ציטוטים של מוחות גדולים והוגי דעות

כַּמָּה טְרָחוֹת טָרַח אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא פַּת לֶאֱכוֹל, וַאֲנִי עוֹמֵד בַּשַּׁחַר וּמוֹצֵא כָּל אֵלּוּ מוּכָנִים לְפָנַי

לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד.

וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.

אַתָּה נִמְצָא בַּמָּקוֹם בּוֹ נִמְצָאוֹת מַחֲשָׁבוֹתֶיךָ. וַדֵּא שֶׁמַּחֲשָׁבוֹתֶיךָ נִמְצָאוֹת בַּמָּקוֹם בּוֹ אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת.

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.

נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ.

הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ.

חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם.

מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע, אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה.

חָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ

עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה, כִּי כֹּחַ עַז לָךְ. יֵשׁ לָךְ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ

כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר.

וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ? בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְיִרְאֶה מֵהֶם חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ.

מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ.

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, וְאֵינוֹ נִכְנָס לִדְבָרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב.

יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּאֲבַק רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.

גְּדוֹלָה שִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה יוֹתֵר מִלִּמּוּדָהּ.

אִם רִאשׁוֹנִים כִּבְנֵי מַלְאָכִים, אָנוּ כִבְנֵי אֲנָשִׁים; וְאִם רִאשׁוֹנִים כִּבְנֵי אֲנָשִׁים, אָנוּ כַּחֲמוֹרִים.

שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.

הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.

בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים

אֵין בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ

אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים.

מַרְבֶּה תוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים, מַרְבֶּה עֵצָה מַרְבֶּה תְבוּנָה, מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ.

שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה.

הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאַפִּיקוֹרוֹס, וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל, וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ.

רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה.

הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדָךְ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים: מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים: סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת.

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ דְּכֻלָּא בָהּ, וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק, חָסִיד, יָשָׁר וְנֶאֱמָן.

גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים: בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִבּוּק חֲבֵרִים, בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה.

הָעִקָּר הוּא לֹא לְהַפְסִיק לִשְׁאוֹל. לַסַּקְרָנוּת יֵשׁ סִבַּת קִיּוּם מִשֶּׁל עַצְמָהּ.

הַבֵּט עָמֹק לְתוֹךְ הַטֶּבַע, וְאָז תָּבִין הַכֹּל טוֹב יוֹתֵר.

הַפְּלִיאָה הִיא רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הַחָכְמָה

יֵשׁ רַק טוֹב אֶחָד, וְהוּא הַיֶּדַע, וְרַע אֶחָד, וְהוּא הַבַּעֲרוּת

הַחֲשִׁיבָה הִיא מְלָאכָה קָשָׁה, לָכֵן רֹב הָאֲנָשִׁים מְמַהֲרִים לִשְׁפּוֹט.

אִם רָאִיתִי רָחוֹק יוֹתֵר, הֲרֵי זֶה מִפְּנֵי שֶׁעָמַדְתִּי עַל כִּתְפֵיהֶם שֶׁל עֲנָקִים.

חִנּוּךְ הַתְּבוּנָה לְלֹא חִנּוּךְ הַלֵּב אֵינוֹ חִנּוּךְ כְּלָל.

זֶהוּ סִימָנוֹ שֶׁל מוֹחַ מַשְׂכִּיל, הַיְּכֹלֶת לִשְׁקֹל מַחְשָׁבָה מִבְּלִי לְקַבֵּל אוֹתָהּ.

כַּאֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם מְלַמְּדִים, הֵם לוֹמְדִים.

אִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִלְמֹד אֶת מָה שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁהוּא כְּבָר יוֹדֵעַ.

הָאַהֲבָה הִיא הַחַיִּים. כָּל מָה שֶׁאֲנִי מֵבִין, אֲנִי מֵבִין רַק מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.

חֲיֵה כְּאִלּוּ תָּמוּת מָחָר, לְמַד כְּאִלּוּ תִּחְיֶה לָעַד.

הַחִנּוּךְ הוּא הַנֶּשֶׁק הֶעָצְמָתִי בְּיוֹתֵר שֶׁבּוֹ אַתָּה יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּדֵי לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם.

מוֹחוֹת גְּדוֹלִים מְשׂוֹחֲחִים עַל רַעְיוֹנוֹת, מוֹחוֹת מְמֻצָּעִים מְשׂוֹחֲחִים עַל אֵרוּעִים, מוֹחוֹת קְטַנִּים מְשׂוֹחֲחִים עַל אֲנָשִׁים.

לִמְדוּ מִטָּעֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, כִּי לֹא תִּחְיוּ מַסְפִּיק שָׁנִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת כֻּלָּן בְּעַצְמְכֶם.

הַפַּשְׁטוּת הִיא הַתִּחְכּוּם הָעִלָּאִי.

הַלְּמִידָה אֵינָהּ מַתִישָׁה אֶת הַמּוֹחַ לְעוֹלָם.

הַהוֹנָאָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁבְּנֵי הָאָדָם סוֹבְלִים מִמֶּנָּה נוֹבַעַת מִדֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל עַצְמָם.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לִמְצֹא אֶת סוֹדוֹת הַיְּקוּם, חֲשֹׁב בְּמֻנָּחִים שֶׁל אֶנֶרְגְּיָה, תֶּדֶר וּרְטִיטָה.

הֱיוּ לְבַדְּכֶם, זֶהוּ סוֹד הַהַמְצָאָה, הֱיוּ לְבַדְּכֶם, שָׁם נוֹלָדִים הָרַעְיוֹנוֹת.

הֱיוּ סַקְרָנִים פָּחוֹת לְגַבֵּי אֲנָשִׁים, וְסַקְרָנִים יוֹתֵר לְגַבֵּי רַעְיוֹנוֹת.

אֲנִי מַעֲדִיף שֶׁיִּהְיוּ לִי שְׁאֵלוֹת שֶׁלֹּא נִתָּן לַעֲנוֹת עֲלֵיהֶן, מֵאֲשֶׁר תְּשׁוּבוֹת שֶׁלֹּא נִתָּן לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן.

אִם אֵינְךָ יָכוֹל לְהַסְבִּיר דָּבָר בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת, סִימָן שֶׁאֵינְךָ מֵבִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת.

יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה.

חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ.

בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי, וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ, תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה.

אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ, יְרָא אֶת ה׳ וְסוּר מֵרָע.

טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף, וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ. יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ.

כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ.

אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ, אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ.

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.

שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ.

אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא.

כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ.

אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ.

תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח.

תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה׳, וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה.

חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה.

אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר.

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים, לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.

לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.

יִרְאַת ה׳ מוּסַר חָכְמָה, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ, וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף.

לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ, וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח.

תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין, מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה.

לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה, וְלֶב אָיִן.

אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה, וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ.

מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה.

לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת.

קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ, שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא טוֹב.

שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ.

יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת.

עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם, וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָהּ.

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה, לְנֶגֶד ה׳.

הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי.

הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ, וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת.

אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה.

גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ.

וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי, רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר.

רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.

בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יַחַד, וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ.

גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד.

כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי.

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ, וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים.

כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.

וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ.

טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם, מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים.

כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף, וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.

הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם, מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר.

בַּאֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא, וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא.

טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה, וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים.

טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב.

וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם, וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה.

דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד.

יֵלְכוּ אֵצֶל הַחֲכָמִים, שֶׁהֵם רוֹפְאֵי הַנְּפָשׁוֹת, וִירַפְּאוּ חָלְיָם בַּדֵּעוֹת שֶׁיְּלַמְּדוּ אוֹתָם.

צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ וְכָל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד, וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוֹ וּדִבּוּרוֹ כֻּלּוֹ כְּנֶגֶד זֶה הַדָּבָר.

כְּשֵׁם שֶׁהֶחָכָם נִכָּר בְּחָכְמָתוֹ וּבְדֵעוֹתָיו, כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר בְּמַעֲשָׂיו: בְּמַאֲכָלוֹ, בְּמִשְׁתֵּהוּ, בְּדִבּוּרוֹ, בַּהֲלִיכָתוֹ וּבְמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ.

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם, כְּדֵי לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לַעֲצֹר כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּא וְלַעֲמֹד בְּיִרְאַת כָּבוֹד, חָשׁוּב כְּמֵת, עֵינָיו עֲצוּמוֹת.

מְעַטִּים הֵם אֵלֶּה הָרוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל עַצְמָם וּמַרְגִּישִׁים בְּלִבָּם שֶׁל עַצְמָם.

הַקְדֵּשׁ אֶת זְמַנְּךָ לְשִׁפּוּר עַצְמְךָ בִּקְרִיאַת כִּתְבֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, כָּךְ תִּזְכֶּה בְּקַלּוּת בְּמַה שֶּׁאֲחֵרִים עָמְלוּ עָלָיו בְּקֹשִׁי רַב.

אֵינֶנִּי יָכוֹל לְלַמֵּד אִישׁ דָּבָר, אֲנִי יָכוֹל רַק לִגְרוֹם לוֹ לַחְשֹׁב.

כָּל מָה שֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים הוּא דֵּעָה וְלֹא עֻבְדָּה, כָּל מָה שֶׁאָנוּ רוֹאִים הוּא נְקֻדַּת מַבָּט וְלֹא הָאֱמֶת.

אִם יָכוֹל מִישֶׁהוּ לְהוֹכִיחַ לִי שֶׁאֲנִי טוֹעֶה בְּמַחְשַׁבְתִּי אוֹ בְּמַעֲשַׂי, אֶשְׂמַח לְהִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁכֵּן אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הֵזִיקָה לְאִישׁ.

הָאָדָם הוּא אוֹתוֹ יְצוּר שֶׁהִמְצִיא אֶת תָּאֵי הַגָּזִים, אַךְ הוּא גַּם אוֹתוֹ יְצוּר שֶׁנִּכְנַס לְתוֹכָם בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּבִתְפִלָּה עַל שְׂפָתָיו.

בְּכָל תֹּהוּ וָבֹהוּ יֵשׁ סֵדֶר עָמֹק, בְּכָל אִי סֵדֶר שׁוֹכֶנֶת הַרְמוֹנְיָה חֲבוּיָה.

