ציטוטים על מדע וגאונות

הדמיון חשוב מן הידע. הידע מוגבל, הדמיון מקיף את העולם.

אל תשאף להיות אדם מצליח, אלא אדם בעל ערך.

בתוך כל קושי מסתתרת הזדמנות.

מי שמעולם לא טעה — מעולם לא ניסה דבר חדש.

הָעִקָּר הוּא לֹא לְהַפְסִיק לִשְׁאוֹל. לַסַּקְרָנוּת יֵשׁ סִבַּת קִיּוּם מִשֶּׁל עַצְמָהּ.

הַבֵּט עָמֹק לְתוֹךְ הַטֶּבַע, וְאָז תָּבִין הַכֹּל טוֹב יוֹתֵר.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כֵּיצַד אֲנִי נִרְאֶה לָעוֹלָם, אַךְ לְעַצְמִי נִדְמֶה שֶׁהָיִיתִי רַק כְּיֶלֶד הַמְשַׂחֵק עַל שְׂפַת הַיָּם, הַמּוֹצֵא חַלּוּק נַחַל חָלָק יוֹתֵר אוֹ קוֹנְכִיָּה יָפָה, בְּעוֹד אוֹקְיָנוֹס הָאֱמֶת הַגָּדוֹל מִשְׂתָּרֵעַ לְפָנַי וְאֵינוֹ נֶחְקָר.

אִם הִגַּעְתִּי לְתַגְלִיוֹת בַּעֲלוֹת עֵרֶךְ, הֲרֵי זֶה בִּזְכוּת תְּשׂוּמַת לֵב סַבְלָנִית יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּגְלַל כָּל כִּשָּׁרוֹן אַחֵר.

הַלְּמִידָה אֵינָהּ מַתִישָׁה אֶת הַמּוֹחַ לְעוֹלָם.

מִי שֶׁמִּתְאַהֵב בַּמַּעֲשֶׂה לְלֹא תֵּאוֹרְיָה דּוֹמֶה לְסַפָּן הָעוֹלֶה עַל סְפִינָה לְלֹא הֶגֶה וּמַצְפֵּן, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן יַגִּיעַ.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לִמְצֹא אֶת סוֹדוֹת הַיְּקוּם, חֲשֹׁב בְּמֻנָּחִים שֶׁל אֶנֶרְגְּיָה, תֶּדֶר וּרְטִיטָה.

הַמּוֹחַ שֶׁלִּי הוּא רַק מִקְלָט, בַּיְּקוּם יֵשׁ לִיבָּה שֶׁמִּמֶּנָּה אָנוּ שׁוֹאֲבִים יֶדַע, כֹּחַ וְהַשְׁרָאָה.

אֵין דָּבָר בַּחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְפַחֵד מִמֶּנּוּ, יֵשׁ רַק דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין. עַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן לְהָבִין יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁנְּפַחֵד פָּחוֹת.

הֱיוּ סַקְרָנִים פָּחוֹת לְגַבֵּי אֲנָשִׁים, וְסַקְרָנִים יוֹתֵר לְגַבֵּי רַעְיוֹנוֹת.

הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן הוּא שֶׁאָסוּר לְךָ לְרַמּוֹת אֶת עַצְמְךָ, וְאַתָּה הָאָדָם שֶׁהֲכִי קַל לְרַמּוֹת.

אֲנִי מַעֲדִיף שֶׁיִּהְיוּ לִי שְׁאֵלוֹת שֶׁלֹּא נִתָּן לַעֲנוֹת עֲלֵיהֶן, מֵאֲשֶׁר תְּשׁוּבוֹת שֶׁלֹּא נִתָּן לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן.

אִם אֵינְךָ יָכוֹל לְהַסְבִּיר דָּבָר בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת, סִימָן שֶׁאֵינְךָ מֵבִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת.

הַבַּעֲרוּת מְיַלֶּדֶת בִּטָּחוֹן עַצְמִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַיֶּדַע.

אֵין לִי שׁוּם כִּשָּׁרוֹן מְיֻחָד, אֲנִי רַק סַקְרָן בְּצוּרָה נִלְהֶבֶת.

מִדַּת הַתְּבוּנָה הִיא הַיְּכֹלֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת.

הַמּוֹחַ הָאִינְטוּאִיטִיבִי הוּא מַתָּנָה קְדוֹשָׁה, וְהַמּוֹחַ הָרַצְיוֹנָלִי הוּא מְשָׁרֵת נֶאֱמָן.

הַדָּבָר הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לַחֲווֹת הוּא הַמִּסְתּוֹרִין, הוּא הַמָּקוֹר לְכָל אָמָּנוּת וּמַדָּע אֲמִתִּיִּים.

שׁוּם תַּגְלִית גְּדוֹלָה לֹא נַעֲשְׂתָה מֵעוֹלָם לְלֹא הַשְׁעָרָה נוֹעֶזֶת.

לְכָל פְּעֻלָּה יֵשׁ תָּמִיד תְּגוּבָה נֶגְדִּית שָׁוָה בְּעָצְמָתָהּ.

הַמַּעֲרֶכֶת הַמֻּפְלָאָה הַזּוֹ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת וְהַשְּׁבִיטִים, יְכוֹלָה הָיְתָה לִנְבֹּעַ רַק מִתּוֹךְ כַּוָּנָתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ שֶׁל יֵשׁ תָּבוּן וְעָצוּם.

הַטֶּבַע שָׂמֵחַ בַּפַּשְׁטוּת, וְאֵינוֹ נִזְקָק לְפְאֵר שֶׁל סִבּוֹת מְיֻתָּרוֹת.

כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה מַסְבִּיר אֶת תְּנוּעַת כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת, אַךְ אֵינוֹ מַסְבִּיר מִי הֵנִיעַ אוֹתָם לָרִאשׁוֹנָה.

בְּהֵעָדֵר כָּל הוֹכָחָה אַחֶרֶת, הָאֲגוּדָל לְבַדּוֹ הָיָה מְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי בְּקִיּוּם הַבּוֹרֵא.

אֵין לְקַבֵּל סִבּוֹת לְתוֹפָעוֹת הַטֶּבַע אֶלָּא אֶת אֵלֶּה שֶׁהֵן אֲמִתִּיּוֹת וּמַסְפִּיקוֹת כְּדֵי לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּרְאֶה שֶׁלָּהֶן.

