָאכָה

אֲנַחְנוּ מָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים שׁוּב וָשׁוּב. מְצוּיָנוּת אֵינָהּ מַעֲשֶׂה אֶחָד אֶלָּא הֶרְגֵּל

סְנוּנִית אַחַת אֵינָהּ מְבִיאָה אֶת הָאָבִיב

אֵין אָדָם נִכְנָס לְאוֹתוֹ נָהָר פַּעֲמַיִם — כִּי הַנָּהָר הִשְׁתַּנָּה, וְגַם הָאָדָם

אֵין אָדָם קָמְצָן בִּזְמַנּוֹ, וְדַוְקָא בּוֹ הָיָה מֻתָּר לִהְיוֹת

מַסָּע שֶׁל אֶלֶף מִיל מַתְחִיל בְּצַעַד אֶחָד

אין די בלהיות עסוק; גם הנמלים עסוקות. השאלה היא במה אנחנו עסוקים.

לא די לדעת — צריך גם ליישם. לא די לרצות — צריך גם לעשות.

וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי?

עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע.

הַחִפָּזוֹן וְהַמְּהִירוּת הֵם מִיסוֹד הַיֵּצֶר הָרַע.

תָּפַסְתָּ מְרֻבֶּה - לֹא תָּפַסְתָּ, תָּפַסְתָּ מֻעָט - תָּפַסְתָּ.

וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.

כִּי הַרְדָּמָה נִמְצֵאת בָּאָדָם בְּטֶבַע, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהָעִיר אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד.

סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

אַל־תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן־תִּוָּרֵשׁ, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע־לָחֶם.

יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים.

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ, עֲשֵׂה.

עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֶּמַתְכֶם, וְחַפְשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם.

לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.

אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם.

כִּי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְהַטְּרָדָה הַמְרֻבָּה הִיא הַמְכַסָּה עַל הָעֵינַיִם

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.

שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה.

רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ.

יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה.

אַל תְּבַזְבֵּז עוֹד זְמַן בְּוִכּוּחִים עַל מָהוּ אָדָם טוֹב, פָּשׁוּט הֱיֵה כָּזֶה.

חֲיֵה כְּאִלּוּ אַתָּה חַי כְּבָר בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, וּכְאִלּוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שָׁגִיתָ כְּפִי שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לִשְׁגּוֹת כָּעֵת.

אֵין אָנוּ מְקַבְּלִים חַיִּים קְצָרִים, אֶלָּא אָנוּ הוֹפְכִים אוֹתָם לִקְצָרִים, וְאֵינָנוּ חַסְרֵי זְמָן, אֶלָּא מְבַזְבְּזִים אוֹתוֹ לָרִיק.

הַטֶּבַע אֵינוֹ מְמַהֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל מֻשָּׂג.

אַל תְּזַלְזֵל בַּטּוֹב וְתֹאמַר לֹא יַגִּיעַ אֵלַי. טִפָּה אַחַר טִפָּה מִתְמַלֵּא כַּד הַמַּיִם, וְהֶחָכָם מִתְמַלֵּא בְּטוֹב מִצְּעָדִים קְטַנִּים.

שְׁנֵי הַלּוֹחֲמִים הַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר הֵם הַסַּבְלָנוּת וְהַזְּמָן.

אַמֵּץ אֶת קֶצֶב הַטֶּבַע, סוֹדוֹ הוּא סַבְלָנוּת.

חַיֵּינוּ מִתְבַּזְבְּזִים עַל יְדֵי פְּרָטִים מְיֻתָּרִים, פַּשְּׁטוּ, פַּשְּׁטוּ.

מְחִירוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא כַּמּוּת הַחַיִּים שֶׁעָלֶיךָ לְהַחְלִיף תְּמוּרָתוֹ, עַכְשָׁיו אוֹ בַּטְּוָח הָאָרֹךְ.

הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר אֵינָם צְרִיכִים לִהְיוֹת לְעוֹלָם נְתוּנִים לְחַסְדֵּיהֶם שֶׁל הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים פָּחוֹת.

חֲיֵה כְּאִלּוּ תָּמוּת מָחָר, לְמַד כְּאִלּוּ תִּחְיֶה לָעַד.