שְׁגִיאוֹת הֵן יְסוֹדוֹת הָאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר אָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָהוּ דָּבָר מְסֻיָּם, הֲרֵי זוֹ תּוֹסֶפֶת יֶדַע לָדַעַת מָה הוּא אֵינֶנּוּ.

יְצִירָתוֹ שֶׁל דָּבָר חָדָשׁ אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל בִּלְבַד, אֶלָּא נוֹבַעַת מִדַּחַף הַמִּשְׂחָק הַפּוֹעֵל מִתּוֹךְ צֹרֶךְ פְּנִימִי.

הָאֱמֶת תָּמִיד נִמְצֵאת בַּפַּשְׁטוּת, וְלֹא בְּרִבּוּי וּבִלְבּוּל שֶׁל דְּבָרִים.

אֲנִי מַחֲזִיק אֶת הַנּוֹשֵׂא תָּמִיד לְנֶגֶד עֵינַי, וּמַמְתִּין עַד שֶׁהָאוֹר הָרִאשׁוֹן יִפָּתַח לְאַט, מְעַט אַחַר מְעַט, לִכְלַל אוֹר מָלֵא וּבָהִיר.

אַפְלָטוֹן הוּא חֲבֵרִי, אֲרִיסְטוֹ הוּא חֲבֵרִי, אַךְ חֲבֶרְתִּי הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הִיא הָאֱמֶת.

אָדָם יָכוֹל לְדַמְיֵן דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נְכוֹנִים, אַךְ הוּא יָכוֹל לְהָבִין רַק אֶת מָה שֶׁהוּא אֱמֶת.

עֲבוּרִי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה מָקוֹר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר לְכָבוֹד אֱנוֹשִׁי מֵאֲשֶׁר קִדּוּם הַמַּדָּע.

אֵין לְקַבֵּל סִבּוֹת לְתוֹפָעוֹת הַטֶּבַע אֶלָּא אֶת אֵלֶּה שֶׁהֵן אֲמִתִּיּוֹת וּמַסְפִּיקוֹת כְּדֵי לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּרְאֶה שֶׁלָּהֶן.

אֵינֶנִּי בּוֹדֶה הַשְׁעָרוֹת, כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ נִגְזָר מִן הַתּוֹפָעוֹת חַיָּב לְהִקָּרֵא הַשְׁעָרָה, וּלְהַשְׁעָרוֹת אֵין מָקוֹם בַּפִּילוֹסוֹפְיָה הַנִּסְיוֹנִית.

הַחֲשִׁיבָה הִיא הַשִּׂיחַ שֶׁמְּנַהֶלֶת הַנֶּפֶשׁ עִם עַצְמָהּ.

דֵּעָה הִיא מַצַּב הַבֵּינַיִם שֶׁבֵּין יֶדַע לְבֵין בַּעֲרוּת.

כָּל לְמִידָה אֵינָהּ אֶלָּא הִזָּכְרוּת בְּמָה שֶׁהַנְּשָׁמָה כְּבָר יָדְעָה.

אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים, עוֹשִׂים. אֵלֶּה שֶׁמְּבִינִים, מְלַמְּדִים.

שׁוּם מוֹחַ גָּדוֹל לֹא הָיָה קַיָּם מֵעוֹלָם לְלֹא שֶׁמֶץ שֶׁל שִׁגָּעוֹן.

פְּעִילוּת הַמַּחְשָׁבָה הִיא תַּמְצִית הַחַיִּים.

מִי שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם, אֵינוֹ נִמְצָא בְּשׁוּם מָקוֹם.

אַל תַּסְבִּיר אֶת הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁלְּךָ, גַּלֵּם אוֹתָהּ בְּמַעֲשֶׂיךָ.

בִּשְׁלוֹשׁ דְּרָכִים יָכוֹל אָדָם לִרְכּוֹשׁ חָכְמָה: רִאשׁוֹנָה עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת, שֶׁהִיא הָאֲצִילָה בְּיוֹתֵר; שְׁנִיָּה עַל יְדֵי חִקּוּי, שֶׁהִיא הַקַּלָּה בְּיוֹתֵר; וּשְׁלִישִׁית עַל יְדֵי נִסָּיוֹן, שֶׁהִיא הַמָּרָה בְּיוֹתֵר.

לָדַעַת מָה אַתָּה יוֹדֵעַ וְלָדַעַת מָה אֵינְךָ יוֹדֵעַ, זוֹהִי הַיְּדִיעָה הָאֲמִתִּית.

כַּאֲשֶׁר שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים הוֹלְכִים יַחַד, תָּמִיד אוּכַל לִמְצֹא אֶחָד שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לִי כְּמוֹרֶה. אֶבְחַר בִּתְכוּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וַאֲאַמֵּץ אוֹתָן, וְאֶרְאֶה אֶת מִגְרְעוֹתָיו וַאֲתַקֵּן אוֹתָן בְּעַצְמִי.

אַל תַּאֲמִינוּ לְדָבָר רַק מִפְּנֵי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ, בַּחֲנוּ אֶת הַדְּבָרִים בְּעַצְמְכֶם, וְרַק כַּאֲשֶׁר מְצָאתֶם אוֹתָם רְאוּיִים וּמוֹעִילִים, אִמְצוּ אוֹתָם.

אֵלֶּה שֶׁנִּרְאוּ רוֹקְדִים נֶחְשְׁבוּ לִמְשֻׁגָּעִים בְּעֵינֵי אֵלֶּה שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַמּוּסִיקָה.

נָחָשׁ שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַשִּׁיל אֶת עוֹרוֹ, סוֹפוֹ לָמוּת. כָּךְ גַּם רוּחוֹת הָאָדָם שֶׁנִּמְנָע מֵהֶן לְשַׁנּוֹת אֶת דֵּעוֹתֵיהֶן, הֵן חֲדֵלוֹת מִלִּהְיוֹת רוּחַ.

הַהוֹגֶה רוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁלּוֹ כְּנִסּוּיִים וּכְשְׁאֵלוֹת, כְּנִסָּיוֹן לְגַלּוֹת דָּבָר מָה. הַצְלָחָה וְכִשָּׁלוֹן הֵם עֲבוּרוֹ תְּשׁוּבוֹת, קֹדֶם כֹּל.

כְּכָל שֶׁאָנוּ מַגְבִּיהִים עוּף, כָּךְ אָנוּ נִרְאִים קְטַנִּים יוֹתֵר לְעֵינֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לָעוּף.

אָדָם גּוֹמֵל לְמוֹרוֹ בְּאֹפֶן עָלוּב אִם הוּא נִשְׁאָר תָּמִיד רַק תַּלְמִיד.

אֶת הָאֱמֶת, כְּמוֹ אֶת הַזָּהָב, אֵין מַשִּׂיגִים עַל יְדֵי הַגְדָּלָתָהּ, אֶלָּא עַל יְדֵי שְׁטִיפַת כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ זָהָב.

חוֹשְׁבִים חָפְשִׁיִּים הֵם אֵלֶּה הַמּוּכָנִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלָם לְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים, וּמִבְּלִי לְפַחֵד מֵהֲבָנַת דְּבָרִים הַסּוֹתְרִים אֶת מִנְהָגֵיהֶם.

לִהְיוֹת גָּדוֹל פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת לֹא מוּבָן.

עַל כָּל תּוֹדָעָה לִבְחֹר בֵּין אֱמֶת לְבֵין מְנוּחָה, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת בִּשְׁתֵּיהֶן.

עִקְבִיּוּת אִוִּילִית הִיא שֵׁד שֶׁל מוֹחוֹת קְטַנִּים.

לֹא מָה שֶׁאַתָּה מַבִּיט בּוֹ קוֹבֵעַ, אֶלָּא מָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בֶּאֱמֶת.

סְפָרִים הֵם הָאוֹצָר הַיָּקָר שֶׁל הָעוֹלָם וְהַיְּרֻשָּׁה הָרְאוּיָה שֶׁל דּוֹרוֹת וְעַמִּים.

מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵעָזֵר בִּשְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים שְׁנוֹת הִיסְטוֹרְיָה, חַי מִן הַיָּד אֶל הַפֶּה.

הַפְרֵד וּמְשׁוֹל, זוֹ סִיסְמָתוֹ שֶׁל הַפּוֹלִיטִיקַאי; אַחֵד וְהַנְהֵג, זוֹ סִיסְמָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם.

רֹאשׁ טוֹב וְלֵב טוֹב הֵם תָּמִיד שִׁלּוּב עָצְמָתִי מְאֹד.

כְּכָל שֶׁתַּבִּיט רָחוֹק יוֹתֵר לְאָחוֹר, כָּךְ סָבִיר שֶׁתּוּכַל לִרְאוֹת רָחוֹק יוֹתֵר קָדִימָה.

מִתּוֹךְ מֻרְכָּבוּת עֲמֻקָּה, נוֹלֶדֶת פַּשְׁטוּת עֲמֻקָּה.

אֹמֶץ לֵב לִהְיוֹת יָחִיד וּמְיֻחָד הוּא דָּבָר נֶאֱצָל, וְהוּא דָּבָר הֶכְרֵחִי לַחַיִּים.

הַכְּסִיל חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם, אַךְ הֶחָכָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כְּסִיל.

יֵשׁ דְּבָרִים רַבִּים יוֹתֵר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, מִמַּה שֶּׁעוֹלֶה עַל דַּעְתָּהּ שֶׁל תּוֹרַת חָכְמָתְךָ.

הַתַּעֲנוּג הָאַצִּיל בְּיוֹתֵר הוּא שִׂמְחַת הַהֲבָנָה.

הָבֵן שֶׁכָּל דָּבָר מְחֻבָּר לְכָל דָּבָר אַחֵר.

עָלוּב הוּא הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל מוֹרוֹ.

מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, סְפָרִים הָיוּ הָאֲהוּבִים עָלַי בְּיוֹתֵר.

הַפְּרָט הוּא בֶּן חֲלוֹף, גְּזָעִים וְעַמִּים קָמִים וְחוֹלְפִים, אֲבָל הָאָדָם נִשְׁאָר.

זֶהוּ פָּרָדוֹכְס אַךְ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כְּכָל שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים יוֹתֵר אָנוּ מְבִינִים כַּמָּה מֻגְבָּל יְדִיעָתֵנוּ, כִּי רַק דֶּרֶךְ הַהַשְׂכָּלָה אָנוּ נַעֲשִׂים מוּדָעִים לְגִבְלוֹתֵינוּ.

לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁהֵם גָּנְבוּ אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁלִּי, אִכְפַּת לִי שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם רַעְיוֹן מִשֶּׁל עַצְמָם.

הַמְּקוֹרִיּוּת מְשַׂגְשֶׂגֶת בִּבְדִידוּת, כְּשֶׁאָנוּ מְשֻׁחְרָרִים מֵהַשְׁפָּעוֹת חִיצוֹנִיּוֹת הַמְּאַיְּמוֹת לְשַׁתֵּק אֶת הַמּוֹחַ הַיּוֹצֵר.

מַדְּעָן בְּמַעְבַּרְתּוֹ אֵינוֹ רַק טֶכְנַאי, הוּא גַּם יֶלֶד הַנִּצָּב מוּל תּוֹפְעוֹת טֶבַע הַמַּרְשִׁימוֹת אוֹתוֹ כְּמוֹ אַגָּדַת יְלָדִים.

הָאֱנוֹשׁוּת זְקוּקָה לַאֲנָשִׁים מַעֲשִׂיִּים, אַךְ הִיא זְקוּקָה גַּם לְחוֹלְמִים, שֶׁעֲבוּרָם הַפִּתּוּחַ הַבִּלְתִּי תָּלוּי שֶׁל מִפְעָל מְרַתֵּק כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים לַחְשֹׁב עַל רֶוַח אִישִׁי.

הַמַּדָּע הוּא בִּיסוֹדוֹ בֵּינְלְאֻמִּי, וְרַק מִתּוֹךְ הֶעְדֵּר חֻשׁ הִיסְטוֹרִי יִחֲסוּ לוֹ תְּכוּנוֹת לְאֻמִּיּוֹת.

אַתָּה יָכוֹל לָדַעַת אֶת שְׁמָהּ שֶׁל צִפּוֹר בְּכָל שְׂפוֹת הָעוֹלָם, אַךְ כַּאֲשֶׁר תְּסַיֵּם, לֹא תֵּדַע דָּבָר עַל הַצִּפּוֹר עַצְמָהּ.

יֵשׁ לִי תְּשׁוּבוֹת מְשֹׁעָרוֹת וְדַרְגּוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל וַדָּאוּת לְגַבֵּי דְּבָרִים שׁוֹנִים, אַךְ אֵינֶנִּי בָּטוּחַ לַחֲלוּטִין בְּשׁוּם דָּבָר.

אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת עִם סָפֵק וְאִי וַדָּאוּת, מְעַנְיֵן הַרְבֵּה יוֹתֵר לִחְיוֹת בְּלֹא לָדַעַת מֵאֲשֶׁר לְהַחְזִיק בִּתְשׁוּבוֹת שֶׁעֲלוּלוֹת לִהְיוֹת שְׁגוּיוֹת.

אֲנָשִׁים אֵינָם לוֹמְדִים מִתּוֹךְ הֲבָנָה, אֶלָּא מְשַׁנְּנִים בְּעַל פֶּה, וְלָכֵן הַיֶּדַע שֶׁלָּהֶם שָׁבִיר כָּל כָּךְ.

אֵינֶנִּי נוֹטֶה לָלֶכֶת בְּעִוָּרוֹן בְּעִקְבוֹת הַנְהָגָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

מוֹחִי הָפַךְ עִם הַשָּׁנִים לְמֵעֵין מְכוֹנָה לִטְחִינַת חֻקִּים כְּלָלִיִּים מִתּוֹךְ אֹסֶף עֲנָק שֶׁל עֻבְדּוֹת.

מְחִיקַת מִשְׁגֶּה יָשָׁן הִיא שֵׁרוּת טוֹב לָאֱנוֹשׁוּת בְּדִיּוּק כְּמוֹ גִּלּוּי שֶׁל אֱמֶת חֲדָשָׁה, וּלְעִתִּים אַף יוֹתֵר מִכָּךְ.

לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת אֵינוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת הָרָצוּי.

הַבְּדָיָה הִיא הַשֶּׁקֶר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ אָנוּ מְסַפְּרִים אֶת הָאֱמֶת.

כְּכָל שֶׁאָנוּ מְבִינִים יוֹתֵר אֶת הַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים, כָּךְ אָנוּ מְבִינִים יוֹתֵר אֶת הָאֱלֹהוּת.

אִי אֶפְשָׁר לְלַמֵּד אָדָם דָּבָר, נִתָּן רַק לַעֲזֹר לוֹ לִמְצוֹא אֶת זֶה בְּתוֹךְ עַצְמוֹ.

כָּל הָאֲמִתּוֹת קַלּוֹת לַהֲבָנָה מֵהָרֶגַע שֶׁנִּתְגַּלּוּ, הַחָכְמָה הִיא לְגַלּוֹת אוֹתָן.

סֵפֶר הַטֶּבַע כָּתוּב בִּשְׂפַת הַמָּתֵמָטִיקָה.

בְּעִנְיְנֵי מַדָּע, סַמְכוּתָם שֶׁל אֶלֶף אֵינָהּ שָׁוָה כְּנֶגֶד הֶגְיוֹנוֹ הַצָּנוּעַ שֶׁל אִישׁ אֶחָד.

אֵינֶנִּי מַרְגִּישׁ מְחֻיָּב לְהַאֲמִין כִּי הָאֵל שֶׁחָנַן אוֹתָנוּ בְּחוּשִׁים, בְּשֵׂכֶל וּבִתְבוּנָה, הִתְכַּוֵּן שֶׁנְּוַתֵּר עַל הַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶם.

מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי אָדָם כֹּה בּוּר, שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִלְמֹד מִמֶּנּוּ דָּבָר.

עָלֵינוּ לִהְיוֹת מוּכָנִים תָּמִיד לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַהַצְהָרָה הַנְּבוֹנָה, הַמַּבְרִיקָה וְהַצְּנוּעָה: אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

אַתָּה צֹהַר שֶׁדַּרְכּוֹ הַיְּקוּם מַבִּיט בְּעַצְמוֹ וְחוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ.

שְׁפֹט אָדָם לְפִי שְׁאֵלוֹתָיו וְלֹא לְפִי תְּשׁוּבוֹתָיו.

הַסָּפֵק אֵינוֹ מַצָּב נָעִים, אֲבָל וַדָּאוּת הִיא מַצָּב מְגֻחָךְ.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קָנֶה, הֶחָלָשׁ בְּיוֹתֵר בַּטֶּבַע, אֲבָל הוּא קָנֶה חוֹשֵׁב.

אָנוּ מַכִּירִים אֶת הָאֱמֶת לֹא רַק בְּאֶמְצָעוּת הַתְּבוּנָה, אֶלָּא גַּם בְּאֶמְצָעוּת הַלֵּב.

הָעֵז לָדַעַת! אֱזֹר אֹמֶץ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְבוּנָתְךָ שֶׁלְּךָ.

שְׁנֵי דְבָרִים מְמַלְּאִים אֶת הַנֶּפֶשׁ הִשְׁתָּאוּת וְיִרְאַת כָּבוֹד: הַשָּׁמַיִם זְרוּעֵי הַכּוֹכָבִים מֵעָלַי, וְחֹק הַמּוּסָר בְּתוֹכִי.

מַחְשָׁבוֹת לְלֹא תֹּכֶן הֵן רֵיקוֹת, הִסְתַּכְּלֻיּוֹת לְלֹא מֻשָּׂגִים הֵן עִוְרוֹת.

כָּל הַכָּרָתֵנוּ מַתְחִילָה בַּחוּשִׁים, עוֹבֶרֶת אֶל הַשֵּׂכֶל, וּמִסְתַּיֶּמֶת בַּתְּבוּנָה. אֵין דָּבָר נַעֲלֶה מִן הַתְּבוּנָה.

כָּל אָדָם לוֹקֵחַ אֶת גְּבוּלוֹת שְׂדֵה רְאִיָּתוֹ כִּגְבוּלוֹת הָעוֹלָם.

הַכִּשָּׁרוֹן פּוֹגֵעַ בְּמַטָּרָה שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בָּהּ, הַגָּאוֹן פּוֹגֵעַ בְּמַטָּרָה שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת.

קְרִיאָה מְרֻבָּה מִדַּי שׁוֹלֶלֶת מִן הַמּוֹחַ אֶת כָּל הַגְּמִישׁוּת וְהַמְּקוֹרִיּוּת שֶׁלּוֹ.

בְּנֵי אָדָם דּוֹרְשִׁים אֶת חֹפֶשׁ הַדִּבּוּר כְּפִצּוּי עַל חֹפֶשׁ הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁבּוֹ אֵינָם מִשְׁתַּמְּשִׁים כִּמְעַט.

הַפְּלוּרָלִיזְם הוּא תְּנַאי מַהוּתִי לְחַיֵּי הָאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ חַיִּים בְּעוֹלָם שֶׁבּוֹ בְּנֵי אָדָם שׁוֹנִים, וְלֹא הָאָדָם הַיָּחִיד, שׁוֹכְנִים יַחְדָּו.

הַבַּעֲרוּת הִיא שָׁרְשָׁהּ שֶׁל כָּל חֲרָדָה, וְהַיֶּדַע הוּא הַמָּקוֹר לְכָל אֹמֶץ.

הַחָכְמָה הִיא שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הָאֱמֶת וַעֲשִׂיַּת הַטּוֹב.

אִם אֵינְךָ יָכוֹל לִמְצֹא אֶת הַסִּבָּה לַדָּבָר, אַל תְּמַהֵר לְיַחֵס אוֹתוֹ לַנֵּס, אֶלָּא הַמְשֵׁךְ לַחְקֹר.

לִמּוּד מִתּוֹךְ סְפָרִים הוּא מַפְתֵּחַ, אַךְ הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית נִרְכֶּשֶׁת מֵהִתְבּוֹנְנוּת יְשִׁירָה בַּטֶּבַע.

רוֹפֵא בּוּר שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת סִבּוֹת הַחֳלָיִים, עָלוּל לְהַזִּיק לַגּוּף יוֹתֵר מִן הַמַּחֲלָה עַצְמָהּ.

מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ בְּאֹפֶן מַעֲמִיק, רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּכָל דָּבָר.

הַבְחֵן בַּמָּה שֶׁאֵין הָעַיִן יְכוֹלָה לִרְאוֹת.

