ציטוטים על פריצת גבולות אישיים

אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?

וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה

לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא

כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם

אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים

אֵין אָדָם לוֹמֵד אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ

לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב

אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן

אִם אֲנִי אֲנִי מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אֲנִי, וְאַתָּה אַתָּה מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה אַתָּה — אֲזַי אֲנִי אֲנִי וְאַתָּה אַתָּה. אֲבָל אִם אֲנִי אֲנִי מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה אַתָּה, וְאַתָּה אַתָּה מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אֲנִי — אֲזַי אֵין אֲנִי אֲנִי וְאֵין אַתָּה אַתָּה

הַיָּשָׁן יִתְחַדֵּשׁ וְהֶחָדָשׁ יִתְקַדֵּשׁ

הַהַתְחָלָה הִיא הַחֵלֶק הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּכָל מְלָאכָה

אֲנַחְנוּ מָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים שׁוּב וָשׁוּב. מְצוּיָנוּת אֵינָהּ מַעֲשֶׂה אֶחָד אֶלָּא הֶרְגֵּל

הַמִּכְשׁוֹל שֶׁבַּדֶּרֶךְ הוּא הַדֶּרֶךְ

מַסָּע שֶׁל אֶלֶף מִיל מַתְחִיל בְּצַעַד אֶחָד

לֹא חָשׁוּב בְּאֵיזֶה קֶצֶב אַתָּה מִתְקַדֵּם, כָּל עוֹד אֵינְךָ עוֹצֵר

כְּשֶׁהַמַּטָּרָה נִרְאֶית רְחוֹקָה מִדַּי, אַל תְּשַׁנֶּה אֶת הַמַּטָּרָה — שַׁנֵּה אֶת הַצְּעָדִים

לִלְמֹד בְּלִי לַחֲשֹׁב הוּא מַאֲמָץ לַשָּׁוְא; לַחֲשֹׁב בְּלִי לִלְמֹד הוּא מְסֻכָּן

אַתָּה בְּעַצְמְךָ צָרִיךְ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ; הַמּוֹרִים רַק מַצְבִּיעִים עָלֶיהָ

הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים

הדמיון חשוב מן הידע. הידע מוגבל, הדמיון מקיף את העולם.

מה שאינו הורג אותי — מחשל אותי.

עד שלא תהפוך את הלא־מודע למודע, הוא ינהל את חייך ואתה תקרא לזה גורל.

אני לא מה שקרה לי. אני מה שאני בוחר להיות.

לא די לדעת — צריך גם ליישם. לא די לרצות — צריך גם לעשות.

פסימיסט רואה קשיים בכל הזדמנות; אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי.

עשה כל יום דבר אחד שמפחיד אותך.

עֲזֹר לִי לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּעַצְמִי

הַיָּדַיִם הֵן הַכֵּלִים שֶׁל הָאִינְטֶלִיגֶנְצְיָה

אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?

וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.

הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי.

וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמֶךָ.

הָעֲלִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת בָּאוֹת מִתּוֹךְ הַנְּפִילוֹת הָעֲמֻקּוֹת.

אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים.

כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.

וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.

דַּע, כִּי דִּבּוּר מְבִיא לְמַעֲשֶׂה.

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתוֹ? לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים.

בְּאֶלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר

כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן.

עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה, כִּי כֹּחַ עַז לָךְ. יֵשׁ לָךְ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי.

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.

כָּל הַיּוֹדֵעַ לַחֲשֹׁב בִּתְקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ.

הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי.

לְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ

אֵין בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ

כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר, וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק

הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח, הֲלוֹא תֵדָעוּהָ; אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁימוֹן נְהָרוֹת

הַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.

כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי.

הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדָךְ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ דְּכֻלָּא בָהּ, וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה... שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא.

אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִפְתֹּר בְּעָיוֹת בְּאוֹתָהּ רָמַת חֲשִׁיבָה שֶׁבָּהּ יָצַרְנוּ אוֹתָן.

מִי שֶׁשּׁוֹאֵף לְהָנִיעַ אֶת הָעוֹלָם, יָנִיעַ תְּחִלָּה אֶת עַצְמוֹ

הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַחַיִּים הִיא לִהְיוֹת מִי שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת.

קַל לִסְלֹחַ לְיֶלֶד הַמְּפַחֵד מִן הַחֹשֶׁךְ, הַטְּרָגֶדְיָה שֶׁל הַחַיִּים הִיא כַּאֲשֶׁר אֲנָשִׁים מְפַחֲדִים מִן הָאוֹר.

לֹא מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבָרִים קָשִׁים אֵינָנוּ מְעִזִּים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָנוּ מְעִזִּים הֵם קָשִׁים.

אֵין אָדָם בֶּן חוֹרִין שֶׁאֵינוֹ אֲדוֹן לְעַצְמוֹ.

אִם תִּהְיֶה מֻטְרָד מִמַּה שֶּׁאֲחֵרִים חוֹשְׁבִים עָלֶיךָ, תִּהְיֶה תָּמִיד הָאַסִּיר שֶׁלָּהֶם.

עָדִיף לְאָדָם לְנַצֵּחַ אֶת עַצְמוֹ מֵאֲשֶׁר לְנַצֵּחַ אֶלֶף אֲנָשִׁים בְּאֶלֶף קְרָבוֹת.

אֵינְךָ טִפָּה בָּאוֹקְיָנוֹס, אַתָּה הָאוֹקְיָנוֹס כֻּלּוֹ בְּטִפָּה אַחַת.

כְּשֶׁאַתָּה מַתְחִיל לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, הַדֶּרֶךְ נִגְלֵית לְפָנֶיךָ.

עָלֶיךָ לִהְיוֹת בַּעַל תֹּהוּ וָבֹהוּ בְּקִרְבְּךָ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לָלֶדֶת כּוֹכָב רוֹקֵד.

הַיָּחִיד תָּמִיד נֶאֱלַץ לְהֵאָבֵק כְּדֵי לֹא לְהִבָּלַע בִּידֵי הַשֵּׁבֶט. אִם תְּנַסֶּה זֹאת, תִּהְיֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בּוֹדֵד, אֲבָל שׁוּם מְחִיר אֵינוֹ גָּבוֹהַ מִדַּי עַל הַזְּכוּת לִהְיוֹת עַצְמְךָ.

הִפְסַדְנוּ מִפְּנֵי שֶׁאָמַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁהִפְסַדְנוּ.

לִהְיוֹת עַצְמְךָ בְּעוֹלָם שֶׁמְּנַסֶּה לְלֹא הֶרֶף לַהֲפֹךְ אוֹתְךָ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, זֶהוּ הַהֶשֵּׂג הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר.

אִם אָדָם אֵינוֹ צוֹעֵד בְּקֶצֶב שֶׁל חֲבֵרָיו, אוּלַי זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מְתוֹפֵף אַחֵר. תְּנוּ לוֹ לִצְעֹד לְפִי הַמּוּסִיקָה שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ.

צְעַד בְּבִטָּחוֹן בְּכִוּוּן הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלְּךָ, וַחֲיֵה אֶת הַחַיִּים שֶׁדִּמְיַנְתָּ לְעַצְמְךָ.

כָּל מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹ חוֹלֵם שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת, הַתְחֵל בּוֹ. בַּתְּעוּזָה יֵשׁ גָּאוֹנוּת, כֹּחַ וְקֶסֶם.

לָמַדְתִּי שֶׁאֹמֶץ לֵב אֵינוֹ הֵעָדְרוֹ שֶׁל הַפַּחַד, אֶלָּא הַנִּצָּחוֹן עָלָיו. הָאִישׁ הָאַמִּיץ אֵינוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ פַּחַד, אֶלָּא מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת הַפַּחַד הַזֶּה.

יְהִי רָצוֹן שֶׁהַבְּחִירוֹת שֶׁלְּךָ יְשַׁקְּפוּ אֶת הַתִּקְווֹת שֶׁלְּךָ, וְלֹא אֶת הַפְּחָדִים שֶׁלְּךָ.

אִם אַתָּה עוֹבֵר דֶּרֶךְ גֵּיהִנּוֹם, הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת.

לְהִשְׁתַּפֵּר פֵּרוּשׁוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת, לִהְיוֹת מֻשְׁלָם פֵּרוּשׁוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.

עֲפִיפוֹנִים מַגְבִּיהִים עוּף כְּנֶגֶד הָרוּחַ, וְלֹא עִמָּהּ.

הֶעָתִיד שַׁיָּךְ לְאֵלֶּה הַמַּאֲמִינִים בְּיָפְיָם שֶׁל חֲלוֹמוֹתֵיהֶם.

עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֵינְךָ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת.

פַּחְדָנִים מֵתִים פְּעָמִים רַבּוֹת לִפְנֵי מוֹתָם, הָאַמִּיץ טוֹעֵם אֶת טַעַם הַמָּוֶת רַק פַּעַם אַחַת.

הַסְּפֵקוֹת שֶׁלָּנוּ הֵם בּוֹגְדִים, הַגּוֹרְמִים לָנוּ לְאַבֵּד אֶת הַטּוֹב שֶׁיָּכֹלְנוּ לְהַשִּׂיג מִתּוֹךְ הַפַּחַד לְנַסּוֹת.

כְּשֵׁם שֶׁהַבַּרְזֶל מַחֲלִיד מֵחֹסֶר שִׁמּוּשׁ וּמַיִם עוֹמְדִים מְאַבְּדִים אֶת צְלִילוּתָם, כָּךְ חֹסֶר מַעֲשֶׂה מַחֲלִישׁ אֶת כֹּחַ הַמַּחְשָׁבָה.

הַהֹוֶה שַׁיָּךְ לָהֶם, הֶעָתִיד שֶׁעֲבוּרוֹ עָבַדְתִּי בֶּאֱמֶת, שַׁיָּךְ לִי.

הַחַיִּים אֵינָם קַלִּים לְאַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אַךְ מָה בְּכָךְ? עָלֵינוּ לִהְיוֹת בַּעֲלֵי הַתְמָדָה וּמֵעַל לַכֹּל בִּטָּחוֹן בְּעַצְמֵנוּ. עָלֵינוּ לְהַאֲמִין שֶׁאָנוּ מֻכְשָׁרִים לְדָבָר מְסֻיָּם, וְשֶׁאֶת הַדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ לְהַשִּׂיג בְּכָל מְחִיר.