כְּשֵׁם שֶׁהַבַּרְזֶל מַחֲלִיד מֵחֹסֶר שִׁמּוּשׁ וּמַיִם עוֹמְדִים מְאַבְּדִים אֶת צְלִילוּתָם, כָּךְ חֹסֶר מַעֲשֶׂה מַחֲלִישׁ אֶת כֹּחַ הַמַּחְשָׁבָה.

לָמַדְתִּי שֶׁדֶּרֶךְ הַקִּדְמָה אֵינָהּ מְהִירָה וְאֵינָהּ קַלָּה.

אָדָם הַמֵּעֵז לְבַזְבֵּז שָׁעָה אַחַת מִזְּמַנּוֹ, טֶרֶם גִּלָּה אֶת עֶרְכָּם שֶׁל הַחַיִּים.

הַנְּדִיבוּת הָאֲמִתִּית כְּלַפֵּי הֶעָתִיד תְּלוּיָה בִּנְתִינַת כָּל כֻּלְּךָ לַהֹוֶה.

אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וְשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן, וְיֵשׁ אִתָּךְ.

עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ.

פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי. פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ, וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי.

אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין, שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ.

מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ, וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן.

אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי, לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי.

כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים.

אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ.

לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ, וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ.

שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו, וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב.

גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ, אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית.

מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, יִשְׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן.

וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי, רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר.

הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ, וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ.

עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים יִשְׂבַּע רִישׁ.

הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז, וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם.

צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.

וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה, הֲלֹא אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ.

שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע, וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם.

כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט, כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו.

כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה.

אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר, וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁר חָכְמָה.

בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת.

בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי כָשֵׁר הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ.

וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר.

לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה.

אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן, אִם יָשַׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם.

יְעַנֶּה גּוּפוֹ וְיִיגַע כָּל יוֹם בַּבֹּקֶר עַד שֶׁיַּתְחִיל גּוּפוֹ לַחְמֹם, וְיָנוּחַ מְעַט עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשׁוֹ, וְאוֹכֵל.

לְמַד מִן הָאֶתְמוֹל, חֲיֵה אֶת הַיּוֹם, קַוֵּה אֶל הַמָּחָר.

הַקְדֵּשׁ אֶת זְמַנְּךָ לְשִׁפּוּר עַצְמְךָ בִּקְרִיאַת כִּתְבֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, כָּךְ תִּזְכֶּה בְּקַלּוּת בְּמַה שֶּׁאֲחֵרִים עָמְלוּ עָלָיו בְּקֹשִׁי רַב.

אַל תִּחְיֶה כְּאִלּוּ נוֹעַדְתָּ לִחְיוֹת עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שָׁנִים, הַמָּוֶת מְרַחֵף מֵעָלֶיךָ, כָּל עוֹד אַתָּה חַי וּבִיכָלְתְּךָ, הֱיֵה אָדָם טוֹב.

עֲשֵׂה כָּל מַעֲשֶׂה בְּחַיֶּיךָ כְּאִלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂיךָ הָאַחֲרוֹן.

אֲנִי מַחֲזִיק אֶת הַנּוֹשֵׂא תָּמִיד לְנֶגֶד עֵינַי, וּמַמְתִּין עַד שֶׁהָאוֹר הָרִאשׁוֹן יִפָּתַח לְאַט, מְעַט אַחַר מְעַט, לִכְלַל אוֹר מָלֵא וּבָהִיר.

הַתְחֵל לִחְיוֹת מִיָּד, וּרְאֵה בְּכָל יוֹם חַיִּים שְׁלֵמִים בִּפְנֵי עַצְמָם.

בְּעוֹד אָנוּ מַמְתִּינִים לַחַיִּים, הַחַיִּים חוֹלְפִים.

שׁוּם דָּבָר גָּדוֹל אֵינוֹ נוֹצָר בְּבַת אַחַת, כְּפִי שֶׁאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אוֹ תְּאֵנָה זְקוּקִים לִזְמַן כְּדֵי לְהַבְשִׁיל.

אַל תִּתְעַכֵּב בֶּעָבָר, אַל תַּחְלֹם עַל הֶעָתִיד, רַכֵּז אֶת הַתּוֹדָעָה בָּרֶגַע הַהֹוֶה.