אַל תִּסְתַּמֵּךְ עַל הַשְׁעָרוֹת, חֲקֹר כָּל עִנְיָן בְּעַצְמְךָ מִתּוֹךְ נִסָּיוֹן יָשִׁיר.

מִדָּבָר אֶחָד, דַּע עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דְּבָרִים.

מָה אֲנִי יוֹדֵעַ?

מוּטָב רֹאשׁ מְעֻצָּב כָּרָאוּי מֵאֲשֶׁר רֹאשׁ מָלֵא עַד גְּדוֹתָיו.

כָּל אָדָם נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ אֶת צוּרָתוֹ הַשְּׁלֵמָה שֶׁל הַמַּצָּב הָאֱנוֹשִׁי.

אֲנִי חוֹשֵׁב, מַשְׁמָע אֲנִי קַיָּם.

אֵין דַּי בְּכָךְ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שֵׂכֶל טוֹב, הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֵיטֵב.

קְרִיאַת כָּל הַסְּפָרִים הַטּוֹבִים הִיא כְּמוֹ שִׂיחָה עִם מֵיטַב הַמּוֹחוֹת שֶׁל הַמֵּאוֹת שֶׁחָלְפוּ.

הַסָּפֵק הוּא רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הַחָכְמָה.

הַמּוֹחוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר מְסֻגָּלִים לַמִּגְרָעוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר, בְּדִיּוּק כְּמוֹ לַמַּעֲלוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת בְּיוֹתֵר.

אָדָם חָכָם מַתְאִים אֶת מִדַּת אֱמוּנָתוֹ לַעֲצָמַת הָרְאָיוֹת.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַטָּעֻיּוֹת בַּדָּת הֵן מְסֻכָּנוֹת, בְּעוֹד הַטָּעֻיּוֹת בַּפִּילוֹסוֹפְיָה הֵן רַק מְגֻחָכוֹת.

הַמִּדָּה הַטּוֹבָה הִיא מְצוּיָנוּת, דָּבָר נַעֲלֶה וְיָפֶה מֵאֵין כָּמוֹהוּ, הַמִּתְרוֹמֵם הַרְבֵּה מֵעַל לַהֲמוֹנִי וְלָרָגִיל.

קוֹל הַתְּבוּנָה הוּא קוֹל חֲרִישִׁי, אַךְ הוּא אֵינוֹ נָח עַד שֶׁהוּא זוֹכֶה לְהִשָּׁמַע.

הַחֲלוֹמוֹת הֵם דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֶל יְדִיעַת הַלֹּא מוּדָע.

רֹב בְּנֵי הָאָדָם חַיִּים בְּמַעְגָּל מְצֻמְצָם מְאֹד שֶׁל הַפְּוֹטֶנְצִיָאל שֶׁלָּהֶם, וּמִשְׁתַּמְּשִׁים רַק בְּחֵלֶק קָטָן מִן הַתּוֹדָעָה שֶׁלָּהֶם.

כָּל הַבְּעָיָה עִם הָעוֹלָם הִיא שֶׁהַכְּסִילִים וְהַקַּנָּאִים בְּטוּחִים כָּל כָּךְ בְּעַצְמָם, בְּעוֹד הַחֲכָמִים מְלֵאִים בִּסְפֵקוֹת.

שָׁלוֹשׁ תְּשׁוּקוֹת פְּשׁוּטוֹת אַךְ עַזּוֹת לְלֹא נְשׂוֹא הִנְהִיגוּ אֶת חַיַּי: הַכִּמְסוֹן לְאַהֲבָה, הַחִפּוּשׂ אַחַר יֶדַע, וְחֶמְלָה בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת עַל סִבְלָהּ שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת.

בְּנֵי אָדָם נוֹלָדִים בּוּרִים, לֹא טִפְּשִׁים. הַחִנּוּךְ הוּא שֶׁהוֹפֵךְ אוֹתָם לִטְפְּשִׁים.

לְעוֹלָם אַל תַּנִּיחַ לְעַצְמְךָ לִנְטוֹת אַחַר מָה שֶׁאַתָּה חָפֵץ לְהַאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא הַבֵּט אַךְ וְרַק בָּעֻבְדּוֹת.

הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הַיֶּדַע אֵינֶנּוּ הַבַּעֲרוּת, אֶלָּא הָאַשְׁלָיָה שֶׁל יֶדַע.

לַאֲנָשִׁים שְׁקֵטִים יֵשׁ אֶת הַמּוֹחוֹת הָרוֹעֲשִׁים בְּיוֹתֵר.

אָנוּ רַק גֶּזַע מִתְקַדֵּם שֶׁל קוֹפִים עַל כּוֹכַב לֶכֶת שׁוּלִי שֶׁל כּוֹכָב מְמֻצָּע לַחֲלוּטִין. אַךְ אָנוּ מְסֻגָּלִים לְהָבִין אֶת הַיְּקוּם, וְזֶה הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לִמְיֻחָדִים מְאֹד.

הַהִגָּיוֹן הַמָּתֵמָטִי מֻרְכָּב מִשִּׁלּוּב שֶׁל שְׁנֵי כְּשָׁרִים עִקָּרִיִּים, אִינְטוּאִיצְיָה וְכוֹשֶׁר הַמְצָאָה.

אָדָם הַמְּבֻדָּד מֵהָעוֹלָם אֵינוֹ מְפַתֵּחַ כֹּחַ שִׂכְלִי כְּלָל. עָלָיו לִהְיוֹת שָׁקוּעַ בִּסְבִיבָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים כְּדֵי לִצְמֹחַ.

בְּנִסָּיוֹן לִבְנוֹת מְכוֹנוֹת חוֹשְׁבוֹת, אֵינָנוּ גּוֹזְלִים אֶת כֹּחַ הַבְּרִיאָה, אֶלָּא מְכִינִים כֵּלִים רְאוּיִים לְרוּחַ הַמַּחְשָׁבָה.

אֲנִי מַאֲמִינָה כִּי נִחַנְתִּי בְּשִׁלּוּב נָדִיר שֶׁל תְּכוּנוֹת, הַמַּתְאִים בְּדִיּוּק כְּדֵי לַהֲפֹךְ אוֹתִי לִמְגַלָּה שֶׁל מִסְתּוֹרֵי הַטֶּבַע.

בִּגְלַל מִבְנֶה מְיֻחָד בְּמַעֲרֶכֶת הָעֲצַבִּים שֶׁלִּי, יֵשׁ לִי תְּפִיסָה שֶׁל דְּבָרִים שֶׁאֲנָשִׁים אֲחֵרִים אֵינָם רוֹאִים כְּלָל.

בְּאֶמְצַע כָּל אֵלֶּה יוֹשֶׁבֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל כֵּס מַלְכוּתָהּ, מוֹשֶׁלֶת בְּמִשְׁפַּחַת הַכּוֹכָבִים הַסּוֹבֶבֶת אוֹתָהּ.

לָדַעַת שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים אֶת מָה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים, וְלָדַעַת שֶׁאֵינָנוּ יוֹדְעִים אֶת מָה שֶׁאֵינָנוּ יוֹדְעִים, זֶהוּ יֶדַע אֲמִתִּי.

אֵין לִמְנוֹעַ מִן הָאָדָם לַחְקֹר וּלְשַׁעֵר בְּאֹפֶן חָפְשִׁי, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַהֲבָנָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר שֶׁל חֻקֵּי הָעוֹלָם.

לִמּוּד מְרֻבֶּה אֵינוֹ מְלַמֵּד בִּינָה.

עֵינַיִם וְאָזְנַיִם הֵן עֵדוֹת רָעוֹת לִבְנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשָׁם עִוֶּרֶת לַתְּבוּנָה.

הַקֶּשֶׁר הַנִּסְתָּר חָזָק מִן הַגָּלוּי.

הַהִיסְטוֹרְיָה הִיא מוֹרַת הַחַיִּים, עֵדַת הַזְּמַנִּים וְאוֹר הָאֱמֶת.

הַזִּכָּרוֹן הוּא אוֹצָרָם וְשׁוֹמְרָם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים.

לֹא לָדַעַת מָה אֵרַע לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתָּ, פֵּרוּשׁוֹ לְהִשָּׁאֵר יֶלֶד לָעַד.

הָאָדָם הוּא תַּעֲלוּמָה. יֵשׁ לִפְתֹּר אוֹתָהּ, וְאִם תַּקְדִּישׁ אֶת כָּל חַיֶּיךָ לִפְתְרֹנָהּ, אַל תֹּאמַר שֶׁבִּזְבַּזְתָּ אֶת זְמַנְּךָ.

כְּאֵב וְיִסּוּרִים הֵם תָּמִיד בִּלְתִּי נִמְנָעִים עֲבוּר תְּבוּנָה רְחָבָה וְלֵב עָמֹק.

לֹא הַשֵּׂכֶל הוּא הַחָשׁוּב בְּיוֹתֵר, אֶלָּא מָה שֶׁמַּנְחֶה אוֹתוֹ, הָאֹפִי, הַלֵּב, הַנְּדִיבוּת וְהָרַעְיוֹנוֹת הָאֲצִילִים.

הַיֹּפִי אֵינוֹ אֶלָּא רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הָאֵימָה, שֶׁעֲדַיִן אָנוּ מְסֻגָּלִים לָשֵׂאת בְּקֹשִׁי, וְאָנוּ מַעֲרִיצִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָאֵן לְהַשְׁמִידֵנוּ.

תְּבוּנָה בְּצֵרוּף עִם אֹפִי, זוֹהִי מַטְּרָתוֹ שֶׁל חִנּוּךְ אֲמִתִּי.

אַל תַּגְבִּיל אֶת הַיֶּלֶד לִלְמִידָתְךָ שֶׁלְּךָ, כִּי הוּא נוֹלַד בִּזְמַן אַחֵר.

הָאֱמֶת הִיא אֶרֶץ לְלֹא שְׁבִילִים.

אֵין סוֹף לַחִנּוּךְ וְלַלְּמִידָה. כָּל הַחַיִּים, מֵרֶגַע הַלֵּדָה וְעַד רֶגַע הַמָּוֶת, הֵם תַּהֲלִיךְ רָצוּף שֶׁל גִּלּוּי וַהֲבָנָה.

אֱמֹר לִי וְאֶשְׁכַּח, לַמֵּד אוֹתִי וְאוּלַי אֶזְכֹּר, שַׁתֵּף אוֹתִי וְאֶלְמַד.