לִמְדוּ בְּאֹפֶן מַעֲמִיק אֶת מָה שֶׁהֲכִי מְרַתֵּק אֶתְכֶם, בַּדֶּרֶךְ הֲכִי חָפְשִׁית, לֹא מְמֻשְׁמַעַת וּמְקוֹרִית שֶׁאֶפְשָׁר.

אֵין לְךָ שׁוּם אַחֲרָיוּת לַעֲמֹד בְּצִפִּיּוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים לְמַה שֶּׁאַתָּה אָמוּר לְהַשִּׂיג.

הַנְּדִיבוּת הָאֲמִתִּית כְּלַפֵּי הֶעָתִיד תְּלוּיָה בִּנְתִינַת כָּל כֻּלְּךָ לַהֹוֶה.

הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְהִתְמוֹדֵד עִם עוֹלָם נְטוּל חֵרוּת הִיא לִהְיוֹת חָפְשִׁי כָּל כָּךְ, עַד שֶׁעַצֶּם קִיּוּמְךָ יִהְיֶה מַעֲשֶׂה שֶׁל מֶרֶד.

כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם.

אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף, וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה.

בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל.

אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב, וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי.

עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ, וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה.

תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח.

אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר, וְעֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה.

פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב.

עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה.

לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת.

עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם, וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָהּ.

אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ, בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ.

גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ.

כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ, כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.

הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ, וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ.

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ, וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים.

שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם, וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם.

שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ, וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ.

כִּי מִבֵּית הָאֲסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ, כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ.

מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם, בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם.

שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע, וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר.

דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד.

וְכֵיצַד יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ בְּדֵעוֹת אֵלּוּ עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ בוֹ? יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ בַּמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי הַדֵּעוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת.

מִדַּת הַתְּבוּנָה הִיא הַיְּכֹלֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת.

שִׁגָּעוֹן הוּא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר שׁוּב וָשׁוּב וּלְצַפּוֹת לְתוֹצָאוֹת שׁוֹנוֹת.

מְעַטִּים הֵם אֵלֶּה הָרוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל עַצְמָם וּמַרְגִּישִׁים בְּלִבָּם שֶׁל עַצְמָם.

אֵין עַל הָאָדָם לִירֹא מִן הַמָּוֶת, אֶלָּא עָלָיו לִירֹא מִכָּךְ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַתְחִיל לִחְיוֹת בֶּאֱמֶת.

מָה שֶׁרוֹצֶה לְהָאִיר חַיָּב לָשֵׂאת בְּעֵרָה.

הַיְּכֹלֶת שֶׁל הָאָדָם לַחֲרוֹג מֵעֵבֶר לְעַצְמוֹ הִיא עֶצֶם מַהוּתוֹ הָאֱנוֹשִׁית.

אֵין אִישׁ יָכוֹל לִסְבּוֹל בִּמְקוֹמְךָ, וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לָשֵׂאת בְּאַחֲרָיוּתְךָ.

אֲנָשִׁים יַעֲשׂוּ כָּל דָּבָר, מְגֻחָךְ כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, כְּדֵי לְהִמָּנַע מִמַּפְגָּשׁ עִם נַפְשָׁם שֶׁל עַצְמָם.

הַדָּבָר הַמַּפְחִיד בְּיוֹתֵר הוּא לְקַבֵּל אֶת עַצְמְךָ בִּשְׁלֵמוּת.

שׁוּם תַּגְלִית גְּדוֹלָה לֹא נַעֲשְׂתָה מֵעוֹלָם לְלֹא הַשְׁעָרָה נוֹעֶזֶת.

הַצֹּרֶךְ הוּא אִמָּהּ שֶׁל כָּל הַמְצָאָה.

בְּנֵי הָאָדָם הָאֲסוּרִים בַּמְּעָרָה חוֹשְׁבִים שֶׁהַצְּלָלִים שֶׁהֵם רוֹאִים עַל הַקִּיר הֵם הַמְּצִיאוּת הַיְּחִידָה.

מִי שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל פְּחָדָיו יִהְיֶה בֶּאֱמֶת בֶּן חוֹרִין.

שׁוּם מוֹחַ גָּדוֹל לֹא הָיָה קַיָּם מֵעוֹלָם לְלֹא שֶׁמֶץ שֶׁל שִׁגָּעוֹן.

הָאֹמֶץ הוּא הָרִאשׁוֹן בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כִּי הוּא הַמַּבְטִיחַ אֶת כָּל הַשְּׁאָר.

הֶחָזָק בְּיוֹתֵר הוּא מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ.

מִי שֶׁהוּא אַמִּיץ, הוּא בֶּן חוֹרִין.

מִי שֶׁמְּפַחֵד מִן הַמָּוֶת, לְעוֹלָם לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר הָרָאוּי לְאָדָם חַי.

הַחֵרוּת אֵינָהּ מֻשֶּׂגֶת עַל יְדֵי סִפּוּק הַתַּאֲוָה, אֶלָּא עַל יְדֵי בִּטּוּל הַתְּשׁוּקָה.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לְהִתְקַדֵּם, הֱיֵה מְרֻצֶּה כַּאֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ אוֹתְךָ לְפֶתִי וּלְחַסַר הֲבָנָה בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם.

הַקְּשָׁיִים הֵם שֶׁמַּרְאִים מָה הֵם בְּנֵי הָאָדָם. כְּשֶׁמִּתְרַגֵּשׁ עָלֶיךָ מִבְחָן קָשֶׁה, זְכֹר כִּי הַחַיִּים הֶעֱמִידוּ מוּלְךָ יָרִיב מְאַתְגֵּר כְּדֵי לְאַמֵּן אוֹתְךָ.

עַד מָתַי תַּמְתִּין בְּטֶרֶם תִּדְרֹשׁ מֵעַצְמְךָ אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, וְלֹא תָסוּר עוֹד מִדֶּרֶךְ הַתְּבוּנָה?

מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ אֲחֵרִים הוּא חָזָק, מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת עַצְמוֹ הוּא רַב עָצְמָה.

כְּשֶׁאַתָּה מַרְפֶּה מִמַּה שֶּׁאַתָּה, אַתָּה הוֹפֵךְ לִהְיוֹת מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת.

הֱיוּ אִיִּים לְעַצְמְכֶם, הֱיוּ מִקְלָט לְעַצְמְכֶם, אַל תִּשָּׁעֲנוּ עַל מִקְלָט חִיצוֹנִי.

עֲקֹר אֶת הַיַּעַר שֶׁל הַתְּשׁוּקוֹת וְלֹא אֶת הָעֵצִים הַמַּמָּשִׁיִּים, כִּי מִן הַיַּעַר הַפְּנִימִי נוֹלָד הַפַּחַד.

כְּשֵׁם שֶׁהֶחָרָשׁ מְיַשֵּׁר אֶת הַחֵץ, כָּךְ הֶחָכָם מְיַשֵּׁר אֶת תּוֹדַעְתּוֹ הַנִּלְהֶבֶת וְהַקָּשָׁה לִשְׁלִיטָה.

נוֹלַדְתָּ עִם כְּנָפַיִם, מַדּוּעַ תִּבְחַר לִזְחֹל בַּחַיִּים?

אַל תִּסְתַּפֵּק בְּסִפּוּרֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, פְּתַח אֶת הַסִּפּוּר הַיִּחוּדִי שֶׁלְּךָ.

הֱיֵה מִי שֶׁאַתָּה.

נָחָשׁ שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַשִּׁיל אֶת עוֹרוֹ, סוֹפוֹ לָמוּת. כָּךְ גַּם רוּחוֹת הָאָדָם שֶׁנִּמְנָע מֵהֶן לְשַׁנּוֹת אֶת דֵּעוֹתֵיהֶן, הֵן חֲדֵלוֹת מִלִּהְיוֹת רוּחַ.

יֵשׁ לְךָ אֶת דַּרְכְּךָ, וְלִי יֵשׁ אֶת דַּרְכִּי. בַּאֲשֶׁר לַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, הַמְּדֻיֶּקֶת וְהַיְּחִידָה, הִיא אֵינָהּ קַיֶּמֶת כְּלָל.

כְּכָל שֶׁאָנוּ מַגְבִּיהִים עוּף, כָּךְ אָנוּ נִרְאִים קְטַנִּים יוֹתֵר לְעֵינֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לָעוּף.

אָדָם גּוֹמֵל לְמוֹרוֹ בְּאֹפֶן עָלוּב אִם הוּא נִשְׁאָר תָּמִיד רַק תַּלְמִיד.

הַסּוֹד לִקְצִירַת הַפְּרִי הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר וְהַהֲנָאָה הַגְּדוֹלָה מִכֹּל מִן הַחַיִּים הוּא לִחְיוֹת בְּאֹפֶן מֵעֵז וּמְסֻכָּן.

הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים נִחְיִים כַּאֲשֶׁר שִׁנּוּיִים זְעִירִים מִתְרַחֲשִׁים.

חוֹשְׁבִים חָפְשִׁיִּים הֵם אֵלֶּה הַמּוּכָנִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלָם לְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים, וּמִבְּלִי לְפַחֵד מֵהֲבָנַת דְּבָרִים הַסּוֹתְרִים אֶת מִנְהָגֵיהֶם.

לִהְיוֹת גָּדוֹל פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת לֹא מוּבָן.

הַפַּחַד מַכְנִיעַ אֲנָשִׁים רַבִּים יוֹתֵר מִכָּל גּוֹרֵם אַחֵר בָּעוֹלָם.

הָאָדָם הַיָּחִיד שֶׁנּוֹעַדְתָּ לִהְיוֹת הוּא הָאָדָם שֶׁתַּחְלִיט לִהְיוֹת.

אַל תִּהְיֶה נַסְגָנִי וְהַסְסָנִי מִדַּי בְּמַעֲשֶׂיךָ, כָּל הַחַיִּים הֵם נִסּוּי, כְּכָל שֶׁתַּרְבֶּה בְּנִסּוּיִים כֵּן יִיטַב.

