ציטוטים על ייעוד ומשמעות

וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?

וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.

אַתָּה נִמְצָא בַּמָּקוֹם בּוֹ נִמְצָאוֹת מַחֲשָׁבוֹתֶיךָ. וַדֵּא שֶׁמַּחֲשָׁבוֹתֶיךָ נִמְצָאוֹת בַּמָּקוֹם בּוֹ אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת.

צָרִיךְ שֶׁכָּל אִישׁ יֵדַע וְיָבִין, שֶׁעָמֹק בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ דּוֹלֵק נֵר... וְאֵין נֵרוֹ שֶׁלּוֹ כְּנֵר חֲבֵרוֹ.

לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ.

בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.

אִלְמָלֵי תּוֹרָה, לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

אֵין שָׁלֵם מִלֵּב שָׁבוּר.

גָּדוֹל הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעוֹ יוֹתֵר מִיְּרֵא שָׁמַיִם.

לֹא לִשְׁרָרָה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, אֶלָּא לְעַבְדוּת אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם

עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה, כִּי כֹּחַ עַז לָךְ. יֵשׁ לָךְ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.

כָּל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן

יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים.

עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֶּמַתְכֶם, וְחַפְשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם.

הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין.

עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת.

כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר.

כָּל הַיּוֹדֵעַ לַחֲשֹׁב בִּתְקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ.

וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי.

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ

הָאֱמוּנָה הִיא הִתְפַּשְׁטוּת הַחַיִּים הָאֱלֹהִיִּים בַּנְּשָׁמָה

עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה

גְּדוֹלָה הִיא תְּבִיעָתֵנוּ הַגּוּפָנִית, אָנוּ צְרִיכִים גּוּף בָּרִיא, אָנוּ עָסַקְנוּ הַרְבֵּה בַּנֶּפֶשׁ וְשָׁכַחְנוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַגּוּף.

מָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ

וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה הָרְאוּיָה? הוּא שֶׁיֹּאהַב... אַהֲבָה גְּדוֹלָה עַזָּה יְתֵרָה עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבָתוֹ, וְיִהְיֶה שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד

כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.

עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, נִבְחָר לַה' מִזָּבַח.

אֲנִי בְרִיָּה וַחֲבֵרִי בְרִיָּה, אֲנִי מְלַאכְתִּי בָּעִיר וְהוּא מְלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה... וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם

וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת

לְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ

הַצַּדִּיקִים הַטְּהוֹרִים אֵינָם קוֹבְלִים עַל הָרִשְׁעָה אֶלָּא מוֹסִיפִים צֶדֶק, אֵינָם קוֹבְלִים עַל הַכְּפִירָה אֶלָּא מוֹסִיפִים אֱמוּנָה, אֵינָם קוֹבְלִים עַל הַבַּעֲרוּת אֶלָּא מוֹסִיפִים חָכְמָה

לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ, וַה' יָכִין צַעֲדוֹ

אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל!

עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה

הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח הָאָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל... עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא

וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה, לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.

אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.

עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ.

אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.

הַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.

עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם.

כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.

יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת? אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.

כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק, חָסִיד, יָשָׁר וְנֶאֱמָן.

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.

יֵשׁ רַק טוֹב אֶחָד, וְהוּא הַיֶּדַע, וְרַע אֶחָד, וְהוּא הַבַּעֲרוּת

אַל תְּבַזְבֵּז עוֹד זְמַן בְּוִכּוּחִים עַל מָהוּ אָדָם טוֹב, פָּשׁוּט הֱיֵה כָּזֶה.

אַל תִּשְׁאֲפוּ לְהַצְלָחָה, כְּכָל שֶׁתַּהַפְכוּ אוֹתָהּ לְמַטָּרָה כָּךְ תַּחֲטִיאוּ אוֹתָהּ. הַצְלָחָה, כְּמוֹ אֹשֶׁר, אֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת נִרְדֶּפֶת, הִיא חַיֶּבֶת לִנְבֹּעַ כְּתוֹצְאַת לְוַאי שֶׁל מְסִירוּת לְמַטָּרָה גְּדוֹלָה מִמְּךָ.

מָה שֶׁהָאָדָם זָקוּק לוֹ בֶּאֱמֶת אֵינוֹ מַצָּב נָטוּל מֶתַח, אֶלָּא שְׁאִיפָה וּמַאֲבָק לְמַעַן מַטָּרָה רְאוּיָה, מְשִׂימָה שֶׁבָּחַר בָּהּ בְּאֹפֶן חָפְשִׁי.

מַרְאֶה עֵינֶיךָ יִתְבַּהֵר רַק כַּאֲשֶׁר תַּבִּיט לְתוֹךְ לִבְּךָ. הַמַּבִּיט הַחוּצָה, חוֹלֵם; הַמַּבִּיט פְּנִימָה, מִתְעוֹרֵר.

הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַחַיִּים הִיא לִהְיוֹת מִי שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת.

הָאֹשֶׁר הוּא הַמַּשְׁמָעוּת וְתַכְלִית הַחַיִּים, הַמַּטָּרָה הַכְּלָלִית וְסוֹף הַקִּיּוּם הָאֱנוֹשִׁי.

אֱמֹר תְּחִלָּה לְעַצְמְךָ מָה אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת, וְאָז עֲשֵׂה אֶת מָה שֶׁעָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת.

אֵינְךָ טִפָּה בָּאוֹקְיָנוֹס, אַתָּה הָאוֹקְיָנוֹס כֻּלּוֹ בְּטִפָּה אַחַת.

מָה שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ, מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ.

הָאַהֲבָה הִיא הַחַיִּים. כָּל מָה שֶׁאֲנִי מֵבִין, אֲנִי מֵבִין רַק מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.

לִהְיוֹת עַצְמְךָ בְּעוֹלָם שֶׁמְּנַסֶּה לְלֹא הֶרֶף לַהֲפֹךְ אוֹתְךָ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, זֶהוּ הַהֶשֵּׂג הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר.

מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם חַיִּים חַיִּים שֶׁל יֵאוּשׁ שָׁקֵט.

אִם אָדָם אֵינוֹ צוֹעֵד בְּקֶצֶב שֶׁל חֲבֵרָיו, אוּלַי זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מְתוֹפֵף אַחֵר. תְּנוּ לוֹ לִצְעֹד לְפִי הַמּוּסִיקָה שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ.

צְעַד בְּבִטָּחוֹן בְּכִוּוּן הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלְּךָ, וַחֲיֵה אֶת הַחַיִּים שֶׁדִּמְיַנְתָּ לְעַצְמְךָ.

הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר אֵינָם צְרִיכִים לִהְיוֹת לְעוֹלָם נְתוּנִים לְחַסְדֵּיהֶם שֶׁל הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים פָּחוֹת.

חֲיֵה כְּאִלּוּ תָּמוּת מָחָר, לְמַד כְּאִלּוּ תִּחְיֶה לָעַד.

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לִמְצֹא אֶת עַצְמְךָ הִיא לְאַבֵּד אֶת עַצְמְךָ בְּשֵׁרוּת אֲחֵרִים.

לִהְיוֹת חָפְשִׁי אֵינוֹ רַק לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלֶיךָ אֶת כְּבָלֶיךָ, אֶלָּא לִחְיוֹת בְּדֶרֶךְ הַמְכַבֶּדֶת וּמַעֲצִימָה אֶת חֵרוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים.

הֶעָתִיד שַׁיָּךְ לְאֵלֶּה הַמַּאֲמִינִים בְּיָפְיָם שֶׁל חֲלוֹמוֹתֵיהֶם.

בַּטְּוָח הָאָרֹךְ, אָנוּ מְעַצְּבִים אֶת חַיֵּינוּ וְאֶת עַצְמֵנוּ, וְהַבְּחִירוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הֵן בְּאַחֲרָיוּתֵנוּ הַבִּלְעָדִית.

מֵעַל לַכֹּל, הֱיֵה נֶאֱמָן לְעַצְמְךָ.

הַהֹוֶה שַׁיָּךְ לָהֶם, הֶעָתִיד שֶׁעֲבוּרוֹ עָבַדְתִּי בֶּאֱמֶת, שַׁיָּךְ לִי.

הַחַיִּים אֵינָם קַלִּים לְאַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אַךְ מָה בְּכָךְ? עָלֵינוּ לִהְיוֹת בַּעֲלֵי הַתְמָדָה וּמֵעַל לַכֹּל בִּטָּחוֹן בְּעַצְמֵנוּ. עָלֵינוּ לְהַאֲמִין שֶׁאָנוּ מֻכְשָׁרִים לְדָבָר מְסֻיָּם, וְשֶׁאֶת הַדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ לְהַשִּׂיג בְּכָל מְחִיר.

לִמְדוּ בְּאֹפֶן מַעֲמִיק אֶת מָה שֶׁהֲכִי מְרַתֵּק אֶתְכֶם, בַּדֶּרֶךְ הֲכִי חָפְשִׁית, לֹא מְמֻשְׁמַעַת וּמְקוֹרִית שֶׁאֶפְשָׁר.

אָדָם הַמֵּעֵז לְבַזְבֵּז שָׁעָה אַחַת מִזְּמַנּוֹ, טֶרֶם גִּלָּה אֶת עֶרְכָּם שֶׁל הַחַיִּים.

יֵשׁ לְתָאֵר אֶת סִיזִיפוֹס כְּאָדָם מְאֻשָּׁר.

הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְהִתְמוֹדֵד עִם עוֹלָם נְטוּל חֵרוּת הִיא לִהְיוֹת חָפְשִׁי כָּל כָּךְ, עַד שֶׁעַצֶּם קִיּוּמְךָ יִהְיֶה מַעֲשֶׂה שֶׁל מֶרֶד.

יִרְאַת ה׳ רֵאשִׁית דָּעַת, חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.

לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר.

בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.

טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף, וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ. יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ.

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.

הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף, נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ.

הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר, וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה.

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.

ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז.

כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה׳.

עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ, וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה.

כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים.

זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.

לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.

תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ, וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע.

יִרְאַת ה׳ מוּסַר חָכְמָה, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה, בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא.

לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה, וְלֶב אָיִן.

לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת.

רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד.

שְׁמַע אַתָּה בְנִי וַחֲכָם, וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ.

תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי, וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה.

הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ. כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה, הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין.

אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת.

כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.

בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם, וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ.

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל.

הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.

מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם.

יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם, כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו.

הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד, הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר.

וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ.

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ.

כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת יְמֵי חַיָּיו, כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.

וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה, הֲלֹא אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ.

טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.

כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח, וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ.

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ, וְדַע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ.

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.

מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן, אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם, אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם.

הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ עַל פִּי הָרְפוּאָה, אִם שָׂם עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם וְחָזָק כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה.

צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ וְכָל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד, וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוֹ וּדִבּוּרוֹ כֻּלּוֹ כְּנֶגֶד זֶה הַדָּבָר.

אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן, אִם יָשַׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם.

הַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו, הֲרֵי הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל.

צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.

רַק חַיִּים שֶׁנִּחְיוּ לְמַעַן אֲחֵרִים הֵם חַיִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵרֶךְ.

לְמַד מִן הָאֶתְמוֹל, חֲיֵה אֶת הַיּוֹם, קַוֵּה אֶל הַמָּחָר.

לֹא עַצֶּם הַחַיִּים הֵם בַּעֲלֵי הָעֵרֶךְ הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא הַחַיִּים הַטּוֹבִים וְהָרְאוּיִים.