הַמּוּדָעוּת הִיא נְתִיב חַיֵּי הַנֶּצַח, חֹסֶר תְּשׂוּמַת הַלֵּב הוּא נְתִיב הַמָּוֶת, הַמּוּדָעִים אֵינָם מֵתִים, הַשְּׁקוּעִים בְּתַרְדֵּמָה כְּבָר חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים.

יֵשׁ רַק זְמַן אֶחָד שֶׁהוּא חָשׁוּב, וְהוּא הַהֹוֶה. זֶהוּ הַזְּמַן הֶחָשׁוּב מִכֹּל מִפְּנֵי שֶׁרַק בּוֹ יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ מַמָּשִׁי.

כְּתֹב עַל לוּחַ לִבְּךָ שֶׁכָּל יוֹם הוּא הַיּוֹם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה.

כְּאִלּוּ יָכֹלְתָּ לַהֲרֹג אֶת הַזְּמַן מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בַּנֶּצַח.

לְעוֹלָם אַל תַּבִּיט לְאָחוֹר, אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה מְתַכְנֵן לָלֶכֶת בְּאוֹתוֹ הַכִּוּוּן.

יֵשׁ לָנוּ תָּמִיד דַּי זְמַן, אִם רַק נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כָּרָאוּי.

הָאֶתְמוֹל הוּא הִיסְטוֹרְיָה, הַמָּחָר הוּא תַּעֲלוּמָה, וְהַיּוֹם הוּא מַתָּנָה.

נִדְרֶשֶׁת אוֹתָהּ כַּמּוּת שֶׁל אֶנֶרְגְּיָה כְּדֵי לְיַחֵל וְלַחֲלֹם כְּפִי שֶׁנִּדְרֶשֶׁת כְּדֵי לְתַכְנֵן.

מוּטָב שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת מֻקְדָּם מִדַּי, מֵאֲשֶׁר דַּקָּה אַחַת מְאֻחָר מִדַּי.

כְּשֵׁם שֶׁיּוֹם שֶׁנִּצְלוּ אוֹתוֹ הֵיטֵב מֵבִיא שֵׁנָה מְתוּקָה, כָּךְ חַיִּים שֶׁנִּחְיוּ כָּרָאוּי מְבִיאִים מָוֶת שָׁלֵו.

לְעוֹלָם אֵין אָדָם מַבְחִין בְּמַה שֶּׁכְּבָר נַעֲשָׂה, נִתָּן לִרְאוֹת רַק אֶת מָה שֶׁעוֹד נוֹתַר לַעֲשׂוֹת.

שִׁחְרוּר מִן הַזְּמַן מִתְרַחֵשׁ כַּאֲשֶׁר אָנוּ פּוֹקְחִים אֶת עֵינֵינוּ וְרוֹאִים בִּבְהִירוּת שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן אַחֵר מִלְּבַד הָרֶגַע הַזֶּה.

מִכְתָּב זֶה יָצָא אָרֹךְ יוֹתֵר מִן הָרָגִיל, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לִי הַזְּמַן לַעֲשׂוֹתוֹ קָצָר יוֹתֵר.

אֵינָנוּ חַיִּים בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם, אֶלָּא תָּמִיד רַק מְקַוִּים לִחְיוֹת, וּבִהְיוֹתֵנוּ מְצַפִּים תָּמִיד לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים, לְעוֹלָם לֹא נִהְיֶה כָּאֵלֶּה.

אִם נִבְחַן אֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, נִגְלֶה כִּי הֵן תָּמִיד עֲסוּקוֹת בֶּעָבָר אוֹ בֶּעָתִיד, וְכִמְעַט לְעוֹלָם אֵינָנוּ חוֹשְׁבִים עַל הַהֹוֶה.

שַׁנֵּה אֶת חַיֶּיךָ הַיּוֹם. אַל תְּהַמֵּר עַל הֶעָתִיד, פְּעַל עַכְשָׁו, לְלֹא דִּחוּי.

אֲנִי מַעֲדִיף חַיִּים קְצָרִים וּמְלֵאֵי רֹחַב עַל פְּנֵי חַיִּים אֲרֻכִּים וְצָרִים.

מִי שֶׁנּוֹהֵג בִּזְהִירוּת וּמַמְתִּין לְיָרִיב שֶׁאֵינוֹ זָהִיר, הוּא שֶׁיְּנַצֵּחַ.