מִי שֶׁאֵינוֹ מְנַצֵּחַ פַּחַד כָּלְשֶׁהוּ בְּכָל יוֹם, לֹא לָמַד אֶת סוֹד הַחַיִּים.

הַדְּבָרִים אֵינָם מִשְׁתַּנִּים, אֲנַחְנוּ הַמִּשְׁתַּנִּים.

מַה שֶּׁאָדָם חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ, זֶה הַדָּבָר הַקּוֹבֵעַ אֶת גּוֹרָלוֹ.

רַק כַּאֲשֶׁר אָנוּ תּוֹעִים וּמְאַבְּדִים אֶת הָעוֹלָם הַמֻּכָּר, אָנוּ מַתְחִילִים לִמְצֹא אֶת עַצְמֵנוּ.

רַעְיוֹנוֹת נוֹעָזִים הֵם כְּמוֹ כְּלֵי שַׁחְמָט הַנָּעִים קָדִימָה, הֵם עֲלוּלִים לְהֵאָכֵל, אַךְ הֵם מַתְחִילִים מִשְׂחָק מְנַצֵּחַ.

אָדָם טוֹעֶה כָּל עוֹד הוּא שׁוֹאֵף וּמִשְׁתַּדֵּל.

מִי שֶׁרְצוֹנוֹ אֵיתָן, מְעַצֵּב אֶת הָעוֹלָם בִּדְמוּתוֹ.

בְּדֶרֶךְ עֲדִינָה, אַתָּה יָכוֹל לְזַעֲזֵעַ אֶת הָעוֹלָם.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תּוֹצָר שֶׁל מַחְשְׁבוֹתָיו, מָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב, כָּךְ הוּא נַעֲשֶׂה.

אֵין עֵרֶךְ לַחֵרוּת אִם אֵינָהּ כּוֹלֶלֶת אֶת הַחֹפֶשׁ לִטְעוֹת.

אֵין שׁוּם תְּשׁוּקָה בְּמִשְׂחָק בְּקָטָן, וּבְהִתְפַּשְׁרוּת עַל חַיִּים הַפְּחוּתִים מֵאֵלֶּה שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לִחְיוֹת.

לְאַחַר שֶׁאָדָם מְטַפֵּס עַל גִּבְעָה גְּדוֹלָה, הוּא מְגַלֶּה רַק שֶׁיֵּשׁ עוֹד גְּבָעוֹת רַבּוֹת לְטַפֵּס עֲלֵיהֶן.

מְנַצֵּחַ הוּא חוֹלֵם שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ מְוַתֵּר.

מַאֲמָץ מִתְמַשֵּׁךְ, לֹא כֹּחַ וְלֹא שֵׂכֶל, הוּא הַמַּפְתֵּחַ לִפְתִיחַת הַיְּכֹלֶת הַגְּנוּזָה בָּנוּ.

אֵין דַּי בְּכָךְ שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶת מֵיטָבֵנוּ, לְעִתִּים עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁנִּדְרָשׁ.

עֲשֵׂה מָה שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ בְּלִבְּךָ שֶׁהוּא נָכוֹן, כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְבַקְּרוּ אוֹתְךָ.

אַתָּה רוֹכֵשׁ כֹּחַ, אֹמֶץ וּבִטָּחוֹן בְּכָל חֲוָיָה שֶׁבָּהּ אַתָּה עוֹמֵד בֶּאֱמֶת וּמַבִּיט לַפַּחַד בַּפָּנִים.

תַּכְלִית הַחַיִּים הִיא לִחְיוֹת אוֹתָם, לִטְעֹם אֶת הַחֲוָיָה עַד תֻּמָּהּ, וְלִשְׁלֹחַ יָד בְּלֹא פַּחַד לַחֲוָיוֹת חֲדָשׁוֹת וַעֲשִׁירוֹת יוֹתֵר.

אֹמֶץ לֵב לִהְיוֹת יָחִיד וּמְיֻחָד הוּא דָּבָר נֶאֱצָל, וְהוּא דָּבָר הֶכְרֵחִי לַחַיִּים.

לֹא בַּכּוֹכָבִים טָמוּן גּוֹרָלֵנוּ, אֶלָּא בָּנוּ עַצְמֵנוּ.

אָנוּ יוֹדְעִים מָה אֲנַחְנוּ, אַךְ אֵינָנוּ יוֹדְעִים מָה אָנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת.

אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַגְּדֻלָּה. יֵשׁ שֶׁנּוֹלְדוּ גְּדוֹלִים, יֵשׁ שֶׁהִשִּׂיגוּ גְּדֻלָּה, וְיֵשׁ שֶׁהַגְּדֻלָּה הֻטְּלָה עֲלֵיהֶם.

הָאָמָּנוּת אֵינָהּ מִסְתַּיֶּמֶת לְעוֹלָם, הִיא רַק נִנְטֶשֶׁת.

מִכְשׁוֹלִים אֵינָם יְכוֹלִים לִמְחֹץ אוֹתִי, כָּל מִכְשׁוֹל נִכְנָע לְהַחְלָטָה נְחוּשָׁה.

עָלוּב הוּא הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל מוֹרוֹ.

הִתְפַּשְּׁטוּת הַצִּיוִילִיזַצְיָה דּוֹמָה לָאֵשׁ, תְּחִלָּה נִיצוֹץ קָטָן, אַחַר כָּךְ לֶהָבָה מְהַבְהֶבֶת, וּלְבַסּוֹף בְּעֵרָה עֲצוּמָה הַהוֹלֶכֶת וּמִתְעַצֶּמֶת בִּמְהִירוּת וּבְעָצְמָה.

הָאֱנוֹשׁוּת זְקוּקָה לַאֲנָשִׁים מַעֲשִׂיִּים, אַךְ הִיא זְקוּקָה גַּם לְחוֹלְמִים, שֶׁעֲבוּרָם הַפִּתּוּחַ הַבִּלְתִּי תָּלוּי שֶׁל מִפְעָל מְרַתֵּק כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים לַחְשֹׁב עַל רֶוַח אִישִׁי.

נִשְׁאַלְתִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כֵּיצַד יָכֹלְתִּי לְשַׁלֵּב חַיֵּי מִשְׁפָּחָה עִם קַרְיֶרָה מַדָּעִית, וּבְכֵן, זֶה לֹא הָיָה קַל.

לְעוֹלָם אֵין לְפַחֵד מִמַּה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר נָכוֹן וְיָשָׁר.

יֵשׁ שֶׁפַע שֶׁל מָקוֹם בַּתַּחְתִּית.

מַדָּע הוּא הָאֱמוּנָה בְּבַעֲרוּתָם שֶׁל מֻמְחִים.

אֵינֶנִּי נוֹטֶה לָלֶכֶת בְּעִוָּרוֹן בְּעִקְבוֹת הַנְהָגָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

אֲנִי אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת נִסּוּיִים שֶׁנִּרְאִים כִּשְׁטוּת גְּמוּרָה, אֲנִי עוֹשֶׂה כָּאֵלֶּה לְלֹא הֶרֶף.

אֲנִי מוֹרֵד, מַשְׁמָע אָנוּ קַיָּמִים.

הָאָדָם הוּא הַיְּצוּר הַיְּחִיד הַמְּסָרֵב לִהְיוֹת מָה שֶׁהוּא.

אֵין גּוֹרָל שֶׁלֹּא נִתָּן לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּבוּז.

מָה הוּא אָדָם מוֹרֵד? אָדָם הָאוֹמֵר לֹא.

כָּל הַדְּבָרִים הַנִּשְׂגָּבִים הֵם קָשִׁים כְּשֵׁם שֶׁהֵם נְדִירִים.

אָדָם בֶּן חוֹרִין חוֹשֵׁב עַל הַמָּוֶת פָּחוֹת מִכָּל דָּבָר אַחֵר, וְחָכְמָתוֹ הִיא הִתְבּוֹנְנוּת בַּחַיִּים וְלֹא בַּמָּוֶת.

הַשִּׂמְחָה הִיא מַעֲבָרוֹ שֶׁל הָאָדָם מִשְּׁלֵמוּת קְטַנָּה יוֹתֵר אֶל שְׁלֵמוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר.

וְאַף עַל פִּי כֵן, נוֹעַ תָּנוּעַ.

בְּעִנְיְנֵי מַדָּע, סַמְכוּתָם שֶׁל אֶלֶף אֵינָהּ שָׁוָה כְּנֶגֶד הֶגְיוֹנוֹ הַצָּנוּעַ שֶׁל אִישׁ אֶחָד.

חֲשֹׁב בְּעַצְמְךָ, וְהַנַּח לַאֲחֵרִים לֵהָנוֹת מִן הַזְּכוּת לַעֲשׂוֹת זֹאת גַּם כֵּן.

קָשֶׁה לְשַׁחְרֵר כְּסִילִים מִן הַכְּבָלִים שֶׁאוֹתָם הֵם מַעֲרִיצִים.

הָעֵז לָדַעַת! אֱזֹר אֹמֶץ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְבוּנָתְךָ שֶׁלְּךָ.

קַטְנוּת הַמּוֹחִין הִיא חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁל הָאָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְבוּנָתוֹ לְלֹא הַדְרָכָה שֶׁל אַחֵר.

הַחֲרָדָה הִיא הַסְּחַרְחֹרֶת שֶׁל הַחֵרוּת.

לְהָעֵז פֵּרוּשׁוֹ לְאַבֵּד אֶת הָאֲחִיזָה לְרֶגַע, לֹא לְהָעֵז פֵּרוּשׁוֹ לְאַבֵּד אֶת עַצְמְךָ.

הָאֱמוּנָה הִיא הַתְּשׁוּקָה הַנִּשְׂגָּבָה בְּיוֹתֵר בָּאָדָם.

אֵין דָּבָר שֶׁהָאָדָם מְפַחֵד מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לָדַעַת עַד כַּמָּה עֲצוּמָה הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לִפְעֹל וּלְהִתְפַּתֵּחַ.

הַקִּיּוּם קוֹדֵם לַמַּהוּת.