אֵין הַמִּדָּה הַטּוֹבָה נוֹבַעַת מִן הַמָּמוֹן, אֶלָּא מִן הַמִּדָּה הַטּוֹבָה בָּאִים הַמָּמוֹן וְכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים לָאָדָם.

הָעוֹסְקִים בַּפִּילוֹסוֹפְיָה כָּרָאוּי מִתְאַמְּנִים בַּמָּוֶת, וְהַמָּוֶת מַפְחִיד אוֹתָם פָּחוֹת מִכָּל אָדָם אַחֵר.

אַל תִּחְיֶה כְּאִלּוּ נוֹעַדְתָּ לִחְיוֹת עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שָׁנִים, הַמָּוֶת מְרַחֵף מֵעָלֶיךָ, כָּל עוֹד אַתָּה חַי וּבִיכָלְתְּךָ, הֱיֵה אָדָם טוֹב.

אֵין עַל הָאָדָם לִירֹא מִן הַמָּוֶת, אֶלָּא עָלָיו לִירֹא מִכָּךְ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַתְחִיל לִחְיוֹת בֶּאֱמֶת.

עֲשֵׂה כָּל מַעֲשֶׂה בְּחַיֶּיךָ כְּאִלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂיךָ הָאַחֲרוֹן.

הָאָדָם אֵינוֹ נִדְחָף עַל יְדֵי דְּחָפִים עִוְרִים, אֶלָּא נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי מַשְׁמָעוּת וַעֲרָכִים.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵין הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מָה הִיא מַשְׁמָעוּת חַיָּיו, אֶלָּא עָלָיו לְהַכִּיר בְּכָךְ שֶׁהוּא הַנִּשְׁאָל.

הַיְּכֹלֶת שֶׁל הָאָדָם לַחֲרוֹג מֵעֵבֶר לְעַצְמוֹ הִיא עֶצֶם מַהוּתוֹ הָאֱנוֹשִׁית.

גְּאֻלַּת הָאָדָם הִיא בְּאֶמְצָעוּת הָאַהֲבָה וּבְתוֹךְ הָאַהֲבָה.

אָנוּ יְכוֹלִים לְגַלּוֹת מַשְׁמָעוּת בַּחַיִּים בִּשְׁלוֹשׁ דְּרָכִים: בַּעֲשִׂיָּה וִיצִירָה, בַּחֲוָיָה וּפְגִישָׁה, וּבָעֶמְדָּה שֶׁאָנוּ נוֹקְטִים מוּל סֵבֶל בִּלְתִּי נִמְנָע.

הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁל כָּל אָדָם וְהַעֻבְדָּה שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְהַחְלָפָה הֵן שֶׁמַּעֲנִיקוֹת מַשְׁמָעוּת לְקִיּוּמוֹ.

אֵין אִישׁ יָכוֹל לִסְבּוֹל בִּמְקוֹמְךָ, וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לָשֵׂאת בְּאַחֲרָיוּתְךָ.

לִהְיוֹת אָדָם פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת מֻפְנֶה תָּמִיד אֶל מַשֶּׁהוּ אוֹ אֶל מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּעֵבֶר לְעַצְמְךָ.

הַנַּעַל הַמַּתְאִימָה לְאָדָם אֶחָד לוֹחֶצֶת עַל אַחֵר, אֵין מַתְכּוֹן לַחַיִּים שֶׁמַּתְאִים לְכָל הַמִּקְרִים.

אַפְלָטוֹן הוּא חֲבֵרִי, אֲרִיסְטוֹ הוּא חֲבֵרִי, אַךְ חֲבֶרְתִּי הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הִיא הָאֱמֶת.

כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה מַסְבִּיר אֶת תְּנוּעַת כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת, אַךְ אֵינוֹ מַסְבִּיר מִי הֵנִיעַ אוֹתָם לָרִאשׁוֹנָה.

עֲבוּרִי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה מָקוֹר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר לְכָבוֹד אֱנוֹשִׁי מֵאֲשֶׁר קִדּוּם הַמַּדָּע.

הָאַסְטְרוֹנוֹמְיָה מְאַלֶּצֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ לְהַבִּיט מַעְלָה וּמוֹבִילָה אוֹתָנוּ מֵעוֹלָם זֶה אֶל תְּבוּנָה נִשְׂגָּבָה.

הַתִּקְוָה הִיא חֲלוֹם בְּהָקִיץ.

פְּעִילוּת הַמַּחְשָׁבָה הִיא תַּמְצִית הַחַיִּים.

הַתְחֵל לִחְיוֹת מִיָּד, וּרְאֵה בְּכָל יוֹם חַיִּים שְׁלֵמִים בִּפְנֵי עַצְמָם.

בְּעוֹד אָנוּ מַמְתִּינִים לַחַיִּים, הַחַיִּים חוֹלְפִים.

מִי שֶׁמְּפַחֵד מִן הַמָּוֶת, לְעוֹלָם לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר הָרָאוּי לְאָדָם חַי.

זְכֹר כִּי שַׂחְקָן אַתָּה בְּמַחֲזֶה שֶׁתָּפַר עֲבוּרְךָ הַבַּמַּאי, תַּפְקִידְךָ הוּא לְשַׂחֵק הֵיטֵב אֶת הַדְּמוּת שֶׁנִּתְּנָה לְךָ.

אִם תַּפְנֶה אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּךָ לַדְּבָרִים הַחִיצוֹנִיִּים כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אַחֵר, דַּע שֶׁאִבַּדְתָּ אֶת מַסְלוּל חַיֶּיךָ.

עַד מָתַי תַּמְתִּין בְּטֶרֶם תִּדְרֹשׁ מֵעַצְמְךָ אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, וְלֹא תָסוּר עוֹד מִדֶּרֶךְ הַתְּבוּנָה?

דְּבַק בַּמָּה שֶׁמְּרוֹמֵם אֶת הָרוּחַ, לְלֹא תְּלוּת בְּמָה שֶׁאֲנָשִׁים אֲחֵרִים חוֹשְׁבִים אוֹ עוֹשִׂים.

אַל תִּדְאַג מִכָּךְ שֶׁאֲנָשִׁים אֵינָם מַכִּירִים אוֹתְךָ, דְּאַג מִכָּךְ שֶׁאֵינְךָ רָאוּי לְהִתְפַּרְסֵם.

בְּחַר עֲבוֹדָה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב, וְלֹא תִּצְטָרֵךְ לַעֲבֹד אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בְּחַיֶּיךָ.

הָאָדָם הָעֶלְיוֹן חוֹשֵׁב עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים, הָאָדָם הַנָּחוּת חוֹשֵׁב עַל הַנּוֹחוּת שֶׁלּוֹ.

הֱיוּ אִיִּים לְעַצְמְכֶם, הֱיוּ מִקְלָט לְעַצְמְכֶם, אַל תִּשָּׁעֲנוּ עַל מִקְלָט חִיצוֹנִי.

הַמּוּדָעוּת הִיא נְתִיב חַיֵּי הַנֶּצַח, חֹסֶר תְּשׂוּמַת הַלֵּב הוּא נְתִיב הַמָּוֶת, הַמּוּדָעִים אֵינָם מֵתִים, הַשְּׁקוּעִים בְּתַרְדֵּמָה כְּבָר חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים.

נוֹלַדְתָּ עִם כְּנָפַיִם, מַדּוּעַ תִּבְחַר לִזְחֹל בַּחַיִּים?

אַל תִּסְתַּפֵּק בְּסִפּוּרֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, פְּתַח אֶת הַסִּפּוּר הַיִּחוּדִי שֶׁלְּךָ.

הֱיֵה מְנוֹרָה, אוֹ סִירַת הַצָּלָה, אוֹ סֻלָּם, עֲזֹר לְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם לְהֵרָפֵא.

הַנַּח לְעַצְמְךָ לְהִמָּשֵׁךְ בִּדְמָמָה אַחַר מָה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב בֶּאֱמֶת, הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יַטְעֶה אוֹתְךָ.

הֱיֵה מִי שֶׁאַתָּה.

רַבִּים עַקְשָׁנִים בְּיַחַס לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּחֲרוּ, אַךְ מְעַטִּים עַקְשָׁנִים בְּיַחַס לַמַּטָּרָה.

יֵשׁ לְךָ אֶת דַּרְכְּךָ, וְלִי יֵשׁ אֶת דַּרְכִּי. בַּאֲשֶׁר לַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, הַמְּדֻיֶּקֶת וְהַיְּחִידָה, הִיא אֵינָהּ קַיֶּמֶת כְּלָל.

אָדָם גּוֹמֵל לְמוֹרוֹ בְּאֹפֶן עָלוּב אִם הוּא נִשְׁאָר תָּמִיד רַק תַּלְמִיד.

תַּכְלִית הַחַיִּים הַיְּחִידָה הִיא לְשָׁרֵת אֶת הָאֱנוֹשׁוּת.

הַשִּׂמְחָה אֲמִתִּית רַק כַּאֲשֶׁר אָדָם רוֹאֶה בְּחַיָּיו שֵׁרוּת, וְיֵשׁ לוֹ מַטָּרָה בְּרוּרָה מִחוּץ לְעַצְמוֹ.

הָאָדָם הַנָּחוּץ בְּיוֹתֵר הוּא זֶה שֶׁנִּמְצָא לְפָנֶיךָ כָּרֶגַע, וְהַמַּעֲשֶׂה הֶחָשׁוּב מִכֹּל הוּא לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ טוֹב.

הָאָדָם הַיָּחִיד שֶׁנּוֹעַדְתָּ לִהְיוֹת הוּא הָאָדָם שֶׁתַּחְלִיט לִהְיוֹת.

לִצְחֹק לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְהַרְבֵּה, לִזְכּוֹת בְּהַעֲרָכָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים נְבוֹנִים וּבְאַהֲבָתָם שֶׁל יְלָדִים, לַעֲזֹב אֶת הָעוֹלָם טוֹב קְצָת יוֹתֵר, זֹאת מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל הַצְלָחָה.

הָלַכְתִּי אֶל הַיְּעָרוֹת כִּי חָפַצְתִּי לִחְיוֹת מִתּוֹךְ כַּוָּנָה, לְהִתְעַמֵּת רַק עִם עֻבְדּוֹת הַחַיִּים הַחִיּוּנִיּוֹת.

כְּאִלּוּ יָכֹלְתָּ לַהֲרֹג אֶת הַזְּמַן מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בַּנֶּצַח.

יוֹתֵר מֵאַהֲבָה, מִכֶּסֶף וּמִתְּהִלָּה, תְּנוּ לִי אֱמֶת.

רַק כַּאֲשֶׁר אָנוּ תּוֹעִים וּמְאַבְּדִים אֶת הָעוֹלָם הַמֻּכָּר, אָנוּ מַתְחִילִים לִמְצֹא אֶת עַצְמֵנוּ.

בַּהַגְבָּלָה הָעַצְמִית נִכֶּרֶת לָרִאשׁוֹנָה רִבּוֹנוּתוֹ שֶׁל הָאָמָּן, וְרַק הַחֹק יָכוֹל לְהַעֲנִיק לָנוּ חֵרוּת.

הָאֱמוּנוֹת שֶׁלְּךָ הוֹפְכוֹת לְמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, מַחְשְׁבוֹתֶיךָ הוֹפְכוֹת לִדְבָרֶיךָ, דְּבָרֶיךָ הוֹפְכִים לְמַעֲשֶׂיךָ, מַעֲשֶׂיךָ הוֹפְכִים לְהֶרְגֵּלֶיךָ, הֶרְגֵּלֶיךָ הוֹפְכִים לַעֲרָכֶיךָ, וַעֲרָכֶיךָ הוֹפְכִים לְגוֹרָלְךָ.