סֵפֶר חַיָּב לִהְיוֹת הַגַּרְזֶן הַמְּבַקֵּעַ אֶת הַיָּם הַקָּפוּא בְּתוֹכֵנוּ.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם הֵם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הֵן דֵּעוֹת שֶׁל אַחֵר, חַיֵּיהֶם חִקּוּי, וּתְשׁוּקוֹתֵיהֶם צִטּוּט.

עִם הַגִּיל בָּאָה הַחָכְמָה, אַךְ לְעִתִּים הַגִּיל מַגִּיעַ לְבַדּוֹ.

שִׁמְרוּ עַל זְכוּתְכֶם לַחְשֹׁב, שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ מַחְשָׁבָה מֻטְעֵית טוֹבָה מֵהֶעְדֵּר מַחְשָׁבָה כְּלָל.

לְלַמֵּד אֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת כְּאִלּוּ הָיוּ אֲמִתּוֹת, זֶהוּ הַדָּבָר הַנּוֹרָא מִכֹּל.

כָּל דּוֹגְמָה קְשׁוּחָה נוֹשֵׂאת בְּקִרְבָּהּ טָעוּת, וְאָסוּר לְקַבֵּל דָּבָר כְּמֻחְלָט לְלֹא בְּדִיקָה.

מִי שֶׁמַּשְׁפִּיעַ עַל מַחְשֶׁבֶת דּוֹרוֹ, מַשְׁפִּיעַ עַל כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרָיו.

בַּמָּתֵמָטִיקָה וּבָאַסְטְרוֹנוֹמְיָה אָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַשָּׂפָה שֶׁבָּהּ הַיְּקוּם מְגַלֶּה אֶת סִדְרוֹ הַנִּשְׂגָּב.

הַחָכְמָה אֵינָהּ גְּלִימָה שֶׁאָדָם עוֹטֶה עַל עַצְמוֹ, אֶלָּא שְׁבִיל הַנֶּחְצָב מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת מַתְמֶדֶת.

אֲנִי מַעֲדִיף בְּהַרְבֵּה אֶת הַבִּקֹּרֶת הַחַדָּה בְּיוֹתֵר שֶׁל אָדָם נָבוֹן אֶחָד, עַל פְּנֵי שְׁבָחִים חַסְרֵי מַחְשָׁבָה שֶׁל הֶהָמוֹן.

הָאֱמֶת הִיא בִּתּוֹ שֶׁל הַזְּמַן, וְאֵינֶנִּי מַרְגִּישׁ שׁוּם בּוּשָׁה לִהְיוֹת הַמְּיַלֶּדֶת שֶׁלָּהּ.

סִפְרִי יָכוֹל לְהַמְתִּין מֵאָה שָׁנִים לְקוֹרֵא, כְּפִי שֶׁאֱלֹהִים הִמְתִּין שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה לְאָדָם שֶׁיַּבִּיט בִּיצִירָתוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.

חַיִּים שְׁקֵטִים הֵם סִימַן הֶכֵּר שֶׁל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, וְתַעֲנוּגֵיהֶם אֵינָם מִסּוּג הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים מַרְהִיבִים לְעֵינֵי הַמַּבִּיט מִבַּחוּץ.

מָה אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה יַחְקְקוּ אֶת לִבִּי.

אִם בִּקַּשְׁתָּ לֵחָנֵק, הִתָּלֶה בְּאִילָן גָּדוֹל.

הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר עָלֶיהָ, כְּאָדָם שֶׁזּוֹרֵעַ וְאֵינוֹ קוֹצֵר.

כָּל הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.

חַיָּב אָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידוֹ עַד שֶׁיִּלְמַד, וְחַיָּב לְהַרְאוֹת לוֹ פָנִים עַד שֶׁיֵּדַע טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר.

הַרְבֵּה מָעוֹת יֵשׁ לִי, וְאֵין לִי שֻׁלְחָנִי לְהַרְצוֹתָן.

הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְגַן הַמְּבוֹכָה, שֶׁהַדְּרָכִים בּוֹ נְבוֹכִים וּמְעֻרְבָּבִים, וְאֵין הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה אֶלָּא מִי שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ אֶל הַמִּגְדָּל.

לֹא חִבַּרְתִּי סֵפֶר זֶה לְלַמֵּד לִבְנֵי אָדָם אֶת אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת אֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים כְּבָר, שֶׁכְּפִי רֹב פִּרְסוּמָם כָּךְ הֶסַּח הַדַּעַת מֵהֶם מָצוּי מְאֹד.

אֵין הָעֲנָוָה שֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם אֶת עַצְמְךָ חֲסַר מַעֲלוֹת, אֶלָּא שֶׁיַּכִּיר בְּכָל מַעֲלוֹתָיו וְיֵדַע שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ אֶלָּא פִּקָּדוֹן שֶׁהֻפְקַד בְּיָדוֹ.

כִּי הֶחָכָם הָאֲמִתִּי כָּל מַה שֶּׁיַּרְבֶּה חָכְמָה, יַרְבֶּה לָדַעַת כַּמָּה הוּא חָסֵר מִן הַשְּׁלֵמוּת, וְעַל כֵּן לֹא יִתְגָּאֶה בְּחָכְמָתוֹ לְעוֹלָם.

הַסֵּדֶר הוּא הַמַּעֲמִיד אֶת הַיְּדִיעָה עַל מְכוֹנָהּ, כִּי הַשֵּׂכֶל אֵינוֹ יָכוֹל לִקְלוֹט דְּבָרִים מְפֻזָּרִים שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם קֶשֶׁר.

הַכְּפִירָה יֵשׁ לָהּ תַּפְקִיד לְטַהֵר אֶת הָאֱמוּנָה, לְנַקּוֹת מִמֶּנָּה אֶת הַדִּמְיוֹנוֹת הַמְגֻשָּׁמִים וּלְרוֹמֵם אוֹתָהּ לְמַעֲלַת הָאֱמֶת הַזַּכָּה.

הַסַּבְלָנוּת הִיא מִדָּה שֶׁל רֹחַב הַדַּעַת. כְּכָל שֶׁהַתְּבוּנָה מַקִּיפָה יוֹתֵר, כָּךְ יֵשׁ בָּאָדָם אֹרֶךְ רוּחַ לִרְאוֹת אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר בַּמַּעֲרָכָה הַכְּלָלִית.

הַמַּחְשָׁבוֹת הַגְּדוֹלוֹת מַרְחִיבוֹת אֶת הַלֵּב וּמְרוֹמְמוֹת אֶת רוּחַ הָאָדָם מִכָּל קַטְנוּת.

כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מִתְעַלֶּה בִּידִיעָתוֹ וּבְמוּסָרוֹ, הוּא מִתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַרְגִּישׁ אֶת אַחְדוּת הַהֲוָיָה.

הַסִּפְרוּת, הַצִּיּוּר וְהַחִטּוּב, עוֹמְדִים לְהוֹצִיא לַפּוֹעַל כָּל הַמֻּשָּׂגִים הָרוּחָנִיִּים הַמֻּטְבָּעִים בְּעֹמֶק הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית.

הַפַּחַד מֵהַמַּחְשָׁבָה הַחָפְשִׁית הוּא מַחֲלָה מְדַכְּאָה אֶת הָרוּחַ, כִּי רַק מִתּוֹךְ חֹפֶשׁ הַמַּחְשָׁבָה תִּצְמַח הַכָּרַת הָאֱמֶת.

מִכָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹאֶה אוֹ שׁוֹמֵעַ יָכוֹל לִלְמֹד דֶּרֶךְ וְהוֹרָאָה לַעֲבוֹדָתוֹ, כִּי לֹא בָּא לְפָנָיו שׁוּם מִקְרֶה לְבַטָּלָה.

בְּבָזֶל יִסַּדְתִּי אֶת מְדִינַת הַיְּהוּדִים. אִלּוּ אָמַרְתִּי זֹאת הַיּוֹם בְּקוֹל רָם, הָיוּ הַכֹּל צוֹחֲקִים לִי, אוּלָם בְּעוֹד חֲמִשִּׁים שָׁנָה יַכִּירוּ בְּכָךְ כֻּלָּם.

דְּבָרִים גְּדוֹלִים אֵינָם זְקוּקִים לְבָסִיס מוּצָק. אֶת הַתַּפּוּחַ יֵשׁ לְהַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּוֹל, אֲבָל כַּדּוּר הָאָרֶץ מְרַחֵף בָּאֲוִיר.

כָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְנַסִּים שָׁם לְמַעַן שִׂגְשׂוּגֵנוּ שֶׁלָּנוּ, יִהְיֶה בַּעַל הַשְׁפָּעָה עֲצוּמָה וּמְבֹרֶכֶת עֲבוּר כָּל בְּנֵי הָאָדָם.

לֹא הַכִּידוֹנִים מוֹשְׁלִים בָּעוֹלָם, אֶלָּא הָרַעְיוֹנוֹת.

הַהַמְצָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר אֵינָן שָׁווֹת דָּבָר, אִם אֵינָן מְשָׁרְתוֹת אֶת הַצֶּדֶק וְאֶת הָרַחֲמִים.

הַסּוֹבְלָנוּת הִיא תְּנַאי רִאשׁוֹן לְחֶבְרָה מְתֻקֶּנֶת. חֶרְפָּה הִיא לְהַפְלוֹת בֵּין אָדָם לְאָדָם עַל פִּי מוֹצָאוֹ אוֹ אֱמוּנָתוֹ.

אֵין אָדָם עָשִׁיר דַּיּוֹ אוֹ חָזָק דַּיּוֹ כְּדֵי לְהַעֲתִיק עַם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, רַק רַעְיוֹן יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת.

הַמַּדָּע וְהַמֶּחְקָר הֵם מִיסוֹדוֹת קִיּוּמֵנוּ, אֵין לָנוּ יִתְרוֹן בְּמִסְפָּר, יִתְרוֹנֵנוּ הַיָּחִיד הוּא בְּאֵיכוּת וּבְדַעַת.

הַכֹּחַ הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאָדָם אֵינוֹ בִּזְרוֹעוֹ, אֶלָּא בְּרוּחוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ.

אָדָם שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד בְּכָל יוֹם דָּבָר חָדָשׁ מְאַבֵּד אֶת כֹּשֶׁר יְצִירָתוֹ וְרוּחוֹ מִתְיַבֶּשֶׁת.

הָאֱלֹהִים אֵינוֹ מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָה עִם הַיְּקוּם.