הָאָדָם נִדּוֹן לִהְיוֹת חָפְשִׁי, כִּי מֵהָרֶגַע שֶׁהֻשְׁלַךְ לָעוֹלָם הוּא אַחְרָאִי לְכָל מַעֲשָׂיו.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ.

אָנוּ מַמְצִיאִים אֶת הַדֶּרֶךְ תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשָׂיו, הוּא חַיֵּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר.

אֵין אִשָּׁה נוֹלֶדֶת אִשָּׁה, אֶלָּא נַעֲשֵׂית אִשָּׁה.

שַׁנֵּה אֶת חַיֶּיךָ הַיּוֹם. אַל תְּהַמֵּר עַל הֶעָתִיד, פְּעַל עַכְשָׁו, לְלֹא דִּחוּי.

הַגּוֹרָל אֵינוֹ נָתוּן מֵרֹאשׁ, הָאָדָם יוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה.

הַחֵרוּת נִבְרֵאת רַק כַּאֲשֶׁר אָנוּ מַשְׁלִיכִים אֶת עַצְמֵנוּ אֶל תּוֹךְ הָעוֹלָם וּפוֹעֲלִים בּוֹ.

לֹא נִתָּן לְהַגְדִּיר אֶת הָאָדָם לְפִי עֲבָרוֹ, אֶלָּא לְפִי הֶעָתִיד שֶׁהוּא בּוֹחֵר לִבְנוֹת.

בְּעֶצֶם לֵדָתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם מֻטְבַּעַת הַהַבְטָחָה לְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

אֹמֶץ לֵב הוּא הַמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה בַּמַּעֲלָה שֶׁל חַיֵּי הַצִּבּוּר, שֶׁכֵּן רַק מִי שֶׁמֵּעֵז לָצֵאת מִתְּחוּם הַבַּיִת הַמּוּגָן יָכוֹל לַחְשׂוֹף אֶת מִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת.

חֲשִׁיבָה אֲמִתִּית דּוֹרֶשֶׁת תְּנוּעָה בַּמֶּרְחָב לְלֹא מַעֲקֶה לְהֵאָחֵז בּוֹ.

אֲנִי מַעֲדִיף חַיִּים קְצָרִים וּמְלֵאֵי רֹחַב עַל פְּנֵי חַיִּים אֲרֻכִּים וְצָרִים.

הַבַּעֲרוּת הִיא שָׁרְשָׁהּ שֶׁל כָּל חֲרָדָה, וְהַיֶּדַע הוּא הַמָּקוֹר לְכָל אֹמֶץ.

הֱיֵה מָהִיר כְּמוֹ הָרוּחַ, שָׁקֵט כְּמוֹ הַיַּעַר, נָחוּשׁ כְּמוֹ הָאֵשׁ, וְיַצִּיב כְּמוֹ הָהָר.

אֵין שׁוּם דָּבָר מִחוּץ לְךָ שֶׁיָּכוֹל לְאַפְשֵׁר לְךָ לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר, חָזָק יוֹתֵר אוֹ חָכָם יוֹתֵר. הַכֹּל נִמְצָא בְּתוֹכְךָ.

הַיּוֹם הוּא נִצָּחוֹן עַל עַצְמְךָ שֶׁל אֶתְמוֹל, מָחָר הוּא נִצְחוֹנְךָ עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

אַל תְּפַתַּח הַעֲדָפָה לְכֶלִי נֶשֶׁק אֶחָד, אוֹ לְדֶרֶךְ פְּעֻלָּה אַחַת.

עֲשֵׂה אֶת הַדֶּרֶךְ לְהֶרְגֵּל, וְהִתְאַמֵּן בָּהּ לְלֹא הֶרֶף.

הַמַּסָּע הוּא אִמּוּן מֻפְלָא, שֶׁבּוֹ הַנֶּפֶשׁ מִתְרַגֶּלֶת לְלֹא הֶרֶף לְהַבְחִין בִּדְבָרִים חֲדָשִׁים וּבִלְתִּי מֻכָּרִים.

אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת חוֹקֵר הָאֱמֶת, עָלֶיךָ לְהַטִּיל סָפֵק בְּכָל הַדְּבָרִים לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת בְּחַיֶּיךָ.

מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים אֵינָם רוֹצִים בֶּאֱמֶת בְּחֵרוּת, מִפְּנֵי שֶׁחֵרוּת כּוֹלֶלֶת אַחְרָיוּת, וּמַרְבִּית הָאֲנָשִׁים מְפַחֲדִים מֵאַחְרָיוּת.

פְּעַל כְּאִלּוּ לְמַעֲשֶׂיךָ יֵשׁ הַשְׁפָּעָה, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם.

הַתַּגְלִית הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל דּוֹרִי הִיא שֶׁבֶּן אָדָם יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת חַיָּיו עַל יְדֵי שִׁנּוּי גִּישָׁתוֹ.

הַתְחֵל לִהְיוֹת כָּעֵת מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בֶּעָתִיד.

אִם אַתָּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת מַחְשַׁבְתְּךָ, אַתָּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת חַיֶּיךָ.

רֹב בְּנֵי הָאָדָם חַיִּים בְּמַעְגָּל מְצֻמְצָם מְאֹד שֶׁל הַפְּוֹטֶנְצִיָאל שֶׁלָּהֶם, וּמִשְׁתַּמְּשִׁים רַק בְּחֵלֶק קָטָן מִן הַתּוֹדָעָה שֶׁלָּהֶם.

שְׁמֹר עַל כֹּשֶׁר הַמַּאֲמָץ חַי בְּקִרְבְּךָ עַל יְדֵי תִּרְגּוּל קָטָן בְּכָל יוֹם, עֲשֵׂה דָּבָר מָה רַק מִפְּנֵי שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתוֹ.

הַפַּחַד הוּא הַמָּקוֹר הָעִקָּרִי לָאֱמוּנָה הַטְּפֵלָה, וְאֶחָד הַמְּקוֹרוֹת הָרָאשִׁיִּים לָאַכְזָרִיּוּת. כִּבּוּשׁ הַפַּחַד הוּא רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הַחָכְמָה.

הָעִסּוּק בִּרְכוּשׁ, יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, הוּא שֶׁמּוֹנֵעַ מִבְּנֵי הָאָדָם לִחְיוֹת בְּחֵרוּת וּבַאֲצִילוּת.

מִכָּל צוּרוֹת הַזְּהִירוּת, זְהִירוּת בָּאַהֲבָה הִיא אוּלַי הַקַּטְלָנִית בְּיוֹתֵר לָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי.

אַל תִּירָא מִלִּהְיוֹת יוֹצֵא דֹּפֶן בְּדֵעוֹתֶיךָ, כִּי כָּל דֵּעָה הַמְּקֻבֶּלֶת הַיּוֹם הָיְתָה פַּעַם יוֹצֵאת דֹּפֶן.

זִכְרוּ לְהַבִּיט מַעְלָה אֶל הַכּוֹכָבִים וְלֹא מַטָּה אֶל רַגְלֵיכֶם. נַסּוּ לְהָבִין אֶת מָה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, וְהִתְפַּלְּאוּ עַל מָה שֶׁגּוֹרֵם לַיְּקוּם לְהִתְקַיֵּם. הֱיוּ סַקְרָנִים.

קָשִׁים כְּכָל שֶׁיֵּרָאוּ הַחַיִּים, תָּמִיד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת וּלְהַצְלִיחַ בּוֹ.

הֶעָבָר, כְּמוֹ הֶעָתִיד, אֵינוֹ מֻחְלָט וְהוּא מִתְקַיֵּם רַק כְּקֶשֶׁת שֶׁל אֶפְשָׁרֻיּוֹת.

אָנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת רַק מֶרְחָק קָצָר קָדִימָה, אַךְ אָנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת שָׁם שֶׁפַע שֶׁל דְּבָרִים שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת.

אִם מְצַפִּים מִמְּכוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה חֲסִירַת מִשְׁגִּים, אֵין הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת גַּם בַּעֲלַת תְּבוּנָה.

אָדָם הַמְּצֻיָּד בִּנְיָר, עִפָּרוֹן וּמַחַק, וְכָפוּף לְמִשְׁמַעַת קַפְדָנִית, הוּא לְמַעֲשֶׂה מְכוֹנָה אוּנִיבֶרְסָלִית.

עָלֵינוּ לְהַרְשׁוֹת לַמְּכוֹנָה לִלְמֹד מִנִּסָּיוֹן, שֶׁכֵּן רַק בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתָּן לְהַגִּיעַ לִתְבוּנָה גְּבוֹהָה.

לְעִתִּים דַּוְקָא הָאֲנָשִׁים שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, הֵם אֵלֶּה הָעוֹשִׂים אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאִישׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַמְיֵן.

הַמּוֹחַ שֶׁלִּי הוּא מַשֶּׁהוּ נַעֲלֶה מִבֶּן תְּמוּתָה סְתָם, כְּפִי שֶׁהַזְּמַן עוֹד יוֹכִיחַ.

כְּכָל שֶׁאֲנִי לוֹמֶדֶת יוֹתֵר, כָּךְ אֲנִי חָשָׁה שֶׁתְּשׁוּקַת רוּחִי אֵינָהּ יוֹדַעַת שֹׂבַע.

אֵינֶנִּי מַאֲמִינָה שֶׁאָבִי הָיָה מְשׁוֹרֵר דָּגוּל בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁבָּהּ אֲנִי אֶהְיֶה חוֹקֶרֶת וּמְנַתַּחַת גְּדוֹלָה.

כָּל תְּנוּעָה הַנִּרְאֵית בָּרָקִיעַ אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא לִתְנוּעַת כַּדּוּר הָאָרֶץ עַצְמוֹ.

כַּאֲשֶׁר שָׁקַלְתִּי כַּמָּה מְגֻחָךְ יֵרָאֶה הַדָּבָר לְמִי שֶׁהֻרְגַּל לַדֵּעוֹת הַיְּשָׁנוֹת, כִּמְעַט שֶׁהִסְתַּרְתִּי אֶת עֲבוֹדָתִי לָעַד.

אֵין לִמְנוֹעַ מִן הָאָדָם לַחְקֹר וּלְשַׁעֵר בְּאֹפֶן חָפְשִׁי, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַהֲבָנָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר שֶׁל חֻקֵּי הָעוֹלָם.