אֵינֶנִּי בּוֹדֶה הַשְׁעָרוֹת, כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ נִגְזָר מִן הַתּוֹפָעוֹת חַיָּב לְהִקָּרֵא הַשְׁעָרָה, וּלְהַשְׁעָרוֹת אֵין מָקוֹם בַּפִּילוֹסוֹפְיָה הַנִּסְיוֹנִית.

הַתַּעֲנוּג הָאַצִּיל בְּיוֹתֵר הוּא שִׂמְחַת הַהֲבָנָה.

לִמּוּד לְלֹא תְּשׁוּקָה מַשְׁחִית אֶת הַזִּכָּרוֹן, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר דָּבָר מִמַּה שֶּׁנִּקְלַט.

הָבֵן שֶׁכָּל דָּבָר מְחֻבָּר לְכָל דָּבָר אַחֵר.

מִי שֶׁחוֹשֵׁב מְעַט, טוֹעֶה הַרְבֵּה.

אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ רֶגֶשׁ הַמְסֻגָּל לְהַרְעִיד אֶת לֵב הָאָדָם כְּמוֹ הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁחָשׁ מַמְצִיא כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה יְצִיר כַּפָּיו קוֹרֵם עוֹר וְגִידִים לְהַצְלָחָה.

הִתְפַּשְּׁטוּת הַצִּיוִילִיזַצְיָה דּוֹמָה לָאֵשׁ, תְּחִלָּה נִיצוֹץ קָטָן, אַחַר כָּךְ לֶהָבָה מְהַבְהֶבֶת, וּלְבַסּוֹף בְּעֵרָה עֲצוּמָה הַהוֹלֶכֶת וּמִתְעַצֶּמֶת בִּמְהִירוּת וּבְעָצְמָה.

הִתְפַּתְּחוּתוֹ הַמַּתְמֶדֶת שֶׁל הָאָדָם תְּלוּיָה בְּאֹפֶן מַכְרִיעַ בַּהַמְצָאָה.

מַדְּעָנֵי הַיּוֹם הֶחְלִיפוּ אֶת הַנִּסּוּיִים בְּחִשּׁוּבִים מָתֵמָטִיִּים, הֵם נוֹדְדִים מִמִּשְׂוָאָה לְמִשְׂוָאָה, וּלְבַסּוֹף בּוֹנִים מִבְנֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם קֶשֶׁר לַמְּצִיאוּת.

כָּל יְצוּר חַי הוּא מָנוֹעַ הַמְחֻבָּר לְגַלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁל הַיְּקוּם.

זֶהוּ פָּרָדוֹכְס אַךְ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כְּכָל שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים יוֹתֵר אָנוּ מְבִינִים כַּמָּה מֻגְבָּל יְדִיעָתֵנוּ, כִּי רַק דֶּרֶךְ הַהַשְׂכָּלָה אָנוּ נַעֲשִׂים מוּדָעִים לְגִבְלוֹתֵינוּ.

הַטֶּבַע יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ תּוֹצָאָה בִּדְרָכִים רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת.

אָסוּר לָנוּ לִשְׁכֹּחַ שֶׁכַּאֲשֶׁר הָרַדְיוּם הִתְגַּלָּה אִישׁ לֹא יָדַע כִּי הוּא יָבִיא תּוֹעֶלֶת בְּבָתֵּי חוֹלִים. הָעֲבוֹדָה הָיְתָה עֲבוֹדָה שֶׁל מַדָּע טָהוֹר.

הַמַּדָּע הוּא בִּיסוֹדוֹ בֵּינְלְאֻמִּי, וְרַק מִתּוֹךְ הֶעְדֵּר חֻשׁ הִיסְטוֹרִי יִחֲסוּ לוֹ תְּכוּנוֹת לְאֻמִּיּוֹת.

אֲנִי נִמְנֵית עִם אֵלֶּה הַמַּאֲמִינִים כִּי הָאֱנוֹשׁוּת תָּפִיק יוֹתֵר טוֹב מֵאֲשֶׁר רַע מִתַּגְלִיוֹת חֲדָשׁוֹת.

תַּגְלִית גְּדוֹלָה אֵינָהּ מְזַנֶּקֶת מִמּוֹחוֹ שֶׁל הַמַּדְעָן כְּשֶׁהִיא מֻשְׁלֶמֶת, הִיא פְּרִי שֶׁל הִצְטַבְּרוּת שֶׁל עֲבוֹדָה מֻקְדֶּמֶת.

כְּדֵי לְפַתֵּחַ טֶכְנוֹלוֹגְיָה מַצְלִיחָה, הַמְּצִיאוּת חַיֶּבֶת לִקְבֹּעַ לִפְנֵי יַחֲסֵי צִבּוּר, כִּי אֶת הַטֶּבַע אִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת.

מָה שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִיצוֹר, אֵינִי מֵבִין.

אַתָּה יָכוֹל לָדַעַת אֶת שְׁמָהּ שֶׁל צִפּוֹר בְּכָל שְׂפוֹת הָעוֹלָם, אַךְ כַּאֲשֶׁר תְּסַיֵּם, לֹא תֵּדַע דָּבָר עַל הַצִּפּוֹר עַצְמָהּ.

אֵין זֶה מְשַׁנֶּה כַּמָּה יָפָה הַתֵּאוֹרְיָה שֶׁלְּךָ אוֹ כַּמָּה חָכָם אַתָּה, אִם הִיא אֵינָהּ תּוֹאֶמֶת אֶת הַנִּסּוּי, הִיא שְׁגוּיָה.

נוֹלַדְתִּי מִבְּלִי לָדַעַת, וְהָיָה לִי רַק זְמַן מֻעָט לְשַׁנּוֹת זֹאת פֹּה וָשָׁם.

הַפְּרָס הָאֲמִתִּי הוּא חֶדְוַת הַגִּלּוּי, הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁבַּמְּצִיאָה וְהַיְּדִיעָה שֶׁאֲנָשִׁים אֲחֵרִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּמַה שֶּׁעָשִׂיתָ.

אִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה מֵבִין אֶת מֵכָנִיקַת הַקְּוַנְטִים, סִימָן שֶׁאֵינְךָ מֵבִין אֶת מֵכָנִיקַת הַקְּוַנְטִים.

מַדָּע הוּא הָאֱמוּנָה בְּבַעֲרוּתָם שֶׁל מֻמְחִים.

עָלֶיךָ לָתֵת אֶת כָּל הַמֵּידָע שֶׁיַּעֲזֹר לַאֲחֵרִים לִשְׁפּוֹט אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ, וְלֹא רַק אֶת הַמֵּידָע שֶׁתּוֹמֵךְ בְּדַעְתְּךָ.

אִישׁ מַדָּע צָרִיךְ לִהְיוֹת נָטוּל מִשְׁאָלוֹת לֵב וּנְטִיּוֹת אִישִׁיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הָעֻבְדּוֹת כַּהֲוָיָתָן.

מֵרֵאשִׁית פְּשׁוּטָה כָּל כָּךְ, צוּרוֹת אֵינְסְפוֹר הַיָּפוֹת וְהַמֻּפְלָאוֹת בְּיוֹתֵר הִתְפַּתְּחוּ וּמַמְשִׁיכוֹת לְהִתְפַּתֵּחַ.

מוֹחִי הָפַךְ עִם הַשָּׁנִים לְמֵעֵין מְכוֹנָה לִטְחִינַת חֻקִּים כְּלָלִיִּים מִתּוֹךְ אֹסֶף עֲנָק שֶׁל עֻבְדּוֹת.

עֲצוּמָה הִיא עָצְמָתוֹ שֶׁל סִלּוּף עֻבְדּוֹת מַתְמִיד, אַךְ הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הַמַּדָּע מַרְאָה שֶׁלְּמַזָּלֵנוּ כֹּחַ זֶה אֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים.

הִשְׁתַּדַּלְתִּי בְּאֹפֶן מַתְמִיד לִשְׁמֹר עַל תּוֹדָעָה חָפְשִׁית, כְּדֵי לְוַתֵּר עַל כָּל הַשְׁעָרָה, אֲהוּבָה כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה, בָּרֶגַע שֶׁהָעֻבְדּוֹת מוֹכִיחוֹת כִּי הִיא מֻטְעֵית.

מְחִיקַת מִשְׁגֶּה יָשָׁן הִיא שֵׁרוּת טוֹב לָאֱנוֹשׁוּת בְּדִיּוּק כְּמוֹ גִּלּוּי שֶׁל אֱמֶת חֲדָשָׁה, וּלְעִתִּים אַף יוֹתֵר מִכָּךְ.

לְלֹא הַשְׁעָרָה וּתְעוּזָה מַחְשַׁבְתִּית, אֵין תַּצְפִּית טוֹבָה וּמְקוֹרִית בָּעוֹלָם.

וְאַף עַל פִּי כֵן, נוֹעַ תָּנוּעַ.

כָּל הָאֲמִתּוֹת קַלּוֹת לַהֲבָנָה מֵהָרֶגַע שֶׁנִּתְגַּלּוּ, הַחָכְמָה הִיא לְגַלּוֹת אוֹתָן.

מְדֹד אֶת מָה שֶׁנִּתָּן לִמְדִידָה, וַהֲפֹךְ לְמָדִיד אֶת מָה שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ כָּזֶה.

סֵפֶר הַטֶּבַע כָּתוּב בִּשְׂפַת הַמָּתֵמָטִיקָה.

בְּעִנְיְנֵי מַדָּע, סַמְכוּתָם שֶׁל אֶלֶף אֵינָהּ שָׁוָה כְּנֶגֶד הֶגְיוֹנוֹ הַצָּנוּעַ שֶׁל אִישׁ אֶחָד.

אֵינֶנִּי מַרְגִּישׁ מְחֻיָּב לְהַאֲמִין כִּי הָאֵל שֶׁחָנַן אוֹתָנוּ בְּחוּשִׁים, בְּשֵׂכֶל וּבִתְבוּנָה, הִתְכַּוֵּן שֶׁנְּוַתֵּר עַל הַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶם.

בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַחוּשִׁים כּוֹשְׁלִים, עַל הַתְּבוּנָה לְהִתְעָרֵב.

עָלֵינוּ לִהְיוֹת מוּכָנִים תָּמִיד לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַהַצְהָרָה הַנְּבוֹנָה, הַמַּבְרִיקָה וְהַצְּנוּעָה: אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

שֵׁמוֹת וּתְאָרִים חַיָּבִים לִהְיוֹת מֻתְאָמִים לְמַהוּתָם שֶׁל הַדְּבָרִים, וְלֹא הַמַּהוּת לַשֵּׁמוֹת.

הַטֶּבַע אֵינוֹ נִכְנָע וְאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, הוּא לְעוֹלָם אֵינוֹ מֵפֵר אֶת הַחֻקִּים שֶׁנִּקְבְּעוּ לוֹ, וְאֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בִּכְלָל בִּשְׁאֵלָה אִם סִבּוֹתָיו מֻבָנוֹת לִבְנֵי הָאָדָם.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קָנֶה, הֶחָלָשׁ בְּיוֹתֵר בַּטֶּבַע, אֲבָל הוּא קָנֶה חוֹשֵׁב.

אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה הִיא הַיְּכֹלֶת לְהִסְתַּגֵּל לְשִׁנּוּי.

הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הַיֶּדַע אֵינֶנּוּ הַבַּעֲרוּת, אֶלָּא הָאַשְׁלָיָה שֶׁל יֶדַע.

זִכְרוּ לְהַבִּיט מַעְלָה אֶל הַכּוֹכָבִים וְלֹא מַטָּה אֶל רַגְלֵיכֶם. נַסּוּ לְהָבִין אֶת מָה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, וְהִתְפַּלְּאוּ עַל מָה שֶׁגּוֹרֵם לַיְּקוּם לְהִתְקַיֵּם. הֱיוּ סַקְרָנִים.

אֶחָד הַחֻקִּים הַבְּסִיסִיִּים שֶׁל הַיְּקוּם הוּא שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מֻשְׁלָם. שְׁלֵמוּת פָּשׁוּט אֵינָהּ קַיֶּמֶת. לְלֹא חֹסֶר שְׁלֵמוּת, לֹא אַתֶּם וְלֹא אֲנִי הָיִינוּ קַיָּמִים.