הָאֱמֶת שׁוֹכֶנֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם, וְעָלָיו לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ שָׁם, וּלְהַנִּיחַ לָהּ לְהַדְרִיךְ אֶת צְעָדָיו.

לְהַאֲמִין בְּדָבָר מָה וְלֹא לִחְיוֹת לְפִיו, זוֹהִי חֹסֶר כֵּנוּת.

אֵין שׁוּם תְּשׁוּקָה בְּמִשְׂחָק בְּקָטָן, וּבְהִתְפַּשְׁרוּת עַל חַיִּים הַפְּחוּתִים מֵאֵלֶּה שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לִחְיוֹת.

הַשִּׁנּוּי שֶׁחוֹלַלְנוּ בְּחַיֵּיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים הוּא שֶׁיִּקְבַּע אֶת מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים שֶׁחָיִינוּ.

אֵין מַתָּנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַעֲנָקַת זְמַנְּךָ וּמַרְצְךָ כְּדֵי לַעֲזֹר לַאֲחֵרִים מִבְּלִי לְצַפּוֹת לִתְמוּרָה.

הַהִתְגַּבְּרוּת עַל הָעֹנִי אֵינָהּ מַעֲשֶׂה שֶׁל צְדָקָה, הִיא מַעֲשֶׂה שֶׁל צֶדֶק.

אָנוּ מִתְפַּרְנְסִים מִמַּה שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים, אֲבָל אָנוּ בּוֹנִים חַיִּים מִמַּה שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים.

מְחִיר הַגְּדֻלָּה הוּא אַחְרָיוּת.

יֵשׁ לְךָ אוֹיְבִים? מְצֻיָּן. מַשְׁמָע שֶׁעָמַדְתָּ עַל שֶׁלְּךָ לְמַעַן דָּבָר מָה, בְּשָׁלָב כָּלְשֶׁהוּ בְּחַיֶּיךָ.

הָאֹשֶׁר אֵינוֹ מַטָּרָה, הוּא תּוֹצַר לְוַאי שֶׁל חַיִּים שֶׁנִּחְיוּ כָּרָאוּי.

תַּכְלִית הַחַיִּים הִיא לִחְיוֹת אוֹתָם, לִטְעֹם אֶת הַחֲוָיָה עַד תֻּמָּהּ, וְלִשְׁלֹחַ יָד בְּלֹא פַּחַד לַחֲוָיוֹת חֲדָשׁוֹת וַעֲשִׁירוֹת יוֹתֵר.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַפְסִיק לִתְרֹם, אַתָּה מַתְחִיל לִדְעֹךְ.

לֹא בַּכּוֹכָבִים טָמוּן גּוֹרָלֵנוּ, אֶלָּא בָּנוּ עַצְמֵנוּ.

אָנוּ יוֹדְעִים מָה אֲנַחְנוּ, אַךְ אֵינָנוּ יוֹדְעִים מָה אָנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת.

טְעָנוֹת חֲזָקוֹת יוֹלְדוֹת מַעֲשִׂים חֲזָקִים.

בְּעוֹד חָשַׁבְתִּי כִּי אֲנִי לוֹמֵד כֵּיצַד לִחְיוֹת, לָמַדְתִּי כֵּיצַד לָמוּת.

כְּשֵׁם שֶׁיּוֹם שֶׁנִּצְלוּ אוֹתוֹ הֵיטֵב מֵבִיא שֵׁנָה מְתוּקָה, כָּךְ חַיִּים שֶׁנִּחְיוּ כָּרָאוּי מְבִיאִים מָוֶת שָׁלֵו.

כַּוֵּן אֶת מַסְלוּלְךָ אֶל הַכּוֹכָבִים, וְתוּכַל לְנַוֵּט בְּכָל סְעָרָה.

הַפְּרָט הוּא בֶּן חֲלוֹף, גְּזָעִים וְעַמִּים קָמִים וְחוֹלְפִים, אֲבָל הָאָדָם נִשְׁאָר.

לְעוֹלָם אֵין אָדָם מַבְחִין בְּמַה שֶּׁכְּבָר נַעֲשָׂה, נִתָּן לִרְאוֹת רַק אֶת מָה שֶׁעוֹד נוֹתַר לַעֲשׂוֹת.

אֲנִי נִמְנֵית עִם אֵלֶּה הַסְּבוּרִים כִּי בַּמַּדָּע יֵשׁ יֹפִי רַב.

הָאֱנוֹשׁוּת זְקוּקָה לַאֲנָשִׁים מַעֲשִׂיִּים, אַךְ הִיא זְקוּקָה גַּם לְחוֹלְמִים, שֶׁעֲבוּרָם הַפִּתּוּחַ הַבִּלְתִּי תָּלוּי שֶׁל מִפְעָל מְרַתֵּק כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים לַחְשֹׁב עַל רֶוַח אִישִׁי.

אֵין לִי שִׂמְלָה מִלְּבַד זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹבֶשֶׁת בְּכָל יוֹם. אִם תִּהְיוּ אֲדִיבִים דַּי לָתֵת לִי אַחַת, אָנָּא דַּאֲגוּ שֶׁתִּהְיֶה מַעֲשִׂית וּכְהָה כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִלְבֹּשׁ אוֹתָהּ בַּמַּעְבָּדָה.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁנוֹת הֶעָמָל הַלָּלוּ, הָיִינוּ מְסוּרִים לַחֲלוּטִין לְמַטְרָתֵנוּ, וְחָיִינוּ בְּשַׁלְוָה גְּמוּרָה לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים.

הִתְאַהֲבוּ בִּפְעִילוּת כָּלְשֶׁהִי וַעֲשׂוּ אוֹתָהּ, אַף אֶחָד אֵינוֹ מֵבִין בֶּאֱמֶת מָה הֵם הַחַיִּים, וְאֵין זֶה מְשַׁנֶּה כְּלָל.

עַד כַּמָּה הֶעָתִיד נִשְׂגָּב וְחָשׁוּב יוֹתֵר מִן הַהֹוֶה כַּאֲשֶׁר אָדָם מֻקָּף בִּילָדָיו.

אֲנִי מוֹרֵד, מַשְׁמָע אָנוּ קַיָּמִים.

אֵינֶנִּי מַכִּיר שׁוּם חוֹבָה אַחֶרֶת, מִלְּבַד הַחוֹבָה לֶאֱהֹב.

אָדָם בֶּן חוֹרִין חוֹשֵׁב עַל הַמָּוֶת פָּחוֹת מִכָּל דָּבָר אַחֵר, וְחָכְמָתוֹ הִיא הִתְבּוֹנְנוּת בַּחַיִּים וְלֹא בַּמָּוֶת.

הַמַּאֲמָץ לְשַׁמֵּר אֶת הַקִּיּוּם הָעַצְמִי הוּא הַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן וְהַיָּחִיד שֶׁל הַמִּדָּה הַטּוֹבָה.

הַשִּׂמְחָה הִיא מַעֲבָרוֹ שֶׁל הָאָדָם מִשְּׁלֵמוּת קְטַנָּה יוֹתֵר אֶל שְׁלֵמוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר.

תַּכְלִיתָהּ הָאֲמִתִּית שֶׁל הַמְּדִינָה הִיא הַחֵרוּת.

הַשֶּׁמֶשׁ, עִם כָּל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ, יְכוֹלָה עֲדַיִן לְהַבְשִׁיל אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים כְּאִלּוּ אֵין לָהּ שׁוּם דָּבָר אַחֵר לַעֲשׂוֹת בַּיְּקוּם.

מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים הִיא פָּשׁוּט לִהְיוֹת חַי, זֶה כָּל כָּךְ פָּשׁוּט וּבָרוּר, וּבְכָל זֹאת כֻּלָּם רָצִים בְּבֶהָלָה כְּאִלּוּ עֲלֵיהֶם לְהַשִּׂיג דָּבָר מָה מֵעֵבֶר לְעַצְמָם.

מוּטָב לִחְיוֹת חַיִּים קְצָרִים מְלֵאִים בְּמַה שֶּׁאַתָּה אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת, מֵאֲשֶׁר חַיִּים אֲרֻכִּים הָעוֹבְרִים בְּאֹפֶן אֻמְלָל.

עָלֵינוּ לְטַפֵּחַ אֶת גַּנֵּנוּ.

הָעֲבוֹדָה מַרְחִיקָה מֵאִתָּנוּ שְׁלוֹשָׁה נְגָעִים גְּדוֹלִים: שִׁעֲמוּם, מִדּוֹת רָעוֹת וּמַחְסוֹר.

אֱלֹהִים הֶעֱנִיק לָנוּ אֶת מַתְּנַת הַחַיִּים, וְעָלֵינוּ לְהַעֲנִיק לְעַצְמֵנוּ אֶת מַתְּנַת הַחַיִּים הַטּוֹבִים.

כָּל אָדָם אָשֵׁם בְּכָל הַטּוֹב שֶׁלֹּא עָשָׂה.

יֵשׁ מַסְפִּיק אוֹר עֲבוּר אֵלֶּה הָרוֹצִים לִרְאוֹת, וּמַסְפִּיק חֹשֶׁךְ עֲבוּר אֵלֶּה הַמַּעֲדִיפִים לֹא לְהַבִּיט.

שְׁלוֹשָׁה כְּלָלִים לָאֹשֶׁר: מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת, מִישֶׁהוּ לֶאֱהֹב, וּמַשֶּׁהוּ לְקַוּוֹת לוֹ.

הַמּוּסָר אֵינוֹ תּוֹרָה הַמְלַמֶּדֶת כֵּיצַד לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים, אֶלָּא כֵּיצַד לִהְיוֹת רְאוּיִים לָאֹשֶׁר.

אֵין זֶה הֶכְרֵחִי שֶׁאֶחְיֶה בְּאֹשֶׁר, אַךְ הֶכְרֵחִי שֶׁכָּל עוֹד אֲנִי חַי, אֶחְיֶה בְּכָבוֹד וּבְיוֹשְׁרָה.

אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הַחַיִּים רַק לְאָחוֹר, אֲבָל חַיָּבִים לִחְיוֹת אוֹתָם קָדִימָה.

לְהָעֵז פֵּרוּשׁוֹ לְאַבֵּד אֶת הָאֲחִיזָה לְרֶגַע, לֹא לְהָעֵז פֵּרוּשׁוֹ לְאַבֵּד אֶת עַצְמְךָ.

צוּרַת הַיֵּאוּשׁ הַנְּפוֹצָה בְּיוֹתֵר הִיא לֹא לִהְיוֹת מִי שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת.

הָאֱמוּנָה הִיא הַתְּשׁוּקָה הַנִּשְׂגָּבָה בְּיוֹתֵר בָּאָדָם.

טֹהַר הַלֵּב הוּא לִרְצוֹת דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד.

אֵין דָּבָר שֶׁהָאָדָם מְפַחֵד מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לָדַעַת עַד כַּמָּה עֲצוּמָה הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לִפְעֹל וּלְהִתְפַּתֵּחַ.

הַקִּיּוּם קוֹדֵם לַמַּהוּת.

הָאָדָם נִדּוֹן לִהְיוֹת חָפְשִׁי, כִּי מֵהָרֶגַע שֶׁהֻשְׁלַךְ לָעוֹלָם הוּא אַחְרָאִי לְכָל מַעֲשָׂיו.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ.

הַחַיִּים מַתְחִילִים בְּעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיֵּאוּשׁ.

אָנוּ מַמְצִיאִים אֶת הַדֶּרֶךְ תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשָׂיו, הוּא חַיֵּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר.

לִרְצוֹת לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין, פֵּרוּשׁוֹ גַּם לִרְצוֹת בְּחֵרוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים.