אִם לֹא תְּצַפֶּה לַבִּלְתִּי צָפוּי, לֹא תִּמְצָא אוֹתוֹ.

הַשֶּׁמֶשׁ חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם.

נְקִיטַת צַעַד חָדָשׁ וְהַבָּעַת מִלָּה חֲדָשָׁה, זֶה הַדָּבָר שֶׁאֲנָשִׁים מְפַחֲדִים מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִכֹּל.

הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ מְפַתֶּה אוֹתוֹ, גְּדִילָתוֹ הִיא לִהְיוֹת מֻבָס בְּאֹפֶן עָמֹק עַל יְדֵי דְּבָרִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

עָלֶיךָ לְשַׁנּוֹת אֶת חַיֶּיךָ.

אֱמוּנָה הִיא לִצְעֹד אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, גַּם כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ רוֹאֶה אֶת גֶּרֶם הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלּוֹ.

אִם אֵינְךָ יָכוֹל לָעוּף רוּץ, אִם אֵינְךָ יָכוֹל לָרוּץ לֵךְ, אִם אֵינְךָ יָכוֹל לָלֶכֶת זְחַל, אֲבָל בְּכָל מִקְרֶה הַמְשֵׁךְ לָנוּעַ קָדִימָה.

אֵין אָדָם יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מַדּוּעַ הוּא חַי, עַד שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עֲבוּר מָה הוּא מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ.

אֵין אַתָּה יָכוֹל לַחְצוֹת אֶת הַיָּם רַק עַל יְדֵי עֲמִידָה וּבְהִיָּה בַּמַּיִם.

אֵין זֶה מַדָּד לִבְרִיאוּת לִהְיוֹת מֻתְאָם הֵיטֵב לְחֶבְרָה חוֹלָה עֲמֻקּוֹת.

הָאֱמֶת הִיא אֶרֶץ לְלֹא שְׁבִילִים.

הַהַשְׁוָאָה הִיא תַּמְצִית הַפַּחַד.

בְּתוֹךְ עַצְמְךָ נִמְצָא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אִם תֵּדַע כֵּיצַד לְהַבִּיט וְלִלְמֹד, הַדֶּלֶת שָׁם וְהַמַּפְתֵּחַ בְּיָדְךָ.

מֶרֶץ וְהַתְמָדָה כּוֹבְשִׁים אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

כַּאֲשֶׁר סִיַּמְתָּ לְהִשְׁתַּנּוֹת, סִיַּמְתָּ אֶת חַיֶּיךָ.

יֵשׁ מַטָּרָה, אַךְ אֵין דֶּרֶךְ. מָה שֶׁאָנוּ מְכַנִּים דֶּרֶךְ אֵינוֹ אֶלָּא הִסּוּס.

מֵעֵבֶר לִנְקֻדָּה מְסֻיֶּמֶת אֵין עוֹד דֶּרֶךְ חֲזָרָה. אֶל הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת בְּדִיּוּק יֵשׁ לְהַגִּיעַ.

הֱיֵה עַצְמְךָ, כָּל הָאֲחֵרִים תְּפוּסִים כְּבָר.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם הֵם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הֵן דֵּעוֹת שֶׁל אַחֵר, חַיֵּיהֶם חִקּוּי, וּתְשׁוּקוֹתֵיהֶם צִטּוּט.

הָעִקְבִיּוּת הִיא מִפְלָטָם הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַסְרֵי הַדִּמְיוֹן.

לִחְיוֹת הוּא הַדָּבָר הַנָדִיר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. רֹב הָאֲנָשִׁים פָּשׁוּט קַיָּמִים, זֶה הַכֹּל.

שִׁמְרוּ עַל זְכוּתְכֶם לַחְשֹׁב, שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ מַחְשָׁבָה מֻטְעֵית טוֹבָה מֵהֶעְדֵּר מַחְשָׁבָה כְּלָל.

הַחַיִּים הֵם הִתְפַּתְּחוּת מַתְמֶדֶת, וּכְכָל שֶׁאָנוּ מַרְחִיקִים לָלֶכֶת כָּךְ אָנוּ מְסֻגָּלִים לִתְפֹּס אֱמֶת עֲמֻקָּה יוֹתֵר.

הַתּוֹדָעָה הַמְּעַרְעֶרֶת וְשׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת הִיא תּוֹדָעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַיִּים.

אֹמֶץ לִבָּהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ גָּדוֹל מִכָּל כֹּחַ שֶׁמַּפְגִּין הֶהָמוֹן.

יֵשׁ לִבְנוֹת סְפִינוֹת וּמִפְרָשִׂים הַמַּתְאִימִים לָרוּחַ הַשְּׁמֵימִית, וְאָז יִמָּצְאוּ אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁלֹּא יִירְאוּ מִפְּנֵי מֶרְחָבֵי הַיְּקוּם הַמְסֻכָּנִים.

סָבַלְתִּי תְּבוּסָה אֲרֻכָּה וּמָרָה לִפְנֵי שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁמַּסְלוּלֵי הַכּוֹכָבִים אֵינָם מַעְגָּלִים אֶלָּא אֱלִיפְּסוֹת.

הָעַצְמָאוּת הַכַּלְכָּלִית הִיא הַתְּנַאי הָרִאשׁוֹן לְכָל חֵרוּת פְּנִימִית וּמַמָּשִׁית.

מָה אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה יַחְקְקוּ אֶת לִבִּי.

כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה, מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ.

כִּי הַתְּנוּעָה הַחִיצוֹנָה מְעוֹרֶרֶת אֶת הַפְּנִימִית, וְהַזְּרִיזוּת בְּמַעֲשֶׂה מַגְדֶּלֶת הַחֵשֶׁק בַּלֵּב.

הַטֶּבַע הַחָמְרִי כָּבֵד הוּא, וְעַל כֵּן יִמָּשֵׁךְ הָאָדָם אֶל הַמְּנוּחָה תָּמִיד, וְצָרִיךְ הִתְגַּבְּרוּת גְּדוֹלָה כְּדֵי לְהַגְבִּיר עָלָיו אֶת הַזְּרִיזוּת.

אִם יִהְיֶה הָאָדָם לְבֶן חַיִל וִינַצַּח אֶת הַמִּלְחָמָה מִכָּל הַצְּדָדִים, הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר יִזְכֶּה לִדְבֵקוּת בּוֹרְאוֹ.

הָאָדָם הוּא הַנִּבְרָא לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ אַחַר שְׁלֵמוּתוֹ בִּבְחִירָתוֹ וּבִרְצוֹנוֹ, וְלֹא מִתּוֹךְ כְּפִיָּה וְהֶכְרֵחַ.

הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד מְשַׁעְבֵּד אֶת חֵרוּתוֹ לַאֲחֵרִים, כִּי שַׁלְוַת רוּחוֹ וּמַצַּב נַפְשׁוֹ תְּלוּיִים בְּמַה שֶּׁיֹּאמְרוּ וִידַבְּרוּ עָלָיו בְּנֵי הָאָדָם.

כִּי מִי שֶׁאוֹכֵל לֶחֶם חֶסֶד מִתְבַּיֵּשׁ לִרְאוֹת פְּנֵי נוֹתְנוֹ, וְעַל כֵּן גָּזְרָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּקְנֶה הָאָדָם אֶת הַטּוֹב בְּמַעֲשָׂיו שֶׁלּוֹ.

כְּמוֹ שֶׁיִּתְרוֹן הָאוֹר נִכָּר מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, כָּךְ יִתְרוֹן הַטּוֹב אֵינוֹ נִכָּר אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲבָקוֹ עִם הָרָע.

אִם הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הָעוֹלָם וּמִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ, וְאִם הוּא שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וּמִתְדַּבֵּק בְּבוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְעַלֶּה וְהָעוֹלָם עִמּוֹ מִתְעַלֶּה.

חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא מַהוּת הַחַיִּים, וְהָאָדָם נִקְרָא לִהְיוֹת שֻׁתָּף עִם הַבּוֹרֵא בְּהוֹסָפַת יְצִירָה וּבִבְנִיַּת הַהֲוָיָה בְּכָל עֵת.

הָעֲנָוָה הַפְּסוּלָה מְדַכְּאָה אֶת הָאָדָם, אֲבָל הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית מְרוֹמֶמֶת אוֹתוֹ וּמוֹסִיפָה לוֹ גְּבוּרָה.

הַיְּצִירָה הָאֲמִתִּית נוֹבַעַת מִתּוֹךְ עֹמֶק הַנְּשָׁמָה, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִבָּנוֹת מֵחִקּוּי חִיצוֹנִי.

הַפַּחַד מֵהַמַּחְשָׁבָה הַחָפְשִׁית הוּא מַחֲלָה מְדַכְּאָה אֶת הָרוּחַ, כִּי רַק מִתּוֹךְ חֹפֶשׁ הַמַּחְשָׁבָה תִּצְמַח הַכָּרַת הָאֱמֶת.

הָאָדָם נִקְרָא מְהַלֵּךְ וְלֹא עוֹמֵד, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת תָּמִיד מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, וְאִם אֵינוֹ עוֹלֶה הֲרֵי הוּא יוֹרֵד.

הַמְּחִצּוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הָאָדָם לְבוֹרְאוֹ אֵינָן אֶלָּא אֲחִיזַת עֵינַיִם, וּכְשֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן בֶּאֱמֶת הוּא רוֹאֶה שֶׁאֵין שׁוּם מְחִצָּה מַפְסֶקֶת כְּלָל.

הַחֲלוֹם וְהַמַּעֲשֶׂה אֵינָם שׁוֹנִים כָּל כָּךְ כְּפִי שֶׁרַבִּים חוֹשְׁבִים, כָּל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם הָיוּ חֲלוֹמוֹת תְּחִלָּה, וּלְבַסּוֹף שָׁבִים לִהְיוֹת חֲלוֹם.

אַף עַם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִגָּאֵל עַל יְדֵי חֶסֶד שֶׁל אֲחֵרִים, עַם חַיָּב לִגְאֹל אֶת עַצְמוֹ בְּכוֹחוֹתָיו שֶׁלּוֹ.

הָאָדָם צוֹמֵחַ יַחַד עִם הַמַּטָּרוֹת שֶׁהוּא מַצִּיב לְעַצְמוֹ.