מִי שֶׁמֵּגֵן עַל כָּל מָקוֹם, אֵינוֹ מֵגֵן עַל שׁוּם מָקוֹם.

אַל תַּעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת.

עֲשֵׂה אֶת הַדֶּרֶךְ לְהֶרְגֵּל, וְהִתְאַמֵּן בָּהּ לְלֹא הֶרֶף.

מְחִירוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל דָּבָר, הוּא הֶעָמָל וְהַטֹּרַח הַנִּדְרָשִׁים כְּדֵי לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ.

הַתְחֵל לִהְיוֹת כָּעֵת מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בֶּעָתִיד.

אֵין אָדָם אֻמְלָל יוֹתֵר מִמִּי שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֶצְלוֹ אֵינוֹ מֻרְגָּל מִלְּבַד הַהַסְסָנוּת.

זְמַן שֶׁנֶּהֱנֵיתָ לְבַזְבֵּז אֵינוֹ זְמַן מְבֻזְבָּז.

שָׁנִים רַבּוֹת שָׁקַדְתִּי בִּדְמָמָה עַל הַחִשּׁוּבִים, בְּטֶרֶם הֵעַזְתִּי לְהוֹצִיא אֶת מַחְשְׁבוֹתַי לָאוֹר.

הַזְּמַן הוּא יֶלֶד הַמְשַׂחֵק בְּאַבְנֵי מִשְׂחָק, מַלְכוּתוֹ שֶׁל יֶלֶד.

הַזְּמַן תָּמִיד נָכוֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁנָּכוֹן.

הַפַּרְפַּר אֵינוֹ סוֹפֵר חֳדָשִׁים אֶלָּא רְגָעִים, וְיֵשׁ לוֹ דַּי זְמָן.

הָרֶגַע הַהֹוֶה הוּא הָרֶגַע הַיָּחִיד שֶׁבּוֹ הַחַיִּים בֶּאֱמֶת זְמִינִים לָנוּ.

שְׁתֵה אֶת הַתֵּה שֶׁלְּךָ לְאַט וּבְיִרְאַת כָּבוֹד, כְּאִלּוּ הוּא הַצִּיר שֶׁסְּבִיבוֹ סוֹבֵב הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

שֵׁנָה מֻקְדֶּמֶת וְהַשְׁכָּמָה מֻקְדֶּמֶת הוֹפְכוֹת אָדָם לְבָרִיא, עָשִׁיר וְחָכָם.

זְמַן שֶׁאָבַד לֹא יִמָּצֵא שׁוּב לְעוֹלָם.

לְעוֹלָם אַל תִּדְחֶה לְמָחָר אֶת מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם.

הָאֱמֶת הִיא בִּתּוֹ שֶׁל הַזְּמַן, וְאֵינֶנִּי מַרְגִּישׁ שׁוּם בּוּשָׁה לִהְיוֹת הַמְּיַלֶּדֶת שֶׁלָּהּ.

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה, וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר עָלֶיהָ, כְּאָדָם שֶׁזּוֹרֵעַ וְאֵינוֹ קוֹצֵר.

הַשְׁכֵּם וֶאֱכֹל, בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה.

זַמֵּר בְּכָל יוֹם, זַמֵּר בְּכָל יוֹם.

שְׁנֵי חֲלָקִים לַזְּרִיזוּת: אֶחָד קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל בַּמַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה וְלֹא יַחְמִיץ, וְהַשֵּׁנִי אַחַר שֶׁהִתְחִיל בּוֹ, שֶׁיִּגְמֹר אוֹתוֹ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִתְרַשֵּׁל.

אֵין הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא שָׁעָה מֻגְבֶּלֶת לִקְנוֹת בָּהּ שְׁלֵמוּת, וְכָל רֶגַע הַהוֹלֵךְ לְבַטָּלָה הוּא אֲבֵדָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לָהּ תְּמוּרָה לְעוֹלָם.

וְזֹאת בֶּאֱמֶת אַחַת מִתַּחְבּוּלוֹת הַיֵּצֶר הָרָע, לְהַכְבִּיד עֲבוֹדָתוֹ תָמִיד עַל לִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם רֶוַח לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ הֵם הוֹלְכִים.