הַדָּבָר הַבִּלְתִּי נִתְפָּס בְּיוֹתֵר לְגַבֵּי הָעוֹלָם הוּא שֶׁהוּא נִתְפָּס.

הַמַּדָּע לְלֹא דָּת הוּא פִּסֵּחַ, הַדָּת לְלֹא מַדָּע הִיא עִוֶּרֶת.

כָּבוֹד עִוֵּר לַסַּמְכוּת הוּא הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאֱמֶת.

דְּפוּס חֲשִׁיבָה חָדָשׁ חִיּוּנִי אִם הָאֱנוֹשׁוּת חֲפֵצָה לִשְׂרֹד וּלְהִתְעַלּוֹת לִרְמָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר.

עֶרְכָּהּ שֶׁל הַשְׂכָּלָה אֵינוֹ בִּלְמִידַת עֻבְדּוֹת רַבּוֹת, אֶלָּא בְּאִמּוּן הַמּוֹחַ לַחְשֹׁב.

כְּדֵי לְהַעֲנִישׁ אוֹתִי עַל זִלְזוּלִי בַּסַּמְכוּת, עָשָׂה אוֹתִי הַגּוֹרָל עַצְמוֹ לְסַמְכוּת.

אֲנִי מַאֲמִין בֵּאלֹהֵי שְׁפִּינוֹזָה, הַמִּתְגַּלֶּה בַּהַרְמוֹנְיָה הַסְּדוּרָה שֶׁל הַקַּיָּם, וְלֹא בְּאֵל הַמִּתְעַנְיֵן בְּגוֹרָלָם וּבְמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם.

הַהַבְחָנָה בֵּין עָבָר, הֹוֶה וְעָתִיד אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה עַקְשָׁנִית וּמַתְמֶדֶת.

רוּחוֹת גְּדוֹלוֹת נִתְקְלוּ תָּמִיד בְּהִתְנַגְּדוּת אַלִּימָה מִצַּד מוֹחוֹת בֵּינוֹנִיִּים.

אֵינֶנִּי מְלַמֵּד אֶת תַּלְמִידַי לְעוֹלָם, אֲנִי רַק מְנַסֶּה לְסַפֵּק לָהֶם אֶת הַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם יוּכְלוּ לִלְמֹד.

הַלְּאֻמָּנוּת הִיא מַחֲלַת יַלְדוּת, הִיא הָאֲדֶמֶת שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת.

הַפּוֹלִיטִיקָה הִיא עִנְיָן שֶׁל הַשָּׁעָה, אַךְ מִשְׂוָאָה הִיא דָּבָר שֶׁל נֶצַח.

הַכֹּל נִקְבַּע מֵרֹאשׁ, הַהַתְחָלָה כְּמוֹ גַּם הַסּוֹף, בִּידֵי כֹּחוֹת שֶׁאֵין לָנוּ שְׁלִיטָה עֲלֵיהֶם. כֻּלָּנוּ רוֹקְדִים לְפִי נִגּוּן מִסְתּוֹרִי, הַמֻּשְׁמָע מֵרָחוֹק בִּידֵי נַגָּן בִּלְתִּי נִרְאֶה.

שִׁכְלוּל הָאֶמְצָעִים וּבִלְבּוּל הַמַּטָּרוֹת הֵם, לְפִי עֲנִיוּת דַּעְתִּי, סִימַן הַהֶכֵּר שֶׁל תְּקוּפָתֵנוּ.

מְעֻדָּן הוּא הָאֵל, אַךְ אֵינוֹ מְרוֹשָׁע.

זֶהוּ מַעֲשֵׂה נֵס מַמָּשׁ שֶׁשִּׁיטוֹת הַהוֹרָאָה הַמּוֹדֶרְנִיּוֹת לֹא חָנְקוּ עֲדַיִן לַחֲלוּטִין אֶת סַקְרָנוּת הַחֲקִירָה הַקְּדוֹשָׁה.

עַל הָאָדָם לְחַפֵּשׂ אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ, וְלֹא אֶת מָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת.

קְרִיאָה מְרֻבָּה מִדַּי מַסִּיחָה אֶת הַדַּעַת מִן הַחֲשִׁיבָה הַיּוֹצֶרֶת. כָּל אָדָם שֶׁקּוֹרֵא יוֹתֵר מִדַּי וּמַפְעִיל אֶת מוֹחוֹ שֶׁלּוֹ מְעַט מִדַּי, שׁוֹקֵעַ בְּהֶרְגֵּלֵי מַחְשָׁבָה עַצְלָנִיִּים.

הַחִפּוּשׂ אַחַר יֶדַע לְשֵׁם יֶדַע, אַהֲבָה קַנָּאִית לְצֶדֶק וְהַשְּׁאִיפָה לְעַצְמָאוּת אִישִׁית, אֵלֶּה הֵם הַקַּוִּים שֶׁבִּגְלָלָם אֲנִי מַכִּיר תּוֹדָה עַל הִשְׁתַּיְּכוּתִי לַמָּסֹרֶת הַיְּהוּדִית.

כָּל הַמַּדָּע אֵינוֹ אֶלָּא שִׁכְלוּל וְעִדּוּן שֶׁל הַחֲשִׁיבָה הַיּוֹמְיוֹמִית.

שֵׂכֶל יָשָׁר הוּא אֹסֶף הַדֵּעוֹת הַקְּדוּמוֹת שֶׁאָדָם רוֹכֵשׁ עַד גִּיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בִּרְצִינוּת בַּמַּדָּע מִשְׁתַּכְנֵעַ כִּי רוּחַ כָּלְשֶׁהִי מִתְגַּלָּה בְּחֻקֵּי הַיְּקוּם, רוּחַ הַנַּעֲלֵית בְּהַרְבֵּה מִזּוֹ שֶׁל הָאָדָם.

דּוֹרוֹת יָבוֹאוּ וְיִתְקַשּׁוּ לְהַאֲמִין כִּי אִישׁ כָּזֶה, בְּבָשָׂר וָדָם, הִלֵּךְ פַּעַם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת.

חֹפֶשׁ הַהוֹרָאָה וְחֹפֶשׁ הַבַּעַת הַדֵּעָה בִּסְפָרִים וּבָעִתּוֹנוּת הֵם הַיְסוֹד לְהִתְפַּתְּחוּתוֹ הַבְּרִיאָה וְהַטִּבְעִית שֶׁל כָּל עַם.

שְׁלוֹשֶׁת הַפִּתְרוֹנוֹת לַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַגְדָּלַת הָאֶנֶרְגְּיָה הָאֱנוֹשִׁית מִסְתַּכְּמִים בְּשָׁלוֹשׁ מִלִּים: מָזוֹן, שָׁלוֹם וַעֲבוֹדָה.

מַדְּעָנֵי הַיּוֹם חוֹשְׁבִים בְּעֹמֶק בִּמְקוֹם בִּצְלִילוּת. אָדָם חַיָּב לִהְיוֹת שָׁפוּי כְּדֵי לַחְשֹׁב בִּצְלִילוּת, אֲבָל הוּא יָכוֹל לַחְשֹׁב בְּעֹמֶק גַּם כַּאֲשֶׁר הוּא מְשֻׁגָּע לַחֲלוּטִין.

מִכָּל כּוֹחוֹת הַחִכּוּךְ הַמְּעַכְּבִים אֶת הַהִתְקַדְּמוּת הָאֱנוֹשִׁית, הַבַּעֲרוּת הִיא הַכֹּחַ הֶהַרְסָנִי בְּיוֹתֵר.

אַף שֶׁאָנוּ חָפְשִׁיִּים לַחְשֹׁב וְלִפְעֹל, אָנוּ קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, כְּמוֹ הַכּוֹכָבִים בָּרָקִיעַ, בִּקְשָׁרִים בִּלְתִּי נִפְרָדִים. אֶת הַקְּשָׁרִים הָאֵלֶּה אֵין לִרְאוֹת, אַךְ אָנוּ יְכוֹלִים לָחוּשׁ בָּהֶם.

מַאֲמָצֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים הֵם אִינְסְטִינְקְטִיבִיִּים לַחֲלוּטִין, פְּרִי דִּמְיוֹן עַז וּבִלְתִּי מְרֻסָּן. כְּכָל שֶׁאָנוּ מִתְבַּגְּרִים הַתְּבוּנָה מִתְבַּסֶּסֶת, אַךְ הַדְּחָפִים הַמֻּקְדָּמִים הַלָּלוּ מְעַצְּבִים אֶת עֶצֶם גּוֹרָלֵנוּ.

הַתְּשׁוּקָה שֶׁהִדְרִיכָה אוֹתִי בְּכָל מַעֲשַׂי הָיְתָה הַשְּׁאִיפָה לִרְתֹּם אֶת כּוֹחוֹת הַטֶּבַע לְשֵׁרוּת הָאֱנוֹשׁוּת.

אָנוּ מִסְתַּחְרְרִים בַּמֶּרְחָב הָאֵינְסוֹפִי בִּמְהִירוּת שֶׁאֵינָהּ נִתְפֶּסֶת, סְבִיבֵנוּ הַכֹּל סוֹבֵב וְנָע, בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ אֶנֶרְגְּיָה. חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דֶּרֶךְ לְנַצֵּל אֶת הָאֶנֶרְגְּיָה הַזֹּאת בְּאֹפֶן יָשִׁיר.

כָּל מָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים מַשְׁאִיר רֹשֶׁם בָּעוֹלָם וְאֵינוֹ אָבֵד לְעוֹלָם. תְּנוּעָתוֹ שֶׁל חֶלְקִיק זָעִיר בְּיוֹתֵר יוֹצֶרֶת תְּנוּדָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת בַּיְּקוּם כֻּלּוֹ.

אֲנִי נֶחְשָׁב לְאֶחָד הָעוֹבְדִים הַחֲרוּצִים בְּיוֹתֵר, וְאוּלַי זֶה נָכוֹן אִם חֲשִׁיבָה שְׁקוּלָה לַעֲבוֹדָה, כִּי הִקְדַּשְׁתִּי לָהּ כִּמְעַט אֶת כָּל שְׁעוֹת הָעֵרוּת שֶׁלִּי.

כַּאֲשֶׁר הַתִּקְשֹׁרֶת הָאַלְחוּטִית תְּיֻשַּׂם בִּשְׁלֵמוּת, כַּדּוּר הָאָרֶץ כֻּלּוֹ יֵהָפֵךְ לְמוֹחַ עֲנָקִי, כַּאֲשֶׁר כָּל הַדְּבָרִים הֵם חֲלָקִים מִשְּׁלֵמוּת קִצְבִית אַחַת.