הָעוֹלָם זָקוּק לִמְדִינַת הַיְּהוּדִים, וְעַל כֵּן הִיא תָּקוּם.

דְּבָרִים גְּדוֹלִים אֵינָם זְקוּקִים לְבָסִיס מוּצָק. אֶת הַתַּפּוּחַ יֵשׁ לְהַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּוֹל, אֲבָל כַּדּוּר הָאָרֶץ מְרַחֵף בָּאֲוִיר.

מִי שֶׁרוֹצֶה לִיצוֹר דָּבָר חָדָשׁ, חַיָּב לִהְיוֹת מוּכָן לְכָךְ שֶׁתְּחִלָּה יִלְעֲגוּ לוֹ.

עַם יָכוֹל לָקוּם לִתְחִיָּה רַק אִם הוּא מַאֲמִין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת.

אֵין לְנַהֵל עִנְיָנִים גְּדוֹלִים בְּאֶמְצָעִים קְטַנִּים.

בַּנֶּגֶב יִבָּחֵן הָעָם בְּיִשְׂרָאֵל וּמְדִינָתוֹ, כִּי רַק בְּמַאֲמָץ מְלֻכָּד שֶׁל עַם נוּכַל לַהֲפֹךְ שְׁמָמָה זוֹ לְיִשּׁוּב פּוֹרֵחַ.

מֻמְחֶה הוּא אָדָם הַיּוֹדֵעַ מָה שֶׁהָיָה, אֵין מֻמְחֶה לְמָה שֶׁיִּהְיֶה.

הַמַּדָּע וְהַמֶּחְקָר הֵם מִיסוֹדוֹת קִיּוּמֵנוּ, אֵין לָנוּ יִתְרוֹן בְּמִסְפָּר, יִתְרוֹנֵנוּ הַיָּחִיד הוּא בְּאֵיכוּת וּבְדַעַת.

קְשָׁיִים לֹא נוֹעֲדוּ כְּדֵי שֶׁנִּסּוֹג מִפְּנֵיהֶם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁנְּאַמֵּץ אֶת כֹּחוֹתֵינוּ וְנִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם.

זְכוּת גְּדוֹלָה נָפְלָה בְּחֶלְקֵנוּ, לִהְיוֹת בּוֹנִים וְלֹא רַק יוֹרְשִׁים, לִיצוֹר יֵשׁ מֵאַיִן בְּמוֹ יָדֵינוּ.

כָּל דָּבָר הַנִּרְאֶה כְּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי מִבְּחִינָה מַעֲשִׂית נַעֲשֶׂה אֶפְשָׁרִי כַּאֲשֶׁר נְכוֹנוּת הַהַקְרָבָה וְהָרָצוֹן חֲזָקִים דַּיָּם.

הַמַּעֲשֶׂה הַחֲלוּצִי הוּא תָּמִיד מַעֲשֶׂה שֶׁל יְחִידִים הַמְּעִזִּים לִפְרֹץ נָתִיב לִפְנֵי שֶׁהָרַבִּים מוּכָנִים לְכָךְ.

כָּבוֹד עִוֵּר לַסַּמְכוּת הוּא הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאֱמֶת.

דְּפוּס חֲשִׁיבָה חָדָשׁ חִיּוּנִי אִם הָאֱנוֹשׁוּת חֲפֵצָה לִשְׂרֹד וּלְהִתְעַלּוֹת לִרְמָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר.

רוּחוֹת גְּדוֹלוֹת נִתְקְלוּ תָּמִיד בְּהִתְנַגְּדוּת אַלִּימָה מִצַּד מוֹחוֹת בֵּינוֹנִיִּים.

מְעַטִּים הָאֲנָשִׁים הַמְסֻגָּלִים לְהַבִּיעַ בְּשַׁלְוָה דֵּעוֹת הַשּׁוֹנוֹת מִן הַדֵּעוֹת הַקְּדוּמוֹת שֶׁל סְבִיבָתָם הַחֶבְרָתִית. מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים אֲפִלּוּ אֵינָם מְסֻגָּלִים לְגַבֵּשׁ דֵּעוֹת כָּאֵלֶּה.

כָּל מָה שֶׁבַּעַל עֵרֶךְ בַּחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית תָּלוּי בַּהִזְדַּמְּנוּת לְהִתְפַּתְּחוּת הַנִּתֶּנֶת לַיָּחִיד.

שֵׂכֶל יָשָׁר הוּא אֹסֶף הַדֵּעוֹת הַקְּדוּמוֹת שֶׁאָדָם רוֹכֵשׁ עַד גִּיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

כְּדִי לִהְיוֹת חָבֵר לְלֹא דּוֹפִי בְּעֵדֶר שֶׁל כְּבָשִׂים, עָלֶיךָ לִהְיוֹת קוֹדֶם כֹּל כֶּבֶשׂ.

אֵין לִרְדֹּף אַחַר מַטָּרוֹת שֶׁקַּל לְהַשִּׂיגָן. עָלֶיךָ לְפַתֵּחַ חוּשׁ לְמָה שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לְהַשִּׂיג רַק בִּמְחִיר מַאֲמָצֶיךָ הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

כַּאֲשֶׁר נְטִיָּה טִבְעִית מִתְפַּתַּחַת לִכְדֵי תְּשׁוּקָה עַזָּה, צוֹעֵד הָאָדָם אֶל מַטְרָתוֹ בְּצַעֲדֵי עֲנָק.

מִכָּל כּוֹחוֹת הַחִכּוּךְ הַמְּעַכְּבִים אֶת הַהִתְקַדְּמוּת הָאֱנוֹשִׁית, הַבַּעֲרוּת הִיא הַכֹּחַ הֶהַרְסָנִי בְּיוֹתֵר.

כָּל מַאֲמָץ הַנַּעֲשֶׂה מִתּוֹךְ כְּפִיָּה גּוֹבֶה קָרְבָּן שֶׁל אֶנֶרְגְּיַת חַיִּים. לְעוֹלָם לֹא שִׁלַּמְתִּי מְחִיר כָּזֶה, לְהֵפֶךְ, פָּרַחְתִּי מִתּוֹךְ מַחְשְׁבוֹתַי שֶׁלִּי.

אָנוּ מִסְתַּחְרְרִים בַּמֶּרְחָב הָאֵינְסוֹפִי בִּמְהִירוּת שֶׁאֵינָהּ נִתְפֶּסֶת, סְבִיבֵנוּ הַכֹּל סוֹבֵב וְנָע, בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ אֶנֶרְגְּיָה. חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דֶּרֶךְ לְנַצֵּל אֶת הָאֶנֶרְגְּיָה הַזֹּאת בְּאֹפֶן יָשִׁיר.

לְנַצֵּחַ בְּאֶמְצָעוּת שְׁלִיטָה עַצְמִית וּמִשְׁמַעַת הוּא הַנִּצָּחוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְהַשִּׂיג עַל עַצְמוֹ.

הַכֹּחַ הַחַשְׁמַלִּי נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם בִּכְמֻיּוֹת בִּלְתִּי מֻגְבָּלוֹת, וְהוּא יָכוֹל לְהָנִיעַ אֶת מְכוֹנוֹת הָעוֹלָם לְלֹא צֹרֶךְ בְּדֶלֶק.

עָלֶיךָ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמְךָ לִשְׁקֹל טְעָנוֹת הַמְּעַרְעֲרוֹת עַל הָאֱמוּנוֹת הַיְּקָרוֹת לְךָ מִכֹּל.

חִקּוּי הָעֵדֶר הוּא הַזְמָנָה לִנְסִיגָה אֶל הַבֵּינוֹנִיּוּת.

יֶדַע חַיָּב לְהִשְׁתַּפֵּר, לְהִתְאַתְגֵּר וְלִגְדּוֹל בְּאֹפֶן מַתְמִיד, אַחֶרֶת הוּא מִתְפּוֹגֵג.

אִם אַתָּה רוֹצֶה לִיצוֹר דָּבָר חָדָשׁ, עָלֶיךָ לְהַפְסִיק לַעֲשׂוֹת דָּבָר יָשָׁן.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ אַתָּה רוֹאֶה עֵסֶק מַצְלִיחַ, דַּע כִּי מִישֶׁהוּ קִבֵּל פַּעַם הַחְלָטָה אַמִּיצָה.

אִי אֶפְשָׁר לְנַהֵל שִׁנּוּי, נִתָּן רַק לְהַקְדִּים אוֹתוֹ.

מַטְּרָתוֹ שֶׁל אִרְגּוּן הִיא לְאַפְשֵׁר לִבְנֵי אָדָם רְגִילִים לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים יוֹצְאֵי דֹּפֶן.

הַהַנָּחָה שֶׁרַק מְנַהֲלִים בְּכִירִים מְקַבְּלִים הַחְלָטוֹת חֲשׁוּבוֹת הִיא טָעוּת מְסֻכֶּנֶת. בְּאִרְגּוּן מְבֻסַּס יֶדַע, כָּל אָדָם נִדְרָשׁ לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת בַּעֲלוֹת הַשְׁפָּעָה.

מַנְהִיגוּת הִיא הֲרָמַת חֲזוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לְמַרְאוֹת גְּבוֹהִים יוֹתֵר, הַעֲלָאַת בִּצּוּעָיו לִרְמָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, וּבְנִיַּת אִישִׁיּוּתוֹ מֵעֵבֶר לִמְגְבָּלוֹתֶיהָ הָרְגִילוֹת.

הַהַשְׁקָעָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הִיא בְּעַצְמְךָ.

קִרְאוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת עַמּוּדִים בְּכָל יוֹם. כָּךְ יֶדַע עוֹבֵד, הוּא נִבְנֶה כְּמוֹ רִבִּית דְּרִבִּית.

תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר, אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁהֵטַלְתִּי בְּכָךְ סָפֵק אֲפִלּוּ לְדַקָּה אַחַת.

כָּל דּוֹר חַיָּב, מִתּוֹךְ עֲרָפֶל יַחֲסִי, לְגַלּוֹת אֶת יִעוּדוֹ, לְהַגְשִׁים אוֹתוֹ אוֹ לִבְגֹּד בּוֹ.