אֵין אָנוּ רַשָּׁאִים לְאַבֵּד שׁוּם שָׁעָה, כִּי הַזְּמַן אֵינוֹ מַמְתִּין לַמְהַסְּסִים.

אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב לְעוֹלָם עַל הֶעָתִיד, הוּא מַגִּיעַ מַהֵר מַדַּי בְּלֹאו הָכִי.

הַהַבְחָנָה בֵּין עָבָר, הֹוֶה וְעָתִיד אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה עַקְשָׁנִית וּמַתְמֶדֶת.

אָדָם מְאֻשָּׁר מְרֻצֶּה מִדַּי מִן הַהֹוֶה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת עַל הֶעָתִיד.

מָה שֶׁאָנוּ מְכַנִּים זִכָּרוֹן אֵינוֹ אֶלָּא תְּגוּבָה מֻגְבֶּרֶת לְגֵרוּיִים חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים.

אֵין זוֹ הָעֲבוֹדָה עַצְמָהּ שֶׁמַּתִּישָׁה אוֹתִי, אֶלָּא הַהַפְרָעוֹת הַבִּלְתִּי פּוֹסְקוֹת וּמַאֲבָקֵי הָעֲסָקִים הַשּׁוֹחֲקִים אֶת כֹּחִי.

אֲנִי נֶחְשָׁב לְאֶחָד הָעוֹבְדִים הַחֲרוּצִים בְּיוֹתֵר, וְאוּלַי זֶה נָכוֹן אִם חֲשִׁיבָה שְׁקוּלָה לַעֲבוֹדָה, כִּי הִקְדַּשְׁתִּי לָהּ כִּמְעַט אֶת כָּל שְׁעוֹת הָעֵרוּת שֶׁלִּי.

הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן שֶׁל רִבִּית דְּרִבִּית: לְעוֹלָם אַל תַּפְסִיק אוֹתָהּ לְלֹא צֹרֶךְ.

תַּפְקִידֵנוּ הוּא לִמְצֹא מְעַט דְּבָרִים נְבוֹנִים לַעֲשׂוֹת, וְלֹא לְהַדְבִּיק אֶת כָּל מָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם.

אֵין דָּבָר חֲסַר תּוֹעֶלֶת יוֹתֵר מִלַּעֲשׂוֹת בִּיעִילוּת מְרַבִּית מָה שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹתוֹ כְּלָל.

הַזְּמַן הוּא הַמַּשְׁאַב הַנָדִיר בְּיוֹתֵר, וְאִם אֵינְךָ מְנַהֵל אוֹתוֹ, אֵינְךָ יָכוֹל לְנַהֵל שׁוּם דָּבָר אַחֵר.

מְנַהֲלִים יְעִילִים אֵינָם מְקַבְּלִים הַחְלָטוֹת רַבּוֹת, הֵם מִתְרַכְּזִים בַּהַחְלָטוֹת הַחֲשׁוּבוֹת בֶּאֱמֶת.

מָה הִיא הַמְּשִׂימָה? זוֹהִי הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַמַּכְרִיעָה בְּיוֹתֵר בְּפִרְיוֹנוֹ שֶׁל עוֹבֵד הַיֶּדַע.

לְאַחַר כָּל פְּעֻלָּה יְעִילָה, קַח לְךָ פְּסַק זְמַן שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת שְׁקֵטָה, מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶט תִּצְמַח פְּעֻלָּה יְעִילָה עוֹד יוֹתֵר.

פְּגִישׁוֹת הֵן בְּהַגְדָּרָתָן פְּשָׁרָה עִם אִרְגּוּן לָקוּי, אָדָם אוֹ נִפְגָּשׁ אוֹ עוֹבֵד, אֵין הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת.

הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים תְּחִלָּה, וְהַדְּבָרִים הַשְּׁנִיִּים לֹא יֵעָשׂוּ כְּלָל.

אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת עוֹד זְמַן, לִשְׂכֹּר זְמַן אוֹ לְהַשִּׂיג יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. מַלְאַי הַזְּמַן אֵינוֹ גָּמִישׁ לְעוֹלָם.