בַּגְּבִישׁ יֵשׁ לָנוּ עֵדוּת בְּרוּרָה לְקִיּוּמוֹ שֶׁל עִקָּרוֹן חַיִּים מְעַצֵּב, וְאַף שֶׁאֵינָנוּ מְסֻגָּלִים לַהֲבִין אֶת חַיֵּי הַגְּבִישׁ, הוּא בְּכָל זֹאת יֵשׁ חַי.

מַתְּנַת כֹּחַ הַמַּחְשָׁבָה הִיא מַתָּנָה נִשְׂגָּבָה, וְאִם נְרַכֵּז אֶת מוֹחֵנוּ בֶּאֱמֶת זוֹ, נִהְיֶה מְכֻוָּנִים אֶל הָעָצְמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּטֶּבַע.

מִכָּל הַמִּגְוָן הָאֵינְסוֹפִי שֶׁל תּוֹפְעוֹת הַטֶּבַע, אֵין דָּבָר הַמְּמַלֵּא אֶת מוֹחֵנוּ פְּלִיאָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאוֹתָהּ תְּנוּעָה מֻרְכֶּבֶת מֵאֵין כָּמוֹהָ, שֶׁבִּשְׁלֵמוּתָהּ אָנוּ מְכַנִּים אוֹתָהּ חַיֵּי הָאָדָם.

אֵין שׁוּם סְתִירָה בֵּין הָאִידֵאָל שֶׁל הַדָּת לְבֵין הָאִידֵאָל שֶׁל הַמַּדָּע, אַךְ הַמַּדָּע מִתְנַגֵּד לַדּוֹגְמוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבֻסָּס עַל עֻבְדּוֹת.

אֲנִי רוֹאֶה תָּמִיד אֲנָשִׁים הַמַּצְלִיחִים בַּחַיִּים שֶׁאֵינָם הַחֲכָמִים בְּיוֹתֵר, אַךְ הֵם מְכוֹנוֹת לְמִידָה. הֵם הוֹלְכִים לִישׁוֹן בְּכָל לַיְלָה נְבוֹנִים מְעַט יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיוּ כְּשֶׁקָּמוּ.

אִם תִּצְעַד בִּמְיֻמָּנוּת בַּנָּתִיב הָרַב תְּחוּמִי, לְעוֹלָם לֹא תִּרְצֶה לַחֲזֹר לְאָחוֹר. זֶה יִהְיֶה כְּמוֹ לִכְרֹת אֶת יָדֶיךָ שֶׁלְּךָ.

עֲבוּר אָדָם שֶׁבְּיָדוֹ רַק פַּטִּישׁ, כָּל בְּעָיָה נִרְאֵית כְּמוֹ מַסְמֵר.

בְּכָל יְמֵי חַיַּי לֹא הִכַּרְתִּי אֲנָשִׁים חֲכָמִים שֶׁלֹּא קָרְאוּ כָּל הַזְּמַן, אַף לֹא אֶחָד, אֶפֶס.

עָלֶיךָ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמְךָ לִשְׁקֹל טְעָנוֹת הַמְּעַרְעֲרוֹת עַל הָאֱמוּנוֹת הַיְּקָרוֹת לְךָ מִכֹּל.

יֶדַע חַיָּב לְהִשְׁתַּפֵּר, לְהִתְאַתְגֵּר וְלִגְדּוֹל בְּאֹפֶן מַתְמִיד, אַחֶרֶת הוּא מִתְפּוֹגֵג.

עָלֵינוּ לְקַבֵּל כִּי לְמִידָה הִיא תַּהֲלִיךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ כָּל הַחַיִּים, שֶׁמַּטָּרָתוֹ לְהַדְבִּיק אֶת הַשִּׁנּוּי.

אִישׁ אֵינוֹ לוֹמֵד נוֹשֵׂא עָמֹק כָּל כָּךְ כְּמוֹ מִי שֶׁנֶּאֱלָץ לְלַמֵּד אוֹתוֹ.

הַמָּקוֹר הַנָּפוֹץ בְּיוֹתֵר לִשְׁגִיאוֹת בִּקְבָּלַת הַחְלָטוֹת הוּא הַחִפּוּשׂ אַחַר הַתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה, בִּמְקוֹם אַחַר הַשְּׁאֵלָה הַנְּכוֹנָה.

הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן בְּקַבָּלַת הַחְלָטוֹת הוּא שֶׁאֵין מְקַבְּלִים הַחְלָטָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת.

לִפְנֵי שֶׁמְּקַבְּלִים הַחְלָטָה, עָלֶיךָ לְבָרֵר תְּחִלָּה הַאִם זוֹ בְּעָיָה שִׁיטָתִית וּכְלָלִית אוֹ שֶׁמֻּנָּח לְפָנֶיךָ אֵרוּעַ יָחִיד וּמְיֻחָד.

כְּדֵי לַהֲפֹךְ יֶדַע לְמוֹעִיל, עָלֵינוּ לִלְמֹד לִרְאוֹת גַּם אֶת הַיַּעַר וְגַם אֶת הָעֵצִים, וּלְחַבֵּר בֵּינֵיהֶם.

קִרְאוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת עַמּוּדִים בְּכָל יוֹם. כָּךְ יֶדַע עוֹבֵד, הוּא נִבְנֶה כְּמוֹ רִבִּית דְּרִבִּית.

אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ זְמַן רַב, כִּמְעַט בְּכָל יוֹם, פָּשׁוּט כְּדֵי לָשֶׁבֶת וְלַחְשֹׁב.

אֱמֹר לִי מִי הֵם הַגִּבּוֹרִים שֶׁלְּךָ, וְאֹמַר לְךָ מִי אַתָּה תִּהְיֶה.

הוֹ גּוּפִי, עֲשֵׂה אוֹתִי תָּמִיד לְאָדָם שֶׁשּׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת!

לְדַבֵּר פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת מְסֻגָּל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַחְבִּיר מְסֻיָּם, אַךְ מֵעַל לַכֹּל לָקַחַת עַל עַצְמְךָ תַּרְבּוּת וְלָשֵׂאת בְּמַשָּׂאָהּ שֶׁל צִיוִילִיזַצְיָה.

אֲנִי בֶּן אָדָם, וְאֶת כָּל עֲבָרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם עָלַי לִתְבֹּעַ מֵחָדָשׁ.

אָדָם הַחוֹלֵק כָּבוֹד לִגְדוֹלִים סוֹלֵל אֶת הַדֶּרֶךְ לִגְדֻלָּתוֹ שֶׁלּוֹ.

הַסִּפּוּר הוּא מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ, בִּלְעָדָיו אָנוּ עִוְרִים.

יָבִיא כָּל עַם אֶת מַתְּנָתוֹ אֶל חֲגִיגַת הַתַּרְבּוּת הָעוֹלָמִית.

סְתִירוֹת, אִם מְבִינִים וּמְקַבְּלִים אוֹתָן כָּרָאוּי, רַק מַעֲשִׁירוֹת אוֹתָנוּ.

בִּקֹּרֶת הַחֶבְרָה מַתְחִילָה תָּמִיד מִבִּקֹּרֶת הַשָּׂפָה.

הַחֲתִימָה הַיְּחִידָה הָרְאוּיָה לְאָדָם הִיא זוֹ שֶׁהוּא מַשְׁאִיר חֲקוּקָה בְּמַעֲשָׂיו.

בִּצּוּרִים שֶׁל רַעְיוֹנוֹת שָׁוִים יוֹתֵר מִבִּצּוּרִים שֶׁל אֶבֶן.

נִעֲלוּ אֶת סִפְרִיּוֹתֵיכֶם אִם תִּרְצוּ, אַךְ אֵין שׁוּם שַׁעַר, שׁוּם מַנְעוּל וְשׁוּם בְּרִיחַ שֶׁתּוּכְלוּ לְהַנִּיחַ עַל חֵרוּת מַחְשַׁבְתִּי.

הַחֲשִׁיבָה הִיא הַלְּחִימָה שֶׁלִּי.

הַסִּפְרוּת דּוֹמָה לְקוּרֵי עַכָּבִישׁ, מְחֻבֶּרֶת בְּקַלּוּת רַבָּה אוּלַי, אַךְ עֲדַיִן אֲחוּזָה בַּחַיִּים בְּאַרְבַּע פִּנּוֹתֶיהָ.

הַתּוֹדָעָה לְעוֹלָם תִּהְיֶה בִּלְתִּי יַצִּיבָה כַּאֲשֶׁר רַק דֵּעוֹת קְדוּמוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת לָהּ מִשְׁעָן.

הָאֹפִי הוּא הַגּוֹרֵם הַמַּכְרִיעַ, בַּטְּוָח הָאָרֹךְ, בְּחַיָּיו שֶׁל הַיָּחִיד וּבְחַיֵּיהֶן שֶׁל אֻמּוֹת כְּאֶחָד.

הַנִּסָּיוֹן הוּא מוֹרָם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים.

עַם לְלֹא יְדִיעַת עֲבָרוֹ הַהִיסְטוֹרִי, מוֹצָאוֹ וְתַרְבּוּתוֹ, דּוֹמֶה לְעֵץ לְלֹא שָׁרָשִׁים.

הַתְּבוּנָה מוֹשֶׁלֶת בָּעוֹלָם, הַבַּעֲרוּת נוֹשֵׂאת בַּנֶּטֶל.

הַמַּעֲשֶׂה הַחִיצוֹנִי לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה קָטָן, אִם הַמַּעֲשֶׂה הַפְּנִימִי הוּא גָּדוֹל.

בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, מַשֶּׁהוּ מַפְלִיא מַמְתִּין שֶׁיְּגַלּוּ אוֹתוֹ.

טְעָנוֹת יוֹצְאוֹת דֹּפֶן דּוֹרְשׁוֹת רְאָיוֹת יוֹצְאוֹת דֹּפֶן.

אָנוּ דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַקּוֹסְמוֹס מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ.

הַקּוֹסְמוֹס נִמְצָא בְּתוֹכֵנוּ, אָנוּ עֲשׂוּיִים מֵחֹמֶר כּוֹכָבִים.

הַמַּדָּע הוּא דֶּרֶךְ חֲשִׁיבָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַאֲגַר שֶׁל יֶדַע.