אָנוּ רַק גֶּזַע מִתְקַדֵּם שֶׁל קוֹפִים עַל כּוֹכַב לֶכֶת שׁוּלִי שֶׁל כּוֹכָב מְמֻצָּע לַחֲלוּטִין. אַךְ אָנוּ מְסֻגָּלִים לְהָבִין אֶת הַיְּקוּם, וְזֶה הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לִמְיֻחָדִים מְאֹד.

הֶעָבָר, כְּמוֹ הֶעָתִיד, אֵינוֹ מֻחְלָט וְהוּא מִתְקַיֵּם רַק כְּקֶשֶׁת שֶׁל אֶפְשָׁרֻיּוֹת.

לֹא בָּרוּר כְּלָל שֶׁלִּתְבוּנָה יֵשׁ עֵרֶךְ הִישָׂרְדוּתִי לַטְּוָח הָאָרֹךְ.

אִם מְצַפִּים מִמְּכוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה חֲסִירַת מִשְׁגִּים, אֵין הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת גַּם בַּעֲלַת תְּבוּנָה.

הַהִגָּיוֹן הַמָּתֵמָטִי מֻרְכָּב מִשִּׁלּוּב שֶׁל שְׁנֵי כְּשָׁרִים עִקָּרִיִּים, אִינְטוּאִיצְיָה וְכוֹשֶׁר הַמְצָאָה.

אָדָם הַמְּצֻיָּד בִּנְיָר, עִפָּרוֹן וּמַחַק, וְכָפוּף לְמִשְׁמַעַת קַפְדָנִית, הוּא לְמַעֲשֶׂה מְכוֹנָה אוּנִיבֶרְסָלִית.

בִּמְקוֹם לְנַסּוֹת לִיצוֹר תָּכְנִית הַמְחַקָּה אֶת מוֹחוֹ שֶׁל הַמְּבֻגָּר, מַדּוּעַ לֹא לְנַסּוֹת לִיצוֹר תָּכְנִית הַמְחַקָּה אֶת מוֹחוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד?

הַמַּדָּע הוּא מִשְׂוָאָה דִּיפֶרֶנְצִיָאלִית, הַדָּת הִיא תְּנַאי גְּבוּל.

מְכוֹנוֹת מַפְתִיעוֹת אוֹתִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד.

הַשְּׁאֵלָה הַמְּקוֹרִית, הַאִם מְכוֹנוֹת יְכוֹלוֹת לַחְשֹׁב, נְטוּלַת מַשְׁמָעוּת מִכְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְדִיּוּן.

מַחְשֵׁב יִהְיֶה רָאוּי לְהִקָּרֵא בַּעַל תְּבוּנָה אִם יוּכַל לְהַתְעוֹת אָדָם וְלִגְרוֹם לוֹ לְהַאֲמִין שֶׁהוּא בֶּן אֱנוֹשׁ.

עָלֵינוּ לְהַרְשׁוֹת לַמְּכוֹנָה לִלְמֹד מִנִּסָּיוֹן, שֶׁכֵּן רַק בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתָּן לְהַגִּיעַ לִתְבוּנָה גְּבוֹהָה.

בְּנִסָּיוֹן לִבְנוֹת מְכוֹנוֹת חוֹשְׁבוֹת, אֵינָנוּ גּוֹזְלִים אֶת כֹּחַ הַבְּרִיאָה, אֶלָּא מְכִינִים כֵּלִים רְאוּיִים לְרוּחַ הַמַּחְשָׁבָה.

כַּאֲשֶׁר שִׁיטַת הַחֲשִׁיבָה הַמְּמוּכֶנֶת תַּתְחִיל לִפְעֹל, יִהְיֶה זֶה עִנְיָן שֶׁל זְמַן עַד שֶׁתַּעֲבֹר אֶת כּוֹחוֹתֵינוּ הַדַּלִּים.

תַּהֲלִיךְ הַלְּמִידָה הוּא מַסָּע שֶׁבּוֹ הַשְּׁגִיאָה הִיא תְּנַאי הֶכְרֵחִי לְגִלּוּי הַתּוֹצָאָה הַנְּכוֹנָה.

הַמְּנוֹעַ הָאֲנָלִיטִי אוֹרֵג דְּגָמִים אַלְגֶּבְרִיִּים, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהַנַּוָּל שֶׁל זַ'אקַאר אוֹרֵג פְּרָחִים וְעָלִים.

הַדִּמְיוֹן הוּא כֹּחַ הַגִּלּוּי הָעִלָּאִי מִכֹּל. הוּא הַחוֹדֵר אֶל הָעוֹלָמוֹת הַבִּלְתִּי נִרְאִים שֶׁסְּבִיבֵנוּ, עוֹלְמוֹת הַמַּדָּע.

הַמַּדָּע הַמָּתֵמָטִי מַרְאֶה אֶת מָה שֶׁקַּיָּם, הוּא שְׂפַת הַקְּשָׁרִים הַסְּמוּיִים מִן הָעַיִן בֵּין הַדְּבָרִים.

הַדָּת עֲבוּרִי הִיא מַדָּע, וְהַמַּדָּע הוּא דָּת.

אֵין לַמְּנוֹעַ הָאֲנָלִיטִי שׁוּם יֻמְרָה לִיצוֹר דָּבָר מֵעַצְמוֹ, הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רַק אֶת מָה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים לְצַוּוֹת עָלָיו לְבַצֵּעַ.

אִם הַיְּחָסִים הַיְסוֹדִיִּים בְּתוֹרַת הַהַרְמוֹנְיָה נִתָּנִים לְבִטּוּי מָתֵמָטִי, הַמְּכוֹנָה תּוּכַל לְהַלְחִין יְצִירוֹת מֻרְכָּבוֹת וּמַדָּעִיּוֹת בְּכָל רָמָה שֶׁל תִּחְכּוּם.

בְּאֶמְצַע כָּל אֵלֶּה יוֹשֶׁבֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל כֵּס מַלְכוּתָהּ, מוֹשֶׁלֶת בְּמִשְׁפַּחַת הַכּוֹכָבִים הַסּוֹבֶבֶת אוֹתָהּ.