מְנַהֲלִים יְעִילִים אֵינָם מַתְחִילִים מִן הַמְּשִׂימוֹת שֶׁלָּהֶם, הֵם מַתְחִילִים מִן הַזְּמַן שֶׁלָּהֶם.

הַהֶבְדֵּל בֵּין אֲנָשִׁים מַצְלִיחִים לַאֲנָשִׁים מַצְלִיחִים בֶּאֱמֶת הוּא שֶׁאֲנָשִׁים מַצְלִיחִים בֶּאֱמֶת אוֹמְרִים לֹא לְכִמְעַט כָּל דָּבָר.

קִרְאוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת עַמּוּדִים בְּכָל יוֹם. כָּךְ יֶדַע עוֹבֵד, הוּא נִבְנֶה כְּמוֹ רִבִּית דְּרִבִּית.

אִם לֹא תִּמְצָא דֶּרֶךְ לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף בְּעוֹדְךָ יָשֵׁן, תַּעֲבֹד עַד יוֹם מוֹתְךָ.

עַל מַשְׁקִיעַ לִפְעֹל כְּאִלּוּ קִבֵּל כַּרְטִיס מְנֻקָּב וּבוֹ עֶשְׂרִים נְקָבִים בִּלְבַד לְכָל יְמֵי חַיָּיו.

אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ זְמַן רַב, כִּמְעַט בְּכָל יוֹם, פָּשׁוּט כְּדֵי לָשֶׁבֶת וְלַחְשֹׁב.

לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה גָּדוֹל הַכִּשָּׁרוֹן אוֹ הַמַּאֲמָץ, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁפָּשׁוּט דּוֹרְשִׁים זְמַן. אִי אֶפְשָׁר לְהוֹלִיד תִּינוֹק בְּחֹדֶשׁ אֶחָד עַל יְדֵי עִבּוּר שֶׁל תֵּשַׁע נָשִׁים.

הַזִּכָּרוֹן אֵינוֹ מָה שֶׁאָנוּ זוֹכְרִים, אֶלָּא מָה שֶׁזּוֹכֵר אוֹתָנוּ. הַזִּכָּרוֹן הוּא הֹוֶה שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק לַחֲלֹף.

הַהַתְחָלָה הִיא תָּמִיד הַיּוֹם.

הַחַיִּים קְצָרִים מְאֹד, וְאֵת אֲשֶׁר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ.

תְּנוּ לִי שֵׁשׁ שָׁעוֹת כְּדֵי לִכְרֹת עֵץ, וְאַקְדִּישׁ אֶת אַרְבַּע הַשָּׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְהַשְׁחָזַת הַגַּרְזֶן.

בְּכָל רֶגַע שֶׁל הַכְרָעָה, הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת הוּא הַדָּבָר הַנָּכוֹן, הַדָּבָר הַבָּא בַּתּוֹר הוּא הַדָּבָר הַשָּׁגוּי, וְהַדָּבָר הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת הוּא לֹא כְלוּם.

הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הַדְּבָרִים נִבְרָאִים, וְהָרֶגַע שֶׁבּוֹ אֲנִי מְדַבֵּר, עֹמֶק אֶחָד הֵם, וְאֵין בַּנֶּצַח אֶלָּא רֶגַע הֹוֶה אֶחָד בִּלְבַד.

זְכֹר כִּי אֵין לְךָ אֶלָּא נֶפֶשׁ אַחַת, כִּי לֹא תָּמוּת אֶלָּא פַּעַם אַחַת, וְכִי חַיֶּיךָ קְצָרִים.

אֵין עָבָר וְאֵין עָתִיד, קַיָּם רַק הָרֶגַע הַהֹוֶה. חֲקִירַת הֶעָבָר וְהֶעָתִיד מִבְּלִי לָדַעַת אֶת הַהֹוֶה דּוֹמָה לִסְפִירַת צִלְלֵי הַדְּבָרִים.

מַדּוּעַ תִּדְאַג לֶעָתִיד כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ מַכִּיר כָּרָאוּי אֲפִלּוּ אֶת הַהֹוֶה? דְּאַג לַהֹוֶה, וְהֶעָתִיד כְּבָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ.

הרווח באמצעות השכל שלך, לא באמצעות הזמן שלך.

תכנן הכל עד הסוף. הסוף הוא הכל.

חוסר סבלנות עם פעולות, סבלנות עם תוצאות.