חַיָּיו שֶׁל אָדָם יֵשׁ לָהֶם עֵרֶךְ כָּל עוֹד הוּא מַעֲנִיק עֵרֶךְ לְחַיֵּי זוּלָתוֹ, בְּאֶמְצָעוּת אַהֲבָה, יְדִידוּת וְחֶמְלָה.

לֹא נִתָּן לְהַגְדִּיר אֶת הָאָדָם לְפִי עֲבָרוֹ, אֶלָּא לְפִי הֶעָתִיד שֶׁהוּא בּוֹחֵר לִבְנוֹת.

הַחַיִּים מְקַבְּלִים מַשְׁמָעוּת רַק מִתּוֹךְ הַמַּאֲבָק לְהַגְשָׁמַת הַשְּׁאִיפוֹת שֶׁלָּנוּ.

בְּעֶצֶם לֵדָתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם מֻטְבַּעַת הַהַבְטָחָה לְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

אֲנִי מַעֲדִיף חַיִּים קְצָרִים וּמְלֵאֵי רֹחַב עַל פְּנֵי חַיִּים אֲרֻכִּים וְצָרִים.

אֵין שׁוּם דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁנִּבְרָא לַשָּׁוְא, לְכָל תּוֹפָעָה יֵשׁ סִבָּה וְתַכְלִית.

הַחָכְמָה הִיא שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הָאֱמֶת וַעֲשִׂיַּת הַטּוֹב.

הַדָּבָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הוּא לָדַעַת כֵּיצַד לִהְיוֹת שַׁיָּךְ לְעַצְמְךָ.

לְהִתְפַּלְסֵף פֵּרוּשׁוֹ לִלְמֹד כֵּיצַד לָמוּת.

אֵין דָּבָר יָפֶה וְרָאוּי כְּמוֹ לְשַׂחֵק הֵיטֵב אֶת תַּפְקִיד הָאָדָם.

שׁוּם אָדָם לֹא הִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו אֶת חַיָּיו כָּל עוֹד הָיָה שָׁוֶה לְהַחְזִיק בָּהֶם.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר תַּבִּיט לְאָחוֹר, שְׁנוֹת הַמַּאֲבָק יֵרָאוּ לְךָ כַּיָּפוֹת מִכֹּל.

אַהֲבָה וַעֲבוֹדָה הֵן אַבְנֵי הַיְסוֹד שֶׁל אֱנוֹשִׁיּוּתֵנוּ.

פְּעַל כְּאִלּוּ לְמַעֲשֶׂיךָ יֵשׁ הַשְׁפָּעָה, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם.

שָׁלוֹשׁ תְּשׁוּקוֹת פְּשׁוּטוֹת אַךְ עַזּוֹת לְלֹא נְשׂוֹא הִנְהִיגוּ אֶת חַיַּי: הַכִּמְסוֹן לְאַהֲבָה, הַחִפּוּשׂ אַחַר יֶדַע, וְחֶמְלָה בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת עַל סִבְלָהּ שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת.

הַחַיִּים הַטּוֹבִים הֵם חַיִּים שֶׁהָאַהֲבָה מַעֲנִיקָה לָהֶם הַשְׁרָאָה, וְהַיֶּדַע מַדְרִיךְ אוֹתָם.

זִכְרוּ לְהַבִּיט מַעְלָה אֶל הַכּוֹכָבִים וְלֹא מַטָּה אֶל רַגְלֵיכֶם. נַסּוּ לְהָבִין אֶת מָה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, וְהִתְפַּלְּאוּ עַל מָה שֶׁגּוֹרֵם לַיְּקוּם לְהִתְקַיֵּם. הֱיוּ סַקְרָנִים.

עֲבוֹדָה מַעֲנִיקָה לָכֶם מַשְׁמָעוּת וְתַכְלִית, וְהַחַיִּים רֵיקִים בִּלְעָדֶיהָ.

אָנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת רַק מֶרְחָק קָצָר קָדִימָה, אַךְ אָנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת שָׁם שֶׁפַע שֶׁל דְּבָרִים שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת.

הַמּוֹחַ שֶׁלִּי הוּא מַשֶּׁהוּ נַעֲלֶה מִבֶּן תְּמוּתָה סְתָם, כְּפִי שֶׁהַזְּמַן עוֹד יוֹכִיחַ.

כְּכָל שֶׁאֲנִי לוֹמֶדֶת יוֹתֵר, כָּךְ אֲנִי חָשָׁה שֶׁתְּשׁוּקַת רוּחִי אֵינָהּ יוֹדַעַת שֹׂבַע.

אֲנִי מַאֲמִינָה כִּי נִחַנְתִּי בְּשִׁלּוּב נָדִיר שֶׁל תְּכוּנוֹת, הַמַּתְאִים בְּדִיּוּק כְּדֵי לַהֲפֹךְ אוֹתִי לִמְגַלָּה שֶׁל מִסְתּוֹרֵי הַטֶּבַע.

אֵינֶנִּי מַאֲמִינָה שֶׁאָבִי הָיָה מְשׁוֹרֵר דָּגוּל בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁבָּהּ אֲנִי אֶהְיֶה חוֹקֶרֶת וּמְנַתַּחַת גְּדוֹלָה.

חוֹבָתוֹ שֶׁל חוֹקֵר הָאֱמֶת הִיא לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֱמֶת בְּכָל הַדְּבָרִים, עַד כַּמָּה שֶׁהִתִּיר הַבּוֹרֵא לַתְּבוּנָה הָאֱנוֹשִׁית.

הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּסִדְרֵי הַיְּקוּם הַמֻּפְלָא מַדְרִיכָה אֶת הָאָדָם אֶל הַטּוֹב וּמְרוֹמֶמֶת אֶת נַפְשׁוֹ.

אָפְיוֹ שֶׁל אָדָם הוּא גּוֹרָלוֹ.

הַשֶּׁמֶשׁ חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם.

חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי.

לֹא לְמַעַן עַצְמֵנוּ בִּלְבַד נוֹלַדְנוּ.

חַיֵּי הַמֵּתִים שְׁמוּרִים בְּזִכְרוֹנָם שֶׁל הַחַיִּים.

יֵשׁ רַק דָּבָר אֶחָד שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנִי יָרֵא, לֹא לִהְיוֹת רָאוּי לְיִסּוּרַי.

סוֹד הַקִּיּוּם הָאֱנוֹשִׁי אֵינוֹ טָמוּן רַק בַּהִישָׂרְדוּת, אֶלָּא בִּמְצִיאַת מַטָּרָה שֶׁעֲבוּרָהּ כְּדַאי לִחְיוֹת.

הֱיֵה סַבְלָנִי כְּלַפֵּי כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ פָּתוּר בְּלִבְּךָ, וְנַסֵּה לֶאֱהֹב אֶת הַשְּׁאֵלוֹת עַצְמָן. חֲיֵה אֶת הַשְּׁאֵלוֹת כָּעֵת, וְאוּלַי בְּבוֹא הַיּוֹם תִּחְיֶה בְּהַדְרָגָה אֶל תּוֹךְ הַתְּשׁוּבָה.

לֵךְ לְתוֹךְ עַצְמְךָ, חֲקֹר אֶת הַסִּבָּה הַמְּצַוָּה עָלֶיךָ לִיצוֹר, בְּחַן אִם הִיא פּוֹרֶשֶׂת אֶת שָׁרָשֶׁיהָ בַּמָּקוֹם הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר בְּלִבְּךָ.

הֶעָתִיד נִכְנָס לְתוֹכֵנוּ כְּדֵי לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּקִרְבֵּנוּ, זְמַן רַב בְּטֶרֶם הוּא מִתְרַחֵשׁ בַּמְּצִיאוּת.

יְצִירַת אָמָּנוּת הִיא טוֹבָה כַּאֲשֶׁר הִיא נוֹלֶדֶת מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ פְּנִימִי, בְּמָקוֹר זֶה טָמוּן מִבְחָנָהּ הַיָּחִיד.

עָלֶיךָ לְשַׁנּוֹת אֶת חַיֶּיךָ.

הַזְּמַן תָּמִיד נָכוֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁנָּכוֹן.

חַיֵּינוּ מַתְחִילִים לְהִסְתַּיֵּם בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ מַחֲרִישִׁים עַל דְּבָרִים בַּעֲלֵי עֵרֶךְ.

תְּבוּנָה בְּצֵרוּף עִם אֹפִי, זוֹהִי מַטְּרָתוֹ שֶׁל חִנּוּךְ אֲמִתִּי.

אֵין אָדָם יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מַדּוּעַ הוּא חַי, עַד שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עֲבוּר מָה הוּא מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ.

הַשְּׁאֵלָה הַדְּחוּפָה וְהַמַּתְמֶדֶת בְּיוֹתֵר בַּחַיִּים הִיא: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה עֲבוּר אֲחֵרִים?

יָשַׁנְתִּי וְחָלַמְתִּי שֶׁהַחַיִּים הֵם שִׂמְחָה. הֵקַצְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁהַחַיִּים הֵם שֵׁרוּת. פָּעַלְתִּי וְהִנֵּה, הַשֵּׁרוּת הָיָה שִׂמְחָה.

הַשָּׁרָשִׁים שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה אֵינָם דּוֹרְשִׁים שָׂכָר עַל כָּךְ שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת הָעֲנָפִים פּוֹרִיִּים.

עָלֶיךָ לְהָבִין אֶת הַחַיִּים בִּשְׁלֵמוּתָם, לֹא רַק חֵלֶק קָטָן מֵהֶם. לָכֵן עָלֶיךָ לִקְרוֹא, לְהַבִּיט בַּשָּׁמַיִם, לָשִׁיר, לִסְבּוֹל וְלִרְאוֹת אֶת הַיֹּפִי, כִּי כָּל אֵלֶּה הֵם חַיִּים.

אֵין סוֹף לַחִנּוּךְ וְלַלְּמִידָה. כָּל הַחַיִּים, מֵרֶגַע הַלֵּדָה וְעַד רֶגַע הַמָּוֶת, הֵם תַּהֲלִיךְ רָצוּף שֶׁל גִּלּוּי וַהֲבָנָה.

אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ אֶל הַשָּׁלוֹם, הַשָּׁלוֹם הוּא הַדֶּרֶךְ עַצְמָהּ.

יֵשׁ מַטָּרָה, אַךְ אֵין דֶּרֶךְ. מָה שֶׁאָנוּ מְכַנִּים דֶּרֶךְ אֵינוֹ אֶלָּא הִסּוּס.

כְּלוּב יָצָא לְחַפֵּשׂ לוֹ צִפּוֹר.

אַתָּה הַמְּשִׂימָה עַצְמָהּ. אֵין שׁוּם תַּלְמִיד בַּנִּמְצָא מִלְּבַדְּךָ.

חוֹלֵם הוּא מִי שֶׁיָּכוֹל לִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ רַק לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וְעָנְשׁוֹ הוּא שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַשַּׁחַר לִפְנֵי שְׁאָר הָעוֹלָם.

לִחְיוֹת הוּא הַדָּבָר הַנָדִיר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. רֹב הָאֲנָשִׁים פָּשׁוּט קַיָּמִים, זֶה הַכֹּל.

מִי שֶׁמַּשְׁפִּיעַ עַל מַחְשֶׁבֶת דּוֹרוֹ, מַשְׁפִּיעַ עַל כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרָיו.

הַחַיִּים הֵם הִתְפַּתְּחוּת מַתְמֶדֶת, וּכְכָל שֶׁאָנוּ מַרְחִיקִים לָלֶכֶת כָּךְ אָנוּ מְסֻגָּלִים לִתְפֹּס אֱמֶת עֲמֻקָּה יוֹתֵר.