חוֹבָתוֹ שֶׁל חוֹקֵר הָאֱמֶת הִיא לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֱמֶת בְּכָל הַדְּבָרִים, עַד כַּמָּה שֶׁהִתִּיר הַבּוֹרֵא לַתְּבוּנָה הָאֱנוֹשִׁית.

הַמָּתֵמָטִיקָה נִכְתֶּבֶת עֲבוּר מָתֵמָטִיקָאִים.

כָּל תְּנוּעָה הַנִּרְאֵית בָּרָקִיעַ אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא לִתְנוּעַת כַּדּוּר הָאָרֶץ עַצְמוֹ.

הַטֶּבַע אֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר לַשָּׁוְא, וְאֵינוֹ מַרְבֶּה בִּתְנוּעוֹת מְיֻתָּרוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ תְּנוּעָה אַחַת מַסְפֶּקֶת.

כַּדּוּר הָאָרֶץ וְהַיַּמִּים מְהַוִּים יַחַד גּוּף עָגֹל אֶחָד, הַמִּתְמַזֵּג בְּהַרְמוֹנְיָה שְׁלֵמָה.

יֵשׁ לְלַמֵּד מַעֲשִׂיּוֹת כְּמַעֲשִׂיּוֹת, מִיתוֹסִים כְּמִיתוֹסִים, וְנִסִּים כְּדִמְיוֹן שִׁירִי.

כָּל דּוֹגְמָה קְשׁוּחָה נוֹשֵׂאת בְּקִרְבָּהּ טָעוּת, וְאָסוּר לְקַבֵּל דָּבָר כְּמֻחְלָט לְלֹא בְּדִיקָה.

הֲבָנַת הַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים לְפֶתַח דַּלְתֵּנוּ הִיא הַהֲכָנָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לַהֲבָנַת מָה שֶׁנִּמְצָא מֵעֵבֶר לָהֶם.

אֵין זֶה מְשַׁנֶּה עַד כַּמָּה קָרוֹב הַמַּעְגָּל לִשְׁלֵמוּת, בְּכָל צוּרָה טָמוּן מִסְתּוֹרִין יִחוּדִי.

הַתּוֹדָעָה הַמְּעַרְעֶרֶת וְשׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת הִיא תּוֹדָעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַיִּים.

בַּמָּתֵמָטִיקָה וּבָאַסְטְרוֹנוֹמְיָה אָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַשָּׂפָה שֶׁבָּהּ הַיְּקוּם מְגַלֶּה אֶת סִדְרוֹ הַנִּשְׂגָּב.

רַק שִׁחְזַרְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אֱלֹהִים אַחֲרָיו.

הַמִּגְוָן שֶׁל תּוֹפְעוֹת הַטֶּבַע עָצוּם כָּל כָּךְ, וְהָאוֹצָרוֹת הַטְּמוּנִים בַּשָּׁמַיִם עֲשִׁירִים כָּל כָּךְ, בְּדִיּוּק כְּדֵי שֶׁלַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לֹא יֶחְסַר לְעוֹלָם מָזוֹן חָדָשׁ.

הַטֶּבַע מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמֻּעָט בְּיוֹתֵר מִכָּל דָּבָר.

הַגֵּאוֹמֶטְרְיָה הָיְתָה קַיֶּמֶת עוֹד לִפְנֵי הַבְּרִיאָה, הִיא נִצְחִית כְּמוֹ תְּבוּנַת הָאֵל, הִיא הָאֵל עַצְמוֹ.

אֲנִי מוֹדֵד כָּל תְּנוּעָה שְׁמֵימִית בְּמִסְפָּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַטֶּבַע שָׂמֵחַ בְּיַחַס וּבְמִדָּה.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ חֹמֶר, יֵשׁ גֵּאוֹמֶטְרְיָה.

אִם יֵשׁ דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לִקְשֹׁר אֶת הָאָדָם אֶל הַשָּׁמַיִם וּלְרוֹמֵם אוֹתוֹ מֵעַל לִמְצוּקוֹת הָאָרֶץ, הֲרֵי זוֹ חָכְמַת הַכּוֹכָבִים.

סָבַלְתִּי תְּבוּסָה אֲרֻכָּה וּמָרָה לִפְנֵי שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁמַּסְלוּלֵי הַכּוֹכָבִים אֵינָם מַעְגָּלִים אֶלָּא אֱלִיפְּסוֹת.

הָאֱלֹהִים אֵינוֹ מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָה עִם הַיְּקוּם.

הַדָּבָר הַבִּלְתִּי נִתְפָּס בְּיוֹתֵר לְגַבֵּי הָעוֹלָם הוּא שֶׁהוּא נִתְפָּס.

הַמַּדָּע לְלֹא דָּת הוּא פִּסֵּחַ, הַדָּת לְלֹא מַדָּע הִיא עִוֶּרֶת.

הַדְּאָגָה לָאָדָם עַצְמוֹ וּלְגוֹרָלוֹ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת תָּמִיד הָעִנְיָן הָעִקָּרִי שֶׁל כָּל מַאֲמָץ טֶכְנוֹלוֹגִי.

הַשִּׂמְחָה בַּהִתְבּוֹנְנוּת וּבַהֲבָנָה הִיא מַתְּנָתוֹ הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַטֶּבַע.

יֵשׁ לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר פָּשׁוּט כְּכָל הָאֶפְשָׁר, אַךְ לֹא פָּשׁוּט מִדַּי.

הַמָּתֵמָטִיקָה הַטְּהוֹרָה הִיא, בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ, הַשִּׁירָה שֶׁל הָרַעְיוֹנוֹת הַלּוֹגִיִּים.

הַהַבְחָנָה בֵּין עָבָר, הֹוֶה וְעָתִיד אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה עַקְשָׁנִית וּמַתְמֶדֶת.

הַפּוֹלִיטִיקָה הִיא עִנְיָן שֶׁל הַשָּׁעָה, אַךְ מִשְׂוָאָה הִיא דָּבָר שֶׁל נֶצַח.

מְעֻדָּן הוּא הָאֵל, אַךְ אֵינוֹ מְרוֹשָׁע.