אילו נדרש לו למצוא מחט בערימת שחת, הוא לא היה עוצר לחשוב היכן סביר שהיא נמצאת, אלא היה ניגש מיד לבחון קש אחר קש, בשקדנות קדחתנית כמו דבורה, עד שימצא את מבוקשו. מעט תיאוריה וחישוב היו חוסכים לו תשעים אחוז מהעבודה.

מבלי משים אני עובר אז לעבודה אחרת, ומופתע מרעננות המוח ומהקלות שבה אני מתגבר על מכשולים שהכשילו אותי קודם.

הייתה לי מאניה ממשית לסיים כל מה שהתחלתי, ולא פעם זה הכניס אותי לצרות.

המכשול הגדול ביותר לחיים הוא הציפייה, התלויה במחר ומאבדת את היום.

שום דבר, לוקיליוס, אינו שלנו מלבד הזמן.

אל יהסס אדם ללמוד חוכמה בנעוריו, ואל יתעייף מלחפש אותה בזקנתו, כי אין אדם שהוא צעיר או זקן מדי לבריאות הנפש.

קל יותר להתנגד בתחילה מאשר בסוף.

אמנות החוכמה היא אמנות הידיעה ממה להתעלם.

היכולת למלא את שעות הפנאי בתבונה היא התוצר האחרון של התרבות.

ארבעים השנים הראשונות של החיים נותנות לנו את הטקסט, והשלושים הבאות מספקות את הפירוש.

תכלית הידיעה אינה הידיעה, אלא המעשה.

בבוקר, כשאתה קם בחוסר חשק, תן למחשבה הזאת להיות לפניך: אני קם לעבודתו של אדם.

כל אדם חי רק את הרגע הזה, שהוא נקודה שאי אפשר לחלק, וכל שאר חייו כבר עבר או שאינו ודאי.

בכל יום רכוש לך דבר אחד שיחזק אותך מול העוני, מול המוות, וגם מול צרות אחרות. ואחרי שעברת על מחשבות רבות, בחר אחת שתעכל היטב באותו יום.

חריצות: אל תאבד זמן, היה עסוק תמיד בדבר מועיל, וקצץ כל פעולה מיותרת.

סדר: שיהיה לכל חפציך מקומם, ולכל חלק בעסקיך זמנו.

תועלת החיים אינה באורך הימים, אלא בשימוש בזמן. אדם יכול לחיות זמן רב, ובכל זאת לחיות מעט.

בגיל חמש עשרה נתתי את לבי ללימוד. בגיל שלושים עמדתי איתן. בגיל ארבעים לא היו לי עוד ספקות. בגיל חמישים ידעתי את גזרות השמיים.

המים שאתה נוגע בהם בנהר הם האחרונים מאלה שעברו והראשונים מאלה שבאים. כך גם הזמן ההווה.

אין אדם זקן כל כך שאינו חושב שיחיה עוד שנה.

יש ספרים שיש לטעום, אחרים שיש לבלוע, ומעטים שיש ללעוס ולעכל.

מה שנעשה מיד, מתפרק מיד; אבל מה שעתיד להחזיק נצח, יידרש לו עוד נצח כדי להיעשות.

הנבון עושה בהתחלה את מה שהכסיל עושה בסוף. שניהם עושים אותו דבר, וההבדל ביניהם רק בזמן: האחד בעיתו, והשני שלא בעיתו.

היום שאחרי הוא תלמידו של היום שלפניו.

מעט מאוד אנשים, אם לדייק, חיים בהווה; רובם עסוקים בהכנות לחיות בזמן אחר.

יש די זמן לכל דבר במהלך היום, אם רק עושים דבר אחד בכל פעם; אבל אין די זמן בשנה כולה, אם עושים שני דברים בבת אחת.

אני ממליץ לך לשמור על הדקות, שכן השעות כבר ישמרו על עצמן.

הבטלה היא רק מקלטם של מוחות חלשים וחגם של שוטים.

אספקת הזמן היא באמת נס יומיומי. אתה מתעורר בבוקר, והנה הארנק שלך התמלא כבדרך קסם בעשרים וארבע שעות.

אף אחד לא יכול לקחת אותו ממך. אי אפשר לגנוב אותו. ואף אחד לא מקבל יותר או פחות ממה שאתה מקבל.