הַחָכְמָה אֵינָהּ גְּלִימָה שֶׁאָדָם עוֹטֶה עַל עַצְמוֹ, אֶלָּא שְׁבִיל הַנֶּחְצָב מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת מַתְמֶדֶת.

סִפְרִי יָכוֹל לְהַמְתִּין מֵאָה שָׁנִים לְקוֹרֵא, כְּפִי שֶׁאֱלֹהִים הִמְתִּין שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה לְאָדָם שֶׁיַּבִּיט בִּיצִירָתוֹ.

וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתָן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים. אֲבָל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא.

רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר, בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה, וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע.

תַּלְמִידִים אֵינָם צְרִיכִים רַק לְשַׂחֵק בַּחַיִּים אוֹ לִלְמֹד עֲלֵיהֶם, אֶלָּא לִחְיוֹת אוֹתָם בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם.

נִשּׂוּאִין אֵינָם הֶסְכֵּם לְסִפּוּק תַּאֲווֹת, אֶלָּא הִתְאַחֲדוּת שֶׁל שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת לְמַעַן שֵׁרוּת הָאֱנוֹשׁוּת.

מָה שֶׁיָּרַשְׁתָּ מֵאֲבוֹתֶיךָ, רְכֹשׁ אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת שֶׁלְּךָ.

שְׁנֵי דְבָרִים צְרִיכִים יְלָדִים לְקַבֵּל מֵהוֹרֵיהֶם, שָׁרָשִׁים וּכְנָפַיִם.

לְהִתְחַתֵּן פֵּרוּשׁוֹ לִקְשֹׁר אֶת גּוֹרָלְךָ בְּאָדָם אַחֵר כְּדֵי לָשֵׂאת עִמּוֹ בַּעֹל, וְלֹא כְּדֵי שֶׁהוּא יְשָׁרֵת אֶת רְצוֹנוֹתֶיךָ.

אֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר זוּלַת לְשַׁדֵּל אֶתְכֶם, צְעִירִים כִּזְקֵנִים, שֶׁלֹּא לִדְאֹג לְגוּפְכֶם וּלְמָמוֹנְכֶם לִפְנֵי שֶׁתִּדְאֲגוּ לִשְׁלֵמוּת נַפְשְׁכֶם.

רַק כַּאֲשֶׁר אַתָּה שָׁקֵט דַּיֶּךָּ, אַתָּה מְסֻגָּל לִשְׁמֹעַ אֶת הַקְּרִיאָה הָעֲמֻקָּה הַבָּאָה מִתּוֹכְךָ וּמִן הָעוֹלָם.

וּמַה בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה, מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ.

אִם הֶעֱמַדְתָּ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתְךָ, הַעֲמֵד תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתְךָ.

הַרְבֵּה מָעוֹת יֵשׁ לִי, וְאֵין לִי שֻׁלְחָנִי לְהַרְצוֹתָן.

וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה.

אִם יִהְיֶה הָאָדָם לְבֶן חַיִל וִינַצַּח אֶת הַמִּלְחָמָה מִכָּל הַצְּדָדִים, הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר יִזְכֶּה לִדְבֵקוּת בּוֹרְאוֹ.

תַּכְלִית הַבְּרִיאָה הָיְתָה לְהֵיטִיב מִטּוּבוֹ יִתְבָּרַךְ לְזוּלָתוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שְׁלֵמוּת הַטּוֹב, אֵין מִדַּרְכּוֹ אֶלָּא לְהַשְׁפִּיעַ טוֹב.

הָאָדָם הוּא הַנִּבְרָא לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ אַחַר שְׁלֵמוּתוֹ בִּבְחִירָתוֹ וּבִרְצוֹנוֹ, וְלֹא מִתּוֹךְ כְּפִיָּה וְהֶכְרֵחַ.

אֵין הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא שָׁעָה מֻגְבֶּלֶת לִקְנוֹת בָּהּ שְׁלֵמוּת, וְכָל רֶגַע הַהוֹלֵךְ לְבַטָּלָה הוּא אֲבֵדָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לָהּ תְּמוּרָה לְעוֹלָם.

כִּי מִי שֶׁאוֹכֵל לֶחֶם חֶסֶד מִתְבַּיֵּשׁ לִרְאוֹת פְּנֵי נוֹתְנוֹ, וְעַל כֵּן גָּזְרָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּקְנֶה הָאָדָם אֶת הַטּוֹב בְּמַעֲשָׂיו שֶׁלּוֹ.

לְכָל אָדָם נִתְּנוּ כֹּחוֹת וּנְסִבּוֹת מְיֻחָדוֹת לוֹ, שֶׁאֵינָן אֶלָּא הַכֵּלִים הַמְדֻיָּקִים הַדְּרוּשִׁים לוֹ כְּדֵי לְהַגְשִׁים אֶת תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם.

אִם הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הָעוֹלָם וּמִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ, וְאִם הוּא שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וּמִתְדַּבֵּק בְּבוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְעַלֶּה וְהָעוֹלָם עִמּוֹ מִתְעַלֶּה.

שָׂם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֶת הָאָדָם מֻרְכָּב מִשְּׁנֵי עִנְיָנִים הֲפָכִיִּים, וְהֵם: נְשָׁמָה שִׂכְלִית וְזַכָּה, וְגוּף אַרְצִי וְאָטוּם, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נוֹטֶה לְצִדּוֹ.

וְהִנֵּה הָאִישׁ הַמִּתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת קוֹנוֹ, אֲפִלּוּ מַעֲשָׂיו הַחָמְרִיִּים חוֹזְרִים לִהְיוֹת עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה מַמָּשׁ.

וְאִם נֶחֱרַבְנוּ, וְנֶחֱרַב הָעוֹלָם עִמָּנוּ, עַל יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם, נָשׁוּב לְהִבָּנוֹת, וְהָעוֹלָם עִמָּנוּ יִבָּנֶה, עַל יְדֵי אַהֲבַת חִנָּם.

יֵשׁ בֶּן אָדָם שֶׁשָּׁר שִׁירַת נַפְשׁוֹ, וּבְנַפְשׁוֹ הוּא מוֹצֵא אֶת הַכֹּל. וְיֵשׁ שֶׁשָּׁר שִׁירַת עַמּוֹ, וְיֵשׁ שֶׁשָּׁר שִׁירַת הָאָדָם, וְיֵשׁ שֶׁעוֹלֶה עִם כֻּלָּם וְשָׁר אֶת שִׁירַת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

הַתְּשׁוּבָה הָרָאשִׁית, שֶׁהִיא מְאִירָה אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים מִיָּד, הִיא שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם אֶל עַצְמוֹ, אֶל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וּמִיָּד יָשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים.

חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא מַהוּת הַחַיִּים, וְהָאָדָם נִקְרָא לִהְיוֹת שֻׁתָּף עִם הַבּוֹרֵא בְּהוֹסָפַת יְצִירָה וּבִבְנִיַּת הַהֲוָיָה בְּכָל עֵת.

כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַגְּבוּל הַצַּר שֶׁל הַפְּרָטִיּוּת שֶׁלּוֹ וּמַרְגִּישׁ אֶת חַיֵּי הַכְּלָל, מִתְמַלֵּאת נַפְשׁוֹ שִׂמְחָה וְשַׁלְוָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת.

הַהַקְשָׁבָה לַנְּשָׁמָה הִיא יְסוֹד הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי הַקּוֹל הַפְּנִימִי שֶׁבָּאָדָם לְעוֹלָם אֵינוֹ מַטְעֶה.

הַיְּצִירָה הָאֲמִתִּית נוֹבַעַת מִתּוֹךְ עֹמֶק הַנְּשָׁמָה, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִבָּנוֹת מֵחִקּוּי חִיצוֹנִי.

עִקַּר חֶפְצוֹ שֶׁל הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה הוּא עַצְמוֹ מְתֻקָּן, וּמִתּוֹךְ תִּקּוּנוֹ יַשְׁפִּיעַ טוֹבָה עַל כָּל הָעוֹלָם.

הַיָּחִיד אֵינוֹ נִבְרָא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כְּדֵי לִהְיוֹת אֵיבָר חַי וּמַשְׁפִּיעַ בְּגוּף הַכְּלָל.

אֵין שׁוּם דָּבָר מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי שִׂמְחָה פְּנִימִית כְּמוֹ הַהַכָּרָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם.

הָאָדָם נִקְרָא מְהַלֵּךְ וְלֹא עוֹמֵד, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת תָּמִיד מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, וְאִם אֵינוֹ עוֹלֶה הֲרֵי הוּא יוֹרֵד.

כָּל עָלֶה שֶׁנּוֹפֵל מִן הָאִילָן וּמִתְגַּלְגֵּל בָּרוּחַ, אֵינוֹ נָע אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וּבִגְזֵרָה עֶלְיוֹנָה לְתַכְלִית מְסֻיֶּמֶת.

מִכָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹאֶה אוֹ שׁוֹמֵעַ יָכוֹל לִלְמֹד דֶּרֶךְ וְהוֹרָאָה לַעֲבוֹדָתוֹ, כִּי לֹא בָּא לְפָנָיו שׁוּם מִקְרֶה לְבַטָּלָה.

הַשִּׁכְחָה מוֹבִילָה לַגָּלוּת, וּבַזְּכִירָה סוֹד הַגְּאֻלָּה.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ שָׁם נִמְצָא חֶלְקוֹ לְבָרֵר וּלְתַקֵּן, כִּי לֹא בְּמִקְרֶה נִקְלַע אָדָם לִמְקוֹמוֹ אֶלָּא לְמַלֵּא שְׁלִיחוּתוֹ.

אַל יֹאמַר אָדָם בְּלִבּוֹ אֵינִי כְּדַאי וְאֵין בִּי תּוֹעֶלֶת, כִּי חָבִיב הוּא הָאָדָם וְנִשְׁמָתוֹ חֵלֶק מִמָּרוֹם, וּבִשְׁבִילוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם.

בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע הַבּוֹרֵא מְחַדֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְאִלּוּ הָיָה מְסַלֵּק הַשְׁגָּחָתוֹ לְרֶגַע אֶחָד הָיָה הַכֹּל חוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ.

בְּבָזֶל יִסַּדְתִּי אֶת מְדִינַת הַיְּהוּדִים. אִלּוּ אָמַרְתִּי זֹאת הַיּוֹם בְּקוֹל רָם, הָיוּ הַכֹּל צוֹחֲקִים לִי, אוּלָם בְּעוֹד חֲמִשִּׁים שָׁנָה יַכִּירוּ בְּכָךְ כֻּלָּם.

הַחֲלוֹם וְהַמַּעֲשֶׂה אֵינָם שׁוֹנִים כָּל כָּךְ כְּפִי שֶׁרַבִּים חוֹשְׁבִים, כָּל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם הָיוּ חֲלוֹמוֹת תְּחִלָּה, וּלְבַסּוֹף שָׁבִים לִהְיוֹת חֲלוֹם.

הַצִּיּוֹנוּת הִיא שִׁיבָה אֶל הַיַּהֲדוּת עוֹד לִפְנֵי הַשִּׁיבָה לְאֶרֶץ הַיְּהוּדִים.

רַעְיוֹן טָהוֹר וּמַלְבִּיב מְשַׁכְנֵעַ בִּגְבוּרָתוֹ גַּם אֶת הַלְּבָבוֹת הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר.

הָאָדָם צוֹמֵחַ יַחַד עִם הַמַּטָּרוֹת שֶׁהוּא מַצִּיב לְעַצְמוֹ.

הָעוֹלָם זָקוּק לִמְדִינַת הַיְּהוּדִים, וְעַל כֵּן הִיא תָּקוּם.