זֶהוּ מַעֲשֵׂה נֵס מַמָּשׁ שֶׁשִּׁיטוֹת הַהוֹרָאָה הַמּוֹדֶרְנִיּוֹת לֹא חָנְקוּ עֲדַיִן לַחֲלוּטִין אֶת סַקְרָנוּת הַחֲקִירָה הַקְּדוֹשָׁה.

הַמַּדָּע יָכוֹל רַק לִקְבֹּעַ מָה יֵשׁ, אַךְ לֹא מָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, וּמִחוּץ לִתְחוּמוֹ שִׁפּוּטֵי עֵרֶךְ מִכָּל סוּג נִשְׁאָרִים הֶכְרֵחִיִּים.

עַל הָאָדָם לְחַפֵּשׂ אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ, וְלֹא אֶת מָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת.

אִם בִּרְצוֹנְכֶם לִלְמֹד דָּבָר מִן הַפִיזִיקָאִים הַתֵּאוֹרֶטִיִּים עַל הַשִּׁיטוֹת שֶׁבָּהֶן הֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים, הַחְזִיקוּ בְּעִקָּרוֹן אֶחָד: אַל תַּקְשִׁיבוּ לְדִבְרֵיהֶם, הַפְנוּ אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּכֶם לְמַעֲשֵׂיהֶם.

כָּל הַמַּדָּע אֵינוֹ אֶלָּא שִׁכְלוּל וְעִדּוּן שֶׁל הַחֲשִׁיבָה הַיּוֹמְיוֹמִית.

מָנִיעַ אֶחָד מֵהַחֲזָקִים בְּיוֹתֵר הַמּוֹבִילִים אֶת הָאָדָם אֶל הָאָמָּנוּת וְאֶל הַמַּדָּע הוּא הַבְּרִיחָה מֵחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם עַל מַכְאוֹבֵיהֶם וַעֲצִיבוּתָם הַשּׁוֹמֵמָה.

כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בִּרְצִינוּת בַּמַּדָּע מִשְׁתַּכְנֵעַ כִּי רוּחַ כָּלְשֶׁהִי מִתְגַּלָּה בְּחֻקֵּי הַיְּקוּם, רוּחַ הַנַּעֲלֵית בְּהַרְבֵּה מִזּוֹ שֶׁל הָאָדָם.

הַשִּׁיטָה שֶׁלִּי שׁוֹנָה. אֵינֶנִּי מְמַהֵר לָגֶשֶׁת לַעֲבוֹדָה מַעֲשִׂית. כַּאֲשֶׁר עוֹלֶה בִּי רַעְיוֹן, אֲנִי מַתְחִיל מִיָּד לִבְנוֹת אוֹתוֹ בְּדִמְיוֹנִי.

מַדְּעָנֵי הַיּוֹם חוֹשְׁבִים בְּעֹמֶק בִּמְקוֹם בִּצְלִילוּת. אָדָם חַיָּב לִהְיוֹת שָׁפוּי כְּדֵי לַחְשֹׁב בִּצְלִילוּת, אֲבָל הוּא יָכוֹל לַחְשֹׁב בְּעֹמֶק גַּם כַּאֲשֶׁר הוּא מְשֻׁגָּע לַחֲלוּטִין.

מִכָּל כּוֹחוֹת הַחִכּוּךְ הַמְּעַכְּבִים אֶת הַהִתְקַדְּמוּת הָאֱנוֹשִׁית, הַבַּעֲרוּת הִיא הַכֹּחַ הֶהַרְסָנִי בְּיוֹתֵר.

אַף שֶׁאָנוּ חָפְשִׁיִּים לַחְשֹׁב וְלִפְעֹל, אָנוּ קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, כְּמוֹ הַכּוֹכָבִים בָּרָקִיעַ, בִּקְשָׁרִים בִּלְתִּי נִפְרָדִים. אֶת הַקְּשָׁרִים הָאֵלֶּה אֵין לִרְאוֹת, אַךְ אָנוּ יְכוֹלִים לָחוּשׁ בָּהֶם.

הַתְּשׁוּקָה שֶׁהִדְרִיכָה אוֹתִי בְּכָל מַעֲשַׂי הָיְתָה הַשְּׁאִיפָה לִרְתֹּם אֶת כּוֹחוֹת הַטֶּבַע לְשֵׁרוּת הָאֱנוֹשׁוּת.

אָנוּ מִסְתַּחְרְרִים בַּמֶּרְחָב הָאֵינְסוֹפִי בִּמְהִירוּת שֶׁאֵינָהּ נִתְפֶּסֶת, סְבִיבֵנוּ הַכֹּל סוֹבֵב וְנָע, בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ אֶנֶרְגְּיָה. חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דֶּרֶךְ לְנַצֵּל אֶת הָאֶנֶרְגְּיָה הַזֹּאת בְּאֹפֶן יָשִׁיר.

מָה שֶׁאָנוּ מְכַנִּים זִכָּרוֹן אֵינוֹ אֶלָּא תְּגוּבָה מֻגְבֶּרֶת לְגֵרוּיִים חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים.

כָּל מָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים מַשְׁאִיר רֹשֶׁם בָּעוֹלָם וְאֵינוֹ אָבֵד לְעוֹלָם. תְּנוּעָתוֹ שֶׁל חֶלְקִיק זָעִיר בְּיוֹתֵר יוֹצֶרֶת תְּנוּדָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת בַּיְּקוּם כֻּלּוֹ.

אֶנֶרְגְּיָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִוָּצֵר מֵאַיִן אוֹ לְהֵעָלֵם, הִיא יְכוֹלָה רַק לְשַׁנּוֹת צוּרָה, וְעִקָּרוֹן נִצְחִי זֶה נָכוֹן גַּם לַמַּאֲמָץ הָאֱנוֹשִׁי.

כַּאֲשֶׁר הַתִּקְשֹׁרֶת הָאַלְחוּטִית תְּיֻשַּׂם בִּשְׁלֵמוּת, כַּדּוּר הָאָרֶץ כֻּלּוֹ יֵהָפֵךְ לְמוֹחַ עֲנָקִי, כַּאֲשֶׁר כָּל הַדְּבָרִים הֵם חֲלָקִים מִשְּׁלֵמוּת קִצְבִית אַחַת.