אי אפשר למשוך מהעתיד. אי אפשר להיכנס לחוב! אפשר רק לבזבז את הרגע החולף.

לעולם לא יהיה לנו יותר זמן. יש לנו, ותמיד היה לנו, כל הזמן שיש.

אפשר לפתוח דף חדש בכל שעה, אם רק רוצים.

אולי נדמה לך שהמים יהיו חמים יותר בשבוע הבא. הם לא יהיו. הם יהיו קרים יותר.

שכח מהיעד; חשוב רק על הנוף שמסביב; ואחרי זמן מה, אולי דווקא כשתצפה לכך הכי פחות, תמצא את עצמך פתאום בעיירה יפה על גבעה.

אומרים לעיתים קרובות שזמן הוא כסף, אבל הוא יותר מזה, הוא החיים עצמם; ובכל זאת רבים שהיו נאחזים בחיים בכל כוחם, אינם חושבים דבר על בזבוז זמן.

עיסוק יתר, בבית הספר או במכללה, בכנסייה או בשוק, הוא סימן לחיוניות לקויה.

כל הספרים מתחלקים לשני סוגים: ספרי השעה, וספרי כל הזמנים.

החיים קצרים. האם אתה יודע, אם תקרא את זה, שאינך יכול לקרוא את ההוא, ושמה שתפסיד היום לא תוכל להרוויח מחר?

קטוף את היום, ובטח במחר כמה שפחות.

השנים הראשונות של האדם צריכות להכין את צידתן של האחרונות.

אחד מסודות החיים המוצלחים הוא היכולת לרכז את כל האנרגיות שלנו בנקודה אחת, למקד את כל קרני התודעה המפוזרות במקום אחד או בדבר אחד.

ההזדמנות ביישנית, מהירה, והיא חולפת לפני שהאיטי, הבלתי ערני, העצלן או הרשלן מספיקים לתפוס אותה.

מה שצריך הוא הרגל של עליזות, ליהנות מכל יום תוך כדי הליכה; לא לקטר ולהתעצבן כל השבוע ואז לצפות לפצות על כך ביום ראשון או בחג.

העתיד דומה לקיר מת או לערפל סמיך המסתיר מעינינו את כל הדברים; העבר חי ומתנועע בחפצים, בהירים או רציניים, ובעלי זוהר שאינו דועך.

בהתחלה הם לא מוכנים לעשות דבר; ואחר כך כבר מאוחר מדי.

אין דבר שאנחנו נוהגים לבזבז בקלות כזו כמו זמן, ועליו דווקא עלינו לשמור יותר מכול; כי בלעדיו איננו יכולים לעשות דבר בעולם הזה.

ענייננו כאן אינו לדעת את הכול, אלא את מה שנוגע להתנהגותנו.

סדר טוב הוא היסוד לכל הדברים הטובים.

אל תעמיס על זיכרונך עד שיהפוך ממשרת נאמן לעבד.

יכולת שלא לאבד את השעות האלה.

אל תדחה את עבודתך למחר ולמחרתיים; כי עובד עצל אינו ממלא את האסם, וגם לא מי שדוחה את עבודתו. החריצות מקדמת את העבודה, ומי שדוחה עבודה נאבק תמיד עם החורבן.

טיפה חוצבת אבן, טבעת נשחקת מרוב שימוש.

מהר, ואל תדחה את עצמך לשעות שיבואו; מי שאינו מוכן היום, מחר יהיה מוכן עוד פחות.

אל תחשוב שגדולי הנפש הם אלה שלוקחים על עצמם יותר ממה שהם יכולים להשיג, אלא אלה שיש להם שאיפות נעלות והם גם מסוגלים להשלים כל מה שהם מנסים.

יש לאדם רק שלושה אירועים: להיוולד, לחיות ולמות. הוא אינו מרגיש שהוא נולד, הוא סובל כשהוא מת, והוא שוכח לחיות.

רוב בני האדם מנצלים את החלק הטוב ביותר של חייהם כדי לעשות את החלק האחר אומלל.

מי שמנצלים רע את זמנם הם הראשונים להתלונן על קוצרו. מאחר שהם מבזבזים אותו על לבוש, אוכל, שינה ושיחות סרק, על התלבטות מה לעשות, ולעתים קרובות על לא כלום, לא נשאר להם זמן לעיסוקיהם או להנאותיהם.