וְאִם לֹא תִרְצוּ, כָּל מַה שֶּׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם אַגָּדָה הוּא, וְאַגָּדָה יִשָּׁאֵר.

כָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְנַסִּים שָׁם לְמַעַן שִׂגְשׂוּגֵנוּ שֶׁלָּנוּ, יִהְיֶה בַּעַל הַשְׁפָּעָה עֲצוּמָה וּמְבֹרֶכֶת עֲבוּר כָּל בְּנֵי הָאָדָם.

הַהַמְצָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר אֵינָן שָׁווֹת דָּבָר, אִם אֵינָן מְשָׁרְתוֹת אֶת הַצֶּדֶק וְאֶת הָרַחֲמִים.

עַם יָכוֹל לָקוּם לִתְחִיָּה רַק אִם הוּא מַאֲמִין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת.

אֵין אָדָם עָשִׁיר דַּיּוֹ אוֹ חָזָק דַּיּוֹ כְּדֵי לְהַעֲתִיק עַם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, רַק רַעְיוֹן יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת.

אָנוּ רוֹצִים לְהַנִּיחַ אֶת אֶבֶן הַפִּנָּה לַבַּיִת שֶׁעָתִיד לְאַכְסֵן אֶת הָאֻמָּה הַיְּהוּדִית.

הַתַּנַּ"ךְ הוּא מַנְדָּטֵנוּ, הַתַּנַּ"ךְ שֶׁנִּכְתַּב עַל יָדֵינוּ בִּשְׂפָתֵנוּ הָעִבְרִית וּבָאָרֶץ הַזֹּאת עַצְמָהּ, הוּא מַנְדָּטֵנוּ הַנִּצְחִי.

בַּנֶּגֶב יִבָּחֵן הָעָם בְּיִשְׂרָאֵל וּמְדִינָתוֹ, כִּי רַק בְּמַאֲמָץ מְלֻכָּד שֶׁל עַם נוּכַל לַהֲפֹךְ שְׁמָמָה זוֹ לְיִשּׁוּב פּוֹרֵחַ.

הַחֲלוּץ הוּא הָאִישׁ הָעוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ אֶת מָה שֶׁהוּא תּוֹבֵעַ מֵאֲחֵרִים.

מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה נִבְחֶנֶת לֹא בְּעָשְׁרָהּ, לֹא בִּצְבָאָהּ וְלֹא בְּטֶכְנִיקָה שֶׁלָּהּ, אֶלָּא בִּדְמוּתָהּ הַמּוּסָרִית וּבַעֲרָכֶיהָ הָאֱנוֹשִׁיִּים.

עָלֵינוּ לִהְיוֹת עַם סְגֻלָּה, לֹא מִתּוֹךְ הִתְנַשְּׂאוּת, אֶלָּא מִתּוֹךְ תְּבִיעָה מַחְמִירָה מֵעַצְמֵנוּ.

חָזוֹן שֶׁאֵין עִמּוֹ נְכוֹנוּת לְהַגְשָׁמָה יוֹמְיוֹמִית הוּא רַק חֲלוֹם סְרָק, רַק הַמַּעֲשֶׂה הַקָּטָן הוֹפֵךְ אֶת הַחֲזוֹן לִמְצִיאוּת.

עֲבוֹדָה אֵינָהּ רַק מְקוֹר פַּרְנָסָה, הִיא הַדֶּרֶךְ לִתְחִיָּתוֹ הַמּוּסָרִית וְהַנַּפְשִׁית שֶׁל הָאָדָם.

הַמִּדְבָּר נוֹתֵן לָאָדָם אֶת הַתְּחוּשָׁה שֶׁל הַבְּרִיאָה מֵרֵאשִׁיתָהּ, שָׁם נִמְדָּד הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, מוּל הַטֶּבַע וּמוּל מַצְפּוּנוֹ.

אֵין מַשָּׂא כָּבֵד יוֹתֵר מִן הַחֵרוּת, וְאֵין מְשִׂימָה קָשָׁה יוֹתֵר מִן הָאַחְרָיוּת.

זְכוּת גְּדוֹלָה נָפְלָה בְּחֶלְקֵנוּ, לִהְיוֹת בּוֹנִים וְלֹא רַק יוֹרְשִׁים, לִיצוֹר יֵשׁ מֵאַיִן בְּמוֹ יָדֵינוּ.

אֵין עֵרֶךְ לְחַיֵּי אָדָם אִם הֵם מְכֻוָּנִים רַק לַהֲנָאָתוֹ הַפְּרָטִית וְאֵינָם מֻקְדָּשִׁים לְמַטָּרָה שֶׁמֵּעֵבֶר לְעַצְמוֹ.

הַדְּאָגָה לָאָדָם עַצְמוֹ וּלְגוֹרָלוֹ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת תָּמִיד הָעִנְיָן הָעִקָּרִי שֶׁל כָּל מַאֲמָץ טֶכְנוֹלוֹגִי.

הָאִידֵאָלִים שֶׁהֵאִירוּ אֶת דַּרְכִּי וְהֶעֱנִיקוּ לִי אֹמֶץ לַעֲמֹד מוּל הַחַיִּים בְּשִׂמְחָה, הָיוּ חֶסֶד, יֹפִי וֶאֱמֶת.

הַפּוֹלִיטִיקָה הִיא עִנְיָן שֶׁל הַשָּׁעָה, אַךְ מִשְׂוָאָה הִיא דָּבָר שֶׁל נֶצַח.

שִׁכְלוּל הָאֶמְצָעִים וּבִלְבּוּל הַמַּטָּרוֹת הֵם, לְפִי עֲנִיוּת דַּעְתִּי, סִימַן הַהֶכֵּר שֶׁל תְּקוּפָתֵנוּ.

מֵאָה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם אֲנִי מַזְכִּיר לְעַצְמִי כִּי חַיַּי הַפְּנִימִיִּים וְהַחִיצוֹנִיִּים נִשְׁעָנִים עַל עֲבוֹדָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, חַיִּים וּמֵתִים, וְכִי עָלַי לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לָתֵת בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁקִּבַּלְתִּי.

הַמַּדָּע יָכוֹל רַק לִקְבֹּעַ מָה יֵשׁ, אַךְ לֹא מָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, וּמִחוּץ לִתְחוּמוֹ שִׁפּוּטֵי עֵרֶךְ מִכָּל סוּג נִשְׁאָרִים הֶכְרֵחִיִּים.

כָּל מָה שֶׁבַּעַל עֵרֶךְ בַּחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית תָּלוּי בַּהִזְדַּמְּנוּת לְהִתְפַּתְּחוּת הַנִּתֶּנֶת לַיָּחִיד.

הַמְּדִינָה נוֹצְרָה עֲבוּר הָאָדָם, וְלֹא הָאָדָם עֲבוּר הַמְּדִינָה.

הַחִפּוּשׂ אַחַר יֶדַע לְשֵׁם יֶדַע, אַהֲבָה קַנָּאִית לְצֶדֶק וְהַשְּׁאִיפָה לְעַצְמָאוּת אִישִׁית, אֵלֶּה הֵם הַקַּוִּים שֶׁבִּגְלָלָם אֲנִי מַכִּיר תּוֹדָה עַל הִשְׁתַּיְּכוּתִי לַמָּסֹרֶת הַיְּהוּדִית.

כַּאֲשֶׁר נְטִיָּה טִבְעִית מִתְפַּתַּחַת לִכְדֵי תְּשׁוּקָה עַזָּה, צוֹעֵד הָאָדָם אֶל מַטְרָתוֹ בְּצַעֲדֵי עֲנָק.

כֶּסֶף אֵינוֹ מְיַצֵּג עֵרֶךְ גָּבוֹהַּ כְּפִי שֶׁבְּנֵי אָדָם מְיַחֲסִים לוֹ, הוּא בַּעַל עֵרֶךְ רַק בַּמִּדָּה שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ לְשִׁפּוּר חַיֵּי הָאֱנוֹשׁוּת.

כָּל מַאֲמָץ הַנַּעֲשֶׂה מִתּוֹךְ כְּפִיָּה גּוֹבֶה קָרְבָּן שֶׁל אֶנֶרְגְּיַת חַיִּים. לְעוֹלָם לֹא שִׁלַּמְתִּי מְחִיר כָּזֶה, לְהֵפֶךְ, פָּרַחְתִּי מִתּוֹךְ מַחְשְׁבוֹתַי שֶׁלִּי.

הַתְּשׁוּקָה שֶׁהִדְרִיכָה אוֹתִי בְּכָל מַעֲשַׂי הָיְתָה הַשְּׁאִיפָה לִרְתֹּם אֶת כּוֹחוֹת הַטֶּבַע לְשֵׁרוּת הָאֱנוֹשׁוּת.

עַל כָּל אָדָם לְהַצִּיב מַטָּרָה שֶׁלְּמַעֲנָהּ יִשְׁאַף בְּכָל מְאוֹדוֹ, אַךְ עַל הַמַּטָּרָה הַזֹּאת לִהְיוֹת נְטוּלַת אִנְטֶרֶס אִישִׁי כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיק אוֹתוֹ בְּעֵת צָרָה.

כָּל כַּסְפִּי הֻשְׁקַע בְּנִסּוּיִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם עָשִׂיתִי תַּגְלִיוֹת חֲדָשׁוֹת, שֶׁמְּאַפְשְׁרוֹת לָאֱנוֹשׁוּת לִחְיוֹת חַיִּים קַלִּים וּנוֹחִים יוֹתֵר.

הַמַּדָּע אֵינוֹ אֶלָּא סִלּוּף שֶׁל עַצְמוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ כְּמַטָּרָה עֶלְיוֹנָה אֶת הֲטָבַת מַצָּבָהּ שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת.

כְּמוֹ ווֹרֶן, גַּם בִּי בָּעֲרָה תְּשׁוּקָה עַזָּה לְהִתְעַשֵּׁר, לֹא כְּדֵי לִקְנוֹת מְכוֹנִיּוֹת פְּאֵר, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁרָצִיתִי עַצְמָאוּת. הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְחֵרוּת בְּכָל מְאוֹדִי.

הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הוּא לַעֲזֹר לְאָדָם אַחֵר לָדַעַת יוֹתֵר.

מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם יוֹדְעִים בַּמֶּה הֵם מִצְטַיְּנִים, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם טוֹעִים.

הַשְּׁאֵלָה הַמַּכְרִיעָה אֵינָהּ כֵּיצַד אַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג, אֶלָּא מָה אֲנִי יָכוֹל לִתְרֹם.

נִדְרֶשֶׁת הַרְבֵּה יוֹתֵר אֶנֶרְגְּיָה כְּדֵי לַעֲבֹר מֵאִי מְסֻגָּלוּת לְבֵינוֹנִיּוּת, מֵאֲשֶׁר לַעֲבֹר מִבִּצּוּעַ מְעֻלֶּה לִמְצוּיָנוּת מוֹבִילָה.

מַנְהִיגוּת הִיא הֲרָמַת חֲזוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לְמַרְאוֹת גְּבוֹהִים יוֹתֵר, הַעֲלָאַת בִּצּוּעָיו לִרְמָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, וּבְנִיַּת אִישִׁיּוּתוֹ מֵעֵבֶר לִמְגְבָּלוֹתֶיהָ הָרְגִילוֹת.

מִישֶׁהוּ יוֹשֵׁב הַיּוֹם בַּצֵּל מִפְּנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ נָטַע עֵץ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת.

כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעוּ לְגִילִי, תִּמְדְּדוּ אֶת הַצְלָחַתְכֶם בַּחַיִּים לְפִי כַּמּוּת הָאֲנָשִׁים שֶׁאַתֶּם רוֹצִים שֶׁיֹּאהֲבוּ אֶתְכֶם, וּבֶאֱמֶת אוֹהֲבִים אֶתְכֶם.

תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר, אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁהֵטַלְתִּי בְּכָךְ סָפֵק אֲפִלּוּ לְדַקָּה אַחַת.

אֱמֹר לִי מִי הֵם הַגִּבּוֹרִים שֶׁלְּךָ, וְאֹמַר לְךָ מִי אַתָּה תִּהְיֶה.

כָּל דּוֹר חַיָּב, מִתּוֹךְ עֲרָפֶל יַחֲסִי, לְגַלּוֹת אֶת יִעוּדוֹ, לְהַגְשִׁים אוֹתוֹ אוֹ לִבְגֹּד בּוֹ.

יֵשׁ לִי חוֹבָה אַחַת בִּלְבַד, וְהִיא שֶׁלֹּא לְוַתֵּר עַל חֵרוּתִי בַּבְּחִירוֹת שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה.

אֲנִי בֶּן אָדָם, וְאֶת כָּל עֲבָרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם עָלַי לִתְבֹּעַ מֵחָדָשׁ.

אִם אֵינְךָ אוֹהֵב אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל אַחֵר, כְּתֹב אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלְּךָ.

כַּאֲשֶׁר אָדָם אוֹמֵר הֵן, גַּם רוּחַ גּוֹרָלוֹ עוֹנָה הֵן.

הַסִּפּוּר הוּא מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ, בִּלְעָדָיו אָנוּ עִוְרִים.

הָאָמָּנוּת הִיא מַאֲמָצוֹ הַמַּתְמֵד שֶׁל הָאָדָם לִיצוֹר עֲבוּר עַצְמוֹ סֵדֶר מְצִיאוּת שׁוֹנֶה מִזֶּה שֶׁנִּתַּן לוֹ.

לִהְיוֹת מַשְׂכִּיל זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין.

הַחֲתִימָה הַיְּחִידָה הָרְאוּיָה לְאָדָם הִיא זוֹ שֶׁהוּא מַשְׁאִיר חֲקוּקָה בְּמַעֲשָׂיו.

מוֹלֶדֶת הִיא אֱנוֹשִׁיּוּת, הִיא אוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁבָּאֱנוֹשׁוּת שֶׁאָנוּ רוֹאִים מִקָּרוֹב וְשֶׁבּוֹ זָכִינוּ לְהִוָּלֵד.

אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִתְלוֹנֵן עַל הַקְּשָׁיִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, כַּאֲשֶׁר הַיַּעַד שֶׁלְּפָנָיו הוּא גָּדוֹל וְנִשְׂגָּב.

הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה אוּלַי אֵינָהּ בָּאָה לְעוֹלָם. תַּחַת זֹאת יֵשׁ נִסִּים קְטַנִּים שֶׁל יוֹם יוֹם, הֶאָרוֹת, גַּפְרוּרִים הַנִּדְלָקִים לְפֶתַע בַּחֹשֶׁךְ.

שְׁלִיחוּתִי בַּחַיִּים אֵינָהּ רַק לִשְׂרוֹד, אֶלָּא לִפְרוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת זֹאת עִם תְּשׁוּקָה, חֶמְלָה, הוּמוֹר וְסִגְנוֹן.

חַזְּקוּ אֶת רוּחַ הָאִשָּׁה עַל יְדֵי הַרְחָבַת דַּעְתָּהּ, וְיָבוֹא הַקֵּץ לַצִּיּוּת הָעִוֵּר.

הָעַצְמָאוּת נֶחְשְׁבָה בְּעֵינַי זְמַן רַב לַבְּרָכָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל חַיַּי, יְסוֹד כָּל מִדָּה טוֹבָה.

כָּל אָדָם חַיָּב לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו כְּמוֹפֵת לַאֲחֵרִים.

הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁיִּזְכְּרוּ אוֹתִי כְּאָדָם שֶׁרָצָה לִהְיוֹת חָפְשִׁי, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים יִהְיוּ חָפְשִׁיִּים.

זִכְרוֹנוֹת חַיֵּינוּ, פָּעֳלֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ יַמְשִׁיכוּ לִחְיוֹת בְּקִרְבָּם שֶׁל אֲחֵרִים.

עַד הַיּוֹם אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים כָּאן כְּדֵי לִחְיוֹת, לִצְמֹחַ וְלַעֲשׂוֹת כָּל שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ כְּדֵי לַהֲפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמָקוֹם טוֹב יוֹתֵר.

כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְעִזָּה לִהְיוֹת חֲזָקָה, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחִי לְמַעַן הֶחָזוֹן שֶׁלִּי, נַעֲשֶׂה פָּחוֹת וּפָחוֹת חָשׁוּב אִם אֲנִי מְפַחֶדֶת.

שִׁירָה אֵינָהּ מוֹתָרוֹת, הִיא הֶכְרֵחַ חִיּוּנִי לְעֶצֶם קִיּוּמֵנוּ.

הַחַיִּים קְצָרִים מְאֹד, וְאֵת אֲשֶׁר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְחַבְּרִים לַתְּשׁוּקָה הַפְּנִימִית וּלְעֹמֶק הַחוּשִׁי שֶׁבָּנוּ, אָנוּ מְגַלִּים אֶת מְקוֹר הָעָצְמָה הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר.

מָה שֶׁלֹּא תִהְיֶה, הֱיֵה טוֹב בָּזֶה.

הַפְּרָס הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לַחַיִּים לְהַצִּיעַ, הוּא הַהִזְדַּמְּנוּת לַעֲבֹד קָשֶׁה בַּעֲבוֹדָה שֶׁשָּׁוֶה לַעֲשׂוֹתָהּ.

הַחְזֵק אֶת עֵינֶיךָ נְשׂוּאוֹת אֶל הַכּוֹכָבִים, וְאֶת רַגְלֶיךָ נְטוּעוֹת בַּקַּרְקַע.

מוּטָב לִהְיוֹת רִאשׁוֹן בִּכְפָר נִדָּח, מֵאֲשֶׁר שֵׁנִי בְּרוֹמָא.

חָיִיתִי דַּי זְמַן, הֵן לְפִי הַטֶּבַע וְהֵן עֲבוּר הַתְּהִלָּה.

עַם לְלֹא יְדִיעַת עֲבָרוֹ הַהִיסְטוֹרִי, מוֹצָאוֹ וְתַרְבּוּתוֹ, דּוֹמֶה לְעֵץ לְלֹא שָׁרָשִׁים.

הַטֶּבַע בָּרָא אוֹתָנוּ תְּחִלָּה כְּפִי שֶׁאָנוּ, וּמִתּוֹךְ כֹּחַ יְצִירָתֵנוּ אָנוּ הוֹפְכִים אֶת עַצְמֵנוּ לְמָה שֶׁאָנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת.

הַמִּקְרֶה מֵעוֹלָם לֹא מִלֵּא אֶת תִּקְוָתוֹ שֶׁל עַם סוֹבֵל.

מַטָּרוֹת אָנוֹכִיּוֹת שֶׁאַתָּה מְשָׁרֵת יָמוּתוּ עִמְּךָ וְיֵרְדוּ עִמְּךָ לַקֶּבֶר, אַךְ מַטָּרוֹת שֶׁאַתָּה מְשָׁרֵת לְמַעַן הָאֱנוֹשׁוּת יִמְצְאוּ תְּמִיכָה וְיוֹסִיפוּ לִחְיוֹת לָעַד.

מָה שֶׁאָדָם קוֹלֵט בְּהִתְבּוֹנְנוּת שְׁקֵטָה, עָלָיו לִשְׁפֹּךְ הַחוּצָה בְּאַהֲבָה.

רָאוּי שֶׁבְּנֵי אָדָם יַחְשְׁבוּ פָּחוֹת עַל מָה שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, וְיוֹתֵר עַל מָה שֶׁעֲלֵיהֶם לִהְיוֹת.

הַמַּעֲשֶׂה הַחִיצוֹנִי לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה קָטָן, אִם הַמַּעֲשֶׂה הַפְּנִימִי הוּא גָּדוֹל.

דְּעוּ כִּי אֲפִלּוּ בַּמִּטְבָּח, בֵּין הַסִּירִים וְהַקְּעָרוֹת, מִתְהַלֵּךְ הָאֱלֹהִים וְעוֹזֵר לָכֶם.

הַהִתְקַדְּמוּת אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּרִבּוּי מַחְשָׁבוֹת, אֶלָּא בְּרִבּוּי אַהֲבָה.

אֵין לָאֵל יָדַיִם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מִלְּבַד יָדֶיךָ, אֵין לוֹ רַגְלַיִם זוּלַת רַגְלֶיךָ.

חֲשִׁיבוּת עֶלְיוֹנָה יֵשׁ לְהַחְלָטָה נְחוּשָׁה וּבְרוּרָה, לְלֹא הִסּוּס, שֶׁלֹּא לַעֲצֹר בַּדֶּרֶךְ עַד שֶׁתַּגִּיעוּ אֶל הַמַּעְיָן.

זְכֹר כִּי אֵין לְךָ אֶלָּא נֶפֶשׁ אַחַת, כִּי לֹא תָּמוּת אֶלָּא פַּעַם אַחַת, וְכִי חַיֶּיךָ קְצָרִים.

קוּמוּ, הִתְעוֹרְרוּ, וְאַל תַּעַצְרוּ עַד שֶׁהַמַּטָּרָה תֻּשַּׂג.

קְחוּ רַעְיוֹן אֶחָד, הַפְכוּ אוֹתוֹ לְחַיֵּיכֶם, חִלְמוּ עָלָיו וַחֲיוּ אוֹתוֹ. מַלְּאוּ בּוֹ אֶת הַמּוֹחַ, הַשְּׁרִירִים וְהָעֲצַבִּים, וְהַנִּיחוּ לְכָל רַעְיוֹן אַחֵר. זוֹהִי הַדֶּרֶךְ לְהַצְלָחָה.

בְּעֵת עִמּוּת בֵּין הַלֵּב לְבֵין הַשֵּׂכֶל, לְכוּ בְּעִקְבוֹת הַלֵּב.

רַק אֵלֶּה הַחַיִּים לְמַעַן אֲחֵרִים חַיִּים בֶּאֱמֶת, כָּל הַשְּׁאָר מֵתִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חַיִּים.

הַהִתְעוֹרְרוּת הָעַצְמִית שֶׁלְּךָ הִיא הַשֵּׁרוּת הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַעֲנִיק לָעוֹלָם.

בִּמְקוֹם לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת אֵינְסְפוֹר עַל הָעוֹלָם וְעַל אֲחֵרִים, שְׁאַל תְּחִלָּה דָּבָר אֶחָד: מִי אֲנִי?

אָנוּ דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַקּוֹסְמוֹס מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ.

עֲבוּר יְצוּרִים קְטַנִּים כָּמוֹנוּ, עָצְמַת הַמֶּרְחָב הָאֵינְסוֹפִי נִסְבֶּלֶת רַק בְּאֶמְצָעוּת הָאַהֲבָה.

אָנוּ מַעֲנִיקִים מַשְׁמָעוּת לְעוֹלָמֵנוּ בְּאֶמְצָעוּת הָאֹמֶץ שֶׁל שְׁאֵלוֹתֵינוּ וְעֹמֶק תְּשׁוּבוֹתֵינוּ.

בַּעֲלָטָה שֶׁלָּנוּ, בְּכָל הַמֶּרְחָב הֶעָצוּם הַזֶּה, אֵין שׁוּם רֶמֶז שֶׁעֶזְרָה תַּגִּיעַ מִמָּקוֹם אַחֵר כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מֵעַצְמֵנוּ.

אם כסף זה כל מה שיש לך, אז אין לך כל כך הרבה.