בַּגְּבִישׁ יֵשׁ לָנוּ עֵדוּת בְּרוּרָה לְקִיּוּמוֹ שֶׁל עִקָּרוֹן חַיִּים מְעַצֵּב, וְאַף שֶׁאֵינָנוּ מְסֻגָּלִים לַהֲבִין אֶת חַיֵּי הַגְּבִישׁ, הוּא בְּכָל זֹאת יֵשׁ חַי.

הַכֹּחַ הַחַשְׁמַלִּי נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם בִּכְמֻיּוֹת בִּלְתִּי מֻגְבָּלוֹת, וְהוּא יָכוֹל לְהָנִיעַ אֶת מְכוֹנוֹת הָעוֹלָם לְלֹא צֹרֶךְ בְּדֶלֶק.

מִכָּל הַמִּגְוָן הָאֵינְסוֹפִי שֶׁל תּוֹפְעוֹת הַטֶּבַע, אֵין דָּבָר הַמְּמַלֵּא אֶת מוֹחֵנוּ פְּלִיאָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאוֹתָהּ תְּנוּעָה מֻרְכֶּבֶת מֵאֵין כָּמוֹהָ, שֶׁבִּשְׁלֵמוּתָהּ אָנוּ מְכַנִּים אוֹתָהּ חַיֵּי הָאָדָם.

אֵין לִשְׁפּוֹט רַעְיוֹן חָדָשׁ עַל פִּי תּוֹצְאוֹתָיו הַמִיָּדִיּוֹת.

הַמַּדָּע אֵינוֹ אֶלָּא סִלּוּף שֶׁל עַצְמוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ כְּמַטָּרָה עֶלְיוֹנָה אֶת הֲטָבַת מַצָּבָהּ שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת.

אֵין שׁוּם סְתִירָה בֵּין הָאִידֵאָל שֶׁל הַדָּת לְבֵין הָאִידֵאָל שֶׁל הַמַּדָּע, אַךְ הַמַּדָּע מִתְנַגֵּד לַדּוֹגְמוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבֻסָּס עַל עֻבְדּוֹת.

בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, מַשֶּׁהוּ מַפְלִיא מַמְתִּין שֶׁיְּגַלּוּ אוֹתוֹ.

טְעָנוֹת יוֹצְאוֹת דֹּפֶן דּוֹרְשׁוֹת רְאָיוֹת יוֹצְאוֹת דֹּפֶן.

אָנוּ דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַקּוֹסְמוֹס מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ.

הַקּוֹסְמוֹס נִמְצָא בְּתוֹכֵנוּ, אָנוּ עֲשׂוּיִים מֵחֹמֶר כּוֹכָבִים.

הַבִּיטוּ שׁוּב בַּנְּקֻדָּה הַזּוֹ. זֶה כָּאן, זֶה הַבַּיִת, אֵלֶּה אֲנַחְנוּ.

הַמַּדָּע הוּא דֶּרֶךְ חֲשִׁיבָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַאֲגַר שֶׁל יֶדַע.

מוּטָב בְּהַרְבֵּה לִתְפֹּס אֶת הַיְּקוּם כְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, מֵאֲשֶׁר לְהַתְמִיד בְּאַשְׁלָיָה, מְנַחֶמֶת וּמַרְגִיעָה כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה.

אָנוּ מַעֲנִיקִים מַשְׁמָעוּת לְעוֹלָמֵנוּ בְּאֶמְצָעוּת הָאֹמֶץ שֶׁל שְׁאֵלוֹתֵינוּ וְעֹמֶק תְּשׁוּבוֹתֵינוּ.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לֶאֱפוֹת עוּגַת תַּפּוּחִים מֵאָלֶף, עָלֶיךָ תְּחִלָּה לִבְרוֹא אֶת הַיְּקוּם כֻּלּוֹ.

המזל מאיר פנים למוח המוכן.

העולם נע לאט, ואמיתות חדשות קשות לראייה.

כל תופעה חדשה שהתגלתה הותאמה לתיאוריה, וכך, לעיתים קרובות מאוד, האמת סולפה מבלי שהבחינו בכך.

שלושים שנה אחר כך ראיתי את רעיונותי מתממשים בניאגרה, והתפלאתי על התעלומה הבלתי נתפסת של התודעה.

כשהוצאתי מפי את המילים המעוררות האלה, הרעיון בא כהבזק ברק, ובן רגע נחשפה האמת.

אילו נדרש לו למצוא מחט בערימת שחת, הוא לא היה עוצר לחשוב היכן סביר שהיא נמצאת, אלא היה ניגש מיד לבחון קש אחר קש, בשקדנות קדחתנית כמו דבורה, עד שימצא את מבוקשו. מעט תיאוריה וחישוב היו חוסכים לו תשעים אחוז מהעבודה.

זה כלל כל מיני תרגילים: לנחש זה את מחשבותיו של זה, לגלות פגמים בצורה או בביטוי, לחזור על משפטים ארוכים או לבצע חישובים בראש. השיעורים היומיומיים האלה נועדו לחזק את הזיכרון ואת ההיגיון, ובעיקר לפתח את החוש הביקורתי.

מי שמעמיד את עצמו כשופט בתחום האמת והידע, ספינתו נטרפת בצחוקם של האלים.

להעלות שאלות חדשות, אפשרויות חדשות, להסתכל על בעיות ישנות מזווית חדשה, דורש דמיון יוצר, ומסמן התקדמות אמיתית במדע.

אני עדיין זוכר, או לפחות מאמין שאני זוכר, שהחוויה הזאת הותירה בי רושם עמוק ומתמשך. משהו עמוק ומוסתר היה חייב לעמוד מאחורי הדברים.

ניוטון, סלח לי; מצאת את הדרך היחידה שבתקופתך הייתה אפשרית בקושי לאדם בעל חשיבה ויכולת יצירה מן הגבוהות ביותר.

המילים או השפה, כפי שהן נכתבות או נאמרות, אינן נראות כממלאות תפקיד כלשהו במנגנון החשיבה שלי. היסודות הנפשיים שנראים כמשמשים אבני בניין במחשבה הם סימנים מסוימים ותמונות פחות או יותר ברורות.

אני רוצה לדעת איך אלוהים ברא את העולם. אני לא מתעניין בתופעה כזאת או אחרת. אני רוצה לדעת את מחשבותיו; השאר הם פרטים.