אָנוּ מַעֲנִיקִים מַשְׁמָעוּת לְעוֹלָמֵנוּ בְּאֶמְצָעוּת הָאֹמֶץ שֶׁל שְׁאֵלוֹתֵינוּ וְעֹמֶק תְּשׁוּבוֹתֵינוּ.

אִם בִּרְצוֹנְךָ לֶאֱפוֹת עוּגַת תַּפּוּחִים מֵאָלֶף, עָלֶיךָ תְּחִלָּה לִבְרוֹא אֶת הַיְּקוּם כֻּלּוֹ.

סֵפֶר הוּא הוֹכָחָה לְכָךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מְסֻגָּלִים לְחוֹלֵל קְסָמִים.

המזל מאיר פנים למוח המוכן.

קרא את מה שאתה אוהב עד שתאהב לקרוא.

עלינו להיזהר שלא להפוך את האינטלקט לאלוהינו. יש לו שרירים חזקים, כמובן, אבל אין לו אישיות. הוא לא יכול להוביל, הוא יכול רק לשרת.

מי שמעמיד את עצמו כשופט בתחום האמת והידע, ספינתו נטרפת בצחוקם של האלים.

חינוך הוא מה שנשאר אחרי ששכחנו את כל מה שלמדנו בבית הספר.

אני עדיין זוכר, או לפחות מאמין שאני זוכר, שהחוויה הזאת הותירה בי רושם עמוק ומתמשך. משהו עמוק ומוסתר היה חייב לעמוד מאחורי הדברים.

ניוטון, סלח לי; מצאת את הדרך היחידה שבתקופתך הייתה אפשרית בקושי לאדם בעל חשיבה ויכולת יצירה מן הגבוהות ביותר.

הלימוד, ובכלל החתירה אל האמת והיופי, הוא תחום פעילות שבו מותר לנו להישאר ילדים כל ימי חיינו.

המוח אינו כלי שיש למלאו, אלא אש שיש להצית.

המדע אינו מכיר מולדת, כי הידע שייך לאנושות, והוא הלפיד המאיר את העולם.

ההיבט העצוב ביותר בחיים כיום הוא שהמדע אוסף ידע מהר יותר מכפי שהחברה אוספת חוכמה.

ארבעים השנים הראשונות של החיים נותנות לנו את הטקסט, והשלושים הבאות מספקות את הפירוש.

אני יודע שרוב האנשים, גם אלה שמסוגלים להבין בעיות מורכבות ביותר, כמעט לעולם אינם מסוגלים לקבל את האמת הפשוטה והברורה ביותר, אם היא מחייבת אותם להודות בטעותן של מסקנות שהם נהנו להסביר לעמיתיהם, שלימדו אחרים בגאווה, ושרקמו חוט אחר חוט לתוך מארג חייהם.

מי שאינו יודע שפות זרות, אינו יודע דבר על שפתו שלו.

בכל יום רכוש לך דבר אחד שיחזק אותך מול העוני, מול המוות, וגם מול צרות אחרות. ואחרי שעברת על מחשבות רבות, בחר אחת שתעכל היטב באותו יום.

עלינו ללכת בעקבות הדבורים, המשוטטות ובוחרות את הפרחים המתאימים להכנת דבש, ואחר כך מסדרות וממיינות בתאיהן את כל מה שהביאו.

אנו ממהרים מאוד לבנות טלגרף מגנטי ממדינת מיין עד טקסס, אבל ייתכן שלמיין ולטקסס אין דבר חשוב לומר זו לזו.

אף פעם לא מאוחר מדי לוותר על הדעות הקדומות שלנו.

בכל יצירת גאונות אנו מזהים את המחשבות שדחינו בעצמנו.

אדם נבון צריך ללכת תמיד בשבילים שסללו אנשים גדולים, ולחקות את מי שהצטיינו מכולם, כדי שגם אם יכולתו לא תשתווה לשלהם, לפחות יהיה בה משהו מהם. עליו לנהוג כמו הקשתים המיומנים, שכאשר המטרה נראית רחוקה מדי, הם מכוונים גבוה ממנה.

אין תשוקה טבעית יותר מן התשוקה לדעת.

אפה של קלאופטרה: אילו היה קצר יותר, כל פני העולם היו משתנים.

יש ללמוד פילוסופיה לא בשביל תשובות מוגדרות לשאלותיה, אלא בשביל השאלות עצמן, משום שהן מרחיבות את תפיסתנו לגבי מה שאפשרי.

מי שאין בו שמץ של פילוסופיה עובר את החיים כלוא בדעות הקדומות של השכל הישר, באמונות הרגילות של דורו או של אומתו.

האם אין זה נעים ללמוד בהתמדה ובשקידה? האם אין זה משמח כשחברים באים ממקומות רחוקים?

אני חושב שאני עולה על רוב האנשים ביכולת להבחין בדברים שחומקים בקלות מתשומת הלב, ולהתבונן בהם בקפידה.

הניסיון לעולם אינו טועה. רק השיפוטים שלכם טועים, כשהם מבטיחים לעצמם תוצאות שהניסויים שלכם לא גרמו להן.

זקנים שומרים על שכלם היטב, ובלבד שישמרו על מוחם פעיל ועסוק.

בני האדם חושבים את עצמם חופשיים, משום שהם מודעים לרצונותיהם ולתשוקותיהם, ואינם חולמים כלל, בבורותם, על הסיבות שגרמו להם לרצות ולחשוק.

הפנאי הוא אם הפילוסופיה.

מילים הן אסימוני החשבון של החכמים, שרק מחשבים בהן, אבל הן הכסף של השוטים, שמעריכים אותן לפי סמכותם של אריסטו, של קיקרו, של תומאס, או של כל מלומד אחר.

הקריאה עושה אדם מלא, השיחה עושה אדם זריז, והכתיבה עושה אדם מדויק.

יש ספרים שיש לטעום, אחרים שיש לבלוע, ומעטים שיש ללעוס ולעכל.

קרא לא כדי לסתור ולהפריך, לא כדי להאמין ולקבל כמובן מאליו, ולא כדי למצוא על מה לשוחח, אלא כדי לשקול ולהתבונן.

ידע הוא אהבה, אור וראייה.

מי שמכיר רק את הצד שלו בעניין, יודע מעט גם על הצד הזה.

אילו כל האנושות, מלבד אדם אחד, הייתה בדעה אחת, ורק אדם אחד היה בדעה ההפוכה, לא הייתה האנושות מוצדקת בהשתקתו יותר משהוא היה מוצדק בהשתקת האנושות, אילו היה בידו הכוח.

מוטב להיות אדם שאינו מסופק מאשר חזיר מסופק, מוטב להיות סוקרטס שאינו מסופק מאשר שוטה מסופק.

יושר בלי ידע הוא חלש וחסר תועלת, וידע בלי יושר הוא מסוכן ונורא.

אם המחשבה משחיתה את הלשון, גם הלשון יכולה להשחית את המחשבה.

נולדנו כדי לדעת ולהכיר את עצמנו, והספרים, בנאמנות, עושים אותנו לבני אדם.

השכל, ולא הגיל, הוא שמוצא את החוכמה.

דבר על בני זמננו בלי בוז, ועל הקדמונים בלי סגידה; שפוט את כולם לפי ערכם, ולא לפי גילם.

מעט ידע הוא דבר מסוכן; שתה לעומק, או אל תטעם כלל ממעיין המוזות.

לפקפק בכול או להאמין בכול, אלה שני פתרונות נוחים באותה מידה; כל אחד מהם פוטר אותנו מלחשוב.

מי שמקדם את ידיעת הטבע מסרב לחלוטין להכיר בסמכות כשלעצמה. בעיניו, הספקנות היא הנעלה שבחובות, והאמונה העיוורת היא החטא האחד שאין עליו מחילה.

כל הספרים מתחלקים לשני סוגים: ספרי השעה, וספרי כל הזמנים.

יש חברה הפתוחה לפנינו תמיד, של אנשים שידברו איתנו כמה שנרצה, יהיו מעמדנו ועיסוקנו אשר יהיו.

מסורת פירושה לתת זכות הצבעה למעמד הנסתר מכולם, אבותינו. זו הדמוקרטיה של המתים.

מי שלעולם אינו חושב, לעולם לא יוכל להיות חכם.

לא זוהר השכל או פוריות המשאבים עושים אדם גדול, אלא התמדת המאמץ וקביעות המטרה.

למידה, במקרים רבים מדי, אינה אלא תחליף לשכל הישר; תחליף לידע אמיתי.

אנחנו מתאמצים להפוך אותם למלומדים, אבל לא לאנשים; לדבר יותר מאשר לדעת, וזהו מלל ריק.

סקרנות אצל ילדים אינה אלא תיאבון לידע; ולכן יש לעודד אותה.

התבונה, כמו העין, בעודה מאפשרת לנו לראות ולתפוס את כל הדברים האחרים, אינה שמה לב לעצמה.

ידיעתו של אדם בעולם הזה אינה יכולה לחרוג מניסיונו.

דעותיהם של אחרים הצפות במוחנו אינן הופכות אותנו ליודעים יותר ולו במעט, גם אם במקרה הן נכונות.

אנשים לא יביטו קדימה אל הדורות הבאים, אם מעולם לא הביטו אחורה אל אבותיהם.

הלמידה הרוויחה ביותר מספרים שבהם המדפיסים הפסידו.

אפשר לקבל כנתון ששליטה עצמית היא רכישה נאצלת לאדם.

אם לא הייתי אלכסנדר, הייתי דיוגנס.

אין ספר גרוע כל כך שאין בו משהו מועיל.

יכולת שלא לאבד את השעות האלה.

האמרה שמעט ידע הוא דבר מסוכן היא, לדעתי, אמרה מסוכנת מאוד. אם הידע אמיתי, איני מאמין שהוא יכול להיות משהו אחר מלבד נכס יקר ערך מאוד, קטן ככל שיהיה. ואם מעט ידע מסוכן, היכן האיש שיש לו ידע רב כל כך עד שהוא מחוץ לסכנה?

התשוקה לאמת, אותה קנאות לכנות, היא נכס גדול יותר מלמדנות רבה ומתנה נעלה יותר מן היכולת להרבות ידע, כי הכנות היא לב המוסר.

אני חושב שאחד העקרונות המנחים החשובים ביותר היה זה: כל רגע משעות הערות שלי היה תמיד תפוס בשרשרת חקירה כלשהי. ברוב המקרים הנושא היה פשוט או אפילו של מה בכך, אבל עבודה של חקירה, מסוג זה או אחר, נמשכה תמיד.