אל תקבל את התפקיד שהחברה מייעדת לך. צור את עצמך מחדש.

כולנו חייבים לאחוז באידיאל שינחה את התנהגותנו ויבטיח לנו סיפוק, אבל אין זה משנה אם הוא של אמונה, של אמנות, של מדע או של כל דבר אחר, כל עוד הוא ממלא את תפקידו של כוח שמשחרר מן החומר.

מאז שאמרו לי כמה מגדולי התקופה שיש לי מוח יוצא דופן, הפניתי את כל כוחות החשיבה שלי לפתרון בעיות גדולות, בלי להתחשב בהקרבה.

עלינו להיזהר שלא להפוך את האינטלקט לאלוהינו. יש לו שרירים חזקים, כמובן, אבל אין לו אישיות. הוא לא יכול להוביל, הוא יכול רק לשרת.

המאמץ האנושי החשוב ביותר הוא השאיפה למוסריות במעשינו. האיזון הפנימי שלנו, ואפילו עצם קיומנו, תלויים בה. רק מוסריות במעשינו יכולה להעניק לחיים יופי וכבוד.

אני רוצה לדעת איך אלוהים ברא את העולם. אני לא מתעניין בתופעה כזאת או אחרת. אני רוצה לדעת את מחשבותיו; השאר הם פרטים.

כשאתם עושים דבר מתוך שיקול ברור שיש לעשותו, לעולם אל תחששו להיראות עושים אותו, גם אם רוב האנשים יחשבו עליו אחרת. אם אינו ראוי, הימנעו מעשייתו; ואם הוא ראוי, מדוע לחשוש מהמבקרים?

אתה, אלוהים, מוכר לנו כל טוב במחיר העמל.

המדע אינו מכיר מולדת, כי הידע שייך לאנושות, והוא הלפיד המאיר את העולם.

ההיבט העצוב ביותר בחיים כיום הוא שהמדע אוסף ידע מהר יותר מכפי שהחברה אוספת חוכמה.

משמעות החיים שונה מאדם לאדם, מיום ליום ומשעה לשעה. מה שחשוב אינו משמעות החיים בכלל, אלא המשמעות הספציפית של חייו של אדם מסוים ברגע נתון.

לטעות בדרך שלך עדיף מלצדוק בדרכו של אחר.

האושר אינו שכר המוסר, אלא המוסר עצמו.

העצלות והפחדנות הן הסיבה שחלק כה גדול מבני האדם נשארים קטינים כל ימי חייהם, אף על פי שהטבע כבר שחרר אותם מהדרכה זרה. ובגללן קל כל כך לאחרים למנות את עצמם לאפוטרופוסים שלהם.

בטח בעצמך: כל לב רוטט למיתר הברזל הזה.

הדרך היחידה להילחם בדבר היא הגינות פשוטה. ומהי הגינות פשוטה? אני לא יודע מה היא עבור אחרים, אבל עבורי היא לעשות את עבודתי.

שאדם אחד יאהב אדם אחר, זו אולי המשימה הקשה ביותר שלנו, המבחן האולטימטיבי, ההוכחה האחרונה, העבודה שכל עבודה אחרת אינה אלא הכנה לה.

אנו לומדים לא לשם החיים, אלא לשם בית הספר.

בבוקר, כשאתה קם בחוסר חשק, תן למחשבה הזאת להיות לפניך: אני קם לעבודתו של אדם.

אני מרגיש, לוקיליוס יקירי, שאני לא רק משתפר, אלא משתנה מן היסוד.

שמחה אמיתית, האמן לי, היא עניין רציני.

תועלת החיים אינה באורך הימים, אלא בשימוש בזמן. אדם יכול לחיות זמן רב, ובכל זאת לחיות מעט.

בגיל חמש עשרה נתתי את לבי ללימוד. בגיל שלושים עמדתי איתן. בגיל ארבעים לא היו לי עוד ספקות. בגיל חמישים ידעתי את גזרות השמיים.

אין אדם זקן כל כך שאינו חושב שיחיה עוד שנה.

המאושרים ביותר הם אלה שעושים הכי הרבה למען אחרים, והאומללים ביותר הם אלה שעושים הכי מעט.

ידע הוא אהבה, אור וראייה.

מי שעושה עבודה אנושית באמת, מי שעושה דבר גדול ומנצח באמת, אינו מונע לעולם אל משימתו בידי אותם פיתויים פעוטים הנקראים פרסים, ולא בידי הפחד מאותן רעות קטנות שאנו מכנים עונשים.

שאל את עצמך אם אתה מאושר, ותחדל להיות מאושר.

מוטב להיות אדם שאינו מסופק מאשר חזיר מסופק, מוטב להיות סוקרטס שאינו מסופק מאשר שוטה מסופק.

אל תניח לחיים לעמוד כמים עומדים, הם יעכרו מחוסר תנועה.

כתר החיים ותפארתם הוא האופי.

החיים אינם נשימה אלא פעולה, השימוש בחושינו, בשכלנו, ביכולותינו, בכל חלק בנו שגורם לנו לחוש בקיומנו. החיים תלויים פחות באורך הימים, ויותר בתחושה החדה של החיים.

קל לומר וקשה לעשות. המעשים הם עיקר החיים, והאמרות הן הקישוט.

נולדנו כדי לדעת ולהכיר את עצמנו, והספרים, בנאמנות, עושים אותנו לבני אדם.

העבודה היא אהבה שנעשתה גלויה.

דע אפוא את עצמך, אל תתיימר לחקור את האל; המחקר הראוי לאנושות הוא האדם.

המדען אינו חוקר את הטבע משום שהוא מועיל; הוא חוקר אותו משום שהוא מתענג עליו, והוא מתענג עליו משום שהוא יפה.

אשרי מי שמצא את עבודתו; אל יבקש אושר אחר.

אני מאחל לכם שתהיו ראויים להשוואה לנר; שתאירו כמוהו לסובבים אתכם.

"הידע פוסל ילד מלהיות עבד", אמרתי לעצמי. הסכמתי לכך מיד, ומאותו רגע הבנתי את הדרך הישירה מעבדות לחירות.

לעולם לא יהיה לנו יותר זמן. יש לנו, ותמיד היה לנו, כל הזמן שיש.

כל הקדושים המעונים מאושרים, כי ההתנהגות שלהם והעקרונות שלהם תואמים.

מי שאין לו מטרה מרכזית בחייו נופל טרף קל לדאגות קטנות, לפחדים, לצרות ולרחמים עצמיים.

מי שרוצה להשיג מעט, צריך לוותר על מעט; מי שרוצה להשיג הרבה, צריך לוותר על הרבה; ומי שרוצה להגיע גבוה, צריך לוותר על הרבה מאוד.

חלום חלומות נעלים, וכפי שתחלום, כך תהיה.

ההישג הגדול ביותר היה בתחילה, ולמשך זמן, חלום. האלון ישן בבלוט; הציפור מחכה בביצה.

אומרים לעיתים קרובות שזמן הוא כסף, אבל הוא יותר מזה, הוא החיים עצמם; ובכל זאת רבים שהיו נאחזים בחיים בכל כוחם, אינם חושבים דבר על בזבוז זמן.

ספרים טובים למדי בדרכם, אבל הם תחליף חיוור מאוד לחיים.

עדיף לאבד את הבריאות כמו בזבזן מאשר לבזבז אותה כמו קמצן.

לנסוע בתקווה טוב יותר מלהגיע, וההצלחה האמיתית היא לעמול.

אין עושר מלבד החיים. החיים, על כל כוחות האהבה, השמחה וההתפעלות שבהם.

העשיר מכולם הוא האדם שהביא את חייו שלו לשלמות המרבית, ויש לו גם ההשפעה המועילה הרחבה ביותר.

אדם בלי עקרונות הוא בדרך כלל גם אדם בלי אופי; כי אילו נולד עם אופי, היה מרגיש צורך ליצור לעצמו עקרונות.

הטוב ההולך וגדל בעולם תלוי בחלקו במעשים שאינם נרשמים בהיסטוריה; ושהדברים אינם רעים לך ולי כפי שיכלו להיות, הוא בחלקו בזכות הרבים שחיו בנאמנות חיים נסתרים, ונחים בקברים שאיש אינו פוקד.

בשביל מה אנחנו חיים, אם לא כדי להקל זה על זה את החיים?

רק המשכיות של מטרה מביאה תוצאות.

כמעט שום דבר לא נראה בלתי אפשרי לאדם שיכול לרצות חזק מספיק ולאורך זמן מספיק. כישרון אחד עם רצון מאחוריו ישיג יותר מעשרה בלעדיו.

העולם זועק לאנשים כאלה: הוא נחוץ, ונחוץ מאוד, האדם שיכול לשאת מסר לגארסיה.

החיים הם ביטוי, ודיכוי הוא קיפאון, מוות.

ספרים משמשים פחות כמשקפיים להתבונן בטבע, ויותר כמסכים להסתיר את אורו החזק ואת נופיו המשתנים מעיניים חלשות ומחשבות עצלות.

אלה שרגילים מאוד להתבוננות מופשטת בדרך כלל אינם מתאימים לעיסוקים מעשיים, ולהפך.

אהבת החיים היא אפוא קשר הרגלי, לא עיקרון מופשט.

אין דבר שאנחנו נוהגים לבזבז בקלות כזו כמו זמן, ועליו דווקא עלינו לשמור יותר מכול; כי בלעדיו איננו יכולים לעשות דבר בעולם הזה.

ודאי שאין לבזות שפות או להזניח אותן; אבל את הדברים עצמם עדיין יש להעדיף.

ענייננו כאן אינו לדעת את הכול, אלא את מה שנוגע להתנהגותנו.

אנשים לא יביטו קדימה אל הדורות הבאים, אם מעולם לא הביטו אחורה אל אבותיהם.

בלי כוח ועצמאות, עיר עשויה להכיל נתינים טובים, אבל לא יכולים להיות בה אזרחים פעילים.

ואף על פי כן אסיפות מקומיות של אזרחים הן חוזקן של אומות חופשיות. אסיפות העיר הן לחירות מה שבתי הספר היסודיים הם למדע.

הכר את רוב חדרי ארץ מולדתך לפני שתעבור את סף דלתה החוצה.

דעו אפוא שמבין הדברים הנאים והמשובחים, לא העניקו האלים לבני התמותה אף לא אחד בלי עמל ויגיעה.

או קיסר או כלום.

כל בני האדם השואפים להתעלות על שאר בעלי החיים, צריכים להתאמץ בכל כוחם שלא לעבור את החיים בשתיקה כמו הבהמות, שהטבע ברא אותן כפופות וצייתניות לבטנן.

העדף להשאיר אחריך לזיכרון את דמות אופייך, ולא את דמות גופך.

יש לאדם רק שלושה אירועים: להיוולד, לחיות ולמות. הוא אינו מרגיש שהוא נולד, הוא סובל כשהוא מת, והוא שוכח לחיות.

רוב בני האדם מנצלים את החלק הטוב ביותר של חייהם כדי לעשות את החלק האחר אומלל.

השעמום נכנס לעולם דרך העצלות; יש לה חלק גדול בחיפוש של בני האדם אחר הנאות, משחקים וחברה. מי שאוהב לעבוד, די לו בעצמו.

התכלית הגדולה של החיים אינה ידיעה אלא מעשה. מה שבני האדם צריכים הוא ידע בכמות שהם מסוגלים לעכל ולארגן לבסיס לפעולה; תן להם יותר, וזה עלול להזיק.

עדיף לעשות את הנכון ולא לקבל תודה, מאשר לעשות רע ולא להיענש.

לזקנה יש די חרפות משלה; אל תוסיף עליהן את בושת הרשעות.

הייתי מעדיף שאנשים ישאלו למה אין לי פסל, מאשר למה יש לי.