המשוררים אומרים שהמדע לוקח מיופיים של הכוכבים, שהם רק כדורי גז. גם אני רואה את הכוכבים בלילה במדבר, ומרגיש אותם. האם אני רואה פחות או יותר? ההבנה רק מוסיפה על ההתרגשות.

במשך שנים רבות פעלתי לפי כלל זהב: בכל פעם שנתקלתי בעובדה שפורסמה, בתצפית חדשה או במחשבה חדשה שהתנגדה לתוצאות הכלליות שלי, רשמתי אותה מיד ובלי דיחוי. ראיתי מניסיון שעובדות ומחשבות כאלה נוטות להימלט מהזיכרון הרבה יותר מאלה שנוחות לנו.

ההצלחה שלי כאיש מדע נקבעה, עד כמה שאני יכול לשפוט, על ידי תכונות נפש מורכבות ומגוונות. החשובות שבהן היו אהבת המדע, סבלנות בלתי מוגבלת בהרהור ממושך בכל נושא, שקדנות בתצפית ובאיסוף עובדות, וחלק הוגן של המצאה ושל שכל ישר.

נדמה לי שנדרש כאן איזון עדין בין שני צרכים מנוגדים: בחינה ספקנית ביותר של כל השערה שמגישים לנו, ובו בזמן פתיחות גדולה לרעיונות חדשים.

המדע אינו מכיר מולדת, כי הידע שייך לאנושות, והוא הלפיד המאיר את העולם.

ההיבט העצוב ביותר בחיים כיום הוא שהמדע אוסף ידע מהר יותר מכפי שהחברה אוספת חוכמה.

אנו ממהרים מאוד לבנות טלגרף מגנטי ממדינת מיין עד טקסס, אבל ייתכן שלמיין ולטקסס אין דבר חשוב לומר זו לזו.

אין תשוקה טבעית יותר מן התשוקה לדעת.

יש ללמוד פילוסופיה לא בשביל תשובות מוגדרות לשאלותיה, אלא בשביל השאלות עצמן, משום שהן מרחיבות את תפיסתנו לגבי מה שאפשרי.

אני חושב שאני עולה על רוב האנשים ביכולת להבחין בדברים שחומקים בקלות מתשומת הלב, ולהתבונן בהם בקפידה.

המים שאתה נוגע בהם בנהר הם האחרונים מאלה שעברו והראשונים מאלה שבאים. כך גם הזמן ההווה.

הניסיון לעולם אינו טועה. רק השיפוטים שלכם טועים, כשהם מבטיחים לעצמם תוצאות שהניסויים שלכם לא גרמו להן.

שום פסימיסט לא גילה מעולם את סודות הכוכבים, לא הפליג לארץ שלא סומנה במפה, ולא פתח שמיים חדשים לרוח האדם.

אנו לומדים חכמה מכישלון הרבה יותר מאשר מהצלחה. לעתים קרובות אנו מגלים מה יעבוד כשאנו מגלים מה לא יעבוד, וכנראה מי שלא טעה מעולם, לא גילה מעולם דבר.

לפקפק בכול או להאמין בכול, אלה שני פתרונות נוחים באותה מידה; כל אחד מהם פוטר אותנו מלחשוב.

המדע נבנה מעובדות, כמו שבית נבנה מאבנים. אבל אוסף של עובדות אינו מדע, כשם שערימת אבנים אינה בית.

ההיגיון, שרק הוא יכול לתת ודאות, הוא כלי ההוכחה; האינטואיציה היא כלי ההמצאה.

המדען אינו חוקר את הטבע משום שהוא מועיל; הוא חוקר אותו משום שהוא מתענג עליו, והוא מתענג עליו משום שהוא יפה.

מי שמקדם את ידיעת הטבע מסרב לחלוטין להכיר בסמכות כשלעצמה. בעיניו, הספקנות היא הנעלה שבחובות, והאמונה העיוורת היא החטא האחד שאין עליו מחילה.

לוח השחמט הוא העולם, הכלים הם תופעות היקום, וחוקי המשחק הם מה שאנו מכנים חוקי הטבע. השחקן שמולנו נסתר מאיתנו. אנו יודעים שמשחקו תמיד הוגן, צודק וסבלני. אבל אנו יודעים גם, על חשבוננו, שהוא לעולם אינו מתעלם מטעות.

המדע, כך אני סבור, אינו אלא שכל ישר מאומן ומאורגן.

אין דלת טובה יותר, ואין דלת פתוחה יותר להיכנס בה ללימוד פילוסופיית הטבע, מאשר התבוננות בתופעות הפיזיקליות של נר.

הדבר הוודאי היחיד הוא שאין שום דבר ודאי, ואין דבר עלוב או יהיר יותר מן האדם.

האמרה שמעט ידע הוא דבר מסוכן היא, לדעתי, אמרה מסוכנת מאוד. אם הידע אמיתי, איני מאמין שהוא יכול להיות משהו אחר מלבד נכס יקר ערך מאוד, קטן ככל שיהיה. ואם מעט ידע מסוכן, היכן האיש שיש לו ידע רב כל כך עד שהוא מחוץ לסכנה?

התשוקה לאמת, אותה קנאות לכנות, היא נכס גדול יותר מלמדנות רבה ומתנה נעלה יותר מן היכולת להרבות ידע, כי הכנות היא לב המוסר.

ההתבוננות המדוקדקת בדברים קטנים היא סוד ההצלחה בעסקים, באמנות, במדע ובכל עיסוק בחיים. הידע האנושי אינו אלא הצטברות של עובדות קטנות.

פעמיים שאלו אותי: "אנא, מר בבג׳, אם תכניס למכונה מספרים שגויים, האם ייצאו תשובות נכונות?" איני מסוגל להבין כראוי איזה בלבול מושגים יכול לעורר שאלה כזאת.

המספרים הם אדוני החלשים, אבל עבדי החזקים.

אני חושב שאחד העקרונות המנחים החשובים ביותר היה זה: כל רגע משעות הערות שלי היה תמיד תפוס בשרשרת חקירה כלשהי. ברוב המקרים הנושא היה פשוט או אפילו של מה בכך, אבל עבודה של חקירה, מסוג זה או אחר, נמשכה תמיד.