אֵינֶנִּי אֲסִיר שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה. אֵין עָלַי לְחַפֵּשׂ בָּהּ אֶת מַשְׁמָעוּת גּוֹרָלִי.

בָּעוֹלָם שֶׁבּוֹ אֲנִי צוֹעֵד, אֲנִי בּוֹרֵא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ לְלֹא הֶרֶף.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ מוֹרְדִים, אֵין זֶה לְמַעַן תַּרְבּוּת מְסֻיֶּמֶת. אָנוּ מוֹרְדִים פָּשׁוּט מִפְּנֵי שֶׁאֵינָנוּ יְכוֹלִים עוֹד לִנְשֹׁם.

אֲנִי בֶּן אָדָם, וְאֶת כָּל עֲבָרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם עָלַי לִתְבֹּעַ מֵחָדָשׁ.

הָאֱנוֹשׁוּת מְצַפָּה מֵאִתָּנוּ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר מֵאֲשֶׁר חִקּוּי קָרִיקָטוּרִי וּמְגֻחָךְ.

אִם אֵינְךָ אוֹהֵב אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל אַחֵר, כְּתֹב אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלְּךָ.

כַּאֲשֶׁר אָדָם אוֹמֵר הֵן, גַּם רוּחַ גּוֹרָלוֹ עוֹנָה הֵן.

הַשֶּׁמֶשׁ תָּאִיר עַל הָעוֹמְדִים לִפְנֵי שֶׁתָּאִיר עַל הַכּוֹרְעִים תַּחְתֵּיהֶם.

הָאָמָּנוּת הִיא מַאֲמָצוֹ הַמַּתְמֵד שֶׁל הָאָדָם לִיצוֹר עֲבוּר עַצְמוֹ סֵדֶר מְצִיאוּת שׁוֹנֶה מִזֶּה שֶׁנִּתַּן לוֹ.

הַחֵרוּת אֵינָהּ פִּילוֹסוֹפְיָה וְאַף לֹא רַעְיוֹן, הִיא תְּנוּעָה שֶׁל הַתּוֹדָעָה הַמּוֹבִילָה אוֹתָנוּ בִּרְגָעִים מְסֻיָּמִים לוֹמַר הֵן אוֹ לֹא.

כָּל תַּרְבּוּת נוֹלֶדֶת מִמִּפְגָּשׁ וּמֵעִרְבּוּב, וְרַק בַּבְּדִידוּת וּבַהִסְתַּגְּרוּת הִיא גּוֹוַעַת.

לִהְיוֹת מַשְׂכִּיל זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין.

הַחֵרוּת עוֹלָה בְּיֹקֶר, וְעַל כֵּן יֵשׁ לְהַשְׁלִים עִם חַיִּים בִּלְעָדֶיהָ אוֹ לְהַחְלִיט לִקְנוֹת אוֹתָהּ בִּמְחִירָהּ הַמָּלֵא.

עַם מַשְׂכִּיל יִהְיֶה תָּמִיד עַם חָזָק וּבֶן חוֹרִין.

אִשָּׁה חַיֶּבֶת שֶׁיִּהְיוּ לָהּ כֶּסֶף וְחֶדֶר מִשֶּׁלָּהּ אִם בִּרְצוֹנָהּ לִכְתֹּב סִפְרוּת.

נִעֲלוּ אֶת סִפְרִיּוֹתֵיכֶם אִם תִּרְצוּ, אַךְ אֵין שׁוּם שַׁעַר, שׁוּם מַנְעוּל וְשׁוּם בְּרִיחַ שֶׁתּוּכְלוּ לְהַנִּיחַ עַל חֵרוּת מַחְשַׁבְתִּי.

עֵינֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים הֵן בָּתֵּי הַכֶּלֶא שֶׁלָּנוּ, מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הֵן הַכְּלוּבִים שֶׁלָּנוּ.

הַחֲשִׁיבָה הִיא הַלְּחִימָה שֶׁלִּי.

שְׁלִיחוּתִי בַּחַיִּים אֵינָהּ רַק לִשְׂרוֹד, אֶלָּא לִפְרוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת זֹאת עִם תְּשׁוּקָה, חֶמְלָה, הוּמוֹר וְסִגְנוֹן.

הָאַהֲבָה אֵינָהּ מַכִּירָה בִּמְחִצּוֹת. הִיא מְדַלֶּגֶת עַל מִכְשׁוֹלִים, קוֹפֶצֶת מֵעַל גְּדֵרוֹת וּבוֹקַעַת חוֹמוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל יַעֲדָהּ מְלֵאַת תִּקְוָה.

אֵינֶנִּי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן כֹּחַ עַל גְּבָרִים, אֶלָּא עַל עַצְמָן.

חַזְּקוּ אֶת רוּחַ הָאִשָּׁה עַל יְדֵי הַרְחָבַת דַּעְתָּהּ, וְיָבוֹא הַקֵּץ לַצִּיּוּת הָעִוֵּר.

הָעַצְמָאוּת נֶחְשְׁבָה בְּעֵינַי זְמַן רַב לַבְּרָכָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל חַיַּי, יְסוֹד כָּל מִדָּה טוֹבָה.

הַהַתְחָלָה הִיא תָּמִיד הַיּוֹם.

כְּשֶׁמְּלַמְּדִים מִיַּלְדוּת כִּי הַיֹּפִי הוּא שַׁרְבִיטָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, הַנֶּפֶשׁ מְעַצֶּבֶת אֶת עַצְמָהּ לְפִי הַגּוּף, מִסְתּוֹבֶבֶת בִּכְלוּב הַזָּהָב שֶׁלָּהּ וּמְבַקֶּשֶׁת רַק לְקַשֵּׁט אֶת כִּלְאָהּ.

הָעֲיֵפוּת הַיְּחִידָה שֶׁהָיְתָה בִּי, הָיְתָה הָעֲיֵפוּת מִלְּהִכָּנַע.

יָדַעְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ חַיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, וְגָמַרְתִּי בְּדַעְתִּי שֶׁלֹּא לָזוּז.

הַשְּׁתִיקָה שֶׁלָּךְ לֹא תָּגֵן עָלַיִךְ.

כְּלֵי הָאָדוֹן לְעוֹלָם לֹא יְפָרְקוּ אֶת בֵּית הָאָדוֹן.

כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְעִזָּה לִהְיוֹת חֲזָקָה, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחִי לְמַעַן הֶחָזוֹן שֶׁלִּי, נַעֲשֶׂה פָּחוֹת וּפָחוֹת חָשׁוּב אִם אֲנִי מְפַחֶדֶת.

אִלּוּ לֹא הִגְדַּרְתִּי אֶת עַצְמִי עֲבוּר עַצְמִי, הָיִיתִי נִדְחֶסֶת לְתוֹךְ הַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁל אֲחֵרִים וְנֶאֱכֶלֶת חַיָּה.

אֲנִי צוֹעֵד לְאַט, אֲבָל לְעוֹלָם אֵינֶנִּי צוֹעֵד לְאָחוֹר.

מָה שֶׁלֹּא תִהְיֶה, הֱיֵה טוֹב בָּזֶה.

דַּאֲגָתִי הָעִקָּרִית אֵינָהּ הַאִם נִכְשַׁלְתָּ, אֶלָּא הַאִם אַתָּה מַשְׁלִים עִם כִּשְׁלוֹנְךָ.

לֹא הַמְּבַקֵּר הוּא שֶׁקּוֹבֵעַ, לֹא הָאִישׁ הַמַּצְבִּיעַ עַל מְעִידַת הֶחָזָק, אוֹ עַל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עוֹשֵׂה הַמַּעֲשֶׂה יָכוֹל הָיָה לְהֵיטִיב עֲשׂוֹת. הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָאִישׁ שֶׁנִּמְצָא בֶּאֱמֶת בְּתוֹךְ הַזִּירָה, שֶׁפָּנָיו מֻכְתָּמוֹת בְּאָבָק, בְּזֵעָה וּבְדָם.

הַאֲמֵן שֶׁאַתָּה יָכוֹל, וּכְבָר עָבַרְתָּ חֲצִי הַדֶּרֶךְ.

אֹמֶץ לֵב אֵינוֹ הַכֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ, הוּא לְהַמְשִׁיךְ כַּאֲשֶׁר כְּבָר אֵין לְךָ כֹּחַ.

הַקֻּבִּיָּה נִזְרְקָה.

אִם אֵין לְךָ בִּטָּחוֹן בְּעַצְמְךָ, הֻבַסְתָּ פַּעֲמַיִם בִּמְרוֹץ הַחַיִּים. עִם בִּטָּחוֹן עַצְמִי, נִצַּחְתָּ עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְחַלְתָּ.

עָלֵינוּ לְשַׁחְרֵר אֶת עַצְמֵנוּ מֵעַבְדוּת מַחְשַׁבְתִּית, כִּי בְּעוֹד אֲחֵרִים עֲשׂוּיִים לְשַׁחְרֵר אֶת הַגּוּף, אִישׁ זוּלָתֵנוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁחְרֵר אֶת הַתּוֹדָעָה.

קוּמוּ, עַם אַדִּיר, הַשִּׂיגוּ כָּל מָה שֶׁתַּחְפְּצוּ.

הַטֶּבַע בָּרָא אוֹתָנוּ תְּחִלָּה כְּפִי שֶׁאָנוּ, וּמִתּוֹךְ כֹּחַ יְצִירָתֵנוּ אָנוּ הוֹפְכִים אֶת עַצְמֵנוּ לְמָה שֶׁאָנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת.

אַל תְּנַסּוּ לְיַשֵּׁר אֶת תַּלְתַּלֵּי הַשֵּׂעָר שֶׁלָּכֶם, יַשְּׁרוּ אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁבְּמוֹחֲכֶם.

אֲנָשִׁים הַפּוֹעֲלִים בִּרְצִינוּת אֲמִתִּית אֵינָם יְרֵאִים מִפְּנֵי הַתּוֹצָאוֹת.

הֱיֵה נָכוֹן לִהְיוֹת מַתְחִיל בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ.

חֲשִׁיבוּת עֶלְיוֹנָה יֵשׁ לְהַחְלָטָה נְחוּשָׁה וּבְרוּרָה, לְלֹא הִסּוּס, שֶׁלֹּא לַעֲצֹר בַּדֶּרֶךְ עַד שֶׁתַּגִּיעוּ אֶל הַמַּעְיָן.

קוּמוּ, הִתְעוֹרְרוּ, וְאַל תַּעַצְרוּ עַד שֶׁהַמַּטָּרָה תֻּשַּׂג.

אֵינְךָ יָכוֹל לְהַאֲמִין בֶּאֱלֹהִים עַד שֶׁתַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ.

כָּל הָעָצְמָה נִמְצֵאת כְּבָר בְּתוֹכְכֶם, אַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת הַכֹּל. הַאֲמִינוּ בְּכָךְ, וְאַל תַּאֲמִינוּ שֶׁאַתֶּם חַלָּשִׁים.

הַחֵטְא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא לַחְשֹׁב שֶׁאַתָּה חַלָּשׁ.

הַנּוֹחוּת אֵינָהּ מִבְחָן לָאֱמֶת, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָאֱמֶת רְחוֹקָה מִלִּהְיוֹת נוֹחָה.

הַמַּדָּע הוּא דֶּרֶךְ חֲשִׁיבָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַאֲגַר שֶׁל יֶדַע.

היכנס לפעולה עם תעוזה. אם אינך בטוח בדרך פעולה, אל תנסה אותה. ביישנות היא מסוכנת: עדיף להיכנס באומץ. כל טעות שאתה מבצע באמצעות חוצפה, מתוקנת בקלות עם יותר תעוזה.

אל תקבל את התפקיד שהחברה מייעדת לך. צור את עצמך מחדש.

שלושים שנה אחר כך ראיתי את רעיונותי מתממשים בניאגרה, והתפלאתי על התעלומה הבלתי נתפסת של התודעה.

מאז שאמרו לי כמה מגדולי התקופה שיש לי מוח יוצא דופן, הפניתי את כל כוחות החשיבה שלי לפתרון בעיות גדולות, בלי להתחשב בהקרבה.

אל תחשבו שדבר בלתי אפשרי לאדם רק משום שקשה לכם. אם דבר אפשרי ושייך לאדם, דעו שגם אתם יכולים להשיגו.

רוב האנשים אינם רצים מספיק רחוק על הנשימה הראשונה שלהם כדי לגלות שיש להם נשימה שנייה.

בני אדם חוששים ממחשבה כפי שאינם חוששים משום דבר אחר עלי אדמות, יותר מהרס, יותר ממות.

לטעות בדרך שלך עדיף מלצדוק בדרכו של אחר.

העקרונות של העבר השקט אינם מספיקים להווה הסוער. המקרה חדש, ולכן עלינו לחשוב מחדש ולפעול מחדש.

העצלות והפחדנות הן הסיבה שחלק כה גדול מבני האדם נשארים קטינים כל ימי חייהם, אף על פי שהטבע כבר שחרר אותם מהדרכה זרה. ובגללן קל כל כך לאחרים למנות את עצמם לאפוטרופוסים שלהם.

עשה את הדבר, ויהיה לך הכוח; אך מי שאינו עושה אותו, אין לו הכוח.

אומץ הוא התנגדות לפחד, שליטה בפחד, לא היעדר פחד.

תכלית הידיעה אינה הידיעה, אלא המעשה.

אני מרגיש, לוקיליוס יקירי, שאני לא רק משתפר, אלא משתנה מן היסוד.

אף פעם לא מאוחר מדי לוותר על הדעות הקדומות שלנו.

בכל יצירת גאונות אנו מזהים את המחשבות שדחינו בעצמנו.

אין דבר קשה יותר לקחת על עצמך, מסוכן יותר לנהל, או מפוקפק יותר בהצלחתו, מאשר לעמוד בראש הכנסתו של סדר דברים חדש.

אדם נבון צריך ללכת תמיד בשבילים שסללו אנשים גדולים, ולחקות את מי שהצטיינו מכולם, כדי שגם אם יכולתו לא תשתווה לשלהם, לפחות יהיה בה משהו מהם. עליו לנהוג כמו הקשתים המיומנים, שכאשר המטרה נראית רחוקה מדי, הם מכוונים גבוה ממנה.

מי שאין בו שמץ של פילוסופיה עובר את החיים כלוא בדעות הקדומות של השכל הישר, באמונות הרגילות של דורו או של אומתו.

יש בנו יותר כוח מרצון, ולעתים קרובות אנו מדמים לעצמנו שהדברים בלתי אפשריים רק כדי לתרץ את עצמנו בפני עצמנו.

האדם בעל הרעיון החדש הוא תמהוני, עד שהרעיון מצליח.

הטיפוח הוא הכול. האפרסק היה פעם שקד מר, והכרובית אינה אלא כרוב עם השכלה אקדמית.

את ההצלחה יש למדוד לא כל כך לפי המעמד שאדם הגיע אליו בחיים, אלא לפי המכשולים שהתגבר עליהם בדרכו להצליח.

מי שיודע לעשות משהו שהעולם רוצה שייעשה, יפלס לבסוף את דרכו, בלי קשר לגזעו.

שום פסימיסט לא גילה מעולם את סודות הכוכבים, לא הפליג לארץ שלא סומנה במפה, ולא פתח שמיים חדשים לרוח האדם.

אילו כל האנושות, מלבד אדם אחד, הייתה בדעה אחת, ורק אדם אחד היה בדעה ההפוכה, לא הייתה האנושות מוצדקת בהשתקתו יותר משהוא היה מוצדק בהשתקת האנושות, אילו היה בידו הכוח.

הרגל ממושך שלא לראות בדבר מה עוול, מקנה לו מראה שטחי של דבר צודק.

שום דבר לא ינוסה לעולם, אם יש להתגבר תחילה על כל ההתנגדויות האפשריות.

כאשר גאון אמיתי מופיע בעולם, אפשר להכיר אותו בסימן הזה: כל הטיפשים מתאחדים נגדו.

אף על פי שבני האדם מואשמים בכך שאינם מכירים את חולשתם, אולי באותה מידה מעטים מכירים את כוחם. אצל בני האדם, כמו באדמות, יש לפעמים עורק זהב שבעליו אינו יודע עליו.

כשאתה עומד מול קהל, זכור שלפניך רק גברים ונשים. דבר אליהם כפי שאתה מדבר אל גברים ונשים אחרים בשיחה היומיומית.

כל עבודה אצילית היא בתחילתה "בלתי אפשרית".

אם אין מאבק, אין התקדמות. אלה המתיימרים לתמוך בחירות ובכל זאת מזלזלים במחאה, הם אנשים שרוצים יבול בלי לחרוש את האדמה.

"הידע פוסל ילד מלהיות עבד", אמרתי לעצמי. הסכמתי לכך מיד, ומאותו רגע הבנתי את הדרך הישירה מעבדות לחירות.

אדוני היקר, פשוט מתחילים. אין שיטת קסם להתחלה.

אולי נדמה לך שהמים יהיו חמים יותר בשבוע הבא. הם לא יהיו. הם יהיו קרים יותר.

מחשבות של ספק ופחד מעולם לא השיגו דבר, ולעולם לא ישיגו.

חלום חלומות נעלים, וכפי שתחלום, כך תהיה.

עדיף להיות שוטה מאשר להיות מת.

מי שהתחיל, חצי מהמעשה בידו. העז להיות חכם.

אומץ הוא כמעט סתירה מיניה וביה. פירושו רצון עז לחיות, המתבטא בנכונות למות.

רוב האנשים נכשלים לא מחוסר השכלה או תכונות אישיות נעימות, אלא מחוסר נחישות עקשנית, מחוסר רצון שאינו נכנע.

כמעט שום דבר לא נראה בלתי אפשרי לאדם שיכול לרצות חזק מספיק ולאורך זמן מספיק. כישרון אחד עם רצון מאחוריו ישיג יותר מעשרה בלעדיו.

האדם בלי ביטחון עצמי ובלי רצון של ברזל הוא צעצוע של המקרה, בובה של הסביבה, עבד של הנסיבות.

ההזדמנות ביישנית, מהירה, והיא חולפת לפני שהאיטי, הבלתי ערני, העצלן או הרשלן מספיקים לתפוס אותה.

העולם תמיד מקשיב לאדם שיש בו רצון.

העולם זועק לאנשים כאלה: הוא נחוץ, ונחוץ מאוד, האדם שיכול לשאת מסר לגארסיה.

החיים הם ביטוי, ודיכוי הוא קיפאון, מוות.

רפיון האופי נובע משליטת הרגישות על הרצון; או שהוא מתבטא בחוסר אומץ לשאת כאב או לעמוד בעייפות.

בהתחלה הם לא מוכנים לעשות דבר; ואחר כך כבר מאוחר מדי.

דעות חדשות תמיד חשודות, ובדרך כלל נתקלות בהתנגדות, בלי סיבה אחרת אלא מפני שעדיין אינן מקובלות.

אמונה טפלה היא דתן של נפשות חלשות.

האם אינכם יודעים שאפילו אדם חלש בטבעו יכול, בכוח אימון ותרגול, לעלות על ענק המזניח את גופו?

בוא וקח אותם.

או קיסר או כלום.

חיילים, כאן חייבים לנצח או למות.

כל בני האדם השואפים להתעלות על שאר בעלי החיים, צריכים להתאמץ בכל כוחם שלא לעבור את החיים בשתיקה כמו הבהמות, שהטבע ברא אותן כפופות וצייתניות לבטנן.

לשווא מתלונן המין האנושי על טבעו, שהוא חלש וקצר ימים ונשלט בידי המקרה יותר מאשר בידי המידות הטובות. להפך, במחשבה שנייה לא תמצא דבר גדול ונעלה ממנו, ותגלה שלטבע האדם חסרה חריצות יותר משחסרים לו כוח או זמן. המנהיג והמפקד של חיי בני האדם הוא הנפש.

היה משוכנע שהחינוך והשקידה הם בעלי הכוח הגדול ביותר לשפר את טבענו.

האמרה שמעט ידע הוא דבר מסוכן היא, לדעתי, אמרה מסוכנת מאוד. אם הידע אמיתי, איני מאמין שהוא יכול להיות משהו אחר מלבד נכס יקר ערך מאוד, קטן ככל שיהיה. ואם מעט ידע מסוכן, היכן האיש שיש לו ידע רב כל כך עד שהוא מחוץ לסכנה?